פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
08/07/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 156
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ב בתמוז התשפ"ה (08 ביולי 2025), שעה 12:00



סדר היום:
 << נושא >> שוויון הזדמנויות באקדמיה ובשוק התעסוקה - לציון יום הסטודנט הלאומי


נכחו:
חברי הוועדה: 
פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי


חברי הכנסת:
מיקי לוי 


מוזמנים: 
	אורית זנבה
	–
	מנהלת תחום בכיר איכות השירות וחווית הלקוח, שירות התעסוקה הישראלי

	אנט גיתאי
	–
	מתמחה, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

	קרן בן הרוש
	–
	עו"ד, יועצת, הרשות לקידום מעמד האישה

	רותם וינר שפירא
	–
	יועצת בכירה, הרשות לקידום מעמד האישה

	ג'רי אלמו קפיטל
	–
	מרכז המחקר והמידע, הכנסת

	תמר קרביץ
	–
	אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

	פרופ' מיכל פרנקל
	–
	חברת הועד המנהל של אפיק, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

	פרופ' שרון גילאי-דותן
	–
	חברת ועד מנהל של אפיק, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

	גלי אלפרשטיין
	–
	רכזת שוויון מגדרי, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

	נדב גולן
	–
	יו"ר איגוד הסטודנטיות והסטודנטים בצלאל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

	לי שפילריין נהרי
	–
	מנהלת תחום מחקר, פוליטיקאיות צעירות, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

	סיון קורן
	–
	יושבת-ראש, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

	קארין גולוגורסקי
	–
	ראש תא הסטודנטים של יש עתיד באוני העברית, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

	תאלא סבאח
	–
	ראש תא הסטודנטים, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

	נעה לוי
	–
	סטודנטית, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

	שני אור לוי
	–
	סטודנטית לפסיכולוגיה שנה א', המכללה האקדמית תל-אביב

	נעמה פלג
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית

	אוראל ארוש
	–
	יו״ר האגודה הסטודנטיאלית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים 

	ולדימיר וובה מושנוי
	–
	יו"ר האגודה הסטודנטיאלית של מכללת קיי

	רן מלמד
	–
	מנכ"ל, נקודת מפנה

	ד"ר יעל פרואקטור
	–
	מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, מרכז אדווה

	סתיו אלה
	–
	ראש מטה, בונות אלטרנטיבה

	יעל לביא
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	אתי בוקאי
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	שרה בלינדר
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	נעמה סער
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	מאשה שטרנברג
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	פרלי ניניו
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	חלי פרידמן
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	אלה לנמן
	–
	משמר מגדרי, פנים חדשות

	רחלי סונגו
	–
	מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

	שי דיקמן
	–
	משפחות החטופים והנעדרים

	נופר בוכשטב
	–
	משפחות החטופים והנעדרים




מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי

רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> שוויון הזדמנויות באקדמיה ובשוק התעסוקה << נושא >> 


 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

צוהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. נזכיר לכולם שהיום הוא היום 641 שבמהלכם 50 חטופות וחטופים נמצאים בשבי אכזרי בעזה, כשחלקם נרצחו. אסור שהימים שעוברים יקהו את הכאב, את הדחיפות, יעלימו את זעקת המשפחות ואת העובדה שהחובה המיידית, המוסרית, הערכית והיהודית של ישראל היא להחזיר אותם ולהשיב אותם לביתם ולמשפחתם ואל הנרצחים לקבורה ראויה כנדרש בהלכה.
 
נמצאות איתנו שי ונופר. אני לא יכולה לקרוא להן אורחות. מדובר בנשים צעירות שבעל כורחן נכפה עליהן להיאבק את המאבק הכול כך צודק על החיים. הן נלחמות כאן כמעט שנתיים מול מקבלי ההחלטות, ובכיכרות, ברחובות, בטלוויזיה ובכל מקום. קשה לומר: טוב שאתן כאן, כי אם אתן כאן זה אומר שהמשימה עדיין עוד לא הושלמה ושהחובה עדיין לא התממשה. אני מחבקת אתכן. אתן תפתחו בדברים החשובים, ואני מאוד מקווה שחברי הכנסת, במיוחד מהקואליציה, וגם שרים, צופים וצופות בכן. אתן יודעות שהרבה פעמים נדמה שזה נשאר כאן, בחדר הזה, אבל אני נוכחתי לדעת שהדברים שלכן מהדדים ומגיעים. השאלה מה הם עושים עם זה אחר כך היא שאלה אחרת. אנחנו צריכים להמשיך לדחוף, ללחוץ ולעשות הכול כדי שיהיה פה מתווה לחזרתם של כולם. אבל הדברים שלכם כן נשמעים, ואני כן מבקשת לתת תקווה למשפחות שאמת נמצאות בתשישות כוחות. 

בבקשה, שי. לאחר מכן נשמע את נופר.

 << אורח >> שי דיקמן: << אורח >> 

תודה רבה פנינה על כך שאת תמיד נותנת בוועדה שלך מקום לתקווה ומקום למשפחות החטופים עד לרגע שבו כולם יחזרו. אנחנו באמת בימים אחרים שבהם ההחלטה הזאת יכולה להתקבל, אם הממשלה שלנו תקבל אותה, להחזרת כל 50 החטופים הביתה. נשמח להתחיל ולפתוח בסרטון שיזכיר לנו, ושנזכור שזה יכול להיות לקרות ממש עכשיו ושנקבל את הבשורה הזו. 

                (הצגת סרטון)

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בעזרת השם שנשמע זאת במציאות. כולנו מחכים לרגע הזה.

 << אורח >> שי דיקמן: << אורח >> 

כמה מרגש לראות את כל העיניים הדומעות פה. זה יכול לקרות. זה במרחק החלטה. 50 חטופים וחטופה והבשורה הזאת שאין עוד חטוף ישראלי בעזה יכולה להגיע אלינו בימים הקרובים. אני ממש מבקשת שלא נוותר על התקווה הזאת, שלא נוותר על הקול שלנו לבקש ולדרוש אותה ולהגיד שלכולנו זה עכשיו הדבר הכי חשוב כדי שמקבלי ההחלטות שלנו יידעו שזה מה שהעם שלהם רוצה. אלו באמת ימים קריטיים, וזה יכול לקרות. 

אני שי. אני בת דודה של כרמל גת. היום הוא יום הסטודנט בכנסת. אנחנו נמצאים בוועדה שדואגת תמיד למעמד האישה בכל מקום, והיום גם למעמד הסטודנטית. כרמל, בת הדודה שלי, למדה יחד איתי בהדסה עין כרם. התמונה התחתונה כאן צולמה ביולי 2023 וכרמל יושבת ברחבה בהדסה עין כרם. מעליה תמונה שצולמה ברחבה בהדסה עין כרם ביולי 2024 כשכרמל עוד הייתה בחיים. היום אנחנו נמצאים בחודש יולי 2025. כרמל נרצחה בשבי. למרות שבנות המחזור שלה יקבלו בשבוע הבא את התואר, כרמל קבורה באדמת בארי עם מצבה שפונה לעזה, למקום שבו עדיין ישנם 50 חטופים וחטופה. 

אני מבקשת לשתף כאן בוועדה את מה שנאמר לי ביולי 2025 באגודת הסטודנטים שלי. האגודה אמרה: לא נפרסם סקר על החטופים כמו שלא נפרסם סקר על החתולים ברחבה. הם יכולים לחיות, למות. כל עוד הם לא שורטים סטודנטים, זה לא מעניין את אגודת הסטודנטים. 

קודם כול, זה שורט את הסטודנטים, את הסטודנטים ששכבו במנהרה בעזה והפכו לשלולית דם במנהרה בעזה, וזה שורט את הסטודנטים בני המשפחות שלהם, שצריכים להגיע לקמפוס ולהסתכל על החומר ולחשוב אם היום יחזירו אולי את הדוד שלהם, האבא שלהם, הילד שלהם, והחבר שלהם מעזה. וזה שורט גם סטודנטים שאין להם נגיעה אישית, כי במדינה הזאת גדלים אנשים אמפתיים. כי זה מה שההורים שלנו חינכו אותנו, כי זה מה שגדלנו עליו בבתי הספר כשלמדנו אזרחות, כי זה מה שחשבנו עליו כשהתגייסנו לצבא, וזה הדבר שבשמו מתגייסים עד היום 641 חיילים ומילואימניקים כשצריך אותם. 

אבל האמירה הזאת שנאמרה לי באגודת הסטודנטים שלי בהדסה עין כרם, אגודת סטודנטים במוסד שמלמד להציל חיים, לא סתם הגיעה מאותו נציג אגודת הסטודנטים. היא מגיעה מלמעלה. כי כשבבית העם לא פצו פה בשביל להחזיר בזמן את יגב, אח של נופר, שגם היא סטודנטית, באוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר, עד שהגיע פברואר שבו יגב הוצא להורג בשבי, כשבבית הזה לא פצו פה גם במרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי, ובסוף אוגוסט, כשכרמל ועוד חמישה חטופים נוספים הוצאו להורג בשבי, כשהפכו את הנושא הזה לפוליטי וככזה שאדם מתבייש או חושש לדבר עליו, על חטופים שלנו, על האחים שלנו, שהיו צריכים ללמוד איתנו בספסל הלימודים, אז זה מחלחל. זה מחלחל גם לאגודות הסטודנטים. 

אבל זה לא מחלחל לסטודנטים עצמם. אומנם, נופר ואני סטודנטיות, אבל לצידנו יושבת שני ולה אין בן משפחה בשבי. היא לא לומדת עכשיו למבחן שלה, היא הגיעה לכאן היום בשביל להגיד שהדבר שהכי חשוב לה כסטודנטית זה שהחטופים יחזרו הביתה. ומאחורינו עומדים סטודנטים וסטודנטיות שלא לומדים עכשיו לתואר אלא מגיעים לבית העם להגיד שכשסטודנט מגיע לקמפוס, הוא חושב על אלון, שנרשם ללמוד ברימון ועכשיו הוא נמצא במנהרה בעזה כשהוא עיוור בעין אחת ועם רסיס בראש במנהרה בעזה. זו אותה מנהרה שבה היו יגב וכרמל. אבל אם תתקבל היום ההחלטה, אלון יכול לחזור הביתה למשפחה שלו ולהניח את האצבעות שלו על הפסנתר. אנחנו יודעים שהוא מתופף שם על הגוף והוא מנגן את השירים שהוא רק מחכה לנגן על הפסנתר שלו בבית. הן חושבות על ענבר, שלא הספיקה לסיים את התואר בוויצ"ו חיפה, ועל עידן שתיוי, סטודנט לקיימות, שאנחנו לא יודעים ושאבא שלו לא יודע אם הוא יחזור ללמוד את התואר או יחזור להיקבר באדמה.

הסטודנטים שלנו עושים בין שלוש לעשר שנים בקמפוסים. לא יכול להיות, לא יכול להיות, שבקמפוס במדינת ישראל לא ירצו להזכיר את החטופים ושלא ישנה להם אם הם יחיו או ימותו, כל עוד הם לא שורטים את הסטודנטים. ואני מבקשת. בשביל כרמל שלי מאוחר מדי, היא לא תחזור לסיים את התואר. אבל אביתר דוד חולם ללמוד הפקה מוזיקלית, והוא עוד יכול. אני מבקשת שבכל מוסד במדינת ישראל, וקודם כול, בכנסת ישראל, יגידו שאנחנו עכשיו לא מוכנים לעשות שום דבר אחר לפני שמחזירים את 50 החטופים. והפעם בלי להשאיר אף אחד מאחור. כי זה שנופר היא אחות שכולה, ושכרמל לא תחזור ללמוד איתי בקמפוס, זה בגלל שהעסקאות הקודמות לא הגיעו לסופן. אני מבקשת שכל אדם שיושב כאן לא יטמון את ראשו בחול. אני יודעת שאתם רוצים אותם בבית. אני ראיתי את הדמעות כאן. אני יודעת שהסטודנטים רוצים אותם בבית, ואתם עוד רגע תשמעו. בבקשה, כשכולנו שואפים להמשיך הלאה ולהקים כאן מדינה על הרגליים, ללמוד את המקצועות היצרניים כדי להעיף את המדינה הזאת באוויר, להיות המדינה שבה גדלנו, אנחנו מחכים לעשות את זה. אנחנו נעשה את זה, אבל אנחנו לא נעבור הלאה בדרך בלי 50 החטופים והחטופה, כשיכולה היום להתקבל ההחלטה להחזיר את כולם הביתה. שנשמע כבר את הבשורה הזאת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אמן. שי, תודה. הדברים שלך כול כך מדויקים ומדייקים לגבי איפה הלב צריך להיות ואיפה המעשים צריכים להיות. אני מאוד מזועזעת מהתשובה שקיבלת מאגודת הסטודנטים. אשמח אחר כך לקבל את הפרטים.

