פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 35 ועדת החינוך, התרבות והספורט 10/06/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 440 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"ה (10 ביוני 2025), שעה 12:02 סדר היום: << נושא >> 1. להט"בופוביה במערכת החינוך << נושא >> << הלסי >> 2. הצעה לדיון מהיר בנושא: "חשש מפסילת תכני העשרה ליברליים ולהט"בים במערכת החינוך" של חה"כ יוראי להב הרצנו, חה"כ גלעד קריב, חה"כ יפעת שאשא ביטון וחה"כ יבגני סובה << הלסי >> לציון היום המיוחד לקהילה הגאה נכחו: חברי הוועדה: סימון דוידסון – מ"מ היו"ר משה טור פז יסמין פרידמן חברי הכנסת: יוראי להב הרצנו מאיר כהן עופר כסיף גלעד קריב אלי דלל מירב בן ארי שלום דנינו מוזמנים: איריס בן יעקב – ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה, שפ"י, משרד החינוך אביגדור דנן – סגן בכיר ליועצת המשפטית, משרד החינוך אסף ינוביץ' – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי קטי פיאסצקי – משנה לראש עיריית בת ים, ומחזיקת תיק הקהילה הגאה גלעד שמיר – מנהל תחום להט"ב, עיריית בת ים קובי פדוה – סגן ראש עיריית כפר סבא, מחזיק תיק גאווה שילה ויינברג – חברת מועצה מקומית קריית טבעון, ויו"ר טרנסיות ישראל אלישע גולני – רכז תחום להט"ב, מועצה אזורית חוף הכרמל, ויו"ר איגוד להט"ב ברשויות המקומיות יואב ראובן – ראש מחלקת אוכלוסיות, אגודת הסטודנטים מור נהרי – מנכ"לית, חוש"ן אורפה סנוף פילפול – ראש מכון מגנוס אירשפלד, איג"י ד"ר אבנר רוגל – עמית מחקר, מכון מגנוס הירשפלד, איג"י יוני אביטן – איג"י אפרת לופו – רכזת קשרי ממשל, חותם - יהדות על סדר היום מירום שיף – יו"ר, הנהגת ההורים הארצית שליו חייקין – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית יואב זילברשטיין – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית גלי יהב – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית אוריאל צימרמן – איש חינוך, הנהגה צעירה, להט"ב ליעד שפירא – פעילה חברתית תמי שפירא – אימא של ליעד שפירא סתיו סטרשקו – משפיענית נעמה זרביב – מנכ"לית, שוברות שוויון מיכאל פואה – יו"ר, בוחרים במשפחה אדלינה וינטראוב – מנהלת תחום חינוך, ארגון ברית הלביאות דני אלגרט – אחיו של איציק אלגרט ז"ל שנחטף ונרצח בשבי גלעד גולן – אביו של רס"ן שגיא גולן ז"ל שנפל בקרב מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> להט"בופוביה במערכת החינוך << נושא >> << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "חשש מפסילת תכני העשרה ליברליים ולהט"בים במערכת החינוך", של חה"כ יוראי להב הרצנו, גלעד קריב, יפעת שאשא ביטון, יבגני סובה (מס' 16). << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נתחיל את הישיבה. צוהריים טובים לכל האורחים, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. לפני שאנחנו נתחיל את הדיון, אנחנו לא יכולים להתחיל דיון ללא תזכורת, וכולם צריכים לזכור, כל בוקר, כל ערב, שיש כבר 613 ימים חטופים וחטופות, אחים ואחיות שלנו, של מדינת ישראל, אזרחים שלנו, מתחת לאדמה בעזה. במקביל ליום המיוחד של הקהילה הגאה, יש פה הרבה מאוד משפחות חטופים, הרבה מאוד דיונים בנושא חטופים, משפחות החטופים, ולראות את הכאב שלהם זה פשוט בלתי נסבל. אני הגעתי עכשיו מכנס באודיטוריום שאימא של אלון אהל הייתה בזום, ולראות את האצילות של האישה הזאת, עם כל הכאב הנורא, זה פשוט מעורר השראה. אני בשם כולנו נושא תפילה שהאחים והאחיות שלנו יחזרו הביתה כמה שיותר מהר, ובמקביל לזה, אני מחזק את כל החיילים והחיילות של צבא ההגנה לישראל, שיחזרו הביתה בשלום, שלא נשמע את צמד המילים "הותר לפרסום" אף פעם. ובמעבר חד, אני רוצה לברך את חבר הכנסת חברי יוראי להב הרצנו על כינוס היום המיוחד הזה, החשוב הזה, מיוחד בימים האלו. אנחנו נקבל פה נתונים ונשמע על המשמעויות של פעילות של מדינת ישראל, איך זה משפיע על הקהילה הגאה. לצערי הרב, הנתונים לא טובים. ואנחנו כולנו צריכים לזכור, ילד זה ילד, ילדה זו ילדה, ואנחנו, קודם כול כמערכת החינוך, צריכים לחבק, לחזק, לעודד כל ילד שרוצה להיות מה שהוא, הוא יחליט ואנחנו צריכים לחבק, לחזק, ולתת להם את כל הכלים להיות תלמידים ותלמידות במערכת החינוך, ללא בושה, ללא כל מיני ניסיונות של להיחבא ולהיות מתחת לרדאר. אנחנו יודעים שלפעמים ילדים יכולים להיות ילדים רעים, עם התנהגויות שפוגעות ואחרי זה משאירות צלקות לכל החיים. אנחנו נעשה פה דיון, אנחנו נעלה את כל הנושאים. יושב ראש ארגון ההורים הארצי גם כן נכנס, אני מברך אותך. << אורח >> מירום שיף: << אורח >> הדיון הכי חשוב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסוף החינוך זה הכי חשוב, בוא נשים את הדברים על השולחן, הכול מתחיל בחינוך. << אורח >> מירום שיף: << אורח >> מסכים. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון מאוד חשוב, לכן הגעתי באופן אישי אליו, כי זה חשוב לי לבוא לדיון הזה בעצמי ולייצג את כלל ההורים במדינת ישראל בנושא הספציפי הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מברכים אותך שהגעת, תודה רבה, זה חשוב מאוד. משרד החינוך נמצא פה, ואנחנו נעשה פה דיון, אני אתן אפשרות לאנשים לדבר. בגלל שיש פה הרבה אנשים, קחו בחשבון שאתם לא לבד פה, לא לפרוס את הזמן ככל שאתם רוצים, אני אעצור אתכם בשלב כלשהו. ואני אתחיל את הדיון דווקא עם גלעד. גלעד גולן הוא אבא של שגיא גולן. שגיא גולן נהרג ב-8 באוקטובר 2023 בלילה. שגיא, היה לו בן זוג בחיים, עומר אוחנה, שנמצא פה בכנסת והוא יהיה גם בדיון המיוחד שעושים באולם. אנחנו נתחיל איתו כי יש פה סיפור מעניין, סיפור מעניין שבסוף גם הייתה הצלחה של חקיקה פה בכנסת בהובלת יוראי וחברי כנסת נוספים. יוראי, אתה תספר על החקיקה שהייתה, אבל לדעתי משנות ה-80 לא הייתה חקיקה כל כך משמעותית לעולם של הקהילה הגאה. אני גאה בחקיקה הזאת ואני חושב שזה קצת אור בקצה המנהרה, אבל עדיין יש הרבה דברים לעשות. שוב אני מברך אותך, יוראי, אתה באמת התקווה של הקהילה, אתה עושה כל כך הרבה, אתה פועל בכל דרך, בכל מקום שאתה יכול בכנסת ישראל, ואני חושב שזה כל כך חשוב שיש לקהילה הגאה אותך בכנסת ישראל, כי אין שני לך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רוצה לברך את חבר הכנסת שר הרווחה לשעבר מאיר כהן שהגיע לדיון. אנחנו נתחיל עם גלעד, בבקשה. << אורח >> גלעד גולן: << אורח >> תודה רבה על הזכות, אנשים נכבדים. אני מקווה שכולם כבר שמעו את השם שגיא, שגיא גולן, מי שלא, אני עוד אספר עליו. אני אתן שאלת טיזר. מי חושב שהערכים של שגיא, ששגיא צריך להוות מודל לחיקוי במערכת החינוך, בכל מערכת חינוך שהיא? דרך אגב, גם בארץ, גם בחו"ל. ואני אספר עליו בכל זאת. שגיא, מאז היותו קטן, מעבר לזה שהוא היה מחונן חברתית ולימודית וכולם רצו להיות חברים שלו והוא היה חבר טוב של כולם, הוא ידע גם להסתכל על אותו ילד שאף אחד לא רצה להיות בחברתו, הוא ידע להיות חבר שלו, והוא לא היה צריך חברים, כולם היו חברים שלו. בשנותיו בתיכון בהיותו בליד הוא בנה תוכנית לעזור לנוער כזה עם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. תמיד הנושא של מוביליות חברתית היה בראש מעייניו. כשהוא היה בתיכון הוא היה מדריך במד"צים ובמש"צים, תמיד עם בני נוער בסיכון, תמיד עזר לקדם מוביליות חברתית. הוא קיבל את אות רמון, שבאותה שנה קיבלו אותו שמונה בני נוער, על הצטיינות בלימודים ותרומה בקהילה, פעיל מצטיין מחוזי, פעיל בליד כמו שאמרתי, יושב ראש מועצת תלמידים עירונית, שילב בני נוער בעשייה העירונית. אחר כך היה בשנת שירות, איך לא? במועדון נוער בבת ים עם נוער, ממש ממש נוער בסיכון. התקבל ל-8200 וממש רדפו אחריו והוא אמר שהוא רוצה להיות בקרבי. התקבל ללוט"ר, התחיל את המסלול באיחור ובכל זאת סיים כחניך למופת. היה קצין בלוט"ר, קיבל את מצטיין הרמטכ"ל. בכל מקום שהוא הלך הוא היה מצטיין. אחרי הצבא הוא הלך לטיול בדרום אמריקה, לא לפני שהוא בילה ארבעה חודשים במקסיקו, עזר לבני נוער ולחקלאים. כשהתחיל את הלימודים בפכ"מ פה באוניברסיטה העברית, מצטיין תואר ראשון ושני, תוך כדי זה התנדב בפעמונים שש שנים. המנהלים והמנהלות שם לא מכירים כזה סיפור של מישהו שהתנדב שש שנים לעזור למשפחות לשנות את מצבן הכלכלי. וב-7 באוקטובר, 6:30, התעורר ליד בן הזוג שלו עומר, שמע את הבלגן ולא חשב פעמיים, שבוע לפני החתונה שלהם סך הכול. אסף את המדים, הלך לבסיס, אסף את הצוות שלו, ירדו עם עוד צוותים לבארי, הצילו הרבה אנשים. ב-3:00 הוא שמע בקשר שהמפקד של לוט"ר נפגע. בדרך להציל אותו הוא נהרג מארב. שגיא כל חייו היה בנתינה עד רגעיו האחרונים. הדרך של שגיא חייבת להימשך, האור שהוא הפיץ ימשיך להיות מופץ. וכמו שכבר חבר הכנסת דוידסון אמר, כבר התקבל חוק שיפורט, יש עוד סדרה של שישה חוקים נוספים של שוויון בחיים שצריך לקדם, אם תרצה גם לפרט עליהם. שגיא האמין בשוויון בכל צורה שהיא. הצוואה שלו, שהוא בירך זוג חברים בחתונה, ממשיכה להדהד לנו עד היום: "היו שווים, תמיד תראו בשונה שווה, העריכו את השונה בכל אדם", וככה הוא התנהג. אני כתבתי לא מזמן פוסט שיש אנשים שאומרים "מה, שגיא היה אופטימי, הוא ראה את חצי כוס המלאה", לא, שגיא תמיד ראה את הכוס המלאה, גם אם יש כוס עם חצי מים וחצי אוויר, היא עדיין מלאה, היא מלאה בשתי תכונות שונות, אנחנו חייבים מים לחיים שלנו וחייבים אוויר לחיים שלנו. הוא ידע להעריך את כל התכונות שיש בכל אדם כי זה מה שעשה את אותו אדם, והוא אהב כל אדם. וזה ערך עליון שחייב להיות במערכת החינוך שלנו. ויש תוכנית חינוך של חוש"ן שמנכיחה את הערכים של שגיא, ערכים שנבחרים מעשרה תרחישים בחיים שלו שהוא בחר, ללכת למקום העבודה שהוא מקבל חצי שכר כי הוא חשב שהוא שם יתרום יותר לחברה, ועוד ועוד ועוד ועוד. לצערי הרב, התוכנית הזאת פחות נפוצה ממה שהיא והיא מגיעה רק לחינוך הממלכתי. היא צריכה להגיע לכל בית בישראל, התוכנית הזאת, היא מדברת על ערכים באשר הם, ערכי בני אדם. וכאמור, דרך ארץ קדמה לתורה. ושגיא הראשון שידע מה זו דרך ארץ, מרגע הולדתו עד הרגע הנורא שבו הוא הלך מאיתנו. אנחנו חייבים להמשיך את הדרך שלו. אם שגיא, בנוסף לכל שאר הדברים, היה גם הומוסקסואל, זה לא גרע ולא הוסיף, זו עוד תכונה שהייתה לו. וכמו שאני אמרתי פעם ליושב ראש הקהילה הגאה, אמרתי לו: "מבחינתי הוא כמו שהיה ג'ינג'י", אנחנו לא רוצים להפלות מישהו בגלל שהוא ג'ינג'י, לא רוצים להפלות מישהו בגלל שהוא הומוסקסואל. זו עוד תכונה שלו, יכול להיות גבוה, נמוך, שחום, בהיר, מה זה משנה בכלל? זו עוד תכונה, בוא נסתכל על הערכים האנושיים שלו. ואני מאוד מאוד מקווה שבוועדה הזאת, ועדת החינוך, הנוכחות של שגיא תמשיך לשרות כל הזמן בדיונים האלה, והערכים שלו ימשיכו להדהד עוד ועוד ועוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, גלעד. לא סתם היה ילד כזה מדהים, יש לו אבא מדהים. הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת יסמין פרידמן. ואני אעביר את רשות הדיבור ליוזם היום המיוחד הזה, מי שדואג באמת 24/7 לקהילה הגאה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, חבר הכנסת סימון דוידסון, גם על הניהול וגם על השותפות, וגם על המילים הטובות, לא תמיד שומעים פה פרגון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הרווחת את זה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. לפני שאני אדבר על הדיון, אני חייב להקדיש כמה מילים לגיבור ישראל שגיא גולן, שכמו שאביו גלעד אמר, אני רוצה לחזור על