פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

43
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 400
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י' באדר התשפ"ה (10 במרץ 2025), שעה 11:40


סדר-היום:
 << הצח >> הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024, של ח"כ ינון אזולאי << הצח >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
יוסף עטאונה
קטי קטרין שטרית


חברי הכנסת:
ינון אזולאי


מוזמנים: 
	סמדר פרידמן
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	לירון בנית ששון
	–
	ראש אשכול השכלה ותעסוקה, משרד המשפטים

	שרית חאיק שפיגלשטיין
	–
	סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד החינוך

	אינה זלצמן
	–
	סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

	אייל גינגולד
	–
	ממונה ייעוץ משפטי מעונות יום, משרד החינוך

	פארס טויל
	–
	סמנכ"ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה, משרד החינוך

	אורנה פז
	–
	מנהלת אגף חינוך הגיל הרך, משרד החינוך

	עינת חליבה
	–
	לשכה משפטית, משרד העבודה

	נטלי מופסיק
	–
	עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ענת גרייפנר
	–
	מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	מוריה ארליך
	–
	עוזרת משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ורד כרמון
	–
	מפקחת ארצית ילדים בסיכון - הגיל הרך, השירות לילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	אורי ארן
	–
	סטודנטית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	נוי סלמן
	–
	מתמחה משפטית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ים שלף
	–
	סטודנטית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ציפי פלדמן
	–
	סגנית ראש אגף השיקום וראש יחידת שירות, משרד הביטחון

	נטע בר זיו
	–
	רכזת תעסוקה אג"ת, משרד האוצר

	מאי שמואל
	–
	רפרנטית מאקרו בצוות מו"מ אגף שכר, משרד האוצר

	חגי פורגס
	–
	מנהל תחום בכיר הנגשה לציבור ודיגיטציה, משרד העבודה

	מנחם גולדין
	–
	נציבות לאנשים עם מוגבלויות

	ליאור בר-ניר
	–
	אחראית תחום חינוך, המועצה לשלום הילד

	אסנת אייל
	–
	מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

	רפאל סבג
	–
	יועמ"ש, ארגוני גננות ומטפלות

	עדי פרטוש
	–
	מנהלת אגף קשרי חוץ, תקשורת וממשל, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	שרי דרור
	–
	מנהלת הגיל הרך, ויצ"ו

	קרן אוחנה איוס
	–
	מנכ"ל, חיב"ה, ארגון הגנים הפרטיים

	נועם חוגי
	–
	דובר, עמותת 121

	יקותיאל משי
	–
	מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל, עמותת 121

	שלום נגר
	–
	ארגון חלמיש למען מעונות היום

	ערבה בר אל
	–
	יועצת משפטית, ארגון חלמיש למען מעונות היום

	ולרי זילכה
	–
	קידום מדיניות, בית איזי שפירא

	לוסי חדידה
	–
	מנכ״לית, גנים ברמה אחרת

	רחל אטדגי
	–
	מנהלת ארצית, מעונות נאות מרגלית

	איילת קציר
	–
	יו"ר פורום ארגוני ההורים

	חנן דגן
	–
	מנכ"ל, איחוד גני הילדים

	יעל חג'בי
	–
	נציגה, הנהגת ההורים הארצית

	ליאור גבאי
	–
	מנכ"ל נאות מרגלית, יו"ר פורום הארגונים, פורום מסגרות לגיל הרך

	חגית פאר
	–
	יושבת ראש נעמת, פורום מסגרות לגיל הרך

	פרופ' חגי לוין
	–
	יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור

	חמדת קב
	–
	מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי

	עידן אורון
	–
	מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

	עלמה ארליך
	–
	מקדמת מדיניות, פורום ארלוזורוב

	בני פרץ
	–
	פעיל חברתי 

	ענבר ניר
	–
	המועצה לשלום הילד

	יניב בר אור
	–
	יו"ר ארגון הגנים הפרטיים

	קונסטנטין שוויביש
	–
	מנכ"ל, ארגון איגום – ארגון מורים עולים

	אתי וייסבלאי
	–
	מרכז המידע והמחקר של הכנסת

	שמי קלדרון
	–
	משפחות החטופים

	יוסף אנג'ל
	–
	משפחות החטופים

	יהודה כהן
	–
	משפחות החטופים

	גליה חושן
	–
	משפחות החללים

	תמר תשובה
	–
	משפחות החללים




משתתפים באמצעים מקוונים: 
	יערה שילה
	 –
	מומחית בגיל הרך, מכללת אפרתה




ייעוץ משפטי: 
שמרית גיטלין שקד

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
אליחי כנפו


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות


 << נושא >> הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024 << נושא >> 

 
 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט י' באדר התשפ"ה, 10 במרץ 2025, בנושא הצעת חוק הרשות לגיל הרך. הצעת חוק של חבר הכנסת ינון אזולאי, אנוכי ומספר חברי כנסת. 

שמי, משפחות החטופים, בבקשה.

 << אורח >> שמי קלדרון: << אורח >> 

שלום, אני דודו של עופר קלדרון ששב מהתופת. אני לא מאמין שאני פה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

משפחות החטופים מדברות, זה לא פחות חשוב, אם אפשר שקט, בבקשה. 

 << אורח >> שמי קלדרון: << אורח >> 

אני לא מאמין שאני פה, מדי שבוע, ועדיין פה. בשבוע שעבר ליוויתי את משפחת אנגרסט בכנסת, השבוע אני עם התאומים – אחים גלי וזיו, ואני שואל את עצמי: עד מתי יחלחל למקבלי ההחלטות שאלה אנשים שחיים מתחת לאדמה במנהרות? אני יודע מגוף ראשון מה זה להיות שם. לפחות מסיפורים באופן ישיר מעופר, שלא ראה אור 484 יום. הפיתה שמדובר עליה זו לא קלישאה, זאת האמת. אני מציע לכל אחד מאיתנו, ובעיקר למקבלי ההחלטות, לאכול רבע פיתה ביום, לכבות את האור בבית ל-24 שעות, לא להתקלח בחודש הקרוב. מספיק. ונראה איך הוא ישרוד. כנראה שזה לא מחלחל מספיק. כנראה שלא רק מקבלי ההחלטות, אלא גם מי שיכול להשפיע על מקבלי ההחלטות, ואני פונה אליך פה אדוני, שאני חושב שיש לכם מה לומר כסיעה. יש לכם השפעה מאוד גדולה על מקבלי ההחלטות.

 אנחנו הגענו למצב אבסורד, שאנחנו מסתכלים לארצות הברית. נוצר ואקום של אי-עשייה שאליו צריכות להיכנס מדינות אחרות, וארצות הברית בראשן, כדי להוציא חטופים. אבל לא את כולם – אמריקאים. זאת אומרת צריך שתהיה לאזרח אזרחות כפולה כדי שמישהו אחר ידאג לו. כל 59 החטופים חייבים לחזור לכאן. חייבים עכשיו. החיים חייבים לחזור וגם אלה שנרצחו. לא יתכן שאנחנו נשב ונדבר על זה כל שבוע ושום דבר לא יקרה. אנחנו רואים בהחלט אוזלת יד או אי הבנה בסיסית של חיי אדם. אנחנו לא רגילים לכך שמשאירים אנשים מאחור. זו לא היהדות, זו לא הישראליות, זה חייב להיות אחרת. מספיק כבר עם גרירת הרגליים. להתחיל ליזום, לעשות מעשה.

 מדברים על התקפה, על הפצצה, במי זה יפגע? סוגרים חשמל, במי זה יפגע? אנחנו יודעים שזה פגע, ואנחנו יודעים כמה חטופים נפגעו שם בעזה. שום פעולה צבאית לא יכולה לחלץ 59, אין דבר כזה, לא יכול להיות דבר כזה. אני חושב שיש לנו כציבור, ולכם כנבחרי הציבור, מה לעשות ומהר, אין זמן. שמעתם עדויות, את אלי שרעבי שמעתם. שמעתם, ראיתם בעיניים שלכם איך הם נראים. גם עופר, שלושה חודשים לפני שהוא יצא, היה פחות 25 קילו. אבל ברגע שהתחילו להבין שהוא אוטוטו יוצא, התחילו להאביס אותו, את האחרים לא הספיקו מספיק. 

אתם צריכים להבין את זה. כי הפגיעה הרפואית שפרופסור חגי בטח יודע טוב ממני, היא לטווח ארוך. השיקום הוא הסיכום סיפור בפני עצמו. לא רק של החטופים, אלא גם של המשפחות שלהם. הפגיעה בנו – בכולנו במדינה הזאת היא לא רק של החטופים, כל העם הזה צריך שיקום. אני מאוד מבקש שתעשו עבודה כזאת שתכריע, ואתם כמפלגה, לדעתי יכולים לעשות עבודה שתביא את החטופים אלינו חזרה – את כל ה-59 – אם זה החיים לשיקום, אם זה הנרצחים לקבורה. אי-אפשר כבר להסתכל – אני פה, עופר חזר, אבל לא נפסיק, כי אנחנו רוצים את השיקום של כולם.

 אני מסתכל על האנשים האלה שהיקירים שלהם עדיין שם, הם לא ישנים בלילה. הם בקושי נושמים, הם גוררים את עצמם לכנסת ולכל מקום אחר. די, מספיק, אנחנו מדברים על האחים ועל האחיות שלנו. עדיין שלוש נשים שם שנרצחו, למה הן לא פה? תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יוסף אנג'ל, בבקשה.

 << אורח >> יוסף אנג'ל: << אורח >> 

521 ימים מאז יום השואה של 7 באוקטובר, כש-59 ישראלים עדיין חטופים במרתפי הארגון שהתחזק ועדיין מתחזק בעזרתו האדיבה של מר הפקרה ובשיתוף עם מדינתו הגדולה קטר, שכנראה מנהלת את לשכתו.

 שמי יוסף אבי אנג'ל ג'וחא, בן לניצולי שואה, שעלו מיד אחרי המלחמה לממש את החזון הציוני. אב שכול לבן שבחר לוותר על קריירה של מצוינות בספורט כדי לשרת ביחידה הכי קרבית, כי זה מה שנער יהודי צריך לעשות, אמר לנו אחרי מהמסע לפולין. והסבא של אופיר, שחזר אחרי 54 ימים מהתופת, ועד היום שואל בצער: מדוע אני חזרתי ולא יוסי שרעבי, אבי חברתו, שנהרג מירי כוחותינו, אחרי 97 ימים.

 מה עוד יש לומר, אחרי קריאת הדוח של רונן ברגמן, ש-41 חטופים חיים נרצחו או נהרגו כתוצאה מהפעלת לחץ צבאי על החמאס? 41 ישראלים שהיו יכולים להישאר בחיים אילו רק היו מקבלי ההחלטות מקשיבים למביני עניין, כמו עורך דין אורי סלונים, ובמקביל להודעת הוורטסאפ שקיבלתי מעזה בשבוע הראשון, ושאותה העברתי מיד לשב"כ. וזה נוסח ההודעה: "משפחה, זאת ההודעה מאל-קסאם. אופיר אנגל, הצענו לממשלתך חילופי שבויים, אך היא לא קיבלה. זה המסר שלנו – שחרור כל השבויים הציוניים בתמורה לשחרור כל האסירים הפלסטיניים. כדי לדעת מה מצבם של כל השבויים שלך, הישארו איתנו בקשר". עם כתובת מייל.

 האם גם כאן אין אחראי, אין אשם ש-41 ישראלים נרצחו או נהרגו כשנחטפו חיים? לא ברור. מר הפקרה משחק משחק לא מובן מול הנשיא האמריקאי וצוותו, שלוחצים לסיים את המחדל הגדול ביותר מאז הקמת המדינה ובין הפיתולים הפוליטיים למען שלמות הקואליציה, שחס וחלילה תתפרק אם כל החטופים ישובו למשפחותיהם.

חברי הכנסת מכל הסיעות, הדרישה להחזרת כל החטופים אינה פוליטיקה. זו הישרדות של כולנו כעם המעוניין להמשיך את החיים בארץ ישראל. האם אתם לא חשים בושה על השותפות הפעילה או הפסיבית שלכם במשחק התעתועים הזה שמנפץ את החברה הישראלית לרסיסים, והכול כדי שמר הפקרה יישאר בכיסאו? די, עשו לזה סוף, ודאגו להשיב את כולם – את כולם, אחרי 521 ימים בגיהינום.

עבר חודש מאז חזר אלי שרעבי שמיד עם חזרתו החל במאבק אישי תוך הסברים בגוף ראשון על מה שעבר ומה עוברים חבריו שנשארו מאחור. בזמן הקצר הזה הספיק להיפגש עם הנשיא טראמפ בבית הלבן יחד עם מספר חטופים נוספים שחזרו, עם ראש ממשלת אנגליה ואחרים, שכולם התעניינו בסיפורו הנוראי. רק כאן, בין האחראים לאסון שקרה לו – שקט.

 חברי הכנסת, השמועות של כניסה ללחימה עזה בעזה על ראשם של 59 החטופים הורסת. אם זה יקרה הדבר יוביל רק לתוצאה אחת: עוד חטופים נרצחים שאפשר להשיבם בחיים ואיבוד גופותיהם של הנרצחים מבלי יכולת לקבורה מכובדת ונפילת חיילים שנאלצים להילחם עם יד אחת קשורה לאחור. 

ההשהיה בדיונים על עסקה להשיב את כולם גומרת את המשפחות של החטופים. המתח נורא, ומה תשובותיכם? כלום. במקרה הטוב נאמר על ידי חלקכם, חברי הכנסת, זה לא עניין שלנו אלא של הקבינט. נו, באמת, איפה האחריות הציבורית כנבחרי העם? איפה הרגש היהודי אנושי שלכם, אם בכלל קיים? איך אתם ישנים בלילה לנוכח הסיפורים הקשים העולים מדי יום על מצבם של החטופים החיים? עשו משהו כדי שהחרפה תוסר וכולם ישובו הביתה. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. 

 << אורח >> יהודה כהן: << אורח >> 

אני חייב לציין ש-41 חטופים נרצחו בגלל שנתניהו התעקש להמשיך בלחימה חסרת תוחלת, לא מדבר על החיילים שנהרגו באותו זמן. אני חייב לנחם את נתניהו שהוא לא יוכל לרצוח יותר מעוד 22 חטופים אם הוא יחזור ללחימה, כי זה מספר החיים שנשארו, כולל הבן שלי נמרוד כהן. שלום, אני יהודה כהן, אבא של החייל החטוף נמרוד כהן – הקדמה.

אני לא אתחיל לדבר פה עוד פעם על כך שטראמפ עושה יותר מממשלת ישראל להחזרת החטופים, ומה אתם עושים להחזרת החטופים, והפקרתם אותם וכו' וכו', דיברנו על זה עד אין סוף. אני בא בבקשה: יש היום בכנסת ב-14:30 אירוע לציון 105 שנים למאבק תל חי בהשתתפות ראש הממשלה. אני לא מצליח להשיג אף אחד שייתן לי להיכנס לאירוע הזה, אז אולי יושב-ראש הוועדה יוסף טייב, אולי תוכל לעזור לי לקבל אישור כניסה לאירוע הזה? לפחות משהו שיועיל כדי שאני אוכל ליצור קשר עין עם האיש שכרגע מחזיק את גורל חיי בני נמרוד כהן? אני אשמח לקבל תשובה לגבי זה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

פרופ' חגי לוין, בבקשה. 

אנחנו שומעים כל מי שרוצה. אנחנו לא לחוצים. אמרתי לכם, הבמה שלכם. כל עוד אתם פה בחדר אתם תקבלו זכות דיבור. 

 << אורח >> פרופ' חגי לוין: << אורח >> 

שלום. לפני הדיון החשוב כל-כך בנושא הצעת חוק הרשות לגיל הרך, אני רוצה דווקא להגיד כיושב ראש איגוד רופאי בריאות הציבור: תראו, לא רק הילדים של החטופים שכרגע בעזה זקוקים לאבות שלהם שיחזרו אליהם; לא רק הילדים של חטופים חללים שכרגע בעזה צריכים לקבל קבר של אבא שלהם שיוכלו לעלות אליו; לא רק הילדים שטרם נולדו – לא רוצה להיות ספציפי, אבל יש גם חטופים חיים שאנחנו מקווים שיזכו להיות אבות; הילדים של כל ישראל והילדים, גם בגיל הרך, מסתכלים עלינו. גם אם אנחנו לא מדברים איתם, הם מרגישים מה שקורה כאן במדינה. זה על הכתפיים שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו.

 לא להסתכל רק על השרים שמאכזבים אותנו, על ראש הממשלה שמאכזב אותנו כשהוא נכשל במשימתו להביא הביתה את כולם כבר כל-כך הרבה ימים; אלא אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו, בטח חבר כנסת, מה אנחנו עושים כדי שהילדים שלנו וכל הילדים בישראל, ידעו שהם גדלים במדינה שאם אדם נחטף, אם אדם פצוע או אפילו אם אדם חלל, נעשה הכול כדי להחזיר אותם הביתה? כי אם לא, אני באמת לא יודע איך נוכל להסתכל לילדים שגדלים כאן במדינה בעיניים. מה נגיד להם? שהיו דברים יותר חשובים מאשר להחזיר את בני עמנו שקוראים לנו מבטן האדמה? 

כמו שאמר יהודה, היום יום הציון לתל חי. אני לא יודע מה, טוב להיחטף בעד ארצנו? החטופים לא התנדבו להיחטף. אין לנו זכות, ואני אומר לך בצער, באמת, לא עניין פוליטי. כבר שמעתי היום את השר סמוטריץ' מדבר על כיבוש עזה. החטופים שם לא נתנו מנדט לכבוש את עזה כשהם עדיין שם. קודם כול אנחנו חייבים למען הילדים, למען עצמנו, למענם, להחזיר אותם. אחר כך הממשלה תחליט מה היא עושה ואיך היא ממשיכה או לא ממשיכה בפעולות שהיא עושה. אבל הדבר הראשון הוא להחזיר אותם.

