פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



24
הוועדה לביטחון לאומי
12/05/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 383
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שני, י"ד באייר התשפ"ה (12 במאי 2025), שעה 11:45

סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 27) (שינוי ברירת המחדל לעניין הרשאה לשאת ולהחזיק כלי ירייה המשמש לשירותי שמירה), התשפ"ה–2025 (פ/4957/25) (כ/1112), של חה"כ לימור סון הר מלך << הצח >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
צביקה פוגל – היו"ר
חמד עמאר
משה פסל
גלעד קריב
נאור שירי
עאידה תומא סלימאן

חברי הכנסת:
לימור סון הר מלך


מוזמנים: 
	דוד ויצמן
	–
	מנהל אגף בכיר רישוי ופיקוח כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי

	דניאל ברינר
	–
	מנהל אגף א' חברות אבטחה ודמוי כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי

	אורי בוצמנסקי
	–
	רמ"ד אג"מ יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

	בר כהן לוי
	–
	הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון לאומי

	אלון קסוס
	–
	תחום נשק חטיבת אבטחה ורישוי, המשרד לביטחון לאומי

	יפעת רווה
	–
	המחלקה למשפט פלילי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	הדס ארנון-שרעבי
	–
	מנהלת תחום שינוי מדיניות וחקיקה, רוח נשית

	איריס שפירא
	–
	ארגון 'אימהות בחזית'

	לי סיגל
	–
	אחיו של קית' סיגל, משפחות החטופים




משתתפים באמצעים מקוונים: 
	לרה צינמן
	–
	יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות




ייעוץ משפטי: 
עידו בן יצחק
אסף הייזלר

מנהלת הוועדה:
לאה גופר

רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר המתרגמים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 27) (שינוי ברירת המחדל לעניין הרשאה לשאת ולהחזיק כלי ירייה המשמש לשירותי שמירה), התשפ"ה–2025<< נושא >> 


 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אנחנו ביום ה-584 למלחמה, למי שהספיק לשכוח או לא סופר. אני סופר כי כשהתחילה המלחמה אמרתי שהיא תיקח הרבה זמן, שאלו אותי כמה זה הרבה זמן אמרתי יותר משנה, אבל כשהסתכלתי לעצמי במראה אמרתי לא יכול להיות שזה מה שאני אומר, כי לא יכול להיות שזה יימשך כל כך הרבה זמן. אז הנה זה באמת נמשך והשבועות האחרונים שבהם אנחנו מגייסים עשרות אלפי חיילי מילואים כדי להגביר את העוצמות של הלחימה ולהגיע לתוצאות המקוות. 

הבוקר התעוררנו עם מצד אחד בשורה נהדרת למשפחת אלכסנדר שעידן חוזר הביתה, ומצד שני החרדה לגורלם של 58 האחרים. הרבה דברים עומדים לפתחנו, אני מקווה שאנחנו נהיה מספיק חכמים לקבל את ההחלטות הנכונות שיהיו טובות למדינת ישראל ולעם ישראל. 

אנחנו התכנסנו לכאן כדי לדון בהצעת חוק כלי הירייה, תיקון 27, הנוגע בנושא הרשאה לשאת ולהחזיק כלי ירייה המשמש לשמירה. אחד הדברים שנדמה לי שכולנו יודעים להעריך זה שכשאנחנו נכנסים למתקן, קניון, ביג, בית ספר, אנחנו רואים שומר חמוש בכניסה. זה מיד נותן לנו איזה שהיא תחושת ביטחון, וואו, יש מי שייתן פה מענה. השומרים הם בדרך כלל אנשים מיומנים, אנשים שמחזיקים את הנשק וראויים לשאת נשק וגם עוברים את האימונים שצריך, אנחנו סומכים עליהם. 

הצעת החוק של חברת הכנסת לימור סון הר מלך היא הצעת חוק חכמה, היא אומרת למה לא ניקח את האנשים האלה שהם מיומנים והם מוכשרים ואנחנו סומכים עליהם וניתן להם את האפשרות להשתמש בנשק וביכולות שלהם גם מחוץ למתקן שבו הם נמצאים ולא תמיד רק בזמן שבו הם נמצאים.

לכן חשבתי שכמה שיותר מהר נכון לקחת את הצעת החוק הזאת ולהעביר אותה את הקריאה השנייה והשלישית פה בוועדה ומיד אחרי זה להעביר אותה גם במליאת הכנסת, כי ציבור השומרים האחראים, האנשים האלה שאנחנו סומכים עליהם, חייבים להיות גם חלק מהמרחב הציבורי, חלק מהביטחון הציבורי של כולנו, הביטחון האישי במרחב הציבורי של כולנו. 

לכן תכננו את זה כל כך מהר, להעלות את זה ולדון בזה ולאשר את זה. אין שום ספק שהצעת החוק הזאת מהווה מכפיל כוח מיומן להצלת חיים ולביטחון האישי ולכן חשוב שנדון בה ונאשר אותה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, המציעה, בבקשה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כמו שפתחת, אנחנו מאוד מברכים ושמחים ממש, אני חושבת שאין מילים לתאר שמחה כזאת והידיעה שעידן אלכסנדר בעזרת ה' ישוב למשפחתו, ישוב לביתו, אצלנו זה עידן בן יעל, אנחנו מתפללים עליו כל הזמן, אז ברוך ה' ובעזרת ה' באמת בציפייה שנוכל למחוק את רשימת השמות ושכולם ישובו לביתם ומי שצריך להגיע לקבר ישראל גם יזכה לדבר הזה. 

כמו שאמרת, אני חושבת שזה חוק שעונה לקריטריון של ההיגיון הבריא, הפשוט. יש פה חסם שאותם אלו שמגנים עלינו בשגרה, שאנחנו סומכים עליהם, שעוברים את כל ההכשרות, את כל הסינונים הרפואיים, הפסיכולוגיים, הביטחוניים, שבאמת ההיתר שלהם לשאת נשק ניתן אחרי הרבה מאוד סינונים כאלה ואחרים ובאמת הם עוברים את כל ההכשרות ואת כל הבדיקות הכי הכי מהודקות כדי לאפשר להם לקבל נשק, לא יכול להיות שאלו שיש להם את הכישורים, את היכולות, שבאמת כשיש אירוע אז אנחנו סומכים עליהם ואנחנו יודעים שבאמת יש להם את כל ההכשרה הנכונה כדי לפעול וכדי לדייק וכדי לנטרל את האירוע עוד באבו, לא יכול להיות שכשהם הכי פגיעים אז אנחנו נוטלים מהם את הנשק. המציאות מוכיחה פעם אחר פעם, יש אין ספור אירועים, מדי שבוע אנחנו רואים אירוע אחד לפחות של מניעה כזו או אחרת. 

המטרה שלנו היא להרחיב ולהוות, כמו שאמרת, מכפיל כוח להגנה ולשמירה על אזרחי ישראל, זו הסיבה שהנחנו את החוק הזה. אנחנו יודעים גם שהמאבטחים מהווים תרומה אדירה, הם ממש קווי הגנה ראשוניים בשמירה. אנחנו ראינו גם את המאבטחים שיצאו ב-7 באוקטובר ואין מספיק מילים כדי לתאר את גבורת הרוח שלהם ואת המסירות שלהם. המאבטח של השר שלמה קרעי נהרג בדיוק בעת מילוי התפקיד שלו. 

אני רוצה לדייק נקודה אחת לפני שנתחיל, אנחנו מאפשרים את שיקול הדעת לגוף המעסיק, יש פה נקודה חשובה, אם הגוף המעסיק יחליט שהוא לא מאפשר את הדבר הזה הסמכות ניתנת בידי הגוף המעסיק ובהתאם לאישורים הקיימים וזה נתון לשיקול הדעת וגם היום יש סמכויות של המשטרה ושל הממונה על רישוי נשק למנוע נשיאת נשק במקרים פרטניים. אני חושבת שהחוק הזה מחזק את הביטחון, את הערבות ההדדית ואת ההיגיון הבריא. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מה שחשוב בהצעת החוק שלך, חשוב לומר את זה גם פה, זה שאנחנו מנצלים עוד מיומנות של אותו שומר, לא רק בהפעלת נשק, אלא הוא רוכש מיומנות מהניסיון שלו כשהוא בודק אנשים ויודע מה לחפש ויודע לאבחן אצל מי צריך לחפש, אז גם את המיומנות הזאת אנחנו מביאים. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

דרך אגב אנחנו מתעקשים על חובת הדיווח. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אני אשמח לשמוע התייחסויות, בבקשה. נתחיל עם המשטרה. 

 << אורח >> אורי בוצמנסקי: << אורח >> 

אני אגיד רק דבר אחד. המשטרה כמובן תומכת בשני התיקונים שכלולים בהצעת החוק, גם לגבי היפוך ברירת המחדל בנשיאת נשק על ידי מאבטח מחוץ למקום השמירה ומעבר לזמן השמירה וגם לגבי מכל גז מדמיע. דבר אחד שלהבנתנו הוא די ברור, אבל נגיד אותו, שאין מטרת התיקון של היפוך ברירת המחדל, היא לא נועדה לאפשר התארגנויות של מאבטחים חמושים שמספקים אבטחה חמושה במרחב הציבורי שלא באמצעות חברת האבטחה ולא במקומות שאושרו. זה כן יאפשר למאבטח לצורך העניין לצאת הביתה עם הנשק ולהגיע למשמרת עם הנשק, אבל אין כוונה לאפשר התארגנויות חמושות של מאבטחים חמושים במרחב הציבורי שמספקים אבטחה חמושה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

ברור. אני רוצה לדייק, אני התכוונתי שלא יהיה חובת דיווח. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לפני שנמשיך בדיון החשוב הזה אתם יודעים שאצלי בדיונים כשנציגי המשפחות מגיעים אנחנו ניתן להם במה, אז בבקשה. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

אתה מוכן להקרין את הסרטון? 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בוודאי. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

ישבנו בוועדת הכנסת, בחלל בלי אף אחד ואז הבנו שאתם כאן. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תתחיל, ברגע שהסרטון יהיה מוכן אנחנו נקרין אותו. בבקשה. 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

שמי לי סיגל, למי שלא מכיר, אנחנו מכירים תקופה ארוכה. קית' חזר אחרי 484 ימים בשבי החמאס, אביבה 51 ימים, שניהם במטוס עכשיו עוד מעט לארה"ב לחפש את הדלת הנכונה שיפתחו אותה ולא רק עידן אלכסנדר יחזור, גם עוד 58 חטופים. 

