פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



65
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
01/07/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 114
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ה' בתמוז התשפ"ה (01 ביולי 2025), שעה 12:43



סדר היום:
 << נושא >> 1. דיווח משרד הרווחה לשנת 2024 לפי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח 2008 בהתאם להוראת סעיף 7. << נושא >>  
 << נושא >> 2. הכרה במקצוע רפואת הגנת הילד והקצאת תקנים בתחום זה  << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
אליהו רביבו – היו"ר
אלי דלל


מוזמנים: 
	חוה לוי
	–
	עו"ס ראשית לפי חוק הנוער, טיפול והשגחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	זהר מנשאוף
	–
	מנהלת השירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	אודיה איפרגן
	–
	עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ארלין כהן
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	ד"ר מרים פינק לביא
	–
	סגנית ראש חטיבת רפואה, משרד הבריאות

	ד"ר יעל גור קול
	–
	מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

	עפרה אוסטין שיפריס
	–
	מרכזת בכירה מוגנות חסרי ישע וקטינים, משרד הבריאות

	רפ"ק סיון שחר
	–
	ר' חו' חסרי ישע וקטינים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	מיה שושטרי
	–
	עו"ד, מ"מ הממונה על מערך ייצוג קטינים, משרד המשפטים

	ליאת יעקובוביץ'
	–
	עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	איריס בן יעקב
	–
	ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה, שפ"י, משרד החינוך

	מריה רבינוביץ'
	–
	מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	גלי חצב לנדאו
	–
	עו"ד, יו"ר פורום מרכזי הגנה וחקירות ילדים, פרקליטות המדינה

	נטע גורי
	–
	עו"ד, עו"ס, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

	יעל שרר
	–
	מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

	ליה קוק
	–
	עו"ד, מנהלת מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

	חמדת קב
	–
	עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, עמותת "אותי" - עמותה ישראלית לאוטיזם

	ד"ר הדס יחיעם
	–
	יו"ר החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית

	ד"ר מיכל מימון
	–
	מזכ"ל החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית

	ד"ר דבורה פרידלר
	–
	גזבר החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית, ראש צוות הגנת הילד בהדסה עין כרם

	ד"ר אלון יולביץ
	–
	מנהלת כירורגית ילדים, חבר בחברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית

	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	לילך אבירם
	–
	מנהלת הכרה, התמחות וחינוך במועצה המדעית בהסתדרות הרפואית



ייעוץ משפטי: 
טל מימון שלמה – מתמחה בלשכה המשפטית

מנהלת הוועדה:
תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> דיווח משרד הרווחה לשנת 2024 לפי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח 2008 בהתאם להוראת סעיף 7. << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בוקר טוב. מתנצלים על השיהוי והעיכוב. אני מקווה שהקדוש ברוך הוא יסייע לנו לנהל את הדיון באופן תכליתי היום. יש לנו גם פחות אורחים שמחוץ לעניין הדיון, כך שאנחנו נחתור מיד להיכנס לעומק הדיון. כמובן לפני שנפתח בדיון ובנושאים שעוסקים בו אנחנו כדרכנו נזכור ונזכיר שגם בחלוף 634 ימים מאז פרוץ הטבח, כאשר עדיין ישנה חטופה אחת ו-49 חטופים נוספים במרתפי החמאס דאעש. אנחנו נושאים תפילה כולנו, כל אחד בדרכו, להשבתם המהירה ללא שום דיחוי, ללא שום שיהוי. והלוואי וזה יקרה עוד היום. 

מכובדיי, אחת הפריווילגיות או אחד המעמדים החגיגיים שעומדים לרשות הוועדה, בוודאי הוועדה המיוחדת הזאת, תרתי משמע, היא קבלת דיווח חד שנתי ממשרד ממשלתי, שנעשה על פי חוק. הדיווח שעוסק בחוק המוגנות של קטינים ובני נוער, כל מי שאינו בגיר, נפגעי עבירות מין ואלימות. אלימות היא אלימות פיזית, היא אלימות חברתית, אלימות מילולית, אלימות ברשת. היא ניכור חברתי. היא לפעמים גם כן ניכור משפחתי. 

אז אנחנו מיד נקבל סקירה של הדוח המאוד מקיף ויסודי. יש לי כמה שאלות, אני אשאל בהמשך. לאחר מכן אנחנו ניגע בתת נושא כפי שניתן, כאחד הצרכים שעולה בדוח השנתי ועוסק בצורך בהכרה במקצוע רופא למוגנות ילד. זה צורך בהכרה, קודם כל להבין למה צריך ואז כמה צריך ובאחריות מי לנהל את האופרציה הזאת ולתקנן ולממן. ולהגיע למצב שזה חלק משרשרת רציפה ומחויבת המציאות באיתור, דיווח וטיפול ותיעוד של מקרים כאלה שמגיעים כבר לחדרי מיון קדמיים ומרכזיים רפואיים. 

לפעמים אנחנו מקבלים כתורה למשה מסיני מציאות שאומרים אם יש אז צריך ואם אין אז היה גדול וחכם ממני לפניי שהניח שלא צריך. אבל אנחנו לא באים לשמר כל דבר שמקבלים. אנחנו כאן עם שכל בריא וראש פתוח ללמוד, להבין, לטייב ולהתקדם. במקרה הזה כול כדי שנוכל לספק מעטפת מלאה, רגישה ומקצועית כלפי דור העתיד שלנו. 

אז ברשותכם, אנחנו נתחיל עם החלק הראשון. החלק הראשון אותו יציגו נציגי משרד הרווחה והשירותים החברתיים. תציג אותו הגב' חווה לוי. ברוכה הבאה גברתי ובהצלחה מרובה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אגב, אם למי מכם יש הסתייגות, הערות או הארות לעניין מונולוג הפתיחה שלי אני אשמח להקשיב לו, אבל ביטאתי את זה ברגש רב כפי הבנתי. ומתוך ההכרה, כולנו היינו ילדים, לרובנו יש ילדים. ואנחנו צריכים להסתכל על כל ילד שאנחנו פוגשים ברחוב או יושב בפינת הכניסה לרופא כאילו הוא ילדנו ממש. בבקשה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אז שוב תודה רבה אדוני ובהצלחה, זו פעם ראשונה שאנחנו נפגשים, אז בהצלחה רבה. שמי חווה לוי, אני עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק הנוער ומנהלת במשרד הרווחה את תחום מרכזי ההגנה, בין יתר תפקידיי. אז לכבוד הוא לי להגיש את הדוח. אנחנו באמת כל שנה מגישים ותודה על ההזדמנות להציג את זה גם בעל פה. 

לצערי, אתה בדיוק בחילופי היו"ריות. עשינו ביקור במרכז הגנה עם הוועדה ואנחנו מזמינים גם אותך, כמובן, אדוני. הנציג שלך היה, אבל נשמח לארח גם אותך בנתניה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בנתניה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

ברור. אבל יש עוד מרכזים ונשמח. 

אנחנו מציגים בעצם את הדוח של שנת 2024, אבל אני אעדכן בחלק מהדברים גם את הרלוונטיות שלהם בתיקונים שנעשו כבר עכשיו. מרכזי ההגנה, למרות השנה המאוד מאתגרת שהייתה שנת המלחמה, עדיין אנחנו בתוך מלחמה, אבל בוודאי שנת 2024, המשיכו ועבדו ולא נסגרו. למרות האתגר הביטחוני שהיה בתוך הדבר הזה. למעט שני מרכזים: אחד מהם בעיקר המרכז באשקלון, שבגלל האזור שבתוכו הוא עובד, אבל גם בגלל שהוא נפגע בעצמו. נפל רסיס על הגג והיה צריך לעשות תיקונים גם למרכז. אז ברבעון הראשון של השנה הוא עדיין לא עבד, אבל הוא נתן שירותים מרחוק. גם הוא התמקם במרכזים אחרים וגם הייתה לנו הזדמנות שעובדים שפונו לאילת נתנו שירותים באילת למפונים של האזור שהיו באילת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה קורה עם מפונים שפונו לא לאותו מקום שגם המטפלים פונו?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

קיבלו במקום, איפה שהם נמצאו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל לא כרצף טיפולי מאותו מרכז שפונה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה הסיבה שלא פיזרתם את הצוות האורגני בין מי שכבר טופל על ידו או לבין האזורים שמהם יצא מאותו אזור גיאוגרפי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

קודם כל כי גם העובדים עצמם פונו. אני רק אסביר. גם העובדים עצמם פונו והם פוזרו על פני כל מדינת ישראל, לאו דווקא באזור הגיאוגרפי. אבל גם כי צריך להבין איך עובד מרכז הגנה. מרכז הגנה הוא לא טיפול ארוך טווח. אנחנו נכנסים למשהו מאוד ממוקד של ילד שהוא נפגע עבירת מין או אלימות מגיע למרכז, מלווה על ידי המשפחה שלו או גורם אחר, תלוי מהן נסיבות העניין. בעצם המרכז עושה בזמן הקצר ביותר שאפשר את ההתערבות, בין אם באמצעות חקירה או התערבות טיפולית. 

במקסימום אפשר להגיע למרכז הגנה לעד חמישה מפגשים אם צריך המשך טיפול. ואנחנו מעבירים לטיפול ארוך טווח לגורם אחר. למרכז טיפולי או לגורם אחר. זה נמשך כרגיל. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מעולה גברתי. אני מתנצל שיש לי ככה קריאות ביניים, רק כדי להבין את זה קצת יותר לעומק. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בסדר, לא, אני מנסה לענות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כמו שאנחנו יודעים, השלב הקשה ביותר לנפגע אחרי הפגיעה הוא להיפתח. זה תהליך בניית אמון. הקציבו את זה לחמישה, אני מניח א' כי כמות המשאבים היא לא בלתי נדלית. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ו-ב' כי יש מיצוי. המיצוי הוא בירור, אבחון, אפיון ואז המשך תהליך הטיפול ו/או החקירה. אבל קבעו חמישה ולא שלושה כי מבינים שבשניים שלושה מפגשים הראשונים זה תהליך קילוף. יכול להיות שיש ילדים שהיו באמצע התהליך הזה והקטיעה והטלטלה שהם עוברים מעבר למה שכל בני המשפחה עוברים בעצם הצורך בפינוי והמקום החדש ופגיעה של הסמכות ההורית וכן הלאה, שאנחנו דנים על כך המון. יכול להיות שפה הוא נפל בין הכיסאות והלך לאיבוד. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, לא, לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לכן אני שואל. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, הבנתי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

האם היה רצף שאומרים רק רגע, זה בטיפול שלישי, יש לנו עוד שני מפגשים, מגיעים תכף לפאנץ'. הוא מפונה לים המלח, המטפל שלו באילת. או שמעבירים את זה למישהו שימשיך או שהבחור שפונה, בהיותו גם תושב המקום, יבצע את עבודתו בשליחות מאותו מקום שאליו הוא פונה. זאת הנקודה שאליה אני מנסה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

עכשיו הבנתי מה אתה שואל. אתה שואל על רצף טיפולי במובן הזה. הנטייה שלנו היא לא להתחיל טיפול בתוך המרכזים, אלא דווקא לעשות את הכי מעט שאפשר בתוך המרכזים. איפה שצריך טיפול רגשי, כי אתה כבר מתייחס לטיפול הרגשי, ובצדק. וכדי להעביר לגורם המטפל. 

קשה נורא להתחיל תהליך ולקטוע אותו. כשאנחנו אומרים עד חמישה מפגשים זה כדי לייצר תחזוקה איפה שאנחנו יודעים שלוקח איזה עיכוב עד שהוא עובר למקום הבא. אבל אנחנו רוצים שמי שהתחיל לטפל יטפל. איפה שהיה, והיו מעט כאלה, שהיה צריך לא לקטוע את הרצף אז המשיכו את הקשר אפילו מרחוק. זה בוודאי. אנחנו לא שומטים את המקרים בעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מודה לך שהבהרת את זה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן, כן, עכשיו הבנתי מה שאלת. אבל בגדול בעצם אנחנו הקמנו את השירות במקומות אחרים. למשל המרכז בירושלים, כי הרבה מהעוטף הגיעו למלונות בירושלים. אז המרכז בירושלים אירח את הצוות של מרכז ההגנה שפונה לירושלים. באילת עיריית אילת אפשרה להם לפתוח בתוך אילת. זאת אומרת, ניסינו לפרוס את הדבר הזה כדי שבאמת נמשיך וניתן שירותים גם מרחוק. כי המציאות אנחנו מבינים שלא נפסקה עם הפינוי. 

בסביבות ינואר-פברואר המרכז כבר חזר לפעול והוא המשיך לפעול בעצם כרגיל ואפילו בפול. כי למרות שראינו, אפשר לראות את זה גם בנתונים, שהייתה ירידה בהיקף הפעילות של המרכזים. במרכז באשקלון דווקא הייתה עלייה וכנראה שיש משהו באיך טראומות מתפתחות ואיך הן יוצאות החוצה ואיזה דברים נחשפים כתוצאה מהדבר הזה. היו כאן כמה אירועים שפורסמו בתקשורת, שעוד יותר הביאו לחשיפה של מקרים. אז המרכז באשקלון עשה עבודה מאוד משמעותית בעניין הזה. 

אותו דבר היה בצפת. בצפת לא נסגר המרכז אבל היו משפחות שפחדו וילדים שפחדו להגיע למרכז. אז איפה שצריך הם הגיעו בעצמם. הם הגיעו למלונות, הם ניסו לתת שירותים. היינו מאוד גמישים ומאוד יצירתיים, את זה אני רוצה להגיד, בעיקר בשני המרכזים שבקצוות. כל שאר המרכזים עבדו וגיבו את המרכזים שמסיבה כזו או אחרת לא יכלו לעבוד. המרכז בנתניה, ברמת גן, המרכז בירושלים גם גיבו את המרכזים שהיו יותר קרובים לגבולות. 

אז התחלתי להגיד, אנחנו כן ראינו ירידה בהיקף הפעילות של המרכזים, בטוטאל הייתה ירידה בהיקף הפעילות של המרכזים. זה כנראה גם קשור בעובדה שהמערכות פחות עבדו, הילדים היו פחות חשופים למערכות והפניות אלינו לא הגיעו. באמצעות גורמים אחרים וגם לא היו פניות עצמיות בהקשר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תוכלי בבקשה, ברשותך גברתי, לציין על איזה מערכות מדובר שלא עבדו?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

מערכות החינוך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זאת אומרת שאתם מזהים את סביבת מערכת החינוך כסביבה בעלת פוטנציאל פגיעות גבוהה יותר?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, מערכת החינוך היא הגורם המדווח העיקרי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זאת אומרת שהמרכזים עבדו בתפוקה פחות גבוהה כי היה פחות מקור לדיווח?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אומרת לא היו פניות. אנחנו בסופו של דבר צריכים לפנות אלינו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני רק מנסה להבין מה עומד מאחורי זה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן, כן. זאת שאלה, אולי אחרי זה תהיה לזה התייחסות של גורמים נוספים. אבל אנחנו כן יודעים שבתקופות שבהן חופש גדול, לא צריך מלחמה חס וחלילה. אנחנו יודעים שבתקופות שהמערכות פחות פעילות, גם החינוך הבלתי פורמלי, גם שירותים אחרים, אז יש השפעה לדבר הזה בהקשר של הדיווחים. אבל גם הורים יכולים להגיע, גם הנפגעים עצמם. בני נוער שיכולים לפנות בעצמם. הייתה בסך הכול בשנת 2024 ירידה בהקשר הזה, ברוב המרכזים. 

אנחנו כן רואים יותר ויותר הכרה במרכזים ככתובת מקצועית וככתובת שאפשר להתייעץ איתה ועלייה בפניות להתייעצות והתערבות טלפונית. גם אם מדובר בהתערבות ארוכה, זה לא שיחת טלפון של איפה אתם נמצאים. אלא הרבה פעמים מלווים את המשפחה ואת הילד בהתערבות ארוכה וזה הולך ונהיה כתובת מאוד משמעותית של אנשים שאנחנו בעצם במסגרת הגמישות אנחנו מאפשרים את הכול. גם אם מישהו אומר אני לא רוצה להגיע, אני לא רוצה לתת את הפרטים שלי, אבל אני רוצה כן להתייעץ, אני כן רוצה שתגידו לי מה לעשות, אנחנו מאפשרים גם את הדבר הזה. וראינו גם, אנחנו רואים את זה בנתונים, יותר ויותר עלייה בפניות טלפוניות. כמעט 50-50 באחוזים. 

אני חושבת שזה נורא משמעותי ואנחנו מסמנים לעצמנו כל שנה, אנחנו עושים בדיקה של מה המשמעות של הדבר הזה, איך מסומנים הפגיעות, ההתערבויות הטלפוניות כדי שנהיה מדויקים עם העניין. 

סוגיית כוח האדם היא עדיין סוגייה מאוד מאתגרת במרכזים. בשנת 2024 כתבתי שחסרות ארבע עו"סיות לפי חוק הנוער. היום אני יכולה להגיד שבשלושה מרכזים כבר איישנו את המשרה הזאת. אבל אנחנו רואים תנועה בכל מיני דברים. לצערי לא סימנתי כאן שחסרים שוטרים, אבל היום אני יכולה להגיד, גם דיברתי על זה בחוץ עם סיון, אנחנו בשני מרכזים אין לנו כרגע שוטרים. בשני מרכזים ורבע אין לנו שוטרים. אנחנו כן צריכים פתרון, כי השוטר הוא ציר מאוד מרכזי במרכזים. חלק מהמרכזים אין רופא. כולנו בעבודה על הדבר הזה, אבל אני רק אומרת כי זה חלק מהדברים שהתבקשתי להתייחס אליהם. 

בשני מרכזים חסרים חוקרי ילדים ואנחנו בעבודה גם על הדבר הזה כדי להשלים. יש איזה שהוא משהו מאוד דינמי בהימצאות כוח אדם קבוע בתוך המרכזים. זה לא שהשירות לא ניתן. אם אין חוקרת ילדים אז השירות לחקירות ילדים ידאג לשלוח מישהו למלא את המקום הזה. אבל המודל הוא שיהיה צוות קבוע. וכולנו מתכנסים מתחת לדבר הזה כדי לתת לזה פתרון. אבל אנחנו עדיין רואים שגם כאשר הצלחנו להשלים ומילאנו כוח אדם אז מתפנה חוסר במקום אחר. בערך בכל אחד מהתפקידים: פרקליטות, משטרה, חקירות ילדים, עו"ס לחוק הנוער. בכל אחד מהמקומות. 

במרכז ברמת גן הייתה חסרה מנהלת. לשמחתנו הדבר הזה גם נפתר. אז אנחנו כל הזמן באיזה שהוא תהליך של התמודדות עם תנועה של כוח אדם, של עובדים שמגיעים, ממצים, ממשיכים הלאה, וצריך למלא את התפקיד מחדש. אני חושבת שיש כאן אתגר מאוד גדול. ואני מקווה שנמשיך ונמלא את השורות איפה שצריך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בחנתם איזה שהוא מודל של תמרוץ חיובי כלפי מי שעומד ביעדים של המשכיות בעבודה בתפקיד?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אין לנו מודל כזה, כי אנחנו עובדים בעצם על פי הכללים הנהוגים בכל אחד מהמשרדים. אין לנו אקסטרה. אבל יש לנו אקסטרה מקצועי. עובדים שעובדים במרכז הגנה, משרד הרווחה מממן הדרכות וליווי דינמי של העוסקים בתחום הטראומה, שזה תחום מאוד קשה. אמרת את זה קודם בצדק. זה תחום מאוד קשה, אז אנחנו מלווים גם פרטנית, גם נותנים הדרכות קבוצתיות לעובדים שנמצאים בתוך המרכזים. אנחנו גם נותנים הדרכות לעמיתים. העו"סיות לחוק מקבלות הדרכה שמשרד הרווחה מממן. המנהלות מקבלות הדרכה בשיתוף עם מכון חרוב. אנחנו ממש, השוטרים נפגשים בנפרד, הפרקליטים, חוקרי ילדים כמובן. אנחנו ממש מנסים שלכל אחד יהיה גם את המעטפת המקצועית שלו בתוך הדבר הזה. וזה הרבה מאוד השקעה כלכלית בתוך העניין הזה. 

באמת אבל חשוב לנו שעובדים יהיו מסוגלים לתת את המענים בצורה המיטבית, עם העטיפה המקצועית שאנחנו יכולים לתת. גם אם אני לא יכולה לתגמל בכסף, אני יכולה לפחות להבטיח שאנחנו נלמד אותם להיות עובדים יותר טובים, מומחים יותר בתחומם. וגם כאלה שמסוגלים להחזיק את המורכבות הזאת בצורה ששומרת גם עליהם. כי כשאתה כל יום פוגש כמה ילדים, רואה את העיניים של הילד נפגע טראומה – זו חוויה מטלטלת. וחלק ממה שאנחנו מנסים זה באמת לייצר את המומחה לדבר הזה, עם החזקה שלנו את כל התחומים האלה בו זמנית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

איך אתם חושפים את הצוותים הרפואיים והמשפחתיים לצד הנפגעים עצמם לשירותים שאתם מציעים? 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

סליחה, אני לא בטוחה שהבנתי את השאלה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני אומר, אתם מציעים שירותים מסוימים, נגדיר את זה ככה. כמו לקהל לקוחות, שלצערנו קהל הלקוחות הם קהל - - -

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

שירותי המשך מהמרכז? 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, לא. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בתוך המרכז?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

קודם כל צריכים לדעת על עצם קיום הפעילות שלכם. נכון? מחפשים דרכים להנגיש את זה. אז דרך אחת זה שהצוותים המקצועיים שחשופים לפעילות שלכם, ורובם חשופים אני מניח, פונים אליכם במידת הצורך כפי אבחנתם. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

קודם כל, המרכזים עצמם מאוד מאוד משקיעים בזה והם צריכים להעביר לנו תוכניות עבודה על מה הם עושים בעניין הזה. גם מול אנשי המקצוע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את יכולה לתת לי בבקשה דוגמאות של תוכניות עבודה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

שהם מגישים? אפשר להעביר את זה. אבל הם אמורים לעשות גם חשיפה לאנשי מקצוע בתחום החינוך, בתחום הבריאות, גם השותפים שנמצאים בתוך המרכזים, כי יש כאן שותפות בין משרדית, נרתמים לתוך החשיפות בעניין הזה. אנשי משטרה. היה השנה שהושקעו הרבה מאוד שעות חשיפה ליומנאים, כי ידענו שהם הרבה פעמים הכתובת הראשונה שמגיעים למרכזים. חוקרים שמגיעים. פרקליטות. השבוע סיפרו לנו על פרקליטות מחוז, על כל הפרקליטים שלה שהגיעו למרכז. אנחנו פוגשים, רופאים, בטח ד"ר יחיעם תכף תדבר גם בהקשר הזה. אנחנו פוגשים את אנשי המקצוע בכל התחומים בעניין. ואנחנו כן נותנים מענים של ייעוץ טלפוני איפה שיש שאלות פרטניות. אבל גם מי שמגיעים מקבלים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

סל המענים זה עניין אחד. אני מבין. אני רק מנסה ללמוד באיזה דרכים אתם מפיצים ומנגישים את השירות שלכם לקהל היעד. לדוגמה, דיברתי על זה בעבר בנסיבות אחרות גם כן, לדבר, לפנות לפוטנציאלי פגיעה בשפתם שלהם. בערוצי התקשורת שלהם, שזו המדיה החברתית. טיק טוק, אינסטגרם וכן הלאה. לקבוע איזה שהוא סבב סיורי בבתי ספר ולתת איזה שהיא סקירה, איזה שהיא הרצאה על הנושא. אולי לפתוח איזה שהוא קו אנונימי לדיווח אולי של צד ג'. אני יודעת שחברה שלי מהכיתה כנראה נפגעה על ידי זה וזאת, תבדקו את זה. דרכים יצירתיות. כי במגבלות כוח האדם שיש לכם אתם לא יכולים גם לפנות הלוך ושוב בעצמכם ולהגיע לכל מי שהוא בפוטנציאל צריך להגיע אליכם.