 ואני חייב להגיד, באמת, כבר אמרנו כל-כך ואין לי איך להסביר את זה יותר, אבל אנחנו ממשיכים לקבל עדויות מהחטופים שעכשיו שבו לגבי מצבם של החטופים שם. אני אומר לך, יושב-ראש הוועדה, בכל דרך שאפשר להסביר שמענו את עדותו מצמררת של אלי שרעבי, ותבינו, יש עוד דברים שלא שמעתם על מה שקורה לחטופים שם שמורעבים ומעונים. עכשיו אמרו: נעשה סלקציה לפי מי שמעונה. כולם מעונים, כולם עוברים עינויי גוף ונפש שאין לתאר. יש כאן לפניי תמונתו של תמיר נמרודי, אני לא יודע מה קורה איתו עכשיו, אני רואה מה עובר על משפחתו, מה המשמעות של חוסר ידיעה. הוא שירת כמש"ק חינוך, הוא הקדיש את עצמו לחנך את חיילי צה"ל לערכים. מה יכולים להגיד עכשיו מש"קי חינוך בצה"ל? איפה הערכים שלנו אם אנחנו לא דואגים במקום הראשון, ולפני כל דבר אחר קודם להציל את החיים שניתן עכשיו להציל? אני לא יודע עוד כמה, דקות, שעות, ימים הם ישרדו – אני באמת לא יודע. ולא את החללים, שהולכים ונעלמים. עכשיו אנחנו יכולים להוציא אותם, ועוד יום ושבוע וחודש, אני לא יודע אם נוכל להוציאם. בינתיים המשפחות שלהם, ואני רואה ומלווה אותם, הולכות וגוועות בגלל מצב הגיהינום הזה, שהן לא מקבלות סגירה.

 ראינו בהתרגשות רבה את ההלוויות והשבעות, ואני יודע שגם אתה, ציין את זה דני אלגרט הגעת והשתתפת, וזה חשוב מאוד. הערבות ההדדית שלנו לא יכולה להיות רק בסוף, היא צריכה להיות עכשיו. להחזיר את כולם למען הילדים שלנו, שנוכל להגיד להם שאנחנו חיים במדינה שדואגים בה לכולם ולא משאירים אף אחד מאחור. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. גליה חושן, בבקשה.

 << אורח >> גליה חושן: << אורח >> 

שלום, אני אימא של הדר חושן שהייתה בנובה. היא ברחה למיגונית ונרצחה שם עם עוד 27. אני לא מתכוונת לעשות פינג פונג, אבל אני רוצה להגיב על מה ששמעתי, הדברים שלי יכוונו לכך. אני שמעתי את המילים "מר הפקרה", וזה צורם לי מאוד; כי מבחינתי גם ב-6 באוקטובר צה"ל לא היה שם – לא חיל האוויר, כלום לא היה שם. מי שהיה שם, גם בישובים, בקיבוצים, במסיבה, שאל איפה צה"ל, למה צה"ל לא מגיע? אז אם כבר "מר הפקרה", אז שר ביטחון הפקרה ורמטכ"ל הפקרה וראש שב"כ הפקרה. למה האיפה ואיפה הזה? 

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

וקטר הפקרה.

 << אורח >> גליה חושן: << אורח >> 

ושר הביטחון ההפקרה.

 << אורח >> יהודה כהן: << אורח >> 

שר הביטחון פוטר, הרמטכ"ל סיים את התפקיד, ראש הממשלה עדיין שם.

 << אורח >> גליה חושן: << אורח >> 

סליחה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יהודה, חברים, מה יהיה? אני אוציא אותך.

 << אורח >> גליה חושן: << אורח >> 

אותי?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא, לא, אני מבקש. שנייה, גליה. אם לא נכבד את גליה, לפחות נכבד את הדר.

 << אורח >> יהודה כהן: << אורח >> 

רק צריך להגיד דברי אמת.

 << דובר_המשך >> גליה חושן: << דובר_המשך >> 

זו האמת שלי. למה האמת שלך קובעת?

 << אורח >> יהודה כהן: << אורח >> 

אמת זה דבר אובייקטיבי, לא סובייקטיבי.

 << אורח >> גליה חושן: << אורח >> 

מי שהיה אחראי על הביטחון של הבת שלי והיה אמור להגן עליה בגבול זה צה"ל, זה השב"כ, זה המודיעין. מי שכשל בשעות האלה זה רק מערכת הביטחון. אתה רוצה לעבור למדיניות, לכל הסיפור הזה? תבדוק. גם הקונספציה, גם כל מדיניות ההכלה, הכול, גם מערכת המשפט. אם בית המשפט העליון נותן הוראות לא לירות על הגדר או לתת להם להתקרב, והיום בכלל, לעשות תנאים טובים לנוחבות, אז גם אותם צריך לשפוט. מחר המדינה צריכה לתת תשובה לבג"ץ, כי הגישו עתירה, למה המדינה מעזה להפסיק את הסיוע הומניטרי. בג"ץ דורש עכשיו מהמדינה לתת תשובה: למה אתם עוצרים עכשיו את ההומניטרי? מה הוא מתערב בכלל? מה, הוא אחראי על מדיניות הביטחון שלנו? שיגלגל אותם. אז למה אני אתן לבג"ץ כזה? למה אני צריכה את השופטים האלה בוועדת חקירה? לא רוצה אותם.

 אני רוצה להגיד לכם – תזכרו, נכון, יש אחריות של ראש הממשלה, אחריות של הביטחון, אחריות של מערכת המשפט, אבל אני רוצה להזכיר לכולם: הבת שלי ועוד רבים נרצחו והחטופים נחטפו, בגלל החמאס. אתם שוכחים את זה. יש אשמים ישירים. וגם עם כל העסקאות תמיד אומרים: הממשלה סיכלה את העסקה, הממשלה לא רצתה, ביבי לא רצה, הכול אנחנו אשמים. מאשימים אותנו בכול, וחמאס הוא בסדר. הוא ממש לארג', הוא רוצה להחזיר את החטופים. אני לא יודעת, משהו השתבש לנו. אנחנו לא בסדר והם בסדר? איפה אנחנו חיים? מה קרה לנו פה?

ואני רוצה להגיד עוד משהו: כולנו אשמים, ואנחנו גם צבועים. למה? מה קרה? אני רואה פה את אח של הדר גולדין. תגידו לי, למה לא באו כולם, בכל ההפגנות בכל קפלן, להפגין ככה ולצרוח בכנסת, כשהדר גולדין עשר שנים? למה? למה רק עכשיו? בגלל המאסה? עצוב מאוד. כי אם לא היינו מחכים, אולי לא הייתה את המאסה הזו של הטבח. ולמה כשפוגל נרצחו, ולמה כשהלל ויגל, אורי אנסבכר – למה אז לא נרעשנו? אולי לא היינו מגיעים ל-7 באוקטובר? אולי שיעשו עכשיו משהו בטול כרם, כדי שלא יקרה שום דבר שם, ובקלקיליה? ובג'נין, אולי? למה מחכים? למה היינו צריכים לחכות לזה? למה אנחנו צבועים? אני מרגישה צבועה. למה הבת שלי יותר מהדר גולדין? הבת שלי יותר מפוגל? לא.

 אנחנו רוצים את האמת. המשפחות השכולות הן המשפחות הראשונות שצריכות לדעת את האמת, מה קרה לילדים שלהם. כי אנחנו לא יודעים. אף אחד מ-7 באוקטובר לא בא אליי הביתה מטעם המדינה באופן עצמאי, ונתן לי תשובות או הסברים או התנצלות – כלום, כלום, כלום. אני יודעת שהבת שלי נרצחה במיגונית – איך ומה, אני לא יודעת. יש משפחות שיודעות עוד פחות, אני יודעת שהיא הייתה במיגונית, זה כבר הישג גדול.

 יש פה ויכוחים. אנחנו מתחילים בשנאות בינינו לבין עצמנו, ואני מרגישה ב-6 באוקטובר. במקום שנילחם יחד באויבים החיצוניים שלנו, אנחנו נלחמים בינינו. על מה? על ועדת חקירה, שקוראים לה "ממלכתית", כשבכלל המילה "ממלכתית" לא מוזכרת. אנחנו במקרה מיוחד. אי-אפשר ועדה רגילה. השופטים צריכים להיחקר, המדיניות הממשלתית של כל הממשלות עשר שנים אחורה צריכה להיחקר, מערכת הביטחון, על אחת כמה וכמה צריכה להיחקר. לכן צריך משהו מיוחד. אז שבו כולכם ותחשבו איזו ועדה תהיה אמיתית, נכונה, ישרה, בלתי משוחדת, בלתי תלויה, שכולם יסכימו עליה. שנדע שיש אמת ונציגות למשפחות השכולות.

אנחנו הקמנו את פורום דין וצדק, כי אנחנו רוצים צדק ואנחנו רוצים גם דין. אני אסביר לכם מה זה דין. זה לא שחליווה או הרצי אמרו: אני נושא באחריות. יופי, הוא אמר את המשפט הזה. מה זה אומר? מה זה אומר תכלס? אוקיי, אתה אחראי, עכשיו אתה הולך הביתה? לווילה? לפנסיה התקציבית? חליווה באמצע המלחמה יצא לתאילנד. באמצע המלחמה, בקרבות הכי גדולים הוא היה בתאילנד אחרי שהוא פרש. הבת שלי באדמה, והוא בתאילנד. מה זה לשאת באחריות? מה עובר לעשייתה? מה זה אומר? מורידים דרגות? מבטלים פנסיה? יושבים בכלא? לא יכול להיות.

 אני יודעת, אלה אנשים שנתנו את השנים הטובות שלהם למדינה. בסדר, זה לא סתם – איך הרצי אמר? תקלה, הוא קרא לזה "תקלה". תגיד לי, אתה לא מתבייש? תקלה? החיים של הילדים שלנו הם תקלה? אז צריך לתת על כך את הדין. לא יכול להיות שנעבור על זה לסדר היום. הם צריכים לשבת על בכלא. נכון, נתת את החיים שלך, יופי, אז אני אגנוב, ואני אגיד אני נושאת באחריות, כן גנבתי ואלך הביתה? מה השטויות האלה? כל אחד חושב שהוא מנהל את המדינה, והוא מחליט, כן רוצים לפטר או לא רוצים לפטר. מה קורה פה? אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו בונים, לא איך אנחנו ממשיכים להרוס. נהרסו לנו החיים כשהילדים שלנו הלכו. אנחנו פונים אליכם כי בכם בחרנו. הלוואי, תנו לכמה אנשים מפה לנהל, תאמינו לי, שהכול יהיה בסדר. ואני לא מבינה למה צריך שופט, זה עוד סיפור של הוועדה הזאת. הכול פוליטי, כמובן. מי שיאמר לי שלא – הבניין הזה פוליטי? כן? תבינו, הבניין הזה פוליטי. אז אנחנו פה פוליטיים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

גם בג"ץ.

 << אורח >> גליה חושן: << אורח >> 

כולם פוליטיים, שלא יספרו לי סיפורים. מה, לי אין עמדה פוליטית? לך אין עמדה פוליטית? לו אין עמדה פוליטית? אבל אנחנו צריכים להתעלות. 2,000 ילדים שחסרים בבתים שלהם. אני כבר לא זוכרת, איבדתי – אני לא זוכרת מה רציתי להגיד.

אני מבקשת שנפסיק לריב אחד עם השני. אנחנו יכולים למצוא פתרון. כל אחד רוצה את התשובה של הצד שלו, חושב שהוא צודק. אנחנו רוצים אמת, ואנחנו רוצים נציגות למשפחות השכולות. אנחנו רוצים להיות שם. אני חושבת שלא רק שופט יכול להיות בראש ועדה. למה? שופט הוא יותר חכם מאיתנו? מה, חסרים אנשים מוכשרים עם ידיעות רחבות, ישרים ומוסריים שאפשר למנות אותם לוועדה כזאת? מי קבע ששופט הוא הכי מכולם? בגלל זה הם מרגישים אלוהים ועושים מה שהם רוצים. יש לנו הרבה אנשים טובים במדינה שיכולים לשמש כוועדה ושאנחנו נסכים עם מה שהם אומרים. 

הפכו את השופטים האלה – בסך הכול הם יודעים להגיד אם זה חוקי או לא חוקי, זה הכול. מה הם קראו הרבה ניירות? זאת הפקולטה הכי קלה באוניברסיטה, אתם יודעים את זה? מה עושים מזה? בבקשה, ועדת חקירה אמיתית, מיוחדת ותקראו לה איך שאתם רוצים. אל תדביקו את המילה "ממלכתי" לכל דבר. המילה "ממלכתי" לא הופכת את זה לטוב, נכון וישר. תודה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תמר, בבקשה.

 << אורח >> תמר תשובה: << אורח >> 

אין לי הרבה מה להוסיף, באמת. אני אחות של ברק דוידי שנרצח במסיבה. האמת היא שגליה אמרה כמעט את רוב הדברים. אני אחזק ואומר שכולם כשלו. להצביע אצבע נוקבת רק על מקום אחד, זה לא נכון. כשאותם ילדים היו שם, הם צעקו איפה הצבא. יש לי סרטונים ואני שומעת את זה. הם מתחננים לחייהם שיבואו להציל אותם.

לגבי הוועדה – אין לנו אמון היום במערכת המשפט מאחר שאנחנו רואים את כל מה שנעשה לגבי כל העתירות וכל ההטבות לנוחבות. אין לנו היום אמון במערכת המשפט, וזכותנו בתור משפחות שכולות, כי אנחנו רוצים לדעת את האמת. כבר שנה וחמישה חודשים מאחורינו ואין לנו עדיין תשובות. מה קרה פה? איך זה שפרצו לנו למדינה כל-כך הרבה מחבלים וגרמו לאסון הנורא הזה? אנחנו יודעים שכשיש אירוע מסוים ורוצים להקפיץ צוות, תוך שבע דקות יכולים להרים מטוסים לשמים. מעל שמונה שעות לא היה שם אף אחד. 

אני מקווה מאוד שיבינו אותנו, המשפחות השכולות, ויכבדו את הרצון שלנו לחשוב בדרך אחרת. כולם כשלו – כולם כולל כולם, ולהתפטר זה לא מספק אותי. התחקירים שקיבלנו מהצבא והשב"כ לא חידשו לנו שום דבר. זה עדיין לא אומר שמה שהם כתבו בתחקירים פוטר אותם ממשהו. לא, זה לא העיקר להוציא תחקיר. זה כמו שרוצים שיגידו שראש הממשלה אשם, אז הוא יוציא איזה תחקיר, זה יספק מישהו? זה לא יספק אף אחד עדיין. כשתהיה ועדת חקירה, והיא תהיה מקובלת על רובנו, ולא רק על צד אחד, אולי נצליח באמת להגיע לאמת. לא ועדה שתהיה כבר עם תוצאות ידועות מראש.

 אני עומדת מאחורי 150 משפחות מקרבה ראשונה, אני כבר עייפה מזה, שרוצות משהו אחר. מותר להן גם להשמיע את הקול שלהן בפעם הראשונה ולחשוב אחרת. אז תכבדו גם אותנו, כי אנחנו איבדנו את היקר לנו. אני אחות שכולה, שאיבדתי את אחי, ואני גם מאבדת את אימא שלי. תודה רבה לכם.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

הלכו מפה. קשה להם לשמוע. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. אני כן מצטרף לקריאה. צביקה נמצא פה? איפה צביקה מור? אני רק אגיד, אני כן מצטרף לקריאה. 


 << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> 

אני יכול להתייחס?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, אני אתן לך.

 << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> 

אני לא יודע מה יקום, אבל לכבוד פורים שעומד בפתח, אני מקווה שגם באיזו חקירה שלא תהיה, אני אומר גם כבעל ניסיון, יהיה גם סעיף שישאל מי שלח את ידו בביזה. כי אויבינו לא קמו עלינו לבדם, ולא התעצמו לבדם, וזהו.

אין לי הרבה מה להגיד, אבל לכבוד חג הפורים, אני חשוב שנכון להקריא פסוק בהקשר לחטופים. בסוף בפורים 122 מדינות לא השאירו אף אחד לבד, אף יהודי לא נשאר לבד. אז ככה, סליחה על הקול הרועד: "ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים" – אלה שבעזה ואלה שפה – "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – ולא לשכוח את הסוף – " ואת ובית אביך תאבדו". זה הכול, זה מה שיש לי להגיד. ויש לכם משימה, מקבלי ההחלטות והמבצעים, וזה עד פורים להחזיר את כולם, פשוט. זהו, תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

נצא להפסקה חמש דקות ונחזור.

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:13 ונתחדשה בשעה 12:17.) << הפסקה >> 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 
 
צוהריים טובים אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו חוזרים לדיון בהצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד-2024, של ח"כ ינון אזולאי, אנוכי ועוד 16 חברי כנסת נוספים. אני אגיד בפתיחת הדברים, אמרתי את זה בדיון הקודם, ואני אגיד את זה גם עכשיו – הגיל הרך לא יכול להיות חצר אחורית ולא משנה של איזה משרד. זו נקודת המוצא שלנו ומפה אנחנו מתחילים. כמו שאמרתי בדיון הקודם, אני מברך את משרד החינוך. מאז שנושא המעונות נכנס למשרד היו התקדמויות גדולות בצעדי ענק. מה שצריך להגיד צריך להגיד. יחד עם זאת, קיימות עדיין בעיות גדולות, אתגרים גדולים עומדים בפנינו; אם זה בסבסוד, לא יתכן, אנחנו ב-10 בחודש, ובעלי מעונות עדיין לא יודעים איך הם ישלמו לצוות שלהם. זה דבר לא יכול לקרות, ואם משרד האוצר חושב שעד עכשיו לא היה אבא ואימא למעונות לגיל הרך, אז הגיע חבר הכנסת ינון אזולאי, ואני מצטרף אליו יחד עם עוד 16 ח"כים, ואני אומר לכם שאם נלך בעבודה אינטנסיבית, נחתים מעל 80 ח"כים, ואין לי ספק, מכל - - 

 << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

 אני מצטרף.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

- - הקואליציה והאופוזיציה. הנה, יוסף כבר מצטרף. אנחנו שם ואנחנו הולכים על זה בכל הכוח. 

בנושא של הגיל הרך אנחנו כבר לקראת קריסה בתשפ"ו, אנחנו כבר רואים את הסימפטומים לקריסה עכשיו, וזה רק הולך ומתגבר. אני לא מאשים רק את המשרד, אני מאשים גם את משרד האוצר. לא יתכן, כמו שאמרתי, שאנחנו ב-10 בחודש, ועדיין ואין לגננות סבסוד. לא יתכן שמעון שרוצה להגיע לרישוי צריך לחכות, כשהוא לא יודע מה קורה עם עצמו ולא יודע איך להכין את עצמו לשנת תשפ"ו. זה רק קצה הקרחון, ולכן הדברים האלה – הכשרות, צוות, כל מה שדיברנו עליו ומדברים עליו בוועדה בשנתיים האחרונות, מבחינתנו, ואני אומר גם מבחינתי, ואין לי ספק שחבר הכנסת אזולאי יביע גם את העמדה שלו – הגיעו מים עד נפש.