אנחנו המשפחות משתדלים לחזק את המסר שחטופים זה לא דבר פוליטי והעם לפי כל סקרי דעת קהל איתנו, גם במחיר. אנחנו קוראים לזה המחיר של להפסיק את המלחמה ולהביא את ה-59 חטופים הביתה, אלה בחיים לשיקום, אתם שומעים את זה כל יום, כל שבוע, כל חודש, שנה וחצי, אלה בחיים לשיקום. השיקום הזה מביא שיקום של מדינה שלמה. 

(הקרנת סרטון). 

 << אורח >> לי סיגל: << אורח >> 

נכון שזה סרטון ולא דיברתם בארבע עיניים עם האנשים האלה, אבל עוד פעם, לפי סקרים שנעשו, כבר הרבה זמן אבל בזמן האחרון, להשיב חטופים זה בסדר עדיפות עליון אצל כל מגזר ומגזר. פעם היינו מדברים על הדרך, היינו מדברים על אנחנו מסכימים אבל לא מסכימים על הדרך. בדרך של יותר משנה וחצי של מלחמה, שקית' ואביבה חזרו רק בזמן הפסקת אש ומהלכים דיפלומטיים, הביאה את המשפחה שלנו לשלמות. חגגנו לקית' יום הולדת 66 לפני יומיים, כולנו ביחד, 65 הוא ציין בעזה, ואנחנו פריבילגים על המשפחות החטופים, המשפחה שלנו בבית.

איתי חן, חייל, חטוף, מת. דוד קוניו, חטוף בחיים, עד כמה שאנחנו יודעים ביחד עם אריאל. ג'ודי שהיא גם לא בחיים, לג'ודי ולאיתי יש אזרחות אמריקאית, זה לא הדרכון שצריך להחזיר אותה לקבורה ראויה, זה לא הדרכון. הישראליות, היהדות, האזרחות, המחויבות, זה מה שצריך להחזיר אותם כולם כולם, ולא בטפטוף של עידן אלכסנדר. אנחנו לא יודעים מה אחרי עידן, אנחנו יודעים שיש עוד 58 חטופים שמצבם, גם אלה שלא בחיים, כבר מזמן מזמן מזמן הזמן אזל. 

אני לא יודע איך אנחנו יושבים בחדר הזה ולא יודעים שהדבר הכי חשוב, הכי צודק, הכי נכון, זה שהם כולם יהיו חזרה מחר. מהמפלגות שאנחנו שומעים שמלחמה זאת התשובה, אני תוהה, אני לא יכול להתווכח עם הדעות שלכם, אלה דעות שהן מאוד מאוד עקביות בדרך הזאת, אבל המדינה שלנו חייבת להיכנס לאיזה שהוא מסלול של תקומה. לא תהיה תקומה בלי 59 בבית. 

אם הסרטון הזה מראה משהו, ואני חושב שכולנו מרגישים את זה, העם מאוחד, העם כן מאוחד בלהחזיר חטופים, הגיע הזמן להפסיק להתווכח על הדרך. אתם רוצים לקרוא לזה הפסקת אש? תקראו לזה הפסקת אש. כולם יודעים מה דרוש להחזיר אותם, לטראמפ כנראה נגמרה הסבלנות אז הוא, כן, הוא, מחזיר את עידן אלכסנדר. זה כל כך מביך אותי. אני גם עם אזרחות אמריקאית, אבל אני ישראלי, אני יהודי, וזה לא מקובל עליי שהמדינה שלי לא מצליחה לעשות את הדבר הנכון. 

הספיקו לי מזמן הותר לפרסום, מילואים, משפחות מרוסקות, עסקים נסגרים. מלחמה זו לא התשובה, אני מצטער להגיד. אני לא מצטער, מלחמה זו לא התשובה עכשיו, זה לא מה שיחזיר חטופים שעוד בחיים וכאלה שלא בחיים שנצליח לאתר אותם ולהחזיר אותם. בבקשה מכם, מהקואליציה, לשם אנחנו פונים, אין לנו לפנות לאופוזיציה, אנחנו פונים לאופוזיציה, אבל אתם שולטים. מבחינת אצבעות אתם הרוב, מבחינת רוח העם אני צריך להודיע לכם, אתם לא רוב. אז תצטרפו אלינו לרוב ותחזירו 59 חטופים. תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה, לי, על הדברים החשובים האלה. עוד מישהו? אנחנו נעשה שתי דקות הפסקה, ניקח קצת אוויר ונחזור חזרה לשגרה, תודה. 


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:04 ונתחדשה בשעה 12:06.) << הפסקה >> 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מכובדיי, אנחנו נמשיך בדיון שהתחלנו. רק למען חבר הכנסת נאור שירי אחזור לחלק מדברי הפתיחה. הצעת החוק שמונחת פה לפנינו של חברת הכנסת לימור סון הר מלך אומרת שננצל אוכלוסייה שקיימת היום במדינת ישראל, שהיא מיומנת, מוסמכת, עוברת בדיקות ואימונים כדי להיות כשירה למשימה שלה ואנחנו סומכים עליהם, אנחנו רואים אותם במקצועות השמירה השונים בקניון, בביג, בבתי ספר ובכל מיני מקומות. הצעת החוק אומרת שננצל את היכולות שלהם גם למרחב שבו הם לא נמצאים בתפקיד ובזמן התפקיד כששמנו פה לפחות התניה אחת שאומרת שאם אותו ארגון שמעסיק אותם לא יאשר את זה אז הם לא יוכלו לעשות את זה. 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

גם האגף, משטרה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כן, זו סמכות שהיא נתונה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

למה שהמשטרה תגיד לא לשאת בזה אבל כן בתפקיד? 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תיכף נשמע אותם. שאלה בהחלט במקום. יש לך משפט פתיחה? בבקשה, נאור, אם לא, נתחיל לשמוע את האנשים. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

עזוב, לא כדאי לך שאני אדבר היום. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אמנם נפרדו דרכינו לאיזה ארבעה חודשים, אבל שנינו לא השתנינו, לא? 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני מאז לא חזרתי לעצמי.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

משטרה, בבקשה. תחזור על הדברים פעם נוספת, בבקשה. 

 << אורח >> אורי בוצמנסקי: << אורח >> 

המשטרה תומכת בשני התיקונים שכלולים בהצעת החוק, כולל גם לגבי היפוך ברירת המחדל, המשטרה גם תומכת כל שנה בהוראה של השר שהופכת את הכלל שקבוע היום בחוק ומאפשרת למאבטח לשאת את כלי הירייה גם מחוץ למקום השמירה ומעבר לזמן השמירה. 

דבר אחד שכן חשוב היה לנו להבהיר שהיפוך ברירת המחדל לא נועד לאפשר מתן התארגנויות חמושות של מאבטחים ואספקת אבטחה חמושה במרחב הציבורי שלא במסגרת חברת האבטחה ולא במקומות המאובטחים שאושרו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בהחלט, תודה. התייחסויות נוספות, המשרד לביטחון לאומי? 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

אני דיברתי מספיק להיום. אני אשמח שבר וברינר יציגו את התיקון הנוכחי. 

 << אורח >> בר כהן לוי: << אורח >> 

רק כמה הבהרות לגבי מה שחברת הכנסת לימור סון הר מלך ציינה עכשיו. כמובן הרישיון שניתן לחברת האבטחה הוא רישיון בתנאים, האגף סוברני לקבוע תנאים כמו תנאי למנוע מחברה מסוימת מסיבות כאלה או אחרות לאפשר את מתן תעודות ההרשאה שלא יהיו מוגבלות בזמן ובמקום, אותו דבר כמובן גם חברת האבטחה נותנת תעודות הרשאה, גם תעודות הרשאה יכולות להיות בתנאים וגם להגביל. זה ברמה הכללית. 

ברמה הפרטנית החוק מתייחס לסיבות שבהן האגף רשאי יהיה להגביל מבן אדם ספציפי, שזה יכול להיות לפי אינדיקציות של משטרת ישראל. אני אענה לחבר הכנסת נאור שירי, זה מנגנון שגם היום קיים, למשל משטרת ישראל כן יכולה להגיד, ואם הם ירצו הם יתייחסו, לגבי מאבטח שכן היא מאשרת את העבודה שלו והיא לא פוגעת לו בחופש העיסוק ויחד עם זאת היא מבקשת שכלי הירייה לא ייצא ממקום העבודה ולא יילקח הביתה. 

דבר אחרון שאני אגיד, כמו שכבר ציינו, עד עכשיו השר לביטחון לאומי, לדורותיהם, עשו שימוש בסעיף שאפשר את הפיכת ברירת המחדל שהייתה קבועה בחוק באמצעות הוראת שעה. יש גם התחייבות שהמדינה במסגרת בג"צ 'האקדח על השולחן' לשנות את זה והצעת החוק שמונחת בפני הוועדה היא שמשנה את ברירת המחדל, בתנאים ובהתניות שציינתי. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

ענית לי, חזרת על זה, אבל מה הסיבות? היה אז מקום מגורים, נכון? 

 << אורח >> בר כהן לוי: << אורח >> 

לא. אני אומרת שמשטרת ישראל יכולה להגיד לגבי פלוני - - -

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

יכולה, מה הסיבות? 

