פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



45
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
10/06/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 112
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"ה (10 ביוני 2025), שעה 10:10
סדר היום:
 << נושא >> סטטוס עבודת נוער << נושא >>  

נכחו:
חברי הוועדה: 
אליהו רביבו – היו"ר
אלי דלל

חברי הכנסת:
ירון לוי

מוזמנים: 
	מאיר דוד
	–
	מנהל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה

	אמיר רימון
	–
	מנהל מרכז הדרכה ארצי חברתי, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

	רחלי לוי
	–
	עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

	דני זקן
	–
	ראש מינהל הביטוח והגבייה, המוסד לביטוח לאומי

	יוסף פולסקי
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	נוריאל גבאי
	–
	מנהל תחום בכיר מיכון וחקיקה, המוסד לביטוח לאומי

	ד"ר ניצן פייביש
	–
	חוקר בצוות חינוך, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	ליאור בר ניר
	–
	עו"ד, אחראית תחום חינוך, המועצה הלאומית לשלום הילד

	שרית אולשביץ'
	–
	עו"ד, מחלקה משפטית, הסתדרות הנוער העובד והלומד

	עידו כצמן
	–
	הסתדרות הנוער העובד והלומד

	אבירם אלון
	–
	מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

	אוראל שמיאן
	–
	יו"ר מועצת התלמידים והנוער מחוז דרום, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

	יובל דגני
	–
	דוברת מועצת הנוער והתלמידים הארצית

	מיכאל יודלביץ
	–
	תלמיד

	ליאור פינטו
	–
	פעילה חברתית, שגרירת ארגון LEAD

	איתן נוימן
	–
	פעיל חברתי, שגריר ארגון LEAD

	עומר זילברמן
	–
	פעיל, נוער יש עתיד

	יוסף אבי יאיר אנגל
	–
	סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים

	טל קופרשטיין
	–
	בנו בר קופרשטיין חטוף בעזה

	אופיר אנגרסט
	–
	אחיו של מתן אנגרסט, חייל החטוף בעזה

	נועה רחמים
	–
	בת דודה של מתן אנגרסט, חייל החטוף בעזה

	ברק עוז
	–
	בן דוד של בר קופרשטיין החטף בעזה

	דביר קופרשטיין
	–
	אחיו של בר קופרשטיין החטוף בעזה



ייעוץ משפטי: 
שמרית שקד גיטלין

מנהלת הוועדה:
תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> סטטוס עבודת נוער << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ברוכות וברוכים הבאים. אני שמח תכף לפתוח את הדיון בנושא סטטוס עבודות הנוער, הן בתקופות החופשים והן במהלך הרציף של השנה. 

לפני שנפתח בדיון כמנהגנו נזכור ונזכיר שגם בחלוף 613 ימים מאז פרוץ הטבח הנורא, כאשר 55 חטופים וחטופות עדיין נמצאים במרתפי החמאס דאעש. כולנו נושאים תפילה אחת שכל 55 החטופים והחטופות יושבו לבתיהם, מי לבתיהם, מי לאדמתם. תכף ומיד ללא שום סייג ובאופן מיידי. 

אני מבקש להסב את תשומת ליבכם, אני אישרתי את הבקשה שהגיעה. בין לבין הקרנת המצגות להציג את תמונת החטופים והחטופות, שעדיין לא הושבו. ואני אומר לכם שמצד אחד יש איזה שהיא הטעיה, שיש איזה שהיא אווירה אופטימית, ככל שמספר התמונות במצגת הולך ומצטמצם. שיש איזה שהיא הטיה שזה משהו חיובי. ואני אומר לכם שזה מלחיץ אותי. ככל שהרשימה מצטמצמת זה מלחיץ אותי יותר כלפי האחרון שנשאר. כי אנחנו מחויבים לאחרון בדיוק כמו לראשון. 

וכמו שאתם יודעים, ואני מבטא את זה חדשות לבקרים לאורך כל תקופת המלחמה, כל עסקת פעימות היא עסקה הרסנית, היא עסקה מסוכנת. היא עסקה שמשאירה את השאר שנשארים עמוק יותר ובאופן מסובך יותר לשחרר אותם. לכן כולם צריכים להשתחרר בפעימה אחת. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

אז מה עושים?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

דורשים את זה. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

ושהחרדים מחר אתם עובדים בשביל הגיוס, הולכים לפרק ממשלה. בשביל החטופים? 613 יום לא פירקתם ממשלה. 

אם זה כל כך חשוב למה לא מפרקים את הממשלה? אם הם לא עושים את זה. והיה אפשר להחזיר את כולם אחרי שבוע. 

וגם זה שבוע ימים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב. אני רק סקרן לדעת מה אתם תעשו ביום יום שלכם, אחרי שכולם יושבו. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

מה?

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

נמשיך לעסוק במה שעסקנו. הרבה דברים טובים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הבנתי. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

ממש חצוף. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

הלוואי שנגיע ליום הזה, בעזרת השם. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

אם זה הבן שלך? מה אתה עושה אם אח שלך?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא קיבלת רשות דיבור. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

זה מבייש. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

- - - נמשיך לעבוד - - - 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב. אוקיי. אנחנו לא נסטה מהדיון, כדרכנו אנחנו נותנים מענה ופתיחת כל דיון מתייחסת לצורך בשחרור כלל החטופים. מתייחסים לזה באופן ענייני, עם כל הרגש הנדרש. אך לא ניגרר לפרופגנדות, ברשותכם. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

כבוד יושב-הראש, מילה, ברשותך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בבקשה חה"כ ירון לוי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

בהקשר לדברים שאמרת, אולי הם לא הובנו. אני רוצה להאמין שהם רוצים לראות כמוך בדיוק את היקירים ואת היקרות שלהם. ומתפללים ביחד איתנו ליום שהם יחזרו. וביום שהם יחזרו הם יישבו בעזרת השם לקידוש. מי שצריך להגיע לקבורה יגיע לקבורה. והם ינסו לבנות מחדש את החיים שלהם. ואני חושב שזה הדבר שהם הכי רוצים. 

אני מאמין שהכוונה שלך לא הייתה כמו שהיא, פירשו אותה, כי אין אחד מאתנו שחולק על הרצון שלהם ביום שאחרי לבנות את החיים שלהם מחדש. אתם גיבורים ואתם נלחמים עבור בני המשפחה שלכם. אני לא יודע מה אני הייתי עושה אם הייתי במצב הזה. אני לא יודע מה הייתי עושה. אבל אני רק רואה שהכוח לא נגמר לכם והלוואי והוא לא ייגמר. 

אתם כאן. אתם כאן ואנחנו כאן לא עושים מספיק, קואליציה-אופוזיציה. אני חבר כנסת, בסופו של דבר האחריות היא גם עליי. לדבר את הנושא. וכל עוד שהם לא כאן, אני אומר לכם שהאחריות היא גם עליי. זה לא קשור לא לקואליציה, לא לאופוזיציה. ואני מצטער. אני מצטער והלוואי ותגיעו ליום שתראו את היקירים שלכם כאן ותבנו את החיים שלכם מחדש. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב, חה"כ ירון, תודה רבה לך. אני מודה לך. אני אבהיר שכמובן וכמובן שאין בדבריי חלילה וחס, לא בפנייה ולא בכוונה ולא ברמז, לא לחטופים ולא לבני משפחותיהם. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

שאלת אותנו מה נעשה ביום שהם יחזרו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מבקש לא להתפרץ לדבריי, בסדר? 

 << אורח >> טל קופרשטיין: << אורח >>  

אני לא מפחד ממך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה לא צריך לפחד ממני אדוני. אתה לא צריך לפחד ממני. 

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

תן לו לדבר, הוא זועק את זעקת הבן שלו שחטוף. קצת רגישות, כאילו. כנער אני אומר. כנער, ילד בן 17. 

שלוש שעות נסעתי היום עם האוטו. לפני ארבעה חודשים הוצאתי רישיון. ההורים שלי נשארו בבית, אין להם כבר כוחות. יושב כאן בזכויות הילד - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה שמך?

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

אופיר אנגרסט. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ברוך הבא. 

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

תודה רבה. ראית את הסרטון של אח שלי אתמול?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה תקבל רשות דיבור. כמו שהאדון יקבל רשות דיבור. אני מניח שאתם אמורים לצאת מתוך נקודת הנחה בעצמכם שאם בזה פתחתי את הדיון ולשם ייחלתי, שכוונותיי טהורות. אני פניתי למי שפניתי, הוא יודע למי פניתי, אגב. מי שפניתי אליו. והבהרתי בזכות הערת חברי ירון לוי שאין בדבריי לא לחטופים ולא לבני משפחותיהם. בסדר? אז אני הבהרתי זאת. הרי בן אדם לא סותר את עצמו שמצד אחד הוא מקדיש כל דיון שלו וכל ראיון שלו, בוודאי כל דיון בפתיחתו בסקירה על מספר הימים והבהרה על הצורך ההכרחי בשחרור כולל כולל כולם. אני עושה את זה כשאתם נמצאים אצלי באולם וכשאתם לא נמצאים. בזה אני פותח, עם זה אני סוקר את דבריי ולשם אני נושא תפילה מרוכזת באופן תמידי. 

אני מניח שאתם מבינים שמי שעושה את זה באמת מייחל לשחרורם. ומי שלא נחשף מספיק לעמדותיי מוזמן לעקוב אחריהן ואחר התבטאויותיי החל מנובמבר 2023, כמה ימים לפני שנחתמה העסקה הראשונה. כבר אז הייתי הראשון, בוודאי בין סיעות הקואליציה, ובוודאי ובוודאי גם בקרב סיעתי, שגרס שמדובר בעסקה לא טובה, שטען שחייבים לשחרר את כולם במקשה אחת באופן מיידי. מי שאומר את זה חדשות לבקרים באמת מייחל לשובם. כשאני עוד אומר אין שום תנאי, חייבים לשחרר את כולם. 

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

גם בתמורה לסיום הלחימה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

סליחה?

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

גם בתמורה לסיום הלחימה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני עכשיו מבין עד כמה שאתה באמת צריך להכיר את עמדותיי. בוודאי שכן. הבהרתי זאת בלי סוף. בסדר?

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

מקבל, תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין בעד מה. כן, בוודאי. 

 << אורח >> ברק עוז: << אורח >>  

קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בחפץ לב. מי אתה?

 << אורח >> ברק עוז: << אורח >>  

אני ברק, בן דוד של בר. בר זה החבר הכי טוב שלי, אנחנו כמו אחים כל החיים. אתה יודע, אנחנו באים לפה לא פעם ולא פעמיים ולדוגמה בוועדה הקודמת, אני לא אזכיר את שם חבר הכנסת, אנחנו מדברים ואין מענה. הוא אומר אני שומע, אני מקשיב ולא עונה. קודם כל, זה שאתה עונה לנו זה לא מובן מאליו. זה המון בשבילי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני בצד של עם ישראל. 

 << אורח >> ברק עוז: << אורח >>  

כל עם ישראל - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין שאלה בכלל. 

 << אורח >> ברק עוז: << אורח >>  

כל עם ישראל צריך להתאחד והמטרה היחידה שצריכה להיות זה להחזיר את החטופים ואת החללים הביתה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין שום שאלה. זה לפני הכול. 

 << אורח >> ברק עוז: << אורח >>  

ולשמוע את זה ממך זה עושה לנו טוב על הלב. אנחנו מקווים שזה באמת יקרה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני שב ומבהיר, כמובן וכמובן שבדבריי לא פניתי אליכם, בטח למי שלא מכיר את עמדותיי. אני פונה למי שמכיר את עמדותיי ויודע היכן אני נמצא ויודע שאני מבטא אותן חדשות לבקרים באופן עקבי. באופן עקבי. אני לא עושה את זה במחשכים. אני כותב על כך, אני נואם על כך, אני מתראיין על כך. אני לא מסתתר אחרי עמדותיי. בדבריי פניתי למי שמכיר את זה ועדיין רוצה פרופגנדה, כי כנראה שאנשים מתמכרים לעוד פריים אחד בתקשורת. 

בכל אופן, אני אתכם בליבי ובתפילותיי וביכולותיי המצומצמות כחבר כנסת. אני עדיין רק חבר כנסת, כמו שאמר חברי הטוב ירון לוי. אנחנו לפני שנבחרנו, לפחות אני במשך שנים רבות, אמרתי לעצמי אם הייתי בכנסת הייתי משנה את זה ואת זה ועושה את זה ופועל לזה. צריך להכיר בצניעות, חבר כנסת יכול לעשות יותר מאזרח מן השורה, אך יכולותיו מוגבלות. 

ברשותכם, במעבר חד, אלא אם כן עוד מישהו מבקש לשאת. 

<< אורח >> טל קופרשטיין: << אורח >>  

אני אבא של בר, בר בן 23, מחולון. לפני חמש שנים בתאונת דרכים נפגעתי - - - בחוט השדרה בדרך לילדה בת ארבע. אחרי התאונה עברתי שבעה ניתוחים ובניתוח האחרון קיבלתי אירוע מוחי. מאז לא דיברתי והלכתי ונהייתי סיעודי. בר ניהל את העסק המשפחתי כדי לעזור לפרנסת המשפחה. בר עבר לגור אצל ההורים שלי כדי - - - יהיה מקום לישון. 

בר - - - בחופש בשביל לרקוד - - - הוא עבד בנובה בתור קב"ט. כשהגיעו מחבלים בר שעזר לפצועים, הוא נסע לפטיש ארבע פעמים. יכול היה לברוח, בחר לחזור לתופת - - -. באחת הנסיעות לפטיש הוא שם חוסם עורקים לשני גבאי ואמר בטלפון לאבא שלה שלא יגיע לשם, כי יש הרבה בלגן. בר לקח את שני לאמבולנס הדמים. גילינו על החטיפה ב-11:00 בבוקר כשהתפרסם שאוטו - - - הוא קשור בידיים, ברגליים עם חוט קשור מסביב לצוואר. גם ברגע הזה בר צועק למחבלים את שמו ומבקש שיטפלו - - - של בר שתמיד דואג לאחרים לפני שדואג לעצמו. 

בשנה האחרונה אני עובד עם קלינאית תקשורת ולמדתי לדבר מחדש. היום אני יכול לספר לכם על בר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מודה ומתוודה, אני תמיד מתרגש להקשיב לבני משפחה של חטופים. עוד יותר להורים. ותמיד כשאני מקשיב לך אני מתרגש עוד יותר באופן מיוחד. אני לא יודע אם מישהו יכול להישאר אדיש, להקשיב לדבריך ולראות באופן מוחשי מה מידת ההקרבה, ומה המחסומים שבן אדם יודע לשבור כדי לנצח במאבק ולהשיב את בנו הביתה. 

אני מחבק אותך, ישר כוח גדול. אני נושא תפילה שבר, כמו שאר ה-54 החטופים יושבו תכף ומיד. ובעזרת השם כתוצאה של פרץ של שמחה גם מגבלת הדיבור שלך לגמרי תחלוף, כך שלא תזדקק לקלינאית תקשורת. אני מחבק אותך. 

עוד מישהו מבקש?

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

אני אשמח. 

קודם כל, אני רוצה באמת להודות לך, כי אמרת פה אמירה שהרבה מאוד מחברי הכנסת והשרים לא מעזים לומר אותה ועל זה אני מודה לך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה לא צריך להודות לי, זו החובה שלי. 

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

אני פה כבר המון חודשים ומנסה לקבל את התשובה שאתה נתת פה. וקודם כל היא מוערכת מאוד. אני רוצה לדבר, בגלל שזו ועדה של זכויות הילד, על עצמי כנער, ילד בכיתה י"א. ה-7 באוקטובר התחיל אצלי מכיתה י'. ילד שעולה לתיכון ולא מכיר אף אחד. כאילו חברים מבית הספר שלי, אבל בית הספר השני באו ממנו הרבה יותר ילדים. 

ואתה יודע, התקופה של החודש הראשון זה חגים, כך שלא יצא לך להיות יותר מידי בבית ספר. ואז נפל עליי עולמי. 7 באוקטובר, אח שלי מתן נחטף, מקווה כמו שאמרת וגם אתה, שראיתם וצפיתם בסרטון של אח שלי, שהוא נחטף על ידי מחבלים. צריך לראות, פשוט צריך להסתכל ולראות בשביל מה אנחנו נלחמים. ויש בשביל מה להילחם. יש סיבה מספיק טובה להילחם. אח שלי מתן לוחם, שיצא לשמור עלינו, על המדינה. יצא בכל גופו. המדינה הציבה אותו שם והוא אמר אני עושה את התפקיד שלי עד הסוף. 

אתה יודע, אנחנו היינו בתחקיר של נחל עוז. חצי מהבסיס ברח. ואח שלי, שהוא חייל סדיר, שלא אמרו לו כלום, שום מידע איפה נמצאים מחבלים כדי לסכל, במקום לתת מידע, המחבלים באו אליו בסבבים. ועל זה צריך להעריך אותו. ואני חושב שלאח שלי, ועם כל הכבוד, וביחד עם וכל החטופים, הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

אתה יודע, אני יושב פה כנער ואני עובר פה את כל הנערים המדהימים שכאן נלחמים על הזכויות. זמן שאני לא הייתי בבית הספר שנתיים. אני מרגיש שנהיה לי עבודה במשרה של הורה. אני היום כאן כי ההורים שלי כבר חסרי כוחות, אחרי הסרטון אתמול ואחרי 613 ימים. תראה, אני אראה לך. לקחתי פשוט, לקחתי את המפתח של אמא, של האוטו ופשוט הגעתי לפה להילחם על החיים של אח שלי. ולמה זה? כי אין מי שיילחם עליו. אני כנער עזבתי את הכול, עזבתי את החיים שלי, עזבתי את הבגרויות שלי, עזבתי את המבחנים שלי. עזבתי את החברים שלי שהתרחקתי מהם בגלל המאבק. הכול כדי להחזיר את אח שלי. 