 מפה אנחנו צועדים קדימה. נקים רשות לגיל הרך. אני שומע איתותים ממשרד האוצר, כן תאגיד, לא תאגיד, אנחנו הולכים על זה בכל הכוח. מי שיהיה איתנו בספינה וברכבת יצעד איתנו, מי שלא יישאר מאחור. אנחנו הולכים להתקדם עם זה בכל הכוח. כמו שאמרתי, נושא הגיל הרך לא יהיה יותר החצר אחורית של המשרד, ולא משנה איזה משרד. ועם כל הדברים הטובים שאמרתי על משרד החינוך שנעשו צעדי ענק יש עוד עבודה גדולה לפנינו. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא חושב שאתה מצטרף אליי, אני חושב שאנחנו שותפים לדרך. אני תמיד דואג להגיד כשמדברים על מעונות היום – גילוי נאות, אשתי מנהלת מעון, לא שלנו באופן פרטי, אלא שכירה במעון. לבני משפחתה יש גם מעון, לכן אני בא ממקום שאני גם מכיר את המעונות ולא מהמקום שבא לדאוג למעונות, כי המחלוקת שלי היא בכמה דברים עם הארגונים, יש לי איתם מחלוקות רבות, לכן כשאני בא ואומר – אני בא מהמקום שגם הילדים שלי היו במעונות וגם אשתי מכירה את המעונות, היא גם מדריכה חינוכית, לכן שמתי קודם כול פה את הגילוי הנאות.

אני רוצה להצטרף קודם כול לכל מילה שאמרת, אדוני היושב-ראש. לא הנחנו סתם הצעת חוק כדי שתהיה רשומה על יוסף טייב, ינון אזולאי ושאר חברי הכנסת פה הצעת חוק. מי שמכיר אותנו יודע שאם אנחנו מניחים הצעת חוק והעניין נפתר אנחנו מושכים אותה. ידעו על זה משרדים שלמים שעבדתי איתם כך. לצערי, ישבנו עם משרד החינוך ולא ראינו שום התקדמות. הם אמרו: אולי נעשה את זה – לא אגף, כן אגף. כנראה שתם זמנכם בעניין, אנחנו מתקדמים לרשות. אני אומר לכם יותר מזה: אם משרד החינוך לא רוצה לשתף פעולה, משרד העבודה מעוניין מאוד מאוד לשתף פעולה. הוא מעוניין מאוד שזה יחזור אליו ויכול להיות שזה המקום. אם אתם לא יודעים לעשות את העבודה הטובה במשרד החינוך, אם אנחנו יושבים פה כל הארגונים – אגב, תעברו עכשיו לוועדת חוץ וביטחון, שם יש מלחמה על סבסוד מעונות, חרדים לא חרדים, פה כולם סביב אותו שולחן – חרדים ולא חרדים, יהודים ולא יהודים, כולם סביב אותו שולחן בעניין הזה.

 משרד החינוך בעניין מעונות היום, סליחה שאני אומר את זה, לא מתפקד. אין מילה אחרת להגיד, אתם לא מתפקדים. אתם אנשים מצוינים, טובים, יכול להיות שאין לכם מספיק כוח אדם, למרות שעברו כ-50 תקנים, יכול להיות שאתם לא יודעים איך לאכול את זה. אני לא יודע, אתם האנשים הכי טובים כי יודעים שבחינוך אתם יודעים להביא את המבנים ולעשות הכול, מביאים לעשות הכול; אבל ברגע שזה עבר למשרד החינוך, כרגע אם היו בעיות במשרד העבודה וחשבו שיפתרו בזה את הבעיה, הבעיה לא נפתרה, רק התעצמה יותר ויותר. חשבו בהתחלה שאם יעברו למשרד החינוך, אז אם יש בתי ספר פנויים יהפכו אותם למעונות ואז מעונות חסרים יתוגברו. מה קרה מאז? כלום. הוספו עוד תקציבים לבינוי? לא. יכול להיות שאפילו קוצצו תקציבים; נעשה פתאום חוק חינוך חובה חינם? לא, גם חובה לא, גם בלי חינם. גם זה לא קרה, כל החלומות שחשבנו שייקרו לא קרו.

לכן אני אומר שהצעת החוק הזו היא, קודם כול, להקים רשות. הרשות תפעל, תתפקד, תהיה עצמאית לכל דבר ועניין. משרד החינוך, הכדור אצלכם, אם תדעו לשתף פעולה יכול להיות שזה יהיה אצלכם, אם לא תדעו לשתף פעולה, יכול להיות שנקים פה את הרשות והרשות כרשות תעבור למשרד העבודה בתוך החוק הזה. אז הינה, אני שם לכם את הכול על השולחן בצורה הברורה ביותר: הרשות בדרך לקום. 

אני יודע שהאוצר יגיד לנו פה שיש עלות תקציבית. אני גם אומר שיש עלות תקציבית. על הילדים משלמים, אין מה לעשות. לא יכול להיות שילדים מגיל לידה עד גיל שלוש לא יקבלו את המגיע להם. לכן אני אומר, שהעלות היא תקציבית. אני לא יודע אם משרד האוצר יתנגד או לא, אפילו שזו עלות תקציבית. יש משהו בכנסת שאומר ש-50 ח"כים – כשיש עלות תקציבית, אפשר להצביע. אני מאמין, בתמימות אני אומר, שיהיו 50 חברי כנסת שירצו להצביע על החוק הזה. יש פה כ-20 חברי כנסת שהצטרפו להצעה, אני מאמין שירצו גם להצביע על זה. לכן אני אומר לכם שמבחינה תקציבית אין לנו בעיה של תקציב, כמה שזה יעלה זה יעלה, אבל הילדים האלה יצטרכו לקבל מענה. כשאני מדבר על הרשות לגיל הרך, אנחנו רוצים שכל מעונות הסמל יהיו בפנים, כל הגנים הפרטיים – שיתנו להם יחס פעם ולתמיד, כי הם נכנסו תחת האלונקה, כשבעצם אף אחד לא מתייחס אליהם. כל פעם שיש מלחמה, הם צריכים להתחנן לקבל פיצויים. אבל אנחנו כמדינה לא דאגנו לילדים בגנים הפרטיים, לכן גם להם צריך מענה בחוק הזה. תודה רבה, אדוני.

 אני מתנצל, אני צריך לדלג לעוד ועדות עם עוד חוק וגם בחוץ וביטחון. אני מתנצל, אבל מאמין שידידי יוסי טייב – אתה ואני שותפים, אני סומך את ידיי על מה שאתה עושה, בינתיים אני פה. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. פורום המסגרות לגיל הרך, ליאור גבאי. 

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

קודם כול, תודה רבה גם לחבר הכנסת ינון אזולאי שמכיר את התחום והעלה את הנושא הזה על סדר היום, וודאי לך כיושב-ראש. זו לא הפעם הראשונה שדנים בתחום החינוך לגיל הרך. אני חייב להגיד שני משפטים: עד לתקופה האחרונה הצורך בהקמת הרשות לגיל הרך הייתה לנוכח הפיזור הלא הגיוני במשרדי הממשלה. אין תחום במדינת ישראל, כמו שכולם יודעים, שמפוצל בין כל-כך הרבה משרדים. זה מעבר להיבט של החשיבות, זאת אומרת כשאתה מפצל דבר לכל-כך הרבה משרדים, זה גם מראה כמה זה חשוב לך – אין למסגרת הזאת אבא. אבל, וזה "אבל" חשוב מאוד, כעת הצורך בהקמת רשות לגיל הרך הוא לא צורך של סמנטיקה, הוא צורך של קיום הגיל הרך. כי מעונות היום נמצאים כרגע תחת סכנת קריסה מיידית. אנחנו התרענו לא אחת שבכל יום נסגרות עשרות כיתות במעונות יום. אני מציע לאנשים הנכבדים שיושבים כאן לבדוק: ב-2024 נסגרו עשרות מעונות יום של כל הארגונים. הסיבה היחידה היא שאין באמת אבא שמתכלל את זה. משרד העבודה, משרד החינוך – כל אחד עושה.

היה לנו חלום, כמו שהזכיר חבר הכנסת ינון, שהמעבר למשרד החינוך יגרום למצב מידי שהשכר של המטפלות יהיה כמו שכר של סייעות, אבל זה כנראה חלום באספמיה, זה לא קרה. אז העברנו למשרד החינוך, אבל השכר נשאר אותו שכר. ההתמודדות היומיומית שלנו צריכה להיות בין משרד העבודה למשרד החינוך למשרד האוצר. אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה באמת להתייחס לתחום של הגיל הרך כמו שהיא מתייחסת. לכן, אנחנו כפורום מביעים את עמדתנו בצורה ברורה: הקמת רשות הגיל הרך היא לא פריבילגיה, היא צורך קיומי לפני קריסה של מעונות היום.

אני גם רוצה לציין בסיטואציה הזאת ששלחנו לפני כשבועיים מכתב גם לשר האוצר, גם לשר החינוך, גם לשר העבודה, והתרענו שאנחנו לא נשלים את הרישום, שכרגע מתנהל אוטומטית במשרד העבודה, אבל בהמשך זה יצטרך להיות במעורבות שלנו, אם לא נקבל מענה אמיתי בנושא שכר המטפלות.  אנחנו גם הצטרפנו לקריאה של שר החינוך, כמו שאתה, אדוני היושב-ראש התרעת, שכל עוד לא סודר שכר המטפלות שימשיכו לתת את מענק ההתמדה. כרגע זה כקריאה שאין לה שום מענה. אנחנו גם מתריעים על זה: מעונות היום – תסתכלו, תסתובבו ותראו בכל הארץ, כל יום ויום בכל המסגרות – אם פעם זה היה קשור לפריפריה או מקומות ומגזרים כאלה ואחרים, היום זה חוצה מגזרים.

אציין עוד דבר אחד, כמו שהזכיר חבר הכנסת ינון אזולאי: יש לנו מערכת יחסים טובה מאוד עם משרד החינוך. האנשים במשרד החינוך עושים עבודה מצוינת בתחומים שלהם, אבל גם במשרד החינוך, כל עוד זה לא תחת מסגרת אחת, אין שום סיכוי בעולם שזה יצליח. כשאתה מפצל – כשאני צריך לעשות את ההכשרה כמו ההכשרה של בתי הספר, וכשהבינוי הוא כמו בינוי של מסגרות כאלה, וכשבקרה היא כמו בקרה של גני ילדים לעולם זה לא יהיה דומה. כי מעונות זה תחום אחר לחלוטין, והגיע הזמן שכולם יבינו את זה. הכוונה שהעבירו למשרד החינוך ופיצלו את זה, זה מתוך חשש – כך אמרה לי שרת החינוך לשעבר, שהיא לא רוצה שאם יעבירו את זה כמקשה אחת, יחזירו את זה, זו הייתה המטרה שלה. לכן היא אמרה, אני אפצל את זה במשרד החינוך. אבל הפיצול הזה גורם נזק יומיומי לתחום הגיל הרך, וזה לא רק בהיבט של השכר. לכן אני מבקש מאדוני היושב-ראש, אתם הזכרתם שיש 16 חברי כנסת; הפורום, רק בשיחות שהוא עשה, הגיע למעלה מ-45 חברי כנסת שכבר הביעו את רצונם להצטרף.
 
 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

לא, 24 חברי כנסת חתומים מכל סיעות הבית.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

רק בשבוע האחרון הגענו למעל 45 חברי כנסת שאמרו שהם מוכנים להצטרף מיד, ואנחנו מחזקים את ידיך אדוני היושב-ראש, בקידום העניין הזה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. שלום נגר, ארגון חלמיש למען מעונות היום, בבקשה.

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >> 

אני יושב ראש ארגון חלמיש. אדוני היושב-ראש, ארגון חלמיש מייצג למעלה מ-450 מעונות יום. אנחנו הארגון הגדול בישראל מכלל המגזרים והמגדרים. את מה שאני אומר פה אני אומר בשמם של כלל מפעילי המעונות, בשמן של אלפי המטפלות וההורים. אני פחות אגע במטאפורה ובכל מיני סמנטיקות למה הרשות חייבת לקום, אני אגע בעובדות. אני קודם כול רוצה להגיד דבר אחד, אדוני היושב-ראש, וזה חייב להיאמר: מעונות היום הם לא החצר האחורית. אילולא ועדת חינוך, אילולא שני חברי הכנסת – אתה וינון, אף אחד לא היה בכלל מודע למעונות היום במדינת ישראל. במה שעשיתם, אתם היחידים שעוד מחזיקים את הענף הזה על כרעי תרנגולת. אבל בקצב הזה ב-1 בספטמבר, ויסכים איתי יושב-ראש הפורום, לא ייפתחו המעונות במדינת ישראל. ואני אגש לעובדות.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

חבל שלא היית בדיון הקודם, היית מחזק אותנו.

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >> 

אני מדבר על עובדות, ואולי לחלק יכאבו האוזניים, אבל זו המציאות. באתי לפה בשם של עשרות אלפי מטפלות והורים, והדברים צריכים להיאמר – ברור שאנחנו מחולקים בין ארבעה משרדי ממשלה, עד לרגע זה אין סנכרון מלא. אתמול אף מטפלת לא קיבלה משכורת. לא ראיתי איש אחד מהמחלקה הפדגוגית במשרד החינוך שאומר: חברים, למה מטפלות לא קיבלו משכורת? גננות קיבלו. אמירה של איש מקצוע לטובת המטפלת, הרי אתם דואגים למטפלות בשטח – למה לא דאגתם? למה לא הבעתם דעה? למה לא אמרתם אמירה?

 אני אפתח סוגריים: פניתי לאגף הפדגוגי במשרד החינוך, אני לא נכנס לפוליטיקה; 7,000 ילד בגלל חוק האברכים בבית. הם עברו משברים נפשיים, המטפלות עברו משברים נפשיים, מילה – אף אחד לא הסתכל לילדים האלה בעיניים. אני מדבר רק על הפן הפדגוגי המקצועי. אף אחד לא טרח להוציא אמירה או חוות דעת מקצועית כלפי ילדים, כלפי חסרי ישע. חסרי ישע זה עניין של צביעות, כשנוח לכם, אבל להסתכל על מטפלת שנפרדת מילד, על מטפלת שלא מקבלת משכורת – אין פה אף איש מקצוע שיכול להגיד, עשיתי משהו, אמרתי אמירה גם בשביל צביעות, זה לא קורה.

בפועל, אדוני היושב-ראש, אין מטפלות במדינת ישראל. יש לנו עשרות אלפי כיתות ריקות. אני לא יודע מה הנתון היום, אבל נתון לתחילת ועדת הסל, אנחנו מדברים על 150,000 מקומות של ילדים שנמצאים בבית. יש מקומות, לי יש מעונות ריקים. ברכסים יש לי שתי כיתות ריקות – אף אחת לא רוצה לבוא לעבוד. ולמה הן לא רוצות לעבוד? יש שתי סיבות.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

שלום, אני רק מעדכן מספרים. יש נכון לשבוע שעבר 434 כיתות סגורות שלא מקבלות ילדים. זה אומר שיש 40,000 ילדים רק במסגרות הגיל הרך שלא נכנסים למסגרות.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

אז אני אתקן אותך, נכון לשבוע שעבר, לפי נתוני משרד העבודה, מספר מדויק – 55,000 מקומות פנויים. 

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >> 

אדוני היושב-ראש, לפני שבועיים, פשיטה של "יס"מ" – יס"מ במירכאות – בקרים של משרד החינוך פושטים על המעונות. אני לא יודע אם סיפרו לך: נכנסים שלושה בקרים גברים על קבוצה של מטפלות בתוך כיתה, מוציאים תעודות ביקורת. תעודות זהות, ילדים, גנבים – חבר'ה, מטפלת – מה היא עשתה? היא באמצע לחתל, לטפל, אנחנו יודעים מה אופי העבודה שלה. יש לכם בעיות? מפעילי המעונות גנבים, לדעתכם? חבר'ה, תתקשרו למנהל המעון, הוא יבוא וישב איתכם במשרד. מה זה להלך אימה על מטפלת? 

אני אראה לך בקבוצת הוואטסאפ של הארגון עשרות פשיטות. עשרות פשיטות של בקרים על מטפלות, הכניסו אותן לטראומה והמטפלות הלכו הביתה. אין פה התייעצות עם האגף הפדגוגי. אנחנו לא רק מפוזרים בין ארבעה משרדי ממשלה. בתוך משרד החינוך אנחנו מפוזרים בין ארבעה אגפים כשאגף אחד לא יודע מהשני. גם אלה ששולחים את הביקורת לא מתייעצים עם אנשי חינוך האם לגרום לטראומה למטפלות ולילדים שנרתעים מפרצופים זרים שנכנסים לבקר ולראות אם הילד חסר הישע תואם תעודת זהות – כי אנחנו נמצאים במשרד הדתות – כשנכנסים שלושה אנשים לראות אם אולי יש פה גניבה של משהו. הם יודעים מי הגנבים, כן? אנחנו יודעים מה קורה בוועדת הסל.

להלך אימים על מטפלות – צריך לקחת למשרד החינוך את המעונות כבר אתמול. קודם כול להחזיר אותם למשרד העבודה בינתיים. זו סכנת נפשות לילדים ולמטפלות, חד-משמעית. להיכנס בצורה כזאת אגרסיבית למעונות היום, אין לזה אח ורע במדינת ישראל. 

משרד החינוך נתן לרשויות הרבה סמכויות, ויש מנהלת לגיל הרך ברשות. כשמגיעה מישהי לעבוד, מה אומרת לה מנהלת הגיל הרך? בואי לגן ילדים – 60 שקל לשעה, למה תהיי בשוק העבדים של מטפלות? הרי מטפלת צריכה לעשות סריקה בבוקר, לעבור קורס אבטחה, אחרי שהיא עושה קורס אבטחה היא צריכה לקבל את ההורים, לחתל, להלביש, להשכיב את הילד, לשטוף את המעון, לשטף כלים – כל היום שוק עבדים. כשהיא באה לרשות המקומית, אומרים לה, למה? סייעת עובדת עד 13:00, מקבלת פי ארבעה ממך, ומהצהרון – מ-13:30, 60 שקל לשעה. הרשויות, בזה שניתנו למשרד החינוך הסמכויות, פירקו לנו את כל המטפלות. גם אם פעם עוד יכולנו להביא מטפלות ולהציע הצעה ולהציע להן מחיר, פשוט הרשויות המקומיות סוגרות לנו את המעונות פעם אחר פעם.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

הם לא דורשים קורס מטפלות. בגני עירייה הם לא דורשים קורס מטפלות בניגוד אלינו.

<< אורח >> שלום נגר: << אורח >> 

תראי, אני עדין, אנחנו כבר לא שם. אנחנו פה בדיון חירום. היושב-ראש כבר כינס פה ועדה על קריסת ענף מעונות היום - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

לא, למה הן בורחות לנו? 