 << אורח >> בר כהן לוי: << אורח >> 

סיבות של מידע מודיעיני שיש לה שהיא לא רוצה שהנשק יסתובב מחוץ למקום ולעשות העבודה, מידע של המשטרה שהם מעבירים לאגף. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

מידע ספציפי? 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

על סמך מידע מודיעיני. 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

אני אסביר. מאבטח עובר מסלול אישורים, גם דרך משרד הבריאות, גם דרך משטרה וגם בדיקת כשירות נפשית. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה לא אחד הקריטריונים? 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

זה כן, אבל לפעמים המשטרה או בדיקת הכשירות הנפשית מזהה שהבן אם עצמו הוא בסדר, אבל יש לו נניח בן משפחה שאיתו מרגישים שיש איזה שהוא איום, אז יאשרו לו את העיסוק כמאבטח אבל הם לא ירצו שהנשק יאוחסן בבית. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

לוגית זה מוזר מאוד, אני מתנצל. אם מישהו רשאי לשאת אקדח, הוא עושה את האימונים, עובר את כל המסלול, נתתם לו את הסטמפה ואז אתם מזהים שיש איזה שהיא בעיה איתו, אז אתם אומרים לו כן, בחניון הספציפי סבבה, כאילו העולם שזיהיתם סביבו בעיה, הוא לא יכול להיפגש איתו בחניון, רק בכתובת המגורים הוא יכול להיפגש איתו ושם לא, זה אי אפשר, אתה לא יכול. 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

יש אמת במה שאתה אומר, אבל כל הנושא של המאבטחים נבחן בפריזמה אחרת של חופש העיסוק, יש איזה שהיא זהירות יתר לא לפגוע לאנשים בפרנסה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אתה נושא נשק, יש הגבלות על חופש העיסוק. 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

יש מקרים שרישוי פרטי היה נדחה בהם והרישוי הארגוני מאושר בגלל חופש העיסוק, אבל אני שוב אביא דוגמה שהגיעה לפתחי. פסיכולוגית מראיינת אדם שאשתו סכיזופרנית. החשש שהאקדח יהיה בבית הוא ברור, מצד שני אתה לא רוצה לפגוע לו בפרנסה אז ההסדר שנמצא מול חברת האבטחה זה שהוא לא לוקח את כלי הירייה הבית, זה ההסדר כיום. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא הוא הסיכון. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

ההערה של נאור שירי היא הערה שיש בה הרבה מאוד היגיון והרבה מאוד דברים. אני יודע למה זה מכוון. נאור, אני אתן לך דוגמה יותר ספציפית שאני מכיר אותה מקרוב. בן אדם נורמטיבי, שירת בצבא, היה הכול בסדר, רוצה לעסוק באבטחה, קיבל אישור לאבטח קניון ברחבי מדינת ישראל, סיפור אמיתי, אבל הבן דוד שלו הוא מאבו לטיף, לצורך עניין. זהו, אלה המקרים שבהם המשטרה תגיד לו שזה בסדר בזה, אבל אתה יוצא החוצה אתה מפקיד את הנשק. אני איתך, אני חושב שמראש הוא לא היה צריך, אבל בואו נתקדם. 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

זה נאמר פה גם על ידי חברת הכנסת וגם על ידי הייעוץ המשפטי, אבל אני אדגיש שוב, היפוך ברירת המחדל כן משאיר את הגמישות גם לאגף וגם לחברת האבטחה להתנהל איך שהיא רואה לנכון, זה מה שחשוב. 

שני הדברים שהיפוך ברירת המחדל יוצר, קודם כל זה פותר לאגף סיטואציה שבה לאדם יש רישיון ארגוני ורישיון פרטי ולמעשה הוא אמור להסתובב עם שני נשקים, אבל הוא לא יכול להסתובב עם הנשק הפרטי תוך כדי פעולת האבטחה, זה יוצר חוסר הוגנות כלפי אותו מאבטח כי נניח הוא מגיע ממקום מאוים והרישיון הארגוני שלו הוא באתר ואז באתר הוא לא יכול להשתמש בנשק הפרטי שלו, זה נותן איזה שהוא מענה הוליסטי לזה שהכלי הוא ברשותו. 

ועוד דבר מאוד חשוב, אנחנו יודעים שזו הוראת שעה, כמו שציינו בייעוץ המשפטי ובמשטרה, שהיא מוארכת אחת לשנה או לפרק זמן מסוים, חצי שנה, ופה זה יוצר יותר ודאות כי חברות האבטחה נדרשו תיאורטית להקים כספות שלא היו בשימוש וכו', פה אנחנו יוצרים איזה שהיא ודאות, המשטרה יודעת מה לחפש, חברת האבטחה יודעת מה לייצר. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

מה הוא עושה? יש לו נשק פרטי, יש לו נשק ארגוני, בעצם הוא מפקיד את הנשק הפרטי שלו? 

 << אורח >> דניאל ברינר: << אורח >> 

היום הוא לא יכול להפקיד נשק פרטי באתר האבטחה, היום יש לו בעייתיות, וזה פותר את הבעייתיות הזאת. ואני כן אומר בכל פורום שאני נמצא, משטרת ישראל והצבא הן הרשויות המדיניות החמושות ששומרות על הביטחון שלנו, אבל בתור מי שאחראי על חברות האבטחה אני אומר בצורה מלאה, המאבטחים הם הכוח החמוש השלישי בגודלו, המיומן בכוחו, ועצם זה שאנחנו מאפשרים להם להשתמש במיומנות וביכולת שלהם גם במרחב הציבורי בעינינו זו גם בשורה משמעותית. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מצוין, תודה. משרד המשפטים, בבקשה. 

 << אורח >> יפעת רווה: << אורח >> 

אני אחזור על הדברים שאמרה עו"ד חנאן יחיא בדיון הקודם שהמשרד תמך בהצעת החוק בקריאה ראשונה בכפוף לאיסוף נתונים עדכניים בשימוש חריג של מאבטחים בנשק ארגוני במטרה לבדוק את התועלת לביטחון הציבור אל מול שימוש בנשק באלימות במשפחה ומסוכנות. ראיתי את הנתונים שהובאו על ידי מר ויצמן, ככל שיהיו נתונים עוד יותר חדשים אז כמובן נשמח לשמוע, אבל זה בגדול העמדה מבחינתנו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מצוין, תודה. עוד מישהו? היועץ המשפטי לוועדה, התייחסות ואחרי זה הקראה, בבקשה. 

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

בדיון בהכנה לקריאה ראשונה עלתה אפשרות ליצור איזה שהיא חובת דיווח לוועדה שאני קצת לא כל כך ידעתי איך לגדר אותה, אבל מהנתונים שהקראת בדיון הקודם איך היית מגדיר את המקרים האלה?

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

קודם כל כלל שמונת ארגוני העל שלי מחויבים בדיווח על כל אירוע חריג. אירוע חריג יכול להיות סכסוך שכנים, כמובן שימוש בכלי בצורה לא חוקית, רצח, התאבדות וכן הלאה. כשאתה אומר איך הייתי מגדיר את האירועים החריגים האלה, אני בכוונה בנוהל אירועים חריגים העברתי לארגונים שלי את ההנחיה שבה כל מעורבות של כלי ירייה תדווח לאגף כלי ירייה. 

יש מספר פרמטרים שבהם אותו מחזיק או בעל רישיון מחויב בדיווח, אחת זה למפקח המחוזי, שתיים, למרכז הארגונים, שלוש, למנהלת המחוז, ארבע, למשטרת ישראל. אנחנו לאחר מכן, אדוני, מסווגים את חומרת האירוע בהתאם לתוצאות, בהתאם למורכבות, ולאחר מכן מחליטים כיצד לפעול למול אותו ארגון. 

לעניין חובת הדיווח, עידו, אני בחיים לא התנגדתי, אני גם בחיים לא אתנגד, אני פשוט לא חושב שבמסגרת תקנה שבה אני אחויב להעביר דיווח על אירועים חריגים זה יתרום איזה שהוא משהו, עוד איזה שהוא אינסנטיב לוועדה. כל דיווח וכל מידע שיושב ראש הוועדה יבקש מהאגף הוא יקבל באופן מיידי. אני באופן אישי כאשר זה הובא לפתחי התנגדתי לאופן דיווח מחויב בחוק. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

את רוצה לומר משהו על סעיפי הדיווח? 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני מקבלת. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מקבלת את הצעתו של ויצמן? 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כן. אנחנו יודעים שהדברים ניתנים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

נכון. כל כך מהר שבעת ממני? 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

יש לי דרישות, אני לא קובע את הלו"ז שלי. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

דרך אגב בקריאה ראשונה הם לא התנגדו לחוק. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אני לא מעריך שהוא היה מתנגד גם עכשיו. ייאמר לזכותו של נאור שירי שהוא פייר, הגון והוגן. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני מבקש, אם אתה יכול לשלוח לי את זה. 

 << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> 

אני רוצה להציג תמונה קצת של החשש מהפיכת ברירת המחדל. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בואי נקרא לזה ברירת המוצא, אני לא אוהב את המילה מחדל. 

 << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> 

ברירת המוצא, זה היה לשון התיקון. מנכ"לית העמותה, תמר שוורץ, כבר התריעה עליה בוועדת רונן. אנחנו תומכות בנייר העמדה שהגישו הקואליציה של 'האקדח על שולחן המטבח' כשבין היתר, אני אציין כמה נקודות עיקריות שכדאי להביא לשולחן למרות שהכול כמובן חשוב. ממה שהן מציגות אין נתונים שמצביעים על כך שמאבטחים מחוץ למשמרת, עצם החזקת הנשק סייעה למניעת פיגועים או אירועי טרור, אין נתונים ברורים על כך. 

