פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/06/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 445
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ח בסיון התשפ"ה (24 ביוני 2025), שעה 9:35



סדר היום:
 << נושא >> השלכות המצב הביטחוני על האקדמיה והצורך בקידום מתווה אחיד להשכלה הגבוהה בתקופת החירום << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
משה טור פז – מ"מ היו"ר


חברי הכנסת:
מטי צרפתי הרכבי


מוזמנים: 
	ד"ר ענת מאור
	–
	חברת הכנסת לשעבר

	יאיר הראל
	–
	ממונה תחום בקרה, אכיפה ורישוי, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג)

	דבורה מרגוליס
	–
	ראש מנהל, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה)

	פרופ' יפעת ביטון
	–
	יו"ר, ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"מ)

	מיכל צנטר
	–
	דיקנית הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה

	פרופ' חיים שקד
	–
	יו"ר, פורום נשיאות ונשיאי המכללות האקדמיות לחינוך בישראל (רמ"א)

	דנה ועקנין
	–
	יו"ר ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית (מו"ח)

	סיון קורן
	–
	יו"ר, אגודת הסטודנטים הארצית

	לירן בסון
	–
	סגן היו"ר, אגודת הסטודנטים הארצית

	טלי אגרונוב
	–
	נשיאת אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה

	מאי חנגל
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה

	נועה דקל
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת בן-גוריון

	ליגד שגן
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, HIT מכון טכנולוגי חולון

	נעמה פלג
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

	מנדל וגנר
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, המרכז האקדמי לב

	מתנאל חגואל
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת הרצוג

	שחר יפרח
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת תל חי

	ווה ווז'נוי
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת קיי

	נמרוד כרמל
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת רייכמן

	סוף קרטיס
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת נתניה

	אוראל הרוש
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן

	נדב גולן
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

	עדן חדד
	–
	סטודנטית, הקריה האקדמית אונו

	שי דיקמן
	–
	סטודנטית לרפואה, בת דודתה של כרמל גת ז"ל, נציגת משפחות החטופים





ייעוץ משפטי: 
תמי סלע

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
אליחי כנפו
הדר אביב


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> השלכות המצב הביטחוני על האקדמיה והצורך בקידום מתווה אחיד להשכלה הגבוהה בתקופת החירום << נושא >>   


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט, היום כ"ח בסיוון התשפ"ה, 24 ביוני 2025, בנושא: השלכות המצב הביטחוני על האקדמיה והצורך בקידום מתווה אחיד להשכלה הגבוהה בתקופת החירום. היוזמים הם חברי הכנסת משה טור פז, יסמין פרידמן וסימון דוידסון.

בפתיחת  הדברים, אני חושב שלאור מצבי החירום שבהם אנחנו נמצאים מאז הקורונה, היה ראוי שיהיה מתווה מוכן בשליפה ובלחיצת כפתור. לצערי, כל פעם אנחנו חוזרים ודנים בזה – אם יש מתווה, עד שמכינים את המתווה, ועד שמתארגנים. נשמע גם מוור"ה וגם מהתאחדות הסטודנטים איפה הדברים עומדים. 

לצערנו, אנחנו נמצאים במדינה שבה העליות והמורדות חדים, אז ראוי שכבר תכינו מתווה. אני מקווה שהפסקת האש תיכנס לתוקפה וניכנס לשלב של רגיעה, אבל לא להוריד את הרגל מהגז ולהישאר עם יד על הדופק כדי שיהיה מתווה מוכן בשליפה ובלחיצת כפתור. קינלי, בבקשה.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

אדוני היושב-ראש, תודה על קביעת הישיבה הזאת, גם בשם חבריי, סימון דוידסון ויסמין פרידמן. אני מניח שיסמין עסוקה באירוע הקשה הבוקר בבאר שבע, עם הרוגים ופצועים.

אנחנו ביש עתיד מנסים מאוד להיות ענייניים. גם את המכתב הזה הוצאתי לך מסיבות ענייניות לחלוטין, ואני שמח שככה ראית אותו. אנחנו בקשר טוב גם עם אגודת הסטודנטים שנמצאת כאן, גם עם ועד ראשי האוניברסיטאות ועם מערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו סבורים שקודם כול צריך להיות שיח משופר מה קורה כרגע, קרי: ישנה תחושה שבחלק ממערכת ההשכלה הגבוהה, לא מתקיים שיח הדוק מספיק ושיתוף פעולה הדוק בין ראשי המוסדות האקדמיים לבין נציגי הסטודנטים. בשפה הדתית קוראים לזה, סליחה על הארמית, פוק חזי מאי עמא דבר – לך תראה מה העם שלך אומר. 400,000 סטודנטים הם לא רק הקליינטים של מערכת ההשכלה הגבוהה, הם גם העתיד של מדינת ישראל, והמלחמה באיראן הראתה לנו מה קורה כשההישגים עובדים כמו שצריך. אז בואו נראה איך מפתחים אותם.