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >>   

- - אנחנו עברנו שלב. אנשי משרד החינוך ישבו פה בדיון על קריסת ענף מעונות היום, מה הם עשו מאז? במקום לנסות לשפר שולחים בקרים. אנחנו כבר במלחמה. אנחנו לא בסטטוס של פריבילגיה. אנחנו בסטטוס שבקרים באים לאיים על מטפלות, שהרשויות נגד המטפלות, שהם נגד המטפלות. אנחנו עוברים שלב מוועדה לוועדה והם שמים פה - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אנחנו לא במלחמה, אנחנו בפוסט טראומה, זה כבר לא מלחמה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה חשוב מאוד מה שאתה אומר, כי בדיון הקודם רצו לתת עוד סמכויות לרשויות המקומיות.

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >> 

חברים, תנו לי לסיים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 
	
למה אנחנו לא יושבים לדבר על הפרקטיקה במקום להמשיך - - -

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >>   

תנו לי, בבקשה, לסיים, וכל אחד ידבר את דברו. כשאני אומר "כשל" זאת מילה עדינה. שימו לב מה קורה – איזו פוליטיקה יפה בין האוצר לבין החינוך: מענק מטפלות – המפעילים שלכם גנבים. ציבורית, תקשורתית, המטפלת נכנסת לפוליטיקה בינינו לבין הרשויות. המטפלות היום הן בנות ערובה בשכר, במענק המטפלות, בכל הליך. מתי שבא אנחנו אשמים.

 אדוני היושב-ראש, מה קשור מענק לביקורת? זה של המטפלת, הכסף צבוע למטפלת. למה הם מחזיקים את המטפלות כבנות ערובה? למה אני כארגון, צריך להגיש אתמול עתירה מינהלית נגד משרד החינוך שלא נותנים לי מענה למה הפעימה רביעית לא שולמה? למה אני צריך להוציא כספי ציבור ולהילחם כל יום בבג"צים, בוועדות, בעתירות מינהליות? אני לא מקבל תשובות בסיסיות ממשרד החינוך. אני זועק את הזעקה הזאת בשמן של כל המטפלות. אף אחד לא יכול להתווכח עם העובדות, כל מה שאני אומר שריר ונכון, ואלה העובדות בשטח.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

האוצר טוען שיש 80% גנבים. 

 << אורח >> שלום נגר: << אורח >> 

לא, לא, לא. אני אענה על זה. האוצר יודע ש-80% לא הגישו ביקורת, כי הם לא מאמינים בו. אלה לא גנבים. אז הם הסיקו מסקנות שמי שלא הגיש ביקורת הוא גנב.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זו מלחמה בין האוצר ל - - -

 << דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >> 

כן, חד-משמעית. תבדוק את העובדות. תבדקו בכול את העובדות. הפקידים אלופים בלהוציא תקשורת, אבל יש עובדות. האמת היא אחת, ויש משפטים על אמת מפה לאילת, אי-אפשר לכבס את האמת. יושבים פה כל הבכירים במשרד החינוך, אם הם יגידו לך הישג אחד שהם עשו, אדוני היושב ראש, לטובת מעונות היום – מ-1 בספטמבר 2022 המעונות אצלם – אין הישג אחד. אני אחזור בי אם יצביעו על אחד.

בואו נדבר על ההורים – מה קורה עם ההורים במדינת ישראל? לא מדבר על הפרסומות של החוק חינוך חינם. הורה שרוצה לרשום את הבן שלו למעון, צריך להיכנס לפוליטיקה אם המעון שלו הגיש רישיון או לא. אדוני היושב-ראש, מעון שאין לו רישיון, גם אם הוא בהליך, נכון להיום כשאנחנו ברישום, אין ועדות קבלה אבל אנחנו ברישום, אם אין רישיון למעון, לא בגלל שבעל המעון לא אשם, אלא בגלל כל הבירוקרטיה המסורבלת שעשו שם, הורים לא יכולים להירשם למעון. זאת אומרת שכולם מחזיקים את מפעילי המעון כבני ערובה, גם את המטפלות וגם את ההורים. ההורים היום בבעיה – עוד מעט קול הזעקה של ההורים יצא החוצה; כי מעון שעוד לא הונפק לו רישיון, ההורה לא יוכל אליו את הילד שלו. אני לא מדבר על זה שההורים משלמים גם את השכירות ואת המע"מ. אנחנו הכנו דוח בנושא, ואני מאמין שגם בוועדות האחרות נדבר על זה.

 אדוני היושב-ראש, אני חושב ששלוש שנים הספיקו, אף אחד לא הוכיח את עצמו. אני מבקש ממך, עד הזמן שתקום הוועדה, ואני יודע שאתם עובדים פה ביתר שאת, יש לנו דדליין עד 1 בספטמבר, אני לא יודע אם נשרוד עד אז. בינתיים אני חושב, אני אומר את זה בשמם, אולי הם יכעסו עליי, בדקתי גם עם שר הרווחה, גם עם משרד האוצר – שלושתם מוכנים להחזיר את המעונות למשרד העבודה. בינתיים כטיפול נמרץ, אני אומר שאולי זה עדיף, כי המצב החמיר בשלוש השנים האלה. בכל פרמטר מעונות היום קרסו מאז המעבר. אולי החלטת ביניים עד הרשות – לשחרר את העסק ממשרד החינוך. תחזירו את התחום למשרד העבודה. אם לא, אז אדוני היושב-ראש, תריצו את הקמת החוק. הקמת הרשות היא חיונית לילדי ישראל, למטפלות ולמפעילי המעונות. אני שוב אומר לך, תודה רבה בשמם של כל מנהלי הארגונים.

 << אור >> איילת קציר: << אורח >> 

אתה מדבר בהרבה ידענות ונחרצות, אבל - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

איילת, את לא בזכות דיבור, תודה רבה, מה קורה פה היום?

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

לא, אבל הוא מבלבל את העובדות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אבל את לא בזכות דיבור. חנן דגן, בבקשה, פורום הגנים הפרטיים.

 << דובר_המשך >> איילת קציר: << דובר_המשך >> 

לחזור על אותן בעיות שכולנו דנו בהן?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה, חנן דגן.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >> 

אנחנו חוזרים על הדברים לא מעט פעמים. אני חייב להגיד, ויושבים פה חבר'ה ממשרד החינוך, אנשים שאני מעריך אותם מאוד, אבל יש לי ביקורת קשה מאוד כלפיהם. לכל אורך הזמן משרד החינוך התנהל כל השנים תחת מסגרות שהם יושבים: אותם גנים, אותו מבנים, אותו שטנץ, אותן שיטות חינוך, ולכן היה להם קל. 

כאשר הגיל הזה עבר למשרד החינוך, משרד החינוך נכנס לבעיה. משרד החינוך חושב בצורה של ריבוע, ופה זה לא ריבוע, אלה גישות שונות, אלה תינוקות. אנחנו חייבים לא לעשות את זה ריבוע, אלא בתוך החוק לעשות את זה אליפסה ועיגול ולהניע את זה מצד לצד. למשרד החינוך, לצערי הרב, אין היכולת לזה, ולכן זה צריך לעבור. אני כל הזמן התנגדתי. לפני שזה עבר למשרד החינוך התנגדתי ושאלו אותי למה, כי חשוב רצף חינוכי. אמרתי שתי סיבות: הסיבה הראשונה תקציבית. מבחינה תקציבית, כאשר יעשו קיצוץ קודם כול יקצצו מהגיל הרך, כי לא ניתן למדוד. לילדים הגדולים יש מבחנים, יש מיצ"ב, מודדים. אז אסור לקצץ שם, כי מה לעשות, יש גם את הפוליטיקה בתוך המשרדים, והשרים למעלה צריכים להראות תוצאות, ואי-אפשר להראות תוצאות בגיל הרך אז משם יקצצו כדבר ראשון.

הדבר השני שחשוב מאוד מאוד, ואני נתקל בבעיה, ולכן אני תומך בנושא – פה יש לנו מגזר פרטי. המגזר הפרטי זה עסק. אין הבנה, לצערי הרב, בכל השכבות, מה זה עסק – לא יודעים מה זה לנהל עסק. אם ישבתי עם אנשים, בלי לנקוב בשמות, והם אמרו לי: מה אתה רוצה? הגן מרוויח 4,000 שקל, יש לו 20 ילדים, הוא מביא 80,000 שקל הביתה. אני אומר: אבל מה עם מע"מ? מה עם הוצאות? מה עם עובדים? מה עם שכירות? אז הם אומרים, טוב, אז הוא ירוויח 70,000 שקל. כאשר אין הבנה מה זה לנהל עסק, זו בעיה בהרבה משרדים ממשלתיים – הם לא יכולים לפקח על עסקים בלי להבין את המשמעות - - 

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

זו מדינה שכירה. 

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >> 

- - בלי לתת הנחיות ולתת רגולציה כשלא מבינים איך צריך להתמודד בשטח. יושבים אנשים בתחומים שונים, מחליטים החלטות. הם לא שמים שיש עוד אנשים שנותנים החלטות. וזה זה ועוד זה ועוד זה. זה מביא לקריסה טוטאלית. 

זאת ברכה להוציא את זה מהמשרד הזה. זה צריך להיות נפרד לגמרי. זה צריך להיות אולי תחת משרד ממשלתי כזה או אחר, אבל איפשהו צריכות לבוא ההחלטות בצורה משותפת; לאגד את כל הדברים בצורה אחת ולהבין מה קורה ומה מסתתר מאחורי זה, ולא להגיד זה חושב ככה, זה עושה ככה, זה מנחה ככה, ואף אחד לא יודע מהשני. בטח ובטח כשלפעמים מעלים בעיות שיש לנו עם משרד הפנים או בעיות אחרות, והם אומרים, זה לא מעניינינו. אין כזה דבר זה לא מעניינינו. מי שמטפל בזה צריך להכיל את כל הדברים לכל אורך הדרך: ממצוקה של מטפלות, מתשלומים שלהן, מבעיות של שימוש חורג שדורשים מהגדולים, מבעיות של כיבוי אש, מכל דבר. אסור להזניח, זאת אומרת, מי שלוקח את זה בידיים צריך לדעת מלמעלה עד למטה את כל הדברים ללא יוצא מן הכלל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

להיות עורך דין לפתיחת גן.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >> 

הדבר הנוסף – הרשות עצמה, אנחנו חייבים להבין, כשתקום הרשות דבר אחד חסר לי בתוך הצעת החוק הזאת. נציגים של המגזר הפרטי חייבים להיות בפנים, אחרת לא יבינו מה קורה ועוד פעם ניכנס לאותו לופ. אנחנו חייבים לשבת, לבוא להציג, לראות את ההצעה. צריך להיות פה סוג של מעטפת על הכול, לבוא ולמדוד את הכול.

 אם זה ייעשה בלי אותו מגזר פרט או נציגי המעונות המפוקחים או לא משנה, אנחנו נפספס עוד פעם, ועוד פעם ניכנס לאותו גלגל אין סופי. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים כאשר אנחנו יושבים ויש לנו בעיה של כוח אדם. הם אומרים שיש בעיה של כוח אדם בגני העירייה, אחר כך עושים ישיבה על בעיה בכוח אדם בגני ויצ"ו ונעמ"ת, אחר כך עושים ישיבה על הפרטיים, ואנחנו מניידים את הבעיה מצד לצד במקום פעם אחת לפתור את הדברים, להכיל את הכול, לעשות תכולה כוללת של הכול. 

לכן אני תומך בדבר הזה. אני חושב, כמו שאמרתי, תכניסו את הנציגים הנוספים לתוך המערכת הזאת, כדי לתמוך ולהוביל את הגיל הרך קדימה. הילדים חשובים. אנחנו מבינים שכאשר זה נופל ולא מנוהל כמו שצריך הילדים סובלים בסופו של דבר. אולי בתוך זה יתחילו לפעול באמת למניעת האלימות ולא רק ענישה, כי שם צריך לבוא ולטפל.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. אני רוצה לתת סבב שולחן. אנא מכם, אם יש משהו להוסיף – בשמחה, אם לא, להשתדל לא לחזור על הדברים, הדברים נאמרו. 

יעל חג'בי, בבקשה, נציגת הנהלת ההורים הארצית.

 << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> 

תודה רבה, אני קודם כול, מרגע שראיתי את הדיון הזה, כל מה שעולה לי בראש ובלב הוא הרצון לברך שהחיינו. זה צעד אחד בכיוון הנכון. אין ספק שייקח זמן עד שבפועל זה יקרה. האם נכון להוציא את הדברים ממשרד החינוך למשרד העבודה? אני חושבת שלא, אני חושבת שהרשות הזאת צריכה לפעול מתחת למשרד החינוך ולתכלל את הדברים כדי שתהיה ראייה רחבה. כי בסוף הפעלה של מעונות היא לא רק צד טכני וכוח אדם. זה חשוב – הכול חשוב, אבל גם יש עניין פדגוגי מאוד משמעותי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

 זו הסיבה שהוא עבר למשרד החינוך.

 << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> 

בסדר, אבל לא לגמרי. הם קיבלו את זה אבל לא קיבלו את זה. זה מאוד הדרגתי. אנחנו נמצאים בשלב הביניים הזה כבר הרבה יותר מדי זמן. אני חושבת שבמקום לקחת את זה מהידיים שלהם, הפוך –  צריך להחזיר את זה לידיים שלהם, אבל בצורה מסודרת, החלטית, טוטאלית; ובצורה כזאת שיהיה גוף בתוכם שיתכלל את האירוע הזה מההתחלה ועד הסוף. ואז באמת אפשר יהיה לדבר על כל הבעיות המשתמעות שעליהן אנחנו יודעים – כוח אדם, מוגנות, מצלמות וכו'.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. קרן איוס, בבקשה.

 << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> 

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני רוצה להוסיף ממש מעט על הדברים שאמר חנן. ראשית, אני מברכת על המעבר למשרד החינוך. לדעתי, מה שחסר לנו מעבר לגוף אחד מתכלל, ואת זה יכולה לייצר רשות לגיל הרך, שתהיה איזושהי אוטוריטה. אם משרד החינוך השכיל לפצל לשני שרי חינוך, אז אולי צריך שיהיה שר חינוך לגיל הרך או לתת כתובת עם סמכות שיכולה לקחת את הבעיות ולמצוא להן את הפתרונות ולא לתת לנו לחפש אותן.

אם נסתכל על משוואה מספרית של כמות הילדים שיש למדינת ישראל, בכל שנה מתווספים לנו כ-80,000 ילדים. אם נתחקה אחר המקומות שלהם נבין שאם הם לא נמצאים במעונות המפוקחים מכיוון שגם להם אין יכולת לתת מענה, והם גם לא נמצאים כרגע במעונות שהם לא בעלי רישיון משבעה ילדים ומעלה, הם כנראה נמצאים איפשהו. ה"איפשהו" הזה אמור להפחיד ולהדאיג את כולנו. כי הרעיון הכללי לייצר רף של חקיקה היה לייצר מנגנונים של פיקוח, בקרה, איכות ופדגוגיה. מאחר שהמסגרות הגדולות לא עומדות בהיתכנות הכלכלית לאפשר מסגרות איכותיות, אם בכלל, וכוח אדם, והילדים האלה, כנראה, לא נמצאים עם ההורים שלהם בבית, הם נמצאים בתת-מסגרות שלא לשם כיוונו.

מאוד יכול להיות שהרשות לגיל הרך תתכלל גם משפחתונים, גם מסגרות קטנות, גם פרטיות, גם מפוקחות. כי המשוואה היא אותה משוואה: עשר זה חמש ועוד חמש, ושמונה ועוד שתיים ושש ועוד ארבע. הילדים האלה נמצאים איפשהו, והדאגה בשולחן הזה צריכה להיות איפה 55,000 הילדים שלא במעונות. אם גנים פרטיים נסגרים – איפה הילדים האלה? מי שומר עליהם? מי מטפל בהם? מה הם מקבלים? אתה יודע מי ייתן לך את המענה? המכון להתפתחות הילד בגיל שלוש שלשם הם יגיעו עם עיכובים התפתחותיים, שפתיים, רגשיים, מוטוריים. כי הם גדלים בסביבה שהיא אולי טובה עם חום ואהבה, אבל אם רצינו לייצר מסגרות חינוך, אנחנו רחוקים משם שנות אור.

 אני אחזק את מה שאומר חנן לעניין ההימצאות של מסגרות פרטיות. בפעם הקודמת שעמנואל טרכטנברג כינס מועצה לגיל הרך הייתה נציגות אחת למסגרות הפרטיות ביחס לכל העולם הגדול הזה של חינוך לגיל הרך. הפרופורציה היחסית היא לא טובה, כי עדיין 77% נמצאים אצלנו. במערך האיזונים מי שיכול לתרום אינפורמציה, מידע – כלכלי, אישי, רגשי, כוח אדם – בצורה ריאלית זה אנחנו. אם אנחנו לא שם זה לא קיים. אתם תמשיכו לשחק במספרים שאינם תואמי מציאות, ואנחנו נשב פה חודש אחר חודש עם הבעיות, אבל הפתרונות לא יגיעו לשטח. אנחנו ממש לא מצפים, אנחנו דורשים להיות בפנים. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. לוסי חדידה, בבקשה. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> 

תודה רבה, כבוד יושב הראש. אני חושבת שכל ילד הוא עולם ומלואו. זה לא משנה אם חמישה ילדים או 30 או 80. צריך שתהיה גמישות מחשבתית. אני מצטערת שבמדינה שלנו, לאו דווקא פה, כשהכול כבר אחרי קריסה, כי אנחנו כבר אחרי הקריסה – בשתי הדקות שלי אני רוצה לתת כבוד לקולגה שלנו של מעל 26 שנה – גן שהוא כמו קיבוץ, ממש רבע דונם של גן. אני חייבת את לתת לו פה את הכבוד האחרון, וזה המשך לכל האנשים שדיברו פה.

"לכבוד משרד החינוך, אני פונה אליכם בלב כבד לאחר שהגעתי להחלטה לסיים את דרכי כמנהל גן ילדים. גן ילדים שהקמתי לפני 26 שנה מתוך שליחות, אהבה ומחויבות עמוקה לחינוך הגיל הרך. הגן שלי היה ועודנו שמורת טבע חינוכית. מקום שבו הילדים זוכים לסביבה מיטבית, מחנכים מסורים וחווית למידה מעשירה. כך צריך להיראות גן ילדים – מקום המאפשר צמיחה, ביטחון והתפתחות בריאה.

 לצערי, דווקא משרד החינוך שאמור להיות משענת למנהלי הגנים ולצוותים החינוכיים הפך בשנים האחרונות לאחד הגורמים המרכזיים שהקשו עליי ועל הצוות להמשיך בפעילותנו. במקום לעודד, לתמוך, לחזק את אנשי החינוך, אני חש שהמדיניות והתהליכים הביורוקרטיים הפכו למכבידים, שוחקים ומייאשים. ההחלטה לסגור את הגן לא הייתה קלה עבורי. אני נפרד מעשייה שאהבתי, מצוות נפלא וממשפחות רבות שראו בגן בית שני. אך אני מקווה שזוהי קריאה עבורכם לעצור ולחשוב: האם מערכת החינוך באמת עושה הכול כדי לשמר ולחזק מנהלים ואנשי חינוך איכותיים? האם היא מעניקה את הגיבוי, התנאים וההערכה הראויים לאלה שמקדישים את חייהם לילדים?