יש סיכונים שונים שאני אומר בקצרה, סיכון מוגבר לאלימות במשפחה, סיכון לפגיעות קטלניות בין בני זוג, עלייה בתאונות ונגישות לא מורשית, בעיקר ביחס לילדים, והן מביאות את המחקר החשוב של 'בטרם', ודבר נוסף, פגיעה אפשרית בתחושת הביטחון הציבורי. עצם הסתובבות של נשק רב במסגרת משפחות, הן מביאות כאן נתונים של כ-50,000 בתי אב שיהיו נתונים בחוסר ביטחון. יתרה מכך, אני חייבת להוסיף שלשון החוק משאירה פתח להכניס עוד ארגונים שהם לא רק ארגונים של שמירה, של מאבטחים, וזה גם דבר שצריך לתת עליו את הדעת. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

את קראת את - - -

 << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> 

כן. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה לא נכון מה שאת אומרת. 

 << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> 

מצוין, אני אשמח לשמוע. אני מעלה את החשש ואני אשמח לשמוע את דעתך. לכן נוכח החשש שמובע בנייר העמדה של 'האקדח על שולחן המטבח' שאנחנו תומכות בו אני חושבת שכדאי אולי לחפש פתרונות קצת פחות פוגעניים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

חבריי, גם לאזהרות צריך לדעת להקשיב, לברור את מה שמתאים לנו ולתת מענה כי בסופו של דבר טוב שיש מישהו שגם מרים לנו דגלים מדי פעם להגיד לנו, תשמעו, לא הכול מושלם וצריך לתת לזה מענה. אני בטוח שאנחנו יודעים לתת מענה לכל דבר. 

 << אורח >> איריס שפירא: << אורח >> 

לפני שבוע היה אירוע של רצח עם אקדח של מישהו שחזר הביתה עם פוסט טראומה ולצערנו אנחנו לא יודעים כמה כאלה מסתובבים בקרבנו וכשתסתיים המלחמה, אנחנו עוד בטראומה, אבל יהיו לנו עוד אנשים כאלה. עכשיו כשאנחנו נזרים הרבה יותר אקדחים לשטח, ואפילו לא רק הדיווחים של אלימות במשפחה, זה הנגישות לכלי נשק כשאנחנו לא יודעים מתי נשמע את הקליק. זה מאוד מאוד מסוכן. באירוע רב משתתפים, אם אין תיאום בין חברות האבטחה למשטרה, לזה, כל אחד יירה, זה גם פתח לדו"צ. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

ההערות האלה הן הערות חשובות ואני מבטיח לך שאנחנו מתחשבים בהן ואין לי שום ספק שמחר יפרצו פה חגיגות השלום ויונים יהיו פה מעל כל בית, אני מבטיח לכם שבתוך שנה 50% אם לא יותר ממחזיקי הנשק יחזירו אותו כי מחזיקים אותו היום בשביל הביטחון האישי. לכן אנחנו לא יכולים להתעלם מהמסתבר של הדברים שאמרתי, שהאיום הזה קיים וכל זמן שהאיום הזה ברחובותינו קיים ואנחנו לא מצליחים לתת לזה מענה על ידי גורמים אחרים אז מבין כל האזרחים שמקבלים היום רישיון נשק אחד האנשים שאני יותר סומך עליהם זה אלה שהם דווקא עם הרישיון הארגוני שהם גם מאבטחים או שומרים. 

 << אורח >> איריס שפירא: << אורח >> 

רק שיהיה ביקורת על אלימות במשפחה ושל חוות דעת - - - 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כן, אני לא מוריד את הסכנה שאת מציינת, להיפך, אנחנו מרחיבים את זה עם משרד הרווחה ועם כל המעקב שלנו והכול ברור לחלוטין. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

תיקון קטן, גברתי, אמנם סמנטי אבל מאוד חשוב לצורך העניין, הוא פצע אותה, הוא לא רצח אותה. לעניין הדוברת הראשונה, בכל שבוע-שבועיים יש הוכחה חוזרת ונשנית בעצם העובדה שנשק בידי אנשים מיומנים וראויים במרחב הציבורי מוכיח את עצמו כמציל חיים. רוב הפיגועים מאז ה-7 באוקטובר או נמנעו או הידרדרותם נמנעה על ידי אזרחים חמושים בנשק פרטי או ארגוני. 

לגבי המצב השני שטענת לגבי ארגונים נוספים שנכנסים תחת תיקון החוק, אני רוצה לתקן את גברתי, מדובר בטעות, היות ששאר הארגונים האחרים מוגדרים כמורשים, קרי שהוא יישוב ראוי, מפעל ראוי, משרדי ממשלה, מתווכים, סוחרים, הם מוגדרים כמורשים ולא מאבטחים, ככה שהתיקון הזה לא רלוונטי לגביהם. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה. מחכה לנו בזום הגב' לרה צינמן מארגון משפחות נרצחים ונרצחות. 

 << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> 

שלום לחברי הוועדה וליושב ראש הוועדה, תודה על הזכות לדבר בזמן הדיון. אני רוצה לספר על מקרים מחרידים של רצח משפחות שלמות מנשק מאבטחים ולהאיר את הקושי באבחון שמתבצע במתן רישיונות לשמש כמאבטחים ולבקש להחמיר כמה שיותר את הקריטריונים למתן נשק למאבטחים על מנת למנוע את המקרים הטרגיים האלה. אני מכירה אישית את המשפחות, פשוט נכחדו, כמו בשואה, וזה עלול לקרות שוב ושוב, אם לא יינקטו כל אמצעי הזהירות המתבקשים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לרה, מתוך מה שאת מכירה ולמדת, את גם באיזה שהוא ארגון כרגע, יש משהו שמדאיג אתכם במיוחד, או שזה באופן כללי מאבטחים? 

 << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> 

מדאיג במיוחד שהנשק נמצא בתוך הבית ופוגעים בבני משפחה ולא רק בבני משפחה. למשל ב-2021 נרצח גבר על ידי מי שהשכיר לו את החדר, את הדירה, סתם מתוך סכסוך אישי, בקלי קלות הוא רצח אותו מנשקו שהיה לו בתפקידו כמאבטח. היו מקרי רצח מרובי קורבנות שהנשק הופנה לקורבן אחד, אבל במקביל הופנה לקורבן אחר, למשל נרצח עורך דין בירושלים ג'ורנו ולידו עמדה בתו והיא נרצחה גם על הדרך. 

לעתים הבדיקות הפסיכיאטריות לא היו מספיק מעמיקות ומלימוד התיקים אחרי הרצח התברר שהיו הפרעות נפשיות למאבטחים שלא אובחנו בזמן שהם עברו את הבדיקות המתבקשות. אני רוצה שתבינו שהמצב הוא לא ברור, המצב הוא חמור והוא עלול בכל רגע להחמיר ולהתפרץ. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לרה, תודה רבה על הדגל האדום שהרמת לנו עכשיו, בהחלט משהו שנצטרך לקחת בחשבון. את תשמעי אותי גם בדברי הסיכום שלי ותראי שאני מתייחס לזה ברצינות. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

קודם כל, אדוני, כיוון שאתה מכיר אותי טוב אתה יודע שאני שוחט פרות קדושות ידוע. כשאני נכנסתי לתפקידי הבחנתי בלאקונה קריטית בעולם גיוס המאבטחים. נחשפתי לעובדה שגיוס מאבטחים קורה היום באמצעות מתווכים מורשים של האגף וחברות האבטחה בלבד, קרי עובדי אגף כלי ירייה, פקידי הרישוי שלי, לא נוגעים במאבטחים האלה, לא מראיינים אותם, לא בודקים את תנאי הסף, ידיעת השפה העברית וכן הלאה. 

לאחר שנחשפתי ללאקונה הקריטית הזאת מיד הנחיתי את ראש חטיבת שירותי האבטחה דניאל ברינר לתקן את המעוות ואני יכול לבשר לחברי הוועדה שהחל מלאחר חג הפסח, לאחר עבודה ממושכת שכוללת גם עבודת מטה, גם כתיבת נהלים, גם כתיבת ריאיונות ספציפיים למאבטחים, גם הקמת ממשק, גם עמידה בלחץ פוליטי ולוגיסטי מאוד מאוד גדול, כשכולנו מבינים מה המשמעות של חברות אבטחה במדינת ישראל, הוצאנו נוהל פעולה חדש מיד לאחר פסח שקובע את הדבר הבא, מאבטח חדש פונה למערכת ההזדהות הממשלתית, מגיש בקשה כמו כל אזרח רגיל, משלם אגרה של 207 שקלים ומיד לאחר מכן מועבר לאחד מהמחוזות על מנת לבדוק את תנאי הסף. בתנאי הסף הוא נבדק שהוא עשה את השירות הצבאי במידת הצורך אם הוא מתחת לגיל 27, שיש לו הצהרת בריאות תקינה, שאין לו מסוכנות פלילית ובריאותית, הוא עובר ריאיון אצל פקיד רישוי ורק לאחר שהוא עומד בכל הקריטריונים החוקיים והמקצועיים הוא נשלח חזרה לבצע בדיקות כשירות נפשית ואחר כך הולך לשוק כמאבטח מן המניין. 

אני רוצה לציין בפני חברי הוועדה שכל המצב הזה שהיה בעבר הוביל למצבים שבהם אנחנו עדכנו לפני שנה וחצי במקרה שכולם מכירים שנקרא 'נוהל שחאדה', מדובר בזיוף זהות של אזרח ישראלי תושב שפרעם. הגענו לסיטואציה שבה שב"ח תושב דורה עבר את כל המסלול של רישיון ארגוני כולל חימוש ושמר בקניון בבת ים. הסיטואציה שבה נחשפנו לדבר הזה הובילה אותנו להבין שאנחנו צריכים לשנות את פני המצב וזה קרה מיד לאחר הפסח. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

עאידה, מילת פתיחה? סיכום? 

 << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

סיכום? אם הסיכום שלי יתקבל זה אולי יהיה סוף העולם. אני יודעת שהגעתי מאוחר, אבל אני חושבת שכמי ששנים קיימה דיונים בוועדה לקידום מעמד האישה על הנושא של החזקת הנשק של המאבטחים גם כשהולכים הביתה ולאחר שעמדתי כמה פעמים מקרוב על כל המקרים שבהם היה שימוש בנשק, אם זה במקרים של רצח בתוך המשפחה או אם זה באיומים, מספיק כדי שבבית יידעו שהנשק נמצא כדי שיהיו מאוימים וכדי שתשרור אווירה מאוד קשה, יש שימוש בנשק כמקור איום מתמיד. 

אני חושבת שלא במקרה ההוראות היו מאז ומתמיד, הדיפולט היה שלא משאירים את הנשק וכולנו יודעים גם ממקרים של החזקת נשק בארה"ב או במקומות אחרים בעולם שזה תמיד מתפתח למקרים או של נטילת חיים תוך שימוש בנשק הקיים בבית, כלומר מעלה את רמת האובדנות ואת מקרי האובדנות. כשהנשק נגיש וקרוב והבן אדם עובר מקרה או משבר פסיכולוגי, יכול להיות שעצם העובדה שהנשק נמצא בתוך הבית זה יזרז תהליכים שלא היינו רוצים לראות אותם, וזה גם מעלה את הנושא של האלימות. 

אני חושבת שלהוסיף למרחב, לא רק הציבורי אלא לתוך הבתים שלנו, כ-50,000 כלי נשק, זה המספר הנתון בעניין המאבטחים ומי עלול לשאת את הנשק הזה, אנחנו מוסיפים אש לתבערה שקיימת ואנחנו מסכנים חיים, גם של נשים, גם של ילדים וגם אולי של מחזיקי הנשק עצמם. אני חושבת שאסור לשנות את ההוראה שהייתה קיימת עד היום, במיוחד שזה בעיקר כניסת הנשק עצמו לבית ולא העניין של המרחב הציבורי באופן כללי. 

לצערי אני יודעת שהחוק קיבל תמיכה ואני במיעוט פה, אבל אני חושבת שההתראה הזו ותשומת הלב שצריך להשקיע בחשיבה כאשר זה כרוך בחיי בני אדם ובמצב משפחתי של הרבה הרבה משפחות היה מן הראוי לא להעביר את החוק במהירות כזו ובזילות, במיוחד כשמ-2015 ההוראה קיימת. מ-2015 עד היום עשר שנים, לא במקרה ההוראה הזו הייתה קיימת, זה לאחר מאבק ארוך שלצערי הרב אחרי כמה מקרים שאיבדנו בהם חיים הבנו את הצורך בהוראה כזו והכנסת או המשרד החליט מה שהחליט. לבוא עכשיו וככה בהינף יד לשנות את זה, אנחנו מסכנים חיי ילדים ונשים בצורה הכי ברורה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה, חברת הכנסת עאידה. אני רוצה להגיד לך שזה בכלל לא חשוב אם זה מיעוט או רוב, חשוב להביע את הדעה, לשמוע אותה ואני מעריך שגם נדע להתייחס לדגל האדום שגם את הנפת פה עכשיו. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

צוהריים טובים לכולם. אנחנו עוסקים בדיון בהצעת חוק ספציפית, אני מיד אתייחס להצעה הספציפית ואולי גם אשאל מספר שאלות לגביה, אבל אני לא יכול לנתק את הצעת החוק הזו ממהלך שהוא הרבה יותר רחב, דנו בהיבט אחר שלו הבוקר, בשינוי של התקנות. אנחנו נמצאים ברגע די דרמטי שבו מדינת ישראל משנה בצורה יסודית וגורפת את היחס שלה להחזקת נשק בידי אזרחים. 

אני לא רוצה כרגע להיכנס לדיון האסטרטגי, מה שכר המהלך הזה ומה הפסדיו. אני מקווה שגם מי שמצדדים במהלך הזה מבינים שגם יש סיכונים בצידו, כמו שאני חושב שמי שמתנגד למהלך הזה גם צריך להודות שאחרי ה-7 באוקטובר יש במהלך הזה גם היגיון. אין פה מקום לעמדות פשטניות, אבל הדרישה לעמדה לא פשטנית היא לשני הכיוונים, גם מי שתומך במהלך וגם מי שמתנגד אליו. 

לי יש חשש מאוד מאוד גדול שהיקף המהלך והדרך שבה הוא מקודם גדול בכמה מידות על היכולות של הרשות המבצעת להתמודד עם הסיכונים. אני אומר את זה כתוצאה משורת הדיונים שהייתי מעורב בהם. אני מנסה לנתק את עצמי מהביקורת המאוד נוקבת שהייתה לי בתחילת הדרך, על איך נעשו הדברים, על דברים שגילינו, דברים שהתייחסו אליהם גם רשויות אכיפת החוק, דברים שקרו בבית הזה ולא היו צריכים לקרות כאן במרתף. תעזבו, אני מנתק את עצמי מזה. מבחינתי כרגע מאוד מאוד מוטרד מזה שזרוע אחת של המדינה מתקדמת בספרינט מטורף, כמו שאמרה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יש פה עוד 50,000 כלי נשק שנכנסים. הבוקר דיברנו על הרחבה של עוד 30-40,000 כתוצאה מהרחבת הקריטריונים של בעלי הפוטנציאל. 

יש פה זרוע אחת שמתקדמת בספרינט מטורף וכל יתר הזרועות הרלוונטיות של ממשלת ישראל מתקדמות בקצב צב. ראינו את זה ב-RIA של ינואר, אני מכבד את זה שלא תפקידו של משרד הבל"מ לטפל במה שמשרד הבריאות צריך לעסוק בו, אבל אין שתי רשויות בשמים ואין שתי רשויות מבצעות כאן, יש רק ממשלה אחת, וכשאתה רואה שהבל"מ רץ בספרינט להיקפים דרמטיים של יצירת מציאות שבה חצי מיליון אזרחים ישראליים מסתובבים ברחובות עם נשק וכל המערכת המקבילה, של משרד הבריאות, של קבלת המידע מבט"ל, הכול לא זז קדימה, אז פעם זה כי אין תקציב של מיליון שקל ופעם מערכות המחשוב לא מתממשקות, צריך ברגע מסוים לומר סטופ. אנחנו לא ב-8 באוקטובר. עשיתם את המהפכה, אפשר לאהוב אותה, אפשר לא לאהוב אותה - - -

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גלעד, אנחנו גם רואים שמדי שבוע כמעט חיים ניצלים בזכות זה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

לכן, אני גם אמרתי, דעתי על המהלך ידועה בגדול, אבל אני זהיר בביקורת הגורפת, אני רק בא ואומר, חוללתם פה איזה שהוא מפנה אסטרטגי, חוללתם אותו, לטוב, לרע, חוללתם, עכשיו הגיע הרגע לעשות לא סטופ מלא, אלא רגע עוצרים ובודקים, כי אי אפשר שאנחנו נוסיף לרחוב עוד עשרות אלפי כלי נשק ובמקביל כל מנגנוני הביטחון, כל הנצרות שצריך להחזיק לא מתקדמות. זו האחריות, אדוני, גם של הוועדה הזו, עם כל הכבוד. מה לעשות, כרגע אנחנו לא - - - 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני יכולה לומר לך שבכל הסוגיות של משרד הרווחה למשל - - -

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

היום היה דיון של משרד הרווחה - - -

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

משה, היינו פה בדיון בבוקר. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

הנשק הזה מציל חיים. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

די נו מספיק עם סיסמאות. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

מה סיסמאות? 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

משה, עכשיו אני מדבר, תגיד לי אחרי זה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גלעד, חבל שלא שמעת את הדברים של ויצמן מקודם באמת על השינויים שנעשו. אני מסכימה איתך שיש עוד דברים שצריכים להיתקן וברור שצריך להדק את הדברים בצורה יותר טובה וברור שמול משרד הבריאות ומשרד הרווחה יש עוד עבודה ועבודה משמעותית ביחס לאירוע הזה, אבל - - -

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

לימור, כרגע אותן נצרות ביטחון לא מתקדמות וברגע מסוים, בעיניי – עובדה, ראינו היום דוח של הממשלה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

חבל שלא שמעת מה כן התקדם. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אבל שמעתי את דוד בבוקר, ראינו את מסמך ה-RIA שיצא מטעם הממשלה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

גלעד, אתה צודק. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אני מציע שההתקדמות שלנו תהיה כרגע התקדמות יותר מדודה, שהדברים יילכו צעד בצעד ועד שלא נראה התקדמות משמעותית באותן נצרות ביטחון לא נרחיב את מעגלי הזכאים. 

זו האמירה הכללית. עכשיו לגבי הסיפור הזה של החוק הספציפי, אני רוצה לשאול שתי שאלות. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גלעד, יש לי שאלה. אתה מסכים שהחוק הספציפי הזה שהוא ביחס למאבטחים, אנשים שעברו את ההכשרות. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אני יותר מוטרד ממהלכים שהיו הבוקר מאשר החוק הזה, אבל אני כן רוצה לומר על החוק הזה שני דברים. יש בכל זאת הבדל בין החוק הזה לבין מה שעשינו בבוקר. בבוקר הרחבנו את מעגל הזכאים לבקש רישיון, הוספנו עוד כמה עשרות אלפי אנשים למסלול של בקשת הרישיון. זה ממש לא אומר שרובם יעשו את זה, להערכתי כדרך אגב המהלך של הבוקר יתבטא בעוד כמה אלפי בקשות, לא בעשרות אלפי בקשות. לא כל מדריכת הגנה אווירית תרוץ ותבקש עכשיו רישיון נשק. המהלך שלך הוא מצד אחד יותר מייקסנס במובן הזה שאנשים כבר קיבלו נשק. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

ושהם עברו את כל ההליכים. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

נכון, מצד אחד זה מאוד הגיוני, אתה נותן לבן אדם שמונה שעות ביום להסתובב עם נשק אז אתה אומר למה לא לתת לו 24 שעות, מן הצד שני בניגוד לבוקר המהלך הזה יביא לבתים כמעט בהגדרה עשרות אלפי כלי נשק. זאת אומרת יש פה איזון בין שני הדברים, לכן סוגיית נצרות הביטחון, זה לא רק מבדקים, למשל אנחנו יצאנו מנקודת הנחה שאנחנו עדיין רוצים לשמר את המדיניות שאדם שומר את האקדח שלו בכספת, אנחנו יודעים שבנושא הזה יש פיגור דרמטי. 