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

תראה, במה שיש אנחנו באמת מאוד מנסים. קודם כל, חשיפות אמרתי של אנשי מקצוע. גם מגיעים לבתי ספר. השבוע שלחתי איזה שהוא פוסט שכתבו על נערה שהגיעה למרכז הגנה והיא נחקרה על ידי השוטרת. וכאשר היא הגיעה למרכז אז היא אמרה לה את באת להרצות אצלי בבית הספר ואני זוכרת את מה שאת אמרת וממך למדתי שילדים יכולים לקבל עזרה לכן אמרתי לאמא שלי לבוא לפה. אז זה כן משהו שיש לו אדוות ומשפיע. 

להגיד שהגענו לכל בתי הספר? בוודאי שלא. אנחנו מנסים לפנות גם באמצעות הגורמים המקצועיים הקיימים. אבל עכשיו המשרד יחד עם העמותה המפעילה בעצם רוצה לצאת בקמפיין. אני לא יודעת באיזה פלטפורמה זה יהיה, אם זה יהיה במדיה הדיגיטלית או באמצעים אחרים. אבל אנחנו כרגע ממש עובדים על הדבר הזה. גם סביב יכולת שלנו להסיט תקציבים בנושא הזה. אז אני מקווה שאני אהיה עם בשורות יותר טובות בפעם הבאה. 

אנחנו כן יחד עם העמותה המפעילה יש כרגע קו מקוצר שאנשים יכולים לפנות בקו מקוצר למרכז הגנה, עם ניתוב שיחות שיאפשר להם גם להתייעץ וגם לראות. לפעמים הם מגיעים לכל גורם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

איך אנשים יודעים על קיומו של הקו הזה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אמרתי, עשינו תקופה מאוד ארוכה ניסיון דרך האתרים הקיימים של משרד הרווחה ויכולת להפיץ את המידע בכל מיני כתבות שהתפרסמו בתקשורת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

סרטון אנימציה בטיק טוק. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

היה סרטון אנימציה באינטרנט, הוא לא מאוד נשא פרי. אבל בטיק טוק, אמרתי, עכשיו אנחנו בדיוק עובדים על זה. יכול להיות שזו תהיה התשובה. ניסינו כל מיני דברים בכל מיני פלטפורמות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש לכם איזה שהוא צוות סיעור מוחות לזיקוק תהליכים?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו עושים את זה יחד עם הדוברות של משרד הרווחה, יחד עם העמותה המפעילה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש לנו פה נציגות של הדוברות?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא. אבל אם תצטרך שנכתוב דברים יותר מדויקים, אז אנחנו נכתוב. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, אני חושב, סתם, העליתי פה כמה רעיונות אופציונליים. אני לא איש מקצוע. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אומרת שניסינו. אם אנשים יחפשו באינטרנט הם יידעו להגיע אלינו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אם ירצו. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אם הם יחפשו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אם ירצו ויחפשו. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ואני אומר לפעמים צריך את הטריגר. הטריגר יכול להיות שיועצת קוראת לנערה ואומרת לה בואי נשתה כוס קפה תחת השמש. מה קורה איתך? יש משהו שאת רוצה לספר לי? לפעמים זה הוצאת נצרה מרימון. זה אני מתכוון. אם ירצו, יגיעו. מה זה אם ירצו יגיעו? אני מנסה לדעת אם אנחנו פועלים באמצעי גירוי כדי להגביר את המודעות, את החשיפה ואת האימפקט שיש לפוטנציאלים או לסביבה העוטפת אותם. כל השאלות שלי הן סביב זה. 

ואגב, משהו שקצת קשה לי הוא בהגדרה, חקירות ילדים. מנהלת תחום חקירות. חוקר ילדים. צריך, צריך רגע לנסות לחשוב אם נכון לשנות את הטרמינולוגיה של הגדרת התפקיד. כי הילד הוא לא נחקר, אלי. הילד הוא לא נחקר. הוא עבר טראומה. הוא כבר ביצה שהקליפה שבורה ויש רק את הקרום. כל נגיעה קטנה מרסקת אותה לגמרי. עוד משהו ככה שעולה לי ונשמח שגם נקדיש לזה מחשבה. כן בבקשה, את יכולה להמשיך. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אומרת שסוגיית הפרסום היא כל הזמן בעבודה. אנחנו גם עכשיו מנסים, כבר עשינו את זה, גם מגנטים שמודבקים בבתי ספר במקומות שבהם נמצאים ילדים, עם פרטים, עם מידע שנוסף לתוך הדבר הזה. אבל אתה צודק שזו סוגייה שכל הזמן מאתגרת אותנו. אנחנו מדברים אותה כל הזמן ומנסים ממש לראות מה עוד אנחנו יכולים לעשות. 

היו סרטונים שהפצנו. אנחנו לא ראינו עד הסוף שהדבר הזה עובד, אבל אנחנו לא מפסיקים. אז בסוף אנחנו כן רואים שכאשר אנחנו שואלים אנשים אם הם מכירים את בית לין, אם הם מכירים את מרכזי ההגנה, לרוב אנשים אומרים שהם יודעים על מה מדובר. אבל יש עוד דרך. אני לגמרי מכבדת את הסוגייה הזאת ואת ההערה הזאת שלך. היא נכונה מאוד בהקשר הזה שאנחנו למרות זה שהמרכזים עובדים כבר באמת בפול גז וכבר מאוד מוכרים בסביבה, עוד יש לנו אתגר מאוד גדול. 

אני אגיד שגם אם משפחה לא תגיע אלינו אבל היא תגיע למשל למשטרת ישראל, המשטרה תפנה אותה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה אחד הערוצים. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לגמרי. אז אני אומרת, אם היא תפנה לאותה יועצת ותשב איתה בשמש בחוץ, יש להניח שהיועצת תרים טלפון למרכז ותעשה התייעצות עם המרכז. אנחנו כאילו מקבלים את זה מכל מיני מקומות. אבל כן אנחנו רוצים גם שתהיה הגעה עצמית, שילדים יידעו עלינו ויוכלו לדפוק בדלת ולהגיד אנחנו רוצים עזרה. יש לנו עוד אתגר מאוד גדול בחשיפה של הדבר הזה. 

ועדיין, הדוגמה שקיבלנו השבוע, פתאום ככה רווחה את הנשמה, שאתה אומר הנה, יש מחיר למאמץ הזה שמגיעים ומדברים איתם והם שומעים והם אומרים הנה, עכשיו כאשר קרה לי משהו אז היא באה ופתחה סיפור מאוד קשה, רק מזה שהיא שמעה את ההרצאה שניתנה בתוך בית הספר. 

אפשר להמשיך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, כן, בדיוק לשם אני כיוונתי. אגב, רק לעניין העומסים, אני רוצה לאחל לכם, לכולנו כחברה, שתהיו מחוסרי עבודה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

גם אנחנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל כיוון שזה איחול שקשה להגשים אותו, הוא קצת מנותק מהמציאות, אז אני כן רוצה לגרום לריבוי חשיפה והנגשה כדי שתהיו מוצפים כדי שיבואו שאר המשרדים ויתקננו לכם עוד תקנים. בסדר? אבל לא להגיד אנחנו חושפים את עצמנו, לא שאת אומרת את זה, אבל שלא חלילה ישתמע אנחנו חושפים את עצמנו בהיקף שבנוי בהתאם לקפסיטי שאנחנו יכולים לקלוט. זה לא אמור להיות כך. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, לא, זה גם לא ככה. בוודאי. זה אחד מהאתגרים, כי אנחנו משקיעים בדבר הזה הרבה וכל הזמן. זה כאילו כל אבן אנחנו מנסים להפוך ולהגיע. אבל אנחנו גם מודעים לזה שאנחנו לא מגיעים בקצב שהיינו רוצים ובהיקף שהיינו רוצים. זו בדיוק המשימה שלנו. אנחנו לרגע לא שוקטים. מיום הקמת המרכזים עד היום הזה עם כל שנה עוד ועוד חשיפות. 

באמת הדבר שהשקענו בו בתקופה האחרונה היה, עם המורכבות של התקופה האחרונה, איך מגיעים אל הנוער עצמו. כי אנחנו סימנו לעצמנו כל פעם את סוגיית הנוער. שהוא פחות מגיע למרכזים ואנחנו רוצים עלייה בהיקף הנוער שמגיע. אז איך מדברים איתו אופן ישיר. לכן כשאני אומרת ששוטרת מגיעה לבית ספר ונותנת הרצאה וזה פותח פתח לחשיבה שאם קרה לי משהו אני יכולה להגיע, זה חלק מתוך אותה חשיבה של איך אנחנו יכולים לעשות את הדבר הזה טוב יותר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שקלתם לרתום את מפעילי תנועות הנוער וארגוני הנוער?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אז במרכז בצפת זה היה אחת מהמשימות. עוד פעם אני אומרת, במורכבות של השנה. זו אחת המשימות שהם עשו. איך הם מגיעים לקיבוצים, לאזורים, לתנועות הנוער, לחינוך הבלתי פורמלי. בכלל החינוך הבלתי פורמלי ככתובת מאוד משמעותית. לפני שלוש שנים עשינו כנס עם כל הגורמים האלה שהיו שם גם בני נוער, בניסיון לייצג את הדבר הזה במכללת צפת. 

אנחנו כל פעם מנסים בכל אחד מהמקומות לפי האתגרים שלו. יש לנו כל מקום עם אתגר מסוג אחר. בדרום הייתה השקעה בסיפור הבדואי, איך אנחנו מביאים אותם לתוך המרכזים, עם המורכבות שיש בתוך הדבר הזה, בטח בתקופה האחרונה. אז כן, אנחנו מנסים גם את הכיוונים האלה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

למה אבל זה צריך להיות מותאם רק אזור גיאוגרפי או מגזרי? למה לא לקבוע שחלק מתוכנית העבודה שלנו היא לנסות לגייס מדריכים בתנועות נוער וארגוני נוער?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

זה לא או זה או זה. אני אומרת, אנחנו בכל מקום מאתגרים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני שואל רגע לדוגמה במקרה הספציפי הזה. הבאתי רעיון, בסדר שתגידי לי שקלנו וזה עובד לא נכון. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא. אני אומרת שאנחנו עושים את זה, אבל אנחנו לא עושים את זה בכל המקומות אותו דבר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

למה? זה מה שאני שואל, למה? 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כי תראה, בסוף יש עוד אתגרים שנכנסים בתוך זה ואנחנו בסוף צריכים גם לתעדף את היכולת שלנו להחזיק את זה. אז עשינו את זה בצפת, עשינו את זה באשקלון. באשקלון היה איזה אירוע מאוד מאוד קשה, שבני נוער היו חשופים אליו וזה הציף בבת אחת את הניסיון שלנו להיכנס סביב הדלת הזאת שנפתחה ולהגיד בואו, בואו נעשה גם עבודה קהילתית עם העוטף. זה לפני המלחמה. עם העוטף, עם תנועות הנוער, עם כל מי שעוסקים בתחום הזה. 

אנחנו מסמנים לעצמנו את המשימות, אבל אנחנו גם צריכים לראות עם עוד איזה אתגרים אנחנו מתמודדים כדי לתת לדבר הזה את המענה שיכלול גם את הדברים האלה. זה לא במקום, זה הכול בנוסף, אבל אנחנו כן צריכים לבנות את תוכנית העבודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש לכם תוכנית ייעודית לטיפול בגישה לעולם החרדי?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

גם את זה. תלוי באיזה אזור. נגיד במרכז, בירושלים, אם ראית את הנתונים, רוב המרכז שכאשר הוא נפתח כמעט ולא הגיעו הנפגעים מהחברה החרדית. היום רוב הנפגעים שמגיעים למרכז בירושלים זה מהחברה החרדית. אותו דבר השקענו גם באשקלון ובנתניה. במקומות שיש ריכוזים של חברה חרדית הייתה השקעה מאוד גדולה. 

אני לא אגיד למרכז בנצרת, שעוסק בחברה הערבית להשקיע בזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מבין. לכן אני שואל אם יש תוכנית ייעודית לגישה המותאמת לעולם התוכן והסאבטקסט המקובל בעולם החרדי. כולל רתימה של מנהיגי הציבור. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

של רבנים. כן, בדיוק. הרבה עבודה נעשית עם הקהילה החרדית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תוכלי בבקשה לפרט על זה קצת יותר?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אומרת שהעבודה נגיד כאן יש עבודה עם ועדת הרבנים. יש עבודה עם אנשים בעלי השפעה על החברה. יש גישה ישירה עם המחלקות לשירותים חברתיים שעובדים עם הקהילות החרדיות. אני חייבת להגיד שאנחנו כן מוצאים דווקא את הקהילה החרדית מאוד פתוחה לעבודה עם המרכזים. גם ברמת גן, בני ברק, אלעד. אתה רואה בנתונים כן עלייה בתוך ההפניות דווקא מהאוכלוסייה היותר סגורה, מהאוכלוסייה החרדית. 

בעניין הזה הרבה מאוד השקעה. כולם למדו ממה שקרה במרכז בירושלים, עם בעלי דעה. במרכז בצפת רב העיר היה חלק מהמברכים על פתיחת המרכז ונושא הדברים בתוך הדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הוא לא דוגמה טובה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כאשר רב נותן את ברכת הדרך זו דוגמה טובה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, אני אסביר לך למה אני מתכוון. כבוד הרב שמואל אליהו הוא יחיד ומיוחד, שהוא יוזם. הוא הקים את פורום תקנה כדי לאתר ולטפל ולהרחיק נגע. אבל הוא לא דוגמה טובה, כי הוא באמת כזה. הוא באמת מטפל בזה. אני מדבר על כל אלה שמייצרים קשר שתיקה ואין להם אינטרס שגורמי טיפול חיצוניים מחוץ למגזר והעדה יתערבו, יגלו ויטפלו. יש קשר שתיקה, זו האמת. 

לכן אני שואל, גברתי, האם קיימת תוכנית כתובה, סדורה, זה סט העבודה לטיפול בהתמודדות באיתור וטיפול בילדים במגזר החרדי. אם יש סט כזה כל מי שרוצה עכשיו לטפל, יש עכשיו באזור ריבוי אוכלוסייה כזאת, הנה קח, תתחיל לטפל. זו הדפ"ע שעל פיה אנחנו עובדים, כי ככה חקרנו וניסינו. זה מה שאני שואל, אם יש את זה. ולמגזר הערבי, בדגש על הבדואי, שהוא מאוד מתבדל ופחות משתף פעולה. לכן זה מה שאני שואל. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני לא יכולה להגיד לך שכיום יש סט. אני כן יכולה להגיד שכאשר הוקמו המרכזים אנחנו כולנו אימצנו את המודל שנעשה בירושלים ובעצם עבדנו על פיו. אתה צודק לגמרי על החשיבות הרב אליהו. אבל רק כדוגמה, לא כנושא בפני עצמו. אבל החשיבות בסוף כאשר מגיע רב ואומר, נותן את ברכת הדרך, זה משפיע גם על רבנים אחרים. ואת זה אנחנו ניצלנו, כדי לבוא ולהגיד עכשיו אנחנו מזמינים את כל הרבנים ואנחנו נעשה תהליך בתוך המרכז. היה לדבר הזה השפעה מאוד חשובה. 

אותו דבר אנחנו רואים את זה גם במרכזים האחרים. יש מקומות שעדיין קשר השתיקה הוא מאוד גדול. יש קהילות שאנחנו לא מצליחים לפצח מספיק. אבל אנחנו כולנו אימצנו את המודל שנעשה כאן, לעבור דרך הרבנים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כמה עו"סים מקרב העולם החרדי הם חלק מהצוות שלכם?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני לא יכולה להגיד לך מספר. אני לא בטוחה שיש לי מספר כזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את מבינה מה ההבדל בין עו"ס שמגיע מתוך התוכן, מתוך התרבות, עם אותו לבוש ואותה שפת דיבור ואותה גישה ואותם מינוחים מקובלים, לבין מישהו כמוני וכמוך? את מבינה? שמיים וארץ. שמיים וארץ. כנ"ל מהמגזר הבדואי. אם יגיע מישהו שגם כותב בשפה המקובלת, יש קהילות שאנחנו לא מבינים את השפה שלהם. והם פה בתוכנו, הם חלק מאתנו. וקשר השתיקה שם הוא איום ונורא. אני שואל. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

אנחנו הלא קיימנו כמה ישיבות בנושא הזה וטוב שישנה ישיבת מעקב, זה מאוד חשוב. אני לא יודע אם ביקרת במרכז הגנה, אבל כדאי מאוד לבקר במרכז הגנה. אנחנו ביקרנו אז בנתניה אם אני לא טועה. הייתה התלבטות בזמנו, ואני גם התלבטתי, האם נכון להקים מרכזי הגנה בבתי חולים. שזה איך אומרים, רעיון. כי יש שם, הלא מה הייתה הבעיה? שאין מספיק רופאים. הרופאים צריכים להיות חלק ממרכז ההגנה ולא תמיד עם זמינים. 

והעלית פה נקודה שהיא מאוד מאוד חשובה, זה הנושא של החשיפה. כי לומר לך את האמת, גם אני, עד שלא הגעתי לפה לא ידעתי מה זה. לא ידעתי בכלל מה זה מרכז הגנה. לא שמעתי את המילה של מרכז הגנה. והנקודה של החשיפה, לא רק שאתה מחכה שמגיעים, אלא באמת ללכת ולקדם את הנושא הזה, כדי שיידעו מה זה ושאנשים ייחשפו, בעיקר בני נוער. אין ספק שלקחת את סיכומי הדיון הקודמים ולעקוב אחריהם ולראות מה היישום שלהם ובמה צריך עוד לשפר, זה הדבר הכי נכון לעשות. 

תחשוב על הנקודה הזאת שאני הייתי בזמנו נעול עליה, אבל אולי אפשר גם לשלב. כי הנושא של מרכז הגנה שהוא מחוץ לבית חולים יש לו יתרון. החיסרון זה הזמינות. 

אני מתנצל - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

רק בשביל לשמוע את מה שאמרת היה שווה. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

אתה עזבת אותנו בכספים, לא? 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >>  

זהו, אז יש לך יותר זמן. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

תודה. אני רוצה להגיד שהסוגייה של אופי העובדים וההתאמה שלהם, אנחנו בכל זאת נמצאים בתוך מרכזים שעובדים ואנחנו מנסים לעשות את הלמידה ואת ההתאמות כל הזמן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כמה שנים אתם קיימים?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

רגע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כמה שנים אתם קיימים?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

המרכז הראשון נפתח ב-2002, רוב המרכזים נפתחו אחרי חקיקת החוק. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

האוכלוסיות שעליהן אני מדבר נמצאות פה עוד לפני קום המדינה. עד היום אף בעל תפקיד לא השכיל להגיד בעצמו? 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, זה לא מה שאני אמרתי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה מה שאני מנסה רגע להבין. למה בחלוף 24 שנים עוד מעט אף בעל תפקיד לא השכיל להגיד אני רוצה להכשיר מישהו ייעודי?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, זה כל הזמן נעשה. אם תסתכל על הנתונים של ירושלים, אז תשאל איפה החילוניים בעיר. כי המרכז בירושלים בעיקר נותן שירותים לאוכלוסייה החרדית. אנחנו רואים את זה בעוד מקומות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא אמרתי אחרת, גברתי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, אז אני אומרת, זה לא שלא השכלנו. אנחנו כל הזמן עובדים על הדבר הזה ומתאימים אותו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

המרכז בירושלים מאויש, גברתי, אני יודע מה אני שואל. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני רק רציתי להגיד משהו נוסף. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ואני רק רוצה רגע לשאול לפני שאת אומרת. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בבקשה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

המרכז בירושלים מאויש עם אוכלוסייה שמגיעה מקרב הציבור החרדי? כן או לא?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא. העובדים לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זהו, בדיוק על זה אני מדבר. אני לא אמרתי שאין - - -

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

יש שם עובדים מגוונים. יש שם גם ערבים, גם יהודים, גם יהודים חילוניים וגם אנשים שהם דתיים על גבול החרדי, אבל אין חרדי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

גברתי, אבל השאלה שלי הגיעה, שאלה בסיסית. לבוא ולהגיד יש מענה, ברור לי שיש מענה. אני לא אומר שיש ניכור מערכתי כלפי אוכלוסיות. אני מבקש לדעת כחלק מהניסיון ללמוד את ההנגשה שלכם ואת הגברת החשיפה, העליתי שאלה אחת שבעיניי הצורך הוא obviously, להתאים למגזר סגור ומסוגר ובדלני נציגים שמגיעים מתוכו. מהלב ליבה. אני אפילו עוד לא אמרתי חסידי ליטאי, כי גם בזה יש הבדל. מישהו שמגיע מתוכו. מישהו שנראה כמותו, שמדבר כמותו, שחושב כמותו, שמבין את הרגישות שהוא מבין. שיודע גם איפה כל הקאטצ'ים ואיך מחביאים את כל הכשלים והזוהמות. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני רוצה אבל רגע, אם יורשה לי. אני רק רוצה להתייחס לזה עניינית, רגע לא כמותית. נקודת המוצא שאתה שם כאן היא שמשפחה שהילד שלה נפגע בקהילה החרדית תרצה טיפול של דומה לו. אני רוצה לשים רגע סימן שאלה על הדבר הזה, ברשותך אדוני. כי חלק מהאנשים דווקא לא רוצים חשיפה לקהילה שלהם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה לא מה שאמרתי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אומרת, רגע, אני רק רוצה להסביר. לא אומרת שאמרת, אני רק אומרת את התרגום של הדבר הזה. כשאתה אומר הם רוצים את הדומים להם, הם רוצים את אלה שמכירים אותם. אני מסכימה איתך שחייבת להיות היכרות ואנחנו עושים הרבה מאוד השקעה. דיברתי קודם על הכשרות ועל למידה ועל הדרכות. זה בדיוק הדבר הזה. כדי שנהיה מותאמים לשירותים שאנחנו נותנים, לאנשים שאנחנו משרתים אותם, כולל רגישות תרבותית. 

אבל אני אומרת שאחד מהדברים שאנחנו כן למדנו וראינו את זה באירועים מאוד משמעותיים כאן, שלא בהכרח הרצון הוא להיחשף בפני הקהילה שלהם. אלא דווקא הרצון שייתן שירות מישהו שלא יפגשו אותו אחר כך ברחוב או לא יפגשו אותו אחר כך באיזה שהוא אירוע משפחתי. אלא לראות את זה כמשהו שהוא מרוחק מהם. 

זה כמו שאתה הולך לבית חולים ואתה לא אומר עכשיו אני רוצה בבית חולים רק את הרופא שהוא דומה לי, אני רוצה את השירות שייתנו לי ויהיה לי טוב בתוך הדבר הזה. על אחת כמה וכמה במשהו כמו שאמרת, בצדק רב, משהו שיש בו הרבה מאוד רגישות, הרבה מאוד זהירות. הרבה מאוד מהעולם האינטימי, שאנשים לא רוצים להיחשף לתוכו. 