אני נפרד, אך לא בשתיקה. אני מאחל לכל העוסקים במלאכת החינוך להמשיך להילחם על עתיד טוב יותר לילדים שלנו. בברכה, רונן פרקש, מנהל גן "הדובשנים"". 

אני חושבת שזה המינימום שלי לתת למקסימום איש חינוך את הכבוד הראוי לו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. יקותיאל משי, בבקשה, עמותת ה-121, לאחר מכן ולרי זילכה.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

נאמרו פה דברים נגד משרד החינוך. כבוד היושב-ראש, אני חייב את הכרת הטוב שלנו בעמותת ה-121 והשותפים שאנחנו מייצגים. שואלים פה מה עשה משרד החינוך לטובת הגיל הרך, ואני יכול לציין כמה דברים. ואתה הובלת את זה יחד איתנו ויחד עם משרד החינוך.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

הוא עשה המון, באמת לא בציניות. אנחנו על דרך המלך.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

אני לא חושב שיש מישהו - - -

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

אבל לא התחלתי לדבר.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

אתה לא מפעיל מעונות יום, אז קשה לך להבין את המשמעות.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

תן לי דקה, את הביקורת תביא אחר כך.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

כדי שלא נטה את הדיון, אף אחד לא טען שמשרד החינוך לא עשה. לא זה הדיון, בוא נפספס את העניין. המשמעות של הפיזור של התחום הזה בכמה משרדי ממשלה הוא גרוע. זה לא קשור מה המציאה שלמשרד החינוך.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

בוא נעשה הפוך, אני אפריע לך, אתה תפריע לי.

<< אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

הפיזור של מעונות היום במשרד העבודה, במשרד החינוך, במשרד האוצר הוא גרוע. זה לא רלוונטי, זה לא קשור מה הם עשו.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה חוסר הגמישות.

 << דובר_המשך >> ליאור גבאי: << דובר_המשך >> 

האם מישהו במשרד החינוך דיבר קודם על המשכורת של המטפלות? משרד החינוך לא אמון על זה בכלל, זה לא רלוונטי. אבל זה שעכשיו הסיפור הזה מפוצל בין כמה משרדים. זה גרוע, ולשם כך מקימים רשות. 

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

אתה רואה? דיברת ממש מתוך גרוני, אבל הגעתי לזה אחר כך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יקותיאל, זכות הדיבור שלך, בבקשה.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

דבר ראשון שאמר פה בחור בשם נגר, אם אני לא טועה, מה משרד החינוך עשה? דבר ראשון יש הכרת הטוב אז אני חייב להתחיל עם הכרת הטוב. את הביקורת, כמו שאמר הרב ליאור גבאי, יש לי גם את הביקורת. אתה יודע את זה, ואני גם אמנה את זה פה. אבל מה שעשה משרד החינוך בגיל הרך היה דבר ראשון הכשרות והדרכות. 80% מהמטפלות לא עברו הכשרה של יום אחד. כיום בעזרתך ובעזרת משרד החינוך, הובלנו לכך ש-25,000 מטפלות עברו הכשרה של 220 שעות, וזה לא קרה בעבר.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

משי, אל תגיד דברים לא נכונים, 25,000 שהוכשרו לא קיימים במעונות היום.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

היה לנו הוויכוח הזה בעבר. זה שלא באו אליך תשאל את עצמך למה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

הם לא באו לאף אחד מהפורומים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור, מספיק.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

אתה רוצה שאני אתן לך רשימה לאן הם הלכו? אולי לא אליך, אבל לא יודע לאן.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

תביא, לא אצל ויצו ולא אצלנו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

 יקותיאל וליאור.

<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

25,000.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

צודקת שרית, אם אני אתחיל איתכם פה דו-שיח, אז אני אתחיל להתערב.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

תשאל את המכללות, הן הכשירו.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

המכללות הכשירו, והן לא באו למעונות היום.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור. יקותיאל, בבקשה. 

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

בעיה אחרת, הוא מדבר על משרד החינוך כרגע.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

זה פשוט לזרות חול בעיניים, אף אחד מהארגונים לא קיבל את אחת מההכשרות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור, תודה רבה.

 << דובר_המשך >> ליאור גבאי: << דובר_המשך >> 

ביקשנו ממשרד החינוך לא פעם את רשימת הבנות.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

ליאור, אני מדבר על מה עשה משרד החינוך.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

הן לא היו לא בוויצו, לא בנעמ"ת, לא באמונה, לא בנאות מרגלית.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור, תודה. יקותיאל, תתמקד בדברים.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

אני מתמקד, אני מנסה לפחות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אז, בבקשה.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

הכשרות, הדרכות – אומנם ארבע שעות ניתנו לכל גן בחודש שזה כלום.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

חמש.

 << דובר_המשך >> יקותיאל משי: << דובר_המשך >> 

חמש – זה ארבע בסופו של דבר. לא יש שעה אחת שהיא – אבל כששר יכול, הוא העלה את זה לעשר שעות. במלחמה קוצצו, עשינו מלחמה ומאבק נגד הקיצוץ. זה לא מספיק לאף מעון – ארבע או חמש שעות זה לא מספיק. אלה הדברים שאנחנו יודעים. כל הסיפור, בסופו של דבר, מתנקז לתקציב. כשאנחנו אומרים למשרד האוצר או החינוך אין תקציב, אז תקום רשות, מה תועיל הרשות? מה אנחנו אומרים? הרשות תביא כסף, מצוין. יש שתי קבוצות שאף אחד לא סופר פה במדינה – תינוקות וקשישים. אלה מתים בסוף החיים שלהם, ואלה נולדים ואף אחד לא שם לב אליהם ומתעניין בהם.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

האזרחים באופן כללי.

 << דובר_המשך >> יקותיאל משי: << דובר_המשך >> 

לא, אני מדבר על שתי הקבוצות שאני במקרה מתעסק בהן. אני שואל: כשיש בעיה תקציבית, בהינתן שהרשות תצליח להביא מיליארדים לטובת הגיל הרך, ובהינתן שההכשרות וההדרכות יתוקצבו כמו שצריך, לא נגיע למצב - - -

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

אין את מי להכשיר.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

רגע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור, מה קרה? די, ליאור.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

משי, אתה לא מפעיל מעונות יום, אז אתה לא מודע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >>   

- - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אבל הוא לא נכנס לך לדברים, הוא בזכות דיבור.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

יש בעיה לדבר על הכשרות כשאין את מי להכשיר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 
 
גם אני, כל היום אני שומע דברים שלא מתאימים לי. אני שותק, בולע את הרוק וסופג.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

גם אני שותק.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, בבקשה. 

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

אז בואו נגיע לשכר. רגע, שכר זה טוב, ליאור? השכר בעייתי מאוד בגלל הסיפור של הסייעות, בגלל ועדת המחירים שהתכנסה פעם שנייה כדי להשוות את השכר. יש את הסיפור של האוצר שטוען שלא משתפים איתו פעולה, השטח טוען שכן שיתפו פעולה. יש משהו בדרך – ומשהו באמצע קורה – יש מאבק ואין לי בעיה עם המאבק הזה. אני לא יודע מי משקר או לא משקר, וזה גם לא משנה. בסופו של דבר זה קשור לתקציב. אם הרשות תקום ויהיה תקציב משמעותי, ואנחנו מסיימים עכשיו בעמותה לכתוב תוכנית עשור לגיל הרך, כשמדובר בתקציבים של מיליארדים – נשמח להציג את זה, כמובן, גם פה בוועדה. אנחנו מדברים על כל הנושאים שליאור גבאי ציין פה, על כל הכשלים ועל כל הביקורת ואני לא ממעיט משום דבר שאמרת, ליאור גבאי, על הצורך. בסופו של דבר הכול מסתכם בתקציב. אם לא יתקצבו את הגיל הרך בצורה נכונה, ואני מוסיף משהו מאוד מאוד חשוב: ולא ישימו אנשי מקצוע באותה רשות שתקום – אנשי מקצוע שמבינים את הגיל הרך אז שום דבר לא ישתנה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

על זה אני מדבר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אבל צודקים גם ליאור גבאי ושאר המשתתפים פה, שצריך שיהיה גם את מי להכשיר.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

זה מה שאני אומר. כל מה שאמר ליאור נכון, ואז יהיה עם מי לעשות, אבל בסופו של דבר זה קשור לכסף. אף אחד לא יתווכח איתי על כך שזה קשור לכסף.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בבקשה, ולרי זילכה.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

 תודה, אדוני. אני נמצאת בסיפור של הגיל הרך הרבה מאוד שנים. אני מנסה להבין את הצעת החוק הזאת. ב-2017 עבר חוק המועצה לגיל הרך, ואני מנסה להבין מה בעצם ההצעה הזאת נותנת לנו יותר מהמועצה לגיל הרך. קודם כול, כשהיא יצאה לדרך היא באמת עבדה מאוד יפה. באיזשהו שלב היא ירדה מהפסים והפסיקה לתפקד, אז למה לא להפיח רוח חיים בפונקציה שכבר יש לנו אותה. אם אני מסתכלת על המטרות של החוקים, אז המטרות הן דומות. גם כאן, בסופו של דבר, במועצה לגיל הרך, ההצעה מדברת על הקמת ועדת שרים לענייני הגיל הרך שתביא תקצוב לטובת העניין הזה. אני לא מצליחה להבין את השונות ואת והצורך בגוף נוסף שיתכלל. אני רוצה לשאול: האם יש אולי חשיבה לבוא ולומר, אוקיי, מאחר ויש לנו כבר את האינסטנציה הזו, אז אם צריך לחזק אותה, להוסיף לה עוד נציגים, לתת לה יותר סמכויות, אז למה לייצר משהו חדש?

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

כי היא ועדה מייעצת. מה שאנחנו מדברים עליו בהקמת רשות הגיל הרך, ברשותך, מדובר על גוף שיתכלל ויפעיל. במקום שהסבסוד במעונות היום יהיה במשרד העבודה, הרישוי פה, הבקרה פה - - -

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

אבל זה חלק מהמנדט של המועצה.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

שנייה, ברשותך. אז מדברים על הקמת רשות הגיל הרך שתתכלל. הוועדה המייעצת היא ועדה ציבורית שהייתה – היא ועדה מייעצת. המועצה לגיל הרך היא לא מישהו שהיה אמור להפעיל - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ליאור, הדברים נאמרו, כן, בבקשה, ולרי.

 << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> 

זה לא הגוף שאמור להפעיל.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

 אני חולקת על הפרשנות הזו, אבל אני אשמח שהעניין הזה יובהר, מדוע יש צורך – אני מבינה מה שאתה אומר, אני חולקת על הפרשנות המשפטית שלך של הדברים. אשמח אם הדבר הזה יובהר, כדי שלא נכלה כולנו את זמננו על משהו שיש לו תשתית ואולי אפשר פשוט לייעל אותו במידת הצורך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

חברים, ברשותכם, יש לי בלת"מ. אני לא מפסיק את הוועדה, אני יוצא להפסקה של חמש דקות. הגיע ראש עיר ממקום רחוק לגבי ילד, לגבי הסעות של חינוך מיוחד. מטפל בבעיה חמש דקות וחוזר.

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:01 ונתחדשה בשעה 13:12.) << הפסקה >> 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

חברים, חזרנו, תודה רבה. סליחה על ההמתנה. פשוט זה היה נושא חשוב. 

לפני שאנחנו ממשיכים, וכמובן ניתן למשרד החינוך להגיב, זה המינימום לספר לנו מה נעשה עד היום, ולקראת מה אנחנו הולכים. לפני כן, הממ"מ, בבקשה, אתי.

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

תודה רבה לכולם. אני אגיד כמה מילים על המועצה לגיל הרך שהוזכרה כאן. היא הוקמה לפי חוק המועצה לגיל הרך מיולי 2017, שעבר עם כל הסוגיות שעלו כאן המוכרות היטב לכולם. החוק קבע שתוקם מועצה לגיל הרך שתהיה הגוף שמתכלל ומתאם בין הגופים השונים, יראה את המדיניות ארוכת הטווח, ימליץ על סטנדרטים, הכשרה, יאסוף נתונים – כל הדברים שקשורים לגיל הרך ושאנחנו יודעים שנדרשים. המועצה היא בת 22 חברים, בראש המועצה עומד שר החינוך, שממנה את החברים, ולצידו אמורה לפעול ועדת שרים לענייני הגיל הרך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כמה מונו בפועל מתוך 22? 

 << דובר_המשך >> אתי וייסבלאי: << דובר_המשך >> 

מונו 22 חברים, החברים מונו בסוף שנת 2018. בהמשך למסמך קודם שלנו שפורסם בספטמבר 2020 וכרקע לדיונים פה התבקשנו לבדוק מה קרה איתם. אגיד קודם כול שפנינו, דבר ראשון, למשרד החינוך. לא קיבלנו תשובה מאז נובמבר כשפנינו, לא ענו לנו אף מילה ממשרד החינוך על הנושא הזה.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

כנראה שלא פניתם לרשות.

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

פנינו גם.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

לרשות לגיל הרך?

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

לא, למועצה.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

לא, שאלתי אם פניתם לרשות לגיל הרך. כשתהיה רשות לגיל הרך יהיה לכם מענה, אל תדאגו.

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

לגבי המינוי, כמו שאמרתי, מונו בסוף 2018. המינוי הוא לארבע שנים, כך שהוא פקע בסוף שנת 2022-ראשית שנת 2023, ולא היו מינויים חדשים. כלומר כרגע אין מועצה. אגיד גם שוועדת השרים שהייתה אמורה לקום, מעולם לא הוקמה. המינוי של סגנית המועצה שהיא המנהלת בפועל, חודש בינואר 2024.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

אבל, אתי, תתייחסי לזה שוועדת השרים יכלה לקבוע תקציב כללי לא רק לפעולת המועצה, אלא בכלל להפעלת הגיל הרך.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

מה זה סגנית? סגנית בלי מועצה?

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

כן, חלק מהתפקיד של ועדת השרים הוא גם לאשר את התוכנית הרב שנתית של המועצה שלא פורסמה.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

עם תקציבים.

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

ולאשר את התקציבים שכרוכים בזה. כמו שאמרתי, מעולם לא הוקמה ועדה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

מה שם הסגנית?

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

סימה חדד, אשת משרד החינוך. ראינו שלא הייתה תוכנית רב-שנתית, לא פורסמה, וכמובן גם לא אושרה ולא תוקצבה. תקציב המועצה אמור היה להיות שישה מיליון שקלים בשנה, בפועל הוא כמעט ולא נוצל. היה מכרז לבחירת חברה למתן שירותים מינהליים, נבחרה חברה ולא הועברו כמעט תקציבים במסגרת ההתקשרות הזאת. נציגי המועצה, כולנו יושבים פה בדיונים, וראינו שהם לא היו בדיונים שהיו סביב כל ההתרחשויות שקשורות בגיל הרך. המועצה כרגע לא קיימת ולא מתפקדת.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

מעולם לא הוכנה תוכנית לאומית רב-שנתית?

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

ממה שידוע לי הם גיבשו תוכנית, אבל היא מעולם לא פורסמה ולא אושרה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

משרד האוצר.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

אני מאגף תקציבים. אחלק את ההתייחסות שלי לתקציב ולתחום המקצועי. התקציב – אני מחויבת להגיד את זה, וכמו שינון אמר, מדובר בהצעת חוק תקציבית, וזה גם הוצג בוועדת השרים לחקיקה. העלות המוערכת היא עשרות מיליונים, לפחות זה תלוי מאוד בגודל ובתכולות של מה שמדובר פה שכרגע לא מפורט. אנחנו מעריכים שזה לפחות 60-50 מיליון שקל. אסביר: העלות הזו נובעת מכך שמדובר בכפילות לפעילות קיימת. חלק מהדמויות שעוסקות בגיל הרך במשרדים השונים - -

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

זה בדיוק הסיפור – אנחנו מביאים את זה לכך שלא תהיה כפילות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה מה שהיא מסבירה, לכן העלות.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

- - - לתת את זה למשרד החינוך, הן מטפלות גם בדברים אחרים, לכן לא סביר שהתפקיד שלהן יתבטל אלא יתוסף לדברים אחרים.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אבל אז לקחתם 50 תקנים ממשרד העבודה פלוס תוספת ושמתם אותם במשרד החינוך. נכון?

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

אבל בחלק מהתכולות שמטופלות כיום במשרד החינוך, בעלי התפקידים, שחלקם יושבים כרגע סביב השולחן, עוסקים גם בנושאים אחרים במשרד החינוך שלא קשורים. 

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

זאת הבעיה, בגלל זה צריך רשות.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

אני אומרת שבסוף תהיה פה עלות תקציבית. מעבר לזה שכמובן בנוסח ההצעה הנוכחית כפי שאני מבינה אותה, מדובר ממש בתאגיד סטטוטורי שכקבוע לו בחוק הוא צריך לשכת מש"א.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

סליחה, נטע, אנחנו מדברים רק על עלות המנהלת, נכון? לא על הגיל הרך?

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

מדובר כמובן על לשכות, על כוח אדם, על אבטחה , מערכות מחשוב, תפעול, לוגיסטיקה. זאת כמובן העלות שכרוכה בעצם הקמת גוף ממשלתי נוסף.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זאת אומרת שאנחנו מדברים על 60 מיליון חד-פעמי?

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

לא, קבוע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אז כמה, וכמה השוטף.

 << דובר_המשך >> נטע בר זיו: << דובר_המשך >> 

אין לי הערכה לזה כרגע. אני מדברת כרגע באופן שוטף. העלויות הדרושות לתפעול וליצירה של גוף כזה – זה כוח אדם, תפעול, לוגיסטיקה, מחשוב, אבטחה – זה כל העלויות שכרוכות בהקמה של גוף. האם יש לזה עלות חד-פעמית? צריך לבדוק ולהבין מה בדיוק התכולות של הדבר הזה. זאת אומרת, האם יש עלות חד-פעמית נוספת.

 במסגרת ההצבעה על החוק בוועדת השרים לא הוחלט על מקור תקציבי עבור ההחלטה הזאת. לכן בהתאם לסעיף 40א לחוק יסודות התקציב צריך לבצע הצבעה מחודשת בוועדת השרים לחקיקה תוך ביצוע של פעולה מאזנת כהגדרתה בסעיף.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אלא אם כן – תמשיכי.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

אלא אם כן, החוק עובר ב-50 ח"כים.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

ב-50 חברי כנסת.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

תכניס כרגע לפרוטוקול את הנוסח.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אבל שלא יטעו האנשים, הם כבר התייאשו ורצו ללכת – יש לכם 50 חברי כנסת.