 << אורח >> שי דיקמן: << אורח >> 

פנינה, יש סביב השולחן כאן יש את יושב-ראש אגודת הסטודנטים בכל האוניברסיטה העברית, והם התנערו מהאמירה הזו. הם אמרו שזה לא תקף לאוניברסיטה. והבוקר התאחדות הסטודנטים התנערה מהאמירה הזו, והם אמרו שהם רוצים שכל 50 החטופים והחטופה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני רק אזכיר שלאורך כל ההיסטוריה העולמית, לא רק של ישראל, הסטודנטים הם אלו שאמורים להניף את דגל המחאות ואת דגל הערכים. זה לא רק בנושאים שקשורים לסטודנטים, אלא בנושאים שקשורים לחברה, דמוקרטיה, ערכים, מוסר וכיוון. זה מאוד מפתיע, ואני מאוד שמחה שאת אומרת שהם התנערו מהאמירה הזאת, אבל כל זה בתקווה שהתיקון יהיה גם במעשים. אני מקווה שראש הממשלה יחזור עם בשורה ושנראה את כולם משתחררים. אבל אם צריך, הסטודנטים הם אלה שאמורים להיות בחזית. אני, חלילה, לא מתנערת כנבחרת ציבור, אבל בראש ובראשונה.

 נופר, בבקשה.

 << אורח >> נופר בוכשטב: << אורח >> 

האמת, זה תמיד לוקח לי רגע לדבר אחרי הדברים של שי. אתחיל בזה שבאמת רואים שהנושא הזה בוער בכל אחד ואחת מכם ושהוא חשוב לכם. הסתכלתי על הפנים של כולם במהלך הסרטון ואפשר לראות עד כמה כולם מייחלים לרגע הזה. כולם מייחלים לרגע שהקריינות הזאת ברדיו תהיה אמיתית, שזאת תהיה המציאות שלנו ושזה יתגשם, ושבאמת 50 החטופים כבר יהיו בבית ושנוכל לסגור את הסיפור הזה. לא לשים מאחורינו, אבל להתחיל לקום ולהשתקם ממנו ולחשוב הלאה איך בונים פה מדינה טובה יותר. מדינה שאפשר לחיות בה בלי לקום בבוקר ולפחד מעוד הותר לפרסום, כמו הבוקר הזה, ובלי לפחד מעוד רגע של חוסר נשימה של חטופים שעדיין שם, של חיילים שעדיין נלחמים. פשוט לדאוג לצרות היום יומיות, לדאוג ללימודים שלנו, לדאוג למטלה הבאה, למבחן הבא שאנחנו צריכים להיבחן בו. הלוואי שיגיע היום שנוכל באמת להגיד שאלו הצרות ובזה אנחנו מתמקדים, ושאלה החיים שלנו ושלשם אנחנו הולכים. 

פנינה, באותה נשימה אני רוצה להגיד לך תודה על זה שאת מאפשרת לנו כל פעם את המקום הזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אין צורך להגיד לי תודה. זה המעט והחובה.

 << דובר_המשך >> נופר בוכשטב: << דובר_המשך >> 

לימדו אותי שצריך להגיד גם על המובן מאליו, ובתקופה הזו זה לא מובן מאליו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה די ברור לי בגלל שאני יודעת מי גידלה אותך. האמת, היא חסרה לי. גם חנה הימן חסרה לי. אני מקווה שהיא בסדר, עד כמה שניתן. לא ראיתי אותה בימים האחרונים

<< אורח >> נופר בוכשטב: << אורח >> 

אלו באמת ימים כול כך מתוחים לכל המשפחות. גם למשפחות שלנו, וזאת כשאין לנו כבר שם בני משפחות, אבל בטח למשפחות שיש להן עדיין חטופים בעזה. עם התקווה שהעסקה הזו באמת תגיע ותקרה, והלוואי ואמן, יש פחד מזה שיישארו מאוחר חטופים. אני לא רוצה לדמיין מצב שאנחנו מחזירים חלק ומשאירים חלק מאחור. זה בלתי נסבל. אנחנו חייבים לשאוף לעסקה אחת מלאה שתחזיר את כולם, וחייבים להתחיל לקדם את זה ולקרוא באמת באמירה חד-משמעית שאנחנו צריכים לסיים את המלחמה הזו, להחזיר את החטופים הביתה, ואחר כך להתמודד עם כל מה שצריך. אנחנו יודעים שיש מחירים לא פשוטים. כולנו משלמים אותם על בשרנו. אבל אנחנו חייבים להתחיל להתמודד איתם, ובאמת להתחיל לחיות פה מחדש. 

אני גם אקרא לכולם: אנחנו הדור הסטודנטים, אנחנו הצעירים. אנחנו אלה שהולכים להקים פה בית ומשפחה בעתיד. כמו שפנינה ושי אמרו, אנחנו אלה שצריכים להיות בחזית של הדבר הזה, בחזית המחאות, בחזית של אלו שבונים פה עתיד טוב יותר בשבילנו. אני רוצה באמת לקרוא לכל אחד ואחת לקחת חלק ולהיות קצת יותר פעיל במה שהוא יכול כי זה באמת על כולנו להיות פה בשבילם ובשביל החברה כולה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה, נופר. דיברת על המחירים. אני רוצה להקריא את שמות החיילים הגיבורים שחרפו נפשם ונפלו הלילה בעזה, ושכל חייהם היו לפניהם: סמ"ר מאיר שמעון עמר, בן 20, מירושלים, זכרו לברכה, סמל משה נסים פרש, בן 20, מירושלים, זכרו לברכה, סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן, בן 20, מירושלים, זכרו לברכה, סמ"ר משה שמואל נול, בן 21, מבית שמש, זכרו לברכה, רס"ל במילואים בנימין אסולין, בן 28, מחיפה, לוחם בחטיבה הצפונית, זכרו לברכה. יהי זכרם ברוך. 

צריך להחזיר את כל החטופים הביתה. צריך לשמור על עליונות ביטחונית, אבל צריך להוציא את הבנים. המלחמה הזאת גובה מחירים מאוד מאוד מאוד מאוד קשים. 

<< אורח >> רן מלמד: << אורח >> 

צריך לזכור שלפחות ארבעה מהחיילים הם מנצח יהודה. זה אומר שמדובר בחיילים חרדים. בימים אלו של פלגנות וקיטוב ומריבות בין כל חלקי העם שלנו, צריך לזכור שנפלו ארבעה אזרחים ישראלים שהם גם מהחברה החרדית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. 

במעבר חד, היום הוא יום הסטודנט בכנסת. אני רוצה להזכיר את חברי הכנסת שמובילים את הנושא: חברי קינלי טור פז וחברת הכנסת אתי עטייה. כמו שאמרתי קודם, אני מאמינה בעולם הסטודנטים, בעולם הסטודנטיאלי. אני צמחתי דווקא משם. האקטיביות הראשונה שלי כפעילה חברתית התחילה כשהייתי סטודנטית למשפטים בת 20–21. אני חושבת שזו תקופה שמאפשרת ללא מעט צעירים גם לפנות זמן, מעבר ללימודים, להרחבת הסולידריות והאחריות החברתית והישראלית. סטודנטים וסטודנטיות רבים שאני פוגשת עוסקים באמת בעשייה משמעותית, בין אם זה בהתנדבות ובין אם זה במעגלים האחרים. ולכן, אני שמחה שיש גם לנו את הזכות כאן בוועדה לעסוק בהיבטים מגדריים בנושאים שקשורים לסטודנטים וסטודנטיות, כאשר הנושא שאנחנו שמים על השולחן היום הוא שוויון הזדמנויות באקדמיה ובשוק התעסוקה. 

אני לא כול כך הופתעתי לגלות, אבל תכף יציגו לנו גם נתונים. לצערי, הפערים מתחילים עוד בשלבים מוקדמים. עוד לפני שאנשים כבר מתייצבים בתחום התעסוקה, אנחנו רואים שבמשרות זמניות, במשרות של סטודנטים, יש כבר פערים בשוויון תעסוקתי והשתכרותי. 

אני רוצה כמובן לברך את כל מי שהגיע לכאן ושהנושא חשוב לו. אני רוצה לאפשר לגלי אלפרשטיין, מנהלת תחום מגדר של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית להציג דברים, בבקשה.

 << אורח >> גלי אלפרשטיין: << אורח >> 

שלום לכולן, אני גלי. אני רכזת לשוויון מגדרי בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות. קודם כול, תודה רבה על ההזמנה. רצינו לחלוק איתכן נתונים מדאיגים שעלו מסקר הסטודנטים. הנתונים נוגעים לפערים מגדריים בשכר ובתעסוקה. יש בעצם פרדוקס מעניין. אומנם נשים הן 60% מכלל הסטודנטים בכל התארים, כלומר, הן רוב ברור באקדמיה, אבל הן רק שליש כשמסתכלים על סגל אקדמי בכיר. בדרגות הבכירות ביותר ובתפקידי ניהול המספרים רק מידרדרים. 

מדאיג אותנו שהפערים בשכר ובתעסוקה מתחילים כבר בשלב הלימודים. מבחינת שכר חודשי, סטודנט גבר מרוויח בממוצע 6,600 שקלים בחודש, וסטודנטית – 4,700. זה פער של 38%. יש שיגידו שזה בגלל שהן עובדות פחות שעות. בדקנו גם את השכר השעתי, וגם שם יש פער. גברים מרוויחים 61 שקלים לשעה, ונשים 54 שקלים. זה פער של 14%. יש גם הבדל בכמות השעות. גברים עובדים בממוצע 107 שעות ונשים 88. זה כנראה נובע מהעובדה שנשים הן עדיין המטפלות העיקריות בילדים ובבני משפחה אחרים. 

הנתון אולי הכי מדאיג זה הציפיות לעתיד. סטודנט גבר מצפה לשכר של קרוב ל-20,000 שקלים אחרי התואר, וסטודנטיות מצפות ל-15,000 שקלים. זה פער של 24%. זה בעיקר אומר שהן כבר מפנימות שהן שוות פחות בשוק העבודה. 

יש כמה חסמים מבניים שעולים מהנתונים ודורשים טיפול: ראשית, יש תת-ייצוג של נשים במקצועות STEM: מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, שהם המקצועות שמובילים לשכר הכי גבוה במשק. שנית, סטודנטיות אימהות שהמערכת לא מספיק מותאמת לצרכים שלהן. שלישית, חסרים מודלים נשיים לחיקוי באקדמיה. זה משדר לסטודנטיות שקידום באקדמיה זה פשוט לא בשבילן. 

אז מה אנחנו מציעות לעשות? לגבי אימהות סטודנטיות – צריך לשנות את החקיקה ולאפשר לאימהות להכניס את התינוקות לשיעורים בכל קורס ובכל מוסד אקדמי. נדרוש גם לתקן את סעיף 6 בכללי זכויות הסטודנט, שיאפשר לאימהות לממש את זכותן להיעדרות משיעורים, כולל בקורסים מעשיים במשך 15 שבועות אחרי הלידה. לגבי מקצועות STEM  – אנחנו מציעות לקדם תוכניות מנטורינג לנשים כבר במהלך התואר הראשון בכל המוסדות. במקביל, יש צורך לתמוך, למסד ולהרחיב תוכניות קיימות שכוללות סדנאות לפיתוח כישורי מנהיגות וניהול משא-ומתן על שכר. לדוגמה, יש את עמותת   ProWoman שפועלת בשנים האחרונות בצורה לא ממוסדת ועושה עבודה מדהימה בתחום.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון, והיא גם מרחיבה אופקים ונכנסת לעוד תחומים שקשורים לחוסן בחברה הישראלית. יש שיתופי פעולה. 

<< דובר_המשך >> גלי אלפרשטיין: << דובר_המשך >> 

אנחנו בהתאחדות פועלות גם במישור הזה, ובימים אלה אנחנו מקימות פורום לסטודנטיות אקטיביסטיות באקדמיה, במטרה לייצר רשת חזקה של נשים מנהיגות ולתת להן כלים. 

לסיכום, הפערים שמתחילים היום באקדמיה הם הפערים שיהיו בשוק העבודה מחר. כמו שניתן לראות, יש עוד הרבה עבודה עד שנצליח לצמצם את הפערים. תודה רבה על הזמן.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

גלי, תודה רבה. אני חושבת שהעברת את התמונה בצורה מתומצתת ומדויקת. אנחנו רואים שהפערים מתחילים באמת בשלבים מאוד מוקדמים. 38% פער בהשתכרות. הממוצע לא משקר. גם אם יש פער בשעות התעסוקה החודשיות, הממוצע עדיין מלמד הרבה על השתכרות נמוכה גם מבחינת השעות. חבר הכנסת מיקי לוי, גברים מרוויחים 61 שקלים לשעה כשהם סטודנטים, ונשים – 54 שקלים. לדעתי, זה מחקר שמפרגן לשוק התעסוקה, כי אני מכירה גם כאלה שמשתכרים הרבה הרבה פחות. הדברים האלה כן ניתנים לתיקון, השאלה היא, בסופו של דבר, מה אנחנו עושים עם זה כחברה עם כל הנדבכים ועם כל האנשים שיש להם יד ורגל בעניין.

חבר הכנסת מיקי לוי, תגיד לי מתי תרצה לדבר, וכמובן שנאפשר לך.

<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> 

באתי לחזק.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

יפה מאוד.

פרופ' מיכל פרנקל, בבקשה. למי שלא מכיר, היא מאפיק לאקדמיה.