היום חלק גדול מהנשקים שנמצאים בידי אזרחים לא נמצאים בבתים שלהם בתוך כספת. למה אני אומר את זה? כי מה לעשות שגורמי הבדיקה, המפקחים, הם מועטים. אני יוצא מנקודת הנחה שחלק גדול מהאנשים שמחזיקים היום נשק לא שמים את זה בכספת והנשקים האלה בסוף חלקם גם נגישים לילד קצת סקרן שמחפש בארון בגדים של ההורים. 

כשהולכים למהלך הזה, ואני לא כופר בהיגיון הבסיסי שלו, שבאחת יחזיר 50,000 אקדחים לתוך בתים פרטיים, בניגוד להרחבת הזיכיון, אז אני הייתי מצפה לשמוע ממשרד הבל"מ שאם אתם תומכים במהלך הזה אתם יודעים גם להציג לנו תוכנית איך בחצי השנה הקרובה על ידי תגבור יחידות האכיפה והביקורת של המשרד או של המשטרה, מכיוון שאתם יודעים מי ה-40,000 איש, יש את השמות שלהם, אז אתם באים אלינו ואומרים שהמהלך הזה בא במקביל עם התחייבות שלכם שבששת החודשים הקרובים אתם תוודאו שלכל 40,000 המאבטחים יש כספת בבית ומי שאין לו כספת בבית אין לו את זה. זאת שאלה אחת, האם אתם מוכנים להתחייב כאן. 

שאלה שנייה, ופה אני בעיקר פונה למשטרה, אני מניח שהנשקים לא מוחזרים לחברת השמירה בתום המשמרת, זאת אומרת אדם מאבטח בקניון, הוא מועסק על ידי חברת שמירה שפועלת ב-200 אתרים, האדם לא גומר את המשמרת בקניון איילון, לוקח אוטובוס ומפקיד את זה במטה החברה. אני מניח שבקניון איילון יש מעין נשקייה קטנה לטובת המאבטחים. אני שואל עכשיו ברצינות, הרי מאבטחים יש במקומות שהם יותר מועדים לפורענות, מקומות ציבוריים כמו קניונים, כמו מתקנים ציבוריים, האם הנקודה הזאת נלקחה בחשבון? האם לא היה עדיף לנו שבקניון איילון יהיה לך יותר מ-X האקדחים? השאלה ברורה? 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כן, תודה. מכובדיי, אחת החוכמות בדיונים כאלה זה להקשיב לדברים, אנחנו לא חייבים להסכים עם שום דבר, אבל אין לאף אחד מאיתנו מונופול לא על השכל ולא על הניסיון ולכן להקשיב לפעמים מרוויחים מזה משהו, אולי באמת יש פה איזה נקודה, אולי יש פה משהו שצריך להתייחס אליו. בסוף הדמוקרטיה עובדת ונרים יד, אבל בדרך חשוב גם להקשיב לאנשים, אולי באמת הועלה פה משהו שלא חשבנו או משהו שראוי לתקן. אז קחו את זה בבקשה בפרופורציות.

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני תומך בהצעת החוק, אני גם זוכר ב-2015 שאני התנגדתי אז להגביל. אנחנו מדינה מיוחדת, אנחנו מסתובבים הרבה בעולם, אני לא רואה חייל חוזר עם נשק, אצלנו חייל חוזר עם נשק ומסתובב עם נשק כשהוא חוזר הביתה. אני זוכר גם כשהייתי חייל חזרנו הביתה עם הנשק. דווקא אותם מאבטחים שעוברים הכשרה כל הזמן, עוברים בדיקות שצריכים לעבור, הרי לא נותנים לכל אחד אקדח במדינת ישראל, ברגע שאתה מגיש בקשה לאקדח אתה נבדק ורוב האנשים שמקבלים את האישור של האקדח הם אנשים שעשו צבא כבר ויש להם ניסיון עם נשק ולתפעל נשק. 

לכן תמיד כשאנחנו יושבים בוועדה, ואז ישבנו בוועדת הפנים, תמיד עלה הנושא שאותו אקדח יסכן את המשפחה. אני לא זוכר כאלה מקרים, לפי מספר הנשק שנמצא, שאותו נשק שהתקבל באישור סיכן את המשפחה מבחינת אחוזים, מבחינת מספר אירועים כאלה. להגיד את הנושא הזה, לטעון את הטענה הזאת שאותה אישה תפחד בגלל שיש נשק בתוך הבית, תאמינו לי, אם האישה מפחדת מבעלה לא צריך נשק, לא צריך כלום, היא מפחדת. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בבוקר נתנו להרבה נשים נשק. 

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

היא מפחדת, לא קשור בנשק. להשתמש באלימות זה לא רק נשק. דווקא כשאתה רוצה להשתמש באותו נשק, משתמשים במצבים חריגים ביותר בנשק ואנחנו רואים שאותו נשק שחולק לאנשים הציל אנשים אחרים. לכן העמדה שלי ברורה בנושא הזה, תמיד תמכתי בנושא הזה ואני אמשיך לתמוך בנושא הזה. 

אני חושב שאין 50,000 מאבטחים במדינת ישראל, קצת מוכר לי הנושא, אני חושב שזה פחות בהרבה, 35, 34, 38, אין 50,000, אבל אפילו אם היה 50,000 גם הייתי תומך כי זה עוד נשק ברחוב וזה עוד נשק שיכול לעזור. אף אחד לא יכול לשכוח את ה-7 באוקטובר, מי שיכול לשכוח את ה-7 באוקטובר מתעלם מהמציאות במדינת ישראל וזה יכול לקרות כל יום. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

אני תומך בהצעת החוק, הצעה חשובה מאוד. אני חושב בכלל, צריך להגיד את זה בהגינות, הרפורמה בנשק הצליחה, חשבנו שיהיו הרבה תאונות, ברוך ה' אנחנו במצב שאין הרבה תקלות ותאונות, עשו את הדברים באופן מדוד ועכשיו צריך להרחיב עוד יותר, לכל נשק כזה יש אפשרות להציל חיים.

שמעתי את הדברים של חבר הכנסת גלעד קריב, סך הכול בסדר, אפשר לבחון כל מיני דברים ולעשות את הדברים בצורה מדודה על פי נצרות, לדאוג שיש כספת זה דבר חשוב, אבל בגדול אני חושב שאפשר לברך על מה שנעשה עד עכשיו, ההרחבה מ-17-18,000 לכיוון 150-200,000 זה דבר חיובי ולהרחיב עוד יותר בשביל בסופו של דבר להציל חיים, זה דבר חשוב, זה נכון, תוך כדי מקדמי בטיחות כאלו ואחרים שצריך. וגם הדיון של משרד הרווחה, שיגיד. לגבי הנשים, אני חושב שרוב הנשים שמחות שלבעל שלהן יש נשק להגן עליהן ולא חוששות מזה שהבעל יפנה את זה כלפיהן. רוב הנשים. 

 << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

מאוד יפה כאשר גברים מדברים בשם נשים. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

יש פה הזדמנות, כמו שנעשה פה הבוקר, לעוד נשים שיוכלו לקבל נשק בעצמן ולהגן אולי על הבעל שלהן, זו גם אפשרות מצוינת. 

 << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

או לאיים על הבעל שלהן. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

אני מברך על הצעת החוק וחושב שיהיה נכון כבר להצביע ולא להתמהמה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה, חבר הכנסת משה פסל. ויצמן, בבקשה, יש התייחסות? 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

כן, ממש קצרה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

רק לפני זה, אדוני היושב ראש, בתחילת המלחמה וגם עכשיו עוד פעם בעלי הולך להתגייס, אם חס וחלילה קורה אירוע בבית מול הילדים שלי אני אצטרך לשמור עליהם. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מנהל האגף לרישוי ופיקוח על כלי ירייה. תדגיש עכשיו את הפיקוח. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

נכון, אני תמיד מדגיש את זה גם בריאיונות. אדוני, אני חייב לך תשובה מהבוקר, שלושת התבחינים המובילים, שירות בכוחות ביטחון 49.37%, הוראות מעבר 23.89% ומגורים ביישוב זכאי 20.85%. 

לעניין המאבטחים, קודם כל קצת נתונים. יש לנו כ-38,000 מאבטחים בעלי רישיון ארגוני כאשר מתוכם כ-30,000 משויכים לכלי ירייה. אדוני, נעשה סדר, יש שלוש שיטות נשיאה לעניין מאבטחים. יש נשיאה שנקראת החרגה, למה היא נקראת החרגה? היות שלשון החוק היום לא מאפשרת לשאת את הנשק הביתה, בסעיף תעודת ההרשאה בעל הרישיון המיוחד יכול להחריג, בעקבות הוראת השעה שמועברת בכנסת, לאותו מאבטח לשאת את הנשק הביתה ובלבד שהוא מוחתם על תצהיר כולל תמונה שיש כספת ביתית. השיטה השנייה נקראת כספת באתר, זה בעיקר למקומות כמו קניונים, בהם יש כוורות. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה קיים? 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

כן, גברתי, זה המצב הקיים היום. 

 << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אף אחד לא בודק. 

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא, בקניונים יש. 

 << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 

אני לא מדברת על הקניונים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לא רק בקניונים, גם בהחרגה זה נבדק. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

נתתי דוגמה. כספת באתר, שיטת הנשיאה הזאת כוללת כוורות שבהן כלי אישי של מאבטח ספציפי מופקד בסוף המשמרת בתוך הכספת. שיטת הנשיאה השלישית נקראת העברה חמה, זה בעיקר במקומות שפעילים 24/7, כמו מפעלים ביטחוניים, שבהם נשק, בעיקר נשק ארוך, מועבר מיד ליד בסיום המשמרת. 