וזה החיים שלנו מה-7 באוקטובר. גיהינום אחד שלא נגמר. שפשוט לא נגמר. אנחנו חיים, אולי הגוף שלנו זז פיזית, אבל נפשית אנחנו מתים, מתים. השנתיים האלו שלקחו לי מהחיים, אני לא יודע אם אוכל להחזיר אותם אי פעם ובכלל אני לא יודע אם אני אוכל לשקם את הנפש שלי אי פעם. אני אישית גמור. אני באמת אומר, אני גמור, מרוסק. אולי גופנית, חיצונית אני נראה אדם חזק, מנטלית. בסוף, כשאתה בא בלילה למיטה שלך ורואה את הדלת הראשונה של אח שלך ריקה, ובמקום זה אתה רואה מדים זרוקים על המיטה ואת החוגר שהוא שכח אותו. ואתה פשוט אומר פאק, מה אני עושה שנתיים? זה כאילו עבודה ללא תגמול. בא, נלחם, אם זה פה בכנסת, אם זה בפגישות. בסוף התוצאה אחרי שנתיים כלום ושום דבר. 

ואני לוקח על עצמי שאני נכשלתי, כי אני לא הצלחתי להחזיר את אח שלי. וכל זה מגיל 15 עד גיל 17, זה מה שאני עושה, נלחם על אח שלי. אז תחשוב אתה, אני מניח שיש לך אולי בן שקרוב לגיל שלי, או לאחד מכם שיושבים כאן. במקום שהבן שלכם יהיה במסגרת, תחשבו שזה אני. אני צריך להיות כאן בכנסת, לנסוע לבד שלוש שעות מקריית ביאליק ולהילחם את החיים של אח שלי. כנער, כתלמיד במדינת ישראל וכילד, שכבר מזמן לצערי אני לא יכול להגדיר את עצמי ילד. אני מרגיש שלקחתי על עצמי משרה של הורה. ושאין לי את הברירה לעצור. אין לי את הברירה ואין לי מה לעשות. 

אני חושב שאתה, שניכם, חברי הכנסת, בכוח שלכם, אתם יכולים לעשות לזה עצירה. אמרת שאולי כחבר כנסת הכוח שלך לא כזה גדול. אבל לפחות הכוח שלך בלדבר ולהגיד ולעשות סטופ לכולם ולראש הממשלה, שלא ידע על מצבו של מתן, שזה מקרה חמור. להגיד להם סטופ. המדינה, אזרחים, אנחנו התלמידים, קורסים. אנחנו קורסים. במיוחד בתקופת הבגרויות הזאת. אחרי שנתיים של מלחמה ושנתיים של קורונה, שאין לנו כלום. שאנחנו לא מסוגלים לעשות מבחנים. 

הגיע הזמן שתיקחו את עצמכם בידיים ותדאגו לנו, המשפחות. כמו שאמרתי בעצרת ביום שבת, מקווה שביום מן הימים אני אחזור להיות אופיר ועל הדרך גם אחיו של מתן. תודה. 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

אם אפשר רק להוסיף. אני נועה, אני בת דודה של מתן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מילה אחת קטנה לאופיר, בסדר? 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

בטח. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה יודע, בדרך כלל נהוג שמדברים בוועדות נותנים רשות דיבור למשפחות. אומרים תודה, יוצאים להפסקה וחוזרים לדיון או שישר עוברים לדיון. בעיניי זה מרגיש לי קצת לא הוגן. ולמרות שאני מעדיף לברור את מילותיי בתגובותיי גם למה שאמרת, אני אומר שלמרות שאני לא רוצה לצאת בהצהרות שילבו עוד פעם להבות, כאן ובעוד מקומות, אני כן אומר לך שאני מאחל ליום שאחרי שכולם ישובו בעזרת השם, שנבדוק באיזה נסיבות אחיך הגיבור לא שוחרר הומניטרי ומה המניפולציות שעשה מי שעשה שפשוט ביצע משפט שלמה לאורך כל הדרך. שאגב, מזה הזהרתי מההתחלה. 

אכן גרסתי שגם אם ניאלץ ביודעים לעכב בכמה ימים בתקופה קצובה את שחרור פעימה אחת כדי שזה יגביר את הסיכויים לשחרור קולקטיבי, מזה חששתי. והנושא הזה יום אחד יצטרך להיבדק. מאיזה שיקולים ואיזה משאבים ואיזה ערוצים הופעלו כדי שיתעדפו אחד על חשבון השני. בבקשה. 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

קודם כל אני רוצה באמת להודות לך, אלה מילים שלא שמענו בכלל כל השנה ושמונה האלה, במיוחד מחברי כנסת בקואליציה. אז באמת תודה רבה לך. 

אז כמו שאמרתי, אני נועה, אני בת דודה של מתן, בת דודה של אופיר. אני יכולה להגיד לכם שאופיר מחזיק את המשפחה, את כל המשפחה. אופיר היה בן 15 כשמתן נחטף. אופיר הוא כבר לא אופיר, אוקיי? הוא באמת מחזיק את כולנו. הוא מחזיק את ההורים שלו, הוא מחזיק את אח שלו הקטן. הוא מחזיק את כולנו, הוא מחזיק את סבא וסבתא. אי אפשר לבכות ליד אופיר. אתה תבכה הוא ישר יצחיק אותך ועם האופטימיות שלו. בזכותו אנחנו חזקים עד עכשיו. 

אני רוצה לדבר על מתן. העיניים הכחולות שלו שעכשיו הן נראות ככה, וכל הסבל שהוא עובר. מתן עובר חישמולים במצברים, מתן עובר התעללויות כבר במשך 613 ימים. ואנחנו לא רואים את הסוף. ובגלל זה, אני באמת מעריכה את כל המילים שלך, אבל אני באמת שואלת מה אפשר לעשות? מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהוא יחזור בחיים? לא נשאר לו עוד הרבה זמן. לא נשאר לכל מי שחי שם הרבה זמן. 

מתן כמעט מצא את מותו בגלל התעללויות ומכות. העלו אותו מהר לקרקע כדי לנשום. הוא לא במצב טוב. יש לו זיהום מאוד קשה בגוף, בגלל המצברים, החישמולים מהמצברים, מהמכות. אפשר לראות איך הוא נראה. לא מזהים אותו. מה אפשר לעשות? 

אני באמת מעריכה את כל המילים האלה, אבל מה אנחנו יכולים לעשות? מה אפשר לעשות כדי שילד בן 17 ואח שלו הקטן בן 9 יחזרו לנשום? שההורים שלו יחזרו לעבודה, אם בכלל. שנחזור לשקם את מתן, שמתן יחזור אלינו. ולא נעבור בבית, מתן זה החדר הראשון בבית, אי אפשר לפספס את החדר, ואופיר אחריו. אי אפשר לפספס את החדר הריק. המצעים שלו עדיין אותם מצעים מה-7 באוקטובר, לפני שהוא עזב. 

ההורים שבורים, המשפחה שלנו מרוסקת. היינו המשפחה הכי שמחה שיש, ובעזרת השם נחזור להיות. אבל מה אפשר לעשות? רואים כל יום, אני רואה כל יום את דוד שלי ואת דודה שלי ואת המשפחה שלהם, הם שבורים לגמרי. הוא בא לפה לבד, כי ההורים שלו לא מסוגלים לקום. אין להם כוחות לכלום. יש לו אח קטן. זכויות הילד, יש לו אח בן 9. אח שלו בן 9 עם פסיכולוג. למה ילד בן 9 צריך לראות פסיכולוג. אח שלו יודע מה זה מחבלים, אח שלו שמע איפה אח שלו הגדול. קוראים לו רועי. רועי מחכה לו בכניסה לבית הספר. הוא לא מבין למה מתן לא בא לקחת אותו. 

ואני באמת כאילו, אני באמת לא יודעת מה לעשות. ואני אמורה להיות בצבא, אופיר אמור להיות בבית הספר. כל אחד אמור להיות עכשיו בחיים שלו. אני לא מצליחה להיות בצבא, אני עם כדורים פסיכיאטריים כבר שנה ושמונה. אני בת 19. אני לא רואה לאיפה אנחנו הולכים, אני לא רואה כמה זמן זה נגמר. אני לא יודעת אם אני אקבל את מתן חי. השאלה מה עושים כדי כן לקבל אותו חי? כי הוא עכשיו חי. ובר חי. ויש עוד 20 חטופים שחיים. מה אנחנו עושים? איך אנחנו מחזירים אותם בחיים? איך מחזירים את מתן להורים שלו ולאחים שלו בחיים? איך מחזירים את בר לאחים שלו ולאבא שלו? מה אנחנו עושים? 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מבין אותך לחלוטין, מקשיב בקשב רב. ואני אבטא, בסדר? אם למישהו מכם יש רעיון שביצוע פעולה מסוימת שלי, כולם יכולים לחזור הביתה, תגידו לי אני מתחייב קבל עם ועדה ועולם, לבצע את זה לאלתר. החל מאמרה, דרך התפטרות מתפקידי. אני מוכן לתת את כיסאי בזה הרגע כדי שישובו, אין בעיה. 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

תקשיב, זה באמת לא מובן מאליו איך שאתה, באמת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה מובן. לא, לי זה מובן מאליו. הנה אני אומר לכם. 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

בוועדה הקודמת פשוט קמו לנו בפרצוף, אז זה לא מובן מאליו. ואנחנו באמת באמת מעריכים את זה. אני חושבת שאני יכולה לדבר בשם כולנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה לא פתרון קסם. 

יש לי דעות מגובשות יותר ועמוקות יותר שזה לא המקום לבטא אותן כאן. אבל אני אומר את שלי, את של אליהו רביבו הפרטי. בסדר? אני לא בשליחות של אגו. אני בשליחות עם עדים וחשבון יומי עם קודשא בריחו. אני אדם דתי. ולפני הכול אנחנו רוצים לקדש את קדושת החיים ולהעניק כבוד גם לחללים. אנחנו מחויבים לכולם כולל כולם. 

אני לא מגמגם כשאני אומר את זה. אני אומר את זה היום, אני אומר את זה תמיד. לכן כשאתה שאלת אותי את אותה שאלה, לי היה ברור שלא נחשפתם לעמדותיי. מה שאתם שומעים היום זה מה שאני אומר מאז נובמבר 2023.

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

אני כאילו רוצה, אני לא ממקום, אני בת 19, אני ילדה, אוקיי? אני לא רוצה לבוא ולתת פתרונות איך להחזיר את בן דוד שלי. אנחנו סמכנו עליכם. אתם בראש של המדינה הזאת. אתה בקואליציה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני בקואליציה, אני נבחר ציבור. 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

אתם צריכים לקדם - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל התפקיד שלי הוא לא מיניסטריאלי. אני לא יכול, אני לא בורח ולא חומק מאחריות. אני רק אומר שברמת העובדה השליחות שלי לא מגובה בפעילות מיניסטריאלית. אין לי אצבע בקבלת החלטה בלקיים עסקה או לא. צריך לומר את האמת, אין הצעה שמונחת על שולחנה של הממשלה שבעטיה לשחרר והממשלה בוחרת שלא. יש פרופגנדה שרוצים להטיל את הלא של החמאס לכיוונה של ישראל. ואני לא רוצה להיכנס לזה כרגע, כי אני גם רוצה לקיים דיון בסוף. 

 << אורח >> נועה רחמים: << אורח >>  

בסדר. בסופו של דבר זה זכויות הילד ואנחנו לגמרי מדברים על זכויות הילד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, כן, אין בעיה. אני רק אומר שיש לי מה להתבטא מעבר למה שאני אומר. אני רק חושב שזה לא יקדם אותנו כרגע למשהו וצריך גם להשאיר איזה שהוא מקום, אחרי שאני מקשיב בקשב רב עם מלוא תשומת הלב, הכנה. בסוף אני אצטרך גם לתת זמן והוגנות כלפי מי שהטריח את עצמו מכל קצוות הארץ כדי לקחת חלק בדיון שהזמנו לפני כמה שבועות. אז אני רוצה להיות הגון כלפי כולם. 

אם יש לכם להוסיף עוד משהו. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

יש רק עוד הערה. אני מכיר את דעתך ואני מכבד אותה ואתה יודע את זה. נפגשנו. אבל אתה בודד בשטח. אתה בודד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא חושב שאני בודד. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

חבר כנסת הוא לא סתם עוד איזה אזרח, כמוני, שבא הנה לנדנד לכם, לבלבל לכם את המוח. חבר כנסת יש לו מעמד. ויש לו אפשרויות. אם אתם הייתם מתארגנים, כמו שמתארגנים השותפים שלכם לקואליציה לחוק ההשתמטות, הייתם מתארגנים לחוק החזרת החטופים, כבר מזמן היו פה. 

לא הייתה במדינת ישראל, עברנו את השיא של מלחמת השחרור בימים של מלחמה. אני, תחשבו על זה. אתה יכול לקחת כמה חבר'ה, ויש כמה חבר'ה, בודדים, אבל יש כמה חבר'ה אצלכם. ופשוט להגיד למי שהמפתחות אצלו בידיים 'אדוני, אם לא עד יום ראשון אז לא, אז גמרנו'. בדיוק מה שעושים האחרים. הייתם צריכים לעשות את זה לפני שנה וחצי כאשר אורי סלונים אמר לכם עכשיו להחזיר את כולם. ב-8 באוקטובר אורי סלונים אמר לכם עכשיו להחזיר את כולם. אם לא, זה לא יקרה. אמר את זה וממשיך להגיד את זה גם היום. 

אבל אתה יודע בדיוק למה זה לא קורה. לא נפתח את זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ואני מניח שאתה לא היחיד בחדר הזה שיודע בדיוק שאין הצעה שהחמאס מסכים לה ואומר הנה, בואו נשחרר. אין, לא קיימת. 

 << אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>  

להפסיק את המלחמה, הייתה. הייתה גם ב-2 באוקטובר, הייתה. רק המפקיר לא רצה, כיוון שהוא מפחד. 


 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא יכול לחשוד גם בוויטקוף כשהוא אומר שהחסם בשחרור החטופים נתון אצל החמאס ולא אצל ישראל, לא יכול לחשוד בו ובדבריו. שאגב, גם ביידן אמר את זה. 

 << אורח >> אופיר אנגרסט: << אורח >>  

אתה יודע מה הבעיה? שישראל רוצה חצי. ישראל רוצה חצי מהחטופים וחמאס אומר קחו את כולם. תסיימו את המלחמה, קחו את כולם. ופה נכנסת הבעיה שלנו. והבעיה שלך כחבר כנסת והבעיה שלכם, שאתם לא עושים הכול. וזאת התשובה, לא עושים הכול. 

 << אורח >> דביר קופרשטיין: << אורח >>  

אני רוצה לדבר, ברשותך. אנחנו פה בוועדת זכויות הילד. לאח שלי, שהוא גם ילד, אין זכויות. הוא נמצא בשבי למעלה מ-600 ימים. אין לו זכויות. אתם פה יושבים בוועדה, הכול טוב. לאח שלי אין זכויות. אני אומר, לאח שלי אין זכויות. בר קופרשטיין. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה אח של בר?

 << אורח >> דביר קופרשטיין: << אורח >>  

כן, אני אח של בר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ברוך הבא. 

 << אורח >> דביר קופרשטיין: << אורח >>  

אז עוד פעם אני אומר, אנחנו פה בוועדה של הזכויות. לאח שלי אין זכויות. אני כאן היום לא כי רציתי, אין לי ברירה. אני לא בוחר להיות אח של חטוף. זו הסיטואציה. וגם עם התאונה של אבא שלי זו הסיטואציה וזה ככה, החיים שלי. ואני רוצה שהחיים שלי יהיו שלמים, שאחי יחזור. זה מה שאני רוצה. 

יש לנו טרגדיה במשפחה והנה אני אומר את זה פה, אבא שלי עבר תאונת דרכים לפני למעלה משש שנים, חמש שנים. הוא הלך להציל ילדה קטנה. ילדה קטנה. הוא היה מתנדב איחוד הצלה. מי שנכנסה בו, הוא היה באופנוע. אני ואחי היינו, היה לנו סניף פלאפל שאבא שלנו פתח לפני חמש שנים. 

 << אורח >> טל קופרשטיין: << אורח >>  

חודשיים. 

 << אורח >> דביר קופרשטיין: << אורח >>  

חודשיים לפני. ואני ובר היינו על העסק לבד. אני בן 16, בר בן 17. לא עשינו בגרויות. אני עשיתי בגרות, גם בר עשה בגרות, אבל לא היינו בבית ספר בקושי. רק באנו לבגרויות. ואנחנו פה בוועדה של זכויות הילד ואין לי זכויות. אין לאח שלי זכויות. 

זה לא הגיוני. באמת זה לא הגיוני. אני רוצה שאח שלי יחזור הביתה. באמת, אני מדבר אליך ואני, אני לא יודע איך להסביר כבר. אני לא יכול, כמה אני יכול להגיד אני רוצה אותו בבית? גם אחרי מה שקרה עם אבא שלי, עם התאונה, כשהיינו שנתיים בבית חולים, המעט שאני רוצה זה שהוא יחזור הביתה עם כולם, עם מתן, עם כל החטופים, החיים והחללים לקבורה. תודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה לך. 

הוועדה יוצאת להפסקה של חמש דקות. 


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:50 ונתחדשה בשעה 11:02.) << הפסקה >>  


 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. תודה רבה על הסבלנות, על הקשב. 

אז נחתור לעומק הדיון. לפני שנצלול אליו נבקש להביע את תודתי ששמורה לחברי ירון לוי, שבזכותו הדיון הזה מתקיים, ביוזמתו. ניתן איזה שהוא בריף קצר. ידוע שעונת הקיץ, כאשר תלמידים יוצאים לחופשה השנתית, נפתחת גם עונת התעסוקה לבני נוער, כאלה שעד גיל 14 ומעל גיל 14. כאשר החלוקה מתייחסת להיקף שעות העבודה שבהם מקובל לעבוד. אמנם העבודה כלפי חלק גדול מהמועסקים מתחילה בתקופת הקיץ, אבל לחלקם היא ממשיכה לאורך השנה. וישנו מנגנון שבא להגן על תלמידים ופועל לשמור אותם כבני נוער, שיוכלו להמשיך ללמוד ולנהל חיי חברה תקינים. כך ששעות העבודה ואופן ההעסקה משתנה, גם ביחס לגילאים וגם ביחס לחלקי השנה. 

בשנים האחרונות, להבדיל מהאופן וסוג התעסוקה שאנחנו עסקנו בהם כשהיינו נערים, שזה היה בעיקר מלצרות, שליחויות, עבודת דלפק באוכל מהיר. בשנים האחרונות, ככל שהקדמה מתקדמת והטכנולוגיה משתלטת על חיינו, ישנן יוזמות צעירות שניתן וצריך לברך עליהן, של בני נוער שהופכים להיות למעשה כיזמים, כבעלי עסק. 