 << אורח >> מיכל פרנקל: << אורח >> 

היי, אני פרופ' מיכל פרנקל. אני סוציולוגית מהאוניברסיטה העברית. תחום העיסוק האקדמי שלי הוא באופן כללי מגוון ומגדר בשוק העבודה, בארגונים, ואני גם חברת הוועד המנהל של אפיק – ארגון הפרופסוריות באקדמיה הישראלית, כולל האוניברסיטאות והמכללות. הרחבנו את המאגר. 

אני כאן בשביל לדבר באמת על המשימה שלנו שהיא באמת חותרת לשוויון מגדרי בקרב חברות הסגלים באקדמיה. אנחנו מגדירות את המשימה שלנו כקידום מצוינות אקדמית באמצעות שוויון. אני רוצה מאוד מאוד לשים את זה על השולחן, גם מהמקום המחקרי וגם מהמקום האקטיביסטי. אנחנו יודעים ששוויון מגדרי ומגוון שווה מצוינות, ובשוק העבודה הוא גם שווה צמיחה. ולכן, זו לא משימה של נשים אלא זו משימה של החברה באופן כללי. זו משימה של כולנו. 

אנחנו ארגון הפרופסוריות. הוזכר כאן קודם שבקרב שרק 24% מהפרופסורים בישראל הן פרופסוריות. צריך להגיד שיש עשור של מאמץ לשנות את זה, והשינוי הוא מאוד מאוד איטי. הוא מדי איטי.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למה? בלי להיות פוליטיקלי קורקט. אני אומרת לכם כאן בלי כחל ושרק שלמדתי שזה לפעמים קליקה מאוד דורסנית, אגרסיבית וקשה, ואף אחד לא רוצה להתעסק עם אחד. למה? אולי אנחנו צריכים לבוא לפה ולנער את זה כאן בכנסת בצורה - - -
<< אורח >> מיכל פרנקל: << אורח >> 

אחד המנגנונים המאוד מאוד חזקים, שעובדים ומקשים על נשים להשתלב, הוא באופן שבו האוניברסיטאות מגדירות מצוינות ובאופן שבו קריירות אקדמיות מאורגנות. קריירות אקדמיות מאורגנות כבר הרבה מאוד דורות לפי אורח החיים של הגבר שאשתו מגדלת את הילדים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
האם בכניסה לפרופסורה יש מספיק מועמדות? האם יש יותר או פחות?

 << אורח >> מיכל פרנקל: << אורח >> 
 
יש מספיק מועמדות מצוינות ברמת הדוקטורט. לא בכל התחומים, וצריך להגיד את זה. הוזכר כאן שב-STEM יש פחות מדי מועמדות. כשהן מדמיינות את הקריירה שלהן, הן מדמיינות עצמן כמנהלות מעבדה, לא משנה כמה הן מצוינות, ולא כחוקרות ראשיות, וזאת מפני שהן לא רואות מעליהן מספיק חוקרות בכירות שנותנות להן דוגמה אישית. אין דוגמאות לחיקוי או אין מספיק דוגמאות לחיקוי, ולכן הטיפול למעלה הוא נורא נורא חשוב. כי כל אחת שנכנסת, מכניסה אחריה לא רק הרבה נשים, שהיא פותחת להן את הדרך כסטודנטיות שלה או כעובדות במעבדה שלה, אלא היא פותחת להן את הדרך ביכולת שלהן לדמיין את עצמן בתפקיד הזה. אבל כדי שהן תוכלנה להגיע לזה – כולנו יודעות שסיפור הפוסט-דוקטורט הוא סיפור קריטי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
מנהלת הוועדה בדיוק מזכירה את זה.

 << אורח >> מיכל פרנקל: << אורח >> 
 
יותר קשה להן לצאת לפוסט דוקטורט בחו"ל. יש הרבה מאמץ בעניין הזה. ה-ISEF נותן מלגות מיוחדות לנשים, יש מקורות אחרים של מלגות. זה עדיין מאוד מאוד קשה. אנחנו צריכים לשנות את מסלולי הקריירה. אפשר לעשות פוסט דוקטורט מצוין בישראל, אפשר לחשוב בצורות אחרות על הפוסט דוקטורט ולהבטיח שזו לא תהיה פגיעה בהכשרה אלא שזו תהיה דרך אחרת להכשיר. אנחנו צריכים להכשיר. אנחנו צריכים לצאת מהקופסה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
האם יש למישהו תוכנית סדורה ששמה יעדים ואומרת שאנחנו רוצים להיות בחמש השנים הקרובות במעל מ-50% לעומת 24%? תכף נפנה למל"ג.

 << דובר_המשך >> מיכל פרנקל: << דובר_המשך >> 
 
טוב שאת שואלת. אפיק באקדמיה הגדירה תוכנית של 40-40. הכוונה שלפחות 40% מהמין השני. זה יכול להיות לפחות 40% גברים או לפחות 40%. אנחנו צריכים להגיע ב-2040 לפחות ל-40% מהמין השני בכל הדרגות ובכל הרמות. אנחנו עובדות על תוכניות מאוד מאוד מגוונות שכוללות, למשל, שקיפות בכל המכרזים, כולל במכרזי הבכירים ביותר ותשומת לב. אנחנו עובדות עם דוקטורנטיות, אנחנו עובדות עם פוסט-דוקטורנטיות, אנחנו עובדות על הגשה של גרנטים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כן, אבל זו לא תוכנית ממשלתית.

 << דובר_המשך >> מיכל פרנקל: << דובר_המשך >> 
 
זה לא תוכנית ממשלתית, ולא הגענו לתוכנית ממשלתית. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
האם הצגתם את זה לממשלת ישראל ולמל"ג?

 << דובר_המשך >> מיכל פרנקל: << דובר_המשך >> 
 
יש תוכנית במל"ג. היא לא מספיקה. אנחנו עובדות גם עם המל"ג לקידום הסיפור הזה. מכיוון שהתחלתי בלהגיד ששוויון שווה מצוינות, זאת אומרת, שכשיש לנו קבוצות מגוונות, אז יש לנו יותר דמיון, יותר חדשנות, יותר חשיבה מקדמת, אנחנו צריכים לכפות בשלב ראשון על מעסיקים בכלל ועל האקדמיה, לקלוט יותר נשים. ממש לכפות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
זה לא לכפות, זה תיקון מציאות.

 << דובר_המשך >> מיכל פרנקל: << דובר_המשך >> 
 
זה לכפות עליהם כדי שהם יבינו וילמדו מהניסיון עד כמה השילוב הזה עובד לטובת הכלל.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
פרופ' מיכל, את אומרת שאתם עובדים עם המל"ג. מה זאת אומרת "עובדים"? 

 << דובר_המשך >> מיכל פרנקל: << דובר_המשך >> 
 
יש תוכנית, שכבר התחילה להתגלגל, שנותנת איזשהו סכום קטן לאוניברסיטאות כדי שהן תוכלנה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
מה אפשר לעשות עם סכום קטן? המשמעות של סכום קטן היא שזה שולי.

 << דובר_המשך >> מיכל פרנקל: << דובר_המשך >> 
 
הסכומים הקטנים האלה עושים קצת. הן מחזיקים את יועצות הנשיא להוגנות מגדרית או סגניות הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטאות ובמכללות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
מישהי אמרה לי היום משהו מאוד חכם. נמצאות פה נציגות מארגון פנים חדשות. מדובר בנשים יקרות שיושבות כאן ומקדמות נשים בהרבה מאוד תחומים. מיקי, כל זמן שמדובר בנשים, זה יועצות. מה זה יועצות? יועצות זה כאילו אתה יכול לקבל את העצה או שאתה לא יכול לקבל את העצה. אולי הגיע הזמן לשנות את הדבר הזה. לא מתאים לנו להיות יועצות, אנחנו צריכות להיות מנהלות ומובילות.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

יש יועצת אחת שמחזיקה את כל המדינה פה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כן, אבל - - -

 << אורח >> מיכל פרנקל: << אורח >> 

אני לגמרי איתך, אבל אני חושבת שהדרך היא להשתמש יותר חזק בפטיש ולחייב את האוניברסיטאות. הרבה מקלות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

חד-משמעית, שיטת המקל והגזר. מצד אחד, תקציבים, ומצד שני, אכיפה מוגברת ויותר ברורה. אף אחד לא עושה פה לאף אחד, ובטח לא לנשים. אבל אני חושבת שצריך להיות טיפה יותר אגרסיביים. לדעתי, הרמב"ם אמר את זה שכשמאבדים כיוון, צריך לשבור חזק לצד השני בשביל שהדברים יתייצבו ויתכנסו למרכז. 

תמר קרביץ, נציגת המל"ג, בבקשה. 

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

קודם כול, אני מבקשת להודות על ההזמנה לדיון החשוב הזה. עקומת המספריים ידועה ומוכרת לכולם. זאת אומרת, ברור לכולם, ואנחנו יודעים, שמספר הסטודנטיות גבוה ממספר הסטודנטים עד השלב של הפוסט דוקטורט, ושם העקומה מתהפכת. מל"ג-ות"ת הקדישה הרבה מאוד מאמצים כדי להתמודד עם הדבר הזה, אבל בסביבות שנת 2020 עשינו איזושהי חשיבה מחודשת כי ראינו שכל המאמצים שמוקדשים לא מספיק מביאים את התוצאה הרצויה. זה היה גם פרויקטים רוחביים שוות"ת תקצבה בתוך המוסדות כדי להתמודד בדיוק עם הנקודה הזאת של הקושי של נשים לצאת לפוסט בחו"ל וכו'. ולכן, היא עשתה איזושהי חשיבה מחודשת, ובשנים האחרונות היא פועלת לקידום הוגנות מגדרית בשיתוף ועדת היגוי שיש לנו, של מל"ג-ות"ת, ייעודית לנושא.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
האם ועדת היגוי כוללת בתוכה שיתוף ציבור ונציגים?

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 
 
היא כוללת נציגים של סגל בכיר ממכללות וגם מאוניברסיטאות. לאחרונה הצטרפה אלינו גם גלי כמשקיפה מהתאחדות הסטודנטים, וזה כמובן גם מהלך מבורך, וכמובן חברי מל"ג-ות"ת וכו'.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כמה נשים יש בשולחן הזה?

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
בוועדה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כן. 

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
אני חושבת ששש ושני גברים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
ומי הכי בכיר שם?

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
פרופ' יונינה אלדר ממכון ויצמן עומדת בראש הוועדה, ויש נציגים נוספים מתחומים מגוונים, בעיקר בתחומים שקשורים גם לקידום.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
מתי הוקמה הוועדה? 

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
הוועדה הוקמה כבר ב-2016, כשיצאנו עם קולות קוראים למוסדות להשכלה גבוהה להגיש פרויקטים רוחביים כדי להתמודד עם הנושא. ב-2018 המנדט שלה הורחב והיא הפכה להיות ועדת היגוי פרו-אקטיבית לקידום הנושא כדי שהיא באמת תוכל להביא בפני מל"ג-ות"ת תוכניות רוחביות יותר לקידום הנושא כדי להתמודד עם חסמים שעומדים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אנחנו נקדם בברכה את סיון קורן, יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים. ברוכה הבאה.

 את ראית את הנתונים. אני רוצה לדעת פרקטית. מעט כסף לתת לאקדמיה – זה לא אומר הרבה. תביא לי בנקודות, קצר, מדויק, מה אתם עושים כדי לשפר, כולל את הפרופסורה.

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
אנחנו עשינו איזושהי חשובה מחודשת, וב-2020 מל"ג-ות"ת השיקה את מדד קו המשווה לקידום הוגנות מגדרית במוסדות המתוקצבים, שהחידוש שלו היה בכך שהוא שבפעם הראשונה מוסדות מתוקצבים על סמך תפוקות ולא על סמך תשומות, כמו שהיה לפני כן, כי ראינו שבאמת למרות כל המאמצים דברים לא מספיק זזים קדימה, בנוסף לדברים אחרים שאנחנו עושים בשגרה שזה כמובן מלגות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
מה אתם עושים? איך התפוקות? איך אתם מממנים את התפוקות האלה? תסבירי לאנשים שפחות מבינים בזה.

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
המדד בנוי בצורה כזאת שכל מוסד שרצה להשתתף בו, בנה לעצמו תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לקידום נושא הוגנות מגדרית. יש מדדים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
האם כל מוסד שרצה להשתתף?

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
אנחנו עודדנו כמה שיותר מוסדות להשתתף, אבל זו הייתה תוכנית וולונטרית מבחינת המוסדות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כמה משתתפים?

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
20 מוסדות להשכלה גבוהה חברים בתוכנית הזאת: 11 מכללות וכל האוניברסיטאות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
מתוך כמה?

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
לדעתי, יש היום 57. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
זה מעט מאוד. זה לא צריך להיות וולונטרי.

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
נכון. זו הפעם הראשונה שיצא המדד הזה, ואנחנו כמובן עודדנו כמה שיותר מוסדות להצטרף, אבל הוא לא היה מחייב. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אבל זה משנת 2020.

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
המדד הזה עדיין עובד. הוא מסתיים השנה, ועכשיו אנחנו - - -

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כן, אבל זה לא עובד כשזה וולונטרי, יקירתי. אני רוצה שזה לא יהיה וולונטרי.