דבר שני, צריך לומר בכנות, לא קל להיות ישראלי, ועוד יותר לא קל להיות סטודנט ישראלי שלומד לקראת תואר. אמרת את זה בדבריך – השינויים התכופים מהרגע להרגע. אנחנו רוצים, מצד אחד, לא להוריד את הסטנדרטים, לא להזנות את התואר, לא להפוך אותו למשהו שבא על הדרך, ומצד שני, ללכת לקראת הסטודנטים האלה, שנמצאים בעומס נפשי קשה ועומס פיזי במקרים רבים. בואו נזכור שאחד מכל 1,000 ישראלים הבוקר הוא חסר בית, זה נתון מטורף; אחד מכל 1,000 ישראלים הוצא מביתו  במלחמה ב-12 הימים האחרונים. אחד מאלף זה 10,000 מתוך 10 מיליון, שיעור קל במתמטיקה.

אני אומר את זה כי הסטודנטים שלנו הם חלק מהעניין, חלק מהותי. אני כבר לא מזכיר את זה – ודיברנו על כאן זה בוועדה – שיש לנו לא מעט סטודנטים שנמצאים כרגע במילואים בעזה ובמקומות אחרים. מה לעשות, למעלה מ-20% מאנשי המילואים הם סטודנטים, למעלה מ-20% מהסטודנטים הם אנשי מילואים. המצב הזה של המלחמה מקשה מאוד על סטודנט במדינת ישראל.

אנחנו רוצים דבר אחד משמעותי, והדגשנו את זה בדברינו. באקדמיה הישראלית יש מל"ג, יש ות"ת ויש ור"מ, אבל בסוף כל מוסד אקדמי עושה מה שבראש שלו. ואנחנו כאן בוועדה הזו, במיוחד בשנתיים האחרונות, נדרשנו לא מעט פעמים לדרישה להשאיר חופש אקדמי ולהשאיר למוסדות את ניהול מוסדותיהם, מצד אחד; ומצד שני, שייווצרו מתווים אחידים או לפחות דומים מאוד, כך שלא יצא מצב שבו סטודנט בפתוחה וסטודנט באוניברסיטת תל אביב חיים ביקומים מקבילים, כשבאחד מהם מתחשבים מאוד בטובתו ובשני לא, מכל מיני סיבות, כשלפעמים גם כל מרצה עושה מה שבראש שלו.

זה משהו שאנחנו כחברי כנסת דורשים, לצד קשב לסטודנטים וגמישות מקסימלית בתקופה הזו. אני מאוד מקווה שהפסקת האש תימשך ותהיה חזרה פרונטלית ללימודים ומבחנים אצל מי שעדיין לומד. וכאמור, לייצר מתווים רוחביים כך שבסך הכול האקדמיה הישראלית תיראה כיחידה אחת. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

בוקר טוב. אנחנו אחרי לילה קשה, אבל לפני הכול אני מבקש מכל חבר כנסת – אנחנו הקול היחידי שנשאר למשפחות החטופים.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

נכון.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

אני בטוח שכל חבריי עושים את זה. יש 50 חטופים בעזה, אלה מהם שבחיים עוברים את הגיהינום הכי גדול שיכול להיות, ואסור לנו לרגע לשכוח שהדבר הכי חשוב הוא להחזיר אותם הביתה. אנחנו צריכים להזכיר את זה בכל ראיון, בכל נאום, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. אני מבקש גם מהסטודנטים לעשות את זה, לא לשכוח אותם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה על ההערה.

 << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>   

יוסי, אני קצת בדז'ה-וו. עשינו פה הרבה דיונים בנושא הסטודנטים מאז 7 באוקטובר. ישבנו – במיוחד אתה ישבת – עם כל ראשי האוניברסיטאות והמכללות, והגענו למתווה אחרי הרבה מאוד דיונים, והייתה פה חקיקה, ועשינו ועשינו, עשינו ועשינו, ואנחנו מגיעים לאירועה הזה, ואני באמת לא מבין למה יש את הדיון הזה. למה לא לוחצים על כפתור, ואומרים: היה מתווה מ-7 באוקטובר ואנחנו צריכים ליישם אותו? מה הסיפור?

למה סטודנטים צריכים לשבת בבית, למרוט שערות, כש-20% מהם, וחבר הכנסת קינלי עכשיו ציין את זה – נמצאים היום בלחימה במילואים, כשהם לא יודעים מה יהיה מחר בבוקר. היום, עכשיו, עכשיו, עכשיו יש מבחן באוניברסיטה הפתוחה. כמה ניתוק יכול להיות? כמה ניתוק? אחרי לילה של טילים, אנשים לא ישנים, אנשים במילואים. אני הגעתי תוך 50 דקות מנתניה, אף אחד לא נמצא מחוץ לבית.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

מי יכול ללמוד ככה?

 << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>   

והסטודנטים, מה, הם לא חלק  מהמדינה הזאת? הם החלק הכי חשוב במדינה הזאת. אז עכשיו אנחנו נעשה דיון, וזה יגיד וההוא יגיד. למה? יש מתווה, תפעילו אותו, עכשיו. ולמה זה אומר ככה וההוא ככה? צריך להיות מתווה לכולם. כל סטודנט צריך להיות זכאי ולקבל כמו בכל מקום אחר, זה לא משנה אם הוא לומד בטכניון או באוניברסיטת תל אביב או בקריית אונו.

גילוי נאות, יש לי שתי בנות סטודנטיות בתל אביב. אחת מהן במילואים, מפקדת מגדל פיקוח, 24 שעות היא נמצאת במגדל, ואף אחד לא אומר לה שום דבר על מה יהיה, כלום. פעם אחת רמז כזה, פעם אחת סמס כזה, ופעם אחת ווטסאפ כזה. למה? תעשו יישור קו, תעשו שיחה לכולם, עכשיו, עכשיו, עכשיו, שכל סטודנט ידע היום מה הולך לקרות איתו מחר בבוקר. ואל תדחו להם עכשיו את הסמסטר לסוף אוגוסט. יש להם חיים, הם קבעו תוכניות, קבעו טיולים, יש להם עבודות, חלקם גם שיחקו עם המילואים כדי שיעשו את המילואים באוגוסט ולא עכשיו. אז עכשיו תדחו להם את הסמסטר? מה עשינו בזה? לחתולים מתייחסים יותר טוב – יסמין חתומה על זה, בגלל זה אמרתי.

אני מבקש, אנחנו תמיד היינו עם ראשי האוניברסיטאות, הלכנו איתם יד ביד, אבל די, מספיק. אנחנו נציגים, חברי כנסת של מדינת ישראל, וגם בעיקר הסטודנטים שאין להם את הכוח, אין להם. אז אני קורא מפה להפעיל את המתווה שעשינו ביחד יד ביד, ושהסטודנטים יהיו רגועים וידעו מה הולך לקרות מחר בבוקר.

גם מהסטודנטים אני מבקש להבין שבסוף זה מגה אירוע של מדינת ישראל. שלשום פתחו חלק מהעסקים ובאותו היום סגרו אותם, אנשים לא חיים כל כך. צריך להבין שצריכים לעשות את הדברים ביחד, לא לתקוף ולא להגיע למצב של לחימה בתוכנו. צריכים לעשות את הדברים האלה ביחד, כדי שבסוף יהיה טוב לכל הסטודנטים, בהבנה ובתפיסה שאנחנו לא יכולים לחכות לעוד שבוע, זה צריך לקרות היום. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם אני רוצה לציין 627 ימים למלחמה ו-50 חטופים וחטופה שעדיין נמצאים בעזה, ואולי לצאת בקריאה, שזהו, זה הזמן לחתום על הסכם ולהחזיר את כולם הביתה, בטח ברוח התקופה והימים האחרונים.

אני רוצה גם לומר שהאויב האיראני זיהה את האקדמיה כיעד אסטרטגי, כיעד של חוסן לאומי, כיעד שכדאי לתקוף אותו, כעוגן בכלכלה של מדינת ישראל. אני יודעת שמספר מוסדות אקדמיים נפגעו. כולנו ראינו מה קרה במכון ויצמן, והירי הישיר הזה רק אומר שהם מבינים לעיתים יותר טוב מהממשלה שלנו את חשיבות האקדמיה. אני חברה בוועדת המדע, והיו לנו הרבה מאוד דיונים על קיצוצים ועל תקציבים, ובכלל על התפיסה של האקדמיה, והחרם האקדמי שאנחנו חווים.

אז בטח מהמקום הזה, ומהוועדה הזאת, צריכה לצאת קריאה שהאקדמיה היא עוגן שמדינת ישראל צריכה לתמוך בו בכל כוחה, כי זה העתיד שלנו, זאת הכלכלה העתידית שלנו. ההשלכות והנזקים באקדמיה, לא רק פיזית, אלא גם בתקציבים ובכלל בתפיסה של חשיבות האקדמיה, תהיה בעוכרינו. האיראנים הבינו את זה, ואני מקווה שגם ממשלת ישראל תבין את זה בבואה לאשר תקציבים שקוצצו דרמטית.