אבל בכל דבר טוב צריכים לשמור גם כן על המינון ועל המסגרות שלא יפרצו. תחומי העיסוק בעיקר הם במדיה החברתית. כנראה שמפתחים מוצר, בכל הפלטפורמות הדיגיטליות. כדי שהם בכל זאת יוכלו לבצע את זה כעצמאיים צעירים וכדי שהם יוכלו להסדיר את הליכי הרישום מול הרשויות בהוצאת פטור ותשלומי מיסים רלוונטיים, ההורים של אותם בני נוער הם אלה שמבצעים בשמם ולמענם את הרישום. והחבות של הילדים עוברת דרך ההורים. זאת רגולציה מבורכת, נדרשת, הכרחית. 

רק שיש פה מבחינת עלייה וקוץ בה. כי באמצעות אותה פלטפורמה, כך לימד אותי ירון חברי, כך סייעו לנו במחקר של הממ"מ, שבאמצעות אותה פלטפורמה, מגיעים בני נוער ולמעשה עוקפים את מנגנון ההגנה עליהם אל מול מעסיקיהם ויוצרים שעטנז, שמצד אחד הם מועסקים בעסק כבני נוער, מצד שני הם מגיעים בבקשה לבעל העסק ואומרים לו אל תוציא לי תלוש. אני עצמאי, תעבוד מולי בחשבונית. ואז מנגנון ההגנה שהמדינה בנתה לבני הנוער מבוטל באותו רגע. 

אנחנו רוצים לראות איך אנחנו מחילים רגולציה רלוונטית עכשווית שמותאמת בקצב ההתפתחות של אופן וסוגי התעסוקה. יש לי איזה שהוא רעיון, אבל לפני שאני אתן אותו אני אשמח להקשיב גם לבני הנוער, גם לנציגי שירות התעסוקה, גם לנציגי מעסיקים אם יש. אבל קודם, לחברי ירון לוי, יוזם הדיון כאמור, בבקשה. 

לאחר מכן כמובן יש שתי מצגות שהכינו גם הממ"מ וגם הנוער העובד והלומד. אני משוכנע שמעשיר את הידע בעקבות החשיפה למצגות. בבקשה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה כבוד יושב-הראש, גם על השותפות בקיום הדיון הזה. דיברנו על זה לפני. בסופו של דבר אני שמח שזה מתקיים. 

כמו שציינת בתחילת הדברים, חוק עבודת הנוער, חוק ישן שבוצעו בו ב-2013 ו-2014 שינויים מינוריים, התאמות קטנות. אני חושב שהנוער שלנו הוא לא דומה לנוער של אותן השנים שחוקק החוק. גם ציינת את זה. יש משפיעני רשת, יוצרי תוכן ויש עוד הרבה מאוד דברים שאני מגלה דרך הילדים שלי שהם בגיל עבודה, לפחות אחת מהן. 

אחת המטרות של הדיון זה בעצם להציף רגע את הנושא לפני שיש בעיה, כי כאשר נכנסו קצת לנתונים וניצן, הממ"מ בדקו בזמן יחסית מאוד קצר את הדברים, גילינו שיש איזה שהיא תופעה של בני נוער שכדי לעקוף את החוק הזה ולעבוד יותר ולא לעבור על החוק, הם הופכים להיות עוסק עצמאי פטור. עוסק פטור, ללא מע"מ, יכול להרוויח עד 120,000 שקלים בשנה ובעצם כל החוק לא חל עליו. הוא לא, אי אפשר להגביל אותו בשעות. 

אבל יש כאן שני דברים שצריך לקחת אותם בחשבון. ואת הפניות שאני קיבלתי, אני רגע פותח סוגריים, אני קיבלתי גם מפני נוער וגם ממעסיקים הגונים שבאו ואמרו תקשיב, יש כאן תופעה. פנה אליי בן נוער ואמר לי בוא תעסיק אותי ואתה לא חייב להגביל את השעות לפי החוק. אם אני בגיל 14 אני יכול לעבוד גם עד מאוחר, אני מוציא לך קבלה. אבל אותו בן נוער לא ידע שבעצם כשהוא מוציא קבלה אין לו זכויות סוציאליות, אין לו ביטוח, אין לו שום דבר שמגן עליו. 

מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר לבן הנוער להיות משפיענים ולהתפרנס ולאפשר להם קצת לטעום מהעולם של איך אנחנו מנהלים את החיים הכלכליים שלנו. מצד שני, מאוד חשוב לנו לשמור על הנעורים שלהם. וכאן באנו לדבר על העובדה הזאת שיש עלייה, אנחנו רואים תעסוקת קטינים ועצמאיים בין השנים 2018-2024 נרשמו 2,575 קטינים כעסקים, לפי דוח הממ"מ. ואנחנו רואים עלייה רצופה במספר קטינים, עלייה של 228% גידול. 

אז אני אומר, יש כאן גידול יחסית מאוד גדול. אמנם המספרים עדיין קטנים, לא מדובר באלפים, אבל כאשר נגיע למצב שזה אלפים אני הייתי שמח שהמדינה ואנחנו כחברי כנסת נדאג להגן על הזכויות שלהם. אז זה מהות הדיון. יש לי עוד שאלות שבין לבין אנחנו נכניס את השאלות האלה. אבל בגדול, מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר להם את חופש העיסוק. מצד שני אנחנו רוצים לראות שמעסיקים וטרנד כזה שגילו אותו מסתבר לפי עקומת הגדילה כאן, יש טרנד שגילו אותו גם מעסיקים. שמציעים להם אתה רוצה, תביא קבלה ותוכל לעבוד כמה שאתה רוצה. 

אז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים גם לזכויות וגם לדאוג לכך שאתם תהנו בסופו של דבר מתקופת הנעורים, כי הנעורים לא חוזרים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. אנחנו כמובן נצטרך גם להציף את החשש שמא יהיו הורים שיעשו שימוש ציני באפשרות הזאת, כדי לייצר הכנסה נוספת לתא המשפחתי באמצעות העסקה באמצעות השימוש באותו פטור. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לגמרי. אבל גם כאן חשוב לציין שבסופו של דבר כאשר מזהים דבר כזה וזה עסק ספציפי שאותו בן נוער מפעיל, זה כן מתקשר במיסים, מסתכל בצורה גלובלית על ההכנסה החודשית של משפחה. אפשר לשמור על זה, אבל זה מעוגן בחוק. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי, תודה. לפני שנעבור רגע לצפות במצגות. יש לנו פה נציגי רשות המיסים? 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

שחררתם אותו.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מי שחרר? לא, לא, אין סיכוי. אין סיכוי. הצוות שלי לא ישחרר בלי לשאול אותי. אין שאלה, אני אפילו לא בודק איתם. טוב. בואו נצפה במצגות. 

 << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >>  

תודה אדוני יושב-הראש, בוקר טוב לכולם. שמי ניצן פייביש, חוקר בצוות חינוך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג כאן כמה דברים מתוך מסמך מידע ראשוני שאספנו בנושא, לבקשתו של חה"כ ירון לוי. המסמך מופיע, המסמך המלא מופיע גם באתר הוועדה וגם באתר הממ"מ, למי שרוצה להרחיב ולעיין. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

בזמן קצר. 

 << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >>  

(הצגת מצגת)

תודה אדוני יושב-הראש. כמה מילים ממש קצרות על עבודת נוער, מאחר וגם אדוני יושב-הראש וגם חה"כ לוי דיברו על התשתית החוקית. מטבע הדברים לבני נוער יש תנאי העסקה, שנועדו להגן עליהם ולשמור על שלומם ובריאותם. יש את חוק עבודת הנוער לעניין זה, שהוא התשתית החוקית. הוא בעצם קובע מגבלות, חובות, כמו מגבלת גיל כמו שציין יושב-הראש, העסקה בשעות נוספות או ביום המנוחה. 

דבר נוסף שחשוב להזכיר זה את הזרוע היותר יישומית של העניין הזה, שזה בעצם מי שאמון על אכיפת הוראות חוקי עבודה בישראל ועל הטיפול בהפרות של הוראות אלו. זה רלוונטי גם ביחס להעסקת נוער, שזה מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה שבמשרד העבודה. שבין היתר הדבר הנוסף שהם עושים הם גם עוסקים המון בהסברה בעצם על זכויות של בני נוער ועל מה שבני נוער יכולים לפנות. 

בתשובת המינהל לפנייתנו, פנינו אליהם בבקשת מידע, עולה שהמינהל לפי התשובה מוסמך לאכוף את זכויות העובדים רק במסגרת של יחסי עובד-מעביד ואינו מוסמך לעסוק בתעסוקת עצמאיים, בין שמדובר בבגירים ובין שמדובר בבני נוער. זה עניין חשוב. 

מטבע הדברים גם כל תחום ההסברה שלהם מיועד לאנשים שהם שכירים. גם אם הם מבוגרים וגם אם הם בני נוער. במקרה הזה שלחו לנו המון דוגמאות של הסברה שהם עושים כלפי בני נוער. אבל שוב, מדובר בבני נוער שכירים. 

הדבר הבא שצריך להגיד כרקע זה שגם כן צוין קודם, מדובר בתופעה שהיא יחסית חדשה. אבל זו תופעה שאנחנו רואים, אני תכף אראה בנתונים, אנחנו רואים שהיא גדלה וצופים שהיא תגדל עוד במהלך השנים, במיוחד בהקשר הדיגיטלי, כמו שציין יושב-הראש קודם לכן. שזה שונה מעבודות המסורתיות שכולנו מכירים וכולנו בטח עבדנו בהם בצעירותנו. שבעבודות האלו היינו במסגרת יחסי עובד-מעביד, אם עבדנו בחנות, אם עבדנו כמלצרים, כך היה אמור להיות, כן? אם עבדנו בחנות מכולות וכדומה. 

מבחינת המדיניות ההסדרה מה שנקרא, מהביטוח הלאומי ומרשות המיסים נמסר לנו, כמו שאמרו פה קודם, שפתיחת תיק של קטין כעצמאי מחייב נציג חוקי שהוא בגיר. זה יכול להיות ההורים שלו, זה יכול להיות אפוטרופוס חוקי, אבל קטין לא יכול ללכת לרשויות ופשוט לפתוח תיק על דעת עצמו של עסק. 

אז זה היה ככה מעין רקע. לפני שאני צולל לתוך הנתונים אני רוצה להגיד שזה נתונים שמבוססים על מה ששלחו המוסד לביטוח לאומי. ככל שהוועדה, וחסרים חלוקה לפי תחומי עיסוק. ככל שהוועדה תחליט שיש צורך להתעמק בנושא אנחנו נוכל לבקש, לפנות לרשות המיסים שוב ולבקש את הנתונים גם בפילוח לפי תחומי עיסוק בחלוקה לענפים. 

כמו שאנחנו רואים בגרף, חה"כ לוי ציין את זה קודם, אתם יכולים לראות שישנה עלייה רציפה לאורך השנים במספר הקטינים שרשומים כמי שמפעילים עסקים עצמאיים בביטוח הלאומי. מהם 251 שהיו בשנת 2018 ו-825 בשנת 2024. מבחינת הגילאים נציין שזה כולל גם את גיל 18. 

אני רוצה אבל רק לעצור ולהגיד כאן הערה שהיא חשובה. אמנם אנחנו אכן רואים עלייה גדולה, אבל כן צריך לציין שמדובר יחסית במספר מאוד קטן ביחס לבני נוער שעובדים כשכירים. לצורך העניין, בשנת 2024 למעלה מרבע מיליון בני נוער עבדו בעצם כשכירים. גם כן זה לפי נתוני הביטוח הלאומי. 

עוד תחשיב מעניין שבעצם הסתכל על בעלי העסקים העצמאיים הקטינים בביטוח הלאומי לפי מין. אנחנו יכולים לראות שאכן יש מגמה של עלייה בשתי הקבוצות, אבל עם מה שנקרא, עם הבדל מובהק לטובת נערים. בשנת 2024 עסקים של נערים עצמאיים, בני נוער, היו 76% מהכלל, לעומת 24% שהיו של נערות. 

השקף האחרון מתייחס בעצם לקטינים הרשומים כעצמאיים לפי גיל, זה רק על שנת 2024. אנחנו יכולים לראות שרובם של הקטינים בעצם רשומים בגילאי 16 עד 18 ומהווים 87% מכלל העסקים באותה שנה של בני נוער עצמאיים. ובגילאים נמוכים יותר אפשר לראות שמדובר ממש במקרים בודדים כל שנה. 

אני אסיים ממש בכמה מילים אחרונות. ראינו שמספר הקטינים שנרשמו כעצמאיים עלה לאורך השנים באופן רציף, הגם שמדובר באחוז קטן מאוד לעומת מספר הקטינים השכירים. וגם ציינו, וזה גם חשוב, שמינהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה עוסק רק בבני נוער שכירים, גם בנושא האכיפה וגם בנושא ההסברה כלפי בני נוער. אז אנחנו נציין בזהירות בהקשר הזה שיכול להיות שככל שיימשך הגידול במספר הקטינים שהם עובדים עצמאיים תעלה השאלה בדבר הצורך בגיבוש מדיניות ייעודית לעניין זה. בין היתר בתחום ההסברה לבני נוער. יש כל מיני היבטים שנוגעים לניהול כספים, חתימה על חוזים, התקשרויות עם לקוחות וספקים, רגולציה על מסחר מקוון וכדומה. 

תודה רבה לכולם על ההקשבה. נזכיר שהמסמך נמצא באתר הוועדה ובאתר הממ"מ ואנחנו כאן זמינים לשאלות וכל מה שצריך. תודה אדוני יושב-הראש. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

כשאתה קורא לזה עצמאי, נניח שמישהו עובד בצורה של נניח רק חודש חודשיים בשנה. מה קורה איתו?

 << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >>  

הוא רשום כעצמאי בביטוח הלאומי? 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

למרות שזה חודש חודשיים?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

יום אחד גם. 

 << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >>  

אני מניח שיש גם עצמאיים בגירים שיכול להיות שהם עובדים כמה ימים במהלך החודש או כמה חודשים במהלך השנה או כמה שבועות. תלוי מה תחום העיסוק. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

נקודה ממש חשובה, ד"ר ניצן. אתה צעיר לדוקטור, אתה צעיר. אחרי זה נדבר על זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תסתכל בפרופסורה שלו שהוא - - -

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

משהו חשוב שצריך להתעכב עליו, שבעצם אין כאן, אנחנו שמענו את תשובת מינהל ההסדרה, שהם לא לוקחים אחריות על אותם עצמאיים צעירים. אין להם יכולת בעצם לבדוק האם הם עובדים במסגרת זמן סביר של בני נוער. ועוד דבר, אין כאן הסברה. וזה מכניס לנושא, אני אפתח את זה ואסגור את זה די מהר. לימודים של חינוך פיננסי במערכת החינוך. אם ילדים היו לומדים לימודים פיננסיים במערכת החינוך ומסיימים עם תעודת בגרות ותעודת מקצוע ויודעים איך לפתוח חשבון בנק ומה זה להיות עצמאי ומה זה להיות שכיר ומה החובות והזכויות שיש להם, כלפי המדינה, אני חושב שהיינו פותרים הרבה מאוד מהבעיות שיש לנו. אז אלה שתי נקודות: אחת, שאין הסברה. שתיים, שאין שום משרד שלוקח אחריות כרגע על הנושא, שאנחנו רואים שהמגמה שלו בגדילה. 

 << אורח >> ניצן פייביש: << אורח >>  

הסברה לקטינים עצמאיים?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לקטינים עצמאיים. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

מה קורה עם הבנקים בעצם? הלא בנק, אתה לא יכול לפתוח חשבון אם אתה פחות מגיל 16, נכון?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אתה יכול בגיל 14 עם אפוטרופוס, בדיוק כמו שאתה יכול עצמאי מגיל 14 עם הורה, כן. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

ואז אתה יכול לנהל בעצם את כל העסק דרך הבנק, גם בגילאים נמוכים יותר? לא, כי אני ראיתי עד שני שליש בגילאי 15. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

עוד פעם, חשוב לציין שזה הגיע ממעסיק ובמקביל עם בן נוער פנייה, שהוא בא ואמר לי, בוא בעל משחקייה. הוא אמר לי תקשיב, עוד מעט חופש גדול, בא אליי בן נוער אמר לי תקשיב, אני יכול לעבוד אצלך עם קבלה. כמה שעות שאתה רוצה, אין הגבלה, אין כלום. ואז הוא אומר לי תבדוק את זה. אז אנחנו בודקים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני אתייחס לזה עוד מעט. גם למה שדיברת קודם על החינוך הפיננסי. אוקיי. הנוער העובד והלומד, בבקשה. 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

(הצגת מצגת)

שלום, שמי שרית אולשביץ', עורכת דין במחלקה המשפטית של הסתדרות הנוער העובד והלומד. הסתדרות הנוער העובד והלומד, אני אציג ממש ברגע. אני כן אגיד שאנחנו בעצם גם השטח, כל מה שקשור לזכויות נוער בעבודה וגם מייצגים, נותנים סיוע משפטי, ייצוג משפטי לכל נער ונערה עד גיל 25 בבתי הדיון לעבודה ובכלל. זה שירות שההסתדרות נותנת בחינם לבני נוער וצעירים. 

באנו היום לדבר קצת על הסטטוס של עבודת בני נוער ולהציג נתונים. כל המצגת הזאת בעצם קשורה לאיזה שהוא סקר שאנחנו עשינו בדצמבר האחרון שסקר גם את החברה הכללית, גם את החברה החרדית, גם את העברה הערבית, בניסיון רגע להבין מה קורה עם בני הנוער העובדים בישראל. אנחנו עושים את הסקר הזה כל כמה שנים כדי לראות את התמורות ואת השינויים שחלים בשוק העבודה. 