אז אנחנו בתוך האיזונים של הדבר הזה. במקום שיש דרישה למשהו מאוד ספציפי אנחנו נעזרים. בתוך עיריית ירושלים למשל יש הרבה עובדים חרדים ואיפה שצריך אנחנו נעזרים באפשרויות הקיימות. זה המשחק שאנחנו יכולים לשחק במסגרת הרגישות והזהירות. אבל להגיד שיש לנו בתוך המרכז עובדת שהיא מהקהילה החרדית? יש יותר חרד"לים, אין חרדית באופן ספציפי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תראי גברתי, הצורך בייצוג משקף של בעלי תפקידים הוא בין היתר כדי לתת לריבוי אוכלוסיות מגוון מייצג בממשקים. כל הקשור עם קשרי ממשל. אני שב ואומר, שונה הדבר אם בן אדם מגיע לטלר למשוך כסף, אם הוא חרדי או יהודי או לא, לבין מי שאמור לדעת לבוא ולדבר בשפתם, עם הרגישויות הנדרשות, כדי לחשוף. קודם כל תדעו קיים. אל תספר לי, תדע קיים. יש לך מספר מקוצר, תפנה. תתפלאי, אבל אפילו גם לבנק ידברו ביותר קלות עם מישהו שמניחים ומבינים שהוא מבין אותם מאשר עם מישהו אחר. 

בקבוצות בדלניות, אין למה לעשות זו האמת, בקבוצות בדלניות כאשר מישהו לא חלק אינטגרלי מהם נופל תריס. שואלים מה השעה, נופל תריס. זו האמת. ואנחנו באים לגעת פה בנושאים לא נעימים. וגם במורכבות חברתית מביכה לפעמים. אבל התפקיד שלנו הוא להתגבר מעל זה, לגלות את הקשיים ולהגיד בואו נהיה יצירתיים. 

יכול להיות, בואי, אני עכשיו רוצה להתחפש לעו"ס חרדי. יבוא ויאמר יש לי רעיון. כל המקוואות שממומנים על ידי הרשות המקומית יש להם לוח מודעות, על פי חיוב תולים פלאיירים ביידיש, שפונים למי שנפגע או מכיר נפגע. תפנו אלינו, אנחנו פה בשבילכם. יציל נפש אחת? כנראה שכן, לפחות. בואו ננסה. את זה יכול להביא רק חרדי, כי הוא מבין את עולמות התוכן. הוא מבין את פוטנציאל הפגיעות והוא מבין איך נכון לעשות את זה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני לא מתווכחת על הרעיון, אני רק אומרת שלכן אנחנו משתמשים בכל גורם מקצועי שעומד לרשותנו בעניין הזה, כדי בדיוק להגיע לכל אחד. נעשו הרבה מאוד מפגשים, באמת, עם כל מי שיכול, שהוא בעל השפעה בתוך הקהילה. עם הגורמים שלנו, עם למידה שלנו מתוך גורמים קיימים. עם שימוש בכל העמותות הקיימות בעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל לא לקלוט מישהו מקרב אותה קהילה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

זה לא שמגיע מישהו ואנחנו אומרים לו 'לא, אתה לא תיכנס'. אנחנו משתמשים באמת בכל היכולות שקיימות כדי לתת את השירותים המותאמים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תראי גברתי, אני מצטער שאני מתעכב על נושא הרבה זמן, כי הוא יכול להיות פשוט קצר. את יכולה להגיד לי 'בחנו, זה לא עובד'. או שאת יכולה להגיד לי 'אנחנו ניקח, נלמד את זה ונגיב לזה'. זה פינג-פונג קצר. לא כל שאלה הוא דיון של חצי שעה שאני משכנע אותך למה יש הכרח ואז את אומרת לי 'לא, יש עוד עמותות ואנחנו לומדים את זה'. פשוט לקלוט מישהו שמגיע מקרב קהילה שהיא באחוז מאוד גבוה מקרב תושבי מדינת ישראל. שהיא בדלנית, שהיא לא חשופה למדיות ולתקשורת. ולמנות מישהו שהוא יהיה בעל תפקיד של עו"ס שהוא מגיע מתוך עולם התוכן הזה. וחי ונראה ומתנהג כמותם. בשפתם, במחשבתם ובדיבורם. 

פשוט. אני מבקש שתיקחו את זה לתשומת ליבכם ולכל הפחות אם לא תיישמו תגישו לי בבקשה מסקנות ביניים למה אתם חושבים שזה לא הכרחי ולא נחוץ. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בסדר גמור. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי, בואי נתקדם בבקשה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אדבר על דברים שסימנו לעצמנו כתוכנית עבודה. אני לא אחזור על הנתונים, כי הם מופיעים לנגד עיניכם. אנחנו נמצאים במקביל למרכזים הקיימים בתהליך של הקמת מרכז באילת. ניתן לזה אישור תקציבי ואני מקווה שנוכל לבשר על זה בצורה יותר קונקרטית בפעם הבאה. וגם יחידה נוספת לחברה הבדואית בדרום. אנחנו בסיום כתיבת הנחיות והוראתה, זה כבר נמצא בשלב הערות ודיוק. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תוכלי בבקשה לפרט קצת יותר לעניין המגזר הבדואי?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

המגזר הבדואי עלה פה כמה פעמים בדיונים קודמים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

גם בדיון הקודם. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן, כן. והיה רצון שלנו לפתוח יחידה. במרכז בירושלים יש לנו יחידה לחברה הערבית, שהיא תיתן שירות למזרח ירושלים והסביבה. ורצינו לעשות משהו דומה בדרום, לחברה הבדואית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מתי רציתם לעשות?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו רוצים את זה כבר הרבה זמן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

למה לא עשיתם?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כי היינו צריכים אישור תקציבי לדבר הזה ויש לזה עכשיו אישור תקציבי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מתי ביקשתם את האישור התקציבי?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

זה בתוכניות העבודה שלנו בשנתיים האחרונות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כמה זמן יש בדואים בדרום? 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

יש בדואים בדרום. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

נכון. למה רק לפני שנתיים התחלתם לטפל בזה?

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

החוק דיבר על שמונה מרכזי הגנה ויש תהליכים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז מה? מי קבע, גברתי, שהשמונה יהיו היכן שהם נמצאים ולא יהיו היכן שאינם? 

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

עו"ד אודיה איפרגן, משרד הרווחה. אני אומרת, כל הנושא הזה הוא נושא, א', שהתחיל עוד לפני החקיקה. משרד הרווחה ראה בו חשיבות רבה וקידם אותו. בשיתוף, אגב, עם השותפים שלנו מהמשרדים האחרים. מטבעו של כל תהליך, יש תהליכים. נעשתה חשיבה גם בפתיחת שני המרכזים האחרונים. מתי נפתחו השביעי והשמיני? אני כבר לא זוכרת. זה כל פעם מתרחב עוד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

במגזר הבדואי?

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני יודע שלא במגזר הבדואי. 

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

לא, אבל בבאר שבע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא שאלתי מה עשיתם, גברתי. 

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

כן, אבל אני מרגישה שלא ניתן פה כמעט להשלים משפט ולהגיד מה נעשה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מקשיב בקשב רב. אני אסביר איפה אני קצר רוח, בסדר? נצטרך ללמוד להכיר אחד את השני פה. כאשר עונים על מה שאני שואל, גם אם התשובה לא נוחה, לא מצופה, אני מקשיב בקשב רב, קחו כמה זמן שאתם רוצים. כשיש לי תחושה בסנסורים שלי, שלוקחים אותי לטיול בתשובה עוקפת אני קצר רוח. לא בא להתיש את האנשים פה עכשיו בתשובה שבסוף אני אחזור לאותה שאלה. שאלתי שאלה, אל תענו לי על משהו אחר, תענו לי על מה ששאלתי. 

אתם אומרים שבשנתיים האחרונות אתם פועלים לקבל תקציב להקמת מרכז שמותאם למגזר הבדואי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, לא להקמת מרכז. להקמת יחידה בתוך מרכז קיים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בסדר, זה לצורך העניין מרכז משני, בסדר?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בסדר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ואתם פועלים לשם כך בשנתיים האחרונות. אם זה לקח שנתיים אנחנו יכולים להבין, תהליכים פה במדינה לפעמים נתקעים עשרות שנים. אני אומר מה עשתה היחידה עד מלפני שנתיים שביקשה? הרי הבדואים היו עוד קודם. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אדוני, במדינת ישראל, על פי חוק, היינו אמורים להקים שמונה מרכזים לפי פריסה, רגע, רגע, שנייה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

או. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

שנייה, אני רק אסיים את כל הרעיון ואתה תעצור אותי, בסדר?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא אעצור. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

תודה. היינו אמורים להקים שמונה מרכזים לפי פריסה גיאוגרפית, לא לפי פריסה עניינית. משרד הרווחה, יחד עם השותפים, התחלנו לסמן סוגיות שראינו שהפריסה הגיאוגרפית לא מספיקה בהם ושאנחנו צריכים לדייק את הדבר הזה. חלק מזה, אלה התהליכים המקצועיים, כמו מה שהתעכבת עליו ארוכות עכשיו לעניין החרדי. לבוא ולהגיד אנחנו רואים שהעיר ירושלים היא עיר שהולכת ומתחרדת ואנחנו חייבים להתאים את עצמנו לתוך הדבר הזה. אז הייתה הרבה מאוד השקעה בסוגייה החרדית ומאז שהוקם המרכז, ואני קראתי את הפרוטוקולים של הקמת המרכז לפני המון שנים, לבין מה שאנחנו נמצאים היום – עשינו דרך מאוד ארוכה ואנחנו רואים את זה בנתונים. אותו דבר בשאר המרכזים לעניין החרדי. 

בשנים האחרונות התחלנו לסמן עוד סוגיות בתוך הדבר הזה. הראשון שבהם היה הקמת השלוחה בירושלים, שלכאורה אתה יכול להגיד לי את אותו הדבר ובצדק, המרכז הוקם ב-2002, איך יכול להיות שהשלוחה הוקמה ב-2019. נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חד משמעית. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לגמרי נכון. אבל אני יכולה גם להגיד שמאז שהקמנו את השלוחה אנחנו לא רואים שמגיעים מהחברה הערבית לתוך המרכז ועדיין אנחנו נלחמים על זה בחשיפות, להגיע לעובדים דוברי הערבית, להגיע לכל מיני גורמים. 

את אותו הדבר אנחנו עושים עם הבדואים בדרום. ואיפה שאנחנו רואים יחידות, בצפון יש לנו את המרכז בנצרת. ובאנו ואמרנו אנחנו רוצים להנגיש את השירות. ראינו שיש שימוש בשירות הזה, ראינו שמתחילים להגיע. ואמרנו עכשיו אנחנו רוצים לעלות מדרגה ולהפוך את זה ליחידה ספציפית לעניין הזה ואנחנו נבנה את זה כיחידה. זה לא שלא נתנו שירותים לדוברי ערבית בדרום או במרכזים אחרים. זה רק לבוא ולעשות את האקסטרה שהמשרד רוצה. המשרד כמנהל את הדבר הזה, אבל גם על דעתם של המשרדים האחרים. כי כולם יצטרכו לתגבר בכוח אדם לתוספות האלה. 

אז אנחנו בעצם סימנו לעצמנו מטרות ואנחנו מרחיבים אותם. יכול להיות שיכולנו לעשות את זה קודם, אבל אנחנו בעצם היינו עסוקים בלהשלים את הוראת החוק. במילוי והקמת כל המרכזים, למידה של הצרכים שמתפתחים כתוצאה מהדבר הזה. יכול להיות שאפשר היה לעשות את זה בקצב יותר גדול. אבל גם מאז שסימנו את המטרה הזאת ועד שאנחנו מקבלים תקציב כדי להוציא אותה לפועל גם לוקח את הזמן בתוך העניין. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הקשבתי בקשב רב. לא שמעתי, הקשבתי. ועדיין, זאת לא השאלה שלי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

ולא סיפקתי, אוקיי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני אסביר. גברתי מסבירה לי, ואני מבין את זה, שהחוק קובע את כמות המרכזים ואת הפריסה הגיאוגרפית שלהם. אני מבין את זה. החוק לא מגביל אבל את תתי היחידות שפועלות או פוטנציאליות לתת מענה מתוך אותם מרכזים. רק לזה אני מדבר. רק על זה. מה לא הבנת בשאלה שלי?

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

אני מתנצלת, אבל אני מרגישה שניתנות תשובות. הוסבר פה שזה תהליכים ובתוך המרכזים נעשה דיוק. 

ובמשך שנתיים שלמות כבר עובדים על זה. אפשר לשאול למה לא עבדו על זה לפני כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כל מה שגברתי אומרת אני מבין, מקבל. 

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

אין מה לעשות יותר מזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תראי, אני רוצה לחזור שמונה דקות אחורה. שאלתי שאלה פשוטה. הואיל והמרכז קיים 24 שנים לערך. והואיל והבדואים היו שם עוד קודם בדרום. והואיל ואנחנו יודעים שיש צורך במתן מענה. השאלה שנשאלת היא למה עבודת המטה שמתחילה באפיון ותקצוב, בקשת תקצוב, התחילה לפני שנתיים ולא מלפני 24 שנים?

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שנייה גברתי. זאת השאלה היחידה שהייתה לי. אני שמונה דקות לכל הפחות מקבל תשובות שהן לא השאלה שלי. עכשיו הבנת למה אני קצר? שאלתי רק שאלה אחת פשוטה: מה הסיבה לשיהוי של 20 ומשהו שנים כדי להתחיל לתת מענה לאוכלוסייה שהיא מופקרת?

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

לדעתי התשובה היא שהאוכלוסייה הזאת קיבלה את המענה הזה במרכז. עכשיו יש שכלול נוסף של העבודה. זה לא שהודרו בדואים מהמרכז. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא אמרתי שהודרו. 

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

הם הופנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא אמרתי שהודרו. 

 << אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>  

עכשיו מהלמידה מנסים לעשות דיוק ועוד יותר לטייב את המענה. אבל זה לא שלא קיבלו מענה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הקמת יחידה היא התאמה מונגשת. אם לא היה לה צורך לא היו פועלים להתאים אותה ולתקצב אותה, ואתם עובדים על זה שנתיים. אם הגעתם למסקנה שצריך זה אומר שמה שיש לא נותן. לטעמי, לא צריך חודש בשביל להבין את זה. אתה מבין מה קורה כשאתה מגיע לפזורה. אני עושה שם סיורים. אני עושה שם סיורים ואני מבין מהם הגינונים, המגבלות והנורמות והסאבטקסט שניתן לדבר איתו ועליו. מבינים בכל נושא, אגב. בבינוי, בחינוך, בתעסוקה, בתשתיות, באכלוס וגם במוגנות. 

אנחנו מבינים את זה. אני לא בעל מקצוע כמותכם. שאלתי שאלה, מה הייתם צריכים לעבור ב-20 ומשהו שנה שלא יכולתם להגיע אליו קודם? כי לפני שנתיים התחלתם לטפל בזה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

קודם כל כדאי להגיד שהמרכז לא עובד 22 שנה. אנחנו מדברים על מרכז שהוא נפתח הרבה אחרי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

נכון. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

יכול להיות שאתה צודק שיכולנו לסמן את הדבר הזה בשלבים יותר מוקדמים. אנחנו השקענו הרבה מאוד בחשיפה של הנושא הזה לחברה הבדואית. לדבר עם הגורמים המקצועיים בתוך העניין הזה. עם הרשויות המקומיות שבתוכם פועלים בנושא הזה. ושמנו עובדת סוציאלית שחלק מתפקידה היה לעשות את החיבור בין המרכז לבין הגורמים. 

לקח זמן. יכול להיות שהוא זמן רב מידי, אני מקבלת את ההערה הזאת. אבל לקח זמן לבוא ולהגיד עכשיו כשאנחנו מרגישים שהדבר הזה כבר יושב יותר ברור אנחנו רוצים לייחד לדבר הזה יחידה. 

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ההמלצה שלי, אולי אפילו לשכור חברה שמתמחת בזה. שתתמקצע באיתור צרכים והגברת פוטנציאל תפקוד. יכול להיות שתבוא חברה. אני מכיר עוד אוכלוסיות שאין התאמה ממוקדת אליהם והן פשוט שקופות, לצורך העניין. אם מגיעים אליהם מגיעים אליהם כחלק מהסך הכול. אבל אין התאמה נקודתית מגזרית. לדוגמה בקרב העולים החדשים, לדוגמה. ואני מכיר חלק מאוכלוסיות מסוימות של העולם של העולים החדשים, שחלקם הגדול הוא כבר לא עולה חדש, אבל הוא עדיין באותה קטגוריה, שהפגיעות שם היא גבוהה מאוד. מאוד. ועוד יותר בתוך המשפחה. 

אני אומר בואו נטייב את התהליכים. לקח זמן להכיר את הצורך בהתאמה ובהנגשה למגזר הבדואי, לעולם החרדי. בואו נבדוק אם יש עוד אוכלוסיות שנפלו לנו בין הרגליים. כדי שלא ניפגש פה עוד כמה שנים ונשאל את אותה שאלה גם כלפיהם. רק לשם רציתי להגיע אתכם בנקודה הזאת. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אתה מציף שאלה שהיא הרבה יותר רחבה באמת והרבה יותר משמעותית. גם על אפיונים יותר פנימה של השירותים הניתנים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין לנו פריבילגיה אחרת, גברתי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, לא, אני מסכימה איתך. אני רק אומרת שכיוון שאנחנו נמצאים במדינת ישראל, שהיא באמת מדינה מאוד מגוונת, אז אנחנו נצטרך אחר כך לשאול עוד שאלות בתוך הדבר הזה. ואני אומרת, באמת למדנו מתוך מה שקרה בירושלים. ירושלים אני לא סתם נותנת את זה כדוגמה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מקרה בוחן, מבין. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כי ממנה למדנו מה זה מרכז הגנה ואיך עובד הדבר הזה, כראשונים, יש להם את זכות הראשונים. אז זו באמת הזדמנות מאוד טובה ללמוד עוד תחומים בתוך זה. גם איך שעובדים עם החברות השונות וגם איך אנחנו מדייקים את הדבר הזה. 

בסוף נצטרך לראות באמת את ההיתכנות להקמה של עוד מרכזים, הקמה של עוד יחידות. כרגע אנחנו מאוד משקיעים בדבר הזה ואני מקווה שכן נוכל להגיד, נשמח מאוד להגיד שכבר סיימנו ושהוקמו המרכזים או היחידות הנוספות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מעולה. תודה רבה. נמשיך. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אז זה אחד מהדברים שממש מסומנים לנו עכשיו. אמרתי, כתיבת ההנחיות זה גם נושא שעלה כל הזמן ואנחנו קיבלנו הרבה מאוד הערות ויש לנו אתגר מאוד גדול לסיים את הדבר הזה ולפרסם אותו. 

אולי משרד הבריאות ירצה להתייחס לזה, אבל אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך עומק של עבודת הרופא בתוך המרכזים. בשותפות של כל המשרדים המעורבים. בעיקר משרד הרווחה ומשרד הבריאות, אבל גם כל השותפים שעובדים בתוך מרכז ההגנה, המשטרה, הפרקליטות, חקירות ילדים. כולנו ביחד. כי חשוב לנו נורא לדייק נושא שאנחנו מתעסקים ועסוקים בו ומעמיקים בו כבר די הרבה זמן. לטעמנו הרבה יותר מידי זמן ואנחנו רוצים להגיע לשורות תחתונות ולסיים את העניין הזה. ואולי זה יהיה גם קשור לדיון הבא שייעשה על תפקיד הרופא. יש קשר, זה אותם אנשים בערך, אז כדאי יהיה לחבר את הדבר הזה. אבל אנחנו נמצאים עם חברה שמשרד הבריאות העמיד לדבר הזה, אפרופו להביא גורם מקצועי. אז יש חברת יועצים שמשרד הבריאות הכניס לתוך העניין הזה. 

אנחנו עושים עכשיו איזה שהוא תהליך עומק, גם עם כל הצוותים של מרכזי ההגנה. אפרופו כתיבת המדיניות, לקחת סוגיות שאנחנו לא הצלחנו לסגור אותן עד עכשיו, חלקן אתה מציף אותן היום. ולעשות ישיבה משותפת, זה מתוכנן בספטמבר. אז בדוח הבא אני בטח אתן את הסיכום של הדבר הזה. אבל אנחנו עושים ישיבה משותפת על כל מיני סוגיות של עבודה בשולחנות עגולים עם כל צוותי מרכזי ההגנה על מנת להגיע לשורות תחתונות, לסכם את הדבר הזה ולסיים את עבודת המדיניות. 

אני חושבת שבגדול אמרתי הרבה מהדברים ומה שלא אמרתי כתוב בתוך הדוח. אז אם אין עוד שאלות, אולי ניתן לעוד להתייחס. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

עוד שתי שאלות קטנות לשאול אותך, בסדר?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בבקשה, בטח. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

האם קיימת או ששקלתם לבחון אפשרות הקמת מערכת דיווח מסונכרנת בין גורמי טיפול או בעלי תפקידים עם נגישות גבוהה לילדים? כמו בחינוך, חינוך בלתי פורמלי, משטרה, משרד הבריאות וכן הלאה? משהו שמקפיץ סנסורים ואומר אני מצלצל בפעמון. אולי אני טועה, אבל בוא נבדוק את זה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

זאת שאלה מאוד טובה, אני לא בטוחה שהיא מדויקת לעניין מרכזי הגנה. אבל אני כן אגיד לעניין מרכזי הגנה בתוך משרד הרווחה, ברשותך. בסדר? כי את המציף שאלה שאולי יתייחסו אליה נוספים אליי, בעיקר היכולת לחשוף מידע בין גורמים שונים. 

בתוך משרד הרווחה אנחנו פיתחנו בשנה האחרונה דשבורד של מרכזי הגנה. והנתונים שהוצגו כאן לוועדה הם מתוך הדשבורד, אבל הם בתוך משרד הרווחה. מה שאנחנו עוד עושים בתוך משרד הרווחה, המשרד פיתח מה שנקרא תלם שמאפשר ניהול תיקים בתוך מסגרות. התחלנו במסגרות החוץ ביתיות של משרד הרווחה ועכשיו זה עבר למסגרות קהילתיות. זה התחיל להיות במסגרות. אמרתי קודם שהמשרד מפעיל מרכזים לטיפול בפגיעות מיניות, אז זה כבר התחיל שם. אנחנו נהיה הקומה הבאה של הדבר הזה. זה רק בשלבים מאוד ראשונים. צוות מערכות מידע יגיע למרכז הגנה וילמד על הצרכים בתוך הדבר הזה ואני מקווה שנוכל לפתח. זה יהיה בתוך משרד הרווחה. 

השאלה של איך אוספים מידע ואיך מצליבים מידעים, כאשר המידע הוא חשוף עם תעודות זהות, יש כאל שאלה מאוד מאתגרת של סוגיות ופרטיות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אולי אפשר לקבוע ששדות מסוימים יכולים להיות פתוחים ליותר ואחרים להרבה פחות, מי שמקבל את הסיווג לטובת העניין. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אז אני אומרת, בתוך משרד הרווחה אנחנו כן עושים את זה עם הרשאות. הייעוץ המשפטי שלנו כמובן מלווה את הדבר הזה ולמה שהוא נתן הרשאות התקדמנו. בדברים שנפתח בעתיד נצטרך לראות איך אנחנו עושים את זה. 