המילים שהוא אמר שבעיניי מבטאות את המורשת שלו. שגיא אמר: "תהיו שווים, אל תשוו את עצמכם לאחרים, ובוודאי לא ביניכם. תעריכו את הייחוד של כל אדם. תראו בשונה שווה". וזה בעיניי מזקק את המהות לא רק של מה זה להיות יהודי, של מה זה להיות ישראלי, של מה זה לקחת אחריות. ואני חושב שהמורשת של שגיא צריכה להיות מועברת בכל בתי הספר בישראל, ללא יוצא מן הכלל, כי זו המהות שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. והמורשת של שגיא כבר הונצחה בכנסת ישראל ברוב נדיר של קונצנזוס, החוק שעבר בשמו ולמענו של שגיא גולן שקובע שכל נופל או נופלת שיוצא לקרב ידעו שבני הזוג שלהם, בין אם זה גבר או אישה, יזכו לשוויון מלא ומקום שווה ומלא אם חלילה הם ייפלו. קבענו שוויון במוות, ועכשיו, כמו שגלעד אומר, אנחנו צריכים להיאבק עבור שוויון בחיים. כשהעברנו את החוק ועמדתי על הדוכן כדי להסביר את החוק ישב ביציע האורחים עומר אוחנה, ארוסו של שגיא, ואמרתי לעומר שזה בזכותו, הוא נלחם למען זה, ואנחנו נמשיך להיאבק, עומר ואני, וכל מי שמאמין בשוויון ייאבק לצידנו על מנת לוודא שלכל אדם בישראל יש מקום מלא ושווה בחברה הישראלית, כי לכן הוקמה מדינת ישראל, כדי לוודא שנהיה עם חופשי בארצנו, לא משנה מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים, מה צבע עורנו, מהי נטיית הלב שלנו ומה זהותנו המגדרית. תודה רבה שהגעת ודיברת על שגיא, הוא בלבבות של כל אחת ואחד מאיתנו והוא ימשיך להיות שם, מורשתו תונצח גם בכנסת וגם במערכת החינוך לדורות דורות. הוא גיבור ישראל. ולנושא הדיון – אלימות, הטרדה מינית, קללות ונידויים – זו המציאות של תלמידים להט"ב במערכת החינוך. מסוכן להיות להט"ב בבתי הספר במדינת ישראל, זו המציאות. הדו"ח של איג"י שפורסם ממש לפני חודש מתאר מציאות מחרידה שלפיה 50% מבני הנוער בשנה האחרונה חזרו לארון, 15% מהתלמידים הלהט"בים דיווחו שהיו נתונים לתקיפה פיזית, חטפו מכות בבתי הספר רק בגלל שהם להט"בים. 77% היו חשופים לאלימות מילולית, כי הקללה הנפוצה בבית ספר היא "הומו" ו"קוקסינל". 62% מבתי הספר הממלכתיים מסרבים לשתף פעולה בכלל עם איג"י וחוש"ן, שדרכם זו הדרך היחידה להכניס תכנים של סובלנות וקבלת האחר למערכת החינוך שלנו. אני לא מדבר על הממלכתי דתי ועל החרדי ועל הערבי, שם הם בכלל לא נמצאים. ברוב בתי הספר במדינה אין תכנים של סובלנות וקבלת האחר. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים ירידה תלולה, כמעט ואין בכלל שיעורים של סובלנות וקבלת האחר במערכת החינוך, וזו לא טעות, בכוונה. זו כוונת מכוון של משרד החינוך ושר החינוך שלא מפרסמים את הקולות הקוראים בזמן. זה היה פעם בתקנת הסובלנות, הכנסנו את זה לגפ"ן, אני מבין שהגפ"ן נפתח השבוע, האם יש למנהלים אפשרות להזמין שיעורים של חוש"ן ואיג"י מתוך מערכת הגפ"ן? אני מבין שהתשובה היא לא. אני אשמח ללמוד שהגפ"ן נפתח השבוע ושתקנת הסובלנות נמצאת בו. חשוב למי שלא בקיא באירוע, ורוב האנשים שיושבים בשולחן הזה בקיאים, המדינה החליטה להקצות מיליוני שקלים לסבסד לבתי הספר את השיעורים האלה. זאת אומרת, כל מה שמנהלי בתי הספר צריכים לעשות זה ללחוץ על כפתור והשיעורים יהיו, גם לצוותי ההוראה, גם לתלמידים. זו הדרך להבטיח שללהט"בים במערכת החינוך יהיה מרחב בטוח, שהתלמידים יבינו שזה בסדר להיות הומו, שזה בסדר להיות טרנס, שאם יש שאלות, יש כתובת לפנות אליה. וכשאין את השיעורים האלה, השאלה היא למה. ואני שואל את הרגולטור, את משרד החינוך, למה נפתחה השבוע מערכת הגפ"ן, מנהלים יכולים להזמין שיעורים בכל תחום כמעט שאפשר להעלות על הדעת, חוץ מנושא אחד – קבלה, סובלנות ולהט"ב? וזו השאלה היחידה שבאתי לשאול היום, למה מערכת החינוך, גם השנה, חרף הבטחותיו של שר החינוך יואב קיש, לא נפתחה לתקנת הסובלנות? ואני אומר לכם שוב, זה התפקיד שלכם, של משרד החינוך, להבטיח מרחב בטוח לכל תלמיד ותלמידה באשר הם: סטרייטים, להט"בים, יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית המועצות, הומואים, לסביות, כולם. וספציפית לגבי להט"ב, אתם מועלים בתפקידכם, וזה התפקיד שלכם להבטיח את זה. לכן הגעתי לכאן, לשאול איך זה יכול להיות שחרף העבודה הממושכת שבוצעה מולכם, חרף הבטחותיו של השר קיש, נפתחה השבוע מערכת הגפ"ן מבלי לכלול תכנים של קבלת האחר וסובלנות? זו מציאות שמתירה את דמם של התלמידים והתלמידות הלהט"בים, וזו מציאות שהיא בלתי אפשרית, בלתי נסבלת ובלתי נסלחת. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אתן לכם לענות, למשרד החינוך, אבל רק אני אזכיר לכם שאתמול פה, בחדר הזה, היה דיון על השלשה, פי שלושה, תוכניות גפ"ן שהן חובה, זה בחובה של תוכניות גפ"ן, לימודי תורה. שאנחנו בעד, אנחנו לא נגד, מברכים, מחבקים, זה חשוב, אבל יש 120 מיליון שקל שהגיעו עכשיו ללימודי תורה וכל התוכניות שיוראי דיבר עליהן כרגע, הן לא בלופ בכלל. תתכוננו לתשובה, כי לפני כן אני ארצה לשמוע גם את איג"י וגם את חוש"ן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אולי בהמשך למה שאמרת, אכן אתמול ממש כאן ישב שר החינוך, ואני לא נוהג לומר ששרים ש.ק.ר, אבל אני שאלתי אותו אתמול, וזה לפרוטוקול, זה מצולם, האם מערכת הגפ"ן נפתחה בבתי הספר? והוא השיב לי, "לא, מה פתאום?"; מסתבר שמערכת הגפ"ן אכן נפתחה, רק בלי תכנים של קבלת האחר וסובלנות. ולכן שאלתי היחידה לכם, לנציגי משרד החינוך שהגיעו הפעם, כי לדיונים קודמים השר לא אפשר לכם להגיע, האם מערכת הגפ"ן נפתחה והאם יש בה אפשרות למנהלים להזמין תכנים של קבלת האחר וסובלנות של חוש"ן ושל איג"י? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נגיע עוד מעט למשרד החינוך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זו השאלה היחידה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נעבור לחבר הכנסת מאיר כהן, לאחר מכן חברת כנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא, אני רוצה קודם להקשיב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אוקיי. מירום, אתה תהיה אחרי מאיר. בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום לכולם, אדוני היושב ראש. יוראי, תודה על היום הזה. אני מבין שכולנו מופתעים מהתנהגותו של משרד החינוך כי משרד החינוך פועל במרחב מאוד ליברלי והחברה הישראלית צועדת קדימה ואין הדתה ושמאל זה לא בוגד. אני ממש לא מתפלא, אני בא לכאן כשאני יודע בדיוק לאן אני מגיע ואני יודע מהם תחלואי משרד החינוך. אני ניהלתי בית ספר לפני 25 שנים בדרום, הרבה שנים ניהלתי, ואני זוכר אז את הקושי הגדול שהיה בלטפל בילדים שחיפשו או מצאו את הזהות המינית שלהם. וחשבתי שאחרי 25 שנה באמת אנחנו נתעורר למציאות שהיא אחרת, לא כך הדבר. אומנם במהלך השנים המשרד, ראיתי חוזרי מנכ"ל שמדברים על הקהילה הלהט"בית ולהכיר בהורה והורה ואלף ואחת דברים, אבל אני רוצה שתדעו שבין מס השפתיים הזה שנקרא חוזרי מנכ"ל לבין המציאות בשטח אין ולא כלום. ואני נמצא בשטח ואני פוגש את חבריי המנהלים ואת ההורים ואת נכדיי שנמצאים בתוך המערכת ואני מרבה לשאול אותם. אני רק רוצה שכל דיון, יוראי, יהיה בפריזמה של הפרט בתיכון, בבית הספר, בצבא, ומה תחושתו ותחושתה כשהם מגיעים למקום שהם הופכים בו ללא רצויים, שהם לא מרגישים שם בטוח, שאין להם כתובת להישען עליה, שהמפקדים שלהם, המורים שלהם, מנהלי בתי הספר שלהם עושים, יוראי, תתפלא, עשרות מפגשים של הכרת האחר וסובלנות עד שזה מגיע לקהילה להט"בית ועד שזה מגיע לתלמידים ערבים שיש לך בבית הספר. אנחנו מנסים לייפות. היום היה צריך להיות כאן שר החינוך, לא אתמול, היום, היום שר החינוך היה צריך לשבת כאן ולתת תשובות ולהביא את כל צוות החינוך שלו. אני מלא הערכה לאיג"י וכל אלו, אבל בסופו של דבר לא נכנסתם לבית הספר – עבודתכם בטלה. כולנו יודעים לארגן מצעדים כאלה ואחרים, אבל אם אתם לא מצליחים להיאבק ולבקע את האטימות של המשרד ואם אתם לא מצליחים להיכנס לבתי הספר – תרשמו לכם את זה כ-נ'. ואתם מספיק זמן פועלים במרחב החברתי בכדי לעשות את זה. נכון ששרים עוזרים, ונכון שבפעם שעברה כשאני הייתי ומירב, ידענו ללכת לשרי החינוך ולבקע, אבל זו החובה שלכם. כלומר, אפשר למצוא תמיד את האשמים, אבל חייבים לעשות חשבון אישי, כל הקהילה וכל מנהיגיה וכל הארגונים שלה. ואתם חייבים להבין ששינוי מתחיל רק במערכת החינוך, או קודם כול במערכת החינוך. והמערכת לצערי הולכת ונאטמת. אני שומע התבטאויות של מנהלים ומנהלות בתי ספר כנגד הקהילה הזאת, וכל בית הספר וכל קהילת ההורים יודעים, וראשי הרשויות יודעים, והם מוגנים, אף אחד לא נוגע בהם. היעלה על הדעת שאיש חינוך לא יכיר באבא ואבא בכיתתו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה קורה. וזה קורה. והרוח השמרנית שהולכת אחורה חודרת למערכות החינוך. ואני שם דגש על מערכת החינוך, והדיון הזה, טוב שהוא נעשה כאן. טוב שהוא נעשה כאן, כי במערכת החינוך יש כל מיני אמירות של חוזרי מנכ"ל, השטח הולך אחורה. יש בכיתה של הנכדה שלי, אני שמח, היא ילדה בכיתה ח' שעולה לט', שמדברת בפתיחות בלתי רגילה. אבל יחד עם זה, תלכו דרומה, תלכו צפונה, תבדקו את המקומות שבהם הילדים האלה, זה סיוט בשבילם להגיע לבית הספר, סיוט. ואם לא נציל אותם, אנחנו חוטאים לכל בני הנוער שלנו ובנות הנוער. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור למירום שיף, יושב ראש ארגון ההורים הארצי, ולאחר מכן אנחנו עוברים לאיג"י, אחרי איג"י אנחנו נעבור לחוש"ן ונמשיך הלאה. בבקשה, מירום. << אורח >> מירום שיף: << אורח >> אני ראיתי פה את הדו"ח, הלב נחמץ. ואני מסכים, חבר הכנסת, זה הארגון, אלה אנחנו צריכים לעשות מעשים, להפסיק עם כל הדיבורים האלה. בכנס של הנהגת ההורים הארצית כל שנה מופיע אחד הארגונים, פעם איג"י, פעם חוש"ן, תמיד נמצא שם, כדי שהיו"רים ייחשפו וידאגו וילחצו להכניס אותם לתוך מערכת החינוך, לתוך בתי הספר, כי אין מקום אחר שהם יהיו בו. אתמול כשכתבתי את הדברים שהכנתי להיום עלה לי משפט אחד בראש, דרך ארץ קדמה לתורה. וכדרך ארץ שהיא קודמת לתורה זה לקבל את האחר, לקבל את השונה. וצריכים לזכור שכולנו שונים, ואנחנו צריכים לא רק לקבל, לחבק, להבין שכל אדם הוא שונה במהותו. אם לא נבין את זה, נכשלנו במערכת החינוך. אחזור למה שכתבתי. אני מודה לכם על ההזמנה לדבר כאן היום בשם הנהגת ההורים הארצית, קולן של מאות אלפי משפחות מכל רחבי המדינה, מכל קשת הדעות, הזהויות והאמונות. המסר שאנחנו מביאים כאן היום הוא חד וברור: תלמידים ותלמידות מהקהילה הגאה אינם שונים מכל תלמיד ותלמידה אחרים, הם זכאים לאותם תנאים, לאותו יחס, לאותה הזדמנות לגדול בסביבה בטוחה, מכבדת ותומכת. בתי ספר אינם מוסדות למטרות ידע בלבד, הם מרחב מעצב זהות, ערכים ודימוי עצמי. ולכן האחריות של מערכת החינוך ושל כולנו היא כבדה וברורה – לייצר סביבה בטוחה, סביבה שאינה מאפשרת כל גילוי של להט"בופוביה, הדרה או פגיעה, לא במילים ולא במעשים. ואנחנו חיים במדינה שהלכה אחורה בשנים האחרונות, שיש פה אנשים שאפילו יושבים בממשלה ולא מתביישים לומר את הדברים האלה. חובה עלינו להכשיר צוותים חינוכיים לזיהוי מוקדם של מצוקה ולהתמודדות עם גילוי של להט"בופוביה, להקצות משאבים מתאימים לתוכניות מניעה וטיפול, להגדיר נהלים ברורים להתמודדות עם מקרי הטרדה או אלימות, ובעיקר לשלב תוכניות חינוכיות שמחנכות לסובלנות, לקבלת האחר, לכבוד הדדי כחובה, לא כאופציה, זה בכלל לא צריך להיות בגפ"ן, זה צריכה להיות תוכנית חובה, מאיר. לא צריך להיות כזה דבר בכלל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ומה אם אני אגיד לך שזו לא חובה וזה גם לא