לפני שאני אתחיל, אני רק רוצה לדבר על שלושה תיקים מהשבוע וחצי האחרונים, גם שנמצאים בבתי הדין לעבודה אצלנו וגם פשרה אחת שסגרנו. סגרנו פשרה ממש אתמול עם איזה שהוא נער בן 16 וחצי, שעבד מגיל 14 בפיצרייה, לא אגיד איפה. עבד בפיצרייה. אחרי מעל שנה שהוא עובד בפיצרייה הוא ביקש יום אחד לאחר למשמרת, כי הוא צריך ללכת לבנק לסדר איזה משהו. המעסיק אמר לו אין בעיה, תלך לבנק. אל תחזור אחרי זה למשמרת. אל תחזור בכלל ובאותו רגע הוציא אותו מקבוצת הווטסאפ של העובדים ובזה זה נגמר. כך נראו פיטורים של נער שפנה אלינו. סגרנו פשרה, זה היה ממש אתמול. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה הפשרה? 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

הוא קיבל פיצוי על פיטורים לא חוקיים. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

העסקה לא חוקית גם. 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

לא, העסקה, הוא עבד בקיץ וכן, אחר כך זה נהיה לא חוקי, כי הוא המשיך בעצם תוך כדי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, למה? אבל אם הוא ביצע את השליחויות אחרי שעות הלימודים. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

מגיל 14 רק בחופשת הקיץ. 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

בגיל 14 אסור לעבוד במהלך השנה, רק בחופשים. הוא עבד שם יותר משנה. הוא עבד לצערנו הוא התחיל בחוקי והמשיך לא חוקי. אבל הקלות הזאת שבה אפשר להגיד לו אתה רוצה לאחר למשמרת? אין בעיה, פשוט אל תחזור. נמצא כמוך. שוב, לא צריך לעשות תואר כדי לעבוד בפיצרייה. וזה מאוד ניכר שיש הרבה ביקוש לעבוד ומעט היצע, בני הנוער מוכנים להתפשר ומאוד קל להחליף אותם. 

אני עוברת לעוד תיק שהיינו בדיון שבוע שעבר, ואותו אני מייצגת, אז זה תיק שקשור לליבי. של נערה לפני גיוס שעבדה לא הרבה, עבדה ארבעה וחצי חודשים באיזה שהיא מסעדה. כשהיא הגיעה למסעדה אמרו לה עובדים רק על טיפים. זה היה נשמע לה הגיוני. היא לא קיבלה הודעה לעובד או איזה שהוא הסכם עבודה, לא היה שום חוזה. בסוף כל משמרת היא הייתה מקבלת מייל שאומר כמה שעות היא עבדה, כניסה, יציאה, בצורה מסודרת וכמה טיפים נעשו פר שעה לאותו יום. זאת אומרת, לקחו את כל הטיפים שקיבלו במסעדה, חילקו למספר העובדים באותו יום. ואז היא ידעה כמה היא אמורה להרוויח פר שעה באותו יום. בסוף כל חודש היא הייתה עושה את הסיכום כדי להבין כמה מגיע לה. אבל בסוף החודש כל פעם היא מגלה שחסר לה 150 שקלים, 270 שקלים, 300 שקלים. ככה. 

בחודש הראשון היא פנתה למנהל שלה, שאלה למה? הוא אמר 'אני צריך לבדוק', אני אחזור אלייך. בחודש השני היא פנתה והוא אמר 'שמעי, אני לא יודע במה מדובר, לא שמתי לב. לדעתי זה אותו סכום'. בחודש הרביעי היא כבר עזבה ופנתה, ניסתה לפנות אליו שוב, לא הצליחה. פנתה אלינו. לא הצלחנו להגיע לאיזה שהם דין ודברים כדי לסיים את הפרשייה וכן היינו צריכים לפנות לבית הדין לעבודה. 

שבוע שעבר היה ניסיון גישור שלא צלח. לצערנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה טענותיו?

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

שלא מגיע לה שום דבר. באיזה שהוא שלב הוא שלח לה גם הודעה, הודעת ווטסאפ, הודעה קולית שאומרת 'יש מס מעסיקים. אם לא קיבלת בדיוק אותו דבר אז כנראה שזה מס מעסיקים. אני לא מבין מה את רוצה ממני'. אני לא שמעתי על מס מעסיקים. יש כל מיני מיסים שמשלמים. והיא בתמימות עוד עונה לו וחזרה בה בווטסאפ 'מה, בגלל שאני תכף מגיעה לגיל 18, זה כמו ביטוח לאומי? כמו מס בריאות?'. זאת אומרת, לא ידעה, לא הבינה על מה מדובר. 

אז הוא אמר לה תסתכלי בחוזה. אבל אין חוזה. זאת אומרת, היא מעולם לא קיבלה הסכם עבודה, אז אין לה מושג. ואז היא פנתה אלינו ודיון ההוכחות בוא יבוא ואני מקווה שהיא תקבל את מה שהיא צריכה. 

התיק האחרון נעשה ממש בשעה האחרונה, בדיוק קיבלתי הודעה שנגמר הדיון. זה תיק על איזה שהוא צעיר, כבר מעל גיל 18. הוא עסק כשליח. הוא שליח, מביא אוכל ממסעדות, ממספר מסעדות ללקוחות. העבירו אותו באותה אפליקציה בין מספר חברות קבלן, לקבלני משנה, כדי שהוא כן יקבל איזה שהוא תלוש שכר. כשהוא עזב הוא ביקש דמי אבטלה ובעצם הביטוח הלאומי לא הכיר בחברות הקבלן כמקומות שהוא באמת עבד בהם. הביטוח הלאומי אמר החברות האלה לא באמת העסיקו אותך, מי שהעסיק אותך זאת אותה אפליקציה של שליחויות שדרכם מזמינים את האוכל. 

עכשיו נשאלת השאלה ממי הוא מקבל תגמולים? יותר מזה, ביטוח לאומי גם חייב אותו, יצא לו כ-4,000 שקלים על זה שהוא לא שילם בשנה וחצי שהוא עבד, לא שילם דמי ביטוח לאומי. למרות שבתלושים שהוא קיבל מחברות הקבלן, קבלני המשנה, כן קיבל, כן הורדה, כן הייתה הורדה לביטוח הלאומי. אבל הביטוח הלאומי לא מכיר בזה. הוא טוען שזה בכלל לא הועבר אליו בכסף דרך החברות האלה. 

וזה יתברר בבית הדין. מחכים גם לאיזה שהיא, מה שהיה עכשיו הרגע בדיון זה שהשופטת הציעה לחכות לפסק דין חזנוביץ', זה איזה שהוא פסק דין שהלך לארצי ומחכים לפסיקה שם, גם בנוגע לביטוח הלאומי. אנחנו צריכים להחזיר תשובה אם אנחנו רוצים איזה שהיא פסיקה באזורי. 

זה כמה דברים ממש מהימים האחרונים שאנחנו התעסקנו. עכשיו, למה בכלל אני מספרת את כל הסיפור הזה? כדי להבהיר את המצב של סטטוס בני הנוער. עכשיו אני רוצה רגע לחזור ממש בקצרה, כי ניצן כבר אמר את זה. התכלית של החוק היא לשמור על בני הנוער. לא לפגוע בגידול שלהם, להתאים את חיי העבודה לגיל ולבשלות הילד, תחת תנאי עבודה הוגנים. זאת התכלית, אנחנו מעוניינים שהם יעבדו. תכף גם נראה מה בני הנוער מעידים על עצמם בסקר שערכנו על במה תורמת העבודה לחיים שלהם, לבגרות שלהם, להתפתחות שלהם. אבל אנחנו כמבוגרים צריכים לשמור עליהם, גם מבחינת הזכויות וגם מבחינת הבשלות והביטחון שלהם. 

קצת מתוך הסקר שערכנו. קודם כל, מבחינת היקף עבודת נוער בישראל 70% מבני הנוער בישראל מעורבים בשוק העבודה. מעורבים זה אומר יכול להיות שהם עבדו רק בקיץ. יכול להיות שהם עבדו מספר חודשים במהלך השנה. יכול להיות שהם חיפשו עבודה, מצאו, לא מצאו. היו מעורבים. כאשר 30% העידו על עצמם שהם עבדו יותר מעבודה אחת במהלך השנה. זאת אומרת שבני נוער גם מחליפים עבודות. זה לא איזה משהו שנכנסתי ועכשיו אני נשארת עד הצבא. 

רוב בני הנוער מעידים על עצמם בממוצע תקופת עבודה במקום עבודה אחד היא 4.8 או חמישה חודשים. זה לא המון. אני יכולה להגיד לצורך העניין שכאשר חתמנו על הסכם קיבוצי עם בורגר ראנץ' אז התאמנו את ההסכם הקיבוצי לנוער, כי הם מעסיקים בעיקר נוער. אז נניח תוספת שכר אחרי שלושה חודשים. מבחינתם נער שהחזיק שלושה חודשים בסניף הוא כבר נער ששווה להתייחס אליו בתור מישהו שעובד הרבה. אז גם כל מיני תמריצים שהם באמת קשור לעולם עבודת הנוער. 

מבחינת היקף העבודה, מדברים על תשע שעות עבודה בממוצע במהלך הלימודים, שזה סדר גודל של שתי משמרות אחר הצהריים, 16:00 עד 20:00-21:00 או 17:00, 18:00 עד 22:00, משהו כזה. שוב, לפי התשובות של בני הנוער. ו-54% מהעובדים עבדו בחופש הגדול. זה לא מעט. 

אני רוצה רגע שנסתכל על העולם הזה. שאלנו את בני הנוער בעצם האם חוויתם פגיעה בזכויות שלכם. שימו לב, כמעט 50% אמרו לא קיבלתי תלוש שכר באופן עקבי. זאת אומרת, אני לא יודע אם מה ששילמו לי הוא כמו שצריך. אני לא יודע אם שילמו לי נסיעות, אני לא יודע אם שילמו לי זכויות סוציאליות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

האם לאורך השנים בחנתם הפעלת מודל שגם העסקה של בני נוער גם בתקופת הקיץ ו/או 16 ומעלה אחרי שעות הלימודים, תיעשה גם באמצעות מנגנון שמירה שבו ההורים חותמים על ה-101, ההורים הם חלק מכל תהליך קליטת העובד והעסקתו?

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

האמת שלא. מהסיבה הפשוטה שלא ההורה הוא זה שמתקבל לעבודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא שייך. הרי קטין שפותח עסק ההורה פותח את העסק. 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

קטין שרוצה לפתוח חשבון בנק, ההורה הולך לפתוח את חשבון הבנק. ההורה מגיע איתו. בסדר? זאת אומרת שפה יצרנו איזה שהוא מנגנון שאומר הילד לא יכול להיות חשוף לבד אל מול האתגרים, החשיפה, הסיכונים וגם עצמאות היתר. וההורה מלווה אותו בכל התהליכים האלה. 

גם כאן, כאשר קטין מתקבל לעבודה החובות והזכויות והמגבלות שחלות עליו משוקפות להורה במעמד קליטת העובד וההורה לצורך העניין ממוען בלקבל את תלוש גם במייל. וההורה חותם על תצהיר שהסבירו לו מהם המגבלות והזכויות והחובות של הילד וההורה חותם שהוא בנוכחות הילד וגם הילד חותם שהעבודה יכולה להתקיים רק בימים האלה ובשעות האלה ובהיקפים האלה. 

אני אומר, לצד כל החששות האלה, גם ילד שנכנס לשוק העבודה בגיל צעיר כזה אנחנו מאוד רוצים לעודד עצמאות. אבל גם לעצמאות בגילאים האלה חייב שיהיו גבולות. כי ילד שמקבל עצמאות יתר הסמכות ההורית נפגעת, הבחירה על מה לבזבז את הכסף, באיזה היקפים ובאיזה נושאים ובאיזה תכיפות נשמרת כבר לילד. כי הילד אומר אני עבדתי על זה. 

אם ההורה מלווה את אותו נער בתהליך הוא עדיין שותף גם להכנסה. בסדר? אני אומר לך את זה כדוגמה. לצערי לא השכלתי עם ילדיי הגדולים לעודד אותם לצאת לעבוד. לצערי. בן הזקונים מאוד מאוד כמהה לכך. הוא רוצה להרגיש. וקיימנו איתו שיחה ואמרנו לו אתה תוכל לעבוד בחופש, כשאנחנו נבחר ביחד עבודה. אבל אתה לא תוכל להחליט בעצמך איך אתה מבזבז את הכסף. זה שלך, אנחנו נצטרך לבחון ביחד את המטרות. ואנחנו רוצים להיות שותפים לתהליך. נראה לראות ביחד את העיסוק שאתה רוצה. אתה רוצה לעשות קורס, בוא נבחר אותו ביחד. 

כי אתה עדיין רוצה להיות עם האצבע על הדופק. ילד שכבר עבד בגיל צעיר, כשהוא מגיע לגיל בגרות עוד לפני שהוא התגייס הוא כבר בעל בית. אז הוא כבר יכול להחליט אם הוא עושה בגרויות או לא, אם הוא מתגייס לצבא או לא, אם הוא קונה רכב בכלל או אופנוע. אני אומר, בואו נשמור עליהם גם ילדים. גם אם אנחנו רוצים לקדם את העצמאות שלהם, אנחנו צריכים שהם ואנחנו נדע שהם עושים את זה בבקרה ובברכת ההורים. 

אני שואל איפה אתם מביאים לידי ביטוי את המנגנון הזה שההורה יהיה חלק מתהליך הקליטה והעסקה של הנוער. 

 << אורח >> מיכל יודלביץ: << אורח >>  

סליחה, אבל למה לא משרד החינוך למשל? זו גם אחריות של משרד החינוך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אתה מיד מקבל רשות דיבור. אתה תצטרך להציג שם ותפקיד וברוך הבא ואנחנו נהנים להקשיב לך ואני גם אענה על מה שאמרת. בסדר?

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

אדוני היו"ר, אני אומר, מה שאתה בעצם אמרת יש בזה יתרון נוסף. כי כאשר עומד הילד, הנער, מול המעסיק, כשהוא עומד לבד זה אחרת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מאה אחוז. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

כאשר ההורה מלווה אותו אז הוא יודע שיש אבא או אמא מאחורה והוא יתייחס אחרת לחלוטין. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מאה אחוז אתה צודק. מאה אחוז. ואז בכזה מצב בטוח בטוח, מהר מאוד, בהמשך למה שאתה אומר, נראה את המדד משתנה בחוויית פגיעה בזכויות. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

48% לא מקבלים תלוש שכר. ההורה ישר שואל איפה התלוש? 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

אני רק אזכיר שאנחנו גוף שאינו ממשלתי. זאת אומרת, לא אני קובעת את החוק. החוק היום לא מחייב נער או מעסיק שבא להעסיק נער לערב את ההורה. זאת אומרת, יש כל מיני סעיפים בתוך החוק. נניח מה שקשור לפרסומות והופעות, אז יש גם תקנות ויש גם סעיף ספציפי בחוק עבודת הנוער שמגן על מי שהולך לעשות פרסומות שיהיה מבוגר לידו, כדי להימנע מהטרדות כאלה ואחרות. אבל כאשר נער הולך לאולם אירועים ומבקש לעבוד או מסתובב בקניון ומחפשת עבודה, נער, נערה, לא משנה, המעסיק מדבר ישירות איתו. מעסיק אותו, לא את ההורים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ויכול להיות שזה מנגנון שאנחנו חייבים להכיל כדי להגן על בני הנוער שלנו. חד משמעית. עכשיו אני אומר, אנחנו צריכים להפעיל את זה כמנגנון, כתנאי מתלה באישור העסקה של מעסיק ולא להשאיר את זה לבחירת שיקול דעתו של המעסיק או של ההורה. אתה רוצה להעסיק את הילד, תביא את ההורה פעם ראשונה. 

מה שאני אומר, כל הרגולציה בוודאי בתחום הזה, לא היה לה צורך אם לכולם הייתה מודעות. אם כל המעסיקים היו הגונים, אם כל ההורים היו בבקרה מלאה, אם כל הילדים היו תלויים ומפתחים תלות מתמשכת בהורים בליווי. כל אחד בהתאם לרמת בגרותו וגילו. הרגולציה באה להגן על מי שלא נמצא במודעות מספיק גבוהה. לכן אני מבקש שנבחן החלת חובה על מעסיק שהוא לא יכול לקלוט, הוא לא יכול להסתפק באותו פנקס של הנער כתנאי מתלה יחיד לקבלתו לעבודה ולהעסקתו. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אני אשמח להעיר משהו. אני יכולה? 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בוודאי. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

דבר ראשון היי, אני ליאור, אני בת 17. אני פעילה חברתית מארגון LEAD, המסלול למנהיגות בישראל. רציתי לשאול שאלה, מה קורה כשאין אפוטרופוס שפוי בסביבה? אני יכולה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוי ואבוי. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

לא, אני יכולה להגיד לך שיש לי חברה שבאה ממשפחה דתייה. והיא יצאה מהארון. וכל המשפחה ניתקו איתה קשר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן. גורמי הרווחה ממנים לה אפוטרופוס באמצעות בית משפט. אין מצב במדינת ישראל שמישהו מדווח עד גיל 18, לא משנה מה יכולותיו, שלא ממנים לו אפוטרופוס. העדפה ראשונה מי מהוריו, הוריו ואם לא מי מהוריו, ואם לא העדפה שנייה קרובי משפחה ממעגל ראשון שיכולים לעשות את זה ומוכנים. ואם לא, אז משפחות אומנה ו/או כאלה שמגייסים אותם לטובת העניין. מעל גיל 18 זה כל מי שאינו בר דעת לכלכל את צעדיו וגורמי הרווחה מתרשמים שחייבים למנות לו אפוטרופוס ממנים לו אפוטרופוס. אין שאלה בכלל. בסדר?

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אין בעיה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

גם לא בהקשר הזה, בכל עניין. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אני רק רוצה אבל לשאול, אנחנו בתור בני נוער, אנחנו רוצים את העצמאות הזאת. אנחנו לא רוצים שתהיה איזה שהיא תלות בהורים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בשביל זה אנחנו פה, בדיוק בשביל זה אנחנו פה. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אתם אומרים שאתם כן רוצים שתהיה איזה שהיא בקרה של הורים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חד משמעית, חובה. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אבל יש הורים גם שלא מאשרים. הורים שלא נמצאים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

עדיין אותם ילדים הם ילדים של הורים והסמכות ההורית היא כזאת שצריך לתת להורים את הקרדיט לקבוע מה נכון לילד שלו באותו זמן. ולעניין אותו עיסוק, אם בכלל וכמה. ואם להורה יש את הזכות ואת החובה להוליד, לגדל, לפרנס, לא לישון בלילה, להגיע לאסיפות הורים, להשקיע משאבים. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

הלכנו על הקו הטוב אבל. אתה יודע, יש שני צדדים למטבע. אני רגע רוצה לקחת את השאלה של ליאור. אני כן חושב שצריך את ההורים, אבל עד גיל מסוים. אם אנחנו, יש כאן גם שלבים של החוק. 14, 15, 16 באיזה שהוא אופן ההורים לא יכולים להישאר תמיד אפוטרופוסים וללוות אתכם. אבל כן צריך איזה שהוא פיקוח. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ההורה הוא אפוטרופוס עד גיל 18 ויום, ירון ידידי. אין שאלה בכלל. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אבל מה קורה במצב שבו הילדים עובדים כדי לפרנס את הבית, לעזור להורים? ויש הורים, איך?

