פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 10 הוועדה לביטחון לאומי 10/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 408 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"ה (10 ביוני 2025), שעה 11:50 סדר היום: << נושא >> היום המיוחד לשיבת החטופים - פגיעה במשפחות החטופים ברשתות החברתיות - טיפול ומענה לתופעה - לבקשת חה"כ שלי טל מירון << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר מירב בן ארי מוזמנים: פיני יצחקי – דובר, מנהלת החטופים, משרד ראש הממשלה סנ"צ עדי דואניס – מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי שרון סויסה – ק' פשיעה מקוונת ארצית, חטיבת החקירות, משטרת ישראל ד"ר יהודה פרנקל – פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, מיזם "בואו" אחיה שץ – מייסד ופרויקטור, פייק ריפורטר רועי שושן – מנהל המחלקה הציבורית, פייק ריפורטר חן צור – מטה משפחות החטופים אלמוג ישראלוב – מטה משפחות החטופים נעם פרי – בתו של חיים פרי ז"ל שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הוחזרה אלה ביי – נכדתו של חיים פרי ז"ל שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הוחזרה בר גודארד – בתו של מני גודארד ז"ל שנרצח ומוחזק בעזה מור גודארד השרוני – בתו של מני גודארד ז"ל שנרצח ומוחזק בעזה מרב סבירסקי – אחות של איתי סבירסקי ז"ל שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הוחזרה נופר בוכשטב – אחות של יגב בוכשטב ז"ל שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הוחזרה גיל דיקמן – בן דוד של כרמל גת ז"ל שנחטפה ונרצחה בשבי וגופתה הוחזרה נעם עידן בן עזרא – אחותו של צחי עידן ז"ל שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הוחזרה דני אלגרט – אחיו של איציק אלגרט ז"ל שנחטף ונרצח בשבי וגופתו הוחזרה דני מירן – אביו של עמרי מירן שחטוף בעזה אייל קלדרון – בן דוד של עופר קלדרון שחזר מהשבי מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> היום המיוחד לשיבת החטופים - פגיעה במשפחות החטופים ברשתות החברתיות - טיפול ומענה לתופעה - לבקשת חה"כ שלי טל מירון << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו נפתח את המושב המיוחד הזה, את הדיון המיוחד הזה, הוא במסגרת יום מיוחד שיזמה חברת הכנסת שלי טל מירון וחברי כנסת נוספים. אני תכף אתן לכם את הבמה, לכל מי שהגיע לכאן. אני רק רוצה להזכיר לעצמנו, למרות שחלקכם הולכים עם המספר הזה על הבגד, אנחנו ביום ה-613 של המלחמה הזאת, 613 ימים שעדיין יש לנו שם 55 חטופים, חיים וחללים, 613 ימים שבהם זרועות הביטחון השונות נלחמות ועושות את כל מה שאפשר כדי לממש את מטרותיה של המלחמה. אני בטוח שהכמיהה לראות את החטופים חזרה נמצאת בבסיס הערכי של כל אחד מאיתנו, אבל אני לא יכול לחשוב שיש מישהו שמנסה או פועל כדי לפגוע בצורה ממוקדת במשפחות החטופים, שזה היה הנושא שבשבילו ביקשה שלי טל מירון לכנס את הוועדה. מותר לנו לחשוב אחרת, חלקנו חושב אחרת, כל אחד מאיתנו רוצה לממש את הכמיהה הזאת בדרך אחרת, אבל זה לא יכול להגיע למצב שבו אנחנו פוגעים אחד בשני, בוודאי לא בתקיפה של משפחות החטופים. הדיון הזה הוא דיון חופשי, אבל אני אשמח מאוד לראות שאנחנו באמת מתמקדים ומקצרים כל אחד בדברים שלו כדי שנוכל להספיק לשמוע את כולם. אני ברשותכם אעבור פה על הרשימה של מי שנרשם, אבל גם מי שלא נרשם יוכל לדבר. ד"ר יהודה פרנקל, בבקשה, אתה מוזמן לפתוח. << אורח >> יהודה פרנקל: << אורח >> תודה רבה ליושב ראש. אני פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי. ואני רוצה לספר למה לדעתי - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רגע, לפני שאתה ממשיך, שכחתי לומר, הבוקר כשהתעוררתי וראיתי