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
בדיוק עכשיו, בימים אלה, מסתיים מחקר הערכה שאנחנו הזמנו, שנעשה על ידי מכון צפנת, על המדד כדי לבדוק את האפקטיביות שלו ואם הוא באמת השיג את המטרות שלו. ממש בימים אלה אנחנו מקבלים את ההמלצות ואת הממצאים של המחקר הזה. יהיה דיון ממש בקרוב, וגם בוות"ת יוצגו הממצאים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אני מבקשת לבוא להציג את המחקר הזה. מה זה "בקרוב"? 

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
הדיון בוות"ת אמור להיות באמצע ספטמבר כי נשארה ישיבת תקציב אחת בוות"ת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
זה לא בקרוב. אני רוצה שתגיעו לפה תוך חודש ימים. עוד כמה זמן יש לכם את המחקר?

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
המחקר הוגש אלינו ממש בימים אלה. הוא עדיין לא הוצג לוות"ת כי אנחנו פשוט רק מחכים לישיבה – זה הכול.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אנחנו נקיים דיון איתכם בתחילת המושב הבא שבו תציגו את זה, ומה המסקנות שלכם ומה אתם מתכוונים לעשות עם הדבר הזה. 

 << דובר_המשך >> תמר קרביץ: << דובר_המשך >> 
 
המסקנות עדיין לא שלנו. אני מניחה שאלו מסקנות שוות"ת - - -. המטרה היא כן להמשיך עם המדד הזה לעוד חמש שנים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כן, המדד לא אומר לי הרבה. אני אשווה מתחום אחר שקרוב לליבי. שני התחומים קרובים לליבי הם מגדר וגזענות. פעם היו באים ואומרים באופן וולונטרי לאנשים להכיר ולדעת. אבל לא. כשהגישה הזו לא עובדת, והמצב הוא חמור והאפליה היא חמורה, המדינה צריכה להיכנס למצב שהיא פועלת באופן ש - - -. דיברה על כך פרופ' מיכל. כן, לכפות – מה לעשות? אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד: אם טוב לי, אני לוקח נשים, מקדם נשים, מעסיק נשים, בצורה שוויונית. זה לא עובד. כמו בגזענות, המדינה צריכה להתחיל להתכנס לעובדות. לשים עובדות ולשים גם הנחיות ברורות. אנחנו יכולים להמשיך לדבר עוד עשר שנים על מדדים, אבל אני אומרת לך אמיתי שאם הוועדה הזאת רוצה להיות אפקטיבית, היא צריכה להיות ברורה בעניין הזה. לא נקבל אפליית נשים, ולכן כל מוסד יהיה חייב לעמוד במדד מסוים. ואם לא, לא יקבלו תקציבים.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
מוסד ציבורי שכפוף למדינה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
כן. אגב, גם על פרטי אפשר לעשות במדינת ישראל. למשל, האם לעסק פרטי מותר להפלות? לא. לחברה יש ערכים וכללים, וצריך לדעת לאכוף את הערכים האלה, ובטח באקדמיה. אני לא יכולה להגיד לך שאני יכולה לכפות על כל עסק פרטי להעסיק נשים, אבל אני כן יכולה לכפות באקדמיה שיהיה ייצוג חותך בהרבה מאוד רבדים.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 
 
המדד היה בנוי בצורה כזאת – מכיוון שנקודת הפתיחה שכל מוסד גם שונה מבחינת המצב, אז - - - 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
בסדר. את יכולה לכפות ועדיין להתאים. את יכולה לשים הנחיה גורפת עם התאמה, לעשות תכנית שהיא מתאימה בהתאם לנקודת הפתיחה. אין ציפייה שנקודת הפתיחה תהיה שווה בכל מוסד ומוסד שווה.

 אני רוצה לאפשר כמובן לסיון קורן, יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים. תודה שאת נמצאת כאן. היה מאוד מאוד חשוב לך לקדם עוד לפני כניסתך לתפקיד, את הסטודנטיות וחד-הוריות ועוד. בבקשה.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >> 
 
שלום לכולן. יש הרבה דוברות, אני אנסה להיות מאוד ממוקדת. אבל יש רגעים שהאמת חדה וצורבת מכדי לדבר על טבלאות אקסל. אנחנו פשוט נדרשים להביט למציאות בעיניים ולהגיד שכאן, בישראל, של 2025 סטודנטיות מרוויחות בממוצע 38% פחות מסטודנטים. תנו למספר הזה לשקוע רגע. זה לא פער עתידי שאנחנו מדברים עליו עשר שנים קדימה, זה קורה כאן ועכשיו. זה לא בעיה של העולם הגדול או משהו שצריך להתמודד איתו בעתיד, או משהו שמחכה לנו אחרי התואר. חייבים להגיד שהפער הזה הוא לא רק שקלים בארנק, זה פער עמוק בתחושת ערך, פער באמונה, פער בציפייה בסיסית שמגיע לנו שוויון. זה המסר שהאקדמיה, לעיתים גם בשתיקה שלה, מעבירה לנו, לדור העתיד של המנהיגות, של המדע, של החברה בישראל. 

כמו שפנינה אמרה, ותודה רבה על כינוס הוועדה הזו, אנחנו כבר שנתיים חווים את המאבק הזה. פגישות עם ראשי מוסדות, קידום מדיניות. שנתיים של הקשבה לשטח, ותכף תשמעו אותו במלוא הדרו. הקשבה לקולות של אלפי סטודנטיות שמספרות על הקשיים. אני לא יודעת אם אתם יודעים את הנתונים, אבל היום נשים הן רוב באקדמיה: 60% בתואר ראשון, 54% בתואר שני, מעל 50% בתואר שלישי, ובשלושת התארים גם יחד אנחנו עדיין רוב. איך הדבר הזה ייתכן? איפה הפער הזה נופל בין הכיסאות? 

אנחנו כל הזמן שומעות על הצינור הדולף ועל התופעה שבה נשים נושרות ככל שהן מתקדמות בהיררכיה, בסולם הדרגות ולא מצליחות לשבור את תקרות הזכוכית האלה. למה אין נשיאה אחת של אוניברסיטה במדינת ישראל בשנת 2025? תשאלו את הנשיאים, הם בטח יודעים. רק 19% מהפרופסורים מן המניין באוניברסיטאות בישראל הן נשים. אתם שומעים את הנתונים האלה? זה פשוט מביך. זה אומר גם היעדר מודלים לחיקוי. מעט מאוד מהסטודנטיות באקדמיה מגיעות לדרגים בכירים. זה אומר שבחדר שבו מתקבלות ההחלטות, הקול שלנו כמעט ולא נשמע בפועל. 

אנחנו שומעות על הטרדות מיניות שלא מקבלות מענה ראוי, על תלונות שנגמרות בבירוקרטיה או נגמרות בנזיפה שקטה. אנחנו שומעות על מערכת שלא רואה את הצרכים של אימהות צעירות באקדמיה. אני מכירה באופן אישי אימא שהייתה יכולה לקבל הצטיינות דיקן על סמך הציונים שלה בלבד, אבל היה מרצה שהיה חשוב לו למחוק כל בוקר את הנוכחות שלה מהשיעור כי היא הייתה צריכה לשים את שתי הבנות שלה בגן. למי זה נשמע סביר? 

זו לא גזירת גורל. אני רוצה להגיד את זה בקול ברור היום: אקדמיה שוויונית היא לא חלום רחוק. אסור לנו להסתכל על זה ככה. היא האחריות שמוטלת על כל אחת פה בחדר. הדבר הראשון שעלה בוועדה לקידום מעמד האישה כשהא ניהלה את יום הסטודנט בכנסת כבר לפני שנתיים, והייתי כאן, הוא למה אין גברים בחדר. אנחנו תמיד מדברות ומדברות, ואין גברים שישמעו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
הינה, מיקי איתנו וגם רן.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
אני הבאתי אותו.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
תמיד יש אישה שנותנת הוראות.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >> 
 
לסיכום, האחריות הזאת מוטלת על כולנו. כל צעירה שמרגישה שקופה, כל צעירה שמרגישה שלא מקשיבים לה, שלא בונים סביבה שמתאימה והולמת גם עבורה, היא לא רק סיפור עצוב אלא היא ממש תמרור אזהרה – זו הקריאה שלנו לשינוי פה. 

אנחנו פועלות. הקמנו תפקיד ייעודי של רכזת שוויון מגדרי בהתאחדות הסטודנטים הארצית כדי לשים את הנושא הזה על השולחן כל יום ויום, וכל היום. אנחנו מקדמות פורום נשים מובילות לקידום נשים לתפקידי מפתח באמצעות אגודות הסטודנטים בקמפוסים, בתוך האקדמיה. ייצוג זה כוח. זה מתחיל משם. אנחנו דורשות התאמות קונקרטיות לסטודנטיות אימהות, וזאת מחדרי הנקה והחתלה ולגישה מקוונת לחומרי לימוד, ולהארכת חופשת הלידה, וגמישות במועדי ההגשה. אלו לא דברים שהם לא מדי מורכבים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
חייב.

 << דובר_המשך >> סיון קורן: << דובר_המשך >> 
 
אנחנו דואגות שהקול שלהן ישמע בכל ועדה, בכל פורום ובכל מוסד. אנחנו לא רוצות לעשות לבד את השינוי הזה. המאבק הזה הוא לא רק נשים למען נשים, זה מאבק על דמותה של החברה הישראלית, על דמותה של האקדמיה. אני פונה אליכם להיות שותפים. בואו נדבר על זה ובואו נשאל את השאלות הקשות. בואו לא נגיד שיהיה בסדר. זה צמד המילים שהכי חורה לי לשמוע. תדרשו שקיפות לגבי פערי שכר, תתמכו בנשים בסביבתכם, תהיו המנטורים שאתם רוצים שיהיו לכם. בואו נייצר מציאות שבה המילה "שוויון" היא לא רק סיסמה אלא היא חוויית חיים יום יומית בקמפוסים. זה מתחיל ונגמר בנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
תודה רבה. אנחנו נקיים דיון ספציפי לגבי אימהות באקדמיה. לא צריך את יום הסטודנט בשביל זה. אני חושבת שהעניין הזה דורש טיפול מיידי. 

 חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
רציתי להתייחס לשני דברים שאמרת: ראשית, לנושא הצינור הדולף, וזה גם משהו שאת חייבת לקחת מפה. זה נכון שאנחנו מובילות. אגב, גם בתיכון יש יותר בנות, וגם בתואר ראשון יש יותר נשים, וגם בתואר שני יש יותר נשים. אבל מהרגע שזה מגיע לתואר שלישי, וזה בא באופן אוטומטי עם הגיל וזה משפחה וזה ילדים, זה כבר מצב אחר. צריך להפסיק לדבר על נשים בתואר ראשון ותואר שני. אין שום בעיה, יש ייצוג, והכול טוב. צריך להתעסק, ולדעתי, גם ברמה של מל"ג-ות"ת, בעיקר מתואר שלישי ומעלה כי שם הנשים שם במינוס. צריך לדבר על PhD , על דוקטורט, על תוכניות בארצות הברית, ועל כל החששות, בעיקר, הפסיכולוגיים של נשים לצאת עם הקמת משפחה, ועל זה שהן מוותרות.

 עשיתי על זה עבודה מאוד מעניינת לכנס בחו"ל. המצב של ישראל בתואר ראשון ובתואר שני הוא מעולה, אבל המצב שלה הוא קטסטרופה בפרופסורה ובכל מה שקשור לתואר שלישי ומעלה. שם צריך להיות השיח. מאוד חשוב שנסתכל על הלמעלה ועל איך נשים פורצות את אותה תקרת זכוכית, ואיך אנחנו באמת מסייעות. 

 זה מביא אותי לנקודה השנייה של החד-הוריות. מלגות קציר הוא אחד אחד הדברים שהובלתי בכנסת העשרים. זה גם משהו שצריך להתכנס אליו בשיח. כי הרי מה זה מלגה לאם חד-הורית?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אני יודעת שעצרו להם ועשו להם מלא בעיות עם הדבר הזה. לקח זמן.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
אין מה לעשות, כשיש שר אוצר שהוא חברתי ואכפת לו, אז חד-ההוריות יקבלו מלגה. כשיש שר אוצר שלא אכפת לו, אז ככה זה עובד. אל תתבלבלו, ככה זה עובד. אם יש אנשים חברתיים, הם מביאים כסף – כך זה עובד. לדעתי, אתם יודעים על כחלון.