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

אני אומרת, במצב כזה ההורה יכול - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אדרבא יש אינטרס להורה לשתף פעולה עם הרגולציה שנחיל. מה הציפייה? מה אנחנו רוצים בסך הכול? להגן על הילד. בסדר? אנחנו רוצים להגן עליו גם בהיבט הגנה על הזכויות שלו, גם על הפרט שבו וגם על נפשו וגם על חינוכו. בסדר? אנחנו רוצים לייצר איזה שהוא מנעד שלאורך שנות בגרותו הוא יידע לדעת בהכול במינון נכון ועל פי חוק ובבקרה. מי יותר מההורה בשביל לשמור על האינטרסים שלו?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לגמרי חשוב, אבל עוד פעם, לדבר על הגילאים המוקדמים יותר, גילאי 14. בגילאים קצת מתקדמים יותר, אם נער בן 17 צריך את האישור של ההורים שלו?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חד משמעית כן. הנה, אני אומר לך. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

להילחם בעזה בגיל 18, שנה אחרי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן. זה החוק, 18. 18. אגב, זה גם מופיע במקורות שלנו. זה גם מופיע. מה קורה עד גיל 18 ואיך מוגדר בחור מגיל 18. אין מה לעשות. ירון, תראה, אני לא מתכוון לתת פה - - -


 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

כבן נוער בגילאים האלה שמדוברים אני אשמח להוסיף. 

קודם כל, תודה רבה על כינוס הוועדה ועל זה שהנושא הזה עולה בכלל. 

קוראים לי איתן נוימן, אני מרעננה. 

אני לומד בכפר הירוק ואני שגריר בארגון LEAD. 

אז קודם כל, אני לגמרי מסכים איתך בנקודה שאיזה שהוא פיקוח או השגחה היא יכולה להיות לטובה, שבני נוער אין להם כרגע את הכלים לעשות את זה בעצמם בכל המקרים ושכן צריך להיות איזה שהוא גוף שמפקח ומוודא שמקבלים את כל הזכויות שמגיעות להם. 

אבל אתה יוצא פה מנקודת הנחה שכל הורה יש לו את האינטרס הכי טוב לילד שלו ועושה את כל מה שהוא אמור לעשות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חד משמעית. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

זו נקודת הנחה מוטעית בעיניי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, אני אסביר למה. שמך שוב?

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

איתן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

איתן, תראה. גם השכנה שלך, ליאור, נגעה בנקודה מקבילה, בדיוק כמו שאתה נוגע. בוא ניצור חילוק. הורה שלא ממלא את תפקידו זה הורה שהמקרה המשפחתי הזה אמור לעבור לגורמי הרווחה. אוקיי? חייב לקבל פיקוח, ליווי, הדרכה. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אבל הוא לא תמיד עובר. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

אתה מדבר בשלב המתאים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה אירוע אחר אבל, זה לא הדיון. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

כמובן שאמור. לא, סליחה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חבר'ה, זה לא הדיון. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

כמובן שאמור. אבל בסופו של דבר בהרבה מקרים זה פשוט לא קורה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, לא. אז בואו תקשיבו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

יש את הכלל ואת היוצא מן הכלל .

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה לא הדיון. בואו ננסה רגע להתפקס. הדיון עוסק כרגע במנגנוני ההגנה על העסקת צעירים. 

אלה שעצמאים ואלה ששכירים. אנחנו רוצים ליצור מנגנון, שנייה ידידי הצעיר. יש נושא כאוב אחר שהתא המשפחתי לא מספיק מגונן. הוועדה הזאת קיימה עשרות דיונים, מפקחת, שומרת. ותמשיך לנהל דיונים להקשיב למקרים ולחשוב על פתרונות ביחד אתכם. זה לא נושא הדיון אבל. בסדר? הדיון הזה עוסק כרגע מה אנחנו צריכים לעשות כדי לאפשר לכם, בני הנוער, להיות עצמאיים מצד אחד, להתחיל להתרגל לחיים הבוגרים. כי ברגע אחד אתם מנהלים כבר חיים עצמאיים. בסדר? אז לעזור לכם לעבור את השלב הזה מאז החממה המלאה שההורים מכלכלים את כל הצרכים שלכם ואתם תחת הסינר של אמא על מלא. ולאט לאט לקראת זה שאתם מתגייסים ואז אתם מקימים בית. אנחנו בוחנים כרגע מה אנחנו צריכים להפעיל כדי לשמור שזה ייעשה נכון, חוקי, מידתי, מוסרי. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

יופי. אז חשוב לי להתייחס לנקודה אחת שהוזכרה, ש-90% מבני נוער שמועסקים חווים פגיעה בזכויות שלהם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

על זה אני מדבר. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

בעיניי זה משהו שגם עם פיקוח הורים שאתה, כאילו נאמר פה שצריך להיות הורה או איזה שהוא מגונן שיוכל להגיד פה אין, פה אין. לבני נוער עצמם אמורים להיות הכלים האלה. לי אישית כבן נוער במערכת החינוך אף אחד לא הסביר לי בשום נקודה, בשום שלב, על חינוך פיננסי, אם בכלל. אף אחד לא דיבר איתי על התכנים האלה, לא לימד אותי מה הזכויות שלי, איך אני אמור להשתמש בהן. למי לפנות. אם יש פגיעה עם מי אני יכול לדבר. אלה פשוט כלים שאף פעם לא קיבלנו. 

זה יפה מאוד להגיד סבבה, תביאו מישהו אחר שיוכל לעשות את זה בשבילנו. אבל כל הקטע זה לתת לנו את הכלים. ואלה פשוט כלים שאין לנו ואנחנו לא מקבלים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בן כמה אתה?

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

אני בן 16. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אנחנו לא בבית ספר. מיד אני נותן לך רשות דיבור. 

 << אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >>  

אני מהמועצה לשלום הילד ואני ממש אשמח להמשיך את דבריו. אני גם תכף צריכה לצאת לוועדת חוקה, אז אני ממש אשמח לזכות דיבור. 

תודה. אני ליאור בר ניר, אני מהמועצה לשלום הילד. אני עורכת דין. 

אני אחראית על תחום חינוך. קודם כל, אני רוצה להודות על קיום הדיון, במיוחד לחה"כ ירון לוי. השבוע הוא השתתף בפרלמנט הנוער שקיימנו בבאר שבע. היה שיח מדהים עם בני נוער שהשתתפו. 

אני ממש שמחה שאני ממשיכה את דבריו של איתן, כי הכול באמת מתקשר. אז הפרלמנט שלנו השנה נגע בהנגשת זכויות. והנושא של עבודת נוער זה היה ממש התחום החם שם. אנחנו היינו בטוחים שידברו איתנו על דיגיטל, דברים אחרים, אבל דיברו על הזמן זה חזר רק עבודת נוער. 

באמת עלתה שאלה איך מנגישים את הזכות הזאת. איך, הנוער לא מדבר בשיח של זכויות כי לא מדברים איתו על זה מספיק. זה מה שעלה מדברי בני הנוער. עלתה שאלה של ההנגשה. חלק באמת אמרו שלא לומדים את זה בכלל בבית הספר. זה לא חלק מתוכנית הלימודים להבנתי. זה תלוי מורה. 

צריך שהשיח הזה ידובר. יש את שוק העבודה המסורתי שאנחנו שומעים שם המון, גם עכשיו במצגת, על הפרות בנושאים של הפסקות, של הסעות, של שכר. יש המון המון הפרות בעניין הזה. צריך לראות גם מה אנחנו עושים עם זה. 

בשנים האחרונות יש באמת הרבה הסברה מטעם משרד העבודה, פעילות מבורכת. צריך פשוט שזה יחלחל קצת יותר לשטח, קצת לבני נוער שבאמת חווים את זה כל הזמן. וגם מבחינת האכיפה, צריך יותר פיקוח. פיקוח איכותי של משרד העבודה. בשביל שלא יחכו שהנוער יתלונן, אלא לעשות איזה שהיא פעולה יזומה קודם לכן. 

לגבי בני נוער עצמאים אנחנו חושבים שצריך לעשות איזה שהוא מחקר עמוק בנושא הזה. גם לאסוף נתונים מקיפים ממשרד העבודה, גם ערוצי התוכן. באמת להבין את השלב הזה של מתי מתחילה עבודה. מתי נוער נחשב, לא יודע, למשפיען ומועסק. צריך לראות באמת איזה נתונים אנחנו יכולים לקבל בשביל לעשות עבודה טובה ולתקן את הוראת החוק בהתאם. 

אנחנו נשמח לקדם שיתוף נוער בנושא יחד עם הנוער העובד והלומד, עם מועצת תלמידים, משרד העבודה. כבר יש לנו את הניסיון בתחום של זכויות נוער, בהנגשה. אנחנו יודעים איך לעשות את זה וממש נשמח לפעול בנושא. וכמובן להביא את הדברים לפתח הוועדה. תודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. לפני שאת הולכת אני אתייחס לפחות לשני חלקים מרכזיים ממה שדיברת. החלק השני שמתייחס בצורך בהתאמה בהעסקת בני נוער על פי חוק, אני מושיט יד. מושיט יד, מזמין גם את חברי כדי לבצע התאמה בחקיקה. בואו נעבוד ביחד, לא צריך בשביל זה עכשיו להשתמש בשעות הדיון. ניפגש, הצוותים שלי כבר מעודכנים לגבי זה. נטכס עצה מה צריך לעדכן, מה צריך להתאים, איך לבטא את זה. נקדם את זה בחקיקה, מטעם הוועדה. אנחנו על זה במאה אחוז מחויבים לתהליך וקדימה. 

החלק הראשון, אני אשאל אותך שאלה. את יודעת, היום בני נוער צעירים בני 17 שמוציאים רישיון, על פי חוק חייבים להיות, הנהיגה בשלב הראשון מחויבת להיות מלווה על ידי מלווה בוגר שיש לו ניסיון. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

רגע, משהו מאוד חשוב. בגיל 16 אפשר להוציא רישיון על אופנוע ולא חייב מלווה, שזה עוד יותר חמור. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

נכון, צודק. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

זה גם אירוע בפני עצמו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

צודק במאה אחוז. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

הורים נותנים לילד בן 16 אופנוע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מאה אחוז אתה צודק. מאה אחוז ואנחנו נצטרך להתייחס לזה. אבל הבאתי עכשיו פרפרזה את עניין התאמת החוק. שאנחנו היינו צעירים, יכולנו להוציא רישיון לעלות על רכב באותו יום שקיבלנו את הרישיון ולנסוע. בין רישיון שמהווה מסוגלות חוקית לנהיגה לבין פרקטיקת נהיגה יש איזה שהוא שלב ביניים שצריך לעבור. הוא מחולק בין שני מדרגים: יום ולילה. החוק הזה בא ואומר, התקנות האלה באות ואומרות שאנחנו לא מסתמכים על זה שיש שוטרי תנועה שאם הילד ייסע בלי חגורה הם יגידו לו 'נו, נו, נו, תחגור חגורה'. ואם הוא נוסע עם יד אחת ומרוכז במוזיקה במקום בדרך אז יהיה מי שיסב את תשומת ליבו. אנחנו אומרים אנחנו כהורים, אנחנו או מי בשמנו או מטעמנו שאנחנו סומכים עליו, ילווה את ביתנו ובננו בשלב הראשון שהוציא רישיון. כמה שלב ראשון? בהתאם לגילו. גילו בערך קובע גם את רמת בגרותו. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

אני חייב לומר, להצטרף למטפורה שלך. גם עם מלווה לפני שאני עכשיו בתהליך נהיגה יכול לנסוע, צריך לעבור 28 שיעורים, צריך לעבור תיאוריה, צריך לעבור טסט פנימי וחיצוני. כאשר בן נוער מגיע לשוק העבודה הוא לא מקבל את כל ההכשרה הזאת מראש. עוד פעם, אף אחד לא נתן לנו את הכלים האלה. באמת כמו בנהיגה, יש את הפיקוח הזה מראש מצד ההורים, שצריך מלווה. אבל זה אחרי תהליך ארוך. בשוק העבודה אין את התהליך הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני אומר לך למה יש פה עלייה וקוץ בה. אני קיבלתי את ההתייחסות למה שאתה אומר מחלק גדול מכם. הרעיון בלאפשר ולעודד בני נוער לצאת לעבוד זה לא כדי שהם יתחילו קריירה לשמה בשנות נערותם. אל תתבלבלו. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

כמובן שלא, אבל זה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שנייה ידידי הצעיר. משפחה ממוצעת שרוצה לאפשר ולעודד את ילדיה הבגירים, בני הנוער שבהם, לצאת לעבוד, זה כדי לחנך אותם לעצמאות. כדי להרגיל אותם לשוק העבודה וכדי לגרום להם להעריך כסף מהו. כי כשילד מבקש דמי כיס מההורה הוא אומר לו 'אבא, אני יוצא לסרט. תביא לי בבקשה 300 שקלים'. הוא לא עבד בשביל זה, הוא לא הזיע בשביל זה. אין לו שום בעיה לשרוף את זה אפילו בדרך לקניון. אומר אם אתה תעבוד אתה תדע להעריך את זה. זה חלק מאקט חינוכי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

כבוד יושב-הראש, יש אוכלוסייה מאוד גדולה של בני נוער ובנות נוער שהם עובדים לעזור בכלכלה של הבית וחייב להתייחס לזה, לאור המצב המורכב שאנחנו נמצאים. שנתיים של מלחמה, זה משפיע על כל בית ובית. אנחנו רואים את זה בסופר, אנחנו רואים, עכשיו אנחנו נראה את הנתונים. אני יכול לחזות את זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא מתעלם מזה, חבר'ה , תקשיבו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

בקיץ הזה אנחנו נראה גידול במספר בני הנוער שיוצאים לעבודה. ואני אומר לך, זה לא רק בשביל לחנך את הילדים שלנו, זה צורך בסיסי לסגור את החודש. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, לא. אני לא מסכים לקדם את זה כאן בוועדה. סליחה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לא, לא, זה לא מה שאני מקדם. שנייה, תן לי, רגע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש כורח מציאות, אתה צודק. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אתה מציג מצב שבו, אני גם הורה, אוקיי? ברוך השם אני לא צריך לשלוח את הילדים שלי לעזור לי לסגור את החודש. חברי כנסת, אתה יודע כמה אנחנו מרוויחים. יש שכן לידי, שהוא כן יוציא את הילד שלו בן ה-14 לעבוד, גם כדי ללמד אותו ערכים, את המשמעות של כסף. אבל גם כדי לעזור לסגור את החודש. אז אנחנו חיים במציאות מקבילה, שבה אנחנו אומרים אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו להיכנס לשוק העבודה, להכיר את הזכויות שלהם, להתנהל נכון מבחינה כלכלית. אבל יש ציבור גדול של ילדים, בני נוער, שהם יוצאים לעבוד כי הם חייבים לעזור להורים שלהם. כי אתה יודע מה, אני אומר בצעירותם גילו את בגרותם. הם מבינים את הצורך, הם רואים את זה במקרר והם פוגשים את זה. 

אז אני לא אומר שאנחנו נעודד אותם לעבוד. להיפך, אני אומר שאנחנו נגרום לזה שאם הם כבר יצאו לעבוד הזכויות שלהם יישמרו והם לא יעשו את זה בצורה כזו שהיא בלי ביקורת. אבל יש שני מסכים שצריך להסתכל עליהם: אחד זה חינוך ואחד זה צורך. והצורך נראה לי בימים שאנחנו נמצאים מבחינה כלכלית עולה על החינוך של ההורים. זוהי דעה, אתה יודע. זאת עבודה גם אפשר להגיד. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אני יכולה להגיד שאני, אני בת יחידה לאם יחידה. אבא שלי נפטר. ואנחנו במשפחה לא מקבלים שום סיוע כספי מהמשפחה, זה רק אני ואמא שלי. ואני עובדת מגיל 13 ותשעה חודשים, אפילו לפני שהיה מותר. מעבר לזה שאמא שלי הבן אדם הכי מדהים בעולם, עם ערכים הכי מטורפים שיש, זה חד משמעית היה, אני יצאתי לעבוד כי לי היה מוסר עבודה מאוד גדול. אבל הייתי צריכה לעזור לאמא שלי. 

ויש לי שאלה, באמת כאילו כי אני לא כל כך מבינה. אצלי בעבודה הראשונה שהייתה לי, לא זוכרת בדיוק בת כמה הייתי, נראה לי בסביבות 14 כזה, זה היה בחופש פסח. זה היה מאוד מפוקח עם אמא שלי. מבחינה של כאילו אני ממש זוכרת שבאתי לחפש את העבודה אז היא גם הייתה איתי וזה. ובכל זאת פגעו לי בזכויות. זה שאמא שלי באה בפעם הראשונה, זה לא היה, בכל זאת פגעו לי בזכויות. בכל זאת לא קיבלתי תשלום על התלמדות ולא יודעת, אני לא יודעת, אני כן מאמינה שזה נותן איזה שהוא רף ואיזה שהוא משהו שהוא יותר טוב לנו ולי, ואני הייתי שם. אבל עדיין פגעו לי בזכויות, גם כאשר אמא שלי הייתה מעורבת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין צל של ספק שהפתרונות שאנחנו מנסים להציג פה לא אמורים לתת מתן מענה ותפירה מלאה לכל החורים שחלקם עדיין יישארו פתוחים. התפקיד שלנו הוא להיות יצירתיים ולאתר מעת לעת מהם הכשלים, מהם הלקונות ולבחון חלופות ולשאוף להטמיע אותן. אנחנו רוצים רגע, אני גם לא מדבר על המקרה שבו אתה נגעת, שאת גם כרגע דיברת עליו, שהעבודה היא צורך הכרחי לקיים משפחה. בסדר? זה אירוע אחר שצריך לדעת להתייחס אליו. 