חברים, חברי הכנסת, מכובדיי, חשוב לציין, כבר היום, מאז 2015, רוב כלי הירייה של מאבטחים הם בהחרגה, למעלה מ-90%, אני אסביר למה. מאבטחי מוס"ח, מוסדות חינוך, מתחילים את משרתם ב-6:00, מישהו העלה על דעתו שיש סיכוי בירוקרטי טכני שהוא יגיע לבעל הרישיון המיוחד שנמצא בחולון, שיחתום על נשק בתחילת משמרת, שייסע לבית הספר, שיתחיל את משמרתו, שיסיים אותה וייסע ב-18:00 לחולון להחזיר את כלי הירייה? וכן הלאה וכן הלאה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

השאלה המתבקשת ממה שאמרת עכשיו, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? בשביל מה לחוקק? ממילא 90% בהחרגה. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

השטח הבהיר מספר נקודות. הוא קודם כל הבהיר שהוראת השעה היא זו שצריכה להיות מונהגת, היות שגם אנחנו מדברים על מכפיל כוח במרחב הציבורי וגם על העובדה שאי אפשר לדרוש ממאבטח, שזה עיקר עיסוקו ובכלל כל הפרמטרים הטכניים, להמשיך להפקיד את הנשק אצל בעל הרישיון המיוחד ובלבד שאתם צריכים להבין שאף רישוי ופיקוח כלי ירייה מחולק לשישה מחוזות כמחוזות המשטרה. יש מצב שבעל רישיון מיוחד שחדר הנשק שלו יושב בנתניה, שזה מחוז מרכז, שולט עד קרית מלאכי. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

לא, אני רק שואל בשביל מה אנחנו צריכים חקיקה אם השתמשתם במנגנון המנהלי של ההחרגה ל-90%? חסכתם תקן. 

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

היה בג"צ. 

 << אורח >> בר כהן לוי: << אורח >> 

קודם כל היה בג"צ של עמותת 'אקדח על השולחן' שזו הייתה אחת השאלות שלה. מה שהחוק היום קובע זה את זה שאי אפשר לשאת מחוץ למקום ושעות העבודה אלא אם כן יש הוראת שעה שמשנה את זה. מאז במשך שנים ההחרגה הזאת נעשתה החרגה קבועה ואז עלתה השאלה למה לא פועלים לתקן את ברירת המוצא בחקיקה. זאת הייתה גם התחייבות של המדינה בבג"צ וזה מה שמונח כרגע בפני הוועדה, להפוך את מה שבפועל קורה בהוראת השעה שמתעדכנת מעת לעת, פשוט להכניס אותה לחקיקה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אז בהקשר הזה, מעניין אותי לשאול, בצד השבחים לכל חבר כנסת שעובד על חקיקה פרטית, זה חשוב מאוד, אז למה לא הגשתם פה הצעת חוק ממשלתית ועשיתם תהליך מסודר? אין לי שום בעיה עם חקיקה פרטית - - - 

 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אתה לא רואה שבממשלה הזאת כל דבר שרוצים לחוקק מביאים בהצעת חוק פרטית? 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

חבריי, עקצתם, נעקצתי, בואו נמשיך. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

זה לא עקיצה, יש פה כוונת מכוון, לעקוף כמה סדרי עבודה מסודרים. 

 << אורח >> בר כהן לוי: << אורח >> 

הייתה עבודה ממשלתית בנושא, הייתה הצעת חוק ממשלתית שהייתה על סדר יומה של ועדת השרים לענייני חקיקה ממש לפני ה-7 באוקטובר, ממש במועד האחרון של ועדת שרים לענייני חקיקה, אחר כך כבר היא לא קודמה לאור המצב. חודשה הוועדה, היא הייתה שוב בפני ועדת השרים, מאז נכנס חוק עקרונות האסדרה לתוקף ואנחנו סיכמנו עם רשות האסדרה שאנחנו מורידים את זה מסדר היום כדי לעשות את דוח ה-RIA ובינתיים כמובן בסדר עדיפויות של האגף זה משהו שהיה מונח על שולחנם להמשיך ולקדם את זה והוגשה הצעת חוק פרטית שהמשרד לביטחון לאומי תומך בה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

מה בעצם אומרים לנו כאן? 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל מה זה משנה? 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

בוודאי שזה משנה.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

יש פה אמירה כאילו אתה אומר? 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

לא, זה לא אמירה. לימור, אני מאוד בעד חקיקה פרטית, כשאני הייתי יו"ר ועדת חוקה הקפדתי שעל כל הצעת חוק ממשלתית אני מקדם הצעת חוק פרטית כדי להזכיר שהצעת חוק פרטית היא לא דרך משנית, זה דרך המלך של חקיקה. בנושאים שדורשים סנכרון בין יחידות ממשלתיות, אף אחד לא כופר שהנושא הזה הוא באחריות הבל"מ, אבל הוא מערב עוד משרדים, אז דרך המלך היא חקיקה ממשלתית.

כשאני רואה מצב שבו יש חקיקה ממשלתית, רצו לעשות בה תהליך ופתאום צצה חקיקה פרטית שעוקפת אותה אז התפקיד שלי לשאול למה לא המשיכו כאן בדרך המלך שהייתה ממצה את הדיאלוג בין המשרדים, שאולי גם הייתה מקדמת אותנו לפתרון הבעיות המערכתיות, שחסר מיליון שקל במשרד הבריאות. יש פה משהו שהוא לא הגיוני. אני בטוח שיש מספיק חקיקה פרטית של חברת הכנסת סון הר מלך שהיא חשובה לא פחות שהיה אפשר לקדם אותה במקום עבודת מטה מסודרת של הממשלה. זה מעלה חששות שמישהו רוצה שלא תהיה עבודת מטה מסודרת של הממשלה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

עידו, היועץ המשפטי, נא להקריא. 

 << דובר >> אסף הייזלר: << דובר >> 

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 27) (שינוי ברירת המחדל לעניין הרשאה לשאת ולהחזיק כלי ירייה המשמש לשירותי שמירה), התשפ"ה-2025

	תיקון סעיף 10ג
	1.
	בחוק כלי הירייה, התש"ט-1949 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 10ג – 

	
	
	(1) בסעיף קטן (ב), המילים "ובלבד שתעודת הרשאה כאמור תוגבל למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה" – יימחקו;

	
	
	(2) בסעיף קטן (ה) – 

	
	
	(1)  בפסקה (1), אחרי "השר" יבוא "באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת", במקום "להורות" יבוא "לקבוע, בצו," ובמקום הסיפה החל במילה "יותרו" יבוא "יוגבלו למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה; צו כאמור יעמוד בתוקפו לתקופה שלא תעלה על שנה ויחול בשטח המדינה כולה או באזור מסוים, כפי שייקבע בצו;";



 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אולי לתקופה שלא תעלה אולי על חצי שנה? 

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

למה? 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

שנה זה הרבה זמן.

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

הוא יכול פחות. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

שנה זה המקסימום. 

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

אני אישית לא הייתי קובע מגבלה בכלל, למה לא להשאיר לשר שיקבע כמה שהוא חושב שנכון? 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תמשיכו בהקראה, תיכף נסכם את העניין הזה. 

 << דובר >> אסף הייזלר: << דובר >> 

	
	
	(2)  בפסקה (2), במקום "אין בהוראות סעיף קטן זה בלבד כדי להתיר נשיאה והחזקה כאמור בפסקה (1)" יבוא "על אף האמור בפסקה (1), הרשות המוסמכת רשאית להגביל נשיאה והחזקה של כלי ירייה למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה", במקום "סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981" יבוא "סעיף 30 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019" ובסופו יבוא "אף אם השר לא הורה על כך בצו כאמור בפסקה (1)".

	תיקון התוספת הראשונה
	2.
	בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בכל מקום במקום "30 גרם" יבוא "בכל משקל".



 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

אני רוצה להעיר למען הפרוטוקול, לא דנו בכלל בסעיף 2, נגיד מה הוא אומר. הוא אומר שהתנאי לרישיון על מכל גז מדמיע, הצורך ברישיון יהיה תלוי רק בריכוז החומר ולא בגודל המכל. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

בסוג החומר. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אתם רוצים להתייחס? 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

חצי שנה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אוקיי, תקנו את זה שם לחצי שנה. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

בר, אני רוצה שתתייחסי. אני לא שמעתי את כל ההקראה עד הסוף, אני רוצה לוודא שלרשות המוסמכת ולמשטרת ישראל יש את הסמכות למנוע לקיחת נשק הביתה. 