 אני רוצה לחזור לחד-הורית כי זה הדגל שלי. אני התעסקתי בנושא סל גמיש ובמלגות קציר, וזה גם צריך להיות. אי-אפשר לבוא לחד-הורית ולהגיד לה: אוקיי, תקבלי מלגת אימפקט כי היית בצבא, או תקבלי מלגת פר"ח ותיתני שעות. זה לא עובד. כשנותנים מלגה לאם חד-הורית, צריך לתת לה גם סיוע בצהרונים, וצריך לתת לה סיוע בקייטנות ומנטורים וקבוצות תמיכה, וזה מה שהיה יפה במלגות קציר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אבל בואי נתחיל בזה שלא ייתנו רק ל-200 נשים. היה סל גמיש של 6 מיליון, וגם את זה קיצצו. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
על מה את מדברת? כשאני פגשתי את סל גמיש, זה היה על מיליון שקל, וניצול של 10% כי אף אחת לא יכולה אפילו לכתוב את הטופס. לכן, זה מעטפת. בעברי הייתי גם יושבת-ראש אגודת הסטודנטים בבין-תחומי. לא התאחדות, אבל הייתי אחרי עשר שנים של גברים, וזה תמיד טוב. התמודדו מולי גם ארבעה גברים. וזה תמיד נהדר. אני לא אשכח שכשהייתי בקמפיינים אמרו לי: תשתמשי בנשיות שלך. אמרתי להם: מה זה להשתמש בקמפיין בנשיות? אני יודעת לעבוד. ואז אמרו: תצאי לפחות מהמשרד של האגודה ותתחילי להסתובב ולדבר עם אנשים. אבל לא נדבר על חוויותיי. 

אני מספרת לך את זה כי אמרה ראש ממשלת פינלנד משפט מאוד יפה, ואני מציעה לך לקחת אותו. אולי אני לא מדייקת, אבל היא אמרה: זה לא חוכמה שאת שוברת תקרת הזכוכית וכל הנשים האחרות נפגעות מאחורייך מהזכוכיות. זאת אומרת, את צריכה לשבור תקרת זכוכית, אבל לפלס להן דרך. האחריות שלך, ופנינה ואני תמיד מסכימות על זה, היא לא לחשוש כשאישה מגיעה למוקד קבלת החלטות כזה גבוה, ולהגיד: אני רוצה לקדם נשים. 

במקרה אנחנו, פנינה ואני, שתי נשים שלוקחות את הדגל גם כשאנחנו שמשלמות על זה מחיר. והיו כאן גם חברות כנסת ששילמו מחיר. גם שולי מועלם וזהבה גלאון שילמו על זה מחיר אמיתי. אני אומרת לך: קחי את זה ותמנפי את זה כי עובדה ש-23 שנה לא היה. זה חשוב מאוד בעיניי. הדבר השני מופנה למל"ג, לוור"ה וות"ת, ולכל אותם ארגונים שיבואו לפה לדיון – כיצד אנחנו נותנים מעטפת אמיתית לאותן נשים אימהות שמקבלות מלגה. אני שמתי דגש על חד-הוריות, אבל בכלל נשים אימהות. איך נותנים מעטפת ולא מסתפקים רק במילים: הינה, נתנו לך 1,000 שקל למלגת לימודים. בהצלחה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
נכון. תודה. 

ד"ר יעל פרואקטור, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, ממרכז אדווה, היו לכם מספר נתונים.

 << אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >> 
 
שלום לכולם. אני פה בכובע של מקדמת מדיניות וקשרי ממשל במרכז אדווה. רצינו להציג בהקשר של שוויון הזדמנויות בשוק העבודה. כשמדברים על שוויון הזדמנויות בשוק העבודה, אז אחד המרכיבים המרכזיים של בחינת מצב שוויון הזדמנויות הוא העסקה בשכר נמוך. מרכז אדווה עשה מחקר, שפורסם לפני שלושה חודשים, והוא מצא שכרבע מהעובדים במשק הישראלי מועסקים בשכר נמוך. זה דירוג מאוד גבוה לשלילה של מדינת ישראל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
סליחה, האם יש לכם פתרונות לפערים שהוצגו בעולם האקדמי? או שאת זה פחות חקרתם.

 << דובר_המשך >> יעל פרואקטור: << דובר_המשך >> 
 
פחות על האקדמיה, אבל אני אתייחס למחקרים. כי הרעיון הוא שכאשר יוצאים זה הולך עוד שלב אחורה. הפערים מתחילים, וזה בטח לא חדש פה לאף אחת ואחד, בבחירת תחום הלימוד באקדמיה. המושג שנקרא הוא "בידול תעסוקתי". כאשר התפקידים האלה, המקצועות האלה, שאחר כך הופכים להיות תפקידים במשק, מאופיינים כולם בשכר נמוך.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
זאת אומרת שזה מתחיל בבחירה. אבל יש גם הסללה שמתחילה הרבה לפני, וזה די מוכר לנו, לצערנו.

 << דובר_המשך >> יעל פרואקטור: << דובר_המשך >> 
 
היבטים חברתיים, תרבותיים, נורמות, סטריאוטיפים. אני רק רציתי לתת כמה נתונים שנמצאו במחקר על התעסוקה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
נמתין עם זה, אחר כך נגיע לזה.

 << דובר_המשך >> יעל פרואקטור: << דובר_המשך >> 
 
אבל יש גם המלצות איך לשפר ולשנות כי אתם מקבלי ההחלטות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
בהמשך. ג'רי, האם יש לך להציג נתונים שקיבלנו מהלמ"ס? האם הם פרסמו אותם? יש לך אותם?

 << אורח >> ג'רי אלמו קפיטל: << אורח >> 
 
לא קיבלנו. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
נעמה פלג, יושבת-ראש האגודה בעברית. 

 << אורח >> נעמה פלג: << אורח >> 
 
קודם כול, תודה רבה על זכות הדיבור וגם על הכינוס הזה. אנחנו בתקופת מלחמה. יש כל הזמן סוגיות מאוד בוערות ודחופות. יש לנו עדיין חטופה סטודנטית בעזה ועוד 49 חטופים נוספים. לאור הדברים שנאמרו כאן, חשוב לי גם להגיד שהאגודה בעברית קוראת להחזיר את כולם. אנחנו ממשיכים לפעול בנושא הזה עד שכולם יהיו פה. בין אם הם סטודנטים, בין אם הם גברים, בין אם לא, בין אם הן נשים, כולם צריכים לחזור הביתה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אני רוצה להודות לך על האמירה הברורה הזאת, וזאת להבדיל ממי שבחר להתנער ולהגיד שזה פחות מקובל שיזכירו את החטופים בקמפוס שלהם. זה היה הדסה עין כרם. 

 << דובר_המשך >> נעמה פלג: << דובר_המשך >> 
 
כן. שוב, זה לא מייצג את הארגון ואת המדיניות שלנו. 

גם לגבי הדיון פה, חשוב לי להגיד בסוף הציגו המון נתונים שמראים על מצב של נשים באקדמיה. תקרת הזכוכית קיימת, הנתונים מראים את זה. החוויה האישית של כמעט כל סטודנט בישראל מעידה על זה. אפשר לראות את זה בהרבה דברים. עד כמה שאנחנו רוצים להשיג שוויון, בסוף האקדמיה היא מרחב הוא מאוד גברי ויש עדיין צורך בעבודה. לצורך העניין, דיברו רבות על תשתיות. זה מתחיל בחדרי הענקה, אבל זה גם מגיע, למשל, לשאלה מי משלם את חופשת הלידה. כרגע זה נופל על המוסדות. אם מדינת ישראל רוצה שנשים יתקדמו לדוקטורט, ושיהיה מקום במעבדות ושירצו להעסיק אותן ולא יפחדו מזה, אז צריך שוות"ת ייתן לזה תקצוב ולא המוסד, כי כרגע זה חסם. באופן אישי, כשאני מתלבטת איך להתקדם בחיי, אני שואלת את עצמי שאלה מתי אני אמורה להיכנס להיריון. זה נוגע גם למוסד, גם לסטודנטית כשהיא עושה החלטות והתלבטויות. באופן כללי, יש פה גם עניין של אימא צעירה ואישה בהיריון. צריך לסייע לאימהות צעירות להגיע יותר לאקדמיה ושזה לא יהווה חסם. זה הופיע גם בחלק מניירות העמדה שהוגשו לוועדה. 

בנוסף, נאמר קודם שאפליה בין נשים לגברים היא כמו גזענות ואפליה לכל דבר. אם אנחנו רוצים שנשים יתקדמו בהשכלה גבוהה, כשהן יגיעו ל - - -

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
לא, אני רוצה לחדד. זה לא כמו גזענות. אמרתי שאני עשיתי איזה סוג השוואה, ושזה גם חולה רעה בתוך החברה. אבל אלו שני דברים שונים. זה סמנטיקה של אנשים שיותר מבינים בזה.

 << דובר_המשך >> נעמה פלג: << דובר_המשך >> 
 
מתנצלת. אם זו רעה חולה של החברה, ואנחנו רוצים שהיא לא תהיה, אז צריך להילחם בהפרדה מגדרית. צריך לוודא שכל דלת תהיה פתוחה לנשים וגם לגברים. בסוף כן מדברים על חוקים שיכשירו את הדבר הזה. אם אנחנו רוצים לראות יום אחד נשיאת אוניברסיטה, אז אנחנו צריכים לוודא שכל דלת באוניברסיטה תהיה פתוחה.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
הייתה כבר נשיאת אוניברסיטה – יולי תמיר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
גם בבאר שבע.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
נכון, רבקה כרמי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
הבושה שהיום אין. אבל יש במכללות את פרופ' יפעת ביטון ועוד. אבל זה מאוד מוזר שאין היום נשיאה. זה אולי אמורה להיות דרישה של המדינה. אני לא מצליחה להבין את זה.

 << אורח >> נעמה פלג: << אורח >> 
 
אני מסכימה, זו אמורה להיות דרישה של המדינה. אבל אם אנחנו רוצים בסוף שהמדינה תוכל לדרוש שאישה תהיה נשיאה או רקטורית או מנכ"לית של מוסד להשכלה גבוהה, היא גם צריכה לדרוש שלא יהיו חסמים בפני אף אישה בכניסה לאף חדר, ושלא יהיה מצב שזו כיתה של גברים וזו כיתה של נשים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
אני מסכימה. אני מודה לך.

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> 
 
	בא לי להגיד משהו פוליטי. אני לא רוצה להתערב. אני שומע את כולכן ויש לי התנסות בלתי רגילה עם נשים. לאורך כל הקריירה שלי תמיד שמתי נשים בתפקידי מפתח. גם כשהייתי צריך לפענח רצח מזעזע, שמתי אישה וגרמתי לראש ענף תביעות שלי להתפטר כי הוא כעס עליי. חלק יודעות. 

אבל אנחנו צריכים כוח פוליטי כדי לשנות את זה. עם כל הכבוד, בממשלה שלנו, מנכ"לית למשרד ראש הממשלה, וזו פעם ראשונה בהיסטוריה, ו-40% היו חברות כנסת ו-40% היו שרות. לא היה כדבר הזה. היא הייתה שרה. אני לא בא בטענות, אני רק בא בטענות שאנחנו צריכים להתעורר ולא להגיד שיהיה בסדר, כי זה לא בסדר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
הוא קורא לכם להתפקד ולהיות פעילות פוליטיות, וכל אחת איפה שהיא בוחרת. 

 << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> 
 
המדינה – ואני לא אומר מה, אני רק אומר איך. אנחנו לא מצליחים לקום מהכורסה ולשנות את האיך. אני שואל את תרצה שכנתי לאן היא הולכת עם המזוודה יום לפני הבחירות, ואז: לחו"ל, יהיה בסדר. לא, לא יהיה בסדר. אני אדבר עכשיו פוליטיקה כי אני פוליטיקאי. הצד השני הוא משיחי. הוא לא ייתן לכן להתקדם. שימו את השד הזה על השולחן. לא נשים לצבא, לא נשים פה, לא נשים שם. לא רואה אף אחת – כלום. אז אם לא נשנה את השלטון, ואני לא אומר למי להצביע, אנחנו לא נצליח לשנות את התרבות הזו. המל"ג לא אצלנו. המל"ג נלקח בשבי. אני מתנצל.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>  

על מה?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
נדב גולן, יושב-ראש איגוד הסטודנטיות והסטודנטים בבצלאל, בבקשה. 

 << אורח >> נדב גולן: << אורח >> 
 
קודם כול, תודה רבה רבה לכבוד יושבת-הראש. ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר שהבוקר הוא בוקר מאוד כואב ומאוד קשה. אני משתתף בצער משפחות הנופלים. אנחנו בשנת לימודים שנייה שמסתיימת בעיצומה של המלחמה הארוכה והקשה ביותר בתולדות ישראל. באופן אישי, אני תומך ומברך על החלטת התאחדות הסטודנטים הארצית לתמוך בעסקת חטופים באופן פומבי, ואני מייחל לסיום המלחמה והחזרת החטופים בעסקה, ושנוכל להתחיל לחיות בארץ הזאת עם קצת פחות פחד ועם קצת יותר ודאות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

אמן.

 << אורח >> נדב גולן: << אורח >>  

בנוסף, אני גם רוצה להזכיר את ענבר הימן, זיכרונה לברכה, שהייתה סטודנטית לעיצוב במכללת ויצ"ו. אני גם סטודנט במכללה לאומנות ועיצוב ואני לא מסוגל להישאר אדיש, וגם לא לדבריה של שי דיקמן. אנחנו, הסטודנטים, צריכים להתעורר ולדרוש את זה. מתוך סקר חרבות ברזל לשנת 2025 שערכה התאחדות הסטודנטים הארצית ערכה, עלה כ-90% מהסטודנטים במדינת ישראל מושפעים נפשית וחווים תחושות מתח וחרדה ממצב החטופים. בנוסף, דוח שפרסם מטה משפחות החטופים נותן זווית קצת מדאיגה על מצבם הרפואי של החטופים בשבי. 84% מהסטודנטים, בסקר של התאחדות הסטודנטים הארצית, מסכימים כי לא ניתן לנצח במלחמה מבלי להשיב את החטופים בעסקה. 