בתוך הנתונים של מרכז הגנה כמובן זה מה שקורה במרכז, על כל החלקים של המרכז. כי מרכז הגנה הוא לא רק מה עושים העובדים הסוציאליים, אלא סך כל הפעילות שנעשית במרכז. אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מכניסים את הדבר הזה לתוך מערכת תלם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. ועכשיו שאלה אחרונה. מי המטפל במטפל? אנחנו תמיד מדברים על מי מטפל במטופל?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני התייחסתי לזה קודם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בהדרכות. גברתי דיברה על הדרכות. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכון. אבל הדרכה, כשאני אומרת הדרכה דינמית, היא בדיוק הדרכה, אנחנו לא נותנים טיפול. אנשים צריכים לרצות. אתה יודע, אנחנו בכל זאת מקום עבודה וטיפול זה עניין פרטי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

השאלה היא מהו טיפול. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

השאלה היא מהי הדרכה דינמית. הדרכה דינמית היא הדרכה שבודקת עם המטפל, עם העובד, השוטר, הפרקליט, תלוי בכל מרכז אם יש עובדים נוספים שאומרים אנחנו רוצים, אנחנו לרשותם. משרד הרווחה העמיד לדבר הזה תקציב. הדרכה דינמית היא לבדוק מה עשה לך המקרה, איפה זה פגש אותך, איך זה משפיע עליך. גם ברמה האישית, גם ברמה המקצועית. איך אתה לוקח את הדבר הזה ולא מתפרק ממנו. 

המטרה שלנו זה קצת למה שאתה מכוון אליו, אנחנו קוראים לזה מניעת טראומטיזציה משנית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ענית לי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

עניתי לך, תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ענית לי. לשם כיוונתי, אגב. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

גם אנחנו עושים את זה, בדיוק. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כי הרבה פעמים אנחנו מפתחים איזה שהיא קהות חושים כלפי עצמנו. וכאילו שאנחנו עשויים מאיזה שהוא, זה לא בדיוק כך. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכון. וגם כי כשאנחנו לא מזהים את הדבר הזה אנחנו עלולים לא לתת שירות טוב. יש לנו גם אינטרס במתן השירות. שאנחנו לא נתחיל לטפל בבעיות של עצמנו דרך מי שנמצא אצלנו בחדר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

נכון. יש עוד תתי מסקנות באמצע, בדרך, שפיתחתי לי עם השנים. אבל בסדר, ענית לי. 

תודה רבה גברתי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בבקשה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אנחנו נעביר את רשות הדיבור לגב' זהר מנשאוף. ברוכה הבאה. 

 << אורח >> זהר מנשאוף: << אורח >>  

נעים מאוד. אני אשמח לדעת למה להתייחס. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את אחת הדוברות, בעלת תפקיד שהוא כמו צומת. ואני נותן לך את רשות הדיבור לבטא אם יש עוד משהו. כל מי שמעונין לקבל רשות דיבור בנושא הדיון. ואם מיצינו, אז נוכל לעבור לחלק השני, שהוא שלוב בתוכו. לא חובה, רשות הדיבור היא לא חובה. 

 << אורח >> זהר מנשאוף: << אורח >>  

אני חושבת שחווה הציגה באמת את כל עבודת המרכז, בהתייחס גם לחקירות ילדים והחלק שלנו. אין לי מה להוסיף. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי, תודה רבה. יש מישהו שמבקש להוסיף, לחדד? בקשה. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

שלום ותודה רבה על זכות הדיבור. אני יעל שרר, אני מנהלת את הלובי למלחמה באלימות מינית, שזה ארגון של נפגעים ונפגעות מאלימות מינית. רציתי להתייחס פה לשתי סוגיות, ברשותו של היו"ר. 

הראשונה זה סיפור ההיכרות עם מרכזי ההגנה. אני חייבת לומר שמרכזי הגנה לא מספיק ידועים בציבור ואמר את זה גם היו"ר הקודם. אני מאוד מעריכה את חווה ואני יודעת שהיא צודקת כשהיא אומרת שיש יותר מודעות בקרב אנשי מקצוע, וזה נכון. אבל זה ממש לא מספיק. זה חייב לצאת מחוץ לבועה לציבור. אנחנו הצענו פה כבר כמה פעמים קמפיינים. שמעתי את אדוני מדבר על טיק טוק ועל אינסטגרם. אתה בדיוק בכיוון. זה לשם צריך להיות מכוון. צריך להקציב לזה תקציב וצריך לצאת לדרך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא הרבה כסף, אגב. אומרים קמפיינים, זה מבהיל אותנו. זה ממש פרוטות. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

זה לא כל כך הרבה וזה יכול להגיע להרבה מאוד אנשים ולהרבה מאוד קטינים. אני חושבת שצריך להתמקד בפנייה הישירה של קטינים למרכזי הגנה. זה הסיפור הנכון. שם זה הנקודה עצמה, בלי מתווכים. לא שאני נגד שאנשי מקצוע יהיה להם יותר מודעות, וזה מבורך. אבל צריך שהציבור יידע, שהעם יידע, ושילדים יידעו שיש להם לאן לפנות. זאת הכתובת. אפשר לעשות את זה לא בתקציב גדול וזה עלה פה פעם אחר פעם ואני רוצה לחזק את הנקודה הזאת. 

הסיפור השני שאני חייבת לומר זה שאני מאוד אשמח לתמיכתו של היו"ר ולעזרתו בקידום הסיפור הזה של אילת. אנחנו מקדמות כבר שלוש או ארבע, נראה לי אפילו זה חמש שנים. קיבלנו הבטחה משר הרווחה בזמנו איציק שמולי, שאכן ייפתח מרכז הגנה באילת. לקח כל כך הרבה זמן להביא את זה לכדי גמר. אני לא הייתי רוצה שזה יתעכב עוד. לכן הייתי מאוד שמחה לליווי קרוב. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

למה זה עד כדי כך חשוב, גברתי? בגלל המקומיים או בגלל הנופשים?

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

גם וגם. אילת היא עיר שיש בה נניח 50,000 איש שגרים בעיר. ובתקופות מסוימות יש בה 250,000 איש שרוב מי שנמצא בה לא גר בה, כולל אנשים שהם לא תושבי מדינת ישראל. ויש המון פגיעה בקטינים בסיטואציות שבהן מעורב נופש ואלכוהול ואנשים זרים ועוברים מחדר לחדר במלון. ואנחנו יודעים מה קרה שם בעבר. 

לכן יש חשיבות גדולה מאוד, גם בגלל המיקום הגיאוגרפי המרוחק, שיהיה בה מרכז הגנה. כיוון שקיבלנו מספר פעמים הבטחה שזה יקרה, אני רוצה לוודא שזה מגיע לכדי גמר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בואו נשאל רגע עכשיו איפה זה עומד. אם יש לנו דד ליין, אם אנחנו קבענו לעצמנו יעדים, מה קצב ההתקדמות. אם יש שלבים להשגת היעד?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו עשינו הרבה ישיבות הכנה לכל הנושא, כולל לבדוק את האפשרויות מול עיריית אילת וכו'. הגענו כבר לשורה תחתונה, לפחות מבחינת משרד הרווחה ואיך הוא רוצה להתקדם. אנחנו כדי לחסוך זמן ננסה להתלבש על מכרז קיים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מכרז של מה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

מכרז להפעלת מרכז הגנה. ולעשות לו הרחבה, כדי לא לצאת למכרז חדש ואז זה ייצור עיכוב נוסף. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יש משהו שראש עיריית אילת יכול לסייע כדי לקדם את התהליך? יש משהו שחונה אצלם?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, לא. כרגע לא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא. בואו תאמרו לי א' מהם השלבים, כמה זמן אתם מקדישים משלב לשלב. לא מדובר במשהו שנולד שלשום. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן, כן, אנחנו כבר עובדים עליו. תראה, אנחנו חשבנו בהתחלה שאנחנו כן נשתמש במבנים ציבוריים קיימים. כי כמו שאמרה יעל שרר, האזור הוא לא אזור מאוד גדול. זאת אומרת שאנחנו צריכים לעשות איזה שהיא התאמה שתיקח בחשבון גם את היקף העבודה של מרכז כזה. בהתחלה חשבנו להשתמש בשירותים ציבוריים קיימים, במבנים קיימים, כמו שעשינו בתקופת הפינוי למלונות. אחרי שהפכנו בדבר הזה ובדקנו את כל האפשרויות, אני לא אלאה כאן בכל הפרטים, הבנו שכנראה זה לא ילך בכיוון הזה ומשרד הרווחה לוקח על עצמו להקים את זה, על כל החלקים של זה. גם אם זה יהיה במבנה יותר קטן. כולל לשכור מקום. לקחת את כל החלקים הקיימים היום על מנת שנוכל להקים את המרכז הזה כמה שיותר מהר. אני מקווה שזה יקרה בחודשים הקרובים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הלא ההחלטה וגמירות הדעת היא כחמש שנים. א', למה בחמש שנים זה לא קרה אם זה יכול להיות בכמה חודשים? עוד פעם, אני מנסה רגע להבין. תראו, אני לא בעל מקצוע כמוכם, אני גם לא חשוף לאתגרים ולכשלים הסביבתיים והאילוצים. תשתפו אותי, אולי אנחנו נצליח להניע תהליך. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני חושבת שהגעת בסוף. יכול להיות שהיינו צריכים לדבר לפני חמש שנים. אבל היום אנחנו במצב שזה כבר כאילו בסוף מבחינת קיום הדיון בעניין הזה, כי כבר האישורים ניתנו, כולל האישור התקציבי. אבל היה צורך לבוא להגיד אנחנו כרגע יכולים לעמוד בדבר הזה שהחוק מחייב אותנו. הרחבה של זה היא יותר מאתגרת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. אז צריך מבנה. נכון?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

צריך מבנה וצריך כוח אדם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

וצריך כוח אדם. אלה שתי פעולות שצריכות להיעשות במקביל. עכשיו כאשר מתכנסים כבר לנקודת הסיום. התחלתם לקלוט כוח אדם ייעודי?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

זה חלק מהשיח שמתקיים, קודם כל בתוך המסגרות. יש לנו כבר חוקרת ילדים, את זה אני יכולה להגיד. אבל יהיה מאתגר. אנחנו גם מול המשטרה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתם לא רוצים לשנות את הטרמינולוגיה? כן, אבל בדרך כלל חוקרים חשודים. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

חוקרים נפגעים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן. חוקרי משטרה, בדרך כלל מה הם חוקרים? בדרך כלל, זה נכון שהם חוקרים את מי שמגיש תלונה, אבל בסדר, אולי זה סתם משהו. בסדר. 

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

אם יורשה לי, אני סיון, אני ראש חוליית חסרי ישע קטינים במשטרה. זה נכון שהטרמינולוגיה של חקירה נשמעת - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ראית איזו הגדרה נעימה ומלטפת? לזה אני מתכוון. 

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

אבל זה נכון. אני יכולה להגיד באמת מניסיון. כשאנחנו מתקשרים לאנשים, למשל מדובר בעדים ואם אנחנו אומרים להם אתה מוזמן לחקירה זה נשמע מאוד מאיים. למרות שמבחינתנו אנחנו לא מדברים על חקירה באזהרה, אלא על עדות. אז זה נכון, אבל בסופו של דבר המשטרה חוקרת. הפעולה היא אותה פעולה. את כולם, גם אם הם נפגעים, גם אם הם עדים וגם אם הם חשודים. אז לא צריך להיתפס להגדרה, למרות שאני מבינה מאיפה זה בא החשש הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה. אז אמרנו שאחת הפונקציות כבר מאוישת. עוד כמה פונקציות צריך לאייש?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו צריכים בעיקר חוקרת ילדים, עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער, שוטר. את רוצה להתייחס גם לדבר הזה?

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

אני חושבת שבאמת בדיונים שלנו עלו שאלות לגבי מודל ההפעלה. האם שלוחה כזאת צריכה להיות פתוחה חמישה ימים בשבוע או אולי בצורה אחרת. ואז כשאנחנו העלינו את זה במשטרה לגבי ההיתכנות אז יש יותר אופציה שאנחנו נוכל להשאיל חוקר קבוע. אבל נגיד אם המרכז יעבוד יומיים בשבוע אז יומיים בשבוע הוא יעבור במרכז וביתר הזמן הוא יעבוד בתחנה. זה יותר פשוט לאיוש. ויכול להיות שזה גם יותר יעיל, כי באמת מדובר, שוב, על אוכלוסייה היא לא מאוד גדולה ואין הצדקה לעבודה במודל של חמישה ימים בשבוע. כאמור, זה עוד לא נסגר. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בנוסף לזה מענה במצבי חירום. זאת אומרת שאם יש עכשיו אירוע אז המרכז ייפתח. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

או בעונה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן, כן, בדיוק. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

דובר על חודשי הקיץ, על תגבור ועל פעולה יותר - - -

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו לא נפתח מרכז רק לחודשי הקיץ. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לא, לא רק לחודשי הקיץ, אלא שבחודשי הקיץ תצטרכו לתגבר את הקיים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה שהיא אומרת זה מה שאני חושב, שמן הסתם בקיץ ובעונת האירוח המאסיבית יהיה תגבור מותאם שייתן מענה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן צריך להגיד שאנחנו עוד בתוך, בדיוק כמו שאמרה סיון, אנחנו בתוך הדיוק של המודל. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מתי תסיימו לדייק אותו? כי כאמור, זה חמש שנים. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו עובדים על זה בו זמנית. הדיוק של המודל לא, הבירוקרטיה היא יותר מורכבת מדיוק המודל. ברגע שנסיים את התהליך המכרזי והרחבה לצורך הקמה של המרכז, הדיוק של המודל ייעשה בו זמנית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בואי נעשה את זה קצת יותר פשוט. לא באופן מדויק מה היום בשבוע, אבל באיזה חודש לפי דעתך אני יכול לתזמן את עצמי להגיע לסיור במרכז באילת?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

ברשותך, אנחנו נעשה חשיבה בתוך המשרד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, למה? על פי הדפ"עות שאתם עובדים עליהם היום. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אומרת - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הרי הגעתי לנושא שהוא כבר במיצוי שלו. אחרי חמש שנים של עבודה, הוא כבר המיצוי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אתה מבקש לוח זמנים, אני אעביר את לוח הזמנים כתוב בעניין הזה, ברשותך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין בעיה, לוח זמנים כתוב הוא הרבה יותר מדויק. תני לי אומדן גברתי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני מניחה שבחודשים הקרובים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, חודשים. כמה? שלושה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

זה מה שאני רוצה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בין שלושה לחמישה? בין ארבעה לשמונה? תני לי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני אגיד, ברגע שאנחנו נסיים את הליכי המכרז יישכר מבנה וצריך יהיה להתחיל לשפץ אותו. זה לא יקרה מהרגע להרגע. ואני חייבת לדעת גם את ההשלכה של הדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

היכן פעל המרכז בתקופת המלחמה? 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

במבנה ציבורים, באחד המרכזים שקיימים בעיריית אילת, הם נתנו חדר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הבנתי. מה הבעיה שעד שתכשירו את מבנה הקבע תשתמשו בו בהשאלה? או בשכירות משנה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

הוא לא מבנה שמתאים. קודם כל, הם יכלו לתת חדר. אנחנו מדברים על מרכז, אז אנחנו צריכים כמה אנשי מקצוע שייכנסו בתוך הדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז בינתיים להוריד כוח חלוץ ראשון. יצא לי לבקר בתחנת המשטרה החדשה באילת. מפוארת, ענקית, מדהימה. הלכתי פעם הפקדתי שם את הנשק שלי. הולכים לאיבוד. ענק. אולי אפשר להתארח אצלם בינתיים באיזה שהוא אגפון קטן?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

עבודת המטה שנעשתה בעניין הזה התחילה מזה שבואו נראה מה קיים, בואו נבדוק. אפילו הפרקליטות, היינו מוכנים, ביקשנו מהם לבדוק. בדקנו את הפרקליטות, את בית חולים יוספטל, בדקנו את כל האפשרויות להיכנס לתוך מבנה קיים. כרגע זה לא פתרון שהוא טוב. משרד הרווחה לא היה מתנדב לשלם שכר דירה אם אפשר היה להשתמש במבנים קיימים, כולל ההצעות שהוצעו כאן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לפעמים באופן זמני. יכול להיות שהפשרה היא פשרה פחות כואבת מאשר, אנחנו נמצאים בהיעדר מרכז כזה באילת. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני מציעה, ברשותך אני חוזרת עוד פעם על הבקשה הזאת. אנחנו נבדוק את לוחות הזמנים, נעביר אותם ואז נראה מה אנחנו עושים בשלב הביניים. כי כרגע יש שוטר, יש חוקרת ילדים, יש עו"ס לחוק בתוך אילת. 

אנחנו רוצים מרכז. אנחנו רוצים אותו כהלכתו. אנחנו רוצים לעשות אותו בדיוק כמו שאתה מאמין בו ואני מאמינה בו וכולנו כאן. אז אני מציעה שננסה רגע לבדוק את הדבר הזה גם בהקשר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מוכן לגייס את עצמי באופן וולונטרי לנסות לסייע לכם. תנו לי את הפרוגרמה הנדרשת. בסדר? 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אוקיי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מכיר גם גורמים רשותיים וגם מומחי נדל"ן באילת. ואם נמצא משהו, גם אם הוא יהיה זמני, ננסה לפעול לכך אפילו שזה יהיה על בסיס התנדבותי או נטו הוצאות או משהו. עד שתסיימו את העבודה שלכם. אם הכול קיים, רק בגלל קורת גג, לא יודע, אני הייתי מוביל מבנה יביל. לא יודע, כאילו זה לא, כי הכול קיים. הקושי האמיתי כבר מאחוריכם. פתרתם אותו. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא, הקושי האמיתי הוא בלצאת למכרז ולסגור את הפינה המכרזית של הדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

של מבנה. מבנה הוא לא טיפולי, הוא האכסנייה לצוות הטיפולי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

מי שמביא את המבנה ומי שמייצר את כל הדבר הזה זה מי שזוכה במשרד. זה לא משרד הרווחה. אני לא עושה מכרז למבנה, אני עושה מכרז להפעלה של כל המרכז. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כמה מתמודדים כאלה יש?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כרגע יש אחד שהוא מפעיל את כל המרכזים. אני לא יודעת, אולי באילת יבואו עוד אנשים שיהיו בעלי עניין. אלא אם כן נעשה את זה בתוך הרחבה של המכרז הקיים. אנחנו נסגור את הפינה הזאת. לכן אני פוחדת להתחייב למשהו לפני שהוגדר איך יהיה מסלול העבודה החוקי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב, מקבל. אז תוך כמה זמן אני אקבל את זה כתוב?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

את הכתוב אני אעביר, ממילא אני אצטרך להשיב כאן בטח לעוד סוגיות שהעלית. בשבוע-שבועיים הבאים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא. שבועיים לענות מתי זה, נראה לי קצת לא מידתי גברתי. בסדר?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אין בעיה, אתה תגדיר, אני אענה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני חושב ששבוע זה פרק זמן נכבד. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אין בעיה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני התפרצתי לדלת פתוחה לרווחה. כן בבקשה?

 << אורח >> ליה קוק: << אורח >>  

תודה אדוני. שמי ליה ואני מנהלת את מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד. כן חשוב לי, אדוני גם הזכיר את זה, אבל להגיד שמרכזי ההגנה וכל הרעיון שעומד בבסיס המרכזים האלה, הוא ממש פרי גאוותה של מדינת ישראל. והלוואי שנוכל לאמץ ולהטמיע את המודל הזה גם בהרבה מאוד שירותים אחרים שניתנים עבור ילדים בישראל. ולא במקרה מידי שנה הוועדה דנה ביישום של החוק הזה, כי זה ממש חוק דגל מבחינתנו. 

אני אגיד שהגשנו נייר עמדה לוועדה, אז את רוב הנקודות והדברים העלינו שם. אבל כן אני רוצה להגיד בהקשר של האיוש, אדוני העלה את זה. ואני אגיד, זה לא סוד שהחוסרים והקושי לאייש את התקנים הם אתגר מתמשך. ואנחנו גם מצטרפים להצעה לחשוב אולי על דרכים לעודד אנשים טובים, שיתמידו ויהיו חלק מהצוותים האלה, להגיע גם לתפקידים וגם לאזור הדרום. בין אם במתן תמריצים כלכליים לעובדים בבית לין, לעובדים באזור הדרום. אנחנו יודעים שיש אתגר בבאר שבע ואני מניחה שגם באילת זה יהיה לא פשוט. 

בכלל על כל בעלי התפקידים, לרבות דוברי שפות זרות, לרבות דוברי ערבית. אנחנו פשוט חושבים שאם יהיה גיבוי לדבר הזה ואפשר יהיה להעניק תמריצים כאלה ואחרים, אז אולי זה יעודד ויסייע לשימור הצוותים במרכזים. אני אגיד שזה משפיע גם על האפשרות כמובן לתת את המענה ההוליסטי וגם לשמר צוותים קיימים. 

אני אגיד בקצרה, אנחנו מצטרפים כמובן לכל מה שקשור ל-reaching out, לקהלים הרלוונטיים, אני לא אחזור. וגם לעניין ההרחבה של המרכזים באזור הדרום. תודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה. את רוצה להוסיף עוד משהו? פשוט אני מקבל עדכונים תוך כדי, בין היתר על הנושאים שאת מדברת איתי עליהם. 

 << אורח >> ליה קוק: << אורח >>  

לא, לא, רק הצטרפתי. אני לא אחזור על דברים שנאמרו. הגשנו את נייר העמדה וכתבנו שם הכול, אבל באמת הנקודה היחידה זה העניין של הצוותים. תודה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. עוד מישהו מבקש רשות דיבור לפני שאני עובר לעוד כמה שאלות ולנושא הבא? 

 << אורח >> נטע גורי: << אורח >>  

אני אשמח. נטע גורי, עורכת דין ועובדת סוציאלית מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. 

אני אדבר בקצרה על שתי נקודות שאנחנו ראינו שעולות מהשטח. נקודה אחת זה שעות הפתיחה. שעות הפתיחה במרכזים השונים הן לא אחידות. חלקם פתוחים אחר הצוהריים אחד, חלקם גם יש כוננות באמת בשעות הערב. אבל לרוב בשעות הערב המרכזים סגורים וכן זו נקודה שלפעמים מונעת מאנשים להגיע. בסוף יש איזה שהיא זמינות של טלפון והם מגיעים למחרת. אבל כן שעות פתיחה רחבות יותר יכולות להיות טובות. 

נקודה נוספת, זה עלה גם בדיון הקודם שהיה פה. בעצם על ילדים שנמצאים בהליך, שההורים שלהם נמצאים בהליך פרידה או גירושים. זו נקודה מאוד כואבת. חלק ממרכזי לין באמת יש מורכבות שאותם ילדים יגיעו, בגלל החשש באמת מאיזה שהוא ניכור הורי או שאחד ההורים הסיט את הילדים. בשנה שעברה בעצם בדיון נאמר שכל מקרה נבחן לגופו ובאמת יש מקרים שכן הילד מופנה למרכז ההגנה גם באותן נסיבות מורכבות. 

בפועל אנחנו כן ממשיכים לראות סירובים במקומות מסוימים. אנחנו כן מבקשות אולי לבחון את הנוהל הזה של כל מקרה שייבחן לגופו. שוב, מבינות את המורכבות ועם זאת, גם במשטרה וגם במרכזי לין, הפניות האלה לפעמים לא מקבלות מענה. אז אנחנו חושבות שזה נושא מאוד חשוב ונשמח גם להיות חלק מאיזה שהוא שיח שיהיה בנושא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. עוד מישהו? אז לפני שאני אעביר שאלה למשטרה ואז נעבור לנושא הבא, אני חוזר לגב' חווה וצוותה, עם שתי שאלות קטנות והמלצה בצד אחת מהן. 