 << דובר_המשך >> נטע בר זיו: << דובר_המשך >> 

מבחינה מקצועית: חלוקת הסמכויות בין משרד העבודה למשרד החינוך נקבעה בהחלטת הממשלה 951 משנת 2022. אנחנו לא תומכים כרגע בשינוי של הדבר הזה. עוד אגיד שהידע המקצועי, לפחות בתחומי הפדגוגיה – כמו שצוין פה – הפיקוח, הרישוי, התפעול, נמצא כיום במשרד החינוך. אנחנו לא סבורים שהקמת גוף נוסף צפויה להועיל, אלא צפויה להביא לפגיעה דווקא ביכולת ליישם את התכולות האלה. 

אני כן אגיד, ואנחנו עשינו ניסיונות מול משרד החינוך ובשיח עם חלק מהחברים שנמצאים פה היום, שככל שיש קושי באופן שבו משרד החינוך מטפל בנושא כיום והקושי הוא במובן הארגוני של המשרד, אפשר לבחון אפשרויות לביצוע שינוי ארגוני. אנחנו גם פתוחים לחשוב איך אפשר תקציבית להסיט או לארגן את הדבר הזה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

ינון, כמה זמן עבר מאז הפגישה האחרונה שלנו?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר > 

רגע, בוא נשמע, יכול להיות שהיא קיבלה מענה. קיבלת מענה ממשרד החינוך, מה נתנו לך?

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

כרגע צריך לראות איך זה מתנהל עם משרד החינוך. רק אגיד שמבחינתנו זה פתרון עדיף מלהקים גוף נוסף.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

אין בעיה, אבל הוא היה צריך לחזור אליהם. אנחנו חשבנו שרק אלינו לא חזרו. למה לא הגבתם בישיבות שניהלנו?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

לא.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

מה זה לא? אני שותף להם. אם את אומרת משהו, כנראה שאת לא יודעת שאני גם שותף לישיבות, כנראה שבאמת לא קיימתם ישיבות למרות היוזמה שלנו.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

מבחינתנו אפשר להמשיך לקיים את השיח הזה, ככול שהוא לא מוצה. זה פתרון עדיף על הקמת גוף נוסף וגוף שגם מבחינת חבלי הלידה וגם מבחינת ההתארגנות. בסוף הממשלה פועלת היום לצמצום כפילויות בין גופי ממשלה ולצמצום של גופים ממשלתיים. אנחנו חושב באופן כללי שהקמת גוף נוסף שיפעל בתחום היא צעד שמנוגד למגמה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אתם כן תומכים בכך שבמקום שזה יהיה מפוזר בארבעה-חמישה משרדי ממשלה, זה יפעל תחת משרד ממשלה אחד. עזבו עכשיו איזה משרד, ואם תחת רשות או לא רשות. בואו נתחיל קודם כול מהתחלה – זה מפוזר בחמישה משרדים, הפיזור הזה עובד? 

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

הפיזור כרגע הוא ההפרדה בין הסבסוד ובין תשלום ההורים לבין כל היתר. כל היתר נמצא כרגע במשרד החינוך.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

זה לא נכון, יש תמיכות לשילוב של פעוטות עם מוגבלות שנמצאות במשרד הרווחה, וחלק מהפעוטות לא נופלים כרגע באף משרד.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

אני מתייחסת כרגע לעבודה ולחינוך.

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

הם נופלים, זו ההגדרה.

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

התחום הפדגוגי נמצא במשרד החינוך. להבנתי, הטענה שנדונה פה בדיון, היא שבתוך משרד החינוך יש קושי ארגוני. לזה אני אמרתי שאנחנו סבורים שהמענה צריך להיות מענה ארגוני בתוך משרד החינוך, ולדעתי, זה עדיף על הקמה של גוף נוסף.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

בהמשך לדברייך: האם הממשלה נתנה הסכמתה לעלות התקציבית של הצעת החוק?

 << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> 

לא.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

אוקיי. אם כך יש עלות תקציבית והממשלה לא נותנת את הסכמתה. אם כך הוועדה קובעת שמדובר בהצעת חוק תקציבית, אדוני היושב ראש?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

כן? אנחנו לא יודעים, אתם אומרים את זה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לפי הנתונים, אני לא בדקתי.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

לפי התקנון יש לוועדה - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

קחו את התקציבים של כולם, תרכזו לסכום כסף.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

אבל הדיונים פה הם כדי שתחשבו ותשקלו את הדברים, לא כדי להחליט עכשיו.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

לוועדה יש גם אפשרות לבקש הערכה אחרת ממרכז המחקר והמידע, אם רוצים.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

או לשקול את ההצעות.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

אם לא אז כשיש הערכת עלות תקציבית מעל 10-9 מיליון והממשלה לא נותנת את הסכמתה, אז ההצעה היא הצעת חוק תקציבית. כפי שחבר הכנסת ינון אזולאי אמר, עדיין זה לא אומר שההצעה לא יכולה לעבור, זה פשוט אומר שנדרש לה רוב של 50 חברי כנסת.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אנחנו נשמח, בלי קשר לזה, לקבל מהאוצר את החלוקה – כמה ההקמה וכמה השוטף.

 << דובר >> שמרית גיטלין שקל: << דובר >> 

כרגע אתה קובע שזו הצעת חוק תקציבית? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני מחכה שיתנו לנו את התשובה: כמה ההקמה וכמה השוטף, ולפי זה אנחנו נראה בהמשך.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

זה גם בסדר להקשיב לקולות מהשטח. זה בסדר גם להקשיב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אנחנו מקשיבים, מה אנחנו עושים עד עכשיו?

 << דובר_המשך >> איילת קציר: << דובר_המשך >> 

אתה תמיד מקשיב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

משרד החינוך, שרית, בבקשה. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

אני רוצה להגיד שנאמרו פה כמה דברים קשים, חלקם חמורים מאוד – משרד החינוך עורך פשיטות? משרד החינוך לא משלם משכורות למטפלות? לא, משרד החינוך לא מעסיק מטפלות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

הסבסוד הגיע עד עכשיו, שרית? אנחנו ב-10 בחודש.

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

מה זה הסבסוד?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בעלי מעונות אמורים לקבל סבסוד, נכון? מאיפה הם משלמים? חלק מהרווחים שלהם, חלק מ - - -

 << דובר_המשך >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << דובר_המשך >> 

האם העלית את השאלה הזאת למשרד החינוך?

 << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 

לא, זה משרד העבודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני לא אומר כרגע מי אשם. אני אומר בפועל, המציאות דה פקטו היא שהבעלויות לא קיבלו את הכסף. יכול להיות שמשרד החינוך אשם; כנראה, גם שמשרד האוצר אשם, יכול להיות שמשרד הרווחה ויכול להיות שמשרד העבודה. בסוף, דה פקטו, אנחנו לא יכולים להשלים עם זה שנשים שנותנות את כל המרץ שלהן, את כל הכוח שלהן ועושות עבודת קודש, יגיעו ל-10 בחודש ויגידו להן: סורי, בגלל שאין לכן אבא ואימא אנחנו לא יכולים לתת לכן כסף. 

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

אני מבינה, אבל התשובות הן לא אצל משרד החינוך. למרבה הצער, חלק מהאנשים ששמעתי פה דיברו בצורה מנותקת מהמציאות, מנותקת מהחוק, בלי הבנה בכלל של המסגרת של הדיון והמסגרת של החוק וממש חבל. מיום שעבר התחום למשרד החינוך נעשית עשייה משמעותית מאוד בתחום, חלקה נעשית פה. אני תכף אעביר את רשות הדיבור לחברים שלי ממשרד החינוך והם יפרטו.

 אחרי שאמרתי את הדברים האלה, אני רוצה לומר, שאנחנו מכירים במטפלים ברמה יומיומית, בקשיים שנובעים מהעובדה שתחום הפיקוח על מעונות היום, התפצל במודע בהחלטת ממשלה 951, כמו שנטע הזכירה קודם בין משרדי ממשלה. אנחנו מכירים בצורך לאחד את הטיפול על ידי משרדי הממשלה בהיבטי הגיל הרך, והעמדה שלנו היא שזו תהיה איזושהי זרוע משרדית בתוך משרד החינוך.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

שרית, רק לחדד: כרשות? כאגף? איך?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

לא כרשות. צריך להבין שמה שמוצע כאן במסגרת הצעת החוק זה לא להקים משהו שעומד בתוך משרד ממשלתי, אלא תאגיד סטטוטורי עצמאי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בסדר, אבל יש, לצורך העניין, בהצעות חוק אחרות שאנחנו מנהלים פה – יש רצון להקים, לצורך העניין, במשרד מורשת תאגיד לעתיקות ביו"ש – תאגיד שיוקם, אבל יהיה תחת אחריות משרד המורשת.

 << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> 

יהיה לו אגף תקציבים נפרד?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

נתתי דוגמה אחת, לכן אני אומר זה משהו אפשרי מבחינתכם, או שגם לזה אתם מתנגדים?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

אנחנו צריכים להבין במה מדובר. כי אם מדובר ברשות עצמאית שהתקציב שלה עצמאי, שהייעוץ המשפטי שלה עצמאי, והפיקוח לא נעשה יותר על ידי משרד החינוך אלא על ידי גוף עצמאי – משרד החינוך הוא הגוף שאמון היום על ילדי ישראל מגיל לידה ועד 18 או פלוס – הכוונה היא להוציא חלק מילדי ישראל והפיקוח עליהם, וההנחיה בכל מה שנוגע לפדגוגיה תיעשה על ידי על ידי רשות עצמאית? לא מובן לחלוטין. זו אמירה לא פשוטה בכלל לעשות דבר כזה. אני חושבת שהעובדה היא שיש פה רצון להקים גוף עצמאי מנותק ממשרד ממשלתי, כי זו המשמעות ברגע שהתקציב שלו מנותק, הייעוד שלו מנותק, הגורמים המקצועיים שלו לא כפופים למשרד החינוך, ולדעתי, זה לא נכון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אורנה, בבקשה. 

 << אורח >> אורנה פז: << אורח >> 

אני מבקשת להגיד לך, היושב-ראש, תודה שאתה כן רואה את ההישגים שנעשו בשלוש השנים האחרונות בניגוד לחבר הכנסת ינון אזולאי, שאמר דברים קשים ופוגעים בלי להסתמך על עובדות.

אני מבקשת לסבר את האוזן מה נעשה בשלוש השנים האחרונות מאז המעבר. אגיד שאי-אפשר לתקן בשלוש שנים הזנחה של 74 שנים – אין מטה קסמים. ובכל זאת, קיבלנו 2,055 מעונות מוכרים לסבסוד, היום יש לנו 5,030 מעונות עם רישיון. כלומר יותר מהכפלנו את מספר המעונות המפוקחים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אבל כמה מהם עם סבסוד? כי ערבבת פה שני נתונים.

 << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> 

אני אמרתי: יש עוד 3,000 מעונות פרטיים עם רישיון.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אז יש פחות.

 << אורח >> אורנה פז: << אורח >> 

היום יש רק 2,055 מסובסדים.

הפעולות המרכזיות שעשינו: בנינו יחידות מעונות יום, קודם כול בתוך האגף שלי שהיה רק של שלוש עד שש, והיום הוא מלידה עד שש, כי אנחנו מאוד מאמינים ברצף החינוכי מלידה עד גיל 18. כמו שאמרה שרית, גיל לידה עד שלוש, לא יכול להיות מנותק מגילים אחרים. אנחנו מדברים על כך שכל ילד מהרגע שהוא נולד זכאי לחינוך, וחינוך, עד כמה שידוע לי, הבית שלו הוא משרד החינוך.

הקמנו יחידות של מעונות יום בכל אחד מששת המחוזות. הרחבנו פי שלושה את התקנים של המפקחות. קיבלנו 20 מפקחות מזרוע העבודה. היום אנחנו יש 61 מפקחות ועוד 20 מפקחות שאנחנו אמורים למנות בעקבות התיקון לחוק המצלמות. מינינו 18 מפקחות של שפ"י להיבטים רגשיים והתפתחותיים. זה משהו שלא היה עד היום. הם נותנים מענים לילדים, להורים ולצוותים. 

מינינו תקן מנהלת יחידה לידה עד שלוש ברשות במימון של 45 מיליון שקל, ועד היום מונו 220 מנהלות ועוד 15 מנהלות בתהליך של רישוי. יש לי את הרשימה, אנחנו נשלח אליך. מינינו מלוות רשותיות בכל מחוז, שתעזורנה להקים את המבנה הארגוני בתוך הרשות. רכזת הדרכה שתראה את כל המדריכות בכל מחוז. 

מיסוד ההדרכה ברשויות – חמש שעות חודשיות, כמו שאתה יודע החוק קובע ארבע שעות, נכון. היו לנו בתשפ"ג עשר שעות, אבל הייתה מלחמה וזה קוצץ. אנחנו עומדים היום על 65 מיליון ש"ח, ו-249 רשויות מפעילות מערך הדרכה חינוכית במעונות.

 פיתוח מקצועי של מפקחות המעונות, מדריכות, מנהלות יחידות הגיל הרך, משהו שלא היה מעולם בפיתוח מקצועי למפקחות ולאנשי המקצוע שהיו ברשויות. פיתוח חומרי הוראה, כתיבת נהלים, הנחיות. פיתוח כלי פיקוח שאנחנו כלי שאנחנו עובדים עליו עכשיו. כלי שנקרא "איטרס", שהוא בין-לאומי, שיוכל להיות ה-MRI של מעונות היום; הנגשת מידע לארגונים, מורים ורשויות בפורטלי המשרד.

 מתן מענה חינוכי לילדי המפונים. הייתה לנו מלחמה. נתנו מענים מקצה לקצה לכל הילדים שפונו מבתיהם, גם בצפון וגם בדרום.

 מענק התמדה בסך 8,300 שקל בארבע פעימות. כמו שאתה יודע, שר החינוך פנה לשר האוצר בבקשה להאריך את זה.

שיפור התקינה במעונות היום במימון המדינה למי שרוצה, הגדלת שכר המטפלות – הייתה הגדלה של 12%. מיסדנו מערך בטיחות, ביטחון, חירום ובריאות במעונות, לרבות תורת הפעלת המעונות בחירום. הסדרת תחום הבטיחות, התקנת מערכת ניטור למצלמות, למרות שהארגונים לא אוהבים את זה. מבדקי בטיחות והדרכה, הכשרות עזרה ראשונה והתנהלות בטוחה במימון המשרד. 

הכשרת צוותי המעונות – יש לנו עד סוף שנת הלימודים תשפ"ה, כ-30,000 מטפלות שיוכשרו בשלוש השנים האלה בהכשרה בסיסית של 220 שעות; הכשרה מתקדמת ל-4,000 מטפלות. בתשפ"ה יש לנו עוד 7,000 לבעלות ותק מחמש שנים ומעלה – הכשרה מקוצרת של 120 שעות.

תוספת תקציב לבינוי – הוצאנו שני קולות קוראים לרשויות לתכנון ובינוי. בשנת 2023 תקצבנו 400 מיליון, ב-2024 – 237 מיליון, ב-2025 – 172 מיליון

בתחום המחשוב אנחנו בונים מערכת מחשוב מתקדמת שמתממשקת עם משרד העבודה. אנחנו עדיין בתהליכים. פארס אולי יוכל להרחיב על זה; יצירת ממשקים עם משרד העבודה והרווחה; יצירת מערכות דיגיטליות והנגשה של מערכת הרישוי. אנחנו כל הזמן משפרים את המערכות האלה כדי שהן יהיו נגישות וזמינות. אני יכולה למנות עוד דברים, אבל אלה הפעולות המרכזיות שעשינו בשלוש השנים האחרונות, וחבל שחבר הכנסת אזולאי לא היה פה לשמוע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לפני שאני אתן לפארס, מהזווית שלכם, איפה, לדעתכם, הנקודות שעדיין דורשות שיפור? כל מה שנאמר הוא פנטסטי – על הנייר בוודאי – ואני יודע שהחלק הארי מתבצע בשטח. אני חי פה בוועדה ויודע מה המשרד עושה ומה הוא לא עושה.


 << אורח >> אורנה פז: << אורח >>   

כואב לשמוע.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לכן אמרתי את עמדתי בתחילת הדיון ואני אומר את זה גם עכשיו. אבל בסוף, דה פקטו, יש צעקה שקמה מהשטח, גם מצד הבעלים, גם מצד המעונות הפרטיים, גם מצד המעונות המסובסדים, גם מצד הצוות עצמו במעון – מנהלות מעון ועובדות בשטח. לכן אני אומר שאנחנו לא יכולים להתעלם לגמרי מרעשי הרקע הגדולים שהולכים ומתעצמים בתקופה האחרונה. מההסתכלות של המשרד, איפה הנקודות שאתם רואים שבחצי שנה-שנה הקרובה, דברים שאתם שמים לעצמכם יעד – קובעים יעדים וממדים, אומרים אוקיי, הנקודות האלה דורשות שיפור, אנחנו על זה?

 << דובר_המשך >> אורנה פז: << דובר_המשך >> 

אני אגיד שוב: החלטת הממשלה פיצלה את לידה עד שלוש לארבעה-חמישה משרדים. אני אשקר אם אגיד שזה לא מקשה – זה מקשה גם על הארגונים, גם עלינו לסנכרן. אנחנו עושים את מירב המאמצים כדי לתקשר ולהיטיב את המערכות במשרד העבודה. פארס, אתה תגיד אולי מה אנחנו עושים ברישוי והרישום שיתממשקו וידברו – המערכות ידברו אחת עם השנייה. יש לנו שיתוף פעולה עם הרווחה – עם כל הילדים, שאומרת ולרי, נופלים בין הכיסאות. יש פה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת ולתקן אותם.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

על זה באנו לדבר. אנחנו לא נגדכם, אנחנו לטובתנו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

יש תוכנית פעולה?

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >> 

הנה, יש הצעת החוק שלך, אדוני, בנושא של העברת כל התמיכות לשילוב למשרד החינוך, כמו שנותנים מגיל שלוש ומעלה, והם לא נותנים מגיל שלוש ומטה. זה, למשל, משהו שמשרד החינוך התנגד לקבל אליו – בין אם בהצעת מחליטים ובין אם בהצעת חוק של אדוני שהם לא שיתפו פעולה בקידום שלה. זה משהו שיכול היה לייצר את התכלול המשותף של אחת הבעיות של הפיצול. זה היה משחרר את הרווחה מהעניין ומעביר הכול למשרד החינוך שעושה את זה בחוק לימוד חובה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, פארס, בבקשה.