אני רוצה לדייק את הדיון היום, כי שמענו בדרך שיש הפסקת אש, ובעצם הדיון הזה צריך להיות ממוקד בשאלה אם נדרשות התאמות כתוצאה ממלחמת 'עם כלביא' ובעקבות השינוי הזה, בעקבות גל סטודנטים נוסף שגויס ובעקבות ההגבלות על העורף. אם היום חוזרים לשגרה ויש הפסקת אש, אז כל המתווים מאז 7 באוקטובר, שעדיין תקפים בחלקם לגבי הסטודנטים, הם קיימים. זאת אומרת, היום הסטודנטים עדיין מקבלים תמיכה ומענה ברוח המתווים הקודמים. אני יודעת את זה גם מהילדים שלי.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

כן, אבל - - - 35 ימים במילואים.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

לא יודעת, היום קיים מתווה. אני חושבת שהדיון כאן צריך לדון בהשלכות מבצע 'עם כלביא', באותם שבועיים אם הם נגמרים, או באותם שלושה שבועות, שמכניסים עצימות יתירה לכל הטלטלה של האוניברסיטאות, ולראות אם נדרשים דיוקים והתאמות כתוצאה מגל הגיוס החדש. אבל אני יודעת שקיים היום מענה, כי כרגע יש עדיין מילואימניקים, עדיין מלחמה, 627 ימים.

יחד עם זאת, ובטח תכף נשמע את המוסדות להשכלה גבוהה, צריך להבין שלא כל המוסדות זהים. יש מועדי סיום סמסטר שונים, יש פריסה של מבחנים, יש מגמות שונות, זאת אומרת, דין הנדסה ורפואה אולי לא כדין תחומי לימוד אחרים. גם על זה צריך לתת את הדעת כי אני לא בטוחה שכל המוסדות האקדמיים הם באותה ישורת. 

אנחנו צריכים גם להבטיח, וזה בעצם האתגר שלנו, שלצד ההקלות וההבנה שצריך לסייע לסטודנטים המילואימניקים, הבוגרים והמסיימים יהיו ברמה מספקת לסטנדרטים שהגדרנו לעצמנו כאקדמיה ישראלית. זה נושא חשוב מאוד, ואני חושבת שצריך לדייק את הדיון סביב השלכות 'עם כלביא', כי אנחנו כבר שנתיים באירוע וזה לא משהו שנפל עלינו כרעם ביום בהיר. זו דעתי, בכדי שלא נתפזר. תודה רבה, אדוני.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. שי דיקמן ממשפחות החטופים בזום, בבקשה.

 << אורח >> שי דיקמן: << אורח >>   

תודה, חבר הכנסת יוסף טייב, וחברי הכנסת מטי וסימון שבחרו להזכיר את החטופים גם הבוקר. תודה לכל הנוכחים בשיח הזה, שמאפשרים לי בתור בת משפחה של חטופים לשעבר, להעלות אותם לשיח גם בבוקר הקשה הזה.

קודם כול, ליבי עם הנפגעים מהתקיפה הבוקר, וכמו כולם כאן אני אסירת תודה לכוחות ההצלה שמסכנים את נפשם בשביל להגן ולשמור על כולנו, ולחלץ את כל מי שאפשר מההריסות. הלב גם עם המשפחות של סתיו, ושל נווה, שנפלו השבוע בעזה; עם המשפחות של עופרה ושל שי ושל יונתי, שזכו לקבל סגירת מעגל. אני אסירת תודה לחיילים ולמילואימניקים, בכל הגזרות, שמגינים על כולנו.

אני בת דודה של כרמל גת, שהייתה חטופה בעזה, וגם לנו אמרו לחכות לגזרה הזאת שתיסגר ולגזרה הזאת שתסתיים עד שיגיעו לשחרר אותה משם. לא עשינו את זה בזמן, וכרמל שלי נרצחה שם. אבל עדיין נמצאים שם 50 חטופים וחטופה, כמו שהזכרתם כאן הבוקר, שעדיין מוכרחים להציל אותם מהידיים של אותם מחבלים ארורים, שמחזיקים בהם - - - אלא 627 ימים.

אני גם סטודנטית לרפואה, והיום הדיון מתמקד באקדמיה ובסטודנטים, ובמתווה שהם זקוקים לו בשעה הזאת. אני נמצאת עכשיו בסבב גניקולוגיה. הרופאים עסוקים בהעברת יולדות וילודים למרחבים מוגנים. הם מנסים גם ללמד אותנו וגם לשמור על הילדים בבית שאין להם מסגרות עד היום. בואו נראה, היום חתמו על הפסקת אש ונראה אם היא תתממש. מתוך סבב של 12 סטודנטים, שניים במילואים, היתר באים לעזור בבית החולים כשהם יכולים, ולומדים להציל חיים. 