אתם עדכנתם בין היתר בדוח שבמרכז בנצרת יש אחוז פניות ותעבורה נמוכה. א' אם זה ביחס השוואתי לתקופה באותו מקום או ביחס למרכזים אחרים לאותה תקופה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

גם וגם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ניסיתם לאפיין?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

ביחס למרכזים אחרים אנחנו רואים ירידה מאוד גדולה, בפער מאוד גדול. וגם ביחס לשנים עברו. אני אגיד, אפרופו הרבה ממה שעלה כאן. במרכז בנצרת אנחנו עשינו הרבה מאוד פעולות פרסום, כולל באמצעים השונים, כולל במה שאתה הצעת, כולל שימוש בדברים שמדברים אל בני הנוער הערבים בעניין הזה, כדי לקדם. ראינו הרבה מאוד צפיות, מיליונים של צפיות בסרטון, בשיר שהופץ בעניין הזה. אנחנו לא רואים עלייה בהגעות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ניסיתם אבל בכל זאת לאפיין? 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו כל הזמן באיזה שהיא בדיקה של העניין הזה. אחד מהדברים שאנחנו רואים אותו גם ביחס לעוד, למשל דיווחים מהחברה הערבית במסגרת חובת הדיווח שהולך ויורד. זאת אומרת, זה כנראה קשור לעוד מה שקורה בחברה הערבית. עד כמה נפתחים הסיפורים האלה, עד כמה מתלוננים, כמה מבקשים עזרה בעניין הזה. ראינו גם בהגעה לטיפולים. זאת אומרת, אנחנו רואים את הפערים בעוד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

החומר הוא גם מותאם שפה, אולי לאוכלוסייה המבוגרת יותר?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

בוודאי. כל דבר שאנחנו מפרסמים בעברית אנחנו מפרסמים אותו גם בערבית. אני אומרת, בשונה מכל ההערות שהיו לחברה היהודית, שאנחנו פחות פרסמנו ופחות ופחות, בדיוק ההיפך בכל מה שקשור בחברה הערבית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז עוד לא יודעים מה הסיבה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אנחנו עוד לא יכולים לשים את האצבע עד הסוף. אנחנו כן יודעים, אני אומרת, שאנחנו רואים את זה בעוד דברים. בעוד מקומות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה רוחבי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני מניחה שבעוד משרדים. שכנראה ההשפעה של מה שקורה בחברה הערבית, האלימות וכו' וכו' כנראה משפיעים גם בהגעה למרכזים. יחד עם זה, אנחנו משתמשים באמת בכל הכלים. נגיד הרופא של מרכז ההגנה, שהוא דבר שהוא לא קונפליקטואלי, כולם הולכים לרופאים והוא גם מוכר בתוך בית החולים וכזה, לוקח הרבה יותר אקטים של חשיפה, של נגישות. כי אולי לא דרך משטרה, לא דרך חוק, אלא דרך הדברים היותר רכים. 

אנחנו ממש מנסים דרך משפיענים להגיע. לצערי עוד לא פיצחנו את הדבר הזה. וכאן הצוות כולו, בדיוק לפי הכללים שלך. כולם דוברי ערבית, כולם מכווני מטרה לעניין. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מעניין. ממש מעניין. זאת אומרת, את כן נתת לי תשובה שאפשר להבין, זאת תופעה רוחבית. זה לא משהו שהוא נוגע רגע לדיווח אליכם. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מעניין. צריך לחקור את זה. 

 << אורח >> יעל גור קול: << אורח >>  

- - - מעט מעט. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אולי תגידי את זה, כי אנחנו ממש רואים את זה בעוד ועוד דברים. במה שמגיעים לשירותי הרווחה, יעל מוסיפה למה שמגיעים לחדרים האקוטיים. יעל ממשרד הבריאות. אנחנו ממש רואים את זה כתופעה רוחבית להרבה מאוד דברים שאנחנו קשורים אליהם, שאנחנו עובדים איתם. אנחנו רואים נתונים מדאיגים בהקשר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חשבתי בהתחלה, אבל לא, בדיוק חשבתי על זה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

מה? ספרו לנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מהרהר, תוך כדי זה שאתן סוקרות בפנינו, האם יכול להיות שיש השפעה לשבר באמון כלפי הממסד הישראלי. כך אני חושב לעצמי. מעלה את זה בפניי תמי והחלטתי שאני לא נותן לזה מקום. אני אספר עכשיו גם למה. אני אספר. 

אדרבא, בשנים האחרונות אנחנו מגלים, אני כידוע מגיע מעיר מעורבת, אני אח של ראש העיר המורכבת ביותר במדינת ישראל, בין היתר בשל מעורבות בין החברות. לאחרונה אנחנו פוגשים יותר ויותר רצון, לא רק הסכמה, רצון לשיתוף פעולה לטיפול באמצעות סיוע של הממסד, בפשיעה בחברה במגזר הערבי. כי הם מבינים שזה פוגע בכולם. 

זה משהו שממש רק לאחרונה אנחנו מגלים אותו. אם בעבר הייתי מדבר על אחד החוקים המרכזיים שהגשתי לחקיקה, חוק השב"כ, הם היו פוערים עיניים, איך אתה מציע כזאת הצעה? היום הם אומרים אם לא השב"כ אי אפשר לטפל בנגע הזה. בעבר כשהייתי מדבר עם חבר כנסת מהמגזר הערבי והייתי אומר לו, עוד לפני שנבחרתי, חייבים לטפל בזה ובזה הוא היה אומר תעזוב אותי, אל תיתן לי לגעת בזה. היום הם עומדים, אומרים חבר'ה, זו מחלה רעה, צריך להתחיל לטפל בזה. 

אז השבר בקיטוב אדרבא פה אני רואה אותו מתחיל להצטמצם. וחווה נותנת לי סקירה שזה לא רק אצלה, באופן רוחבי, הדיווחים הולכים ויורדים. אני מבקש אבל לדעת האם קיימים מחקרים השוואתיים בין אוכלוסייה לאוכלוסייה ובתוך אוכלוסייה, ביחס לסוגי הפגיעות ואפיון המפגעים. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לא באופן הזה, לא. אני לא מכירה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הייתי ממליץ לעשות את זה. יכול להיות, אגב, שזה יעזור לנו לענות על השאלה הגדולה, למה יש ירידה בדיווח. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

מעניין. אפשר אולי לחשוב על הלמ"ס על איזה שהן השוואות גם בין משרדיות. מעניין מה שאתה אומר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה עוד יותר את אומרת עכשיו. אני אומר אפילו צנוע יותר. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כי בסוף, לפחות מהצד של הרווחה, אנחנו הגורם שמקבל דיווחים מגורמים אחרים. חלקם באים מתוכנו, אלה שמוכרים לנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מבין, מבין. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

לכן אני אומרת שמעניין להבין את זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני חושב ששווה להשקיע זה, ממש איזה שהיא שאלת מחקר. בסדר? ואז נוכל לעקוב אחריו. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נבדוק את האפשרות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. ושאלה/המלצה אחרונה, אני חוזר שוב פעם לאילת. האם ביצעתם איזה שהיא תוכנית התאמה שמותאמת לאפיון ההפעלה למרכז באילת?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

על זה דיברנו קודם, שאנחנו די שוברים את הראש מה יהיה מודל ההפעלה הנכון. כי ברור לנו שמרכז שעומד חמישה ימים בשבוע זה לא המודל. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא רק ההיקף. אלא אמצעי ההנגשה שלו. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן. אני אומרת, עוד לא הגענו לשורות התחתונות של הדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז הייתי ממליץ לכם בחום רב לחשוב לפחות, לבצע התאמה לאפיון של המקום שבו מטפלים. לא המקום פיזי, המבנה, אלא אנחנו רוצים למצוא, לאתר ולהיחשף בפני בני נוער שנמצאים בחופי הים. אולי שווה סיירים, אולי שווה חלק פרסומי על הספורט הימי או בבתי הארחה שמותאמים בדרך כלל. משהו להנגיש. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אני גם אומר שאנחנו היינו בקשר עם משרד הרווחה לגבי המאפיינים האלה והם דווקא היו מאוד פתוחים לשמוע וזה יפה. אבל אני אגיד גם, כמו שאמרתי קודם, אולי לא בתקופה הזאת ואני לא מתיימרת, אבל אילת היא עיר תיירות ובעבר היו הרבה מאוד תיירים והיו הרבה מאוד תיירים שהביאו לכאן ילדים ובני נוער וצריך גם לחשוב על מודל הפעלה שמתקשר בשפות אחרות. שמצליח לתרגם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא חשבתי על זה. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

כן, כן. וזה דבר שיקרה לנו והוא אתגר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא חשבתי על זה, למרות שאני מודה שאני מניח שקצרה היריעה מלהתפרש גם כן לתיירים. אני אומר בכנות רבה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכנסת סוגיית התרגום שהיא קיימת גם היום. אולי יהיה יותר מאופיין. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הקצאת משאבים בין היתר לתרגום לטובת תושב המדינה שהוא לא בקיא זה עניין אחד. אבל להנגיש את השירות ולהרחיב אותו גם כלפי תיירים, אני חושב שזה חלק של המשטרה. מצטער, אבל זה באמת בחלק של קצרה היריעה מלהתפרש לכל כך הרבה קהלים. אני חושב שזו ציפייה קצת גבוהה מידי. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני חושבת שאנחנו בסופו של דבר נחבור גם לפעולות נוספות שעושה עיריית אילת, ועושה בטח בתקופת התיירות בעניין הזה. ונראה איך אנחנו מפיצים את זה. אבל קודם שיהיה לנו מה להפיץ. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

המשרד שלכם עושה את זה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני יודעת. לכן אני אומרת את זה. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

לא, יש את המרכזים - - - על שפת הים לבני נוער. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכון, נכון. לכן ברור לי מה יהיה דרך ההפצה שלנו ובמי נשתמש. אבל קודם אני רוצה שיהיה לי מה להפיץ.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זו פלטפורמה מדהימה. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

נכון, נכון. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

איך קוראים לזה?

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

ניסיתי להיזכר וברח לי. אני איזכר. לא ערים בלילה, אבל משהו נוער בחופים. המילה חופים מופיעה שם. אני לא זוכרת את המילה הראשונה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שאלה לנציגת המשטרה. בעבר דווח שבלשון המעטה אין ריבוי הפניות מהמשטרה למרכזים. 

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

איפה דווח דבר כזה? אנחנו במקום ראשון בגורמים המפנים. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

זה עלה בישיבה לפני שנה. 

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

לא, יכול להיות שאתם מתכוונים ל-14 עד 18. בסדר? יכול להיות. כי הנתונים מדברים עד עצמם. משטרת ישראל היא הגורם שמפנה הכי הרבה קטינים למרכזי הגנה. לגבי 14 עד 18 זה נכון שתמיד עולה צורך להרחיב את האפשרויות האלה. אני חושבת שהשוני המרכזי בין האוכלוסיות האלה של גילאי ליה עד 14 לעומת 14 עד 18 נעוץ בעובדה הזאת שמי שחוקר את הילדים עד גיל 14 אלה חוקרי הילדים ואז באמת הפלטפורמה היא מאוד מתבקשת. בגילאי 14 עד 18 זה כבר חוקרי נוער במשטרה. שוב, החוקרים שמאיישים את מרכזי ההגנה הם חוקרי נוער, יש להם את ההסמכה וזה מה שהם עושים. 

תמיד אנחנו חוזרים ואומרים את זה בכל הדרכה, בכל הכשרה. יש באמת איזה שהיא עלייה מתונה בהפניות האלה. צריך לזכור שהרבה פעמים, ואמרנו את זה גם בשנה שעברה, קטין או קטינה בגילאי נגיד 15 שמגיעים עכשיו למשטרה והם כבר נמצאים מול החוקר, צריך מאוד להיזהר בזה שאנחנו עכשיו נפנה. כי מרכזי הגנה זה מצריך תיאום מראש. אני לא יכולה ישר להגיד לה 'סבבה, בואי, עכשיו את הולכת למרכז'. תלוי, אם זה מתאפשר זה יופי. אבל זה אומר שהיא צריכה לעבור עוד תחנה. לפעמים צריך להיות מספיק רגישים לעניין הזה, אם היא נמצאת פה עכשיו, היא אזרה כבר את האומץ להגיע. אם אני אבקש ממנה לדחות את זה עוד טיפה היא כבר לא תגיע. חוקר צריך להיות מאוד זהיר בעניין הזה. 

לפעמים הם מזהים שיש פה אולי איזה שהוא חשש או איזה שהיא נטייה לזה שהיא כבר לא תגיע אחר כך, יעדיפו לגבות ממנה הודעה באותו מקום. אבל אין ספק שגם אנחנו מאוד מעדיפים את זה. אין לי ספק שהמענה שניתן במרכז הגנה הוא יותר מותאם ויותר מוצלח ממה שיכול להינתן בתחנה. לא כי בתחנה הם לא טובים, אלא כי באמת כל הפסיליטיס שיש, כל המענים שיש הם הרבה יותר טובים, הרבה יותר מוצלחים. ואנחנו עובדים על זה כל הזמן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. השאלה הבאה עדיין אלייך. אני מודה אבל כגילוי נאות שאני יודע את התשובה. האם המשטרה מבצעת חקירות רק בעקבות הגשת תלונה רשמית או שדיווח מספיק?

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

תגדיר תלונה רשמית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הגשת תלונה. להגיע ליומן. 

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

משטרת ישראל, החוק מגדיר שברגע שנודע למשטרה על חשד לביצוע עבירה אנחנו פותחים, מתחילים לבדוק את העניין הזה. אני לא חייבת בהכרח תלונה רשמית של, לא יודעת, של קורבן עבירה או של עד. דיווחי רווחה לצורך העניין הם לא בגדר תלונה רשמית, אבל הם בגדר של מסירת הודעה למשטרה על קיומו של חשד. ובעקבות זה נפתח תיק, בהחלט. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב. אז ברשותך, ככל שיותיר לנו הזמן, את מבקרת פה הרבה בכנסת? אוקיי, איפה המשרד שלך?

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

בבית הטורקיז, בית תלפיות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב. בסוף הדיון הצוות שלי, מי מהצוות שלי יחליף איתך פרטים. ככל שיותיר לנו הזמן בסיום הדיון, כי הלו"ז שלי מעט צפוף ודחוק היום, אני אשמח להיפגש איתך, לשוחח איתך ולשתף אותך במקרה מזעזע שנחשפתי אליו שמאז מדיר שינה מעיניי. ולפחות בחוויה שלי המציאות שאת מדברת עליה לא מתקיימת, למרות שאני מעורב מאז שנחשפתי ועירבתי בתוך העניין מקבילים שלך, בכירים, אפילו בכירים מאוד, שאני עובד איתם בשיתוף פעולה רציף במגוון נושאים. בסדר?

 << אורח >> סיון שחר: << אורח >>  

אין בעיה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב. לפני שנעבור לנושא הבא אני אשמח בבקשה לדעת, שמונה דוברות אם אני סופר נכון קיבלו את רשות הדיבור, ללא הגבלה. כולן התמקדו רק בפגיעות מיניות. שמתן לב? 

 << אורח >> גלי חצב לנדאו: << אורח >>  

לא. גלי חצב, עו"ד, מהפרקליטות. לא, אני חושבת שמרכזי הגנה מטפלים גם בפגיעות אלימות וגם בפגיעות מיניות. כשאתה אומר התמקדו למה הכוונה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, נדייק. אמרתי ששמונה הדוברות שדיברו דיברו על החלק של הפגיעות המיניות. פגיעה בילדים ונוער כפי שסקרתי, אני אומר רגע מה הסקירה, שמישהו הסב את תשומת ליבי שבהתייחסות שלו הוא דיבר על דרכי הטיפול והאפיון והמניעה של פגיעות שהן לא פגיעות מיניות. מה, יכול להיות שאני הבנתי פה משהו לא נכון. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

היו דברים שהתמקדו בדברים של הפגיעות המיניות, כמו במרכזי טיפול לפגיעות מיניות. אבל כל מה שדיברתי עליו היה כוללני. הוא בכלל לא התייחס לסוגייה ספציפית. אבל בתוך הדוח, אם שמת לב, התייחסתי גם לפגיעות מיניות וגם לפגיעות פיזיות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הדוח כן. לכן אני שאלתי את עניין החיתוכים של איסוף הנתונים בין סוגי הפגיעות, אפיון המפגעים, הכמויות והאזורים. זאת אומרת, אנחנו יודעים שבאוכלוסייה מסוימת, סתם אני מעלה משהו שהוא לא משולל יסוד, שסביר להניח או שאם אני מבין נכון, שרוב הפגיעות בחסרי ישע, ילדים ובני נוער שאינם בגירים, בקרב האוכלוסייה החרדית הן לא פגיעות פיזיות של אלימות, אלא יותר פגיעות מיניות. כך אני מניח מתוך מה שאני חוקר. ואגב, קיבלתי עכשיו גם כותרת מהצוות שלי, שתוך כדי הדיון שלנו יצאה כותרת, איזה שהוא פוש בתקשורת, שעוסקת בזה בדיוק. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  


אני יכולה להגיד לך מהנתונים של דיווחים לעו"סים לפי חוק הנוער, אבל ללא חלוקה פנימית של מגזרים או חברות בישראל. רוב הדיווחים שמגיעים אלינו הם על הזנחה ואלימות פיזית. אלימות מינית מגיעה בסוף. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני אספר לך למה. אני האחרון שיכול לספר לך. הזנחה ניכרת בעין. אלימות פיזית הרבה פעמים ניכרת בעין. אין ברירה להגיע למיון ולהגיד טפלו בילד, הוא נחבל. ואז אומרים רק רגע, זאת לא חבלה סבירה, משהו פה נראה לי לא זה, בואו נציף את זה, מקפיצים את זה. יש סנסורים. בסדר? לכן את זה רואים יותר, לא כי זה קורה יותר. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

אני לא אמרתי שזה קורה יותר, אמרתי רק מה מגיע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז אני אומר, זה מחזיר אותנו קודם לאותה שאלת מחקר שביקשתי, שהצעתי שננסה לאפיין את סוגי הפגיעות, סוגי המפגעים בקרבה שלהם או באי קרבה, ובין האוכלוסיות השונות. הלוואי ובין הגילאים השונים. הלוואי. אני מניח שלחלק מהשאלות יש לנו כבר תשובה. חלק צריך באמת לחקור את זה ואולי להגיע להבנה באמת חלוטה, כדי שנדע איך לטייב את הטיפול ואת האיתור. 

זה משהו שקיבלתי ממש, שאלתם אותי, מישהו שם לי טלפון מול העיניים. זה אלעזר היקר. אז ככה, ציטוט: "כמעט כולם נפגעו בתוך המשפחה. המקלט הסודי להצלת נשים חרדיות ממעגל הזנות". שמביא כתבה מאוד ארוכה, מאוד מפורטת. אנחנו גם יודעים שהרבה ממי שירדו לזנות זאת תוצאה אינטרפרטציה שלילית לפגיעה בילדות או זה. אז זה לא משהו שהוא חריג. 

 << אורח >> חוה לוי: << אורח >>  

כן, אבל זה כבר אוכלוסייה מאוד ספציפית, כמו שאמרת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן. אבל זה מה שאני אמרתי. שאנחנו רוצים רגע ללמוד בחלוקה סוג האוכלוסייה המגזרית, הגילאים, סוגי הפגיעות בהם והגילאים שבהם הם נפגעים. סביר להניח שילד שחבר פגע בו בבית הספר סבירות הדעת להניח שהיא תהיה פגיעה פיזית. בסדר? ואם מישהו פגע בילד במקווה כנראה שזה היה תוך כדי שהוא נתן לו סוכרייה גם, אז זה לא פיזית. לזה אני מתכוון. בסדר? 



 << נושא >> הכרה במקצוע רפואת הגנת הילד והקצאת תקנים בתחום זה  << נושא >>  


 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי. אנחנו ברשותכם נעבור לנושא הבא שעוסק בבחינת הצורך בהכשרת רפואה מגנה במוסדות הרפואיים. יש לנו מצגת שתציג אותה ד"ר הדס יחיעם. ברוכה הבאה גברתי. תודה על הסבלנות. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

תודה רבה לכם, תודה על הכינוס של הדיון הזה ולכל מי שנמצא פה. אני אשתדל להיות ממוקדת, כי אני בטוחה שהזמן היקר של כולם קצר. אז שוב, תודה רבה וברוך הבא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

רק בקשה קטנה, ברשותך. איזה שהיא סקירה קטנה. את יושבת ראש החברה הרפואית להגנה על שלום הילד בהסתדרות הרפואית. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אם אפשר בבקשה איזה שהוא בריף קטן, לחשוף אותנו לפועלכם. זה מתחיל בזה? יופי, נפלא. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

כן. אז אני באמת הדס יחיעם, אני יושבת ראש החברה הרפואית להגנת הילד. יושבות ויושב לצידי חברי הוועד של החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית בישראל. ד"ר דבורה פרידר, ד"ר מיכל מימון וד"ר אלון יולביץ. הם יציגו את עצמם בהמשך. 

אנחנו באמת שנייה נסביר את מהות העניין של רפואת הגנת הילד ואיפה האתגרים שלנו ולמה בעצם אנחנו ביקשנו להעלות את הנושא לדיון כאן. זה לא ארוך, אל תדאגו. 

(הצגת מצגת)

אנחנו נדבר גם על הילד הזה שאתה שאלת לגביו, על הפגיעה הגופנית. הילד בן חמישה שבועות. התמונות הם מגוגל, הם לא של ילדים שאנחנו טיפלנו בהם באמת. אבל זה מבוסס, כמו שנאמר, מבוסס על סיפור אמיתי. ילד בן חמישה שבועות שהגיע עם חבלה בפנים ובבדיקה גופנית גם התגלה שבר בירך ימין. הוא בן חמישה שבועות, בן פחות מחודשיים. 

אנחנו נדבר על הילדה הזו שהיא בת שש והגיעה למיון אחרי אירוע שאירע באירוע משפחתי שהיא הייתה בו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אילוסטרציה, נכון?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אילוסטרציה, הכול מהרשת. לא ילדים שהיו באמת מעורבים. 

אנחנו נדבר גם עליה, שעלה שם חשד לפגיעה מינית. ובעצם השיח שלנו פה נוגע לשני ילדים כמו הילדים האלה וכל הילדים הנוספים שמגיעים לפתחנו בתוך המערכת הרפואית במדינת ישראל. או מחוץ למערכת הרפואית, אבל זקוקים לתפקיד הרופא שאנחנו קוראים לו רופא הגנת הילד. 

מדובר למעשה במומחיות. מומחיות רפואית שמתמקדת באמת בטיפול וגם באג'נדות של מניעה של מקרים של התעללות בילדים. אנחנו מטפלים בפגיעות פיזיות, בפגיעות מיניות, בהזנחה, בהתעללות רפואית, בהתעללות רגשית. מדובר באמת ברופאים מומחים שיודעים, חלק מהמומחיות שלהם זה גם לטפל בכל הנדבכים הרפואיים, המשפטיים, אבל גם בשיתופי הפעולה. אנחנו גם יודעים לדבר עם המערכות האחרות. יודעים איך לדבר עם עובדים סוציאליים ברווחה ועובדים סוציאליים לחוק הנוער. עם השוטרים, עם החוקרים. כל השולחן הזה הוא כבר על ספיד דייל של כולנו. 

המומחיות שלנו היא בעצם מתמקדת במספר נושאים. פה מובאים רק חלקם. אנחנו מתמקדים גם בהערכה הרפואית. זאת אומרת שילד כזה שמגיע אלינו תחילה צריך להגיע לרופא שאנחנו לימדנו אותו כמובן איך לאתר אותו ואיך לחשוד שאולי הוא נפגע עבירה. אנחנו צריכים לעשות בדיקה גופנית מדוקדקת, לאתר עדות לפגיעות נוספות. לראות אם באמת יש פה חשד לפגיעה מכוונת או אולי יש פה אבחנה מבדלת של בעיה רפואית אחרת. 