את המספר הזה, אני כל בוקר מסתכל עליו, אמרתי לעצמי, היום זה יום של מצוות. תרי"ג מצוות, 613. בבקשה, יהודה. << אורח >> יהודה פרנקל: << אורח >> כן, ולהמשיך את מה שאתה אומר: הרמב"ם אומר שאין לך מצווה רבה כפדיון שבויים, ששקולה כנגד ואהבת לרעך כמוך. אני רוצה לנסות, במקצוע שלי מנסים להבין דברים, לפעמים דברים שאי אפשר להבין, מאיפה עולה על הדעת לפגוע במשפחת חטופים או בחטוף? איך יכול לקרות כזה דבר בכל מקום בעולם, בכל חברה אנושית, בוודאי בחברה יהודית? אתם יודעים, המקצוע שלי מנסה להבין, לא תמיד מצליח. אני רוצה לשתף אתכם בהבנה שלי. החטופים ומשפחותיהם הם הפצע המדמם שלנו. זה לא הם, זה לא המשפחה, כל החברה שלנו במה שקרוי בלשון המקצועית בפציעה מוסרית. בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך, אנחנו חיים את הפציעה הזו. אנחנו לא ישנים, אני לא אשאל כאן מי ישן לילה שלם בשנה וחצי האחרונות, אנחנו לא שמחים, אנחנו פצועים, אנחנו מדממים, כי הערכים שלנו לא מתממשים. זאת הפציעה המוסרית. קשה מאוד לעמוד מול הפציעה הזו, ויש איזושהי משאלה מעוותת, לא מודעת, שאם לא נראה את הפצועים, לא נראה את החטופים, לא נראה את המשפחות, לא נעמוד מול הפצע. נעלים אותם, נכחיש אותם, נמחק אותם מהבמה הציבורית, ואז אולי נוכל למלא את הריאות באוויר, למלא את הלילה בשינה, לחזור לשגרה. לדעתי המקצועית, זאת הדינמיקה שגורמת למעשים המעוותים והחולים האלה. לכן אני הייתי מבקש מכבוד היושב ראש, מהוועדה, מכל הנוכחים, התשובה היא כל רגע להיות עם החטופים, כל רגע להיות עם המשפחות, להיות כולנו בדימום הזה, להיות כולנו בכאב הזה ביחד ולא לתת להכחשה הזו להרים את ראשה. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים האלה. זו פעם ראשונה שאני שומע אותך, דברים חשובים. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> מה שמך? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ד"ר יהודה פרנקל. << אורח >> יהודה פרנקל: << אורח >> ד"ר יהודה פרנקל, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> אתה יודהל'ה, עכשיו אני מכיר. אני רק שומע עליך כל הזמן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חן צור, בבקשה. << אורח >> חן צור: << אורח >> החל מפרוץ אירועי 7 באוקטובר אנו עדים לפגיעה במשפחות החטופים ברשתות החברתיות, בתקופה האחרונה ביתר שאת. הצוות המשפטי במטה משפחות החטופים, יחד עם איגוד האינטרנט הישראלי וארגון פייק ריפורטר מטפלים באין ספור פניות מהמשפחות להסרה של פוסטים, תמונות ותגובות מכל הרשתות שמטרתם לאיים על בני משפחות החטופים, ללעוג להם, להוציא דיבתם רעה ולפגוע במאבק לשחרור יקיריהם. כמו כן, אנחנו עדים לפרסומים שונים ברשתות החברתיות אשר קוראים להסתה ולהשחתת שלטי המטה ולגרימת נזק. לעיתים קרובות אנחנו נתקלים בשאלה באיזו עבירה מדובר. יש כאן אלמנטים של לשון הרע, הסתה, המרדה, אך נראה שיש צורך בחקיקה מדויקת יותר שמתייחסת לכל העבירות ברשתות, ובפרט בהקשר הזה. כמובן לא ייתכן שמשפחות חטופים יאלצו לעסוק בניטור של פוסטים, תמונות ותגובות, שכל מטרתם לפגוע בהם ובמאבק לשחרור יקיריהם אשר מוחזקים מעל ל-600 ימים בשבי החמאס. אנו מבקשים כי הדבר יתופעל וכי ייווצר מנגנון וחקיקה ייעודית שמטרתה להביא למיגור התופעה. אנו במטה כמובן נעמוד לרשותכם לצורך העניין הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אשמח מאוד שנהיה בקשר, בסדר? ונניע את התהליך הזה ביחד. << אורח >> חן צור: << אורח >> מעולה, תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גיל, בבקשה. << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> שלום, צוהריים טובים. כמה התבטאויות שאספתי: "תמשיך ככה ואתה מכניס את הבן שלך לעוד שנים במרתפי