אני משוכנע שרוב בני הנוער שיוצאים לעבוד לא יוצאים לעבוד כצורך לקיים את משפחתם. למה? כי נער בן 16, בוא נלך לרף שהוא יכול לעבוד במהלך השנה גם, נער בן 16. יכול לעבוד בממוצע מקסימום, מקסימום שלוש שעות ביום. מקסימום. לא יכול יותר. אם הוא עובד יותר זה אומר שהמטרה המרכזית כבר הוסטה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

40 שעות. שמונה שעות. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

שמונה שעות ליום, 40 שעות בשבוע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חבר'ה, אני לא מדבר על חופשה. אני מדבר לאורך השנה. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

גם לאורך השנה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שמונה שעות ביום?

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא. אז אני אומר לכם שזה מחטיא את המטרה. חבר'ה, זה מחטיא את המטרה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אחרי שעות הלימודים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הגבילו, בואו, תעצרו שנייה. גיל 14 עד 16 יכולים לעבוד רק בחופש. 16 יכולים לעבוד לאורך כל השנה, אבל לא על חשבון שעות הלימודים. שעות לימודים זה לא רק השעות שתלמיד נמצא בבית הספר. שעות לימודים. זה יכול להיות 8:00 עד 15:00 לאחר מכן יש ארוחת צהריים, יש שיעורים. יש מידי פעם קצת חברה. וחלק מהזמן הפנוי מיועד לעבודה. זה הרעיון. זה הרעיון. 

אנחנו לא רוצים להרגיל את בני הנוער להתמכרות לעבודה מגיל כזה, יהיה לכם עד הפנסיה לעבוד ולרובנו גם אחרי הפנסיה צורך לעבוד. 

 << אורח >> מיכל יודלביץ: << אורח >>  

ברשותך, אני לא חושב שזו התמכרות. זה צורך באמת לעבוד, להיות עצמאי. וכבר לדעתי, מגיל 16 כל העניין הזה מתחיל. 15 בסדר, 14 בסדר. אבל 16? אנחנו רוצים להתחיל להיות עצמאיים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז תהיה עצמאי בהיקף פרופורציונלי כפי שמגובה בחוק, בהתאם לגילך. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

אני אשמח לספר סיפור על חבר שלי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

העצמאות היא עצמאות, לא, לא, לא. הסיפורים הפרטניים - - -

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

זה לא פרטני אבל, זו בדיוק הנקודה. אנחנו דיברנו פה - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש פה עוד לא מעט אורחים שמגיעים ורוצים לבטא את עצמם. אני רק רוצה להגיע לרציונל. אני לא מסכים לסטות ממנו. לא מסכים לסטות ממנו. אני מדבר ברור. אני מחריג רגע את מי שמצב משפחתו הסוציואקונומי מאלץ אותו לעזור בכלכלת הבית, לקיים את המשפחה. מחריג. ואני מפקס את זה כרגע לרציונל המרכזי בקידום החוק הזה במקורו. אנחנו רוצים ומעודדים העסקת בני נוער, כל אחד על פי גילו וגילו קובע את היקף שעות העבודה ואת מועדי העבודה. ואני רוצה לבחון מנגנונים לאור התפתחות הדיגיטציה במדינה והטכנולוגיה בעולם. לבחון מנגנונים איך הקדמה לא פורעת פרצות גדולות יותר שעל ידי כך אנחנו עוקפים את מנגנוני החוק. 

הנה, זה הדיון. אנחנו כבר הרבה זמן בתוך הדיון, אני רוצה להתקדם בתוכו. בבקשה. 

 << אורח >> יובל דגני: << אורח >>  

יובל דגני, דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית. א', טוב להיות פה ואנחנו מברכים על קיום הדיון ועל עצם ההתייחסות והבחירה ליזום אותו. אז קודם כל תודה. 

אני חושבת שגם רק מתחילת הדיון פה ניתן לראות שזה נושא שדורש עוד התייחסות שחסר גם ידע. ושראוי ונכון לבחון את זה שוב, גם בהקשר לאפשרות של פתיחת צוות ודיוק של החוק. יש לנו פה עוד סעיפים ודברים שאולי לא נכון להעלות בוועדה, אלא אחר כך בצורה פרטנית. אז אנחנו כמועצת תלמידים והנוער הארצית, שזה הגוף שמייצג את כל בני ובנות הנוער במדינה נשמח לקחת בו חלק. 

אני אגיד רק מספר דברים. דבר ראשון, בהקשר למה שצוין בהתחלה, לשימוש הדיגיטלי, לעצמאים, חשוב להבין וזה גם הוזכר בנתונים שעדיין רוב בני ובנות הנוער עובדים כשכירים, כמו פעם, בפיצרייה או לא משנה מה. ולכן ההתייחסות צריכה להיות בהתאם. וזה עיקר הצורך שעולה. וגם כאן, בזכויות שקיימות, חלקן מופרות. ויכול להיות שהדגש צריך להיות על איך מוצאים עוד דרכים להעביר דרך מערכת החינוך את הזכויות עצמן שבני ובנות הנוער יגיעו לעבודה ויכירו את הזכויות. 

בסופו של דבר יש לנו את הכלי של מערכת החינוך ואפשר להשתמש בו בדיוק בשביל זה. וזה נכון כחינוך פיננסי או ככל דרך אחרת שיגיעו הזכויות האלה כמידע כדי שהם יוכלו, וגם לאן ניתן לפנות כדי שהן יאכפו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני אשאל אתכם שאלה, ברשותכם. בעבר כאשר בן נוער רצה לעבוד הוא היה צריך לעבור דרך לשכת התעסוקה, לקבל פנקס. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

זה בוטל ב-2016. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

היום כבר לא. יכול להיות שההקלה הזאת והקללה של התנאים גורמת לאיזה שהוא פספוס בחשיפת בני הנוער המועמדים לעבודה בזכויותיהם ומגבולותיהם וחובותיהם. בסדר? זאת אומרת שיכול להיות שרציתם למנוע מבני הנוער מלטרטר את עצמם ולהגיע ללשכת התעסוקה ולא רציתם עוד להעמיס על כוח האדם החסר. יכול להיות ששווה שבאופן מקוון הם יצטרכו להדפיס את זה, לחתום על זה. ושזה יהיה חלק מהתנאים המתלים במנגנון קבלה לעבודה שהם יצטרכו להציג את זה ולהביא את זה למעסיק. למדנו, קראנו, אנחנו יודעים מה הזכויות שלנו, יודעים מה החובות שלנו, בואו נתקדם. 

 << אורח >> יובל דגני: << אורח >>  

יכול להיות. רק חשוב למצוא איזה שהוא איזון בין הבירוקרטיה הזאת לבין מה שגם בפועל יגרום לבני נוער להכיר את הזכויות. לא בטוח שאם הם יקראו מסמך ויחתמו עליו. בפועל, אם דיברנו על העידן של היום, אז הקשב והצורה, ברור שבצורה חוקית זו הדרך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, אני אומר פרקטית. מה אתם מצפים? שאנחנו נעמיד עכשיו בוחנים לפני כניסה לכל מעסיק, שהוא יעשה מבחן רנדומלי על ידיעת החוקים והזכויות לבני נוער? לא. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לא, לא. אני הייתי מצפה, כבוד יושב-הראש, הייתי מצפה שמשרד החינוך יכין את הילדים לקראת חופשת הקיץ ויגיד להם מה הזכויות, מה החובות שלהם. מה זה להיות שכיר, מה זה להיות עצמאי. חינוך פיננסי, דיברנו על זה, אתה יודע, לא ככותרת כדי להכניס את זה כל רגע. אבל חינוך פיננסי יכול לפתור את כל המצב. לא צריך חקיקה, לא צריך הסדרה, לא צריך הסברה. צריך חינוך פיננסי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מבין את מה שאתה אומר. יש לנו פה נציגים ממשרד החינוך? יופי. אז אני מבקש עדיין ליצור איזה שהיא חלוקה בין שיעור, כמו איזה שהוא בריף לפני שיוצאים לחופשה, כמו שאנחנו רוצים להגיד לבני הנוער ממה להיזהר ואיך להתנהג בים וכהנא וכהנא, גם לגעת בעניין זכויות וחובות שלהם כמי שמועמדים להיות מועסקים. זה עדיין לא חינוך פיננסי. ואני רוצה להתייחס לעניין החינוך הפיננסי. אני אתייחס אחרי כן. בסדר? 

האם הצורך הזה מזוהה אצלכם במערכת החינוך? אם כן, האם אתם מתכוונים לתת לו מענה?

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

שלום כבוד היו"ר, שמי אמיר רימון, מנהל מרכז הדרכה ארצי חברתי, מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. זאת השנה השנייה שאנחנו יחד בשיתוף הנוער העובד והלומד מוציאים שיעור לכלל המחנכים במערכת החינוך, מעל 20,000 מחנכים. וגם לכלל המדריכים בחינוך הבלתי פורמלי. תנועות נוער, ארגוני נוער וכל מיני מחלקות נוער ואיפה שבעצם בני הנוער נמצאים. שיעורים שכל מטרתם זה אחד להכין את בני הנוער לעולם העבודה. אחריות, חובות, כל בעצם איך הדבר הזה מפתח אותי. איזה כישורים זה יוצר לי. ושיעורים ספציפיים על הזכויות. 

יש לנו ממש, הצגתי גם לתמי, מנהלת הוועדה, יש לנו שיעורים, אני יכול גם לפתוח אותה פה את המצגת, להציג לכם. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אמיר, זה קורה כרגע במוסדות החינוך?

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

קורה כרגע במוסדות החינוך. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

אני בן נוער במערכת החינוך כבר 11 שנים. עברתי שיעורי חינוך כל שנה. זה לא עלה פעם אחת. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

בכוונה לא כדי להטריל ולהתקיל. אני שואל, יש כאן בני נוער. הנה, יש צדיק בסדום. אז אחד לפחות אומר, עברתם את זה מישהו?

 << אורח >> אוראל שמיאן: << אורח >>  

חשוב לי להגיד משהו. אני אוראל ישראל שמיאן בן 17 מאשקלון. יו"ר מועצת התלמידים והנוער במחוז דרום ונציג במועצה הארצית. אני נמצא במגמת משפטים. כחלק מהמגמה, במחצית הראשונה של השנה למדתי על דיני חוזים ובמחצית השנייה למדתי על זכויות הנוער העובד. המערכים האלה כן עברו אצלי בשיעור. אנחנו בערך 80-90 תלמידים בכל בית הספר שלומדים במגמת משפטים. מתוך 2,000 תלמידים בבית הספר שהם לא לומדים. וחשוב שכן זה ייכנס וייטמע לתוך מערכת החינוך עוד יותר, כי אנחנו לא רואים את זה קורה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה אומר בהמשך לשאלתו של חה"כ לוי, שעצם העובדה שאתה נחשף לזה שמורה לזכות שאתה לומד במגמת משפטים. 

 << אורח >> אוראל שמיאן: << אורח >>  

חד משמעית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ואם לא כן, לא היית נחשף לזה. 

 << אורח >> אוראל שמיאן: << אורח >>  

זה דרך המגמה, זה לא קורה לכל תלמיד. בגלל זה אני אומר, חשוב שזה ייטמע בתוך המערכת. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

לי היה שיעורים של חינוך פיננסי ולא נראה לי כזה קשה להבחין בזה שזה לא היה מפוקח בכלל. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

היו לכם שיעורים?

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

היה לנו שיעורים, אבל המורה לספורט שלנו העבירה את השיעורים וזה היה נורא. זה היה פשוט נורא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

וזה הוגדר במערכת השעות כחינוך פיננסי?

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

כן. אבל אני אומרת לך - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

או חשיפה לזכויות?

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

לא, לא חשיפה. זה הוגדר כאילו כחינוך פיננסי. אני הייתי שם, אני ישבתי בכל השיעורים, אוקיי? המורה שלנו לספורט לימדה את זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אגב, זה לא מבטל. מורה לספורט היא עדיין מורה. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

לא, ברור שלא. אבל היא לא מוסמכת. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

היא יכולה. גם אנחנו יכולים לעשות שיעורים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לאט-לאט, קצת קרדיט. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

שנייה, שנייה. מורה לספורט עברה תהליך הכשרה להיות מורה ומאוד יתכן שהמנגנון הכשיר אותה להיות מדריכה פיננסית לבני נוער. היא לא באה ללמד אתכם כרגע על חשיפות בסיכונים בשוק ההון וניצול מקסימלי של זיכויי מס במדינת יעד לביצוע עסקאות בקריפטו. היא באה ללמד אתכם מושגי יסוד בסיסיים, איך להתנהל נכון, מה צריך לעשות, איך פותחים חשבון וכן הלאה. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

אבל היא לא לימדה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

על זה אנחנו מדברים. 

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

אני אענה רגע, ברשותכם. חה"כ ירון, אני אענה בהמשך לשאלה שלך, בסדר? 

זאת שנה שנייה. אנחנו עוד בחיתולים של הסיפור הזה, בואו. אנחנו נעמיד את הדברים על דיוקם. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אז זה לא קורה בכל בתי הספר.

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

 אנחנו מכוונים זה יקרה בכלל בתי הספר. מי שמעביר את זה הם המחנכים, לכל כיתה אורגנית יש מחנך כיתה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

יש להם בחירה אם להעביר את זה?

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

יש להם בחירה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

מצוין. אז אנחנו כאן מדברים על זה שאנחנו לא רוצים שתהיה בחירה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

למה אתם שומרים את זה לבחירה?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

למה לבחירה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה יכול בבקשה, עוד פעם. 

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

עוד פעם, אני מינהל חברה ונוער. מינהל חברה ונוער אחראי במשרד החינוך לכל מה שקשור לחינוך חברתי, ערכי, בית ספרי וחוץ בית ספרי. אנחנו בתוך התכנים שלנו לא מכריחים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא. מה שאומרים פה החברים שיש הבדל עצום בין חומר העשרה וולונטרי לצורך הכרחי כדי לשמור ולהגן. בסדר? שואל פה חה"כ לוי ושואלים פה החברים מארגוני הנוער השונים והמייצגים מה הסיבה שזה לא חלק מהליסט. תנו לנו בבקשה, תקדישו 40 דקות בשליש האחרון של שנת הלימודים, תקדישו לטובת העניין. תלמדו אותנו מה הזה. תראו לנו מצגת, תחשפו אותנו לעולם התוכן הזה ואפילו תעשו איזה שהוא מבחן קטן. 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

כבוד היו"ר, אני רק אוסיף שלמיטב ידיעתי לפני 11 שנים זה נכנס גם לחוזר מנכ"ל. זאת אומרת, יש חובה בכיתות י', י"א, י"ב להעביר שני שיעורים לקראת הקיץ על זכויות לנוער בעבודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מעולה, מעולה. 

 << אורח >> שרית אולשביץ': << אורח >>  

השאלה באמת מה קורה עם המחנך שיש לו אלף - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מעולה. השאלה הזאת תועבר באופן רשמי לנציג משרד החינוך בדברי הסיכום שלי. בסדר?

 << אורח >> עומר זילברמן: << אורח >>  

סליחה, אני מצטער. היו פה הרבה מאוד סיפורים פרטיים. 

אני עומר זילברמן, אני מנוער יש עתיד, אני פעיל. העניין כרגע עם החינוך הפיננסי זה שהוא פשוט מקרים פרטיים. אין שום חובה, אין שום באמת משהו שמכריח את המורים לעסוק בזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, מסתבר שכן. 

 << אורח >> עומר זילברמן: << אורח >>  

חוץ משני השיעורים האלה. אגב, אני יכול להגיד ששמעתי כבר על הדבר הזה בעבר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חבר'ה, עד הרגע זה היה ברמה וולונטרית. אני הצעתי, אבל מסתבר כרגע שיש חובה כזאת, רק לא מיושמת. 

 << אורח >> עומר זילברמן: << אורח >>  

אני שמעתי לעניין שני השיעורים האלה. וזה תמיד מתמסמס. כי תמיד פה חזרות של סוף שנה, פה יש אירוע, פה יש דברים. הכול בסוף שנה. מי מגיע בסוף שנה? זה מה שיש לי להגיד. מי מגיע בסוף שנה מהתלמידים? סיימתם מבחנים. הדברים האלה לא יכולים לקרות ככה. זה חייב לקרות במסגרת הרבה יותר מסודרת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה אתה מציע? שלוש יחידות?

 << אורח >> עומר זילברמן: << אורח >>  

אני מציע, כן, שלוש יחידות, שתי יחידות. אפשר לדון על זה בהמשך. כאן אנחנו לא נדון כעל זה בוועדה, נכון? אבל אפשר לדון על זה. זה חייב לקרות באופן מסודר. כי העניין הוא הדברים שלא אומרים לבני הנוער. אני מכיר מישהי שעבדה עבור שמונה שקלים עלובים בשעה במסעדה, שגם עם הטיפים לא הגיע למשכורת מינימום. זה מביך. זה מביך. זה פשוט מביך הדבר הזה. ואף אחד לא אומר לך לפני שאתה קונה משהו במלא כסף לבדוק, כי אולי ממול החנות, ברחוב שממול, אותי פלייסטיישן או אני לא יודע מה, עולה 100 שקלים פחות או 1,000 שקלים פחות. ואף אחד, יותר גרוע מזה, לא אומר לך לא לקנות את הפלייסטיישן הזה, כי תשמור את הכסף הזה לצבא. או אל תשאיר את כל הכסף בעובר ושב. כי אתה צריך להשקיע אותו אולי איפה שהוא. שיהיה לך אחר כך כסף להרבה יותר. 

אתה מרוויח מזכויות מסוימות שבמקרים שהן כן ממומשות, כמו נגיד פטור ממיסוי של נוער, לא ממסים לך את הכסף, אתה באמת יכול לעשות כסף יפה אם אתה עובד כמו שצריך. תנצל אותו. העניין הוא לעשות את זה באופן כללי. המקרים הפרטיים של מה אם האפוטרופוס הוא כזה או מה אם המשפחה היא כזאת, הם מקרים שחשוב לדון עליהם. אבל חשוב יותר להסתכל כרגע על התמונה הכוללת ולהבין איך עוזרים לכלל הנוער במדינת ישראל להיות יותר עצמאיים, יותר אחראים. זה לא מותרות, זה צורך. זה לעשות את מה שנכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. תודה רבה. אז בואו נסכם רגע את העניין של הצורך וההצדקה בהיקף כזה או אחר, בהטמעת החשיפה שוק הפיננסים באמצעות חומר לימודי. בסדר? בוא נסכם את זה רגע. הקשבתי קשב רב, זה לא מרכז הדיון. זה נושא חשוב, בעיניי נכון שהוא ידון בוועדת החינוך. בסדר? אנחנו צריכים להתמקד עדיין בנושא שלשמו התכנסנו. אז תודה רבה גם לנציג משרד החינוך. 