לדבר עם המשפחה ברגישות ובשקיפות ובכבוד. גם אם אנחנו חושבים שהפגיעה שלו היא לא תאונה. אנחנו מתעסקים גם בנדבך המשפטי. זה אומר שבפגיעות מיניות אנחנו אמונים בחלק מהמקרים על איסוף דגימות של DNA, על תיעוד הפגיעות, על תיעוד החבלות. על כתיבת חוות דעת משפטית רפואית, שזה תהליך שהוא נעשה ברזולוציה מאוד גבוהה ולוקח זמן רב, כי אנחנו עובדים גם עם הפרקליטים. פה יושבת נציגה שלהם. רוצים להגיש להם חוות דעת כמה שיותר טובה שתעזור להם בהליך, שיעזור לילד בסופו של דבר. 

שוב, אנחנו מתמקצעים בשיתוף פעולה רק מקצועי. להכיר את הפרקליטים, להכיר את השוטרים, להכיר את החברים ברווחה ובמשרד הבריאות וביחד לקדם את הטיפול של הילדים האלה. אנחנו אמונים על הוראה והכשרות לרופאי הילדים, לסטז'רים, לסטודנטים, לרופאי משפחה, לרופאי נשים, לאורתופדים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה עם פקידות הקבלה?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

לפקידות הקבלה. ההכשרות שלנו הן הכשרות לצוותים רב מקצועיים. זה באמת מכלול שמטפל ומתמקד בשביל הילד במרכז. אנחנו עוסקים, כמו שאתם רואים, גם בקידום מדיניות ומניעה, יחד עם השותפים שלנו בפורומים שונים. 

מה קורה בעולם? בארצות הברית כ-20 שנה רפואת הגנה הילד, זה נקרא child abuse pediatrician. הם רופאים מומחים, זו התמחות על מתוך רפואת ילדים. זאת אומרת רופא מומחה ברפואת ילדים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תת התמחות. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

בדיוק. שאורכת שלוש שנים. שם צריך להיות רופא בכל בית חולים גדול. בפועל בכל בית חולים גדול בארצות הברית יש יחידה שלמה של מספר רופאים. יחד כמובן עם עובדים ועובדות סוציאליות ופסיכולוגים וכל מי שצריך להיות חלק מהמערך. וגם בארצות הברית וקנדה יש את בתי לין, שהרופאים שם הם שחקני מפתח. 

באירופה, בעיקר בבריטניה, גם שם הרופאים מוגדרים טיפה אחרת. זה לא בדיוק מומחיות או התמחות על, אבל הרופאים הם רופאים שמוקצים לדבר והם עובדים מתוך תקינה ומתוך משרה מסודרת. זאת אומרת, יש יחידות מסודרות כאלה וגם שם יש מרכזי הגנה שבהם הרופאים הללו עובדים. 

זאת אומרת, המקצוע הזה הוא מקצוע מוסדר בארצות הברית ובאירופה ובקנדה. 

מה בישראל בעצם? יש פה איזה שהיא דיאגרמה שהיא למעשה אבולוציה של המקצוע הזה, שמתחילה באמת באירוע קשה שאולי רוב מי שיושב סביב השולחן זוכר אותו, של ילדה בשם מורן באזור הצפון, שבעצם מתה מוות ארוך ובייסורים, אחרי שהסובבים אותה מכל המערכות ידעו שהיא עוברת מסכת התעללות קשה ובעצם לא הציפו את הנושא. הדבר התברר כשהיא כבר הגיעה במצב קשה לאחד מבתי החולים. ומשם מי שהוביל בעיקר את ההליך של חקיקת חוק חובת הדיווח, סעיף לחוק העונשין, היה אז יצחק עדנן במועצה הלאומית לשלום הילד. 

משם בעצם בתוך מערכת הבריאות הצורך עלה וניתן לו מענה על ידי חוזרי מנכ"ל, על ידי החובה בעצם שתהיה ועדת אלימות עם תת הוועדה להגנת הילד בכל בית חולים. נפתחו מרכזי הגנה, שיש בהם גם רופאים, כפי שדובר בדיון הקודם. ושוב, הצורך הלך ועלה, כי בעולם הרפואה, ככל שיש היצע גם עולה הביקוש. סליחה שאני משתמשת במושגים, במונחים כאלה. אבל בעצם הצורך עלה והוכשרו רופאים ייעודיים. 

זאת אומרת, בעצם התבססה מומחיות במדינת ישראל. אנחנו בעצם בוגרי ההכשרות האלה. אחת ב-2008 ואחת ב-2012. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מי הכשיר אתכם?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

משרד הבריאות יחד עם מכון חרוב. מי שיזם את ההכשרות, ד"ר בן יהודה, יורם בן יהודה, שהיה בחו"ל וגם התמקצע בנושא והביא את הדבר הזה למדינת ישראל וצריך להגיד את זה באמת פה, הוא האב המייסד, יחד עם כמובן קולגות שהקימו את הדבר הזה יחד איתו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הכשירו אתכם גם להכשיר?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אנחנו גם מכשירים את הדורות הבאים. אלא שבתוך האבולוציה וההתקדמות וההתמקצעות שלנו מעולם לא השיגה את הדבר תקינה. זאת אומרת שבעצם מ-2008 רופאים שעובדים במקצוע הגנת הילד, רפואת הגנה הילד, הם עובדים למעשה בהתנדבות או בנוסף על תפקיד. יש להם משרות אחרות בבתי החולים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא חושב שזה לא ראוי, גברתי. אדרבא, אני חושב שזה ראוי. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

סליחה, מה?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לצפות שמאפס יהיו רופאים ייעודיים שזה רק מה שהם עושים וזאת לא הסמכה נוספת על ההסמכה שלהם, זה גם משהו לפרסטיז'ה האישית של הרופא. בן אדם למד המון שנים. הוא לא רוצה לטפל במקרה אחד ל-, הוא רוצה לטפל. אני מניח שהתכיפות יותר צפופה מאחד ל-. אבל עדיין. כמה מקרים כאלה מגיעים לבית חולים ממוצע ביום?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

עוד מעט אני אגע במספרים, ברשותך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יכול להיות שאני לגמרי לא?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אני אגע רגע במספרים ואני אדבר גם על מה שאנחנו עושים. אבל מדובר בהרבה מאוד עבודה, הרבה מאוד מקרים. הרבה מאוד ייעוצים. אני באופן אישי ייעצתי בכ-250-300 ייעוצים בשנה החולפת. בבתי חולים גדולים יותר מדובר על 500-600 ייעוצים בשנה. מתוכם יש מקרים שהם מורכבים מאוד, שהם כרוכים באמת במתן עדות, בבדיקה מדוקדקת, בבדיקות עזר, בתיאומים, בשיחות עם משפחה, בכינוס ועדות תיאום טיפול ותכנון טיפול. עדות בבית משפט, כתיבת חוות דעת משפטית רפואית. תיאום של בדיקות מחלות אחרות שאולי בזה מדובר או אולי מחלה אחרת שבעצם היא לא מחלה אחרת, היא התעללות. זאת אומרת, העבודה היא עבודה בהיקף של מומחיות. בדומה למומחה בקרדיולוגיה לילדים או גסטרו אנטרולוג ילדים. 

כמו שלא היית הולך לאף אחד שיברר את מחלת המעי שלך או את מחלת הלב שלך, שאינו מומחה בגסטרו אנטרולוגיה ילדים או קרדיולוגיה ילדים, זה הדבר. זו ההתמקצעות. על זה אנחנו מדברים, זה היקף העבודה. 

כדי לסבר מה קרה, בגלל שאנחנו לא מתוקננים, הרי שמתווך 38 בוגרי ההכשרה בשתי ההכשרות ב-2008 ו-2012, נותרנו עם מיעוט רופאים שעדיין עוסקים בדבר. כיוון שאם אתה רופא במשרה מלאה במקום אחר, כי אתה צריך לשבת על תקן מסוים והמשרה שלך מוגדרת כרופא מומחה ברפואה דחופה במיון, הרי שאין לך את הזמן עכשיו לעזוב את המיון וללכת לשוחח שעה עם משפחה. ואחר כך ללכת לתחנת המשטרה ולתת שם עדות ולהשקיע שבועיים בכתיבת חוות דעת משפטית רפואית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה כבר יושב על התקנון. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

בוודאי. זה בד בבד עם הדיוק והמקצוענות שלנו לעשות טוב עבור הילדים. זאת אומרת, כל הדבר הזה הוא ילד במרכז. והילד הזה, אנחנו בוועדה לזכויות הילד, לילד הזה יש את הזכות לקבל את המעטפת הרפואית מההתחלה עד הסוף על ידי איש המקצוע המיומן ביותר. וזאת המיומנות שאנחנו רכשנו. ובעשור וחצי שחלפו מאז ההכשרה האחרונה אנחנו לא מפסיקים. אנחנו מתמקצעים כל הזמן. אבל אנחנו הולכים ומתמעטים, כיוון שאין באמת את המרחב לעשות את זה. לא מבחינת תקינה והרופאים עובדים פשוט במקומות אחרים. אין מה לעשות. 

במקביל, שוב, אתה אומר הוכשרנו להכשיר. אז אנחנו רוצים להכשיר את הדור הבא. אבל הדור הבא רוצה להיות מוכשר אבל אומר איפה אני אעבוד אחרי שתכשירו אותי? בעצם אין לי מה להגיד לו ואנחנו לא מצליחים להכשיר. עוד סיבה שאתה רואה את המספרים, אנחנו הולכים ומתמעטים. והרופאים שעובדים בזה מן הסתם נשחקים מהעומס ומהיעדר התקינה. אנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו חוששים זה להיות או לחדול. אנחנו לא רוצים שהמקצוע הזה ייעלם במדינת ישראל. בשום מקום בעולם, כמו שהדגמתי, לא בארצות הברית ולא בקנדה ולא באירופה, רופאים כאלה עובדים ללא תקן וללא משרה מסודרת. 

קצת מספרים שביקשת. יש פה מעט מספרים, יש אבל המון עבודות. תשאל, אני כנראה אוכל לשלוף איזה שהוא מחקר שמדבר על איזה שהוא מספר. אבל כדי לסבר טיפה על ההיקפים. אם מסתכלים על מספרים בארצות הברית, משהו כמו 10% ל-15% מהילדים שעוברים התעללות או הזנחה מגיעים למערכת הבריאות. דיברנו גם על יועצים ומדריכים ועובדים סוציאליים ומורים וצוותים חינוכיים. אבל קצת יותר מ-10% בוחרים לגשת קודם כל לרופא. ולא תמיד הם ידברו. הם או בגיל שהם עדיין לא יודעים לדבר, החבלות. או שהם מנסים לדבר ברמזים וצריך להיות שם רופא שיידע לזהות את הדגלים האדומים. אבל לא רק לזהות אותם, גם יידע מה לעשות איתם אחר כך ולמי לפנות ועם מי להתייעץ. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ברשותך, שאלה אחת, רק בשביל להבין. נגזרת, הסעיף השלישי, ה-71% שנבדקו במלר"ד הם נגזרת של חלק מה-19%?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני חייב להודות ש-19% זה מספר נמוך מכפי שאני הייתי - - -

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

המספר הזה מדבר, העבודה הספציפית שאתה מצביע עליה היא עבודה שבדקה רק את מקרי התמותה. זאת אומרת הילדים שמתו מהתעללות. סיימו את חייהם. ובסיום חייהם, לאחר המוות בוצעה נתיחה ונקבע שהם בעצם נרצחו מהתעללות. מתוכם 1 ל-5 חודש לפני מותו היה אצל רופא או רופאה עם תלונה שהיא קשורה להתעללות ולא אותר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אוקיי, אז הנתון הנמוך בזה יכול להסביר באמת את הצורך בעיבוי המערך הרפואי. כי זה נתון נמוך. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

זה נתון, יש נתונים שהמשמעות שלהם היא מספרית ויש נתונים שהמשמעות שלהם היא מקצועית מהותית. זאת אומרת, אתה מדבר על מספר שהוא נראה לך נמוך, אבל המשמעות הקלינית שלו היא מוות.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן. אני אומר, אם רק 19% מסך המקרים המדווחים - - -

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אבל רוב ההורים לא מביאים את הילדים לרופא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל לא כשילד נפטר. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אבל אנחנו לא רוצים לזהות אותו כשהוא נפטר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, את צודקת. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

כשאנחנו בודקים את הילדים שמגיעים ללא רוח חיים למיון אנחנו מסתכלים אחורה, הם פוספסו לפני זה. כנראה. והעבודה שלנו לוודא שהם לא יפוספסו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני אומר, בעיניי זה נתון נמוך. ובעצם היותו נמוך הוא מגביר באמת את הצורך בתקנון הצוותים המוכשרים. בסדר? שם אני נמצא. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אפשר להסתכל על זה גם ככה. כי היינו רוצים שהם יבואו יותר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ברור. לא שהם יבואו יותר. הם באים. שנייה. הרופא המוכשר הוא לא קטליזטור שגורם להורה לפנות ילד. הרופא המוכשר בתקנון בהיקפים גבוהים קיים כדי לזהות אחוז גבוה יותר מכפי שנחזה היום. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אז כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זו המסקנה שאני לומד מהנתון. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

כן. אז אנחנו מסתכלים באותו אופן על המספרים, כן. 

מתוך הילדים שאנחנו רואים במיון, שוב, הסטטיסטיקה מדברת על זה שמשהו כמו 10% מהם נפגעי התעללות והזנחה. זה אומר שבמשמרת מיון של אחד מבתי החולים בארץ אתמול, אם הגיעו 70 ילדים בערב, שזה הממוצע בחדרי מיון גדולים, משהו כמו שבעה נפגעי התעללות והזנחה. משהו כמו 10% מהילדים שהגיעו למיון הם כנראה נפגעי התעללות והזנחה בצורה כזו או אחרת. זה הנתון השני שאתה רואה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מקווה שהבנתי אותך לא טוב. בסדר? לאט-לאט. כמה כאלה שאינם בגירים מגיעים ביממה ממוצעת לבית חולים ממוצע?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

במיון ילדים, זה תלוי בגודל של בית החולים, הנפח ליום הוא בין 100 ל-140 ילדים ביום. שזה אומר מגיל לידה עד 18.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זאת אומרת בין 10 ל-14 מקרים שמעורבים בהתעללות ו/או הזנחה הם מקרב המגיעים ביום. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

לפי העבודה האמריקאית הזאת שאני מציגה, כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא. לא לקחתם אבל איזה שהוא מקרה בוחן בבית חולים?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

יש לי עוד עבודה ישראלית שנעשתה, בהמשך, אם אתה רוצה את הנתונים שלנו בארץ. הנתון הוא נתון קשה מאוד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מזעזע, מה זה קשה?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מחריד. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בואי, בואי נתקדם. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

ועם זאת, אם מסתכלים על כלל הדיווחים לרשויות על התעללות והזנחה מיעוטם מגיעות ממערכת הבריאות. ובעצם מה זה אומר? שאנחנו מדווחים פחות ממערכת הבריאות זה אומר שאנחנו מאתרים פחות במערכת הבריאות. 

זאת עבודה ישראלית מ-2014, טריאנה, של פרופ' רחלי ויזל ושותפיה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

סליחה על הבורות, טריאנה?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

זה היה השם של העבודה. פשוט סביב השולחן שלנו יש אנשים שמכירים את מילת המפתח הזה. אז הקפצתי להם. היא בעצם העבודה הראשונה שבדקה את השכיחות על ידי שאלונים בגוף ראשון. הם חילקו שאלונים לילדים, לנערים ונערות ושאלו אותם בגוף ראשון. ואחד הדברים בעיקר שהעבודה הזאת ממחישה, אני חושבת שמעבר לכניסה למספרים, בגלל אולי קוצר הזמן, היא ממחישה את הפער שבין הדיווחים של הילדים בגוף ראשון לבין מה שאנחנו מדווחים כמערכת. בעצם זה ממש נורית אזהרה לנו. אנחנו לא מספיק מאתרים את הילדים האלה ויש פער בין הדיווחים שלהם לאיתור שלנו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אפשר רגע שקופית אחורה? 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

התעללות בילדים זה תחום שהוא כבר הרבה מאוד שנים בקהילה המדעית הרפואית ידוע ומוכר כבעיה אמיתית בבריאות הציבור וגם בעיה חברתית וכלכלית לאומית. הרבה מאוד שנים זה מוגדר כך, כיוון שגם שם יש כבר עבודות שמוכיחות את הקשר בין התעללות ואירועי טראומה בילדות לבין בעיות בריאותיות ארוכות טווח. 

גם בעיות שקשורות לדיכאון, חרדה, אובדנות, הפרעות אכילה, התמכרויות וילדים שהופכים להורים מתעללים בעצמם. אבל גם השמנה, סכרת, יתר לחץ דם, שימוש בסמים. ובגדול ילדים שעברו התעללות, זה מוכח מחקרית שתוחלת החיים שלהם כמבוגר היא נמוכה יותר וכמובן שאנחנו מדברים גם על נכויות פיזיות, שזו גם בעיה אמיתית בבריאות הציבור. 

במדינת ישראל קיבלנו גם את המלחמה בשנתיים האחרונות. וצריך להגיד פה שזה משפיע גם לרעה על מצב ההתעללות בילדים. וגם על זה יש הרבה עבודות גם על מדינות אחרות, שמראות שמלבד גורמי סיכון הידועים להתעללות שזה בעיה במשאבים פסיכוסוציאליים, הורה יחידני או הורה שהוא מתמודד נפש בעצמו או ילד שעבר טראומה. אתמול בחדר הזה לדעתי נערך דיון חשוב שנבצר ממני להגיע, למרות שרציתי, על המוגנות של הילדים במתקני המפונים. כל הדברים האלה הוכחו כבר כמעלים שכיחות של התעללות בילדים. וגם על זה יש לנו את האחריות לתת מענה ולעבות את המענים של הילדים האלה. 

אז אם אני חוזרת לילדים שדיברנו עליהם בהתחלה, ילד בן חמישה שבועות שמגיע למערכת הבריאות עם תמונה כזאת, רופא הגנת הילד הוא בודק את הילד והוא מדבר עם המשפחה והוא מתאם בדיקות נוספות. צילומים ובדיקות דם לילד. הוא מגיע לאיזה שהיא מסקנה והוא צריך להחליט ביחד עם עוד גורמים נוספים, עם עובדת סוציאלית שעובדת איתו ביחד ועם הרופא המטפל אם יש פה סיבה להעביר דיווח. במקרה הזה יש בוודאי סיבה. ואז מעבירים את הדיווח ונותנים עדות וכותבים חוות דעת משפטית רפואית ומגישים אותה. משתתפים בוועדת תכנון טיפול, כי אנחנו גם צריכים בתור רופאים לשקף לעובדת סוציאלית לחוק הנוער מה זה אומר על המוגנות של הילד הזה שיש לו שבר בירך. כי זה בסדר שהיא לא תדע שהמשמעות של זה זה עוצמת פגיעה שיכלה הייתה גם להיגמר באובדן חיים. וזה התפקיד שלנו להגיד את זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

סוג של רופא משפטי. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

זה חלק משמעותי ממש מהעבודה. זה נכון. ומההתמקצעות. ואנחנו גם הרבה פעמים עומדים בקשר עם הרווחות גם אחרי שילד כבר משתחרר ממערכת הבריאות כדי באמת לשמוע וגם ללמוד וגם להוסיף את המידע הנוסף שאנחנו מקבלים. 

ילדה כזו צריך לתת לה מענה מאוד מהיר. היא צריכה מענה חירומי דחוף. היא צריכה בדיקה גופנית דחופה מבחינה משפטית, כפי שאמרת. אבל יש פה גם עניין רפואי. היא צריכה בדיקה רפואית, לראות שהפציעה שלה היא פציעה שלא צריך לטפל בה באופן דחוף. אולי יש פה מניעת זיהומים שצריך לבצע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

חדר 4. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

חדר אקוטי וכו'. והדבר הזה צריך להיות מתואם ומתווך. כל הגורמים צריכים לדבר כמו תזמורת אחת מתואמת עבור הילדה הזו, כדי שהיא תקבל את המענה האופטימלי עבורה. ומה שבסוף אנחנו רוצים ומבקשים שהילדים האלה נדע לאתר אותם יותר טוב ונדע לטפל בהם באופן יותר מדויק, ממזער טראומה ולתת להם מענה של מערכת הבריאות כפי שמגיע להם. 

ובתור רופאים מומחים בהגנת הילד בישראל, אלה שממשיכים לעבוד בתחום הזה, ואני כבר אומרת, כל מי שיושב פה בשולחן לא יפסיק, לא משנה מה תהיה המסקנה של הוועדה. אנחנו זקוקים להכרה רשמית במקצוע רפואי. ולשם כך כבר פנינו להסתדרות הרפואית ואנחנו בתהליכים מתקדמים איתם. וכבר עברנו את אחד השלבים ובאמת יש לנו את הגב של ההסתדרות הרפואית והמועצה המדעית, על מנת לבסס את הדבר הזה מבחינה מקצועית. זה הגוף שאנחנו רואים בו את הגוף המקצועי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתם לא חלק מההסתדרות הרפואית?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אנחנו בהסתדרות הרפואית. אנחנו חברה בתוך האיגוד לרפואת הילדים, בתוך ההסתדרות הרפואית, בוודאי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

החברה, מה היא? מלכ"ר? היא חברה עסקית? חברה חברתית?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

לא, זה פשוט איגוד. זה כמו איגוד. קבוצה מקצועית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שהוא מעין אגף בתוך ההסתדרות הרפואית. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

המשמעות שלה היא מקצועית. רפואית מקצועית. בתוך האיגוד לרפואת ילדים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בתוך האיגוד. זאת אומרת, לפנות אליהם, להעלות אותם, אתם חלק מתוכם. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

זאת המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. הם אמורים לתת את ההכרה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הם זרוע נוספת בתוך ההסתדרות הרפואית. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

המועצה המדעית היא גם חלק מההסתדרות הרפואית והיא בעצם החלק שאמון על ההכשרות המקצועיות וההכרות המקצועיות, זה נכון. והמומחיות השונות. ובמקביל אנחנו צריכים את התקינה המוכרת של הרופאים האלה, הרופאים המומחים. שתהיה משרה מוגדרת עם יכולת לעבוד ולפתח את המערכים האלה בתוך בתי החולים ובקהילה, על מנת לתת מענים גם לילדים, גם לרופאים האחרים, גם לגורמים אחרים בקהילה, בשביל באמת לנהל ולהמשיך לפתח ולעשות עוד ועוד טוב לילדים האלה, שכרגע אנחנו מרגישים שאנחנו לא נותנים להם מענה נאות במדינת ישראל. פה אנחנו מבקשים להמשיך ללכת קדימה ולתת מענה נאות. 

אנחנו לא לבד. כל מי שיושב פה סביב השולחן הוא שותף שלנו. ואנחנו מאוד מעריכים את כל השותפים שלנו ועובדים ביחד. יש לנו תהליכים כבר על שולחן העבודה עם הרבה מאוד מהשותפים שמצוינים פה גם בשקף וגם סביב השולחן וזה חשוב מאוד להגיד. 