אבל אני באמת רוצה לשאול אתכם: איך נלמד להציל חיים כשמסתובבים בינינו אבות שאפשר להציל את הילדים שלהם, ממש קרוב לכאן, ואנחנו לא עושים את זה כבר שנה ושמונה חודשים כמעט? איך אנחנו לומדים עכשיו להביא חיים לעולם, כשיש בינינו אימהות שלא יודעות כבר 627 יום אם הילד שלהן חי או מת? אימא של תמיר נמרודי מסתובבת ולא יודעת מה המצב של הילד שלה. אימא של ענבר לא יודעת איך להתייחס לילדה שלה.

איך אני אבטיח למטופל שאני אעשה כל מה שאני יכולה כדי להציל אותו, כש-40 דקות נסיעה מכאן למתן צנגאוקר תלויה אינפוזיה שתלויה במחבל? כשאנחנו יודעים שהלסת של מתן אנגרסט שבורה, שהוא עיוור בעין אחת, שהיד שלו תלויה ואנחנו לא יודעים אם היא תחזור לתפקד או לא? הרפואה כאן בארץ יכולה לטפל בו אם רק יגיע לידיים שלה; כשאנחנו יודעים, וכולנו ראינו בסרטון את איתן הורן עם הפצעים המזוהמים שלו, בתנאים שבהם הוא נמצא בתוך מנהרה טחובה, ויכולים להיות זיהום שמסכן את חייו? ואנחנו לא עושים את כל מה שצריך כדי להביא אותו הנה, למקום מבטחים, ולטפל בו כאן בידיים ישראליות בטוחות כמו שאנחנו עושים בשביל כל האזרחים שלנו בעת הקשה הזאת. כבר 627 ימים הם שם, בידיים של מחבלים.

אני לא אומרת איך אפשר להמשיך הלאה, ואיך אנחנו כסטודנטים יכולים להמשיך הלאה. אני רואה את הכוחות של העם הזה, אנחנו נשתקם ואנחנו נמשיך הלאה, אבל אנחנו בוחרים, אנחנו עם שבוחר לקדש חיים. אנחנו רואים עכשיו עמים אחרים שמוכנים להקריב חיים. זה לא אנחנו. אנחנו בוחרים שלא להקריב חיים, ואנחנו עוד יכולים להציל אותם.

 בכל השנים של עם ישראל, גם בגלות, גם כשהיו לנו הישגים אדירים וגם כשהתמודדנו עם עמים אחרים שניסו להשמיד אותנו, מעולם לא אמרנו: נשיג את ההישגים שלנו, ונשאיר חלק מהאחים שלנו מאחור. מעולם לא אמרנו: נשיג הישגים ונשאיר את האנשים החלשים למות. זה לא אנחנו. 

אני מצפה מכם, חברי הכנסת, וחבר הכנסת יוסף טייב, שמנהל את הדיון הזה, שכמו הרופאים שגם עכשיו כשהם עסוקים בלהציל חיים, הם עוצרים כל יום בשעה 12:00 כדי לקרוא להציל את חיי החטופים; כמו האנשים שברגע שמסירים לשנייה אחת את ההתרעות, הם יורדים עם פוסטר למטה, הם יורדים למרחבים המוגנים עם שלטים; וגם כאן, בזום הזה, נמצאים אנשים ששילטו את המרחבים המוגנים בשלטים למען החטופים – "אין מרחב מוגן"; וגם אזרחי ישראל שתחת הנחיות פיקוד העורף, עולים 1,000 איש לזום לשמוע עכשיו משפחות של חטופים ולהיות איתם בשעה הזאת – אני מבקשת מכם, שנמצאים בדיון הזה, שתעשו את חלקכם.

אני מבקשת שתדונו לא רק בתוכנית הלימודים של הסטודנטים שנמצאים כאן עכשיו, אלא גם בתוכנית הלימודים של אלון אהל, שעמד להתמודד לרימון כדי להירשם ללימודים; בתוכנית הלימודים של אופיר, אח של מתן אנגרסט, שעזב את הלימודים שלו כי הוא דואג לחיים של אח שלו, כי הוא מבין שאין מי שדואג לאח שלו, כי גם עכשיו, כשיש את ההישג האדיר באיראן, אנחנו לא מביאים אותו כדי להחזיר את האחים שלנו משם.

אני מבקשם מכם לדאוג לתוכנית הלימודים של הבן של תמיר אדר, שלא יודע איך יחזור אבא שלו, כי אפילו לאימא של תמיר לא ברור איפה הבן שלה, אחרי שחילצו משם את הגופות של יאיא ושל אביב, חברי כיתת הכוננות האחרים של ניר עוז. איפה אבא של נטע? איך נטע יכול להתרכז בלימודים כשהוא לא יודע איפה אבא שלו כבר 627 ימים, ואם הוא יקבל אותו חי או מת?