נציג משרד העבודה, מאיר דוד, בבקשה.

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

צהריים טובים לכולם, אדוני יושב-הראש, בהצלחה בתפקיד. 

קודם כל, דיון חשוב מאוד. נושא בני הנוער זה אחד הנושאים החשובים ביותר. אנחנו כמשרד העבודה רואים בתעסוקה בנוער כערך חינוכי. אחד מהכלים החשובים ביותר לעיצוב דמותו בסופו של דבר של הבוגרים שלנו זה גם לעבור דרך התעסוקה, אבל שתהיה תעסוקה הוגנת. 

ידידי ניצן, דיברנו בטלפון וגם כתבת את התשובה. חוקי המגן היום במדינת ישראל עוסקים אך ורק ביחס העובד ומעסיק. כאשר יש בקצה אחד עובד ובקצה השני מעסיק, ניתן בהחלט לבצע match. כשאין בצד השני מעסיק אז מול מי אנחנו אוכפים? האם אנחנו נעניש את אותו נער שהחליט להיות עצמאי או אולי את אותו הורה?

אני רק אציין, בחוק עבודת הנוער, אדוני יושב-הראש, כדי שאנחנו נדבר על זה אחר כך, יש אחריות הורים כבר היום. זאת אומרת שאם היום הורה לא פיקח על מה שנעשה במקום העבודה של הילד שלו הוא חשוף לעבירה פלילית. עכשיו, אנחנו גם צריכים להסתכל איך אנחנו מטילים אחריות פלילית על הורה ונער, ביחסים שגם ככה לפעמים מורכבים בתוך התא המשפחתי, להטיל עכשיו גם אחריות - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה גילאים כאלה שהם חושבים עכשיו שהם - - -

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

שמותר להם הכול, שהם הבעלים ואנחנו עובדים אצלם. ולכן צריך להיות נורא זהירים בדבר הזה. להבין שיש כבר היום אחריות הורים. צריך לראות איפה באמת אפשר לדייק את זה אל מול המעסיקים. ואני מסכים שאפשר לעשות את השיח הזה. אנחנו יודעים לעשות את השיח הזה מול המעסיקים, מול הנוער העובד והלומד, מול מועצת התלמידים הנפלאים האלה וגם כמובן בעזרת הוועדה. אנחנו נעשה את זה ונראה איפה אנחנו יכולים לדייק. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש אחריות, אחריות פלילית אפילו אתה אומר? השאלה היא אם לא שקלתם, כפי הצעתי, שתהליך קליטת בני נוער בעבודה תהיה מותנית בשיתוף ההורים בתהליך הקליטה? לא רק הפיקוח. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אז אני לוקח את מה שאדוני יושב-הראש הציע ואנחנו נבחן את זה. עשינו את זה - - -

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

בגיל הצעיר, חשוב לציין. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

כן עשינו את זה, אדוני יושב-הראש - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה זה הגיל הצעיר?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

גיל 14 אני חושב. ברגע שיש לך רישיון על אופנוע, ברגע שאתה יכול לפתוח חשבון בנק, ברגע שאתה יכול להתנדב במעורבות חברתית ולהיות בלילה מחוץ לבית, אתה כן יכול לדאוג לפרנסה שלך ולעבוד. עבודה זה לא דבר רע. כמובן שאנחנו באותה תפיסה שבאה ואומרת אנחנו לא רוצים שהעבודה תהיה מרכז חייהם. אבל אני חושב שהיום נער ונערה בני 16, הלוואי ואנחנו היינו באחוזים מאוד קטנים בתפיסה, בהבנה. ולצערנו, לאור המצב, בהבנה וביכולת שלהם להכיל את המציאות הזאת. הלוואי. 

ואני אומר לך, הם יושבים כאן ואנחנו רואים אותם. ואני שוב פעם רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה. כי אתה יודע, יש כל כך הרבה נושאים ודיברנו על זה. וזה נושא חשוב לך, בעיקר כשאנחנו התעכבנו על הנושא הזה, שכמו הנציג של משרד העבודה בא ואומר אנחנו יודעים להתעסק ולאכוף למי שעוסק ומעסיק. נכון?

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אני אתייחס גם לעצמאים, אני אגיע לזה, זה ברשימה שלי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אוקיי, אז תתייחס לזה. ובעצם מי שעוסק פטור אף אחד לא מכיר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא. קודם כל, כפי שאמרתי בתחילת הדיון, יש לי רעיון, אני אציג אותו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

שלוף, שלוף רביבו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, אני אציג, צריך להקשיב לכולם. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אני רק אסיים את דבריי. 

אני רוצה רק להזכיר, אדוני יושב-הראש, אנחנו לאחרונה כן עשינו איזה שהוא שינוי בנושא אחריות הורית לגבי הופעות בפרסומות, במקומות של ילדים עד גיל 15 יכולים לעבוד בהופעות בפרסומות. אז יש חובת הורים, כמובן, לא רק לעשות את ההתקשרות, אלא גם ללוות את הילד לאורך כל הזמן, עד גיל 15. מגיל 15 עד 18 בהופעות בפרסומות היו ניסיונות לחייב גם הורים להיות פיזית ולהגיע. אבל בסופו של דבר ההסכמות היה שההורה ייתן את הסכמתו בכתב לאותו מעסיק או לאותו מתווך או לאותה הפקה שהנער הזה שהולך עכשיו כרגע לעבוד בדוגמנות, בפרסומות, יידע לפחות מה הזכויות שלו. וכמובן ההורה יהיה מודע לכל האירוע הזה. 

אני לא פוסל שאנחנו צריכים לעשות את הבדיקה הזאת, רק אני לא רוצה שמה שנקרא נטביע את התינוק עם המים. כי המטרה, באנו לברך נצא מקללים. אנחנו רוצים לדאוג שכן בני נוער ידעו את כל הזכויות שלהם, כן ההורים יהיו מעורבים. אבל כן שזה לא יגזול ויפגע ביכולת של נערים כן להיכנס לשוק התעסוקה. שלא יהיה תנאי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בוודאי זה חייב להיות תנאי. בוודאי שזה חייב להיות תנאי. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אז אנחנו צריכים להבין שלא כל תא משפחתי אותו דבר ואנחנו נדון בזה בהרחבה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני אמרתי בואו נחריג. רוב הבתים בוודאי במדינת ישראל התא המשפחתי שבהם הוא יציב, נורמטיבי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

כבוד יושב-הראש, הרוב הזה חייב להתבסס על נתון. מאוד חשוב לי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה מסכים איתי אבל שרוב הבתים במדינת ישראל - - -

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לא, אני לא. אתה יודע מה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

על מה אתה לא מסכים? עוד לא סיימתי את השאלה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני מסתכל על השכונה שלי. אני יכול להגיד לך בשכונה שאני גדלתי ואני מגדל את ילדיי, הרבה מאוד אנשים, הרוב שלהם המוחלט המצב הכלכלי שלהם לא טוב. אז כשאתה אומר "רוב" זה צריך להתבסס אולי על מחקר של הממ"מ. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל אתה לא הקשבת לשאלותיי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לא, אני הקשבתי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, אתה לא יודע מה שאלתי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

מתוך נקודת הנחה שהרוב צריך להיות על סטטיסטיקה. ואני חושב, הרוב שלי הוא רוב שונה מהרוב שלך. זה לי חשוב לשים את זה על השולחן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

קודם כל, אתה לא יודע איפה גדלתי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני יודע איפה גדלת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא גדלתי בסביון, בסדר? 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

מאותו כפר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בואו ניצור רגע איזה שהיא הבחנה. לא כל משפחה דלת אמצעים היא בהכרח משפחה לא מגוננת, לא מלווה, לא מפקחת, לא מחנכת. אפילו רובם הם כן ועוד יותר. הנה, אני קובע את זה במסמרות. ואני מדבר עליהם. אני לא מדבר על מי שהסמכות ההורית נפגעה או שמראש לא הייתה קיימת. זה אירוע אחר שצריך לדון בו. זה לא הדיון. זה לא מרכז קהל הלקוחות שלנו, בואו נגדיר אותו ככה. 

אני רוצה לדבר על המסה המרכזית. המסה המרכזית היא בני נוער שעדיין יש מעמד היררכי בנוי, מובנה, יציב, בבית. צריך לשמור אותו ולהשתמש בו. נער שרוצה לצאת לעבוד וההורה שותף לתהליך, חשוף לתהליך, מכיר את המעסיק. היה איתו לפחות בשלבים הראשונים והקיימות שלו נוכחת גם כשהוא לא נמצא פיזית, אם הילד בעבודה. זה לא פוגע בעצמאות. זה לא מחליש את בן הנוער, זה מחזק אותו. זה מחזק אותו. 

זה לא אומר שאם ילד יצא ודאג לעצמו והביא פרנסה לבד ואבא, לא יודע איפה הוא עבד, כמה הוא מרוויח, באיזה תנאים ואצל מי הוא מועסק, זה ילד שהצליח יותר. זה ילד הישגי יותר, זה ילד יוזמתי יותר. לא. לא, זה פשוט הורס את בני הנוער ופוגע בסמכות ההורית. ונותן ביטחון לבן נוער. הנה, תראה איזה בן נוער מבריק. נמצא פה מולי, מישיר מבט ואומר תעזבו אותי, תנו לי עצמאות. אל תתערבו. אין כזה דבר אל תתערבו. אין כזה דבר אל תתערבו. 

הורים נמצאים כדי ללוות את הילדים בכל גיל, בהתאם לגילו ובהתאם לנסיבות ולאתגרים שאליהם הוא נחשף. במקביל, אל מול הסכנות שניצבות בפניו. כמו שידעתם בעבר בחסות הוועדה המדהימה הזאת לתת הגנה למי שעובד בפרסומות ובדוגמנות הגנה יתרה. למה? כי אנחנו זיהינו את זה כשטח אש. בואו נקרא לילד בשמו. בוא נקרא לילד בשמו. למה? כי המועסק מתבגר בקצב מהיר יותר אל מול בני גילו. היא נמצאת כבר בפרסומות, יש לה מאפרת, יש לה מלביש. זה שעות לא שגרתיות, זה נסיעות ארוכות. יש מי שמרים לה ורוצה להצטלם איתה. הגבולות נפרצים. היא מתעוררת בבוקר אל מול מציאות אחרת הרבה פעמים. הציעו לה, נגעו בה, הסתכלו עליה. זה היה החשש. 

אני אומר, ובצד זאת, ואומרת אני בעלת הכסף, אני מחליטה מה אני עושה. אני מחליטה מה אני עושה. איפה אני מבלה, כמה אני מבזבזת, איך אני יוצאת לבלות. זה כבר לא בהלימה ביחס השוואתי לבני גילה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לא, היא לא יכולה. היא לא יכולה כי עדיין האפוטרופוסים גם בחשבון הבנק. החוק כן שומר ומגן, החוק הקיים, בסופו של דבר כאשר נכנס כסף עדיין ההורים אחראים על זה. יש כאן מנגנון די טוב. אבל אנחנו צריכים, כמו שאמרתי, בנקודות האלה שאנחנו רואים שיש חופש ויש, ככה אי אפשר להסתכל עליהם ולבחון אותם – שם לטפל. וכמו שהתחלנו את הדברים, הנושא - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ירון, חברי היקר. אני אשאל אותך שאלה. שני ילדים משני בתים שכנים מקבלים את אותו סכום דמי כיס בשבוע. שניהם מקבלים 200 שקלים. בסדר? זה אותו שטר כחול. אחד מקבל אותו למפרע, זה אצלו, יש לו קופה. ההורה לא יכול לשאול אותו על מה הוא עושה ואיך הוא עושה ובאיזה מינון ולטובת מה. הורה אחר אומר אתן לך בחפץ לב, אפילו אולי יותר. אני רק רוצה להיות שותף איתך לתהליכים. אני רוצה לוודא שאתה עושה שימוש נכון בכסף. שאתה לא יוצא עם הכסף הזה ומהמר, שאתה לא יוצא עם הכסף הזה ועושה תחרויות. שאתה לא יוצא עם הכסף הזה ומנוצל על ידי מישהו אחר. שאתה לא קונה את המעמד בחברה שלך בגלל עומק הכיס שלך. שאתה לא יוצא לסרט שאני לא הייתי שותף איתך לתהליך הבחירה שלו וכן הלאה וכן הלאה. 

זה לא בגלל שאני משתלט על הבחירה של הילד. זה גלל שאני חייב להיות ערב לו ולשלומו ולביטחונו. ובגלל שהוא מתרחק ממני פיזית אני חייב לוודא שהמהלכים שלו מנוטרים. בין היתר באמצעות הכסף שהוא מבזבז. לכל שכן, אם הילד עבד והרוויח בשביל זה. אם הוא עבד והרוויח בשביל זה וההורה הוא לא חלק מתהליך פרנסתו, הסמכות ההורית נפגעת ובאותו רגע אנחנו חושפים את אותו נוער לפגיעות של השם ישמור. 

אנחנו לא רוצים, כמו שרובנו דיברנו פה, למקסס, ליצור מיקס בין כל האפשרויות, הפוטנציאלים והצרכים באופן הגון. זהו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני הדוגמה השנייה שהבאת. אני נותן כסף, שואל על מה, ומבקש קבלות והכול. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מדהים, ככה צריך להיות. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

ואני אומר, בסופו של דבר אני כן הייתי רוצה שגם הילדים שלי בגיל מתקדם יותר 16, 17, תהיה עצמאות. שהבת שלי תצא לעבוד בעזרת השם והיא תשלם על שיעורי הנהיגה שלה. ואני לא צריך, אני איתך באותו ראש. יש פער מאוד קטן בינינו שאנחנו נצמצם אותו אחרי זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כל מה שאני רק מנסה לומר שמידת הקרדיט הניתנת מותאמת בהתאם להתפתחות גילו ובגרותו של בן או בת הנוער. זה רק מה שאני אומר. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

והחוק מתייחס לזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה שמותר בגיל 14 אסור בגיל 10 ובאותה מידה מה שאסור בגיל 14 באופן הגיוני יהיה הרבה מותר בגיל 16 ו-17. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

לגבי העצמאים?

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אני אדבר גם על העצמאים. אבל רק אני רוצה לדבר על פעולות הסברה במערכת החינוך. אנחנו יזמנו לפני מספר שנים כניסה למערכת החינוך לצורך פעילות הסברה. ביחד עם, היום זה מינהל החינוך, בעבר זה היה האחראי על זכויות הילד. הכנו מצגות. הייתי שולח מפקחים להגיע לתוך בתי הספר, לעשות פעולות הסברה. זה היה תמיד מה שנקרא מרצון טוב של אותו מנהל. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

וולונטרי. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

וולונטרי. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

וגם טיפה בים.

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

וגם טיפה בים, כי בסופו של דבר מעט מפקחים שיש גם צריכים לעשות אכיפה. אנחנו כן מוכנים לסייע במידע ובהסברה ובהנגשה. אבל זה משהו שצריך להיות באמת ממוסד. 

בנושא השיטה של העצמאים. הדוגמה שהציג חה"כ לוי, שיבוא נער למעסיק ויגיד לו שמע, קח את הקבלה, אני פרילנסר, אני עצמאי, לא בהכרח תופס, לא בהכרח הופך אותו באמת לעובד עצמאי. צריך להבין שעובד עצמאי נבחן לפי מה שנקרא מבחן יחסי העבודה. אם בסופו של דבר, חוץ מתלוש המשכורת, הוא לא מקבל תלוש משכורת והוא נותן קבלה, כל שאר המבחנים הם יחסי עבודה. חבר'ה, יש כאן יחסי עבודה מלאים. יש כאן חובת - - -

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

מאחר שהייתי עצמאי, שנייה, סליחה שאני קוטע אותך. כדי שיבינו כאן לא לגלוש לחוקים והכול. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

לא, אני רק רוצה שהמעסיקים יבינו וישמעו כאן. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אם אותו בן נוער בחר לעבוד בעוד עבודה, אז כבר לא חלים עליו הזכויות והחובות של אותו מעסיק. זאת אומרת, אם אתה מוכיח שעבדת במקום עבודה אחד עם הקבלה, כן חלים החובות והזכויות. הזכויות בעיקר. אבל אם החלטת בתור בן נוער לעבוד בפיצה ובקיוסק לעשות משלוחים אתה כבר לא זכאי לכלום. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

לא, אני לא מסכים עם זה. אם הוא עובד בפיצה ובקיוסק, אז כשיש מעסיק אחד שהוא בקיוסק וחלים החוקים והחובות שלו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

חד משמעית לא. אני בדקתי. אני אשמח אם - - -

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אז אנחנו נשמח. נדבר על זה. אבל כן יש את החובות. אנחנו בוחנים בסופו של דבר את המערכת האמיתית של יחסי עבודה. האם באמת מדובר פה בעצמאי או מדובר פה באיזה שהיא פיקציה. וכאשר יש פיקציה חלות כל החובות על המעסיקים והזכויות של העובדים צריכות להישמר. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

קרוב ל-3,000 בני נוער אתם יודעים לעשות באופן יחסי מה הפיקציה ומה אמיתי?

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

מה זה 3,000 בני נוער?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

עצמאים. אתה אמרת שאתם בוחנים כל אחד לגופו. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

לא, אני אמרתי, כל מקרה ייבחן לגופו. דיברת על 800. חה"כ לוי, כשאני אגיע לשטח, אני מגיע לשטח. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

2018 זה היה 200 ומשהו, היום זה 800 ומשהו. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

כשאני אגיע לשטח או כשאני אפגוש את המקרה של בן נוער שאז יגיד לי אני עצמאי או שכיר, שם אני בוחן האם הוא באמת עצמאי או האם הוא שכיר. תראו, יש מקומות, אולי בפלטפורמות הדיגיטליות, אולי, אנחנו צריכים לבחון את זה. שיכול להיות שיש מקום לאפשר העסקה של עצמאים שם. כי שיטת העסקה היא שונה, אולי מסגרת העבודה היא שונה. יכול להיות. אבל יש מקומות ברורים שיש מעסיק ויש עובד. אני לא חושב שנכון לאפשר העסקה כעצמאי. בטח לא כדי לעקוף את החוק ואת שעות העבודה, אלא כן להחיל את יחסי העבודה עליהם ולקבוע את כל החובות. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני מסכים איתך, אבל בשטח זה קורה ובפועל אין לכם אכיפה. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

אז אני אומר שוב פעם, תמיד האכיפה היא מוגבלת. כשיש לי 60 פקחים רק היום. וחה"כ קודם רצה שאני אלך איתם לעסוק בעובדים הזרים. חבר'ה, אני עושים, רק אני אגיד על האכיפה משפט אחד. בנושא אכיפה אנחנו משתדלים לבצע כל מקום שאנחנו מגיעים אכיפה. בכל עסק גם לבדוק האם מועסקים שם נערים ולבדוק את הזכויות שלהם ולא רק לחכות לתלונות או לפניות. אנחנו גם עומדים בקשר עם הנוער העובד והלומד, מקבלים גם מהם מקשרים שהוצפו כדי לטפל בהם. נכון, תמיד האכיפה היא מוגבלת. אבל אנחנו עושים אכיפה גם יזומה, במיוחד בקיץ, בתקופות האלה. 