הסטודנטים בישראל דורשים עסקת חטופים. אני קורא לאגודות הסטודנטים שעדיין לא פרסמו תמיכה בעסקת חטופים, לפרסם את זה בהקדם האפשרי. אין לנו את הפריווילגיה. אגודות הסטודנטים צריכות להרים את נס המרד ולעמוד בעד הערכים שכולנו מסכימים עליהם.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
נכון. לא רק לפרסם עצומה, אני מצפה לראות אתכם בצעדה. אנחנו מוכנים לעשות יחד איתכם. זה חייב להיות אקטיב.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 
 
נכון.

 << אורח >> נדב גולן: << אורח >> 
 
בשביל זה אגודות הסטודנטים צריכות לצבור אומץ ולהביע תמיכה ציבורית באופן ברור.

בתחושה האישית שלי ובאמונה שלי, ההכרה בכאב של האחר, זה התחלת הריפוי. אני אומר את זה שוב בפורום הזה, בבית העם, ובהמון כאב, שאי-אפשר לעסוק באמת בשוויון מגדרי ולהתעלם מהמציאות הלא שוויונית שבה אנחנו נמצאים. הכול קשור להכול. יש פערים בין סטודנטים לסטודנטיות, אבל גם בין סטודנטים מהמרכז לסטודנטים מהפריפריה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
חשוב שאתה נוגע בזה.

 << דובר_המשך >> נדב גולן: << דובר_המשך >> 
 
גם בין סטודנטיות יהודיות וסטודנטיות פלסטיניות. מספרים לנו שאין פערים. אני גדלתי בנתניה, ואני ראיתי את הפערים האלה בין קבוצות אוכלוסייה יפה מאוד. חשוב גם להגיד שהפערים האלה ממשיכים להתקיים על רקע המלחמה הזאת, שהתחילה מטראומה מאוד מאוד קשה וכואבת, ושגבתה את חייהם של אלפי ישראלים כשמאות מאיתנו נחטפו, וגם גבתה את חייהם של עשרות אלפי תושבי עזה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
רק לדייק, לא עשרות אלפי – אלפי.

 << דובר_המשך >> נדב גולן: << דובר_המשך >> 
 
אין לאף אחד מנדט על הכאב, וזו נקודה מאוד חשובה בעיניי. הלב שלנו כאנשים הוא מספיק רחב בשביל להכיל את הכאב של כולם ושל כולן, של כל המדוכאות ושל כל המדוכאים, ושל כל מי שנפגעו ושנפגעים. אנחנו, הסטודנטיות והסטודנטים, חייבים להיות מעורבים. אנחנו חייבים להביט לעבר העם שחי כאן לידינו, ואנחנו חייבים לדרוש עתיד אחר. זו בסוף המדינה שלנו והמציאות שלנו, ושוויון זה שוויון לכולם. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
תודה רבה לך. מילים כדורבנות. 

אוראל ארוש, יושבת-ראש אגודת הסטודנטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. 

 << אורח >> אוראל ארוש: << אורח >> 
 
שלום. שמעתי כבר את הדברים שלך ושל מירב. קודם כול, אני יושבת-ראש במרכז האקדמי, ואני אם חד הורית. כנראה שאני גם האם חד-הורית הראשונה בארץ כיו"ר אגודת סטודנטים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
איזו אלופה את. אם כך, את מובילה איתנו מעכשיו את הנושא. דלית, נעים מאוד. נעים מאוד אוראל. אני משוועת לקידום נושא החד-הוריות.

 << דובר_המשך >> אוראל ארוש: << דובר_המשך >> 
 
אני גם משוועת לקדם. אני דיברתי גם עם סיון על הנושא ועם לירן, שהוא סגן היו"ר שלה. זה התחיל בעול הכלכלי שעל כל סטודנט, אבל פה מדובר בכלל בעול כלכלי שהוא אחר לגמרי. הם מדברים על 6,000 שקל, אבל עד שאני עושה 10,000, הסכום הזה הולך ככה ועוד לא התחלתי בכלל את החודש. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 
 
האם את מרגישה שיש מעטפת לנשים אימהות, ובטח לחד-הוריות?

 << דובר_המשך >> אוראל ארוש: << דובר_המשך >> 
 
זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. באף מוסד מתוקצב בארץ אין היום שום פרויקט ייעודי לאימהות חד-הוריות. למשל, מבחינת הקניית לימודי ערב.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

גם לאימהות. חד-משמעית, אימהות ואימהות חד-הוריות. לא רוצים לראות את הצרכים שלנו כנשים.

 << אורח >> אוראל ארוש: << אורח >> 

אימהות ואימהות חד-הוריות. אני שמה דגש על אימהות חד-הוריות. זה נכון שיש 60% נשים באקדמיה, אבל יש רק 1.5% מנשים שהן אימהות חד-הוריות –וזה מנתונים שהם לא ממש רשמיים. זה פשוט מביך.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

התוכנית לא חייבת להיות תוכנית נפרדת. זה ההתחשבות של מרצה שלא יכול להגיד: אני מוחק אותך מהשיעור כי הילדים נכנסים בשעה מסוימת והיא מאחרת בחצי שעה. שלא תהיה לו הזכות למחוק לה אם היא איחרה בחצי שעה.
 
 << דובר_המשך >> אוראל ארוש: << דובר_המשך >> 

ברור, אבל בכלל לעשות תוכנית ספציפית עם מתכונת היברידית. הרי בסוף אני לא יכולה ללכת לכל השיעורים ושתהיה לי נוכחות חובה. אני צריכה לשלם במכללה לא מתוקצבת 30,000 שקל, וזה לא כי יש לי אלא כי רציתי לקדם את החיים שלי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מעניין אם יש מלגות גם במל"ג. האם יש לכם היום מלגות ייעודיות? 

 << אורח >> אוראל ארוש: << אורח >>  

אין מלגות.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

אני בדיוק מנסה לברר את זה. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

איפה מלגות קציר?

 << אורח >> אוראל ארוש: << אורח >> 

אני לא קיבלתי מלגה אחת.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

לא, סליחה. אני רוצה להגיד משהו לוועדות בכנסת. הרבה פעמים אנשים מגיעים לוועדות כנסת ואומרים מהמקום האישי שלהם שאין בכלל. 

 << אורח >> אוראל ארוש: << אורח >> 

יש קציר.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אז אל תגידי שאין בכלל. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

היא לא יודעת.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

סליחה, זה לא מקובל עליי. אני נלחמתי בעור שיניי. העברנו מאות נשים במלגת קציר. זה גם כסף של קרן רש"י במיזם משותף של תורמים. אז נכון שאת לא קיבלת, וזה לגמרי לא בסדר. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

האם זה של המדינה? 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

חצי-חצי. מיזם משותף – בוודאי, משרד הרווחה. אני לא צריכה את המל"ג, עשיתי זאת בעצמי. לגבי העניין שאת לא קיבלת –הרבה פעמים באים ואומרים: אני. אבל לא. יש מלגות לאימהות חד-הוריות. הן לא רבות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מירב, הבנתי את הנקודה. היו לי הרבה שיחות עם מנכ"ל הרווחה על מלגת קציר. עכשיו אני מבינה בדיוק על איזה תוכנית את מדברת. אבל עד שמביאים להם את התקציב, עד שנותנים להם בכלל את המלגה הזאת.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אני לא מסכימה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

 אז אני לא מסכימה איתך. צריך לשפר את זה. ואגב, זה צריך לשבת במל"ג. זה לא צריך להיות ברווחה. למה כל הזמן אימא חד-הורית צריכה להיות ברווחה? ריבונו של עולם, למה להפוך אותן לנזקקות? 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>  

זה לא ברווחה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >>  

זה חד-משמעית ברווחה כי אני זוכרת את השיחות שהיו פה בוועדה. זו אמורה להיות תוכנית של מל"ג. יש צורך שתרימו תוכנית סיוע לאימהות, ועל אחת כמה וכמה לאימהות חד הוריות.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

יש יחידה חברתית שלמה במל"ג. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל מה זה עוזר לי? יש יחידות ועוד יחידות ועוד יחידות, ועוד מסדרונות ועוד משרדים, אבל בינתיים לא ראיתי תוכנית מרשימה אחת. אני אומרת לך אמיתי שבפעם הבאה אני לא אוותר. בפעם הבאה אני רוצה תוכנית לאומית. לא וולונטרית, לא ליד, לא כאילו, ולא אולי יש לנו איזה אגף. לא, זו צריכה להיות תוכנית מאוד מאוד ברורה בסדר עדיפות לאומי הכי גבוה שיש, עם שיתוף ציבור ושולחן רחב, עם יעדים ברורים שאומרים איך משפרים את מצב הנשים באקדמיה. לא ועדה קטנה. ראשית, זה צריך להיות באמת ברמה האקדמית, ודיברנו על החסם שיש בפרופסורה. הדבר הנוסף הוא סיוע לנשים ויצירת הקרקע והאווירה הנכונה ללמידה של נשים אימהות. וכמובן עוד דברים נלווים, כמו למשל, הסיטואציה המלחמתית שבה אנחנו נלחמנו שבחוק הסיוע לסטודנטים במילואים ייכנסו נשות המילואים. זו צריכה להיות תפיסה שלא עושים טובה. זה חייב להיות בילד-אין. לכן, עוד חודש ימים, בעזרת השם.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

מלגות קציר הן של קרן רש"י ולא של משרד הרווחה. אם מישהי רוצה מלגת קציר, היא נכנסת לאתר של קרן רש"י. זה חשוב לי כי אני נלחמתי.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תבדקי מה זה המלגה הזו ברווחה. נגיד את זה לטובת הצופות שלנו. נכון,

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

נכנסות לאתר של קרן רש"י. זה נגמר. תיכנסו לאתר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני לא מתווכחת על זה. בינתיים היועצת שלי תבדוק, גם על קציר וגם על המלגה השנייה שעזרנו להם עם הרווחה. אנחנו נגיד את זה לטובת הצופות שלנו. חלקן גם מסמסות לנו.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

קיבלתי תשובה. יש לנו מלגות סיוע לסטודנטים כשאחד הקריטריונים במתן המלגה בוחן גם את סוגיית אם הוא הורה יחד עם ילדים או בלי ילדים וכו' – אלו מלגות סטודנטים. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כמה קריטריונים יש שם?

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

אני מוכנה לבוא לוועדה עם כל המידע. אין לי פה את כל המידע.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני לא סתם אומרת כי אם יש לך עשרה קריטריונים, אז זה נבלע. ההחלטה היא איך את מדרגת קריטריונים, ולכן אני רוצה תוכנית ייעודית.

ולדימיר וובה, בבקשה.

 << אורח >> ולדימיר וובה מושנוי: << אורח >> 

אציג את עצמי בקצרה. אני וובה מושנוי, יו"ר אגודה הסטודנטיאלית במכללת קיי – מכללה לחינוך בבאר שבע שבדרום. נושא קידום האישה מאוד מאוד חשוב לליבי. כמי שמאמין שנשים הרבה פעמים מופלות לרעה, ולא משנה באיזה מקום, הן מופלות לרעה גם בתחום האקדמיה, אני יודע לבוא ולהגיד שבמכללה שלי יש יותר מ-70% נשים. אנחנו בסוף מכללה לחינוך.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה קורה בסגל?

 << אורח >> ולדימיר וובה מושנוי: << אורח >> 

המספר הוא הרבה יותר קטן בסגל. אני יודע גם להגיד שמתוך תשעה נשיאים של מכללת קיי שהיו עד עכשיו, רק שליש מהם היו נשים, זאת אומרת, רק שלוש נשיאות היו אצלנו במכללה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

וזה נשמע יחסית עוד טוב.

<< דובר_המשך >> ולדימיר וובה מושנוי: << דובר_המשך >> 

זה נחשב טוב. יש אצלנו במכללה גם נשים רבות מהחברה הבדואית. אם אנחנו מסתכלים לעומק לעומת נשים בחברה הכללית, אז המצב שם הרבה יותר גרוע. אין אישה אחת מהמגזר הבדואי בסגל הבכיר של המכללה. הרבה פעמים הן פוגשות מציאות מאוד מאוד מורכבת. אני במקור מאופקים. ברגע ששומעים שהנשים באות מהפריפריה, אז סיכויי ההצלחה שלהן כבר פוחתים ב-50%.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למה? 

 << דובר_המשך >> ולדימיר וובה מושנוי: << דובר_המשך >> 

כי ברגע ששומעים שאת מאופקים אז כאילו מעקמים פרצוף. זה עיקום פרצוף כזה של כאילו אני מהפריפריה. אני יכול להגיד בתור גבר, ואני יכול להגיד גם ממקרה של אחותי. היא רצתה לנהל חנות בבאר שבע, אבל כששמעו שהיא מאופקים אז עיקמו כלפיה פרצוף. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

באר שבע עיקמו פרצוף על אופקים. זה כמו שתל אביב מעקמים על פתח תקווה.