אני מבקשת מחברי הכנסת שנמצאים בדיון הזה, אל תרגישו חסרי אונים כי העם שלכם לא מרגיש חסר אונים. הוא לא מוכן להרגיש חסר אונים באף גזרה, לא מי שמגויס ולא מי שבעורף, ויש לנו 50 אנשים שם, אנחנו לא נעבור הלאה מעליהם.

אני מבקשת לשאול אותך, חבר הכנסת יוסף טייב – עכשיו כשיש את ההישג באיראן, כשאנחנו מבינים שאנחנו מגיעים להפסקת האש הזאת, איך אתה, כאחד מ-120 האנשים שמייצגים אותנו, תוודא שאנחנו מחזירים הפעם את כולם, את כל ה-50 הביתה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כמו שאמרתי ואני אומר את זה כל הזמן, זו חובתנו. מבחינתי, וזה נאמר, החלק הארי של הישגי המלחמה הם קודם כול להחזיר את החטופים שלנו הביתה. אני אומר את זה כל הזמן, אני חוזר ואומר את זה עכשיו, אני אומר לך את זה. אנחנו צריכים לדאוג שהחטופים האלו יחזרו, מי לקבורה, ולהבדיל, מי לחיק משפחתו, כמה שיותר מהר. אנחנו לא מזלזלים בזה. אנחנו קוראים פעם אחר פעם את הקריאה הזאת, גם לממשלה, גם לקבינט וגם לצבא, שעושים המון כדי להחזיר אותם – תמשיכו, אל תורידו את הרגל מהגז, תחזירו את כל החטופים הביתה.

החברה שלנו תוכל להתחיל לאחות את הקרעים ואת הכאב רק לאחר שכלל חטופינו יהיו פה בבית. אמרתי את זה גם לאימא של ענבר, ואמרתי את זה גם לאבא שלה וגם לחנה. מבחינתנו, גופות של חללים לא פחות חשובות מחטופים שבחיים. אנחנו צריכים לדאוג ולעשות הכול כדי שהחטופים שלנו יגיעו, וככה אנחנו נעשה.

 << דובר_המשך >> שי דיקמן: << דובר_המשך >>   

אני מודה לך, חבר הכנסת יוסף טייב, על המחויבות. אני מודה גם ליושבי-ראש האגודות שנמצאים כאן בזום, לשחר יפרח, לזיו ולנועם – כולכם עושים עבודה מדהימה בלהנכיח אותם אצלכם. אני רוצה שתדעו שהסטודנטים והאגודות לא מוותרים על החטופים, והם לא מוכנים להמשיך הלאה בזמן שאלון אהל ואביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, שעוד ילמדו במוסדות שלהם, נמצאים בידיים של מחבלי החמאס.

אני מודה לכם, תמשיכו, אל תורידו רגל מהגז. ביחד אנחנו נמשיך להשאיר אותם על סדר היום, עד היום שבו מקבלי ההחלטות יחליטו להחזיר אותם הביתה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה.

 << אורח >> ענת מאור: << אורח >>   

אדוני היושב-ראש, אפשר משפט אחד?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן, בשמחה.

 << אורח >> ענת מאור: << אורח >>   

שלום, אני חברת הכנסת לשעבר ענת מאור, וכמו המונים בישראל פעילה מאוד עם החטופים. אני חושבת, אדוני היושב-ראש, לפנות אל המשפחות שלא יורידו רגל מהגז וימשיכו במאבק – הן כבר מותשות, הן כבר עייפות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

פניתי לממשלה לא להוריד רגל מהגז, לא למשפחות.

 << אורח >> ענת מאור: << אורח >>   

לממשלה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן.

 << דובר_המשך >> ענת מאור: << דובר_המשך >>   

אז תודה. לא הבנתי אותך טוב.

אני לא רוצה לחזור על דברים שהיו בשבוע הזה, במיעוט שהחליט כן להיאבק, שהפשיטו נשים וכולי. אבל אני רוצה לומר לך ולחברי הכנסת – מלחמה אחת הסתיימה היום, בתקווה שישמרו על הפסקת אש. זו העת לשים עכשיו את כל המאמצים להפסיק את המלחמה שבגללה החטופים לא חוזרים. בבוקר החשוב הזה, אנא, קחו את זה כמשימה ללחוץ על הממשלה להפסיק את מלחמת השולל בעזה, וכך יחזרו כל החטופים החיים, והחללים לקבורה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>   

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אל"ף, אני מברך על הדיון.