 << אורח >> פארס טויל: << אורח >> 

גם אני אגיד ששמענו פה דברים לא נוחים וגם מנותקים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אתה יודע, אני כל היום שומע פה דברים, גם השתלחויות אישיות.

 << דובר_המשך >> פארס טויל: << דובר_המשך >> 

אלה אנשים שעובדים איתנו יום יום, וגם שותפים לתהליכים, וגם לבקרות. אם נסתכל על הבקרות, כל תהליך הבקרות היה בשיתוף מלא עם הגורמים איך ומה בודקים. והרבה דברים אנחנו הורדנו, כל מיני סוגיות, כי היה חשוב, והייתה רגישות פה ושם. 

אנחנו לא פושטים לא על מעונות ולא על שום מקום אחר. אנחנו עושים את העבודה. וכספי ציבור, כן, צריך לבדוק, וצריך לוודא שהם מגיעים ליעד שלהם. גם מצד אחד, כדי לראות שכספי המשרד, הממשלה וגם כספי ההורים הרבים שמושקעים פה – בסופו של דבר נמצאים במעון. וגם כדי להבין סוגיות; לראות אם באמת מורחבת זה טוב או לא טוב, מה קורה שם או לא קורה, בבסיס שלו. אם הבסיס מתקיים או לא מתקיים במעונות. זה נותן לך גם פידבקים בדיעבד כדי לקבל החלטות למדיניות ולקביעת העתיד.

 אז הבקרות הן חשובות, והן לא מבוצעות לא בפשיטות ולא בשום דבר אחר. הן הכי שקופות בעולם, והן באות לשקף מציאות ונעשות בתיאום עם כולם. אבל גם, אנחנו משקיעים הרבה במערכות ממוחשבות. קיבלנו את הליך הרישוי ממשרד העבודה עם אפס רישיונות. עבר אלינו בפברואר והיו אפס רישיונות למעונות היום, אני אומר את זה במאה אחוז.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

זה לא נכון.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

היה לכם אישור ראשוני.

 << אורח >> פארס טויל: << אורח >> 

היה אישור ראשוני ושום דבר לא מתועד.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

כי לא היה דבר כזה רישיון.

 << דובר_המשך >> פארס טויל: << דובר_המשך >> 

אני לא אומר את זה סתם, עבדנו על זה שעות. היה אישור ראשוני ושום דבר לא מתועד – לא מערכות, לא נהלים ברורים, לא ניתן היה להבין מה היה קורה במגע"ר בזמנו. בנינו מערכות בזמן אפס, והן כל הזמן משתכללות. אנחנו כל הזמן בונים אותן ומכניסים עכשיו AI, וכל הנושא הזה יהיה שקוף במערכת אחת.

 יותר מזה, חוץ מהעבודה השוטפת, שהמערכות בסוף נותנות, עושים הרבה עבודה מול משרד העבודה ומשרד הרווחה. אנחנו כמשרד לקחנו גורם חיצוני שמנתח את כל התהליך הזה כדי שבסוף חוויית הלקוח, שזה מעונות היום, יראו מערכת אחת, יראו מקום אחד, ואנחנו נוכל לעבוד בשקיפות.

 גם אנחנו כמשרד רוצים לראות מה קורה בכל מעון, מה נרשם, מה לא נרשם, האם הכיתות משתלבות או לא משתלבות, איפה יש בעיות. יש פה השקעה אדירה של המשרד בתחום הזה כדי לאפשר בסוף למנגנון הזה במציאות הקיימת, שזו החלטת הממשלה שדובר עליה, לאפשר למנגנונים האלה לעבוד בצורה נכונה ותקינה. ברור שיש פה דברים שעוד צריך לעשות אותם. בעיית המעונות היא לא רק בסוגיות הטכניות שאנחנו כל הזמן משפרים ומתקנים.

 אני גם חושב שצריך, כמו שאמרו כאן גם שרית וגם אורנה, לתכלל ולבנות את זה עוד יותר נכון. במשרד החינוך אסור לחזור אחורה. המדינה צריכה את זה. זה מהלך נכון שבוצע אז, וצריך להשלים אותו כמו שצריך. 

 << אורח >> אורנה פז: << אורח >> 

אני רוצה להגיד עוד משהו, ברשותך היושב-ראש, המעבר הזה הוא שינוי פרדיגמה מטיפול שהיה בזרוע העבודה באגף לעידוד תעסוקת הורים. אני רוצה להגיד את זה; אנחנו משנים פה פרדיגמה של שנים ודורות.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

מה זה משנים פרדיגמה? ההחלטה נקבעה, יש החלטת ממשלה שקובעת את הסמכויות. הפרדיגמה היא במובן הפדגוגי.

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

לא, היא מדברת על ההעברה של התחום למשרד החינוך.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

ברמה הפדגוגית.

 << אורח >> אורנה פז: << אורח >> 

ברמה הפדגוגית יש פה בית שנותן לילדים חינוך והחינוך הוא במרכז, ולא זה שההורים יצאו לעבודה הוא במרכז.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

זה לא נכון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לדעתי, ששתי הנקודות האלה חשובות, אבל מזה ומזה אל תנח ידך. טוב שהגורם הפדגוגי הפך למשהו מהותי. בהחלט. אבל אני פונה גם לאוצר – הנושא שאימהות ואבות יכולים לצאת לעבודה הוא חשוב ביותר. לא משנה מה האבא והאימא עושים, הזכות של הילד להיכנס למעון, בפרט הסוג של ההורים, ולא משנה אם שני בני הזוג עובדים או בן זוג אחד עובד, לתת לא את האפשרות לצאת החוצה הוא ראשון במעלה ולא משנה מה הסיבות. כל פגיעה בנושא של סבסוד המעונות ועזרה לתת לאימא או לאבא לפרנס את המשפחה שלהם הוא דבר חשוב ביותר, ואני שמח שהאוצר עומד מאחורי זה. אני מקווה שגם בוועדות אחרות האוצר יעמוד מאחורי המילים האלה. 

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> 

אני רוצה להגיד למשרד החינוך: אם חלילה נפגעו, הדברים נלקחו למקום אישי.

 << אורח >> חנן דגן: << אורח >> 

אנחנו מאוד מעריכים אותם, אנחנו חושבים שהם עובדים לא נכון, זה הכול.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

חברים, אם נתנצל על כל אמירה אנחנו לא נסיים.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> 

אני רוצה להגיד להם שאנחנו לא נגדם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

הדברים נאמרו בסערת נפש, הכול בסדר, אף אחד לא לוקח שום דבר אישית.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> 

אם היינו מדברים רק על תהליכים טובים ועל התקדמויות וכו', כנראה שזה לא היה נופל לפתחה של הוועדה, כי על דברים טובים אנחנו זורמים. באנו לדבר ולטפל בבעיות. האנשים שיושבים פה מוערכים מאוד, הם קולגות ופרטנרים שלנו. אני עשרים שנה לפחות עובדת עם פארס, עוד מהמוכר שאינו רשמי, עוד מטרכטנברג. את אורנה אני מכירה בשנים האחרונות, ואני פליטת משרד החינוך. הם אנשים מקצוע מהמעלה הראשונה, והמגבלה היחידה שלהם היא עניין של מימון ותקציב. אם הייתה להם תקרת זכוכית יותר גבוהה, היכולות שלהם היו פנומנליות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

עכשיו סגרת חשבון עם החינוך, פתחת חשבון עם נטע מהאוצר.

 << דובר_המשך >> לוסי חדידה: << דובר_המשך >> 

באנו לדבר על הבעיות. רק שתדעו שאנחנו אוהבים אתכם, זה לא קשור אליכם, זה קשור לבעיות שלנו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

למרות שזה גם לא נטע באופן אישי.

 << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> 

האוצר זה סיפור אחר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

זה קשור לתקציב בסוף. איילת, בבקשה. 

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

אנחנו צריכים לדבר על הזכות הטבעית של כל ילד לחינוך. עוד לפני שאימא ואבא יוצאים לעבודה כדי לפרנס את המשפחה. לצערי, המדינה לא כל-כך מתחשבת בזה, לא כל-כך לוקחת את זה בחשבון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

את מציעה לי להגיש הצעת חוק חינוך חובה מגיל אפס?

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

יש לי המון הצעות חוק להציע לך להגיש, ואמרנו שנדבר על זה. אני באמת לא בטוחה שהקמת מועצה או הקמת מינהלת נוספת, ולא רק מהטעמים הכספיים, עלות ועוד אנשים שצריך להכשיר ועוד אנשים שצריכים להכניס. 

המדינה החליטה שחינוך ילדים נמצא בידיים של משרד החינוך. יש אגף מצוין – האגף לגיל הרך במשרד החינוך. יש שם אנשים מנוסים שמכירים את העבודה שלהם, שיודעים איך להתמודד עם אתגרים כאלה, ושם זה צריך להגיע. אנחנו מושכים את זה עוד מהדיון הקודם. אנחנו כל פעם מנסים לייצר עוד פלסטרים ולייצר עוד פתרונות, כשבסופו של דבר הפתרון צריך להיות במקום אחד. אבא אחד, בית אחד, זה מה שצריך להיות.

ואם דיברנו על אבא, ואני לא מדברת על אבא שבשמים, כשיושב פה חבר כנסת, ומאיים בזה שיש 50 חברי כנסת שיחתמו על הצעת חוק כזאת, אני חייבת להגיד שכאזרחית במדינה זה קצת מטריד אותי. למה? כי אני יודעת שלא הזכות הטבעית של חינוך ילדים עומדת למול עיניהם. אני מתחילה לחשוד, ואני אשמח אם אחר כך אתה תפזר את החששות האלה שלי, שמנסים להקים פה מועצה לא לטובת הילדים, אלא שתהיה עוד צינור. כי יש יותר מדי גופים פרטיים. אני לא מתכוונת רק אליכם – יש יותר מדי גופים פרטיים שמתעסקים בחינוך פעוטות. 

לפני שהייתי מפקחת במשרד החינוך עשיתי עוד תפקידים, כמו להיות מנהלת תוכניות ברווחה החינוכית. במסגרת הזאת, עוד לפני שדיברו בכלל על העברת גיל לידה עד שלוש למשרד החינוך, משרד החינוך עוד טיפל בהם; גם אם זה במסגרת כל מיני תוכניות, כמו תוכנית אור ואחרות. אני רוצה להגיד שביקרתי במעונות יום בכל מיני ישובים בארץ, שבמזרח אירופה יכולנו לראות בתי יתומים שהילדים מקבלים בהם יותר יחס. ועדיין קיימים מוסדות כאלה בארץ. לכן המדינה צריכה לקחת אחריות, והאחריות צריכה להיות תחת האגף לגיל הרך. שם יש האנשים הכי מוכשרים והכי נכונים לטפל בסוגיה הזאת. אני קוראת לכם לעצור את הצעת החוק הזאת. דווקא 50 חברי הכנסת שיחתמו עליה מעוררים אצלי את השאלה הזאת שלא טובת הילדים לנגד עיניהם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני בדרך כלל לא יוצא להגנת חברי כנסת, כל אחד יגיד מה שהוא רוצה. אבל מהיכרותי - - -

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

רגע, סליחה, ולהזכיר שהאוצר ביקש קיצוצים ממשרד החינוך, ורק השנה קוצצו 200 מיליון שקלים מהחינוך לגיל הרך. כשאנחנו מדברים על כל התוספות האלה שאנחנו רוצים להוסיף על משרד החינוך, כשבאותו שבוע, ובחיי שאני אומרת ומתכוונת לזה – ילד הוא ילד הוא ילד, ולא משנה אם הוא חילוני או דתי או ערבי – באותו שבוע הועברו 600 מיליון שקלים לחינוך החרדי לעמותות הפרטיות בגני הילדים. וזה מכעיס, וזה מכאיב, וזה מצמית, זה מפחיד. זה מצמית שיש פה עדיין פוליטיקאים שלא טובת הילדים שלנו לנגד עיניהם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני רק אגיד מהיכרותי עם חבר הכנסת ינון אזולאי, ואני חושב שכל מי שנמצא פה בשולחן - -

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

הוא ברח.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

לא. אני מכיר את היושרה שלו ואת המסירות שלו. אני יכול להגיד, ואני שותף להצעת החוק הזו, מה שעומד לנגד עינינו הוא אך ורק טובת הילדים.

 << דובר_המשך >> איילת קציר: << דובר_המשך >> 

אז נמשיך לעקוב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

בשמחה. משרד העבודה, בבקשה. 

 << אורח >> עינת חליבה: << אורח >> 

אני מהלשכה המשפטית. לגבי ההצעה נשואת הדיון, אנחנו רוצים להעלות שיש מספר סוגיות שדורשות ליבון שההצעה הזאת מעלה. ההצעה הזאת מעלה חוסר קוהרנטיות בנוגע למצב החוקי הקיים. לדוגמה – חוק המועצה לגיל הרך שהוזכר – החוק מקים מועצה שדומה בתכליתה, דומה במהותה, אבל היא עוסקת בגילים של אפס עד כיתה א' לעומת ההצעה הזאת שעוסקת באפס עד שלוש. צריך לבצע שם עבודת מטה, עבודה סדורה בהתאם לשני החוקים הללו.

בנוסף ההצעה מעלה גם מספר שאלות בנוגע לתחומים שנוגעים למשרד העבודה. בנושא של סבסוד, הצעת החוק מציינת, אני אצטט מההצעה: "הרשות תפעל בכל התחומים הנוגעים להפעלת מסגרות חינוכיות לילדים בגיל הרך, ובכלל זה רישוי, אכיפה, העברת סבסוד ופיקוח.". כידוע הנושא של הסבסוד, מבחני התמיכה נמצא בתחום של משרד העבודה, גם בהתאם להחלטת הממשלה 951 מינואר 2022, והצעת החוק הזאת לא עומדת בקנה אחד עם העניין הזה. צריך גם שם לעשות עבודת תיאום ולראות שאנחנו לא פוגעים בתמריץ התעסוקתי שנמצא אצל משרד העבודה לעידוד תעסוקת הורים.

גם אוסיף שהצעת החוק מציינת שהתקציב מיועד להקצאות לשם תמיכה במוסדות ציבור. גם כאן לא ברור האם זה חלף הסבסוד, בנוסף לסבסוד. ככל שמעלים תמיכה במוסדות ציבור, זה גם עלול לפגוע בתמריץ התעסוקתי ליציאה לעבודה של הורים. כל עוד אין חוק חינוך חובה, הכלי של הסבסוד הוא מאוד משמעותי.

בנוסף, ההגדרה של מוסד לגיל הרך. מוסד לגיל הרך מוגדר בהצעה כמסגרת חינוכית, מוסד טיפולי, מוסד רווחה, המטפל לפחות בארבעה ילדים בגיל הרך. כידוע התחום שנמצא באחריות משרד הרווחה, גם בהתאם להחלטת הממשלה זה משפחתונים שבהסדר הפעלה וגם משפחתונים שלא נמצאים בחוק הפיקוח על המעונות שחל עליהם סעיף 63. גם כאן צריך לעשות עבודה סדורה.

 לסיכום: אנחנו רואים שצריך לעשות עבודת מטה בין כל המסמכים השונים שרלוונטיים להצעה הזאת. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

היא הרימה לי להנחתה ולא רציתי לעצור אותה באמצע. איפה עומד יישום החוק של המועצה לגיל הרך? משרד החינוך, רציתי לשאול קודם, ופשוט היא הזכירה לי.

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

להבנתי, כרגע משלימים את המינויים שנשארו פתוחים, והמועצה תחל לפעול בהתאם לחוק.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

מה הצפי?

 << דובר_המשך >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << דובר_המשך >> 

אני יכולה לבדוק.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני אשמח לקבל תשובה. כן, משרד העבודה.

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

כרגע אין מינויים בכלל כרגע, אלו מינויים קיימים יש?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

המינויים קיימים עכשיו על הפרק, כרגע ממנים.

 << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 

של כל חברי המועצה?

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

להבנתי כן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

כן, חגי.

 << אורח >> חגי פורגס: << אורח >> 

אני מהאגף לעידוד תעסוקת הורים במשרד העבודה. רק אמירה אחת: גם אנחנו חושבים שנכון שכל התחום הזה יהיה תחת קורת גג אחת. אנחנו חושבים, כמו שעינב אמרה, שנושא הסבסוד ומבחני התמיכה הם כלי מצוין לעידוד תעסוקה שצריך לשמור עליו. כדי שהכלי הזה ימשיך להיות אפקטיבי ויעיל צריך לאגד תחתיו הרבה רכיבים מהמערכת של מעונות היום שבלעדיהם האפקטיביות והיעילות או הבעייתיות שקורית בגלל הפיצול, צריכה להיות מטופלת. זו אמירה אחת, ואנחנו חושבים שכדי לשמר את תחום עידוד התעסוקה נכון שתחום הזה יהיה במשרד העבודה, כי כך נוכל לתפעל את הכלי המצוין הזה הכי טוב לטובת ההורים ולטובת המערכת כולה.

 << אורח >> שרית חאיק שפיגלשטיין: << אורח >> 

אני רק אשלים לשאלתך. אני מבינה שנותר מינוי אחד על הפרק, מינוי של נציג משרד הפנים. ככל הנראה הוא יתעכב בגלל המשרד, יש קושי מבחינת משרד הפנים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

עורכת הדין ענבר ניר, בבקשה, המועצה לשלום הילד. 

 << אורח >> ענבר ניר: << אורח >> 

תודה. אני אגיד את הדברים בקצרה. אנחנו סבורים שלרצף חינוכי מגיל לידה ועד לגיל 18 יש משמעות עצומה. לכן אם וכאשר תוקם הרשות לגיל הרך, וזאת מבלי להיכנס לנוסח ההצעה, האחריות על ההיבטים הפדגוגיים חייבת להיות תחת משרד שעניינו חינוך. המגמה הזאת שהתחילה לפני מספר שנים, מבחינתנו חייבת להימשך. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. ארגון איגום, בבקשה.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> 
 
שלום, אני רוצה לברך את גברתי שאני לא מכיר כל-כך, סליחה.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

איילת.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> 

 כן, איילת. אני רוצה לברך אותך כי בספיץ' קצר הצלחת להעליב גם את מעונות היום שהם מרעיבים את הילדים, גם את מזרח אירופה ודרך צלחה לפנייך.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

תודה על המשוב.

 << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> 

אברהם בייגה שוחט אמר לי ב-1995 שמנהל זה מי שמנהל כספים וכוח אדם, שיש לו על זה השפעה. אם אין את שני הגורמים האלה, אתה יכול לקרוא לעצמך מנהל רעידות האדמה של אוקראינה וזה לא יעבוד. לכן אם לגורם הזה תהיה השפעה על כוח האדם, לא בתוך הרשות עצמה, אלא ככלל וגם על התקציבים אז יהיו לזה שיניים. אם לא, זה יהיה גוף שנולד ללא סמכויות.