<< דובר_המשך >> ולדימיר וובה מושנוי: << דובר_המשך >> 

בדיוק, זה אותו עיקרון. זה מצחיק. מאוד מאוד חשוב לי לקדם את הנושא הזה. 

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אנחנו קצת צוחקים על זה, אבל האמת שזה מעניין כי זו העבודה האמיתית של עם ישראל ושל החברה הישראלית בעת הזו. כי אם אנשים מרגישים מטען כי הם מהפריפריה או מעדה מסוימת, זה אומר שאנחנו צריכים לעשות עבודה תיקון. כולם צריכים להרגיש שייכים ושאין חסם בגלל מי שהם. זה הם, ולא משנה מה הם בוחרים ומה בחרו לעשות, וכל זאת כמובן בדרך הישר.

<< דובר_המשך >> ולדימיר וובה מושנוי: << דובר_המשך >> 

בדיוק. לכן, אחת מהשאיפות שלי בחיים היא באמת לנסות ולקדם את הדבר הזה. כי אם אנחנו מדברים על משרד החינוך, אז רוב העובדים במשרד החינוך הן נשים. אבל אם מסתכלים על העמדות הניהוליות, אז זה הולך ומצטמצם והרוב שם הם גברים.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה רבה לך.

עו"ד רחלי סונגו, בבקשה.

 << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> 

אני עו"ד רחלי סונגו משדולת הנשים לישראל. אני מצטרפת לדברי יו"ר אגודת הסטודנטים לגבי סטודנטיות אימהות. יש לנו, בשדולת הנשים בישראל, קו טלפון ייעודי לזכויות נשים. קיבלנו פניות מסטודנטיות, שהן אימהות טריות, על כך שהן מחויבות לחזור ללימודים אחרי כמה שבועות מהלידה כי יש להן קורסי חובה. למעשה, נאסר על אותה סטודנטית לה להיכנס עם התינוק. היא במקרה בחוג עבודה סוציאלית באחת האוניברסיטאות הגדולות בישראל, שזה גם הזוי. אלו עובדים סוציאליים חורטים על דגלם שוויון מגדרי. הגשנו כמובן פנייה לאותה אוניברסיטה. נאמרו לנו כל מיני דברים. למשל, שיש שם הרבה נשים ושזה בעייתי. 

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל אם התינוק ישן?

 << דובר_המשך >> רחלי סונגו: << דובר_המשך >> 

במיוחד כשזה ניו-בורן כשרוב הזמן הם ישנים. בסופו של דבר, הגענו איתם להסכמה שהיא תוכל להגיע עם התינוק עד גיל שישה חודשים. היא תשב ליד הדלת וכשהתינוק בוכה היא יוצאת. אבל אז הבנו שכל אוניברסיטה פועלת בצורה שונה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון, ראינו שהנהלים שונים.

 << דובר_המשך >> רחלי סונגו: << דובר_המשך >> 

אין נוהל אחיד. המל"ג לא עושה נוהל אחיד אלא אומר שכל אוניברסיטה תפעל איך שהיא רוצה. זה אפילו יותר הזוי כי כל פקולטה פועלת איך שהיא רוצה. לדוגמה, באותה אוניברסיטה שהזכרתי, בחוג לעבודה הסוציאלית לא מרשים, אבל חוגים אחרים כן מרשים.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אגב, היה לנו חוק איסור אפליה של לובשי מדים. אולי אנחנו צריכים לתקן את חוק איסור אפליה גם כלפי אימהות עם תינוק. אני לא מדברת על מצב שבו התינוק מפריע. לא כל דבר צריך לתקן בחקיקה, אבל צריך לעשות זאת אם זה לא מסתדר. בסוף המל"ג צריך לחשוב. צריך את האיזון ראוי. תינוקות ניו- בורן ישנים רוב הזמן. וגם נפשית לאימא קשה לעזוב תינוק. ואם לא, אז שיביאו אלטרנטיבה אחרת. למשל, שיתנו לה להיות בזום ולא חובת נוכחות. אי-אפשר להגיד חובת נוכחות וגם תיפרדי מהתינוק שאת מניקה. אבל גם אם את לא מניקה.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

קודם כול, לפי הכללים של ההתאמות לחוק זכויות הסטודנט, סטודנטית אחרי לידה יכולה להיעדר 30% מכלל השיעורים למשך 15 שבועות אחרי הלידה, או שישה שבועות מלאים לבחירתה. 30% מכלל השיעורים בכל קורס.

 << אורח >> ולדימיר וובה מושנוי: << אורח >> 

אבל מה קורה אם זה יוצא בתקופות מבחנים?

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני חושבת שזה לא מספיק.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

אז אפשר לפתוח את זה לדיון. אני אומרת מה קיים היום בכללים. מה שקיים היום בכללים זה 30% מכלל השיעורים בכל קורס שחלה בו חובת נוכחות לתקופה של 15 שבועות מיום הלידה, או לחלופין שישה שבועות מלאים מיום הלידה של היעדרות מוחלטת.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

את חייבת להבין שבסוף הכול מנוצל בחודש, חודשיים או שלושה הראשונים, שבמהלכם לא כל אישה מתאוששת כי הגוף בהתחלה לא מתאושש מהעייפות והוא עדיין לא מתרגל לסיטואציה. מה קורה אחר כך? מספיק שהיא מפספסת שיעור אחד. לא משנה, צריך לדון על זה. 

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

לגבי התינוקות – אנחנו נדרשנו לנושא הזה ועסקנו בו. הפעם האחרונה הייתה לפני עשר שנים כשאנחנו השבנו על מכתב של השדולה בנושא הזה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

עשר שנים. אני רואה שבאקדמיה הכול בעשורים.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

לא, הפנייה שאנחנו קיבלנו מהשדולה בנושא הזה הייתה לפני עשר שנים, ולפני עשר שנים התשובה שלנו הייתה שלא ראינו מקום לשנות את ההנחיות. מאז לא קיבלנו. יש לנו מוקד. מאוד נשמח.
 
 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הבנתי שלא קיבלת פנייה. אני ממליצה לשבת איתם. רחלי היא אישה מאוד רצינית. רחלי, את יושבת עם נציגת המל"ג על העניין הזה, בבקשה. תגבשו משהו ותשלחו אלינו.

 << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> 

נשמח לפתוח מחדש את הכללים.
 
<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הדיון הזה חשוב משמעותי ורחב ולא נוכל לטפל בו בפרק הזמן של שעה ורבע שעומד לרשותנו. ההנחיה היחידה שתצא מהוועדה למל"ג היא שצריך תוכנית לאומית. תיזמו תוכנית לאומית. יש בידיכם לעשות את זה. לא צריך לחכות לחוק ולהחלטת ממשלה. יש לכם ועדה, לא שולחן עגול. אני רוצה שיהיה שולחן עגול עם שיתוף ציבור. יש לכם הרבה כוחות. הדבר הראשון עליו אתם צריכים לדון הוא עניין הפרופסורה. יש פה את פרופ' מיכל. הרבה פעמים ההובלה צריכה להיות גם של נציגי ציבור, וזאת לצד איש מקצוע שלכם. בלי קשר לוועדה. שולחן עגול שדן בזה, עם מסקנות ברורות שאותן תגישו לוועדה או לנו. ואם יהיה צורך בחקיקה, אז לשם כך אנחנו נמצאים כאן.

שנית, כפי ששמת לב, אימהות חד-הוריות, ואימהות בכלל, זה נושא שמאוד מאוד חשוב לי. אני מבקשת שתעבירו לנו את פילוח המלגות שקיימות. זה לא מספיק שיש קריטריון. אם מלגה כזו לא קיימת, אז תקימו. כמי שהייתה יושבת-ראש ועדה במל"ג, אני יודעת שיש למל"ג ולוות"ת יש תקציבים. אתם צריכים לייצר כי כנבחרי ציבור אנחנו חושבים שזה ערך שנכון לשים אותו ולהשקיע בו כספי ציבור. תראו איך אתם מתכנסים לדבר הזה. דיברנו על זה שנעשה דיון ואמרנו תוכנית לאומית וגם על גיבוש התאמות לגבי תינוקות ואימהות שצריכות להגיע.

תודה רבה רבות, נציגות פנים יפות. תמשיכו לעשות למען נשות ישראל.

	לי, בבקשה.

 << אורח >> לי שפילריין נהרי: << אורח >> 

תודה רבה, יושבת-ראש הוועדה על ההזדמנות לדבר כאן היום. אני לי שפילריין נהרי. אני חוקרת במסגרת התזה שלי את האלימות המגדרית ב-7 באוקטובר ואת התגובות הבין-לאומיות שבאו אחר כך. תחום המחקר שלי הוא אסטרטגיה, טרור ויחסים בין-לאומיים. אלו תחומים שנתפסים כשייכים לגברים חומרים ביטחוניים קשוחים, ומצפים שגבר עם שיער ידבר עליהם, ואני לא. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון, ואת הרבה זמן בתוך הנושא. 

 << אורח >> לי שפילריין נהרי: << אורח >> 

אני הרבה זמן בתוך הנושא הזה. אני מגיעה מהשטח. בחודשים האחרונים פרסמתי גם מאמרים בתחום. כשאני באה למקומות, ובמיוחד באקדמיה, ואם אני רוצה תפקידי המשך של עוזרת מחקר או מתרגלת, אז השאלה הראשונה ששואלים היא: איך הגעת להכול בגיל כזה צעיר. אני מצטערת שאני צעירה ושאפתנית, אבל זה המסר שאני מקבלת. אני לא חושבת שהיו שואלים את החברים שלי שהם גברים בדיוק את אותה שאלה. ואם זה לא מספיק, כששאלתי למה בחרו גבר אחר, אמרו לי: יש לו פשוט קצת יותר ניסיון ממך. זה דבר שגם לא נכון אובייקטיבית.

מעבר לאתגרים המקצועיים, יש גם אתגרים אישיים. בעלי משרת המון במילואים בשנתיים האחרונות במילואים. בפועל אני חיה הרבה מאוד לבד. מאוד מאוד כואב לי על חברות מאוד מאוד טובות שלי שהן אימהות. אני עדיין לא אימא ואני לא מקבלת אף התאמה מהאוניברסיטה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

למה? בחוק צריך לתת התאמה גם לנשות המילואים. אני מבקשת שתבדקו מה הסיפור שהיא לא מקבלת התאמה. ואם צריך לעשות יותר קמפיין, אז לעשות קמפיין.

 << דובר_המשך >> לי שפילריין נהרי: << דובר_המשך >> 

חברות שלי שרצו להיבחר לאגודות הסטודנטים לא יכלו לעשות זאת משום שהגבילו את זה רק לשעות ספציפיות ביום ספציפי, ולא נתנו להן להירשם בבחירות לאגודה. זו סיטואציה שהגיעה כבר לבית המשפט. לא נתנו להירשם לבחירות לאגודה כי היה צורך להגיע פיזית, וגם אם זה אומר שאת אשת מילואים או אם אתה איש מילואים. לא נתנו לאנשים להיבחר למרות שזו זכות חשובה בדמוקרטיה. הן לא יהיו פה בשולחן אם הן לא יוכלו להיבחר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לי, תודה.

סתיו אלה, ראש מטה בונות אלטרנטיבה, בבקשה.

 << אורח >> סתיו אלה: << אורח >> 

בשנה האחרונה הובלתי את התאים הסטודנטיאליים שלנו. יש לנו מאות סטודנטיות בתאים ממש בכל רחבי הארץ. אני רוצה להתחבר לנקודה שבה נגע חבר הכנסת מיקי לוי ולדבר על שוויון הזדמנויות מנקודת מבט נוספת, וזה הסיפור של לרתום את הסטודנט לתוך העשייה האקטיביסטית, החברתית, הקהילתית והפוליטית. זה לא מגיע מהמקום שסטודנטיות לא רוצות להשפיע. אנחנו יודעות שבעולם סטודנטיות מובילות מחאות מאבקים, אבל בישראל זה הרבה יותר קשה. יש פה את עניין יוקר המחיה. אנחנו גם ראינו פה לפי הנתונים שסטודנטיות משתכרות פחות, ולכן יש כאן עוד קושי נוסף. יש פה את העניין החברתי. כשאנחנו מדברות על שוויון הזדמנויות, אנחנו גם צריכות לשאול את השאלה מי מרגישה בכלל שיש לה את הזכות להשפיע, מי מרגישה שהמאבק הפוליטי והמשחק הפוליטי הוא גם שלה. כי בסוף שוויון אמיתי מתחיל בהכרה בפער וממערך בניית תשתית כלכלית, חינוכית וקהילתית שתאפשר לנשים צעירות לקחת חלק בעולם הזה כדי שנראה אותן גם יושבות פה בשולחן קבלת ההחלטות. תודה רבה. 

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה רבה לך.

קרן מהרשות לקידום מעמד האישה, בבקשה.

 << אורח >> קרן בן הרוש: << אורח >> 

קרן בן הרוש, יועצת מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה. בקצרה, רצינו לדבר על נושא אוכלוסיות שונות של נשים בעולם האקדמי. אנחנו כן מזהות שיש מקום לעודד ולקדם תודעה חיובית לאקדמיה וגם שילוב של נשים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

כן, אבל אין לי תוכנית לאומית. תדאגי לשבת איתם על תוכנית לאומית. 