 << אורח >> בר כהן לוי: << אורח >> 

אמרתי את זה בפתח הדברים ואני והייעוץ המשפטי של הוועדה גם שוחחנו על זה, בעיקרון גם תעודת הרשאה וגם רישיון שניתן על ידי האגף זה משהו שיכול להינתן בתנאים, אחד מהתנאים זה להגביל את היכולת לשאת את זה מחוץ למקום ולשעות העבודה. אני לא רואה צורך לקבוע סעיף ייעודי בחוק, ברגע שאנחנו גם מבהירים את זה לפרוטוקול וגם זה ברור שהסמכות היא לקבוע את התנאים ברישיון. זאת אומרת שלך, כמנהל אגף, יש הסמכות לקבוע ברישיון. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

כן, רק לפרוטוקול יירשם שהרשות המוסמכת רוצה שגם לבעל הרישיון המיוחד וחברת האבטחה תינתן האופציה למנוע לקיחת נשק הביתה במידה שהוא חושש לאיזה שהיא סכנה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אני רק מזכיר, דוד, לא ענית לי על השאלה, האם אתם יודעים לומר, מכיוון שאתם יודעים מי האנשים, האם אתם יכולים להתחייב לביקורת מיוחדת? 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

חבר הכנסת קריב, כתבתי את התשובה ולא עניתי. כבר היום כל מי שנושא נשק בהחרגה חותם על תצהיר בפני בעל הרישיון המיוחד שלו שהוא מחזיק בכספת ביתית. מי שאחראי על האכיפה של וידוא כספות בבית הפרטי זה בעל הרישיון המיוחד היות שלמפקחי האגף ולמשטרת ישראל כמובן אין סמכות כניסה לבית. לא ידוע לנו על מקרים שבהם נשקים, לפחות לא בתקופה האחרונה, הופקרו והונחו במקום כלשהו ולא בכספת ביתית, אבל כמובן שאנחנו נוודא ונעקוב אחרי אכיפה של הכספת הזאת. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

דוד, בעקבות מה שאתה עכשיו אמרת, גם אנחנו לומדים בישיבות של הוועדות, זה לא רק אחרים מצופים ללמוד, נכון להיום, העובדה שאתם מקבל רישיון נשק פרטי, האם קמה למשטרה או לכל גורם אכיפה אחר, כמו המפקחים שלכם, זכות כניסה מוקנית לבית של האדם לצורך דבר אחד, בדיקת נושא הכספת? 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

התשובה היא לא. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אתה מבין מה אנחנו אומרים?

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כן, אני מבין. 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

בשביל זה יש תצהיר, אדוני. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

עכשיו אני רגוע. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זה שיש תצהיר זה בסדר, גם אני לא רגוע. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

הרגעת אותי, אדוני. אני רוצה לומר משהו, בסופו של דבר גם כמות קובעת ולא איכות.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

גלעד, אתה מעלה פה נקודה מאוד חשובה ויכול שאני ואתה וחברי הוועדה האחרים נצטרך לבדוק איך כן מקנים סמכות כזאת למישהו, כי אתה צודק, אני רוצה לבדוק. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אולי לא תצהיר, אולי כן של החברה שמתקינה את הכספת. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זה יש לי, אני מדבר גם על הפרטיים, גלעד שאל גם לגבי הפרטיים. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני מדברת על הפרטיים, גם צילום של הכספת וגם - - -

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

כן, אבל את יודעת - - -

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני יודעת שאפשר, אתה צודק, אין טוב ממראה עיניים מה שנקרא. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אבל אם תהיה לי הסמכות ללכת לעשות בדיקות מקדמיות ולהיכנס לבתים של אנשים, מי שקיבל רישיון נשק, לראות שיש כספת. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

לאו דווקא משטרה, גורמי אכיפה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

או החברה עצמה. 

 << אורח >> אורי בוצמנסקי: << אורח >> 

רק בנקודה הזאת צריך לשים לב שבחוק עצמו יש התייחסויות לסמכויות פיקוח של המפקחים של המשרד לבל"מ, אבל מודגש שם שכניסה למקום מגורים זה רק על פי צו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

נכון, צריך לראות אם אפשר לעשות משהו. הערה נכונה. גם מהאופוזיציה יש לפעמים הצעות טובות. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

יש לנו פה בעיה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אתם מציעים בהתחלה כשהוא מקבל את הרישיון וזהו? 

 << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 

כשהוא מחומש לראשונה וגם בחידוש. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מילות סיכום למציעה, בבקשה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

בוודאי שמדובר פה בחוק שהוא חשוב, אני חושבת שהוא מביא בשורה באפשרות ומרחיב ומכפיל כוח לביטחון אזרחי מדינת ישראל, בעיניי כך אני רואה את זה, וכמובן כמובן במקומות שצריך להדק את הנהלים ולבחון ולבדוק, בסוף זה חוק שיוצא תחת ידי, אני צריכה גם לישון טוב בלילה, אז בוודאי שההערות פה היו הערות חשובות ואת הנתונים כן בדקנו וראינו, ואני רוצה לומר, מדי שבוע אנחנו רואים אירועים שהנשק הזה מציל חיים או מונע הידרדרות של אירועים ומחיר חיים שאנחנו עלולים לשלם באירועים כאלה ואחרים. 

אז באמת, כמו שאמר פה חבר הכנסת חמד, אנחנו חיים פה לא במדינה רגילה, אנחנו חיים פה במדינה שהיא מתנהלת אחרת ואנחנו צריכים להכיר באתגרים שעומדים לפתחנו ולתת את המענים גם אם זה מענים שקשה – אני לא אגיד לך שכיף לי לשאת נשק, אבל אין מה לעשות, אני מבינה איפה אני חיה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

נשאיר את הוויכוח העקרוני בינינו לצד, שנינו מסכימים שצריך כל הזמן להתקדם ואני מבקש כנות מחבריי לקואליציה שיודו שאולי בצוק העיתים, אבל כרגע אנחנו בפער בין שני המסלולים, יש פה ריצה מאוד מהירה, חלק יאהבו אותה, חלק לא, בהגדלת תפוצת הנשק בידי אזרחים, ויש פה התקדמות מאוד מאוד איטית במנגנוני הבקרה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל אתה צריך גם לראות שבסוף יש מבחן תוצאה ובמבחן התוצאה זה מציל חיים. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

בחברה רגילה אם היית בא עכשיו עם תאונות או מקרים הייתי מצביע נגד, הייתי אומר לך בוא נחכה, אבל אין, לעומת הבלנס בין הצלת החיים לבין התאונות שקורות, לעומת המספר הפנומנלי שהגדילו אין, לא קרתה קטסטרופה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

לכן, משה, גם בעניין הזה אני יותר זהיר מהצהרות מאוד גורפות, וצביקה יעיד שאני בכל הדיונים הללו, למרות שיש לי עמדה או קו או כיוון אני זהיר מהגדרות גורפות על מה שקורה. גם בנושא הנתונים, אנחנו לא מקבלים נתונים מספיק מפולחים ומדויקים של הנושא הזה. בהרבה מאוד מהלכי חקיקה יש צוותי מחקר מלווים שעושים רפורמות גדולות והרפורמה הזאת בעיניי היא אחת מהרפורמות הדרמטיות ביותר שנעשו בעשור האחרון, לטוב, לרע, רפורמה שלטונית דרמטית שמשנה מצב וקונספט שנהג 76 שנים, בשנתיים האחרונות משנים פה קונספט בצורה דרמטית. 

כשעושים כזה מהלך אז מראש מייעדים את הצוותים בתוך משרדי הממשלה הרלוונטיים שמלווים את המהלך הזה, פעם בחצי שנה מציגים דוחות, קודם לשרים ואחרי זה לכנסת. עד לרגע הזה אין שום מנגנון של דיווח פרלמנטרי, אין מנגנון של צוות מחקרי מלווה שקיים בהרבה מאוד חקיקות. בהוראות שעה אנחנו מכניסים צוות מחקרי, ובואו נאמר את האמת, למיטב ידיעתי אני לפחות לא ראיתי עד היום דוח מסודר של משטרת ישראל שאומר הנה כמות המקרים שבהם הייתה התערבות מצילת חיים כתוצאה מנשק שחולק במסגרת הרפורמה הזאת, לא דברים שממילא היו, כמו 90% החרגה של מאבטחים, וגם לא ראיתי דיווח מהימן של המשטרה כמה כלי נשק פרטיים היו מעורבים באירועי אלימות בבית. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אנחנו קיבלנו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

גלעד, מה שאתה אומר זה דברים חשובים. 

 << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> 

יכול להיות שאפשר יהיה לטייב את הנתונים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

חלק מהדברים הוועדה כן תצטרך לבדוק ואני מקבל חלק מההערות, אני חושב שיש בהן חוכמה וצריך גם לבקש נתונים על אירועים חריגים שהיו, לא רק בהצלת חיים אלא גם בנתונים אחרים, כדי שנלמד גם את הגישה הזאת. אני לא פוסל את זה ואני חושב שהצעת החוק שהועלתה כאן היא הצעת חוק שבאמת מהווה מכפיל כוח באפשרות לביטחון אישי במרחב הציבורי ואנחנו מאשרים משהו שכנראה כבר קיים, כמו שאתה אומר, לאנשים להשתמש בנשק שלהם וביכולות שלהם במרחב הציבורי והם מיומנים והם מוסמכים ואנחנו סומכים עליהם ואי אפשר להתעלם מזה. 

אני חושב שכן נצטרך להקדיש קצת מאמץ, גם אנחנו בוועדה וגם האגף לרישוי כלי הירייה, להחמרת הקריטריונים ולראות איך אנחנו מגבירים את הפיקוח כדי שבסופו של דבר גם האנשים שמקבלים את הרישיון ואת האפשרות יבינו שבאמת מפקחים וזה לא הפך להיות משהו שהוא יותר על תקן של ארחי פרחי. הוועדה תתעסק גם בדברים האלה, אני חושב שאלו דברים חשובים. 

לפני שניגש להצבעה, הוגשו הסתייגויות? 

 << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> 

כן, גם של יש עתיד וגם של סיעת העבודה. 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

אנחנו נצביע, אם מקובל עליך, בהצבעה אחת על ההסתייגויות ונעביר אותן ל – 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

למליאה? 

 << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

יפה, אני מאוד מודה לך. אז נצביע על ההסתייגויות שהוגשו על ידי יש עתיד ועל ידי מפלגת העבודה. מי בעד קבלת ההסתייגויות? שניים. מי נגד קבלת ההסתייגויות? שניים. 

הצבעה
לא אושר.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אז ההסתייגויות לא התקבלו והן יוצגו במליאה ואני מאוד מודה לך, גלעד, על הגישה החיובית הזאת. 

הצעת החוק כלי ירייה (תיקון מס' 27), מי בעד הצעת החוק בקריאה שנייה שלישית? שלושה. מי נגד? שניים. 

הצבעה
אושר.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

הצעת החוק התקבלה ותעלה למליאה. 

תודה רבה לכולם. 

 
 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:12. << סיום >>