כן הנקודות שדובר פה על אחריות ההורים בתחילת הדרך, אנחנו נעשה ביחד חשיבה מה נכון ואיך להחיל את הרגולציה. לגבי הפלטפורמות גם לראות איך נכון לאפשר את התעסוקה הזאת של אותם נערים במסגרת הפלטפורמות. כל דבר אחר שהוא פיקציה, כדי להימנע מיחסי עבודה, אני מבטיח לך שאנחנו נאכוף את זה כמו שאנחנו אוכפים מול כל מעסיק. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

ולגבי הסברה איפה? התחלתם עם 100 בתי ספר. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

התחלנו עם 100 בתי ספר. שוב פעם, זה פשוט וולונטרי. כי אני לא יכול להיכנס בכוח לבתי הספר. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

זאת אומרת שלא בחרתם ספציפית בתי ספר. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

הזמינו אותנו. מי שהזמין אותנו, בתי ספר שפנו אלינו והזמינו אותנו הגענו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני חושב שהפתרון כאן יהיה שמשרד החינוך יבין את החשיבות של חינוך פיננסי. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

זה בהחלט, אני תומך בו. מהיום הראשון שאנחנו התחלנו את המהלך עם משרד החינוך אמרנו שזו הפלטפורמה הנכונה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

והטענות לא צריכות להיות אליכם שאין לכם מספיק מפקחים. 

 << אורח >> מאיר דוד: << אורח >>  

היום הבן שלי בא אליי בטענות. הוא בן 20, הוא חייל. הוא טוען למה לא עשו את החינוך פיננסי בבית ספר. אז הוא בא אליי בטענות. אבל זה נכון, זה הדבר, זה הבסיס. אנחנו גם נסייע עכשיו, ככל שנוכל. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

משרד החינוך, שלכם. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

מעבר לאלה שכבר יצאו ממערכת החינוך, עדיין יש מאות אלפי תלמידים שכרגע לומדים בה וכל שנה שנותנים לזה להתפספס זה עוד דור שלם של ילדים שיפספסו את ההזדמנות לדעת את זכויותיהם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

איזה מאתגרים. 

 << אורח >> ליאור פינטו: << אורח >>  

זה התפקיד שלנו. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

גולת הכותרת עם בני הנוער שהיו כאן, חינוך פיננסי במערכת החינוך במדינת ישראל. חינוך פיננסי ולא אכיפה, הסברה וסרטונים. להכניס את זה לתוכנית הלימודית. ולא רק בסוף שנה. בסופו של דבר אני אשמח אם הילדים שלי יסיימו עם תעודת בגרות או תעודת מקצוע. אבל אני אשמח גם שהם יידעו לפתוח חשבון בנק. זה דבר מאוד בסיסי. ובבדיקה עם בני נוער, תעביר את זה בבקשה לבכירים במשרד, י"בניקים הם לקראת צבא, הם לא יודעים מה זה מספר פעולות, עמלת פעולות. הם לא יודעים מה זה אומר שהכסף יושב בעובר ושב ואין עליו ריבית. הם לא יודעים דברים מאוד בסיסיים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חבר'ה, אני מתנצל ואני מודה, אבל אנחנו משום מה, כאילו יש לנו איזה שהיא סטייה בהיגוי באופן רציף לאורך הדיון לגעת בעניין השקעה פיננסית. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

חינוך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

השקעה בחינוך פיננסי. נגענו בזה בלי סוף, דנו בזה והקדשנו לזה היקף עצום משעות הדיון. למרות שזה לא אמור להיות חלק מהדיון הזה ולא בוועדה הזאת. אז מיצינו את הנושא. אנחנו חייבים לחתור לסיום, חייבים לכנס פה דיון אחר, שהוא לא שלנו. אני מבקש לחתור לסיום. לטובת העניין, אם למי מנציגי בני הנוער, לרבות התלמיד יהודה שהגיע באופן יוזמתי, אם יש משהו לומר מעבר למה שנאמר ושהוא בתוך תוכן הדיון, הוא מוזמן לקבל רשות דיבור. אם זה כבר נאמר, לא משנה באיזה אופן, אין מה לחזור על זה. לחזור פעם אחר פעם על אותן אמרות אני חושב שלא מקדם אותנו. 

 << אורח >> איתן נוימן: << אורח >>  

יש לי נקודה אחת רלוונטית בתוך תוקף הדיון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לאחר מכן אנחנו נאזין למה שיש לומר לנציגי הביטוח הלאומי ולאחר מכן לדברי הסיכום שלי. אני אציע פה איזה שהיא הצעה רגולטורית שאמורה לסייע לנו לתת מענה, אל מול הנושא הליבתי של הדיון. 

אבל קודם כל מי שלא הייתה לו רשות דיבור ויש לו לומר משהו שלא נאמר עד עכשיו. יש כזה? 

 << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >>  

מציאת עבודה? זה יכול. אני יכול להגיד שלא פשוט היום למצוא עבודה. ואני לא מדבר, יש הרבה בני נוער שמצאו, אבל אני יכול להגיד שיש גם הרבה שאני מכיר שקשה ולא פשוט למצוא עבודה. אני הייתי נגיד ביריד עבודה שמועצת התלמידים והעירייה ארגנה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

באיזה עיר?

 << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >>  

פתח תקווה. ובאמת ראוי לשבח האירוע הזה. אבל באמת אני ציפיתי שאני אצא לפחות עם כיוון או עבודה אחת. ואני הגשתי לארבעה מקומות הצעות עבודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

במה?

 << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >>  

במקדונלדס, בורגר ראנץ', כל הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מזון מהיר. 

 << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >>  

כן, נכון. וחזרו אליי רק ממקום אחד. ואז כשאני החזרתי תשובה לא ענו לי. מילא, שיגידו לא רלוונטי וזה. סליחה, אבל זה זלזול איפה שהוא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אנחנו עדיין הוועדה לזכויות הילד ולא לחובת חינוך המעסיקים. לא, בסדר גמור. אני מודה לך. אני יוצא מפה בקריאה לכלל המעסיקים שיחשבו בליבם ויראו בעיניהם כל מי שמגיע, מבקש עבודה, כאילו הוא ילדו האישי, הביולוגי. כך יגיבו לו אם הם אומרים לו כן, אם אומרים לו לא. כך הם ידאגו לתנאיו ולשכרו. ולהתייחסות אליו במהלך שעות עבודה. 

 << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >>  

תודה רבה גם על הוועדה הזאת, לא ברור מאליו. 

 << אורח >> עידו כצמן: << אורח >>  

סליחה, רציתי להתייחס. שמי עידו כצמן, גם מהסתדרות הנוער העובד והלומד. הקשבתי, האזנתי לכל הדברים שנאמרו פה. גם הניסיון לדאוג לזכויות של בני הנוער במשרד החינוך והסיפור שזה קצת טיפה בים. גם, שכחתי את שמך, שדיברת על מציאת עבודה. 

יש לנו בהסתדרות הנוער העובד והלומד אפליקציה, בחנויות האפליקציה, היא נקראת עבודה פלוס. היא חינמית לבני נוער ולמעסיקים. מעסיקים מפרסמים שם את משרותיהם. אנחנו בודקים אותם לפני, שהן הוגנות. עוברים איתם על איזה שהוא פרוטוקול שיש לנו איתם. והם מציעים את המשרות שלהם. בני הנוער בהמוניהם מתקינים את האפליקציה, יכולים למצוא עבודה. יש שם פיד על זכויות בני הנוער. יש שם פנייה אלינו במקרה של בעיה. 

יש שם גם חישובי שכר. אתם יכולים לרשום את שעות העבודה שלכם שם, וזה יחשב לכם את השכר שלכם על פי מה שהזנתם. אתם יכולים מול זה ללכת למעסיק ולתבוע את הזכויות שלכם. יש שם הדמיה של תלוש השכר, במה שהזנתם, מסביר לכם איך לקרוא תלוש שכר. אתם יכולים להשוות את זה. 

כרגע יש מעל 200,000 התקנות של בני הנוער. התחלנו את זה לפני ארבע שנים. מבחינתי זה נותן איזה שהוא מענה one stop shop לבני הנוער, לכל מה שהם צריכים בעולם העבודה. אנחנו גם בקשר עם מעסיקים. אני חושב שזה הרבה מהעניין. לא רק דרך בני הנוער ומשרד החינוך אל בני הנוער, אלא גם ללכת למעסיקים וללמד אותם את הזכויות המיוחדות לבני הנוער. כי הם מעסיקים, הם פתחו עסק. זה יכול להיות מסעדה, זה יכול להיות משהו אחר. הם רוצים להרוויח את לחמם. הם לאו דווקא יודעים את הזכויות המדויקות לבני הנוער, חוק עבודת נוער. ואני חושב שגם שם צריך לתת איזה שהוא משקל. תודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. תודה רבה. נציגי הביטוח הלאומי. 

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

שלום לוועדה הנכבדה. עו"ד יוסף פולסקי, מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. לצידי נמצא נוריאל גבאי, מהתחום המקצועי שעבד רבות גם על המידע המקיף שנמסר לוועדה בזמן מאוד קצר ועל כך תודות לו. היה פה גם מקודם דני זקן, סגן ראש מינהל, אבל הוא היה צריך לצאת לעניינים אחרים, אז הוא כרגע לא יכול להשתתף. 

בגדול, את עיקר הדברים הבאנו אני חושב בנתונים שהבאנו. צריך לומר שבחוק הביטוח הלאומי אין איזה שהיא אפשרות, אין הסדרה של המוסד לביטוח לאומי. אנחנו לא משרד העבודה. וגם משרד העבודה יש פה קושי להבחין, כמו שנאמר, בתוך ה-3,700 דיברו קודם, מתוך ה-3,700 אין אפשרות לדעת מיהו באמת באמת שכיר ומיהו עצמאי על פי כלל מבחני העבודה. צריך לבחון כמו שבית הדין לעבודה דן בכל מקרה לגופו, האם התקיימו כל הסממנים של יחסי עובד מעביד, כן או לא. 

עוד דבר אחד בהקשר הזה של פתיחת תיק של עצמאי. אנחנו פתחנו כבר לפני כמה חודשים במיזם מבורך, שבעצם שיש one stop shop שאדם לא צריך לפתוח תיק גם אצלנו וגם במס הכנסה, אלא הוא פותח תיק במס הכנסה והוא ממלא את השאלות, כי ההגדרות הן קצת שונות בין חוקי הביטוח הלאומי לחוקי המס. לא כל מי שהוא עצמאי הוא עוסק פטור, עוסק זעיר. מס הכנסה זה רלוונטי לחוק הביטוח הלאומי. בחוק הביטוח הלאומי יש כמה חלופות מי עונה להגדרת עצמאי. אבל כאשר אותו אדם, בין אם הוא אדם, בין אם הוא קטין, בין אם הוא בגיר, הוא פותח את התיק שלו במס הכנסה אז הוא נשאל את השאלות הרלוונטיות, ואז התיק העצמאי שלו נפתח גם אצלנו. 

יש חשיבות גדולה לרישום אצלנו כעצמאי. כי אדם חלילה שהוא לא רשום כעצמאי, אז הביטוח שלו בנפגעי עבודה עלול להיפגע. זהו בגדול. אם יש שאלות עוד לוועדה אנחנו כאן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. אנחנו עוברים לדברי סיכום, ברשותכם. אני עכשיו אבטא את גישתי והצעתי. אני פונה לכלל הרשויות הרלוונטיות. 

לגישתי, תהליך ואישור פתיחת עוסק מורשה או זעיר לבני נוער יכולה להיות אך ורק בהתניה למשלח היד ו/או לתקופת ההפעלה. זאת אומרת שמי שמבקש לעבוד כשליח פיצה, רק כשליח פיצה, בתקופת החופש, אין הצדקה לכך שהוא יהיה עוסק שמוציא חשבונית. הרעיון שעצמאים קטינים הופכים להיות עצמאים זה בגלל שבאמת הם מפעילים עסק. ואת החשבונית שניתן לזכות ניתן לזכות רק אם היא הוצאה כדין. וכדין זה בהתאם לסוג העיסוק. זאת אומרת, כשבן אדם פותח עסק בגילאים האלה הוא מגביל את תחומי העיסוק שבגינם הוא יכול להוציא חשבונית ולקבל בגין זה שכר. 

זה יהיה המנגנון שיעקוף את העקיפה של החוק שבא להגן עליהם. שאם יש מישהו שהוא משפיע רשת, הוא משפיע רשת, על זה הוא פותח את העוסק הזעיר שלו. בגין זה הוא מוציא חשבונית, על זה הוא מקבל את תשלומו, זה שכרו. אני משוכנע שלעצם העובדה שההורה חייב להיות שותף לתהליך של פתיחת העסק הוא גם מוודא שבנו ובתו שמתפרנסים כעצמאיים מאותו תחום, הוא גם מלווה ומפקח שאף אחד לא מנצל אותם ושהם עושים בזה שימוש מוצלח וכדין. 

וכך שאם מגיע בן אדם שיש לו משחקייה, שאומר שהגיע אליו בן נוער ואומר לו אני רוצה לעבוד אצלך בחשבונית, אנחנו לא נצטרך לחכות ולהיעזר באותם הגורמים שאומרים לא, לא מתאים. אני מעסיק אותך כדין, אך ורק כמו שמותר לנו. אלא שהוא לא יוכל. איך הוא לא יוכל? חשבונית נועדה לזיכוי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

קבלה. זה חשוב, כי קבלה לא נועדה לזיכוי במס, במע"מ. זו ההבחנה שפטור זה ללא מע"מ ובחשבונית זה עם מע"מ. באכיפה, אם היינו הולכים על הקו שלך יש לך פתרון אחלה. אבל בגלל שאין פה מע"מ אתה לא יכול באמת לעלות על זה, אם זה העיסוק העיקרי או לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני אסביר. מרגע שבחוקי העבודה של בני נוער אסור להעסיק בן נוער, אסור להעסיק אותו בחשבונית, אלא אם כן תחום העיסוק מוצהר כמשלח ידו בפתיחת העסק, בזה אנחנו סוגרים את הפרצה הזאת. כך לגישתי. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני חייב להגיד שלא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

למה?

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

כי מי שלצורך העניין מתחיל לעבוד בפיצה ויש לו הרבה עוקבים והוא בא ואומר לבעל העסק בוא אני אעשה סרטונים ואני אערוך. המשחק כאילו, אני רוצה רגע להתחכם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתה אומר אם סוגרים את זה לגמרי? לא. האם יהיו כאלה שיעשו כל מיני פלברות ומניפולציות? כן. אבל אני לא יכול ללכת על דעת המיעוט. וגם צריך לדעת, מי שמעסיק, אגב, זה שימוש כוזב במסמכים, זה הצהרת שווא, זה העסקה שלא כדין, זה מיליון נושאים. האם בטוח יאכפו אותו כי יש מספיק פקחים? לא. אבל לפחות הוא יודע שהוא עושה משהו לא חוקי. הוא יודע את זה. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>  

אני חושב שאם מינהל ההסברה יתנה את זה, מינהל ההסדרה והאכיפה יעשה הסברה אז אנחנו התקדמנו צעד קדימה לכל מי שבא לפתוח עוסק פטור יקבל איזה שהוא מסלול כזה שהוא יודע בדיוק על מה הוא חותם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לחלוטין. ברשותכם, אני נאלץ להמשיך בדברי סיכום.

הוועדה שמעה כי חוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע כי כל תלמיד תיכון ישתתף בשני שיעורים לפחות שעניינם זכויות בני נוער בעבודה. מאידך, בני הנוער שהשתתפו בדיון דיווחו כי לא התקיימו שיעורים כאמור ולצערנו משרד החינוך בדבריו הציג את עצם קיום השיעורים כמתן חומר באופן וולונטרי ולא כחיוב בהתאם לחוזר המנכ"ל. 

לפיכך אני מבקש מנציג משרד החינוך לבדוק את עניין חוזר המנכ"ל, כפי שדיווחו נציגי המועצה לשלום הילד, הנוער העובד והלומד, ולהגיב בהתאם. לא כרגע. אני רוצה לקבל את זה באופן מוזר. כי אני שמעתי פה משהו, לא הוכחש על ידך שיש חוזר מנכ"ל כזה. תלמד את זה, תבדוק את זה. 

 << אורח >> אמיר רימון: << אורח >>  

אנחנו נבדוק. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בשביל זה נועדו דברי הסיכום. 

אני מודה לכם על קיום הדיון הזה. למדתי בו לא מעט. התרשמתי באופן מופלא מבני הנוער. אני מקווה שמשנתי הסדורה הובנה פה, בהתאם למגבלות. 

ברשותכם, באופן חריג לפני שאני נועל את הדיון, אני מבקש להתייחס לפתיחת הדיון. אני הנחתי שיהיה מי שירצה לפרש את דבריי באופן נלוז, באופן שקרי, באופן מעוות. האמת היא לא נר לרגליהם של רוב מי שמסקר את עבודת שליחי הציבור ונבחרי הציבור. לא ידעתי עד כמה זה ייצא משליטה. אני סמוך ובטוח שדברי המובהרים שעומדים בהלימה מלאה להתבטאויותיי ודרכי יקבלו ביטוי נגד מאזן על ידי הנוכחים והמעורבים, שנחשפו ושמעו את עמדותיי העקביות ויבטאו את זה, אם הם ימצאו רק איפה, בערוצי תקשורת שבדרך כלל מסרבים לשמוע את האמת. אבל לפעמים אין ברירה אלא מלומר אותה. 

תודה רבה, הדיון הסתיים ונעול.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:46. << סיום >>