תודה רבה באמת על הדיון הזה וגם שנשארתם למרות שהתארך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

קודם כל, תודה רבה על ההנגשה ועל החשיפה. יש לי כמה שאלות. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

בשמחה, בשביל זה אנחנו פה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה. עד כמה מנכ"ל משרד הבריאות ו/או שר הבריאות מכירים את הדוח הזה, את עולם התוכן, את הפעילות. חשופים לצורך ההכרחי בתקנון?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אני אפנה אליכם, אבל אנחנו מספר פעמים שלחנו ניירות עמדה, מכתבים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא שלחנו ניירות עמדה. זה לא. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

שמוענו. אבל אולי אתן רוצות לענות? נפגשנו לא עם המנכ"ל ועם השר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, תראו, שנייה, שנייה. אני לא פונה כרגע לנציגי משרד הבריאות. עוד מעט אני פונה אליהם. אני פונה אליכם בינתיים. אתם מקדישים כייעוד, כשליחות חיים, תת התמחות בנושא מאוד מאוד כאוב ומזעזע ואנחנו למדים עכשיו שהוא בהיקפים מטורפים. לא רוצה לומר מה מסקנת הביניים שלי מזה, אבל אני מתבייש להגיד את זה אפילו. אז אם גם מוכשרים וגם מכשירים וגם מאוגדים ומבצעים מחקרים ובודקים בהשוואות מול המדינות המתועשות ב-OECD. ואתם מטריחים את עצמכם לכאן. ויש רפרנט, יש מישהו שניתן לפנות אליו ולהגיד לו תקשיב, זה אנחנו. אתה לא יכול להגיד הנה, אני לא יודע. הנה אנחנו ומעכשיו כל דקה שעוברת שאתה לא מתקנן את הפעילות שלנו זה עליך. הרי לא התחלתם את הפעילות שלכם שלשום. 

לכן השאלה שלי מה עשיתם כדי שמנכ"ל משרד הבריאות, מנכ"לי משרד הבריאות יידעו את הפעילות, יכירו את הדוח הזה. ייחשפו לנתונים האלה. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

נייר העמדה שאתה קיבלת וגם נשלח כחומר רקע לוועדה נשלח גם למנכ"ל וגם לשר. נעשו פניות גם טלפוניות וגם עם הלשכות והיועצים. אנחנו מציפים את הנושא בכל אפשרות מול משרד הבריאות. וגם נפגשנו, כמו שנאמר, עם ראש אגף רפואה. אנחנו בכל הזדמנות שיש מציפים את העניין מול משרד הבריאות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה לא כל הזדמנות שיש. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

באופן אקטיבי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, שנייה. אני אומר לך משהו, תמי. זה לא עולה על הדרך. אני מקבל ניירות עמדה ופניות קלסרים. לא יודע לצלול לכולם. אם הצוות לא בא ואומר לי תקשיב, הגיע עכשיו זה וזה ועכשיו צריך לעשות את זה וזה ואת זה, ובוא תכיר ותחקור את זה ואת זה. ובעקבות זה בוא תיפגש איתם ותניע תהליך. זה לא משהו שאני מצוי בו, אני גם לא נביא. זה גם לא מעולמות התוכן שאני עושה אותם כל היום. 

יש שר, אתם יושבים, הפעילות שלכם אמורה להיות מאוגדת ומתוקננת תחת משרד הבריאות. הוא אמור לפרוש את חסותו עליכם. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אנחנו בתוך משרד הבריאות, בעצם הכתובת שלנו במשרד הבריאות היא בתוך אגף רפואה, בתוך המחלקה לשירות סוציאלי, בתוך המחלקה לאלימות במשפחה ופגיעה מינית. שם בעצם אנחנו יושבים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מי מנהל אגף הרפואה במשרד הבריאות?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

ד"ר הגר מזרחי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ד"ר הגר מזרחי. היא מכירה את הנתונים שאתם מספרים לי?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יופי. בכוחה לתקנן תקנים נדרשים?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אני לא יודעת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בהנחה שבכוחה לתקנן, היא מזדהה עם הצורך שאתם מדברים? כי אותי מאוד שכנעתם. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

מהדיון שקיימנו היה נשמע שהיא בהחלט רואה את החשיבות ברמה שגם אתה מציין והדיון היה דיון פורה וטוב. ושוב, אני חייבת לציין, התקינה הזאת באמת תצטרך להגיע כאג'נדה לאומית. כעניין בסדר עדיפויות לאומי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל איך מניעים את התהליכים האלה? באמצעות הרפרנטים הרלוונטיים. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

אנחנו בשביל זה גם פה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בסדר. אני שייבה קטנה במערכת. בסדר? לא מתכוון להמעיט מחשיבותה ומהמחויבות שלה, אבל אני עושה איתך עכשיו סיעור מוחות שאני אמור לעשות איתך לא בדיון. אני מנסה רגע רק ללמוד מכם. את יודעת, אתם כל כך משקיעים. לקחת לוביסטים, לרתום אנשים שעוסקים בתחום הרפואה ביום יום בפעילות הפרלמנטרית ו/או הממשלתית שלהם. לשרוץ, סליחה על הביטוי, על המינוח, אבל בוועדת הבריאות. לוודא שחלק מהליסט הקבוע של הבוקר טוב והלילה טוב של מנהלת האגף, לוודא שכל יום שעובר זה יום אסון. אתם לא מדברים על מקרה אחד במחוז ביממה. אתם מדברים בין 10 ל-14 מקרים בממוצע בבית חולים ממוצע ביום בארץ. בכל מקום. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אתם מבינים על מה אתם מדברים? זה יותר ממגפה. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

זו מגפה, כן. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה יותר ממגפה. כי למגפה מכירים אותה, נזהרים ממנה, נרתעים ממנה. יש לה גם סימנים מחשידים. ונותנים חיסון רוחבי. לא שואלים נדבקת, לא נדבקת, בוא תקבל חיסון. זה אין, זה לא הוקוס פוקוס. זה בפינצטה צריך. 

לכן אני שואל מה אתם עושים באופן אקטיבי. כי אתם לא צריכים להתאמץ בשביל לשכנע את האנשים. את עושה את זה יפה, את עושה את זה נכון, את עושה את זה בצניעות, את עושה את זה במקצוענות. וגם המצגות שאתם מראים פה הן כאלה שאי אפשר להישאר אדיש אליהן, אי אפשר. 

וזה מוביל אותי לשאלה הבאה, בסדר? חלק מבתי החולים, בוודאי הפרטיים, פועלים מסביב לשעון כדי לקלוט לקוחות. קודם דיברנו על לקוחות שהם ילדים, לקוחות שבכפייה הם נהיו לקוחות. ובבתי חולים, מי שמגיע בשערי בית החולים מקבל טיפול הוא לקוח. חלק מהלקוחות הקטגוריה שמאוד מאוד מבוקשת ומשקיעים בה הון עתק כדי לשדל את הלקוחות לצרוך את השירות אצלם זה יולדות. הם עושים פרסומים, מביאים משפיעני רשת. מכשירים אווירה של בית מלון, מביאים יום סיור, יום לימוד הנקה ועולם ומלואו. כי כל אחד שמגיע הם מקבלים עליו כסף, והרבה. והוא גם חלק מיצירת תהודה ושם של יוקרה במערכת בריאות מתקדמת, שאותו בית חולים רוצה לייחס את זה לעצמו. 

פניתם לבתי חולים פרטיים ועניינתם אותם באפשרות שיתקננו אצלם ויהיו פורצי דרך כמי שהכשירו וקלטו מוכשרים בתקן של רופא מוגנות, מתמקצעים במוגנות לילדים?

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

יש לנו פה את ד"ר דבורה פרידלר, שהיא רופאת הגנת הילד בהדסה, שהוא אחד מבתי החולים הבודדים שמתקנן את הדבר הזה כרגע במדינת ישראל. בכל בית חולים שבו עובד רופא הגנת הילד, באותו בית חולים נעשית עבודה מול ההנהלות על מנת לתקנן את המקצוע הזה. מקצוע הגנת הילד הוא לא מקצוע שיביא לקוחות, כפי שציינת, לבית החולים. כי בניגוד ליולדות, ההורים לא יחפשו את בית החולים שבו הילד שלהם יאותר ויביאו אותו לבית החולים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

פה לא צריך לחפש, הם גם מגיעים. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

דרך אגב, אני לא רוצה, הפוגעים הם לא בהכרח ההורים בילדים. זה חשוב להגיד. אבל זה לא מקצוע שיניב רווח לבית החולים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בוודאי שכן. בית חולים, זכות הקיום שלו, בטח פרטי, הוא ביכולת שלו להתהדר בהיקף הפעילות המחקרים והתוצאות שמביאים לעולם בתחום הרפואה. בסדר? הם חוקרים דברים, מפתחים דברים, מנסים דברים, בתחומים נרחבים מאוד. חלק גדול מהם הם לא עושים את זה כדי לשדל אנשים להגיע, הם עושים את זה כי זה שהם מגיעים ומתמחים בזה מוסיף ליוקרה שלהם בקהילה הבין לאומית הרפואית. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

במבחן התוצאה כשאנחנו פונים להנהלות אנחנו מגלים שהמשאבים, זה לא בראש סדר העדיפויות שלהם, אם לנסח כך. יש בתי חולים מסוימים שהביעו עניין באמת בהקמת מרכז מצוינות, כפי שציינת. וזה טרם התכנס לכדי מערך מסודר ומתוקנן. בוודאי שאנחנו עובדים על הדברים האלה במקביל. איפה שאפשר לעבוד ועם כל מי שאפשר לעבוד אנחנו שם ועובדים. 

עם המועצה המדעית, עם משרד הבריאות, עם הנהלות בתי החולים. את רוצה לדבר טיפה על מה שקורה בהדסה?

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

ד"ר דבורה פרידלר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את מופיעה לי כגזברית החברה הרפואית להגנת הילד. 

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

נכון. אני בוועד החברה להגנת הילד ואני גם ראש צוות הגנת הילד בהדסה עין כרם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז הואיל ואנחנו נאלצים לחתור לסיום הדיון, כמה שאלות ממוקדות, כדי שנצלול טיפה יותר לעומק באירוע. 

כמה שנים מתקיימת הפעילות בבית חולים הדסה?

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

אני יכולה להגיד שבהדסה אני אישית הצטרפתי בשנת 2019. ובניגוד למיכל והדס, שהן עשו את ההכשרות של משרד הבריאות לפני, לי באמת לא היה כל כך איפה להיות מוכשרת, כי עכשיו אנחנו עובדים על בעצם הקמת תת התמחות, השתלמות עמיתים מסודרת פה בארץ. אני נסעתי לתקופה קצרה לארצות הברית כדי ללמוד את זה שם. מיכל הייתה הטוויטרית שלי פה בארץ ולימדה אותי כשהיא הייתה בבאר שבע ואני בירושלים. 

בעצם בהדסה יש רופאים לפניי, שני רופאים שעסקו בזה והם היו בהכשרות האלה. ויורם בן יהודה, אגב, שדיברו עליו שהוא האב המייסד, הוא מגיע מהדסה עין כרם, הוא מגיע משם במקור. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מבין. אני רק אומר, כמה זמן מאז שיש שלט בכניסה לאיזה שהוא חדר בבית חולים הדסה?

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

אין שלט. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אין שלט. זאת אומרת שאין פעילות מוסדרת מתוקננת בהדסה. 

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

גם בהדסה מה שיש זה בעיקר רצון טוב של המנהלים שלי, שמאפשרים לי את הזמן ונותנים לי, אני רופאת רפואה דחופה ילדים. גם אני עובדת במיון ילדים הדסה, שם אני עובדת. זה התפקיד הרשמי שלי. בתוך זה נותנים לי את האפשרות לעשות גם את הגנת הילד. אבל זה לא מסודר, אין עדיין מקצוע כזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הבנתי. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

אני אשמח גם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בוודאי. ברוכה הבאה, ד"ר מיכל מימון. המזכ"לית. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

מזכירת החברה. אני אגיד, אני אמנם עובדת היום בתור סגנית רופאה מחוזית במחוז דרום במכבי, אבל עבדתי בסורוקה. אני בוגרת הקורס הראשון ולמעשה הקמתי בשנת 2007 כבר את השירות בסורוקה. הקורס הראשון היה חצי שנה אחרי שהתחלתי לעסוק בתחום. הקמתי גם את השירות לבדיקה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית מתחת לגיל 18 באמת עד לפני שנתיים. הייתי גם הרופאה של בית לין בבאר שבע. 

באמת אני אגיד, צריך להבין שכל אחד מאתנו בעצם יצר לעצמו את התנאים לעבוד בתוך בית החולים שלו, במלחמות קשות. אני גם בתקופה שהייתי בסורוקה קיבלתי איזה שהוא חלק מהזמן לעשות את זה. אבל רוב הרופאים שעובדים בתחום הזה יש להם משרה מלאה בתפקיד אחר. ואנחנו שלושתנו פה רופאות מלר"ד. אני הייתי מנהלת מלר"ד ילדים בסורוקה ובמקביל גם ריכזתי את כל התחום הזה. זאת אומרת, אם מנהל מלר"ד זה כבר יותר מ-100% עבודה, זה היה בנוסף. וכל אחד מאתנו מנסה לתפור לעצמו את האפשרות לעסוק בתחום. 

זו בעצם הנקודה החשובה. כי כולנו עושות את זה באמת עם כוונה, כמו שאמרת, מתוך שליחות. אבל כל אחד מהרופאים האלה נאבק למצוא את התנאים המינימליים לעסוק. כי כמו שהדס הסבירה מאוד יפה, כל ילד כזה, זה לא כמו במיון נזלת, חום וקדימה הביתה. זה חשיבה מאוד רחבה. הרבה מאוד זמן שצריך להיות מושקע בזה כדי שזה ייעשה כמו שצריך. ואת הזמן הזה אין לרופאים. 

לכן חלק גדול מהרופאים, כמו שהדס הראתה במצגת, עם השנים פשוט התייאשו ונטשו את התחום ומצאו לעצמם מקצועות אחרים שהם יכולים לעסוק בהם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מטורף. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

אין בארץ בשום בית חולים רופא שהוא מנהל שירות להגנת הילד או מנהל יחידה להגנת הילד. שאלת מה כתוב על הדלת? זה לא כתוב על הדלת. 

אני רוצה להגיד עוד משהו מאוד חשוב, בתי החולים לא רואים את זה כמו שאתה רואה. מבחינת בתי החולים התחום הזה הוא תחום אפור, אפל. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את יודעת כמה תחומים אפורים קיימים בבתי חולים?

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

לא, אבל אפל. לא רק אפור, גם אפל. רוב הרופאים, רופאי הילדים לא רוצים לעסוק. אנחנו רופאי הילדים מורגלים לקחת את הסיפור מההורים ולהאמין להם. כל החשיבה הזאת שאולי ההורים לא אומרים לי את האמת, זה צורת חשיבה שהרבה מאוד רופאי ילדים בכלל לא רוצים לחשוב או להעלות בראש שקיים דבר כזה שהורה יפגע בילד. גם באוכלוסייה הרחבה, וזה לא פוסח גם על הרופאים. 

לכן זה תחום שבתי החולים לא רואים אותו כמשהו כמו שאתה מציג, גאווה או רצון לפתח ולקדם. ומה גם שכלכלית זה לא תחום כמכניס כסף. זה לא ניתוחים, זה לא פרוצדורות. זה לא משתלם לבית חולים להשקיע ולכן זה המצב. זה המצב. וזה חשוב להבין. כי בדיוק בגלל זה אנחנו פה. כי אנחנו חושבות שכל עוד התחום, ועוד פעם, אני כבר משנת 2007 עוסקת בתחום הזה, בעינינו, עד שהתחום הזה לא יהיה מוכר, גם מבחינה מקצועית כתחום כמו גסטרו אנטרולוגית ילדים וריאות ילדים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בחנתם אפשרות להכניס את זה לסילבוס של לומדי הרפואה?

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

כולנו עוסקות בהוראה. 

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

אנחנו מלמדים באוניברסיטאות. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

נאבקות להכניס את זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כחלק אינטגרלי מהסילבוס? 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

כן. בצורה לא מספקת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, מבין, מבין. אין עוד מה לעשות עם זה בשביל להכניס את זה בצורה מספקת. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

אנחנו חושבות שכל סטודנט לרפואה צריך להבין את התחום, להכיר. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, אבל זה בזעיר אנפין. בשביל להתמקצע, שזה תהיה תת התמחות צריך לדעת גם להתקדם עם זה, לעשות עם זה משהו מחר. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

בגלל זה אנחנו חושבות היום, כמו שהדס הציגה, שאלה שתי הזרועות שצריכות לקרות כדי שהתחום הזה יעמוד על הרגליים ונוכל לתת מענה לילדים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. אז אני מבין, חשבתי לרגע, התעודדתי, שיש בתי חולים שהם הסכימו לקלוט באופן יזום וכתוצאה מזה כן הייתי מבקש איזה שהוא מחקר אמפירי בשביל לראות את ההשוואות והכמותיות בין בית חולים מדובר ומטפל ובין כזה שלא ואז לחפש. אבל טוב, זה עדיין לא שם. זה חצי וולונטרי כזה. וולונטרי לגמרי. 

 << אורח >> דבורה פרידלר: << אורח >>  

כן. ואני יכולה להגיד שאצלנו כן אספנו את כל הנתונים של כמה ילדים הוועדה להגנת הילד בעצם טיפלה ואנחנו בשנה הקודמת טיפלנו במעל 300 מקרים בשנה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כן, אבל זה עדיין לא נתון מחקרי שעל בסיסו ניתן באמת לבוא ולהשתמש ולהגיד אדוני המנכ"ל, אדוני השר, תראה מה קורה. למה? כי ד"ר הדס ציינה בצדק רב שאם אין מישהו שזה רק מה שהוא עושה והוא מלווה את התהליך מרגע החשד, לזיהוי, לאבחון, לטיפול, להפניה, לדוחות, לבתי משפט וכן הלאה. אז אין את כל הסל, אני לא רוצה להגיד את המילה "מערסל" כי זה נותן תחושה נעימה מערסל. אבל שעוטף בצורה כזאת מקיפה ונותן מענה הוליסטי, כשאתה אומר הנה זה כבר פה. כי כמה פעמים רופא בתוך הלחץ שלו, שהוא מקבל במיון מקרה אומר אוקיי, אני מטפל במה שחשוב או במה שדחוף? כי יש לי עוד פציינטים שמחכים ואני צריך לקדם את זה. 

אבל אם הוא יודע שיש רופא שזו ההתמקצעות שלו ויש לו משרד, אפילו במרפאות החוץ, בסדר? כותב שחלק מההפניות והבירורים, מחר בבוקר אני רוצה שיגיע לרופא במגל הרופאים המומחים. אז זה לא ייפול בין הכיסאות. ועם זה את יכולה באמת לנהל מחקר. 

 << אורח >> הדס יחיעם: << אורח >>  

זה בדיוק, לשם אנחנו חותרים. זאת אומרת, היכן שיש לך כרגע רופא, על אף שהוא לא מוסדר, הנתונים נאספים, אנחנו אוספים אותם. ולכן כן יש לנו נתונים להציג. הילדים האלה הם ילדים שהם לא באוויר, הם ילדים שכן נקלטו בתוך המערכת הרפואית והכול מתועד ויש לנו ממש נתונים להגיש. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מאה אחוז את צודקת, רק שצריך לבדוק את כל אלה שלא נקלטו. הם באוויר ואז הם משנים את מאזן הסטטיסטיקה שאמורה להציף את ההכרחיות בתקנון הנושא. כך אני רואה את זה. לכן אני שאלתי קודם אם זה משהו מוסדר וממוסד וכזה שכל רופא יודע שכאשר מגיע אליו משהו שנראה לו חשוד, גם אם מגיע מישהו עם תלונה על דלקת באוזן הוא יודע שהוא צריך לעבור דרך המשרד ההוא בסוף, לאפיין, לציין ולתעד. וגם כזה רופא, מן הסתם יהיה חשוף לכלל המערכות והשדות בעולם הרווחה. והטיפול במוגנות במרכזים, להגיד רק רגע, שנייה. ההורה הזה כבר היה איתו פעם סיפור לפני חמש שנים עם ילד אחר בכלל ולא הגענו למיצוי. זה מדליק לי עוד סנסור וכן הלאה, על הדרך הזאת. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >> 

אני רק רק רציתי לחדד עוד משהו. עצם הנוכחות של רופא כמונו בתוך בית חולים גורם לזה שהרופאים האחרים, הצעירים שעובדים בחדר מיון, הבכירים שעובדים במחלקות, זה מעלה את המודעות שלהם. וגם הסיכוי שאם הם יראו ילד כזה ויעלה להם חשד במדובר בהתעללות ויש להם למי לפנות לקבל עזרה ותמיכה, הסיכוי שהם יעשו את זה הוא יותר גבוה מאשר שהם יגידו אוקיי, אולי יש פה ואני לא יודע מה לעשות עם זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מאה אחוז את צודקת. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >> 

אני יכולה גם מהניסיון להגיד שראו את זה בצורה מאוד יפה. אני לא יכולה להגיד את המספרים כרגע מהראש, אבל את העלייה בדיווחים בבית חולים סורוקה, עם השנים, ככל שהנוכחות הלכה והעמיקה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

כי זה בתודעה, זה ב-minded. 

 << אורח >> מיכל מימון: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז על הדרך הזאת זה ב-minded שלי עכשיו. ואני בלי נדר בימים הקרובים אדבר ואף איפגש עם שר הבריאות החרוץ והנמרץ והאמיץ לפרוץ גבולות ודרך. בסדר? יש לי איתו כבר כמה, במגוון נושאים אחרים שעדיין לא נמצאים בתודעה. 

אני אשמח רגע להקשיב לעמדת משרד הבריאות. מה דעתכן?

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

קודם כל, באמת דיון מרתק. אני מרים פינק, אני סגנית ראש חטיבת רפואה, הסגנית של הגר מזרחי. במקצועי אני פסיכיאטרית ילדים ונוער. אז מי כמוני באמת מבינה את זה, אחרי חמש שנים של התמחות בפסיכיאטריה וכמות המקרים שטיפלתי, שגילינו הזנחות ופגיעות. בין אם בדור של ההורים או בדור של ילדים או אחים של הפונים לבריאות הנפש. המעגלים פה הם מעגלים עצומים. באמת זה כאב לב עצום. 

אני רוצה להביא את הפרספקטיבה בעצם שזאת מערכת שלמה. זו מערכת שלמה, זה היה מדהים לראות פה, כי אני חושבת שזה די נדיר לראות כזאת שותפות בין כל כך הרבה משרדים וכל כך הרבה גורמים שמדברים באותו קול ורוצים לעבוד ועובדים אחד עם השני. אני מאוד מאמינה בזה. אני אגיד גם שיש לי תעודת הוראה ועשיתי תקופות ארוכות גם בתור מורה בבתי ספר בתוך מערכת החינוך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה שנקרא מהבת מצווה. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

כי אני לגמרי מאמינה שהתיקון נמצא בתוך המערכות. וזה לא שילד יגיע פתאום לבית חולים. יראו אותו, הסיבה שבתי ספר מדווחים הכי הרבה כי הם רואים את הילדים שלנו. הם רואים. אנחנו בתור רופאים לא רואים את מרבית הילדים, גם לא את הילדים שלנו, כן?