 << אורח >> קרן בן הרוש: << אורח >> 

סגור, זה מה שאנחנו רוצים להגיד. אני רוצה להגיד חסם אחד ממש בקצרה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

הסיפור של הרשות צריך להיות תוכניות לאומיות שיודעים להטמיע אותן. אני כבר שנתיים בתפקיד ואני לא רואה תוכנית אחת.

<< אורח >> קרן בן הרוש: << אורח >> 

יש לנו את הוועדה הבין-משרדית עכשיו של תוכנית החומש. היא תפעל לגיבוש המלצות ותקדם אותן להחלטת ממשלה.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

האם יישמתם את הנחיות הוועדה לגבי התוכניות שאמרנו בתקופת המלחמה?

<< דובר_המשך >> קרן בן הרוש: << דובר_המשך >> 

כן. אנחנו מזמינים את המל"ג לשבת במסגרת התוכנית.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

בסדר. אנחנו נקיים את הדיון הזה עם תוכנית כשנחזור מהפגרה בחודש אוקטובר כדי לתת לכם אורית עבודה.

אורית זנבה, מנהלת תחום בכיר איכות השירות. האם את רואה את הפערים? האם את רוצה להוסיף?

 << אורח >> אורית זנבה: << אורח >> 

לא אאריך, אחדד זאת במספר משפטים. קודם כול, אני כמובן מברכת על הדיון הזה. בסוף מגיעים אלינו ביום שאחרי גם האקדמאיות וגם הסטודנטים. אנחנו כן רואים את הפערים. 55% מדורשי העבודה הן נשים. לצורך העניין, 24% מדורשות העבודה הן עם השכלה אקדמית, וזה יותר מהגברים. כן חשוב לומר שתי נקודות משמעותיות שנערכו במחלקת המחקר אצלנו: ראשית, יש יותר אקדמיות. שנית, רמת המיומנויות שלהן חד-משמעית הרבה יותר גבוהות מגברים. אני לא אקח את החלק של לכפות על מעסיקים וכו', שברור שצריך לעשות שם עבודה, אני אקח דווקא את נקודת המוצא של הנשים. הן צריכות להיות בנקודת מוצא שהן יכולות וראויות, ושתחושת המסוגלות שלהן צריכה להיות יותר גבוהה בבחירת מקצועות ה-STEM מלכתחילה, אם הן מתאימות ל-STEM וכו'.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון. ראינו שצפיית השכר שלהן נמוכה מהרבה מהציפייה של גברים. איך אתם עוזרים בכל זאת עוזרות לנשים בתחילת דרכן להעלות את ציפיית השכר שלהן?

 << דובר_המשך >> אורית זנבה: << דובר_המשך >> 

אני חושבת שהמיקוד פה בעולמות התוכן שלנו, וגם לאור מה שאני שומעת פה, זה באמת לתת דגש בייעוצי קריירה לאופק התעסוקתי. לשבת מול מעסיקים ולאפשר מנעד אופק תעסוקתי בתוך הארגון ולתת דגש לאותם מעסיקים על כך שלנשים יש יכולות ומיומנויות ומסוגלות, בסופו של יום, להשתלב בעולמות תוכן כאלו ואחרים, ושרק צריך לאפשר להן.

הבעיה מחמירה, וזה גם עולה מהמחקר, כשהן הופכות לאימהות. חשוב לומר שעם לידת הילד הראשון נשים חוות ירידה משמעותית כמובן באיכות, בהיקף המשרה ובפער השכר. בדרך כלל הפער הזה נשמר עשור קדימה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אבל בסוף אתם גוף ממשלתי. אני יכולה לשמוע את הבעיות מפרופ' מיכל ומאחרים. אני צריכה פתרונות מהמדינה ומהממשלה, והתפקיד שלנו ככנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. ולכן, להבא לבוא אליי עם פתרונות, יוזמה ותוכנית – זה מה שאני רוצה לשמוע.

בבקשה.

 << אורח >> קארין גולוגורסקי: << אורח >> 

שלום לכולם. אני קארין ואני סטודנטית באוניברסיטה העברית. אני ראש תא הסטודנטים של יש עתיד באוניברסיטה העברית. אני באמת מרגישה שכולכם דיברתם על דברים רבים דברים שקורים באקדמיה ועל פרופסוריות והלאה. אבל אני רוצה לספר לכם שאני נולדתי וגדלתי בקריות. זה שאני ספציפית למדתי בכיתת נחשון, למי שמכיר, אז אולי כן שמעתי על האקדמיה הגדולה יותר שהיא האוניברסיטה העברית. אבל הבעיה מתחילה עוד הרבה לפני. אף אחד לא מספר לנשים צעירות כמוני ולילדות בתיכון על ההזדמנות ללמוד באוניברסיטה העברית באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות הכי נחשקים שיש. באופן כללי, המעבר לירושלים לא היה קורה אם ההורים שלי לא היו תומכים בי. הם היו שם בשבילי במאת האחוזים. הבעיה מתחילה מזה שלא באים לבתי הספר בפריפריה, בקריות, באופקים, בבאר שבע, ולא מספרים לנו ועוזרים לנו לשאוף למצוינות. אני בחרתי ללמוד באוניברסיטה העברית כי רציתי לשפר.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

האם את ראשונה מבין בני המשפחה שבבית שלומדת בהשכלה הגבוהה?

 << אורח >> קארין גולוגורסקי: << אורח >> 

בארץ – כן. ההורים שלי הם מברית המועצות, והם שינו מקצוע כמו רבים שהגיעו. זו בעיה וצריך להתחיל לטפל בה עוד לפני שאנחנו מתחילים בכלל לדבר על פרופסוריות והלאה והלאה. בואו נעודד נשים מהפריפריה בכלל לדעת שהן יכולות ללמוד באוניברסיטה העברית, ולא להסתפק בעמק יזרעאל.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה גם וגם. זה לא זה או זה. 

 << דובר_המשך >> קארין גולוגורסקי: << דובר_המשך >> 

נכון, אבל איפה הממשלה? תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תודה. עלו כאן כמה נושאים. כולם מבינים שיש בעיה. אני רוצה לשים את האצבע על נציגות המל"ג ולומר איפה אני רואה את הלקונה. כאמור, זה תוכניות לאומיות. צריך את מעורבות מקבלי ההחלטות והמחוקק להכניס אותנו לתמונה, וכל זאת צריך להיות עם יעדים לאומיים ברורים. אחרת קשה מאוד להשיג את היעד הזה בוועדה מסוימת, ושתהיה משמעותית ככל שתהיה. אנחנו עשור מתבחבשים עם הדבר הזה ואין קפיצה. פרופ' מיכל דיברה על כך שבשנת 2040 רוצים 40% מהמין השני, וברור לנו למי אנחנו מתכוונים. אבל אני גם מרגישה שזה רחוק. אבל אני מבינה. התהליך של אבני הדרך ברור לי.

 << אורח >> מיכל פרנקל: << אורח >> 

אני חושבת שהדרך הראשונה זה באמת דרך התקציב. מודל תקצוב של האוניברסיטאות צריך לעבור שינוי משמעותי כך שהסוגיה הזו תהיה חלק ממנה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

נכון, אבל היא צריכה להיות ברורה. אי-אפשר להמשיך לדרוך במקום כי אני לא מאמינה שעוול נשאר מקובע ושבסוף לא מוצאים את הדרכים לפתוח. בסוף זה יכול להיפתר אחרת, וחבל שזה ייפתר אחר. יש לנו הזדמנות לפתור את זה.

 << אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >> 

ישבה פה חברתי ממשרד העבודה. אחת הדרכים האפקטיביות זה חיזוק יחידת האכיפה במשרד העבודה. יש חוקים שמגינים על עובדות נשים, סטודנטיות. 

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

תעבירי את הנושא הזה למי שצריך.

שני, בבקשה.

 << אורח >> שני אור לוי: << אורח >> 

שמי שני לוי. אני הגעתי כסטודנטית שאכפת לה. אני לא נציגת ארגון או אגודה כלשהי. הגעתי מהמכללה האקדמית תל-אביב-יפו. הגעתי לדבר על מעמד האישה. אני מבינה שאין זמן, וזה קצת מצחיק.

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

מה מצחיק?

 << אורח >> שני אור לוי: << אורח >> 

	שבאתי כסטודנטית לדבר ביום הסטודנט, ובסוף נשארתי אחרונה.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

לא, זה לא מצחיק. אנחנו פה מהשעה 12:15, וזו הכנסת. הכול בסדר, לפעמים לא מספיקים.

<< אורח >> שני אור לוי: << אורח >> 

אני פה גם מהשעה 08:30 בבוקר והגעתי לכל הדיונים. אני לא נעלבת, אני רק רציתי לומר במהירות את הנקודות שיש לי. ראשית, הכי חשוב לי להגיד שאני מאמינה שאם היו יותר נשים בכנסת ובממשלה, אז יותר חטופים היו חוזרים בחיים. כרמל גת הייתה חוזרה בחיים ולא היינו צריכים לדבר עליה בלשון עבר. אני מאמינה שענבר הימן הייתה יכולה לא להיחטף. היא הייתה להיות היום בחיים ולסיים את התואר שלה. 

דיברנו פה על כך שנשים הן הרוב בתואר ראשון, אבל למה אני בתור סטודנטית צריכה לתכנן איזה תואר אני לומדת, מתי אני לומדת, מתי אני מתחילה תואר שני, כדי שאני אדע מתי להתחתן ומתי להביא ילד. אני בטוחה שגברים לא עושים את זה. יום-יום אני חושבת על כך שהתחלתי תואר ראשון בגיל 24, ואני שואלת את עצמי מתי אני אהיה אימא לילד ראשון.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

האם יש לך רעיון כלשהו מבריק?

 << דובר_המשך >> שני אור לוי: << דובר_המשך >> 

למה זה חלק מהמחשבות שלנו? אני לא יודעת למה זה משהו שאנחנו בכלל מדברים עליו בתכנון שלנו, ולמה אני שומעת מחברות.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה נכון שאנחנו חיים בעולם תובעני שלא מספיק מכיל. את מהפכנית במחשבתך.

 << דובר_המשך >> שני אור לוי: << דובר_המשך >> 

בנוסף, אני מאמינה שהשינוי צריך להתחיל בכנסת, אחרת המוסדות האקדמיים לא יראו דוגמה אם זה לא מגיע ממוסדות מעליהם. זה צריך להתחיל בביטול הצעת החוק להפרדה מגדרית באקדמיה. זה חוק שמעודד הפרדה מגדרית. אני מדברת על חוק הפרדה מגדרית בתואר שני ועל זה שמנחים יוכלו לבחור אם הם יהיו בכלל מנחים לנשים, וכאישה זה חוסם לי המון אופציות. דיברנו פה, ועדה שלמה, ולא דיברנו על החוק הזה. זה חוק שאומר שתהיה הפרדה מגדרית בתואר שני וגברים יוכלו לבחור אם הם מנחים נשים או לא. איך עברנו ועדה שלמה בלי לדבר על חוק שמגיע לכנסת?

 << אורח >> נעמה פלג: << אורח >> 

חשוב להגיד שיהיה דיון על החוק הזה ביום רביעי הבא.

 << יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

אני לא חושבת שמה שנאמר מדויק. יש דעות לכאן ולשם. למשל, יש לי אחיות חרדיות. ברוך השם, הן מאוד מוצלחות. הן אומנם למדו בחוגים מעורבים. אבל אני כן חושבת שבתואר ראשון היום החוק מאפשר, וזה בסדר גמור. לגבי התואר השני – אם היו מרככים את זה והופכים את זה לוולונטרי, אז יכול להיות שאפשר. אבל הביאו טיעונים גם מנגד. התייעצתי עם חברות מאוד יקרות דווקא מהעולם החרדי והן אמרו לי שלא כדאי. שווה ללכת לדיון ולהביא את הדעות לכאן ולכאן, ובסוף המחוקקים שיושבים בוועדת החינוך יכריעו אם הם בעד או נגד. חבר הכנסת יוסי טייב מאוד קשוב לעניין הזה. תודה רבה. 

 << דובר_המשך >> שני אור לוי: << דובר_המשך >> 

אי-אפשר לדבר על קידום נשים באקדמיה מבלי להחזיר את ענבר הימן ואת 49 החטופים. בלי זה אי-אפשר להתקדם בחיים שלנו. 

<< יור >> היו"ר פנינה תמנו: << יור >> 

זה סיכום נכון. אנחנו גם רוצים לשלוח מפה חיבוק למשפחה של ענבר, ושנראה אותה, בעזרת השם, מגיעה לקבורה ראויה בארץ. אני אזכיר, ואני תמיד מזכירה, שענבר הייתה במסיבה כהלפרית. היא הלכה להתנדב ולעזור לצעירים שעלולים להיכנס למצוקה נפשית או מצוקה אחרת במסיבה. זה מה שהיא עשתה בדוכן שעוזר לאנשים.

נתאם ישיבה נוספת. אני סוגרת את הישיבה הזו.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:55. << סיום >>