החמאס", התבטאות אחת; "אתה מנצל את המצב של אחיך כדי לקדם פוליטיקה ואני אשמור על מדינת ישראל מאנשים כמוך". << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> כן. << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> זוכר? << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> כן, אני. למעשה הוא אמר ככה: "אני כאן כדי לשמור על מדינת ישראל – << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> – מאנשים כמוך", בדיוק. "המחאה שלך משודרת באלג'זירה ומחרבת את ישראל". כל זה נאמר למשפחות החטופים לא ברשת, אלא על ידי חברי כנסת. על ידי חנוך מילביצקי ועל ידי טלי גוטליב ועל ידי אליהו רביבו לעינב צנגאוקר ולדני אלגרט וליהודה כהן. אנחנו פה כדי לדבר באופן כללי על אלימות נגד משפחות חטופים ברשת, אבל מאיפה מתחילה ההסתה? היא מתחילה מהבניין הזה. אין מתקפה עלינו שלא התחילה קודם כול מאנשים שיושבים כאן. כשמגיעים בני משפחות חטופים ונאבקים על האהובים שלהם, במקום שהמקום הזה יהיה בשבילם במה לנהל את המאבק שלהם, במקום שתהיה פה אוזן קשבת, אנחנו מקבלים כאפה לפנים. והכאפה הזאת גם מתבטאת אחר כך ברשת כשאנשים קוראים לעינב צנגאוקר "מישהי שמשרתת את חמאס", או לחן אביגדורי "היטלר", או כשמישהו ברחוב אחר כך מאיים עליי באלימות, אומר לי: "יא בן זונה, אני אזיין אותך", ונוסע. כל הדברים האלה קרו. אני לא יודע מה חוץ מקריאה יכול לצאת מהוועדה הזאת, אבל אם יש משהו שיכול לצאת חוץ מקריאה, א', חבל שזה לא קרה קודם, כי החיים שלנו לא רק נהרסו בגלל מה שקרה לחטופים שלנו, אלא ממשיכים להיהרס כל פעם שאנחנו פוגשים את הדבר הזה. והוא לא משפיע רק עלינו, הוא משפיע גם על המשפחות שלא חוות את זה, כי הן חוששות לדבר, הן חוששות לומר את האמת בפני הכוח, בפני מקבלי ההחלטות ולצעוק על ההפקרה כי הן חוששות שיבולע להן. זו הסיבה שאנחנו לא רואים את כל המשפחות כאן. אם יש דבר אחד שיעצור את זה, זה להחזיר את כל החטופים הביתה, וזה יותר חשוב מכל דבר אחר. תחזירו את כולם, ואז תמטירו אלינו את כל הקללות שאתם רוצים. אבל אם יש דרך לעצור את הדבר הזה, לשים מאחורי, לא סורג ובריח, אבל לעצור את מי שמאיים באלימות, בטח על משפחות החטופים, צריך לעשות את זה, ובטח כשזה מגיע כל כך קרוב לאדם שאמור לדאוג לנו, גל הירש, שאחראי על החטופים. ודווקא מהסביבה שלו, קרוב מאוד אליו, משם מגיע רעל אישי אל אנשים שרק מנסים להחזיר את האהובים שלהם הביתה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, גיל. נופר. << אורח >> נופר בוכשטב: << אורח >> אני אדבר בקצרה. אני אתחבר רגע למה שגיל אמר, ואגיד שאני חושבת שחלק ממה שלא מבינים פה בכנסת זה שמי שנמצא פה, חברי הכנסת, אופוזיציה, קואליציה, אלה אנשים שמסתכלים עליהם, אנשים שאמורים וצריכים לשמש דוגמה. ואם פה זה לא קורה, שמענו את האמירות הנוראיות עכשיו מגיל, אם אלה האמירות שיוצאות פה מהמשכן הזה, מה אנחנו מצפים שיהיה ברשתות? מה אנחנו מצפים שהציבור שנושא עיניים לפה ילמד, יראה ויישם? אי אפשר שיצאו מפה אמירות כאלה, צריך לדבר על איך עוזרים למשפחות, איך עוזרים לחטופים, איך מחזירים את החטופים הביתה, זה תמיד יהיה במקום הראשון. צריך לדבר יותר ברוגע, בשלווה ופשוט להבין שרואים אתכם, שומעים אתכם, וצריך תמיד לזכור את זה. ואני אשתף משהו. אני עשיתי טעות ואחרי שהודיעו שיגב נרצח הסתכלתי ברשתות החברתיות. ואני אומרת עשיתי טעות, כי היו הרבה תגובות שדיברו על איזה חבר טוב הוא היה ואיזה בן אדם מדהים הוא היה וכמה מוכשר וכמה טוב, ולצד זה היו לא מעט תגובות של "שמאלני, מגיע לו", "הוא רצה שיהיה פה שלום, זה הסוף". כל כך הרבה תגובות שאני חושבת שלא דיברתי על זה עד היום כי לא רציתי להאמין שאנשים מסוגלים לכתוב דברים כל כך נוראיים למישהו שנרצח בשבי, נחטף בחיים ונרצח שם רק בגלל שהוא חי בקיבוץ בארץ ישראל מספיק קרוב לגבול. ואם אנשים מסוגלים לדבר ככה על אנשים שנרצחו, בטח שיהיו מסוגלים לדבר ככה גם למשפחות שלהם. וזה באמת חייב להיפסק, חייבים קודם כל להחזיר את כולם הביתה, ודבר שני, להתחיל לשמור על השפה שלנו, פשוט לדבר ולא אחרת. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, נופר, תודה על הדברים האלה. אני משתדל לעשות את זה, אני ערני למה שאת אומרת. נועם, בבקשה. << אורח >> נעם פרי: << אורח >> אני נעם פרי, הבת של חיים פרי שנחטף בחיים מניר עוז ונרצח בשבי, והאמת שלדיון הזה אני ביקשתי מהבת שלי אלה שתבוא, כי אני לא נמצאת ברשתות החברתיות. ואלה, שהמצב הזה פגש אותה רק בגיל 12, היום כבר עוד מעט יותר קרוב ל-14, אבל זה התחיל כשהיא עוד לא חגגה 12, והיא ובנות הדודות שלה נרתמו מהרגע הראשון למודעות ברשתות ולתפעל את העמוד של אבא שלי. ולצערי, בגלל זה היא גם נחשפה כל התקופה הזאת לכל התגובות הנוראיות והרעילות, אם זה אישית עליו ואם זה עליי, עד כדי כך שהיא אפילו אמרה לי עכשיו, "אימא, אני לא רוצה שיפרסמו כתבות שלך או פוסטים שלך ברשתות כי אז אני קוראת את התגובות". ביקשתי ממנה לבוא ולדבר כאן רגע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, אלה. << אורח >> אלה ביי: << אורח >> שלום לכולם, אני אלה ביי ואני הנכדה של חיים פרי. ובאמת בדרך לפה אני אמרתי לאימא, "אימא, אני לא אוהבת שמפרסמים דברים שאת אומרת ברשתות", והיא שאלה אותי למה. ברשותכם, אני רוצה להקריא לכם למה. הכותרת של הפוסט: "משפחות חטופים שנרצחו בשבי ארגון הטרור חמאס, אנחנו כאן כתזכורת חיה לכך שלחץ צבאי הורג חטופים ומעלים חללים". "אלה שמאלנים שהיו שותפים לבגידה, ידעו מהבגידה". "זה שחמאס יצא משליטה ולא עמד בהתחייבות שלו כלפי הבוגדים מהשמאל, האנרכיסטים". דוגמה אחת. עוד דוגמה, זה כתבו לאימא שלי: "כמה כסף שילמו לך שמכרת את אבא שלך, עליו השלום, בשקל כמו שאמרו לך שהמשך המלחמה לא נכונה. יש הרבה קצינים ומפקדים שאומרים שהמשך המלחמה נכונה. עכשיו תגידי לנו את, בכמה כסף מכרת את אבא שלך, זכרונו לברכה". עוד תגובה: "שמאלנים בני זונות, אנחנו גם מזכירים לכם שחמאס לא יכול להישאר בגבולות ישראל, גם במחיר של כל החטופים. ביטחון ישראל לפני הכל ולא מסכנים אותו בשביל 20 חטופים". "כמה שטויות בשקל, אתם ההוכחה הכואבת להתנהגות פרזיטית של טרוריסטים שאתם תומכים בהם, עצוב". ואלה רק דוגמאות בודדות שהצלחתי למצוא עכשיו, בחמש הדקות לפני שנכנסנו לפה. יש עוד הרבה, וכל תגובה כזאת שוברת לי את הלב. לראות תגובות כאלה על סבא שלי שנרצח, בבקשה, יש פה עוד אחת שהזדעזעתי לראות אותה. פוסט על זה שסבא שלי נרצח, "עצוב שאותם אנשים שתמכו בעזתים, לחמו נגד אחיהם המתנחלים בגירוש גוש קטיף, נרצחו באכזריות נוראית בידי אלו שבשבילם הם בחרו להיות אויבי היהודים. לעולם לא אשכח את הסרטון שלך חיים פרי מפגין ומוחא כפיים כשגררו ילדות בנות 14 בוכיות מביתן בגוש קטיף". << אורח >> נעם פרי: << אורח >> שקר, כמובן. << אורח >> אלה ביי: << אורח >> כן, אני חושבת שאני לא צריכה להגיד שהדבר הזה לא היה ולא נברא. והתגובות האלה, באמת, חייבות להיעצר. << אורח >> נעם פרי: << אורח >> אני רק במשפט אתחבר למה שגיל ונופר התחילו איתו. אני חושבת שיש אחריות מלבד הבקשה שלנו לאכיפה, שאני חושבת שהיא מאוד במקומה, אני חושבת שיש אחריות לבית הזה ולמקום הזה ולמקור שממנו לצערי הרבה דברים יוצאים ומתגלגלים אחר כך בצורה יותר קיצונית, אבל בהחלט יוצאים מהבית הזה. ואני רוצה להגיד שאני זוכרת בבירור שכבר בדצמבר 2023 או ינואר 2024 בפגישה שהייתה לנו, המשפחות, עם ראש הממשלה, אנחנו ביקשנו ממנו ישירות, ניצלנו את הפגישה הזאת כדי לבקש ממנו להפסיק להסית את משפחות החיילים