שנית, כמו ששמעתי עכשיו, שוב, תודה רבה לך, בלי להעליב את חבריי במשרד החינוך, כי אתם בוודאי עושים דברים חשובים מאוד ואף אחד לא יכול לשלול את זה, אבל מי שאמור לעמוד בראש הגורם הזה לא אמור להיות איש משרד החינוך. אלא נהפוך הוא, מכיוון שאם, כמו שאמרנו, 70% מהלקוחות שלו הם מעונות פרטיים, אז מי שצריך לייצג את המעונות הפרטיים ולנהל את הגוף הזה, אמור להיות נציג של המעונות הפרטיים ולא של משרד החינוך. כי הוא יכול להיות בן אדם עם השכלה גבוהה, אבל עם השקפת עולם מאוד מסוימת ולא ממש אימננטית למה שעושים המעונות הפרטיים. לכן נדמה לי שזה אמור להיות חלק מהתנאים. תודה רבה.

 << אורח >> איילת קציר: << אורח >> 

נתת לי קרדיט, שנתנו עליו – יש מוניטין שנצבר לבד.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

איילת, מה נהיה? מנחם גולדין, בבקשה.

 << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> 

אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. בכובעי זה. אני אתחיל בהכרת הטוב. צריך לציין את עבודת משרד החינוך בנושא. אורנה שלימדה אותי על גירסא דינקותא, שזה מה שחשוב, וכן בשיתופי פעולה בכל מה שקשור לפעוטות עם מוגבלויות. כנציבות אנחנו חווים שהפעוטות אפילו לא מתקבלים למעונות מפוקחים וכו'. יש שיתוף פעולה גדול עם משרד החינוך. היום בהחלט מכניסים את הפעוטות האלה לתוך המעונות. אם על זה מותר להגיד תודה – מותר – את לא כועסת, אורנה?

 << אורח >> אורנה פז: << אורח >> 

לא.

 << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> 

זה חשוב. עם זאת, כן חשוב לי להגיד, ואני אתייחס להחלטת הממשלה, וזה בפריזמה הצרה של פעוטות עם מוגבלויות שעורכת הדין זילכה קצת ציינה: בסוף אפשר להקים כל מיני גופים וזה בסדר. יש תרשימי זרימה מאוד ברורים מאין מגיעים הדברים, מאין מגיעים התקציבים, איפה ואיך ניתן לפדות אותם בשירות או בכוח אדם, האם הם מועברים באופן ישיר וכו'.

 בנושא של ילדים עם מוגבלויות יש פער. זאת אומרת שאנחנו שלב אחד לפני, כי אני לא חושב שהחלטת הממשלה בזמנו התייחסה לזה כראוי. כבודו מכיר את סוגיית הילדים הרפואיים שלא חונים בשום מקום, לכאורה. אנחנו כן מדברים היום על כל הנושא הזה – איפה נמצא אם ילד פעוט רוצה להשתלב במעון יום ולקבל היבטים טיפוליים או סייעת. זה מתקבל מכל משרד, אבל אם תייצר מהחלטת הממשלה איזשהו גאנט לא כל כך ברור בסוף מגיעים לאיזשהו dead end. לכן אין לנו התייחסות מסוימת מלבד הוקרה למשרד החינוך. 

רצף הוא דבר חשוב בחיים. כנציבות אנחנו רואים שפעוטות שהיו בשילוב והתקדמו, גם מתקדמים בחיים, מקבלים תעודת בגרות, משתלבים בעולם התעסוקה, וכן, גם הם כבוגרים עם מוגבלות הופכים להיות הורים. אני אגיד משהו לחיוב למשרד החינוך, ואני מקווה שלא תכעסו עליי יותר מדי, אבל גם הם כהורים עם מוגבלות, מקבלים הרבה מאוד דברים בתוך משרד החינוך על מנת להיות הם עם ילדיהם. זה היה לי חשוב לי להגיד. צריך גם להתייחס לנושא של ילדים עם מוגבלויות – למענים הטיפוליים שלהם, להדרכות שנמצאים במשרד העבודה, במשרד החינוך, במשרד הרווחה ואולי שכחתי איזשהו משרד.

 << אורח >> ולרי זילכה: << אורח >>   

זה אולי החלק שהכי קל לאחד. שמענו פה את משרד העבודה שאומר, שהם רוצים להחזיק את החלק שלהם של הסבסוד, אבל משרד הרווחה, למיטב ידיעתי, ישמח לתת את החלק של תמיכות לשילוב למשרד החינוך. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ישמח? לא יודעת.
 
 << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> 

 לא ישמח, אבל אני אומר שמבחינת היעילות אני מאמין שאפשר לייצר תרשים זרימה יותר טוב גם בהחלטת הממשלה שלוקחת אפילו דברים שקיימים היום – חלק בשירות, חלק בתקציב כדי שפעוטות עם מוגבלות יוכלו להיות משולבים במעונות מפוקחים. על זה התודות, זאת האמירה שלי לגבי ילדים עם מוגבלויות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה. ד"ר יערה שילה.

 << אורח >> יערה שילה: << אורח >> 

קודם כול, תודה רבה. אמרו את רוב הדברים ואני לא רוצה להאריך. אני רוצה להגיד שני דברים שלדעתי הם עיקריים מאוד: חוק המועצה לגיל הרך – לצערי, עכשיו יש המינויים וכתבי המינוי, אבל ועדת השרים לא התכנסה ולא מומש החוק, ולא נוצרו תקנות ממנו, ולא קרה לו כלום. לכן רוצים להקים עוד ישות. אני גם עשיתי את ההבדלים בחוקים, ואני חושבת שצריך לעשות איזושהי הצמדה, אולי לעשות גורם אחד.

אבל לא בשביל זה. רציתי להגיד שני דברים מאוד משמעותיים: דבר ראשון, יש לנו ארבעה רגולטורים. צריך לבדוק איך מוותרים על רגולטור, אני לא יודעת איך עושים את זה. אבל אנחנו, משרד העבודה, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד החינוך. אז צריך לראות איך מייצרים את זה.

דבר שני – הסיפור היה מלידה עד גיל שש – זה הרעיון של חוק המועצה לגיל הרך, לתכלל את כל העשייה בחינוך, בריאות ורווחה. זה לא מה שפה אומרת הרשות, וצריך לתת על זה את הדעת.

בסוף, הדבר המשמעותי ביותר: זכות הילדים לקבל חינוך. אני, אגב, נגד חובה, כי עד גיל שלוש, זכות ההורה לחנך את ילדו בצורה ראויה ומיטבית או לבחור חינוך מיטבי, לפחות את זה נשאיר. צריך לתת את הדעת וכל הדיונים שעשו עד כה, יוסי, אתה מכיר את זה – ואגב, אני מכירה גם את ינון אזולאי, הוא עבד איתנו הרבה שנים, והוא רואה את טובת הילדים – אני רואה את זה יום וליל, ובקטע הזה אין לי שום מילה. אבל צריכים באמת לתת את הדעת על זכות הילד לחינוך.

 אנחנו חתומים על שתי אמנות – על האמנה לזכויות הילד והאמנה הכלכלית-חברתית. אלה היו שני הדברים שרציתי לומר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה, יערה. עדי פרטוש, בבקשה, ארגון בטרם לבטיחות ילדים.

 << אורח >> עדי פרטוש: << אורח >> 

אני אנסה לא להוסיף על מה שנאמר. אני רוצה להאיר אספקט שלא ממש דובר עליו. למעשה לשנות הילדות המוקדמות יש השפעה מכרעת על המשך חייו של הילד. כשמדברים על תאונות ופציעות של ילדים, בסוף תאונה שקורית בגיל הרך – בגילאי אפס עד שלוש – עלולה להשאיר נזק שילווה את הילד לכל החיים.

במאגר הנתונים שלנו בחמש השנים האחרונות יש תיעוד של מעל 4,300 פעוטות בגילי אפס עד שלוש שפנו למיון כתוצאה מתאונות שונות שקרו במוסדות החינוך. מתוך זה צריך להבין שבטיחות היא הבסיס לכול. ילד שהולך לגן, למעון, למשפחתון ויוצא מהבית, הדבר הבסיסי ביותר שהוא נדרש לו הוא לחזור הביתה בריא ושלם – זה הדבר הכי חשוב. לכן, אני כן רוצה להגיד שבסוף בהצעת החוק ובכל תצורה שהיא תהיה ולאן שהיא לא ולאן שהיא לא תתפתח, צריכה להיות התייחסות נרחבת לתחום הבטיחות. זה צריך לבוא לידי ביטוי בקביעת המדיניות שהרשות תקבע ובחוק מוגדר שזה בסמכותה.

צריך להתייחס להכשרות התנהלות בטוחה שמותאמות למוסדות לגיל הרך; צריך שבתנאי הסף והמדדים להכרה תהיה התייחסות לאספקט הבטיחות ולנושא של התנהלות בטוחה; בנוסף צריך שבמועצת הרשות יודגש שאחד מבעלי התפקידים יהיה בן אדם מתחום בטיחות ילדים, או לכל הפחות שיש חובת התייעצות עם ארגונים או עם גופים או עם מומחים לתחום של בטיחות ילדים בדגש על הגיל הרך. זה דבר חשוב. גם היום במשרד הבריאות יש התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים.

ניתן לקבוע שגורם מההנהלה של הרשות יהיה שותף לוועדות הרלוונטיות בדגש על הוועדה הבין-משרדית שפועלת במסגרת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים ומובלת על-ידי משרד הבריאות. כל אלה נושאים שצריך להתייחס אליהם בהצעת החוק ולהטמיע אותם בהמשך. 

רק לסוגיה המרכזית שעלתה כאן תחת מי תהיה הרשות, אני רוצה להגיד שאנחנו כארגון "בטרם" תומכים בזה שזה יהיה תחת משרד החינוך כגורם מוביל ומתכלל. מהניסיון שלנו, מההיכרות, מהעבודה, בסוף משרד החינוך צבר משנה סדורה וכברת דרך בכל הנושא של התנהלות בטוחה וכל היבטי הבטיחות לילדים בגנים, בבתי ספר, ובפרט בגיל הרך מגיל אפס עד שלוש. לכן בשלל אספקטים, אבל בעיקר בתחום של בטיחות מאוד מאוד חשוב שזה יהיה תחת משרד החינוך והיכולת שלו ליישם את זה ולהבטיח את בטיחות הילדים, שכמו שאמרתי היא הבסיס לכול, לכל התפתחות, לכל קישור וזה הדבר המרכזי. תודה, היו"ר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה. יניב בר אור, בבקשה. 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> 

רק הערת ביניים בהמשך אליה: האם יש נתונים על ילדים בגילי שנה על שלוש שנפגעים שלא במסגרות חינוכיות?

 << אורח >> עדי פרטוש: << אורח >> 

חד-משמעית. אנחנו בארגון "בטרם" מנטרים את כל הנתונים לילדים מגיל אפס עד 18 בכל הזירות – בית, מוסדות חינוך, מרחב ציבורי.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> 

את יודעת להגיד מה היחס ביניהם? איפה נפגעים יותר? זה לרגולטורים שרוצים לעשות כאן רגולציה, שידעו איפה נפגעים יותר ילדים. 

 << אורח >> עדי פרטוש: << אורח >> 

זה לא דיון שלם על בטיחות ילדים, אבל את כל הנתונים יש לנו. באופן טבעי ילדים נפגעים הכי הרבה בזירת הבית ופחות במוסדות חינוך.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> 

תודה רבה.

 << אורח >> עדי פרטוש: << אורח >> 

למען ההגינות אני אגיד, שילדים נפגעים הכי פחות במוסדות החינוך, אבל עדיין בחמש השנים האחרונות היו לנו אלפי מקרים של פנייה למיון וארבעה מקרי תמותה, שגם אותם אפשר למנוע בסוף באמצעות מהלכים לא מאוד מורכבים של התנהלות בטוחה.

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> 

חד-משמעית, אבל חוק הפיקוח כבר דן בעניין הזה.

גם אני רוצה להתחיל בהכרת הטוב. היחסים שלנו עם משרד החינוך הם יחסים טובים. יש פה גם אנושיות, רצון לעזור והכשרות שניתנו – באמת עושים עבודה. אבל, לצערי, העבודה שנעשית מתעסקת, כמו שהזכירו כאן, יותר במה שמסביב. אנחנו פחות נוגעים במהות.

לי נאמר לפני כמה שנים, לפני שעבר החוק, כשרק דיברו על החוק: יש לנו הכלים לקבל אתכם, יש לנו התוכניות לקבל אתכם, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו הולכים לעשות. אנחנו מגלים עם הזמן שהידע הפדגוגי ללידה עד גיל שלוש חסר מאוד וזה בלשון המעטה. יש הרבה מאוד ויכוחים בשטח על הנושאים האלה. כשמדברים על ארבע שעות הדרכה זה ארבע שעות הדרכה ועוד שעה אחת שהיא הדרכה למדריכה, וזה לא מגיע בסופו של דבר למעון עצמו. 

הרבה דברים הובטחו לנו, אבל שש שנים אנחנו בתוך החוק הזה. אנחנו מרגישים שבכל מה שקשור לדברים שחשובים לנו לשטח, הדברים תקועים, הדברים לא זזים, לא מתקדמים. על הרבה דברים אומרים לנו – זה לא כאן, זה שם, ודיברו על זה שזה מחולק בין משרדים. אבל גם בתוך משרד החינוך זה מחולק. גם כשאנחנו מדברים עם משרד החינוך מפנים אותנו ליועץ כזה או ליועץ אחר, לסמנכ"ל כזה או אחר. יש אחד שאחראי על הרישוי, אחד על הבקרה ואחד על הפיקוח. כל אחד זורק אותנו מאחד לשני ואומר לנו זה לא כאן. אנחנו שומעים גם סיבות למה דברים לא מתקדמים, כי התנאים לא בשלו. אז שש שנים התנאים לא בשלים, ושש שנים אנשים סוגרים את המעונות.

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

למה שש שנים? 

 << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> 

שש שנים מאז שעבר החוק, סליחה, כשלוש שנים מאז שעברנו למשרד החינוך. וגם משם אנחנו לא הצלחנו לקדם את הנושאים שחשובים לנו. הובטח לנו על-ידי השר מסלול ירוק לקבלת סמל מעון. הובטחו עוד הרבה דברים, לא נחזור על כולם, אבל אנחנו רחוקים משוויון הזדמנויות מול מעונות הסמל, שאנחנו שומעים שגם הם סובלים. אבל אנחנו לא זכאים להיכנס לא למכרזים, ואנחנו לא זכאים לקבל מבנים, ולא זכאים לפטור מארנונה או פטור ממע"מ או כל דבר אחר שהיה יכול להועיל גם לילדים וגם להורים שלהם, ואולי אפילו להיטיב איתם. הדברים האלה לא מתקדמים.

 אנחנו עדיין לא מוגדרים שותפים. ולא רק שאנחנו לא מוגדרים שותפים, אנחנו אפילו לא מוגדרים כמוסד חינוכי. בטח לא בהתאמה למבני מגורים – המבנים שאנחנו פועלים בהם. אלא אנחנו רק שומעים איך אולי נצמצם את הכיתות ולא נאפשר לגילים כאלה להיות עם גילים ושזה לא מתאים. אלה המבנים, אלה הדברים. לא הגיוני שהרגולטור שאחראי עלינו והשטח רואה בו כאבא ואימא – כאן אני פונה אליכם במשרד החינוך – זה חסר כל היגיון שאתם לא תסתכלו עלינו כשותפים; זה חסר כל היגיון שאנחנו נמשיך להיות בעיה שצריך למגר אותה. אנחנו רוצים להיות שותפים, אנחנו רוצים להיות שותפים גם לנושא של צפייה במצלמות, שותפים גם לפטור מארנונה ומע"מ, שותפים למכרזים להקמת מבנים – שותפים מלאים לכל דבר ועניין.

לאחרונה, לצערנו, ויעידו כאן אולי השותפים האחרים, הפגישות עם משרד החינוך הולכות ומתמעטות. אנחנו מבקשים אותן ואנחנו צריכים אותן. בעבר הייתה מישהי שמרכזת את התחום הזה, היא כבר לא קיימת. אין לנו פגישות חודשיות שהיינו יכולים אולי לקדם בהן דברים, או לפחות לפרוק את הדברים, כי דברים לא כל-כך התקדמו.

שואלים איפה הילדים. הילדים ברחו למשפחתונים. הגננות סגרו וברחו למשפחתונים קטנים – מתחת לחמישה ילדים. שם אף אחד לא מציק להן ואף אחד לא דורש מהן, ואין להן רגולציה. אם שואלים איפה הילדים, אז הילדים נמצאים שם. התרענו על הדבר הזה וזה הולך ומחמיר. אם לא נתחיל להסתכל על אנשי החינוך כעל שותפים, זה מה שיהיה. אפשר לחוקק חוקים, ובאמת לא משנה לנו איפה התחום הזה יחנה – אם זה במשרד החינוך או העבודה. 

ידענו לעבוד עם חגי פורגס במשרד העבודה, עשינו איתם עבודה מצוינת על תקנות מידתיות ועל כיבוי אש. אני אסיר תודה על כל העבודה שעשינו. אנחנו עושים גם עבודה, אולי יותר איטית עם משרד החינוך, אבל באמת חשוב לנו שזה יהיה במקום אחד שיקבל תקציבים, שזה יהיה צבוע, שלא יוכלו להעביר אותם ממקום למקום. אנחנו רוצים שיגיע הזמן סוף-סוף שבמקום רגולציה חונקת תהיה רגולציה מאפשרת לפני שזה יהיה מאוחר מדי; כי אף אחד בשטח לא מחכה להתעוררות. הגיע הזמן שזה יהיה. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

תודה רבה. משרד המשפטים רוצים להתייחס.

 << אורח >> סמדר פרידמן: << אורח >> 

אנחנו נוסיף בקצרה התייחסות לדבריה של שרית, בהמשך למה שהיא אמרה, שעולה קושי מהקמה של תאגיד סטטוטורי. כיוון שמדובר פה באופי עבודה שמתאים לעבודה פנים ממשלתית ולא לתאגיד סטטוטורי. בדרך כלל הסיבה שאנחנו מקיימים תאגיד היא כדי להפריד את המדיניות של הממשלה מהתאגיד. אבל כאן מדובר בעבודה ממשלתית, לכן אנחנו גם רואים פה בעיה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

משרד החינוך, רוצים להוסיף משהו?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> 

אני נועל את הדיון.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:10. << סיום >>