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

קודם כל את הילדים שלכם. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

בקיצור, באמת אנחנו הערכנו וצריך לצאת לעוד פגישות סופר חשובות על עוד נושאים. אז אני אגיד שאנחנו בקשר עם הרל"י כבר שנים. ונעשו המון פגישות משותפות וגם כל המיזמים שהם הרבה מעבר גם להרל"י, אבל לכל התפיסה של פגיעה הם בסדר עדיפות של החטיבה. מאוד מאוד גבוהים ומאוד מושקעים גם. קורסים שנעשים. רק אני אגיד שמאז פרוץ המלחמה השתתפו מעל 5,000 עובדי מערכת הבריאות בקורסים שהם ממוקדי טראומה. אוקיי? התמחות וכל ההסדרה של הרל"י אנחנו מאוד מברכים על זה. זה פשוט אני אגיד שזה גם קשור כמובן בהסתדרות הרפואית, במועצה המדעית. זאת אומרת, אלה תהליכים מקבילים. כי בסוף, גם אני עברתי כל מיני קורסי הכשרה שהם יותר ספציפיים למשל להפרעות אכילה או לטיפול באובדנות, קורסים מאוד מושקעים של מאות שעות. אבל זה לא תת התמחות. זה בעצם בתוך ההכשרה. אנחנו רוצים לייצר בעצם מקצוע, תת התמחות. שסדר הגודל של זה והממדים של זה הם צריך לפתח אותם בצורה נכונה. 

כל השותפות כאן, לא סתם ישבו כאן כל המשרדים, כי אני רוצה להגיד שלפעמים אומרים שאני יותר עובדת סוציאלית מרופאה, אבל העובדים הסוציאליים פה עושים עבודה מדהימה בעניין. והיא גם חלק, היא חלק מסדר היום שלהם בתוך בית החולים. וגם האחים והאחיות שקשורים לנושא. 

אז אני אומרת שאם מסתכלים על הנושא הזה חשוב להגיד שזה לא רק רופאים. זאת אומרת, זה מערכת שלמה שצריכה להיבנות שיודעת לתת את המענה. והיא גם בתחום המניעה, גם האיתור, גם הטיפול. והיא לא רק בתוך בתי החולים, היא גם בקהילה כמו שציינו פה. לא סתם הוקמו ועדות אלימות בכל המוסדות האלה, שפועלות. ואנחנו יודעים שיש תת דיווח, תת טיפול. 

וגם אני אגיד את האמת, אני חושבת שרופאים, זאת אומרת יושבים פה באמת אנשים שהם פורצי דרך בתחום. אין המון רופאי ילדים שהיו עכשיו מוכנים לעשות עוד קורסים דווקא במקצוע הזה. זה מקצוע לא פשוט. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

יש. לא הרבה, אבל יש. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

יש, יש. אז אני אומרת, צריך לבנות את זה נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ברשותך. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

אני אסיים רק, פשוט בגלל זה. אנחנו לגמרי פועלים יחד להמשיך להסדיר את זה. אני אשמח מאוד, אתה יודע, שתביא את זה לשולחן של מי שאפשר להביא את זה, כי זה סופר קריטי וחשוב. זהו. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

קודם כל, תודה רבה. חשוב לומר גם את מה שידוע, אני מעריך את זה מאוד שזה יוצא ממך. ועדיין השאלה שלי היא אחרת ואנחנו כבר בגלישה משמעותית. וגם מסתבכים עם הנשיאות. אז אני שאלתי גברתי, מה עמדתך, כנושאת משרה בכירה במשרד, לעניין הצורך כפי שעולה מהמחקר והפעילות והסקירה בתקנון משרות שמתמחות בנושא?

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

אני אגיד שאני חושבת שבכלל כל המצב הפיזי, הנפשי של הילדים היום מגיל אפס עד 18 במדינת ישראל הוא משהו שמצריך חשיבה עמוקה. ובתוך זה הנושא של האוכלוסיות הנפגעות, כן? הן אוכלוסייה שצריכה להיות במיקוד מאוד גדול. כי הסיבוכים של זה והסבל מזה הם עצומים. ובאמת כל ילד הוא עולם ומלואו. 

אני חושבת בתחום התקינה צריך להסתכל על זה בשני ממדים: יש את הממד החריף, שאנשים עכשיו מגיעים אחרי פגיעה וזה המצב היותר נדיר. את רוב האנשים אנחנו רואים שבועות לפעמים חודשים או שנים אחרי פגיעה. כן? אז אנחנו צריכים פה להסתכל על שני הממדים. אז רופא שהוא רופא הגנת הילד והרופאות והרופא היקר הסבירו, הוא לא רק אמון בעצם על הבדיקה הפיזית, הוא אמון על להביא תפיסה ולהביא שפה שקשורה למוגנות הילד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זו שפה. זה לגמרי שפה. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

נכון, נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לכן אני שואל, מגיעים פה עם משהו, אני גם לא רוצה לומר פורץ דרך וחדשני. כי הוא קיים בעולם. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

יש מודלים שונים בעולם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

הוא קיים בעולם. תשמעי, כל ילד וכל מקרה הוא עולם ומלואו וטרגדיה בפני עצמה. אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מהכמות המטורפת. כמות מטורפת של אולי מאות ילדים ביממה שהם קהל היעד שלהם. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

כן, חד משמעית, מסכימה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בסדר? לכן אני שואל מה עמדת משרד הבריאות? בדקנו ולא נראה לנו. אנחנו תוך כדי מחקר, בוא נבדוק את זה, בוא נוציא משלחת לארצות הברית לראות מה, איך זה מגיעים בבית חולים שזה לא קיים או בבית חולים לפני שזה נקלט ותוקנן אל מול התקופה שזה כן כבר תוקנן. בואו נתחיל להניע תהליכים. כל יום שעובר זאת עוד פצצה מתקתקת. כל יום שעובר בורחים לנו ילדים מהידיים. 

עכשיו תראי, בסיור ופגישת עבודה שיצא לי לקיים במכון לרפואה משפטית, אצל ידידי הטוב והיקר והמוערך ביותר, ד"ר חן קוגל. הוא מספר לי, אפרופו תקנים, מספר לי שלהבדיל ממקומות בעולם המתקדם, שבכל צוות של מז"פ יש גם רופא משפטי. לא הבנתי בהתחלה. ואז הוא הסביר לי למה. זה פשוט מסייע באחוזים גבוהים לקבוע את סיבת המוות, לאתר את הרוצח, להעמיד אותו לדין, להביא ראיות כאלה. להסיר שאלות. 

ומה האינטרפרטציה של זה? שייתפסו יותר פושעים, הם פחות יהיו ברחוב, יפגעו בפחות אנשים. ואני הזדעזעתי, אמרתי שמע, והעולם ממשיך ככה רגיל? מה הבעיה לתקנן את זה? מה הבעיה? למה זה לא הופך להיות חלק אינטגרלי. והבנתי זה מורכב ועכשיו זה משהו נישתי. ועדיין אני חושב שחייבים לטפל בזה. וגם על זה דיברתי עם השר. 

אבל אתה אומר פה מדובר בכמויות מטורפות וכל אחת מהן היא עולם שלם של טראומה שבחלק גדול מהמקרים יולידו ילדים לתוך טראומה. והם יהיו בטראומה בעצמם הדור הבא שיביאו. בואו נחקור את זה, בואו נבדוק את זה, בואו נשווה את זה. בואו נריץ ניסיון. ניקח שני בתי חולים, נגיד בואו אנחנו נותנים לכם הוראת שעה חמש שנים. חמש שנים עם שני בתי חולים. בוא תגיד מה אנחנו צריכים ובוא נריץ. ניקח מצב לפני, ניקח מצב אחרי, נשווה את זה אל מול בתי חולים אחרים ביחס לאותה תקופה עם אותה אוכלוסייה מקבילה. נגיד וואלה, סתם הבאתם ממוחכם הקודח, זה סתם לא מעניין. או וואלה, איפה הייתם עד היום, בואו נרחיב את זה כחובה. 

אני שואל מה עמדת משרד הבריאות? הרי אתם מכירים את זה. 

אני מתקן פה את שאלתי. קודם שאלתי מה עמדתך, זאת לא עמדתך האישית. אני מבקש שתיקחי את זה, תבדקי את זה עם הממונים עלייך. קחי לך שלושה שבועות להגיש לי התייחסות כתובה, מסודרת, לשאלתי בנושא הזה. על העמדה העקרונית של משרד הבריאות ומה בכוונתו לעשות עם זה במידה והוא אכן רואה לנכון לתת לזה צ'אנס או לקדם, או שהוא כבר יודע שזה הכרחי. תודה רבה. 

עוד מישהו מבקש רשות דיבור?

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >>  

יש לנו בזום את המועצה המדעית. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מי שחיכה כל כך הרבה זמן בזום לא הוגן שלא נאפשר לו להתבטא. למרות שקיבלתי פה סקירה מדעית וייעוץ ומתכללת. 

 << אורח >> לילך אבירם: << אורח >>  

שלום.

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שלום גברתי, ברוכה הבאה. 

 << אורח >> לילך אבירם: << אורח >>  

שמי לילך אבירם, אני מהמועצה המדעית. למעשה אין לי יותר מידי מה להוסיף, אנחנו באמת עכשיו עובדים על ההכשרה של רופאים בנושא הזה, בתחום הזה. זהו. אנחנו נקדם את זה, מבחינתנו נעשה את מה שאפשר כדי לקדם את זה כמה שיותר. רק אני רוצה לציין שבשביל להכשיר רופאים אז צריך את המקומות והאנשים המתאימים לכך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זאת בדיוק השאלה שלי אלייך. 

 << אורח >> לילך אבירם: << אורח >>  

וזה חוזר לנושא של התקנים. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה הביצה והתרנגולת. מה הטעם להכשיר אם אלה שמוכשרים נוטשים במפח נפש ועוברים לתחומים אחרים? מכשירים כשיש - - -

 << אורח >> לילך אבירם: << אורח >>  

אתה מייצר ככה דור המשך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אבל כדי שיהיה דור המשך הוא צריך להיות ברציפות תפקודית ותעסוקתית בנושא. 

 << אורח >> לילך אבירם: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בן אדם לא מכלה את מירב שנותיו המקצועיים אחרי כל מה שהוא השקיע לנושא שהוא לא ייגע בו, שהוא לא ימשיך להתמקצע בו. ההתמקצעות היא לא רק בלמידה אצלכם, היא כתוצאה מעבודה בממשק עם קהל הלקוחות וגורמי המקצוע. 

 << אורח >> לילך אבירם: << אורח >>  

אני מאמינה שמי שיעשה את ההכשרה הזאת שאנחנו מדברים עליה, שהיא בת שנה, אז אני מאמינה שאלה אנשים שרוצים לעסוק בזה ורוצים לפתח את זה אצלם בבית החולים. זה חלק מהתהליך של פיתוח הנושא. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב. אני מודה לך. וחרף כל זאת, לסיום אני אומר, לא ניתן להעמיד את זה במבחן המציאות וההצדקה עד שלא יהיה מי שעוסק בזה ורק בזה. גם אם זה באופן ממוקד ומצומצם לבית חולים מסוים. לא יהיה אפשר. והרצון להתמקצע בנושא מסוים בתת מומחיות הוא לא בשביל שהוא יעשה את זה על הדרך או באופן וולונטרי או שהוא לא יממש. בן אדם אומר אם אני לומד X זמן ואני לא עוסק בזה אני אלמד משהו שאולי אני פחות מגלה בו עניין אישי ורגשי, אבל לפחות אני אוכל לבטא את עצמי מקצועית. זאת ההבנה שלי. זה גם עולה מהיקף הנשירה של מי שמוכשר. ואולי גם מהיקף המצטרפים עם השנים להכשרות. 

בכל זאת, תודה רבה לך. אני אשמח לקבל עדכונים. לסיום. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אני אשמח להתייחסות אחרונה. כמו שאמרתי, אני יעל שרר, אני מנהלת את הלובי למלחמה באלימות מינית, אבל במקצועי אני גם מנהלנית בריאות. אני מתמחה במדיניות בריאות של טיפול חירום. אני רוצה רגע להתייחס לכמה נקודות שעלו כאן. 

קודם כל הסיפור של הטיפול בישראל בקטינים, צר לי להגיד, אני עובדת גם עם ארגון הבריאות העולמי וגם עם האו"ם. אני עובדת גם עם מדינות אחרות ומייעצת גם למדינות אחרות והסטנדרט בישראל נמוך מאוד בטיפול בקטינים שעברו התעללות. וזה ממש לא דבר חדש, כמו שאדוני אמר. כי ההכשרה האחרונה של הרופאים האלה בחו"ל הייתה בשנת 2012. אנחנו כבר עשור אחר כך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני לא יודע מה מדבריי גרם לך להניח שאמרתי שזה חדש. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לא, להיפך, אני אחזק את אדוני ואגיד. היו מאמצים רבים במהלך העשור ויותר האחרון כדי לאפשר לרופאים האלה לפעול בצורה מתוקננת עם תקציבים ועם תקנים. זה זכה להתנגדות של משרד הבריאות. משרד הבריאות גם לא רצה לאפשר פעילות של האנשים האלה בתוך החדרים האקוטיים שאדוני קודם דיבר עליהם. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את אומרת משהו באופן ממוסמך?

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

כן, בוודאי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תעבירי לי את זה בבקשה. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

כן. זה עבר גם בוועדות פה. ואני התכתבתי עם המשרד. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תראי, חשוב מאוד שכאשר דובר מוסר נתון כעובדה הוא יידע לעמוד. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אין לי שום בעיה לעמוד מאחורי הנתון הזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אז תעבירי לי את זה בבקשה. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

בשמחה. אני אגיד שהייתה חתירה של משרד הבריאות להעביר את כל טיפול החירום בקטינים למרכזי ההגנה, שזה נדון לכישלון, זה לא יכול לקרות. ומרגע שהתברר שזה לא יכול לקרות הייתה פעילות יותר נמרצת בשביל לתקנן באמת את הרופאים האלה גם בבתי החולים הכלליים. 

אבל אני אגיד גם ככה: הטיפול בזה נמצא במקום הלא נכון בתוך משרד הבריאות. רופאים צריכים לעבוד מול רופאים וזה לא צריך להיות תחת המחלקה לעבודה סוציאלית. אין שם מספיק את הידע. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

סליחה, אני מקבל פה מהרופאים שמות של רופאים שהם עובדים מולם במשרד הבריאות. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

וככה זה צריך להיות. אני מתייחסת לעשור האחרון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, לא, אני מתנצל, סליחה. את אומרת לי שלא ראוי שרופאים יעבדו מול עובדים סוציאליים, הם צריכים לעבוד מול רופאים. אני אומר לך, אני כרגע מקבל דיווח דו צדדי שרופאים עובדים מול רופאים. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

כל התקנון וכל התקצוב של הדבר הזה נמצא - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, תקשיבי, בסוף תקנון ותקצוב זו עבודה של צוותים כלכליים שמקבלים צורך כפי שעולה מצוותים מקצועיים, שהם לצורך העניין הרפואיים. כך זה עובד. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אז זה לא עובד כמו שצריך. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, שנייה. ככה זה עובד, ברור לך? ככה זה צריך לעבוד?

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אני מכירה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

יופי. אומרת לך פה, אומרות לך פה כל הרופאות הנכבדות שמייצגות את התחום, שכבר מה שנקרא מהדורות המייסדים של הנושא, שהמקבילים שהם עובדים איתם במשרד הבריאות הם רופאים. ונמצאת פה עכשיו דוגמה של רופאה שהיא אשת הקשר שדרכה הם עובדים. זה מה שהם הבהירו קודם. איך אתם אומרים את זה אחרת?

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

לא, אני רק אתקן. אין לרופאים שום בעיה עבודה עם כל יתר מקצועות הבריאות. אנחנו עובדים בצוותים רב מקצועיים. זה לא רופא לרופא, עובד סוציאלי לעובד סוציאלי. הרופא הוא לא בהיררכיה יותר גבוהה מעובד סוציאלי, כולנו תורמים למערכת. החטיבה שלנו היא רב מקצועית. ראש החטיבה היא רופאה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אני מחזק את מה שאת אומרת ואני מנסה לסתור האשמת שווא. אין פה, תראי. 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

אם המומחית היא במקרה עובדת סוציאלית לנושא - - -

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

אחרי למעלה משלוש שעות דיון, כשאנחנו כבר בחריגה כל כך משמעותית, וכאשר אני מתחיל דברי סיכום לגרום לי לעצור ולתת לך לסכם זה צריך להיות בשביל משהו שהיה אוי ואבוי אם היינו מפספסים. לא בשביל משהו שהוא פשוט לא משתדך עם המציאות. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אני אשמח, אם תרצה אני אשמח להרחיב גם בפרטי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא, מה זאת אומרת בפרטי? את מסרת לי כרגע נתון שהוא מופרך. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לא, הוא לא מופרך. הוא לא מופרך. אני עובדת מול המשרד כבר 13 שנה. אני רואה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

את רופאה?

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לא. אני מומחית למדיניות בריאות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

בואי תשמעי. את אמרת שראוי שרופאים שמתמקצעים בנושא מסוים לא ידברו ולא יעבדו - - -

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לא, זה לא מה שאמרתי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

לא יעבדו מול מקביליהם שהם אינם רופאים. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לא, זה לא מה שאמרתי. אמרתי שזה מטופל במשרד במקום הלא נכון, שאין בו את המומחיות המתאימה לזה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

שהם לא רופאים. 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

נכון. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

ואני אומר הם עובדים מול רופאים ובכירים. שזה גם תחום ההתמקצעות של חלקם. איך את אומרת לי את זה? 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אומרת. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

מה?

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

אומרת, כן. אומרת ועומדת על זה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זאת אומרת שהמציאות שאנחנו רואים פה כרגע היא אשליה? 

 << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >>  

לא, אני יכולה להסביר את דברים. אבל פשוט נראה לי חבל על הזמן של הוועדה. תחת המחלקה לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות נמצאת אצלנו היחידה שעוסקת בטיפול בנפגעות, גם נפגעים של אלימות במשפחה וטראומה מינית. החטיבה מנוהלת על ידי ד"ר הגר מזרחי, שהיא הרופאה ותחתיה יש מטה שלם וצוות שלם, גם רפואי וגם מקצועי ורב מקצועי. כמו אגף בריאות הנפש, המחלקה לפסיכולוגיה וכולם עובדים במשולב לפי הצורך על הנושאים השונים. 

מי שמרכזת את הנושא היא עובדת סוציאלית ואין עם זה שום בעיה. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

זה בסדר גמור. לרכז נושא. 

 << אורח >> יעל גור קול: << אורח >>  

אני רוצה להגיד שאני מרכזת השירות, ד"ר יעל גור, מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות ויש לי דוקטורט בניהול מערכות בריאות. לכן אני חושבת שזה איפה שהוא גם קצת פוגע במקצוע שאומרים שאי אפשר שעובדים סוציאליים ינהלו באופן מקצועי מספיק תחום רוחב. בטח ובטח כשיש להם דוקטורט בניהול מערכות בריאות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה על ההבהרה. 

 << אורח >> יעל גור קול: << אורח >>  

ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל המקצועות. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

תודה רבה. אני רוצה להציע שהשיח האחרון לא יהיה חלק. אי אפשר באמת לגמרי. אבל בואו, בסדר? 

 << אורח >> יעל שרר: << אורח >>  

לי אין בעיה עם מה שאמרתי. 

 << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>  

טוב, תודה רבה. 

ברשותכם, כאמור אנחנו נעבור לדברי סיכום. דיון משולב. אף פעם לא ניתן למצות נושא, בטח לא נושאים כאלה, בדיון אחד. אבל הדיון כשלעצמו, שניהם היו ממצים. פעלו לגלות באמת את הפוטנציאל, את הצרכים, את הכשלים, את האילוצים והאתגרים. הדיון גם חשף אותנו להמון המון נתונים שבחלקם הם מעוררי כבוד והשראה לשליחות, למסירות ולדבקות במשימה, בשני הדיונים. 

אנחנו נסכם, ברשותכם. נסכם את החלטות הוועדה.

למשרד הרווחה והביטחון החברתי, הוועדה קוראת להשלים את איוש כל התקנים במרכזי ההגנה ולהשיג במרכזים עובדים בעלי היכרות ורגישות תרבותית וחברתית עם המגזרים השונים, כמו חרדים, ערבים, בדואים, עולים חדשים. הוועדה קוראת לבחון מודל לתמרוץ לעובדים במרכזים על סמך התחייבותם לעבוד לאורך תקופה ממושכת ורציפה במרכזים. 

הוועדה קוראת לפעול לפרסום עבודת המרכזים לפי הפירוט הבא: בקרב בני נוער, בדרכים שונות כולל בפלטפורמות הדיגיטליות הידועות וליזום שיתוף פעולה עם תנועות וארגוני נוער ולהרחיב אופקים עם עוד קהלי יעד פוטנציאליים. כמו כן, לפעול לשיתוף פעולה מול מובילי דעה במגזרים השונים עליהם דיברתי. הסברה ופרסום מול האוכלוסייה הכוללת. תמרוץ, חשיפה של המספר המקוצר, אפילו לדיווח אנונימי שיכול לסייע. 

הוועדה מבקשת לקבל עדכון בנושא הקמת המרכז באילת. מבני, גיוס כוח אדם, מודל הפעלה והתאמתו. המועד הקרוב לעדכון יהיה בעוד שבועיים ואז אנחנו נקבע מועדים עד להחלת הפעילות בפועל. 

הוועדה קוראת לבחון צורך להקמת יחידות מותאמות נוספות לאוכלוסיות השונות ובמידת הצורך להיעזר בחברה חיצונית לצורך אפיון וטיוב התהליכים, הצרכים, הכשלים וההתאמות הנדרשות. 

הוועדה קוראת להרחיב את שעות פעילות המרכזים גם בשעות הערב, לפחות בחלק מהשבוע. 

הוועדה מבקשת לבחון מדוע יש ירידה בדיווחי האוכלוסייה הערבית לכלל הגורמים במרכז ההגנה בנצרת. 

למשרד הרווחה, למשרד לביטחון לאומי ולמשרד החינוך, הוועדה שמחה לשמוע שפותח דשבורד נתונים שמופעל במרכזי הגנה ומערכת תלם במשרד הרווחה. וקוראת ומצפה לשיתוף פעולה עם שאר הגורמים על מנת לקדם את איתור וזיהוי הקטינים נפגעי אלימות באשר הם. 

למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות הוועדה קוראת לקדם את נושא העסקת הרופאים במרכזי ההגנה בהקדם. 

ההחלטות בנושא הכרה במקצוע רפואת הילד והקצאת תקנים בתחום זה הוועדה מביעה זעזוע מהנתונים שהוצגו בדיון על ידי הנציגות והנציגים המכובדים והמסורים של החברה להגנת הילד, בנוגע לאחוזי הילדים שנפגעים כנפגעי עבירות של התעללות פגיעה באשר היא והזנחה. 

הוועדה מכירה בחשיבות זיהוי ילדים נפגעי עבירות, התעללות והזנחה ומכירה בזכותם של ילדים נפגעי עבירות כאמור לקבל טיפולים מרופאים מקצועיים בתחום זה. רופאים שיוכשרו לטובת העניין, שפנויים לטובת העניין ושיוודאו רצף טיפולי, תפקודי וחקירתי במידת הצורך. 

למשרד הבריאות, הוועדה מבקשת לקבל את העמדה המקצועית של המשרד לנושא בתוך ועד ולא יותר משלושה שבועות. 

למועצה המדעית בהסתדרות הרפואית הוועדה קוראת להכיר רשמית במקצוע רפואת הגנת הילד כתת התמחות ברפואת ילדים ולתת לזה ביטוי תקשורתי עד כמה שניתן, כולל תקציב ייעודי לפרסום והצפת הנושא. 

למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית הוועדה קוראת לקיים הכשרות לרופאי ילדים בתחומי הגנת הילד.

מי ייתן ונדע להגיע לעולם טוב, בטוח ושפוי יותר, כך שההתעסקות בנושא באמת תהיה בצורך וולונטרי ולא יותר. ועד אז, עם ישראל חי. 

תודה רבה, הישיבה נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:41. << סיום >>