ומשפחות החטופים אלו באלו, להפסיק להנגיד את המטרות האלה בדברים שלו. הוא שמע, הוא הקשיב, הוא אמר שהוא יפסיק, הוא לא הפסיק, לצערי, והדברים האלה מתגלגלים אחר כך למה שאנחנו רואים כאן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, נעם ואלה. עם כל הקושי לשמוע את הרוע הזה, חשוב להשמיע אותו מדי פעם כדי שנזכור באמת על מה אנחנו מדברים. בבקשה, דני, רצית משהו. << אורח >> דני מירן: << אורח >> יש לי הרבה דברים להגיד, כי אף אחד מאיתנו בעבר, וגם המדינה, לא התנסו באירוע כזה. והאירוע הזה מטלטל ואמור לטלטל את כולם, את כל המדינה הזאת, שמאל, ימין, דתיים, חילונים, את כולם, שהמפרש יוביל לאותו כיוון, ולא בכיוונים נגדים. כשזה קרה, למוחרת, האמנתי שכל העם מזדעזע וכל העולם וכל העם יהיה איתנו. אתמול, חבר הכנסת שמחה – יושב ראש ועדת חוקה נדמה לי – כלתי, מה היא אמרה לו? היא הראתה לו את הבנות שלה, סיפרה על הסבל שלהן – קם באמצע הישיבה והוא לא מוכן להכניס פוליטיקה לוועדה. ואני שואל, איזו פוליטיקה הייתה פה? פוליטיקה על הילדות שלה? זו פוליטיקה? כל דבר להפוך לאישי, לפוליטי? ככה מנהלים פה את המדינה? וביום חמישי, אם אנחנו מדברים כבר על התקפות ועניינים, אחותי בת 84, עמדה עם תמונה של הבן שלי בחדרה בהפגנה. איש תקף אותה, תקף אותה פיזית, לא מילולית. מילולית אנחנו כבר סובלים אנחנו התרגלנו. עצרו אותו והשופט שחרר אותו למעצר בית. לתפיסת עולמי, האיש הזה צריך לשבת עשר שנים בכלא, משום יראו וייראו, דבר אחד; דבר שני, זו תחילתה של מלחמת אחים במדינה הזאת אם לא יאסרו אותו לכל חייו, לא יודע לכמה זמן. כי הראשון הבא בתור שיראה שלא נעשה לו כלום יגיד: "וואלה, המדינה הזאת לא עושים כלום, גם לי מותר להרביץ לאישה בת 84". איפה נשמע דבר כזה? ויש רק בקשה אליך, בוא נישאר אחרי הדברים שלי, אני לא תוקף אף אחד, נישאר חברים, אבל אני רוצה להגיד לך, אחרי ששמעתי את הפוסטים האלה, לי אין, אני לא מתעסק עם הדברים האלה בגילי, אני ממש מזועזע. ואני שאלתי את עצמי לפני רגע, איפה היינו? איפה היה עם ישראל לולא השמאלנים האלה שישבו בעוטף ישראל? לא עוטף עזה, הם לא ישבו בעוטף עזה, ישבו בעוטף ישראל, הגנו על מדינת ישראל, ולולא הם, חמאס היה באשקלון ובבאר שבע. ולקרוא להם שמאלנים בוגדים? וזה התפקיד שלכם, התפקיד שלכם להוציא את זה. והייתי רוצה שמפה יצא איזשהו קול זעקה, צעקה, לאיחוד העם. כי די לנו, קצה נפשנו מהעניין הזה של ריב אחים על לא כלום. על מה? להביא חטופים? ואם לדבר, אני סוטה מהנושא קצת כי הוא מזעזע אותי כאזרח, אני גם חי במדינה הזאת. שני הילדים שלי, אחד בן 55, אתה מכיר אותו, בועז, התגייס לפני שבועיים והוא בלבנון. נדב, שהוא עם פרופיל 24, התגייס, נאבק בראש אכ"א שנתן לו להיכנס חודשיים לעזה להילחם, יצא, חודש וחצי בבית, עוד חודש וחצי ביהודה ושומרון, וזה בהתנדבות. כאשר אתם, המפלגה שלך הולכת לחוקק חוק השתמטות במדינה הזאת. איפה זה היה בהיסטוריה היהודית? בימי דוד המלך? בימי החשמונאים? מתתיהו קרא בזמן כזה, "מי לה' אליי" איפה אתם? מי ה-ה' שלכם? אני כבר לא רואה אותו. בהתנהגות הזאת, אני התרחקתי אפילו מהמנהגים היהודיים, כי אני בז ליהדות הזאת שהם רוצים להנהיג במדינה הזאת. זה לא כתוב בשום תורה, כתוב "ואהבת לרעך כמוך", בויקרא. שני פסוקים אחרי זה מה כתוב? "ואהבת לו", לגר שבתוכך. ואני רוצה שיאהבו את כולם בלי יוצא מהכלל. וכשאני יושב בוועידת הגליל לפני שבוע ועולה שר לבמה ואומר, "פנו אליי מגוש חלב, ושם אפילו מצביע אחד אין לנו, למפלגה שלי". מה הקשר? אתה השר של כולם. צביקה, אתה חבר כנסת של כל העם והממלכתיות מחייבת אותך. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה לך. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> שלום. "נודע למשטרה על ביצוע עבירה על פי תלונה, ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה". להקריא את זה עוד פעם? שוטרים, אתם מכירים את זה, נכון? אתה מכיר את ההנחיה הזאת? "חוק סדר הדין הפלילי קובע", למרות שחוקים היום בשבילכם הם רק המלצות, אבל, "נודע למשטרה על ביצוע עבירה על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה". אתם נציגי המשטרה כאן, האם פתחתם בחקירה נגד איתמר בן גביר על זה שהוא קרא ליאיר גולן בוגד? אני שואל, האם פתחתם בחקירה נגד איתמר בן גביר על זה שהוא קרא ליאיר גולן בוגד במהלך אירוע פומבי מול קהל משולהב? האם נפתחה חקירה? למה אתם לא עונים? צביקה, האם נפתחה חקירה? אני יכול להקריא לכם עוד פעם. לקרוא לבן אדם בוגד במהלך עצרת מול קהל משולהב זו הסתה. זה כבר היה ורצחו ראש ממשלה בגלל זה, יש תקדימים. ואני שואל, האם אתם, משטרת ישראל, כשנודע לכם שמבצעים עבירות, האם אתם פותחים בחקירה? כי ברור שלא. כי אם מישהו היה מחליט לפתוח בחקירה, מפקד תחנת באר שבע לצורך העניין היה צריך לפתוח בחקירה נגד איתמר בן גביר, באופן אוטומטי או שהקידום שלו היה מסוכל או שהוא היה מקבל את אותו יחס שקיבל עמי אשד, נכון? לא ממלא אחר מדיניות השר. השר עומד על הבמה, צועק "בוגד" קבל עם ועדה, ומשטרת ישראל עומדת למטה ולא פותחת בחקירה. צביקה, אתה מוכן לגנות את הקריאה של איתמר ליאיר גולן? כאן בוועדה, להגיד שאתה מגנה את הקריאה של איתמר בן גביר ליאיר גולן "בוגד", אתה מוכן? לא? לא מאמין לך, אני באמת לא מאמין לך. אתה חושב שיאיר גולן בוגד וצריך לקרוא לו ככה, בוגד, מעל במה מול קהל משולהב? שואל אותך, צביקה, למה אתה לא עונה? תגיד לא / כן. מה, שתיקה זו הודאה? לא הבנתי. מה, אתה פוחד מאיתמר? למה אתה לא רוצה לגנות את זה, או למה אתה לא רוצה לתמוך בזה? אתה הפכת להיות אדם בלי דעה, בלי עמוד שדרה? אין לך שום דעה? אני שואל אותך שאלה רצינית. עמד ראש המפלגה שלך על במה וקרא ליאיר גולן בוגד, מה אתה אומר על זה? מה התגובה שלך כנציג ציבור? תראה לאן הדרדרת. אני רוצה לתת לכם קצת דבר תורה, בסדר? אני אגיד לכם למה אני רוצה לתת לכם דבר תורה, כי אתמול נעשתה פה בכנסת עוד עבירה, עוד מעשה נבלה, שמשטרת ישראל לא פותחת בחקירה. אתמול הייתה פה הסתה פרועה לגזענות, שימוש בגזענות ואפליה אסורה. אתמול עמדה פה חברת כנסת באחת הוועדות ולקחה חבר כנסת וקראה לו, "רפורמי, יהודי רפורמי, נאור". מה, אתם רושמים את התלונה שלי, או שאתם מדברים על דברים אחרים? תקשיבו לי, שוטרים, תקשיבו, תכבדו, אני מדבר, אל תתעסקו בשטויות. אתמול הייתה פה חברת כנסת, יושבת ראש ועדה מסוימת, לא יודע מי, דיסטל, שאמרה לחבר כנסת, "יהודי, רפורמי, נאור", והודיעה לסדרנים, "תוציאו את היהודי הרפורמי הנאור הזה מהוועדה כי אני רוצה שהיהודים ימשיכו את הדיון". היא הוציאה את חבר הכנסת גלעד קריב מקרב יהודי ישראל כי הוא יהודי רפורמי. יש אנטישמיות יותר גדולה מזו? הנאצים לא בדקו אם אתה רפורמי או לא, החמאס לא בדק אם אתה רפורמי או לא, לא בדקו. גם אם היית ארבע דורות אחורה, חיסלו אותך. ואתמול יושבת פה חברת כנסת ופשוט בצורה עבריינית מדירה את רוב יהדות העולם. רוב יהדות העולם, צביקה, אתה יודע שרוב יהדות העולם הם יהודים רפורמיים. אחר כך אתם נוסעים לארצות הברית ומחבקים אותם ואומרים להם יהדות העולם וזה ורוצים שיתרמו ורוצים שיאהבו ורוצים שיתנו. למה זה קורה? פרשת השבוע, צביקה, נותנת לנו תשובה, אעשה את זה בקצרה, פרשת בהעלותך. והיא פותחת ואומרת: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". משה רבנו, המנהיג העניו, הוציא את העם מעבדות לחירות. לא חירות טכנית, הוא לא הוציא אותם לחופש, אמר יאללה, יאללה, יצאו החוצה, לא שחרר אותם. הוא נתן להם ביטחון, נתן להם צדק, נתן להם שוויון, נתן להם