העיקרון של מתווה אחיד של כלל המוסדות, האוניברסיטאות והמכללות לגבי בחינות צריך להיות דבר מובן מאליו. זה לא המצב כיום, ולכן יש עכשיו בחינות. נדמה לי שהיום יש בחינה באחד מהמוסדות, ויש מוסדות שגילו הבנה. לכן, הצורך במתווה מיוחד הוא דבר אלמנטרי. המועצה להשכלה גבוהה היא הכתובת, אבל גם ועדת החינוך, בראשותך, צריכה לצאת בקריאה בנושא. אנחנו צריכים להיות פה לסטודנטים בנושא הזה ובנושאים אחרים.

מעניין לעניין באותו עניין, שר החינוך הכריז לפני כמה ימים על שלוש אופציות לדחיית בחינות הבגרות. אחת מהן היא לדחות חלק מבחינות הבגרות לספטמבר. זה קטסטרופלי, זה דבר מזיק מאוד שיכול לחסל עתיד של סטודנט. למה אני אומר את זה? כי כשהם נבחנים בספטמבר, עד שיש תוצאות הם לא יכולים לגשת לאוניברסיטאות, חלק בארץ, חלק בחוץ-לארץ, ולכן הם יכולים לאבד שנה רק בגלל משהו טכני או החלטה מנהלתית של השר.

אני אומנם שיגרתי מכתב לשר קיש בנושא הזה, ויש אופציות אחרות; למשל, לקחת בחשבון את ציון המגן הפנימי של בתי הספר, בגלל הנסיבות של המלחמה. אבל דחייה לספטמבר היא דבר אסור, בלתי חינוכי, ויכול לגרום נזק לתלמידים שאנחנו רוצים להקל עליהם את המסלול האקדמי. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה. סיון, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, בבקשה.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

בפתח דבריי אני רוצה להגיד שחבל מאוד שיושבי-ראש האגודות, שנמצאים בקשר ישיר מול המוסדות שלהם בקמפוסים, לא נמצאים פה גם להשמיע את קול הסטודנטים שלהם סביב השולחן.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

אני חושבת שכולם נתבקשו להיות בזום, אז אולי הם בזום. יש איסור של קצין הכנסת - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אני אחדד. כולם בזום. אנחנו מצומצמים רק בגלל הוראות בטיחות.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

אני התפלאתי שאת כאן, כי יש איסור.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

אנחנו שמחים שאת כאן.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

אנחנו שמחים, אבל אני יודעת שכולם עולים בזום.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

זה נכון, ועדיין חשוב לי להגיד את זה כדי לתת להם את הבמה המרבית בזום, ואני מבקשת קשב רב כי יש להם הרבה מה להגיד.

תודה על הדיון. אני סיון, אני מייצגת קרוב ל-400,000 סטודנטים בישראל היום. כמו שאמרתי, הכבוד הוא גם ליושבי-ראש האגודות, שעושים עבודת קודש בשטח ונלחמים כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש, פעם אחר פעם, חוזרים לנקודת פתיחה במשא-ומתן הזה מול המוסדות, אם צריך להילחם על זכויות בסיסיות של סטודנטים, כן או לא? ודי מיצינו את הדבר הזה כבר. אני חייבת להגיד שלסטודנטים זה הגיע עד פה לגמרי.

כמו שאמרו מכובדיי, חברי הכנסת, האקדמיה חייבת לאמץ תוכניות מגירה לחירום. זה פשוט מצב לא הגיוני – מהקורונה דרך שומר חומות, 7 באוקטובר ועד היום, לא יכול להיות שמצפים מאיתנו לעשות את זה; הסטודנטים מצופים להגיע לקמפוסים בהינד עפעף, ככה, ביום שבת בערב. אני לא יודעת אם אתם מכירים את הנחיית פיקוד העורף, קצת הקלות "נפתחו", במרכאות, וכבר המוסדות הודיעו על בחינות פרונטליות עם 30 איש בחדר ליד מרחב מוגן. אבל אנחנו מדינה ששמה רמזור בצומת רק אחרי שיש שם תאונה, והחוקים האלה לא אמורים להיכתב בדם. סטודנט לא יכול להגיע לקמפוס במצב כזה, וזה לא משנה. אנחנו צריכים תוכנית סדורה, מובהקת למצב חירום.

אני אספר לכם שביום ראשון מחלקת המחקר של ההתאחדות הוציאה סקר לסטודנטים, ותוך 24 שעות ענו 6,750 סטודנטים על הסקר. זה נתון מטורף. למה אני רוצה להגיד לכם את זה? כי יש כאן כמה נתונים שמעידים על ניתוק מוחלט של המוסדות מהשטח, וחשוב שתכירו אותם.