בגפ"ן? << אורח >> מירום שיף: << אורח >> אני מכיר איפה זה יהיה ותכף יהיו תשובות ובסוף החודש זה יצא לשבועיים. אני מכיר את כל הכלים כי אני עובד על זה. אבל האירוע לא צריך להיות בגפ"ן, הוא צריך להיות תוכנית חובה, ויש פה בעיה שיש פה מדיניות שלא רוצה שזה יהיה חובה, זו האמת האמיתית בסיפור הזה. כי סביבה לא סובלנית פוגעת לא רק בתלמידים הלהט"בים, אלא בכלל האקלים הבית ספרי. זה החינוך שאנחנו רוצים לתת לכלל התלמידים? שאנחנו פוגעים במישהו שהוא קצת עם גישה אחרת לחיים, שהזהות שלו אחרת? - - - איננה אירוע נקודתי, יש לה השפעה רחבת היקף על השנים הקרובות של הילד או הילדה, על הבריאות הנפשית שלהם, על הערך העצמי שלהם, ולעיתים על עצם הרצון שלהם בכלל לחיות. ובצד השני, גם לפוגעים יש מחיר. אם לא נטפל בהתנהגות הבריונית, אנחנו נעשה עוול לכולם. לכן אני קורא פה כמייצג הורים, אומר חד וחלק לכולנו – אנחנו מאמינים בשיח שמכבד את הגיוון גם בזהות המגדרית, גם בזהות התרבותית והדתית של משפחות רבות במדינה. אין לה ולא תהיה סתירה בין שמירה על מגוון הדעות לבין הדרישה הברורה והערכית להגן על כל ילד וילדה. לכן אנחנו קוראים היום לשלב תכנים על סובלנות, קבלת השונה, מגדר ומיניות מגוונת כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים, ולא בשולי המערכת. לא רק למתים, אלא קודם כל לחיים, ולהתחיל את זה במערכת החינוך. זו הקריאה שלנו כהנהגת ההורים הארצית בשם כל הורי ישראל, ונגד המסר שעובר פה בשנים האחרונות במדינה הזאת שגורם לכל האלימות הזאת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יישר כוח. תודה רבה, מירום, דברים מאוד מאוד חשובים. הצטרף אלינו גם חבר הכנסת משה טור פז. לא למחוא כפיים. אנחנו נעבור לנציג של איג"י. אני מזכיר לכולם שיש פה הרבה דוברים, תהיו בבקשה מרוכזים בזמנים. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> תודה רבה, אדוני יושב ראש הוועדה. יוני אביטן, מנכ"ל שותף של איג"י. התכנסנו באמת לדיון על מצב הלהט"בופוביה במערכת החינוך, וכפי שתוכלו לראות לפניכם, פרסמנו היום את הדו"ח המלא של סקר האקלים שלנו על מצב הנוער הגאה בבתי הספר. מכון המחקר שלנו יציג את הנתונים, ד"ר אבנר רוגל ואורפה סנוף פילפול ממכון המחקר על שם מגנוס הירשפלד, כדי להעמיק את הדיון ולהיחשף לנתונים באופן מלא. אנחנו נעביר את רשות הדיבור. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כמה מרכזים של איג"י יש בארץ מפוזרים? << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> לשאלתך, אנחנו פועלים מקריית שמונה ועד אילת ביותר מ-50 רשויות מקומיות, עם יותר מ-100 קבוצות, בתי ספר בכל רחבי הארץ יחד עם חוש"ן פועלים מסביב לשעון בכל רחבי הארץ כדי לשנות את המציאות שתכף ניווכח בה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> שמי ד"ר אבנר רוגל, אני חוקר חינוך מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. מעל עשור שאני חוקר את החוויות של תלמידים ותלמידות להט"בים בבתי ספר בישראל יחד עם פרופ' אורן פזמוני לוי, גם מאוניברסיטת קולומביה, ותחת המכון למחקר על שם מגנוס הירשפלד בניהולה של אורפה סנוף פילפול שלצידי. רק שתי מילים מה הכוונה באקלים בית ספרי למי שפחות מכיר. מדובר במושג שכולל שלל של היבטים פיזיים, חברתיים ולימודיים שמעצבים מצד אחד את האווירה הכללית בבית הספר, ומצד שני את החוויה האישית של כל תלמיד ותלמידה. ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה של משרד החינוך, מנטרת באופן קבוע את האקלים הבית ספרי בישראל תוך השוואה על חתכים וקבוצות שונות בתוך החברה הישראלית, אבל עדיין לא עוסקת בתלמידים ותלמידות להט"בים, ולכן מזה 20 שנה שאנחנו, צוות החוקרים, נאלצים לספק מענה באמצעות כלי מדידה והערכה דומים לאלו של ראמ"ה. רגע לפני שאני מסכם את הממצאים המרכזיים, נימה אישית שלי. במהלך השנים זכיתי לראות צעדים של התקדמות חשובים. למשל, התיקון לחוק זכויות התלמידה והתלמיד שאוסר על אפליה על רקע נטייה מגדרית וזהות מגדרית. אך לצערי, בימים האלו, ואני אומר את הדברים - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש לי שאלה, אני עוצר אותך. אני מת על חוקים; יש אכיפה? מישהו דואג לזה שזה יקרה באמת, משרד החינוך במערכת? << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> אני אשלים את המשפט רק. לצערי, בימים האלה – ואולי זה גם עונה על מה שאתה רוצה להבין – דה פקטו, אני רואה עצירה וגם נסיגה לאחור. כלומר, נעשו צעדים חשובים ומשמעותיים, אבל אם עכשיו אני מנתח אמפירית מה קורה בפועל - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אתה רואה את זה בנתונים. << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> נכון. באמת אם תהיה לנו נגישות למצגת, אוכל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו בניין מאוד טכנולוגי. << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> (מוקרנת מצגת) נהדר. כאן אפשר לראות את צוות המחקר. המחקר הזה מבוסס על מדגם מאוד גדול של 1,500 תלמידים ותלמידות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ממתי זה? << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> בסוף שנת 2024. כשהיה לנו מאוד מאוד חשוב, אמרתי, אנחנו עושים את המחקר הזה כבר 20 שנה, כלומר, מ-2004, ולכן גם היה חשוב לנו לבחון בהשוואה את הממצאים האלה לממצאים מלפני ארבע שנים, 2021. כן חשוב לי להתעכב על הממצאים המרכזיים ואחרי זה נוכל לסבר את האוזן על הנתונים עצמם. לצערי הרב, אנחנו רואים עלייה בחשיפה לאלימות שתלמידים ותלמידות להט"בים פוגשים בחוויית היום-יום שלהם בבית הספר. אנחנו רואים גם ירידה בשיעור היציאה מהארון. אנחנו רואים נגישות מצומצמת למשאבים בית ספריים שהם חיוניים. וכמובן, כפי שציינתי - - - << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> - - - היהודי הרפורמי הנאור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היום מותר למחוא כפיים? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כן, הוא הרשה לי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> היום כן, היום זה לא היום של גלית. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> היהודי הרפורמי הזה הפך אותי מאתמול ליהודי רפורמי, אני יהודי רפורמי מאתמול. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה יהודי טוב וישראלי טוב. << אורח >> דני אלגרט: << אורח >> ואני קורא לכולכם להצטרף ולהיות יהודים רפורמיים, חברים, זה כבוד גדול. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה, איש יקר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> דני המלך. << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> אני יכול להמשיך, ברשותך? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, סליחה. << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> וההיבט האחרון שאיתו אני אסיים הוא השפעה ייחודית של המלחמה. כמובן שההשפעה איננה השפעה ישירה, אלא עקיפה, שקשורה בהלך הרוח, הלך הרוח שמעצים את הקיטוב בחברה וחודר לבתי הספר, ולצערי הרב הופך בין קבוצות אחרות גם את הקהילה הגאה ובפרט תלמידים להט"בים לשעיר לעזאזל. כאן מצד שמאל בשקופית אתם יכולים לראות גם בהתאמה למה כל המדדים השליליים הללו שציינתי מובילים: מהיעדר ביטחון, חוסר שייכות לבית הספר שגורר הרבה פעמים נשירה גלויה וסמויה, כלומר, היעדר משיעורים, מימי לימוד, וכמובן, לצערי הרב, מצוקה נפשית של תלמידים ותלמידות. אורפה תמשיך אותי כדי לסבר עוד טיפה את הנתונים. << אורח >> אורפה סנוף פילפול: << אורח >> אנחנו נצלול קצת לנתונים בזריזות. שמי אורפה סנוף פילפול, אני משמשת כראש מכון מחקר מגנוס הירשפלד של איג"י. אם אנחנו מסתכלים על עלייה בחשיפה לאלימות, אנחנו רואים שכמעט כל התלמידים שהשתתפו בסקר של 2024 חשופים למילה "הומו" כקללה בבית הספר, ו-77% מציינים שזה קורה בתדירות גבוהה. גם הביטוי "לסבית" נאמר לא אחת כקללה, וכאן אנחנו רואים גם מגמה של החמרה, 40% דיווחו שזה נאמר לעיתים קרובות, לעומת 31% בסקר הקודם. מעבר לזה, אנחנו רואים הרעה באופן כללי, למשל, 50% מהתלמידים העידו כי הוטרדו מילולית בשל הנטייה המינית שלהם, שזו עלייה מובהקת מ-2021, שעמד על 38%. שיעור דומה העידו שהפיצו עליהם שמועות, וגם כאן עלייה מהסקר הקודם שעמד על 29%. מה שאנחנו רואים בשקופית הזאת ובעוד נתונים מפורטים בדו"ח המלא זה שאלימות מילולית וסטיגמות הופכות לדבר שבשגרה באופן חמור יותר משנים קודמות, אחרי שכבר היינו בתקופה טובה יותר, ובתי הספר לא מצליחים להבטיח תחושת ביטחון בסיסית לתלמידות ותלמידים גאים, וכמובן כלל התלמידים. נראה בהתאמה גם ירידה בשיעורי היציאה מהארון. זאת אומרת שתלמידים שיצאו מהארון בפני איש או אשת צוות ירד כמעט בחצי מ-2021. גם היציאה מול כלל התלמידים ירדה בחדות מ-26% בסקר 2021 ל-10% בלבד השנה. שזה במילים אחרות, תלמידים גאים שותקים, נסוגים, נמנעים מחשיפה. למה? כי הם בתחושה של סכנה, חוסר אמון וחוסר שייכות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש לכם פילוח גאוגרפי? << אורח >> אורפה סנוף פילפול: << אורח >> יש לנו פילוח גאוגרפי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אפשר לראות אותו? << אורח >> אבנר רוגל: << אורח >> הוא נמצא בחוברת, אתם יכולים להציץ. אנחנו מדברים על 205 יישובים שהתלמידים והתלמידות שלנו מגיעים בארץ. זה פילוח מאוד מאוד מאוד מגוון, מי שמכיר. << אורח >> אורפה סנוף פילפול: << אורח >> כן. כמובן שמה שראינו עד עכשיו הולך יד ביד עם נגישות מצומצמת למשאבים שהם משאבים חיוניים. מה זאת אומרת? זאת אומרת שרוב מוחלט של התלמידים לא מצאו חומרי לימוד בנושאי להט"ב, זהות מינית, נטייה מינית וכולי בבית הספר שלהם, וגם שיעור כמעט זהה מהתלמידים מעיד שהם לא יכולים לגשת לשירותים ניטרליים מגדרית. יותר מזה, אנחנו רואים ששליש מהתלמידים נחשפים לתכנים על הקהילה הגאה, רק שליש. זאת אומרת, 70% לא נחשפים, כן? ואם זה קורה, אם כבר נחשפים, רק בשיעורים של חינוך מיני כמעט. זאת אומרת, זה להשאיר אותנו בתוך איזו קטגוריה מאוד מאוד ספציפית וצרה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> במקום שנתקדם, הולכים אחורה. איראן. << אורח >> אורפה סנוף פילפול: << אורח >> בשורה התחתונה, לנגישות למשאבים, אנחנו רואים סקר אחרי סקר שכשאין לנו משאבים כאלה, אנחנו עדים גם לנשירה סמויה, לנשירה גלויה, פגיעה בהישגים לימודיים, הרעה במדדים של רווחה נפשית, וכן הלאה וכן הלאה. וזה מוביל אותנו באמת למה שאבנר אמר, על השפעת המלחמה על מצוקה נפשית. 62% מהמשיבים סבורים שהמלחמה השפיעה במיוחד על תלמידים גאים, 44% דיווחו שנפגעו ישירות בגלל זהותם הגאה, מתוכם כמעט 60% חוו ירידה בתמיכה מצד מורים, ו-72% זיהו עלייה באלימות מילולית ובהתבטאויות להט"בופוביות, בעיקר ברשתות החברתיות. ואולי אחד הנתונים הקשים ביותר זה שכמעט מחצית בחרו לחזור לארון או להמעיט בשיתוף זהותם המינית או זהות המגדר שלהם. אלה הנתונים שאתם רואים של המלחמה. לסיכומם של הנתונים, אנחנו בשיאו של משבר חברתי, ביטחוני, מדיני. יש דברים שאפשר לחכות איתם עד שיעבור זעם, עד שנגיע לרגע טוב יותר במציאות שלנו, אבל אקלים בית ספרי בכלל ולתלמידים גאים בפרט זה לא אחד הדברים שאפשר להמתין איתם. אנחנו יודעות טוב מאוד שקבוצות מוחלשות חשופות להגברה בחוויות של אלימות בתקופות משבר כאלה, וכדי להבין אילו צעדים אפשר לעשות אני מעבירה את רשות הדיבור ליוני אביטן, מנכ"ל שותף של איג"י. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יוני, שלוש דקות. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> בוודאי, אנחנו נסיים בכמה המלצות ואז נמשיך גם עם ארגון חוש"ן. הדבר הראשון, הכי דחוף והכי נחוץ לנו, הוא הבטחת הביטחון הפיזי והרגשי של הנוער הגאה עם חוזר מנכ"ל מחייב, לא מסמך המלצות ולא שום הנחיה כללית שהיא רשות למנהל בית הספר, אלא חוזר מנכ"ל מחייב שמדבר על ביטחון לנוער הגאה, על איסור על טיפולי המרה ועל חינוך לסובלנות, מה שמוביל אותי לסיפור של הכשרות מקצועיות מחייבות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יוני, זה לא קיים? << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> לא, זה לא קיים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לגמרי? << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> אין חוזר מנכ"ל. יש מסמך קווים מנחים? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש קווים מנחים. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> של המלצות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה שאתה אומר, לדעתי, זה הדבר החשוב ביותר, במיוחד לנו, חברי הכנסת שיושבים בוועדה, לקבל את זה, כי אנחנו נדחוף את זה כאן. אנחנו צריכים לדעת בדיוק, תביא את הדברים שלך, תהיה מדויק. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> נכון, זה בדיוק מה שאנחנו עובדים ועובדות עליו, חוזר מנכ"ל שאנחנו מצפים ממשרד החינוך לאמץ. הכשרה מקצועית שמחייבת, גם פה, לא רשות, כי בסופו של דבר, אם הצוות החינוכי לא ידע לתת מענה, אנחנו נמשיך לראות ירידה בנתונים, גם של יציאה מהארון. שיתוף של אנשי צוות, מדובר על 10% בלבד של תלמידים ותלמידות שירגישו בנוח לשתף את הצוות החינוכי בסוגיות הללו. אלה נתונים חמורים מאוד שמשפיעים גם על החזרה לארון הכללית וגם על האלימות שהצוות החינוכי לא יודע להגיב אליה, ולכן ההכשרות האלה הן כל כך קריטיות וצריכות להיות מחייבות. אנחנו כמובן נמשיך לדבר על פיתוח של פדגוגיה של חינוך לסובלנות, פדגוגיה אינקלוסיבית, גם דרך סדנאות חינוך לסובלנות שנדבר עליהן תכף, וגם בכל מערכת החינוך. זה לא עניין רק נישתי של סדנה אחת או של תחום אחד, זו תפיסה מערכתית שצריכה להשתנות ולהטמיע בתוכה את הסיפור של גיוון, הכללה ושוויון, ובתוך זה כמובן שזה יהיה מוסדי וביחד עם הארגונים. אנחנו פה עובדים על זה, כמו שנאמר, מסביב לשעון, וקוראים למשרד החינוך להמשיך ולעבוד איתנו בסיפור הזה גם על מחקר, כפי שד"ר אבנר רוגל הציג, שכיום לא נאספים נתונים בראמ"ה, וגם על פיתוח של תוכניות חינוכיות, וכמובן חוזר מנכ"ל שהזכרתי. אלו הצעדים שמתבקשים לעשות באופן מיידי ודחוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מאה אחוז, תודה רבה. אנחנו נעבור לחבר הכנסת משה טור פז. << אורח >> מור נהרי: << אורח >> אני אשמח רק להתייחס, מחוש"ן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אחרי זה עובר לחוש"ן. יסמין, את לא רצית קודם. את רוצה? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> רציתי להקשיב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> רק אתייחס למה ששמעתי. אתה יודע, אנחנו ביום כזה מתסכל. קודם כול, לפני שנה ישבנו פה וניהלנו את אותו דיון. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אני ניהלתי את אותו דיון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מ-2016. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק שהנתונים החמירו מאז. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> ואני חשבתי שאולי פתרנו איזה משהו, כי היה איזשהו שיח, וקיוויתי שפתרנו. אבל כמו כל נושא תחת הממשלה הזאת – לא רק שאנחנו לא מתקדמים, אנחנו הולכים אחורה, ואנחנו הולכים אחורה כמה צעדים. כי זו מדיניות, זו מדיניות שר, זה שר שיש לו פריימריז, שבלי קולות הדתיים, חרדים, כנראה הוא לא יכול לעבור, ואני רואה ככל שמתקרבים לפריימריז את ההתנהגות משתנה. זה אחד. דבר שני, אני באה מחקיקה ודיון על איסור צריכת זנות ואתה רואה את התפיסה של חלק מהאנשים ואני אומרת, אני מקדימה, תכף יעלו פה דברים מכל מיני ארגונים כאלה ואחרים, שבגלל שהאלימות עלתה, למה אנחנו נוציא על זה עוד כסף, אוקיי? כמו שעכשיו בדיון על הזנות, אם צריכת הזנות עלתה, למה נחוקק? אם יש יותר אלימות במערכת החינוך, זה אומר שדרושים יותר תקציבים, שדרושות יותר תוכניות, שצריך להפנים את זה ולהשריש את זה בכל מקום, ואני לא מצליחה להבין למה זה לא ברור. סליחה שאני צועקת, אני פשוט משתגעת כבר. היינו פה לפני שנה. << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >> או שאתם הולכים בדרך הלא נכונה פשוט. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אולי אתה הולך בדרך הלא נכונה, סליחה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שמענו אותך. << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >> אתם כבר - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> כמו שאתה רואה, יש פה רוב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה רוצה שנדבר על פגיעות מיניות בחינוך הדתי? אתה רוצה שנדבר על פגיעות מיניות במוסדות החינוך שלכם? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אתה לא חייב להסכים, אבל אתה גם לא חייב לשבת פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, תקשיב, לי כבר היה איתך אירוע. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בוא, נדבר על הנתונים המספריים על פגיעות מיניות אצלכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני לא רוצה להוציא אותך עכשיו, כנראה שאני אוציא אותך בהמשך אם תמשיך עם זה. אני כבר אומר לך, אם תרצה זכות דיבור, אני אתן לך. בלי שום הערת ביניים. אני מבין לאן זה הולך, גלעד, זה בסדר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> המוסדות הכי לא בטוחים במדינת ישראל מפני פגיעות מיניות הם המוסדות שלכם, תכף נקריא את הנתונים. אתה תדבר איתנו על מניעת אלימות? תרבות ההשתקה שלכם והרדיפה שלכם פוגעת קודם כול בצעירים במוסדות הדתיים, בבנות באולפנות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> שלהם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חצוף, אתה תטיף לנו מוסר? כשאנחנו ניכנס למוסדות שלכם אתה תבוא לדבר איתנו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אתן לך עוד מעט לדבר. גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תכף נדבר על אחוזי הפגיעות המיניות במוסדות שלכם. << אורח >> מירום שיף: << אורח >> אני לא מבין למה צריך לתת לו לדבר פה. באמת אני אומר לכם, אני לא מבין. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מירום, אל תנהל אותי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תלכו תחגגו אצל דיסטל, לא פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברים יקרים, גלעד, אני מכיר אותו, הוא הוציא את הסיפולוקס, עכשיו הוא רגוע. יסמין, תסיימי את דברייך, בבקשה, ואף אחד לא נכנס לדברים באמצע. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> משפט לסיום. אנחנו בכנסת ישראל, וחשוב שיישמעו דעות, זה בסדר גמור. אבל לנסות למנוע תקציבים, לנסות לפגוע בבני נוער מסיבה כזאת ואחרת, זה לא מקובל, נקודה. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, זה לא אומר שאתם צודקים או שמישהו יפעל על פי מה שאתם אומרים. אבל יש שרים פה שזו האג'נדה שלהם, אחרת אני לא מצליחה להבין למה אנחנו שנה יושבים באותו דיון. בואו נקשיב, נשמע, ונראה איך מתקדמים. << אורח >> אוריאל צימרמן: << אורח >> שלושה דיונים על אותו נושא, הייתי בשלושתם. שלושה דיונים על אותו נושא. << אורח >> מור נהרי: << אורח >> אנחנו נשמח להתייחס. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אוקיי, תודה רבה. לא להפריע. תודה, יסמין. אנחנו נעבור לחבר הכנסת משה טור פז כי הוא צריך לצאת. חוש"ן, את תדברי, אל תדאגי. << אורח >> מור נהרי: << אורח >> לא, אני פשוט רוצה להגיב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, לפני שאתה מדבר, שתדעו: יושב פה אדם עם כיפה על הראש שכל גיד ושריר בגוף שלו זה חינוך, ניהל את כל מערכת החינוך בירושלים. כשהוא מדבר, חשוב שתבינו ממי זה בא בכלל. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב הראש, תודה רבה לך, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להזכיר שהיום זה היום ה-613 לתחילת המלחמה, ול-613 ימים ש-55 חטופים נמצאים עכשיו בעזה. ו-613, כשקמתי בבוקר, זה גם תרי"ג, תרי"ג זה מניין המצוות בתורה שלנו. ואותי לימדו שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו זה עיקרון יהודי מהמעלה הראשונה, כי קדושת החיים היא מעל הכול. וכשאנחנו עוסקים לא רק בהשבת חטופים וחטופות, אלא בהצלת חיים של אנשים שגילו את הנטייה המינית שלהם, וזו דרך חייהם, וכמנהל בית ספר דתי הזמנתי אליי כמה מהארגונים שעוסקים בתחום הזה, והם עזרו לי להציל חיים של תלמידים שלי. היום אני פוגש את התלמידים האלה במצעד הגאווה, אני פוגש אותם בבתים של איג"י, והם אומרים לי: קינלי, אם אתם לא הייתם שם בשבילנו, אנשי ונשות החינוך הדתיים, ויודעים להכיר בנו ולתת לנו מקום – אולי לא היינו כאן היום. לפני 24 שנים הייתה לי הזכות לפרסם את המאמר הראשון של הרב הישראלי הראשון שכתב על המחויבות הדתית לחבק את בני הקהילה הגאה ולהחזיר אותם לחיק הקהילה והמשפחה, 24 שנים. ברוך השם, היום הסקרים מראים ששלושה מכל ארבעה אנשים בציונות הדתית, לא המפלגה, המגזר, תומכים בגישה הזו, זה הרוב. הרוב בחברה הדתית היום אומר, אנחנו רואים את הלהט"בים כחלק מאיתנו, גם במשפחה, גם בקהילה, זה עומד למבחן יום-יומי. זו הגישה של רוב המשפחות היום, ולשמחתי גם הרבה מאוד רבנים וקהילות, מובילי קהילות, זו הגישה שהם מובילים. ואני אומר כאן בשם היהדות, אין לאף אחד זכות, זכות או אפשרות, להפלות בן אדם על רקע הנטייה המינית שלו, ואנחנו כאנשים דתיים נילחם על כך שאנשי הקהילה הגאה, הגברים והנשים, יהיו חלק מאיתנו, יקבלו מקום במוסדות החינוך שלנו, בקהילות שלנו, בבתי הכנסת שלנו, כשווים בין שווים. ואם יש מסר יהודי שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, זה רצונו של הקדוש ברוך הוא ועל זה אנחנו נילחם, וזו כל היהדות כמו שאני מבין אותה. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, קינלי, יישר כוח, ממש מדהים. אנחנו נעבור לארגון חוש"ן, בבקשה. << אורח >> מור נהרי: << אורח >> תודה רבה. אני מור נהרי, מנכ"לית ארגון חוש"ן. אני חושבת שאנחנו התייחסנו בצורה מאוד מאוד ברורה לצורך, ללמה חשוב ללמד חינוך לסובלנות בתוך מערכת החינוך. אני רוצה להגיד שמבחינתנו, הסדנאות האלה משפיעות בשני ערוצים. זאת אומרת, יש את המשמעות של מה זה עושה לנוער גאה במערכת החינוך, ואנחנו יודעים להגיד היום מחקרית, אמפירית, שסדנאות לחינוך לסובלנות במערכת החינוך גורמות לנוער גאה להיעדרויות מופחתות, לתחושת שייכות גבוהה יותר, לאחוזי גיוס לצבא גבוהים יותר, להתנדבות גבוהה יותר, לגישה יותר גבוהה לאקדמיה, מה שמוביל למוביליות חברתית ולהכנסה יותר גבוהה ולאפשרויות יותר פתוחות בעתיד. אנחנו יודעים להגיד את כל הדבר הזה עבור הנוער הגאה. אני רוצה להגיד כמה מילים על המשמעות של סדנאות של חינוך לסובלנות על כלל הנוער בתוך מערכת החינוך ועל מה המשמעות של סדנאות כאלה ביצירת העתיד החברתי שאנחנו רוצים לראות פה. זאת אומרת, סדנאות לחינוך לסובלנות הן דבר שבאמת אין איך לתאר את החשיבות שלו. וכשאנחנו רואים שתלמידים מגיעים לתוך מערכת חינוך שאין בה בכלל אזכורים להט"ביים, למרות שאנחנו יודעים היום סטטיסטית שבכל כיתה יושבים בין שלושה לחמישה תלמידים להט"בים, בכל כיתה בארץ, בכל מגזר, בכל חברה. כשאין התייחסות לדבר הזה לחבריהם לספסל הלימודים, אנחנו רואים אחרי זה שהם גדלים, והופכת להיות פה חברה שאין בה מקום ללהט"בים. כי אם מגילאי הנעורים אנחנו מראים שאין מקום לנטייה מינית ולזהות מגדרית בחברה, זו החברה שאנחנו מייצרים לעצמנו לדורות קדימה אחר כך. אני אגיד שמתוך הדבר הזה אני רוצה להחזיר אותנו לשאלות של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, כי כיום תקנת החינוך לסובלנות היא הכלי היחיד, בהיעדר חוזר מנכ"ל, ובהיעדר חיוב של תוכניות שהן תוכניות חובה לבתי הספר, תקנת החינוך לסובלנות היא הכלי היחיד שיש היום במשרד החינוך להילחם בלהט"בופוביה במערכת החינוך ולייצר חברה סובלנית ומכילה יותר לעתיד של כולנו. ואני חושבת שיש כמה נקודות שחשוב שאנחנו נתייחס אליהן, כי בפועל אין קיצוץ בתקנת החינוך לסובלנות, זאת אומרת, התקציבים קיימים. אנחנו רואים החרפה מאוד מאוד חמורה באקלים הבית ספרי בשנתיים האחרונות, אני יכולה להגיד לכם את זה מהחוויות שלנו מתוך כיתות. מנחים שלנו שנכנסים לתוך כיתה, אנחנו 21 שנה במערכת החינוך, והדברים שאנחנו נתקלים בהם בשנתיים האחרונות, לא נתקלנו אולי כבר עשור. מנחים שלנו שנכנסים לתוך כיתה ותלמידים קוראים להם להתאבד, אומרים: אם אני הייתי הומו, אני הייתי מתאבד, למה אתה חי? אנחנו רואים הורים שמאיימים על מנהלי בתי ספר, אומרים להם: אם אתם תתייחסו לתכנים של חינוך לסובלנות, אנחנו נדאג שאתם לא תראו שקל מתקציבי הורים. אנחנו רואים אמירות מאוד קשות. אנחנו רואים מורות, ממש זה קרה לנו לפני כמה שבועות בכיתה, שמורה אמרה: גם אני לא מסכימה עם הנושא הזה, כל מי שלא רוצה להיות פה, שיקום וייצא, וכיתה שלמה בעידוד המורה יצאה מסדנת חינוך לסובלנות. האקלים בשטח הוא מחריד. אני לא יכולה להסביר כמה התופעות שאנחנו רואים בימים האלה בבתי ספר הן מחרידות יותר מאי פעם. ומתוך הדבר הזה אנחנו חייבים לוודא קודם כול שיש תוכנית. תקנת החינוך לסובלנות לא יכולה להיות דבר שמושפע מאקלים ציבורי, שמנהל קם בבוקר ומחליט אם הוא נותן מקום לתלמידים להט"ב במסגרת שלו או לא. זה צריך להיות חובה ואנחנו צריכים לראות מה המשרד עושה כדי לעודד בתי ספר ולהבטיח שבכל בית ספר נמצאות תקנות לחינוך לסובלנות כמו שבכל בית ספר נמצאים תלמידים להט"ב. ואנחנו צריכים להבין רגע איך אנחנו מאפשרים לכסף הזה להיות זמין מתחילת השנה, כי אם בסופו של דבר התקנה משתחררת רק בחודשים מאוד מאוחרים או לא זמינה לאורך השנה, בכנסת נקבע שיש כסף, אבל הלכה למעשה בתי הספר לא יכולים לגשת אליו. ואנחנו צריכים להבין איך טכנית אנחנו פותרים את הסיפור הזה, ואיך ערכית אנחנו גורמים לבתי הספר לקחת אחריות על הביטחון של התלמידים שלהם ולקחת אחריות על העתיד שאנחנו רוצים לראות פה כחברה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה חייב להיות חובה. גם אם זה גפ"ן, חייב להיות חובה בגפ"ן. יש 20% שזה חובה, מכל גפ"ן 20% שחובה. שיהיה 0.5%. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני מסכים. בוא נשמע למה אפילו את המינימום לא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טוב, עוד מעט נשמע ממשרד החינוך. סיימת? תודה רבה רבה. << אורח >> קובי פדוה: << אורח >> אני יכול להגיב? שאלת שאלה, אני רוצה בדיוק לנקודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה שמך? << אורח >> קובי פדוה: << אורח >> שמי קובי פדוה, אני סגן ראש עיריית כפר סבא ומחזיק את תיק הגאווה. אחד הקשיים שלנו, כחבר מועצה – לפני שאני סגן ראש עיר – זה לפקח ולדעת מה קורה בגפ"ן. למעשה, בהרבה מאוד ערים ראש העיר מחזיק את תיק החינוך ונותן עצמאות פדגוגית למנהלי ומנהלות בית הספר, ואין לי דרך לדעת כמה תוכניות של חוש"ן ואיג"י נכנסו פנימה. אם אנחנו לא נכריח מלמעלה את אגפי החינוך לדעת את הדבר הזה, ואז זה נותן לי כלי להציג שאילתה כדי לדעת מה קורה שמה, אנחנו לא נדע. וזה חלק מהכלי שאם תכפו, זה יעזור. אני עוד בעיר ליברלית, חברתי קטי פיאסצקי נמצאת שם בעיר קצת פחות ליברלית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מאיפה קטי? מבת ים. << אורח >> קובי פדוה: << אורח >> זה באמת כלי שאם תכפו אותו, אנחנו במשחק חדש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מנתניה, אני חי את האירוע הזה, יסמין מבאר שבע, אנחנו מבינים בדיוק איפה אנחנו חיים. אנחנו נעבור לחבר הכנסת עופר כסיף, ואחרי זה לסתיו, ואחרי זה לחבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, עופר. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה ותודה על הדיון המאוד חשוב הזה. בנוסף לדברים שנאמרו, אני רוצה להעלות עוד כמה דברים. דבר ראשון, מה ששמענו פה, הממצאים הזוועתיים, כמובן מעבר לאנטי מוסריות שלהם, לדיכוי שטמון בהם, הם גם למעשה עומדים בניגוד לחוק חינוך ממלכתי, בוא נתחיל מזה. חוק חינוך ממלכתי אומר, כמובן אני מצטט חלקים, שמטרות החינוך הממלכתי בין השאר הן לחנך אדם להיות אוהב אדם. איך אפשר לחנך אדם להיות אוהב אדם אם לא מכבדים אדם בגלל מוצאו, אמונותיו, נטייתו או העדפותיו המיניות? זה בניגוד לחוק חינוך ממלכתי. לכן גם חוזר מנכ"ל חייב לעלות בקנה אחד עם חוק חינוך ממלכתי, ואם הוא לא עולה בקנה אחד, הוא פסול מיסודו. << אורח >> מירום שיף: << אורח >> אין חוזר מנכ"ל בנושא. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לכך אני מכוון. במטרות החינוך הממלכתי גם נאמר, ואני מצטט: "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים". אם זה לא קיים, על פניו, וכמו שנאמר, אם אין חוזר מנכ"ל שמכבד את זה, קל וחומר אם יש חוזר מנכ"ל שיוצא נגד זה או שמפר את זה, הוא אמור להיות בלתי תקף. נתחיל מזה. דבר שני, למה אנחנו יכולים לצפות כאשר יש יושב ראש כנסת בן הקהילה שמחרים את הפעולות היום? למה אפשר לצפות כשהשרה שאמונה על השוויון החברתי עושה הכול כדי שלא יהיה שוויון חברתי, בין אם זה מול ערבים או בין אם זה מול הקהילה? למה אפשר לצפות כאשר המשטרה נשלחת למצעד הגאווה כדי להחרים מדבקות וחולצות שלא נראים להם? למה אפשר לצפות כשמישהו שמכונה רב, ואני לא רוצה לכנות אותו רב, צבי טאו, שנהנה מתקציב של 10 מיליון שקל במשרד החינוך מהאגף לחינוך תורני, ושהוא מנהיג הפלג החרד"לי שקיבל מראש הממשלה אגף שלם לזהות יהודית – מתייחס לקהילה, אני מצטט, "כפשע נגד האנושות". איך אומרים? סליחה על הביטוי: הדג מסריח מהראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק. תוסיף את פינדרוס. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ויש עוד רשימה ארוכה, אבל - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תתן לי בבקשה עוד דקה, בסדר? לא יותר. אם תרשה לי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רק אגיד לך משהו. אתה יודע, אני יושב פה ואני מסכים איתך, היית מאמין שאני? << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, גם בספורט אתה מסכים איתי לא פעם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ספורט וזה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני אמצא לך עוד כמה דברים בעתיד. החודש מולאים 56 שנה לאירועי סטונוול, החודש, ב-28 ביוני. לכן היה לי חשוב, אדוני היושב ראש, תרשה לי להאריך עוד טיפה. בעקבות האירועים האלה יצא מניפסט שנקרא "Gay Liberation Front" ב-1971 על ידי סטודנטים מאוניברסיטה שאני למדתי בה, ה-London School of Economics. לא למדתי ב-1971, כן? לא להגזים. אבל הם כתבו כך באותו מניפסט, וחשוב לי להעלות אותו, ובזה אני אסכם. הם כותבים ש"הדרך היחידה לשחרור ולשוויון של הקהילה", ואני מצטט, "זה על ידי ביטול הלחצים החברתיים על גברים ונשים להתאים את עצמם לתפקידי מגדר צר מוגדר". אני אומר את זה כי עם כל מה שאמרנו פה על הממשלה הנוכחית ועל ההתנהלות הלא סתם ביזיונית, הייתי אומר נפשעת שלהם אל מול הקהילה, ואפילו יש לי מילים יותר קשות להגיד, בנוסף לזה, אי אפשר להתעלם גם מתהליכים שקדמו לממשלה הזאת. המאצ'ואיזם לא מאפשר שחרור לקהילה. רוצים שחרור ושוויון לקהילה? צריך לשים את הדברים על השולחן ולהגיד, גם המאצ'ואיזם, אם לא בעיקר, הוא הבעייתי, זו לא רק הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. יש לנו פשוט עד 13:30, ב-13:30 מוציאים אותנו מפה, אנחנו חייבים לרוץ. רשות הדיבור ניתנת עכשיו לסתיו. << אורח >> סתיו סטרשקו: << אורח >> שלום, שמי סתיו סטרשקו, אני שחקנית ודוגמנית ועם השנים הפכתי גם לקול עבור מי שלא תמיד מרגישים שיש להם מקום. אומנם עבר זמן מאז שישבתי על ספסל הלימודים, אבל אני עדיין שומעת ברחובות אצל בני נוער קללות כמו "הומו" ו"קוקסינל", כאילו שום דבר לא השתנה. חשבתי לתומי שמערכת החינוך כבר מתקדמת ויודעת להגן ולהכיל, אבל כששמעתי סיפורים של נערים ונערות מאיג"י הבנתי שהמציאות שונה והמערכת שאמורה להגן לפעמים עושה בדיוק את ההפך. לפעמים הפגיעה באה מהתלמידים, קללות, השפלות וחרמות, אבל במקרים חמורים יותר היא מגיעה דווקא מאנשי הצוות, מורים ומנהלים. כשמי שאמור להגן ולשמור מתעלם או משתתף בפגיעה זה לא רק חוסר אחריות, זו בגידה באמון הבסיסי של ילד במערכת שנועדה להגן עליו. חינוך אמיתי נבחן לא בדיבורים, אלא בתגובה ומעשים שמגנים על מי שזקוק להגנה. כשילדים להט"בים חווים אלימות והמערכת שותקת זה כישלון מוסרי ענק. במערכת החינוך של היום, כמו בזו של פעם, אין מספיק מרחבים בטוחים לתלמידים ותלמידות מהקהילה הגאה, והמציאות היום-יומית של הדרה, בדידות וחוסר הבנה היא מאוד מסוכנת, היא זו שגורמת לתלמידים להישמט מהמערכת, לא רק פיזית, אלא גם רגשית, עד שהם מפסיקים להאמין שמישהו רואה אותם. ואהבת לרעך כמוך היא מצווה מהותית בלב התורה שמסבירה שאהבה וכבוד לא שמורים למי שדומה לנו, אלא לכל אדם באשר הוא. חינוך אמיתי לא רק עוסק בציונים, הוא עוסק בזהות, בשייכות ובקיום, הוא לא מכתיב דרך אחת, אלא מאפשר לכל אחד ואחת למצוא את הדרך שלהם. כי יש ילדים שלא מזדהים עם הגדרות שהמערכת מצמידה להם, וזה לגיטימי. והצעדים הנדרשים על מנת ליצור מרחב בטוח לכל תלמיד ותלמידה הם להפוך את ההכשרה על מגדר וזהות מינית לחובה עבור אנשי ונשות החינוך, לא כהמלצה, אלא כחלק מהכשרה בסיסית; לשלב תכנים לחינוך לסובלנות, לשוויון והכרה במגוון האנושי כחלק מהותי מהשיח הבית ספרי; לבנות מנגנון דיווח ותגובה מיידית למקרי להט"בופוביה ובריונות, כולל טיפול מקצועי וענישה ברורה כלפי הפוגעים. מערכת שלא שותקת ו/או מטייחת, אלא מבהירה מהי אפס סובלנות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בדיוק. << אורח >> סתיו סטרשקו: << אורח >> לחזק את מערכת התמיכה הרגשית בבתי ספר ולאמץ שפה שמכירה בגיוון ומאפשרת לכל תלמיד ותלמידה להרגיש שייכים ובטוחים כפי שהם. חנוך לנער על פי דרכו, אלו היו דברי שלמה המלך שמזכירים לנו שחינוך אמיתי לא בא לכפות צורה אחת על כולם, אלא להכיר בדרך האישית של כל אחד ואחת ולתת לה לפרוח. מערכת חינוך שיודעת לראות את השונה לא רק מלמדת, היא מחוללת שינוי והיא מצילה חיים. אנחנו חייבים לתמוך בזה ולהיות חלק מהשינוי הזה, כדי שילדה אחת בעיר אחת תוכל להיכנס לבית הספר בלי לפחד ולצאת ממנו כשהיא יודעת שיש לה מקום. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. כל הכבוד, סתיו. תשתי מים עכשיו. ראיתי שהתרגשת, אבל זה בא לך מהנשמה. וזה חשוב. אבל אני אגיד לך משהו, את יודעת, אני בא מעולמות הספורט, אחד הדברים שהופתעתי מאוד מאוד לטובה היה מהיציאה מהארון של ספיר ברמן. ואני אומר לכם, עולם הכדורגל הוא עולם הכי גברי, וקיבלו אותה באהבה. היום ספיר שופטת, לא תשמעו קריאה אחת נגדה, לא משנה מי זה הקהל ואיזו קבוצה, וזה היה מדהים מבחינתי. וזו באמת דוגמה לזה שזה יכול להיות ככה, כל אחד שיהיה מה שהוא רוצה, מה זה משנה? והיא שופטת בין-לאומית היום, ובאמת הכי מצליחה בליגה, וזה דבר נפלא, ואני שמח בשבילה וגם בשביל הקהילה. אנחנו נעבור לחבר הכנסת הרב גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חברות, חברים, צוהריים טובים לכולם, תודה על האפשרות להיות כאן. תראו, הנתונים מאוד מאוד מדאיגים, אבל אני מבקש בפתח הדברים שלי לומר שיש לקהילה הגאה במדינת ישראל ולארגוני הקהילה הגאה הרבה מאוד סיבות לגאווה. האופי הליברלי של מדינת ישראל ושל רוב החברה הישראלית נשען במידה רבה על המסע הארוך שארגוני הקהילה הגאה הובילו בעשורים האחרונים. וחלק גדול מאוד מההתנגדות האלימה של ארגונים שמייצגים מיעוט מבוטל, אבל בגלל הכוחניות שלהם והאלימות שלהם הם מתחזים לדבר בשם איזשהו ציבור רחב, אחת הסיבות שהארגונים הללו קידשו מלחמה על הקהילה הגאה היא העובדה שהמאבק של הקהילה הגאה למניעת אפליה ולהבטחת שוויון הוא אחד מהאדנים של האופי הליברלי של החברה הישראלית. וככל שאתם יותר מצליחים, וככל שאתם מגיעים ליותר בתי ספר וליותר קהלים, וככל שיש מצעדי גאווה ביותר מקומות ברחבי הארץ, גם בערים שלפני עשר שנים לא חלמנו שיהיו בהם אירועים של חודש הגאווה, האלימות והכוחניות של אותם ארגונים שמייצגים מיעוט, האלימות גוברת. ובצדק דיברתם על המגמה המדאיגה בעקבות ה-7 באוקטובר 2023, כי החברה הישראלית היא חברה במצוקה, במצוקה גדולה, וכשיש מצוקה, היא באה לידי ביטוי גם בתופעות של כוחניות ושל אלימות ותופעות חברתיות מורכבות. אבל בואו לא נתבלבל, הסיפור טמון לא ב-7 באוקטובר או לא בעיקר ב-7 באוקטובר, אלא בסדר היום של הממשלה הנוכחית. והמתקפה המאורגנת על הקהילה הגאה ועל ארגוניה מצויה ומופיעה בחלק גדול מההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הזו. ומדובר במדיניות, במדיניות מכוונת לדחוק לאחור את ההישגים החשובים של הקהילה הגאה. וצריך לומר את זה וצריך לדרוש מהשירות הציבורי במדינת ישראל, משרד החינוך פה, אבל זה לא רק משרד החינוך, זה משרד החינוך וזה משרד המשפטים וזה משרד הבריאות, לזכור שהנאמנות היא לא למלך ולארגוניו הקיצוניים, אלא הנאמנות היא לממלכה, למדינה, לחוק, לערכי היסוד של מדינת ישראל, וערכי היסוד של מדינת ישראל, כפי שהזכיר חבר הכנסת כסיף מתוך מטרות החינוך הממלכתי, אבל אפשר ללכת לחוק למניעת אפליה, ואפשר ללכת לחוקים אחרים שעוסקים בשוויון זכויות, ולמגילת העצמאות, הנאמנות היא לערכים של שוויון ושל סובלנות. ומשפט אחרון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה לא יהיה משפט אחרון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, משפט ארוך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא משפט נתניהו אתה מתכוון, זה יהיה ארוך מדי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מכיוון שיש כאן מתקפה מאורגנת, המאבק לשוויון, להכלה, למניעת אפליה, הוא תמיד מאבק מורכב, הוא תמיד מאבק שלוקח הרבה שנים. אבל בשנים האחרונות התחדש מרכיב במאבק הזה, אנחנו לא רק מנסים לשנות דעות קדומות שטבועות בנפשו של האדם, אנחנו ניצבים למול מערכת ממומנת היטב ומאורגנת שקמה להילחם בקהילה הגאה, בעוד קבוצות בחברה הישראלית, ובערכים ליברליים. ולקבוצה הזו שחלק מנציגיה כאן אני רק רוצה לומר את הדבר הבא. ב-15 בפברואר 2025 התפרסם בעיתון מקור ראשון המחקר של מאור קפלן, חוקרת יראת שמיים שומרת תורה ומצוות שמדברת על התנהגות מינית בקרב קהלים צעירים אורתודוקסיים. בשעה שבקרב צעירים שלומדים במוסדות מעורבים בלי הפרדה מגדרית 29% מהצעירים מדווחים על התנסות מינית עם בנות או בני המין השני למול רק 20% במוסדות של חינוך נפרד, אחוז ההתנסויות המיניות עם בני זוג מאותו המין הוא 13% למול 7%. וכשמדברים על פגיעות מיניות, העיתונאית מהציונות הדתית, אישה שומרת תורה ומצוות, חן ארצי סרור, פרסמה בשנת 2022 ש-63% מהילדים שמטופלים ברשויות הרווחה בעקבות פגיעות מיניות למדו במוסדות חינוך דתיים וחרדיים, פי 1.4 משיעורם במערכת החינוך. צריך לומר בצורה ברורה, תרבות ההשתקה וההפחדה שלכם מסכנת חיים של צעירים. ובמוסדות שלכם, שבהם אין סדנאות של חוש"ן ואיג"י, התלמידים שלכם נתונים בסכנה יותר גדולה. כך שאתם האחרונים שתטיפו לנו, מכיוון שאתם, בתרבות ההשתקה האלימה והכוחנית שלכם מסכנים את הילדים שלומדים במוסדות החינוך שלכם. ככל שיש יותר פתיחות ויותר דיבור ויותר סדנאות, הסכנה שנשקפת לילדים וילדות, לנערים ונערות, צונחת דרמטית. ואנחנו עוסקים כאן לא רק בשוויון, אלא גם בהצלת נפשות, ובחיים לא ניתן לכם, בחיים לא ניתן לכם לעצור אותנו במשימה הזו של קידום שוויון והצלת נפש אחת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. וזה היה המשפט של גלעד קריב. שמת לב שזה בלי פסיקים, כך שזה נחשב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה על הסבלנות. אפליה מתקנת לרפורמים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני חייב להיות פה סבלני. אנחנו נעבור למועצת התלמידים. בבקשה, שלוש דקות. רק אני אגיד לפני, קרה פה עכשיו משהו היסטורי. נכנס פה חבר כנסת של הקואליציה, אלי דלל. יישר כוח. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> צריך לומר, אלי הוא אביר גדול של הגנה על - - - << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, סימון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא מגיע הרבה לוועדות שלנו. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אני רוצה להגיד לך תודה רבה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הוא אביר גדול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלי, תודה לך, תודה שאתה מגיע תמיד ושאתה איתנו במאבק הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דרך אגב, הוא תמיד מגיע. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> למרות שאני לא חבר פה. << אורח >> יואב זילברשטיין: << אורח >> שלום רב, צוהריים טובים. שמי יואב זילברשטיין, יושב ראש מועצת התלמידים והנוער בתל אביב-יפו ויושב ראש השדולה הגאה במועצת התלמידים והנוער הארצית. אנחנו הגוף המייצג והנבחר של התלמידים במדינת ישראל, ואני שמח מאוד שהדיון הזה מתקיים גם עבורנו. אני מקווה שהוא לא היה צריך להתקיים, אבל אני שמח שהוא מתקיים בהתאם לנסיבות. בתי הספר כרגע נמצאים בתקופה שבה הלהט"בופוביה בעלייה דרסטית, כפי שראינו בנתונים שאיג"י הציגו לנו, התלמידים גם חווים את זה בשטח. יש לנו התעלמות כלפי בריונות בחינוך הממלכתי, במקרה הטוב, דברי הסתה מסגל בבתי ספר דתיים ממלכתיים, ואיומים על חיים של תלמידים בחינוך החרדי והערבי. הביטחון האישי לוקה בחסר במערכת החינוך, אבל אנחנו מאמינים שאפשר אחרת. מדינת ישראל לא יכולה לאפשר לשנאה לקבל במה בשום מקום, ובמיוחד לא במערכת החינוך. הכול מתחיל בחינוך, ואנחנו צריכים להדגיש שם את ערכי השוויון, ההכלה והדדיות, שהם ערכי הציונות שאמורים להוביל את מערכת החינוך והובילו את הקמת מדינת ישראל. סובלנות צריכה להיות חובה, לא אופציה. היא צריכה להיות עקבית ולא רק שעה אחת של סדנה חיצונית. זה צריך לבוא גם מהמחנכים, גם מהמורים, גם מהיועצות, ובתמיכה מלאה של הנהלת בית הספר. גם לציין את חודש הגאווה כחלק מתוכנית החינוך, זה צריך לבוא מלמעלה, זה צריך להיות חובה. למנהלים יש המון המון כוח והם לא תמיד, גם לא בכוונה, לא שמים את זה בראש סדר העדיפויות שלהם, או בכלל נמצא בסדר העדיפויות. אני יכול לשתף שבאופן אישי בשלוש השנים האחרונות אני הייתי צריך לפנות למנהלת שלי כדי שיהיה ציון כלשהו של חודש הגאווה. מתוך שלוש הפעמים האלה זה קרה רק פעם אחת והיו תלמידים שהפגינו נגד הדגל וניסו להצית אותו בשם חב"ד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בתל אביב? << אורח >> יואב זילברשטיין: << אורח >> בתל אביב, שזה צפון תל אביב, שזה כאילו מעוז הליברליות, וזה עדיין קורה שם, וזה אפילו יותר חמור בפריפריה. לכן אני קורא לחברי הכנסת, לממשלה שלנו, לפעול למען הערכים שהמדינה שלנו מושרשת עליהם, לתת ללהט"בים ולכולם שוויון זכויות מלא. ואני קורא במיוחד לשר החינוך יואב קיש להתייחס לנושא ברצינות רבה בכלל המגזרים, ובמיוחד בחינוך הממלכתי דתי, חרדי וערבי, שצריך את זה שם כל כך. כמו שהוזכר כאן מקודם, דרך ארץ קדמה לתורה, ואנחנו בתור להט"בים לא פחות יהודים מאף אחד אחר. החיים שלנו הם לא משחק. אני אשמח להעביר את המשך דברינו לגלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. הכנסת לי את זה יפה, אני אעביר לגלי. אתה רוצה את הפטיש גם? יש לך דקה, ממש דקה. אנחנו צריכים לסיים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע מה עשיתי לפני שנבחרתי לכנסת? הייתי יושב ראש מועצת התלמידים של תל אביב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> באמת? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כמו יואב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יואב, תראה לאן מגיעים אחרי זה מהמועצה, יוראי היה. בבקשה, גלי. << אורח >> גלי יהב: << אורח >> היי, אני גלי יהב, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. בדיון החשוב הזה על להט"בופוביה במערכת החינוך חשוב להבין שהלהט"בופוביה מתבטאת לא רק בשיח האלים שקיים בכל מקום, שבו 92% מדווחים כי נחשפו לשימוש במילה "הומו" כקללה, אלו גם המורים שעומדים מן הצד אל מול ביטויי השנאה, כמו אלו שלא עשו דבר כאשר הגעתי לדווח על מקרה שבו ניסו להצית אותי, או אף חמור יותר, המורים שמעודדים להט"בופוביה בעצמם, כמו המורה שאמרה לי שטרנסג'נדריות זו הפרעה נפשית. זה לא מעיד על כלל מורי ישראל, ישנם מורים מדהימים, מקבלים, מכילים, תומכים, אנשי חינוך לדוגמה, אבל לפעמים הם צריכים עזרה כדי לדעת איך לתמוך בתלמידיהם בצורה הטובה ביותר. הכשרות מורים בנושא להט"ב הן כלי משמעותי והכרחי ליצירת מרחב בטוח. כאשר מורים יודעים כיצד לעזור, ישנו האדם המבוגר האחד שמאמין בך שכל ילד צריך, אפילו אם הוא ילד הומו. כאשר הבית של בני נוער להט"בים רבים מדי הוא ארבעה קירות ופחד, על בית הספר להוות את הבית החם והחיבוק. אבל גם כאשר הצוות החינוכי מתקדם, למערכת החינוך עצמה יש עוד דרך ללכת. אנחנו שמחים ומודים על הצעדים אשר כבר נעשו, תוכניות של השפ"י והתקציבים בגפ"ן שבתקווה באמת יעברו כמו שצריך, אבל להקדיש אותם ספציפית לאיג"י, לחוש"ן, לארגונים גאים, להפריד אותם לתקנת סובלנות, חובת הכשרה למורים בנושא נוער להט"ב, גאווה במרחב הבית ספרי, והנחיות ברורות ומחייבות בחוזר מנכ"ל בנושא מענים לתלמידים טרנסג'נדרים בפרט ולהט"ב ככלל. אסיים בכך שאם מישהו כאן עדיין איכשהו תוהה למה תקציבים כאלה ומדיניות כזו הכרחיים כל כך, הוא מוזמן להקשיב לשיחות הטלפון שניהלתי בגיל 13 לשכנע חברות לא לפגוע בעצמן, בגיל 14 שלא יתאבדו, ובגיל 15 למצוא להן קורת גג כשחלקן נזרקו מהבית או נשלחו לטיפולי המרה. אנחנו צריכים את זה, ואנחנו לא צריכים להתחנן על זה, אנחנו לא צריכים סיפורים מעוררי רחמים, אנחנו צריכים מעשים משמעותיים. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. גלי, את מקסימה, ממש מקסימה. אנחנו נעבור לחברת הכנסת מירב בן ארי ואחרי זה למשרד החינוך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה על הדיון, סימון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה יוראי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> קודם כול סימון, אתה היושב ראש, ותודה לכל החברי השדולה, וכמובן יוראי, חברי הטוב. אני באה, כבר יש לי מוצא, אני באה ממשפחה גאה, אני עשיתי הורות משותפת, אבא של הבת שלי המעלפת שהיא בת שמונה וחצי הוא גיי. בשנה האחרונה הצטרף אלינו גם גבע, שהוא הבן של אופיר וצחי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אח של אפרוחי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו משפחה מאוד גדולה, אי אפשר להזמין אותנו כבר בחגים כי אנחנו באים מלא, כי זה גם בן הזוג שלי. בקיצור, אנחנו באים שישה אנשים. ואני שמחה ואני גאה, הייתי חברת הכנסת הראשונה שגם הצהירה על זה בפומבי. זה כמובן גרם לנתנייתית, אימא שלי, להתחבא קצת. אבל חשתי אחריות לספר, לדבר, ולהרים על נס את הנושא של הורות משותפת ורווקות מאוחרת והרצון העז להיות אימא. עכשיו אני רוצה להגיד שלושה דברים קצרים כי יש כאן הרבה דוברים וחשוב לי שגם הם יגידו, הם באו לפה במיוחד. אני רוצה להגיד, קודם כול, משהו קרה בכנסת הזאת. אלי הוא חבר ואנחנו עושים הרבה דברים ביחד, אבל משהו קרה, מישהו הדביק את הנושא של קהילה גאה לימין-שמאל. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> וזה בעיניי לא רלוונטי. כי הרי בסוף, אני לא יודעת מה כל אחד מצביע, אבל אני לא מצליחה להבין איך הגענו למצב שיש שרה שזה התפקיד שלה, האחריות שלה היא על ארגוני הקהילה, זה התפקיד, זה כתוב בהגדרת התפקיד של המשרד לשוויון חברתי, ומסירים את הלוגו כי זה כאילו שמאלנים. אותו דבר אני עוברת אגב, להבדיל, בארגוני נשים, שארגוני נשים הן כאילו שמאלניות, למרות שממש אני לא יודעת מה הן מצביעות, וגם משם יש התנכלות כי הן פמיניסטיות. אני רוצה להגיד משהו אחד. נטייה מינית, אין לה שום קשר בעיניי לא לימין ולא לשמאל. אני לא יודעת מה כל אחד מצביע וזה לא רלוונטי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> יו"ר הכנסת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא הגיע היום. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> לא משנה אם הוא הגיע או לא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני לא אשכח שפעם בכנסת ה-20 אמר לי חבר כנסת מסוים מאיזה מגזר, "אצלנו אין את זה". אני לא אחשוף. קודם כול, נטייה מינית, ובכלל הומואים ולסביות וטרנסג'נדרים וכל זה, כולם נמצאים בכל מקום ובכל מגזר, ואין קשר לפוליטיקה ואין קשר לימין ושמאל. ואני רוצה שתדעו שלא משנה איפה נהיה, יש כאן חברי כנסת שבאמת נמצאים עבורכם, גם אם הם הומואים וגם אם הם סטרייטים לצורך העניין, כי הם מאמינים ויודעים שהנושא הזה של נטייה מינית זה בכלל לא קשר לפוליטיקה. הנה עוד חבר כנסת מהקואליציה, בכלל. בוא, דנינו, בדיוק דיברתי על זה. חבר כנסת מהקואליציה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> וולקאם, דנינו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בדיוק אמרתי שנטייה מינית זה לא קשור לימין ושמאל. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> היא לא קשורה לנטייה פוליטית. << דובר >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר >> אבל אני הגעתי לדיון הבא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא נורא. בוא, כבר כיבדתי אותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אשרי המקדימים למצוות, בוא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת דנינו, ברוך הבא לדיון על הקהילה הגאה במשרד החינוך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אגב, היה לנו את זה שנה שעברה עם יוסי טייב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נקלע לאירוע גם. אבל נכנסת, ובוא, גם אתה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, זה נקרא השגחה פרטית, הקדוש ברוך הוא הוביל אותך למקום שאתה צריך להיות בו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> והדבר השני שאני רוצה להגיד, משהו לגבי בתי הספר, ואני שמחה שאיריס פה גם. << דובר >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר >> אני מראש, לא שמעתי מה מירב אמרה קודם, אני מסכים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בבקשה, ראית? זו חברות. אני רוצה להגיד גם משהו לאיריס, שאני שמחה שאת פה, שאת מובילה כבר הרבה שנים. אני חושבת שחלק מהעניין של לעבוד מול הקהילה הגאה זה ותק ומקצועיות, ויש לזה חשיבות רבה, וזה מתחבר לדברים שאמרו ממועצת תלמידים, שמורים ומורות ותיקים, מנוסים, דיברת עליהם גם, לא חוששים, יודעים שבסוף ילד הוא ילד הוא ילד, והמטרה שלנו באמת היא שבסוף אותם ילדים שבאמת יש להם נטייה, חלילה לא יפגעו בעצמם וחלילה החברה לא תפגע בהם. ולכן אני רוצה גם לחזק את כל עובדי מערכת החינוך ולהגיד להם שאנחנו צריכים לא לשכוח שבסוף המטרה שלנו היא לתת לילד סביבת לימודים מוגנת, גם עם הנטייה המינית שלו שונה. אין סיבה שילדים יקוללו או חלילה יפגעו בעצמם רק בשל נטייה מינית. ואנחנו נמשיך ללוות כאן. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> או לסלק אותם מבתי ספר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> או לסלק, זה בכלל, אני בכלל לא רוצה לדבר על זה, כי בעיניי זה פשוט פשע. וזהו, תמשיכו, אנחנו איתכם ואנחנו נמשיך להיות איתכם. גם אם מדביקים את זה, אין קשר לימין ושמאל, יש כאן אנשים שחיים במדינה הזאת ומגיעות להם כל הזכויות בדיוק כמו כל אדם אחר. ואגב, כשדיברנו קיבלתי תמונה של תינוק שנולד בארצות הברית של עוד זוג גייז. ותביאו ילדים, הכי חשוב. עכשיו קיבלתי, איזה קטע, בכלל לא ידעו שאני פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. מזל טוב. תודה רבה למירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מזל טוב לאורי ודן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני חייב להגיע למשרד החינוך, אבל לפני משרד החינוך אני אתן דקותיים לחבר כנסת אלי דלל שהוא הנציג היחידי מהקואליציה שהגיע בכוונה לדיון ולא התבלבל שזה דיון אחר. חבר הכנסת דלל, בבקשה, ואחרי זה מייד נמשיך. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני היו"ר, חבר הכנסת סימון דוידסון, תודה רבה על ניהול הישיבה היום. ולך, יוראי, אני חושב שהעלית את הנושא הזה על סדר היום בכלל ובישיבה הזאת בפרט. אני רוצה לומר לכם שאני בשנתיים וחצי שהייתי יו"ר ועדה לזכויות הילד ראיתי את עצמי כיו"ר שמגן על הזכויות של כל הילדים. הנושא של הנטייה המינית לא קשור לא למגזר ולא לקהילה ולא לשום דבר, היא פשוט משמיים. ולכן אנחנו צריכים להגן על הילדים האלה, להגן על הנפש שלהם. ומי שמכיר אותי יודע, אני תמיד אוזן קשבת בכל הוועדות, ואני חושב שכולנו צריכים להגן על הילדים האלה. אתמול התקיימה שדולה בנושא של אלימות וחרמות בבתי ספר, בנוער, בנערים, בילדים וכך הלאה, וגם שם היינו מאופוזיציה וקואליציה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון, ישיבה חשובה מאוד. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> ואני רוצה לומר לכם שהדברים, באמת, השיח האלים שקיים בחברה, ובעיקר בנושא של הלהט"בים, זה שיח שהוא פוגע בנפש. וציינתי גם אמרה שאימא שלי תמיד אומרת, כשמישהו פוגע בך או כשקיבלת חתך, זה יירפא, אבל כשזה בנפש, לוקח הרבה מאוד זמן, אם בכלל, להירפא. ולכן אנחנו צריכים להגן על הילדים, על הנערים, על הילדות, על הנערות, על כל אדם באשר הוא אדם ועל הנפש שלו במיוחד. ואני לרשותכם בנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אלי, מילים חשובות. << אורח >> אלישע גולני: << אורח >> אם אפשר לבקש בקשה ממשרד החינוך לפני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מי אתה? << אורח >> אלישע גולני: << אורח >> אני אלישע ואני מייצג 70 רכזים ברשויות המקומיות, רכזי להט"ב. ופשוט אני רוצה לבקש בקשה ממשרד החינוך לפני ההתייחסות. אנחנו צריכים כלי לעבוד איתו. אני חושב שהתייחסו לזה, גם יוני התייחס לזה וגם התייחסו לזה לפני. לא צריך ללכת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש חוק זכויות התלמיד שמציין במפורש שאסור להפלות תלמידים על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית. לחוק יש חוזר מנכ"ל שאם מוציאים ממנו את מילות החוק נשארות 50 מילים. לעומת זאת, אם נעשה אנלוגיה לחוזר מנכ"ל שמתעסק באלרגנים, 2,420 מילים. אפשר לפתח כלים לא בחקיקה, אלא בהתקנת תקנות ולכתוב חוזר שנוכל אשכרה להשתמש בו ברשויות המקומיות, בבתי הספר, שיהיה מפורט, שלא כתוב שם "חשוב לחנך לזכויות קבלת האחר" וכל מיני דברים כאלה. אנחנו צריכים חוזר מפורט שנותן לנו פעולות ונותן לנו כלים להשתמש בהם בתוך מערכת החינוך ונותן למורים ולמורות שלנו כלים להילחם בלהט"בופוביה. כמו שכל מורה יודעת מה זה אפיפן, צריך שכל מורה תדע איך אפשר להתמודד עם זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני איתך, אלה משפטים מאוד חשובים. אני כבר אגיד למשרד החינוך, אחרי מה שאתם תגידו ותאמרו, יש לנו פה ועדה מאוד פעילה, אופוזיציה-קואליציה, ואנחנו לא נשאיר את הדיון הזה כדיון אחרון. אנחנו נהיה על זה, ואנחנו נוביל פה מהלכים, ואנחנו נעשה דיונים, ואנחנו נשב לכם בכל המקומות שלא תמיד נעים למשרד החינוך שאנחנו יושבים עליהם, ואנחנו נקדם את הדבר הזה, יש פה גם נציג של משרד - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מבקשת שגם לנו תהיה זכות דיבור. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף שאלה למשרד החינוך. משרד הבריאות הוציא ביולי 2020 נייר עמדה בנושא של אובדנות לילדים טרנסים או אנשים על הקשת הטרנסית, ומשרד החינוך עד היום, למרות שפניתי ואני הייתי מורה 35 שנה במערכת החינוך, אני מכירה היטב את המערכת הזאת, עד היום לא הוצאתם אפילו חוזר אחד בנושא של אובדנות לילדים על הקשת הטרנסית. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> משרד החינוך, זכות הדיבור שלכם, בבקשה. אנחנו עכשיו בשקט מקשיבים לכם. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> איריס מנדה בן יעקב, אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך. קודם כול אני חייבת להגיד שאין ספק שאנחנו בתקופה מאוד מאוד מאתגרת. אני שומעת את הנתונים ואת הסקר האחרון ואני מאוד מאוד מוטרדת, גם מהסקר הזה וגם מהסקרים הקודמים. ואני חייבת להגיד, אני לא רוצה להתנצל פה ולהתגונן, אבל אני כן רוצה להגיד, ומירב יושבת פה, וזה חשוב שהיא יושבת פה, כי אנחנו מכירות את ההיסטוריה של המהלכים שנעשו בשנים האחרונות, ואני חייבת להגיד שמעבר לפוליטיקה, יש צעדים, זאת אומרת, נעשו צעדים מאוד מאוד גדולים בשנים האחרונות. אגב, מירב חברת הכנסת בין הראשונות שעזרה לנו לקדם את התקנה התקציבית, ודי בזכותה התקנה הזאת בסופו של דבר יצאה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתם רואים? בסוף יש עתיד לדברים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הייתי ב"כולנו" אז. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כל דבר היא הורסת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא משנה, תמשיכי, איריס, זה נעים לי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תחזרי על זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, אני אגיד לך למה. אל תדאג, מביבי לא יצא כלום, אתה יכול להיות רגוע. זה היה בגלל שכחלון היה מחויב לקהילה הגאה. אל תדאג, הוא רק טרפד לנו. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני חייבת להגיד שאת פה כי את באמת מכירה את ההיסטוריה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> ובהיסטוריה, עוד פעם, אנחנו בצעדים קטנים והדרך ארוכה, אני לא אומרת שלא, ואנחנו לא פה כדי לייפות את הדברים, הדרך ארוכה, אבל אנחנו באמת באמת מנסים. ומאז, מירב, אנחנו גם בחוזר מנכ"ל אקלים חינוכי מיטבי שמדבר על התמודדות מוסדות החינוך עם אירועי אלימות וסיכון, אנחנו הוספנו סעיף והנחיה מפורטת לגבי התנהלות הנדרשת בעקבות אלימות פיזית ומילולית על רקע הזהות המגדרית והנטייה המינית. אנחנו הוספנו מסמך קווים מנחים, נכון, זה עדיין לא חוזר מנכ"ל, אבל זה מסמך קווים מנחים שמסייע לבתי ספר להתמודד כשילד מגיע לצוות חינוכי ומגיע או מבולבל או אומר שהוא מרגיש שונה בכל הנושא של נטייה מינית וזהות מגדרית. ויש באמת פרק מיוחד לזהות מגדרית, למעבר חברתי, כשאנחנו מתייחסים גם לרמת המערכת וגם לרמת הפרט. בנוסף, התקנה התקציבית שדובר בה הייתה כרוכה בבירוקרטיה לא קטנה והיו הרבה ועדות שבאמת היו טענות מאוד מוצדקות כלפי התהליך שבתי ספר צריכים לעבור כדי להגיש בקשה לקול קורא. ואנחנו חשבנו על איך אפשר להקל על התהליך הזה ועברנו לפלטפורמת הגפ"ן. אני שוב מדגישה, זו פלטפורמת הגפ"ן, הקול הקורא יוצא בפלטפורמה, לא בגפ"ן עצמו. זאת אומרת, הגפ"ן עצמו מתנהל אחרת, אוקיי? זאת אומרת שאם מנהל בית ספר לצורך העניין רוצה להגיש, אם הגפ"ן נפתח למשל במאי, הוא יכול להזמין את מי שהוא רוצה כל עוד הוא נמצא כספק בתוך הגפ"ן. הארגונים הגאים נמצאים כספקים בתוך הגפ"ן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> האם מנהלים יכולים להזמין היום שיעורים לשנה הבאה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא דרך תקציב של תקנת החינוך לסובלנות. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני רגע עושה - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אבל זה הנושא. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני יודעת שזה הנושא, אבל בגלל שזה הנושא אני חייבת לדייק, כי מה שנאמר פה לא מדויק. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, תדייקי. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> ממאי, זאת אומרת, ברגע שהגפ"ן יוצא - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הגפ"ן נפתח למנהלים? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> כן. יושב פה ויקטור. כן, הגפ"ן נפתח למנהלים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בניגוד למה שהשר אמר אתמול, הגפ"ן נפתח. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני לא יודעת מה השר אמר. יושב פה אביגדור דנן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הגפ"ן נפתח, תמשיכי. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> למעשה, כשמנהל בית ספר רוצה בכלל לעשות תוכנית עבודה לשנה הבאה, הוא נכנס לגפ"ן ואז הוא יכול להזמין את הספקים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה שהוא רוצה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> מה שהוא רוצה. והארגונים הגאים נמצאים כספקים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הוא יכול להזמין מה שהוא רוצה, האם הוא יכול להזמין מתקנת הסובלנות את חוש"ן ואת איג"י? זאת שאלה של כן או לא. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אבל אני מסבירה שהגפ"ן הוא לא הקול הקורא. הקול הקורא כרגע נמצא בפלטפורמת הגפ"ן, אנחנו הוצאנו אותו כפיילוט השנה, והארגונים הגאים ביקשו מאיתנו לא להגביל בסכום ולא להגביל בשכבות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אנחנו שמענו את בקשתם ואנחנו דייקנו את מסמך הקריטריונים, שזה תהליך מאוד מאוד ארוך, דרך אגב, לדייק את מסמך הקריטריונים. ואני מאוד מקווה, עכשיו יושב צוות, וברגע שהוא יסיים להקים לנו את הפורמט של הגפ"ן, בהתאם לדיוק של מסמכי הקריטריונים, אנחנו נוציא קול קורא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שנה הבאה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לא, זה לא יהיה שנה הבאה, זה יהיה כמה שיותר מהר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, לשנת הלימודים הבאה. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> לשנת הלימודים תשפ"ו, כן, בדיוק. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> נגמרת עוד שבועיים. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> כן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ולהערכתך, עד מתי זה ייעשה? כי צוותי ההוראה יוצאים לחופשה ב-1 ביולי של כמה שבועות. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> קודם כול, צוותי ההוראה עובדים ומנהלי בתי הספר עובדים, יולי, אוגוסט, כולנו עובדים, לתכנן את השנה הבאה. זה לגבי הדיוק של הגפ"ן. << אורח >> מירום שיף: << אורח >> איריס, התקנה תהיה פתוחה כל השנה או רק שבועיים? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> התקנה לא פתוחה. ברגע שמוציאים קול קורא, הוא חייב להיסגר כי אחרי זה אנחנו יושבים בוועדת הקצבות לאשר את הבקשות בהתאם לסכום שיש לנו. כמו כל מכרז, מכרז הוא מוגבל בזמן. מעבר לזה, אני רוצה להגיד שלאורך השנים, מהגן עד י"ב, יש תוכניות שמתעסקות בקבלת השונה, בחברות, במניעת גזענות. החל מכיתה ט' יש באמת תוכנית ייחודית בתוך התוכנית למיניות בריאה שגם מתעסקת בנטייה מינית וזהות מגדרית. יש יועצות חינוכיות שמעבירות שיעורים בנושא ויש יועצות חינוכיות ובתי ספר ומוסדות חינוך שבאמת נעזרים בגורמים חיצוניים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש תאריך מתי זה נפתח? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני אמרתי שכמה שיותר מהר אנחנו נפתח את הקול הקורא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה זה אומר? חודש? שבועיים? << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני לא יודעת להגיד לך, אבל אנחנו - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אבל המנהלים נערכים עכשיו לשנת הלימודים כבר. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> הם נערכים. תקשיב, אנחנו דייקנו כרגע את מסמך הקריטריונים בהתאם לבקשה של הארגונים. זאת אומרת שאם לא היינו מדייקים, אנחנו כבר היינו מזמן פותחים את הקול הקורא. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> אפשר לשאול? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, סליחה, לא, אי אפשר. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> אני שומעת פה ואני מתעצבנת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תתעצבני. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> אני אגיד לך למה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סליחה. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> לא, כי אני הייתי במשרד החינוך 35 שנים. מה אתם עושים לגבי אקלים בית ספרי? למשל שירותים א-מגדריים לילדים טרנסים, מה אתם עושים לגבי זה? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> היא לא הבן אדם שאת צריכה לצעוק עליה. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> לא, סליחה, היא אחראית על המיניות, לא? על מה אני אחראית? אני מצטערת, פה עושים את הדיון כאילו זה איזה משהו תיאורטי. אני חייתי את זה. אני רוצה להגיד לך, אני אישה טרנסית, אני יושבת ראש עמותת טרנסיות ישראל, אני גם חברת מועצת קריית טבעון, ואל תספרו לי סיפורים. אני 35 שנים הייתי במערכת הזאת שהייתה, לא רוצה להגיד את המילה הנוראית, היא לא עשתה כלום לגבי תלמידים להט"בים. פה ושם חוש"ן. תעשו לי טובה, באמת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני לא מצליחה להבין למה - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, מירב, היא מדברת מהכאב שלה. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> אני שומעת כבר שעה וחצי מה עושים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אבל עם כל הכבוד, יש עוד הרבה בתי ספר במדינת ישראל, ובאמת שיש הרבה מקומות שגם איג"י וגם חוש"ן נכנסים, כולל בתנועות נוער, כולל במכינות, זה דבר שלקח שנים להיכנס בכלל. אני לא אומרת שאת לא צודקת, אני רק אומרת שבסוף להכניס את התקנה הזאת ולתקצב אותה, לתקצב אותה, את יודעת כמה שנים של מאבק? בכלל אמרו לי שלא צריך את זה. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> לתקצב שירותים א-מגדריים זה לא תקציב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל מה לעשות? לא היה, זה העניין. << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> לא, אני מצטערת. למה בליאו באק, שאני שם עבדתי, כן היה? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סליחה, תני לי. מירב, אני צריך לסיים את הדיון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, אני רק אומרת - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש פה הצבעות. רגע, חברים, אני כבר עשר דקות גולש. גברתי, קודם כול, את לא - - - << אורח >> שילה ויינברג: << אורח >> אני מתנצלת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, את לא צריכה, הכאב הוא אמיתי. חברים, אני לא הולך להגן פה על משרד החינוך ולא על מערכת החינוך, יש הרבה דברים שעוד צריך לעשות. ועם כל ההבנה שעושים דברים ומתקדמים, עדיין הדרך ארוכה, יש עוד הרבה מה לעשות. << אורח >> איריס בן יעקב: << אורח >> אני אמרתי את זה, שהדרך ארוכה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ואני אומר לכל מי שנמצא פה, הוועדה הזאת לא תשקוט, הוועדה הזאת תעשה עוד דיון ועוד דיון, ותשלח עוד מכתב, ואם צריך, נעשה דיון שליש, ואם צריך, נעשה דיון מהיר, ואם צריך לעשות שאילתות, ואם צריך לעשות הצעות לסדר, נעשה את כל מה שצריך. יש פה מספיק חברי כנסת ליברליים שמבינים את האירוע הזה, שאנחנו הגב של הקהילה הגאה, ואנחנו נדאג לכל ילד וילדה בקצה שצריכים אותנו. כי אני לא רוצה להגיע למצב שילד או ילדה פוגע בעצמו או חי בארון או מסתתר בגלל שהוא מפחד מהמערכת עצמה. אנחנו צריכים שכל ילד או ילדה יחיו איך שהם רוצים. כמו שהייתי רוצה שהילדים שלי ואתם, שהילדים שלכם יחיו איך שהם רוצים, וזה התפקיד שלנו. אנחנו לא פה כדי להגן על משרדים. חבר כנסת צריך להתמודד מול המשרדים. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע, יש לכם בשעה 14:00 שדולה. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> רגע, סליחה, לא יכול להיות שלא נדבר אפילו משפט אחד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אגיד לך, יכול להיות מאוד, מאוד יכול להיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דיון המשך. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> יכול להיות מאוד שכולם דיברו - - - ? << אורח >> מיכאל פואה: << אורח >> זו העמידה שלך, זו הסובלנות שלך, זה השקר שאמרת בהתחלה, אמרת שתתן רשות דיבור ולא נתת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתם לא תטיפו לנו על סובלנות. אתם לא תדברו איתנו על סובלנות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> עדיף שלא נשמע. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הדיון נגמר, תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:42. << סיום >>