חיים. בלי ערכים אין חירות, נכון, צביקה? אין חירות. אתה עכשיו יושב פה, אתה חופשי גם לקום וללכת, כל אחד חופשי לנוע, כל אחד חופשי לטייל, כל אחד חופשי לעשות הרבה דברים. אבל מה זו חירות, צביקה, אתה יודע? מה ההבדל בין חופש לחירות? מה ההבדל בין חופש לחירות? בחירות לא לוקחים לך את חופש התנועה, בחירות לוקחים לך את הערכים, בחירות משמידים לך את הערכים. את ערך החיים, את ערך השוויון, את ערך הצדק. וכשאתה קם בבוקר בלי הערכים, צביקה, אתה עבד, אתה עבד, אתה לא חופשי. למרות שאתה יכול ללכת לשתות קפה, לטייל, לבלות, אתה עבד, אין לך ערכים. ומשה נתן לעם ישראל ערכים. זה להבדיל אלף אלפי, אלפי הבדלות. נתניהו הוא הנגטיב של משה, הוא הנגטיב של משה. הוא מגלם את חטא ההיבריס. היבריס, אתה לא ענית לי עכשיו בגלל היבריס. היבריס, אתה נגוע בחטא ההיבריס. אתה חושב שיש לך זכות לא לענות לי, כי מי אני שאני אענה לו בכלל? מי הוא בכלל ששואל אותי שאלות? אני חבר כנסת, אני יושב ראש ועדה, אני יושב פה על כיסא, אני אשים עליו פס ואני לא אענה לו ואני לא אתייחס אליו. זה היבריס. זה היבריס, צביקה. אם היית גבר, היית אומר אני תומך, או שולל, ומתייחס אליי כמו אל בן אדם ששואל אותך שאלה; ולא מעליב אותי. אבל אתה מחליט להעליב ואתה לא יודע את זה אפילו, אתה אפילו לא יודע את זה, אתה מבין? אתה אפילו לא מודע לזה. נתניהו מייצג את הגאווה, את היהירות, את הביטחון העצמי המופרז וההתעלמות ממגבלות המציאות. מנהיג שמרסק את הערכים בשם הכוח ושומר על השלטון תוך ויתור על האמת. הוא לוקח את האומה לתוך אסון. ההיסטוריה תזכור, צביקה, ואתה תהיה בצד הלא נכון של ההיסטוריה. נתניהו, לא רק שהוא לא הפקיר את אזרחי ישראל, הוא שלל מהם את החירות המוסרית שלהם. חירות בלי ביטחון היא פחד, חירות בלי שוויון היא שקר, חירות בלי צדק היא שלטון של עריץ ותחפושת. נתניהו לקח מהעם את מה שמשה העניק לו, מה שמשה העניק לעם ישראל נתניהו לקח, את היכולת לחיות כבני חורין אמיתיים באמת. ב-7 באוקטובר אמרו לי יש 252 חטופים ועוד כמעט 1,400 הרוגים. היו 10 מיליון נפגעים, 10 מיליון נפגעים, צביקה. נפגעי חרדה, פגועי נפש, וגם כל היהודים בעולם שהפסיקו לראות במדינת ישראל כמדינת מקלט. 10 מיליון נפגעים. יקום אחד פה עכשיו, יקום, אני מסכים, שיגיד לי שאחרי 7 באוקטובר הוא לא פגוע נפש. שיקום אחד ויגיד לי שהוא מבחינה נפשית נשאר אותו דבר, אחרי 7 לאוקטובר. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> ממה נפגעת? דני, ממה אתה פגוע? << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> שיקום. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> אני שואלת, ממה אתה פגוע? << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> ממה אני פגוע? אני לא ישן בלילות, אוקיי? אני קם כמעט כל שעה, לא יודע למה אפילו. יש לי חלומות של סיוטים, סיוטים ממש. ואני מטופל, מטופל נפשית. הייתי אדם חזק כל חיי, תאמיני לי, חזק מאוד, אני עמדתי מול מטעני חבלה והסתכלתי להם בעיניים ופירקתי אותם בידיים, אבל ב-7 באוקטובר התרסקנו כולנו. אין אחד שהוא לא פגוע נפש, אין אחד שחייו לא השתנו. אומרים לי זו לא שואה, מה זה? מה זו, תקלה? כמו שצחי הנגבי אמר. מה זה, טבח? ממתי בטבח יש פתאום 150,000 פליטים שהם לא נמצאים בבית שלהם אם זה טבח? ממתי בטבח כובשים 11 יישובים? ממתי בטבח כובשים ארבעה בסיסים? ממתי בטבח חוטפים 252 חטופים? איזה טבח? הלוואי שהיה טבח, הלוואי שזה היה טבח. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> דני, אני יכולה לבקש ממך משהו? הוועדה הזו התכנסה היום, באמת, לפנים משורת הדין, היה מאוד קשה להשיג את הדיון הזה, ויש פה עוד משפחות שרוצות לדבר. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> אני כבר מסיים. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> תודה. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> קודם כול, אני יודע לשם מה התכנסה הוועדה, ואני חושב שאני נגעתי בכל הסיבות בגללן מתנהגים כמו שמתנהגים כלפי משפחות החטופים. אני מציע למשפחות הצעה פרודוקטיבית, תגישו תביעות אזרחיות. אני הגשתי תביעות אזרחיות, האנשים זחלו על ארבע, זחלו על ארבע. באו לבקש סליחה, באו לבקש פריסת תשלומים על הקנסות, באו לבקש שאין להם כסף לשלם. תגישו תביעות אזרחיות נגד כל מי שפותח עליכם את הפה. נעם, אני שמעתי את הבת שלך, יש לך פה שתי עילות ברורות להגיש תביעה אזרחית על הרבה כסף. אגב, אל תיקחו את הכסף לעצמכם, אני בכל התביעות שהגשתי, הכסף עבר למטה החטופים, הכסף עובר כתרומה למטה החטופים, אני לא צריך את הכסף שלהם. תגישו נגד כולם תביעות. יש עכשיו מכתב על שולחן היועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה נגד בן גביר, אני הולך עכשיו להוציא מכתב לפתוח בחקירה נגד דיסטל. אל תוותרו להם, תגישו נגדם תביעות, אחרת זה לא ייגמר. הם לא מבינים שום דרך אחרת, רק תביעות משפטיות. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> תודה, דני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כמו שכבר העירו פה, הזמן שלנו באמת הולך ונגמר, אני רוצה לומר את הסיכום. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> אני מבקשת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> קוראים לי נעם עידן בן עזרא, אני אחות של צחי עידן מקיבוץ נחל עוז, נחטף, נרצח, הושב בעסקה אחרי 510 ימים, ואני רוצה להסב את תשומת ליבך, ליבנו, לעוד אפשרות של פשע שמתקיים. לצערי, גיל, כאן אני קצת חולקת עליך, אבל יחד איתך, האלימות לא התחילה פה. ב-7 באוקטובר האלימות התחילה ברשתות החברתיות, ועד שמדינת ישראל לא תכיר ברשתות החברתיות ככלי נשק, ניתן יהיה להמשיך ולעשות, כל העולה, כל אחד, כל ילד בן ארבע, שש, 12 שיש לו טלפון ביד, יוכל לעשות מה שהוא רוצה. ואני אומרת את זה אחרי שהסיפור שלי מתחיל כסיפור שהיה בפייסבוק שהגיע למיליונים, שהמדינה לא העמידה לצדנו מישהו, הכוונה מה לעשות עם סרטונים. איפה פייסבוק? עד היום אנחנו מנטרים את השם של צחי במערכת כדי לדעת מה עולה ומה לא, כי יש פה ילדים שנפגעו מהמערך הזה וימשיכו להיפגע. וכשאני אומרת ילדים, אלה לא רק הילדים של צחי. כי כשהתחילו השמועות על מצבו של צחי, למרות שאף אחד במדינת ישראל לא קלט את מצבו, האשימו את הילדים שלי שהם אלה שהתחילו וסיפרו על השמועה על מצבו של דוד שלהם, בעודם לא יודעים, בעודם לא מעודכנים על המצב. כשאני מדברת על נשק, הרשתות החברתיות, אמנם זה התגלגל להיות גם נשק פה בבית הזה, טוב, טוב, אבל לגמרי פוגע עד היום. וכשצחי חזר אני לקחתי עורכי דין כדי שיהיה פה איפול על כל ההליך שמגיע, כי כולם רוצים לדעת איך הגיע ומה הגיע. וחבל לי שדני הלך, כי אנחנו הגענו באותה עסקה ובמצבים שונים. איפה יש שמירה על הפרטיות גם של חללים? איפה החוק? מישהו עוזר לנו? מישהו מקדם אותנו פה שני צעדים קדימה? אנחנו 613 יום ולא נלמד פה שום דבר בנושא רשתות חברתיות. לא חינוך, לא המערכת המדינית, כלום, שום דבר. אני לא מרגישה שקיבלתי עזרה ממערכות המדינה. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה לך. אני אשמח דווקא בהמשך ישיר לדברים שלך. חן, אנחנו צריכים להיפגש, בואי נעבור, נראה מה אנחנו כן יכולים לחוקק, מה אנחנו כן יכולים לעשות. כי יש דבר אחד שאני מבטיח לכם, שגם מירב בן ארי וגם אני נעשה הכול כדי שזה לא יידרדר למלחמת אחים, לא ניתן לזה לקרות. תודה רבה לכם על היום המיוחד הזה ואני מקווה שלא נצטרך לעשות עוד ימים כאלה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:34. << סיום >>