קודם כול, 30% מהסטודנטים שענו על הסקר, אין להם מרחב מוגן במקום המגורים שלהם. שליש מהסטודנטים עזבו את הבתים שלהם בעקבות המלחמה הזאת, ומעל 80% מתוכם התרחקו פיזית מהקמפוסים. 50% מהסטודנטים כעת, בימים אלו, נמצאים במרחק פיזי של שעה נסיעה ומעלה ממוסדות הלימוד שלהם. 73%, שזה נתון מחריד, חוששים במידה רבה או במידה רבה מאוד מהגעה למוסד הלימודים בתקופה הזאת. 17% מהעונים על הסקר הם הורים, 16% הם משרתי מילואים.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

16% משרתים עכשיו בפועל?

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

כרגע, בפועל, מכל הסטודנטים שמשרתים פיזית במילואים, להערכת לשכת קמל"ר, 75% מגויסים כרגע, ברגע זה. מכל הסטודנטים שמשרתים במילואים, 75% מגויסים ברגע זה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

60,000.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

אחד מעשרה.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

ולהם צריך לייצר פתרונות ייעודיים בנפרד, ללא קשר לנזק שנוצר כרגע לסטודנטים שנמצאים בחרדות בעקבות המצב הנוכחי, בין אם תהיה הפסקת אש מחר בבוקר או לא, זה הזמן יגיד.

כרגע אנחנו נמצאים במצב סטטי, נשגב מבינתי, אפס חשיבה עתידית. ממש חשוב לי לציין שאי אפשר לעשות התאמות בהכול. שמעתי מכל מיני גורמים – אי אפשר לעשות מתווה אחיד, כל מוסד יש לו את האופי שלו. אם תלכו שנייה צעד אחורה ותבדקו, אתם תראו שרוב המוסדות עשו מתווים אחידים. רובם ביטלו חובת נוכחות, קיצרו את השבוע האחרון של הסמסטר, דחו את תקופת הבחינות. אז פתאום כשנותנים לכל אחד לעשות כרצונו, מסתבר שאפשר לעשות איזה מתווה אחיד. מי שנפגע זה השניים-שלושה האלה שלא מתיישרים. זה דבר ראשון.

דבר שני, אני אספר לכם סיפור. אני אוהבת להגיד את זה, בעלי לומד בטכניון, מוסד נחשב, 300 ימי מילואים, והוא קיבל הערכות חלופיות בחלק מהקורסים שלו. אז לסיטואציה הזאת יש אחד משני הסברים. הסבר אחד – כשרוצים, כשמוסד רוצה, הוא יכול לבצע הערכה חלופית. הינה, בעלי שירת 300 יום וקיבל הערכה חלופית גם במקצועות STEM, הוא לומד הנדסת מכונות. ההסבר השני הוא שאולי לא מעריכים את התואר של משרתי המילואים כמו תארים של סטודנטים אחרים, מה שלא נראה לי נכון.

אז השורה התחתונה היא שכשרוצים לייצר מתווה אחיד וכשרוצים לייצר הערכות חלופיות, אפשר. ולדבריכם חברי הכנסת המכובדים, אני רק אגיד, אנחנו לא רוצים לדחות את הסמסטר שלנו יותר. חלאס, שנתיים אנחנו בתוך האירוע הזה, גוררים בחינות אחרי בחינות, דחיות אחרי דחיות. כמה אפשר? אנחנו רוצים פתרון הולם וודאות. לא ייתכן שיש סטודנטים שיש להם מבחנים היום, עוד יומיים, שבוע הבא, ולא יודעים מה קורה איתם. אין להם שמץ של מושג אם הבחינה מתקיימת, כן, לא, פרונטלי, זום. די. נחמד שהמוסדות רוצים לחכות להנחיות של פיקוד העורף. אנחנו רוצים ודאות. מתווה חירום שיאומץ על ידי המוסדות ייתן לנו ודאות אחת ולתמיד.

לסיכום, בכמה דקות שניתנו לי, נגעתי פה בקצה המזלג במצב האבסורדי שאנחנו נמצאים בו. זאת ועדה סופר חשובה, תודה על הזכות להיות בה, ואנחנו מבקשים דרישות אופרטיביות מאוד ברורות. 1. גיבוש מדיניות חירום אחידה לכל המוסדות להשכלה גבוהה, בלחיצת כפתור. 2. שקיפות ואחידות בין מוסדות הלימוד בנוגע למתווה הבחינות הקרב ובא. 3. אי אפשר להיבחן תחת טילים. לא יכול להיות שאחרי חמש שנים במשבר אחר משבר, אחר משבר, אין למרצה יכולת לשלוף מהכיס הערכה חלופית, אין דבר כזה. 4. תאריך ומועדי הגשות של דחיית מטלות לפחות בחודש, זה לא פוגע באף אחד. כמובן, שלא נדבר על הכשרות קליניות שצריך להשלים, אנחנו לא רוצים לקיים אותן תחת המצב הזה.

והכי חשוב, יותר מהכול, מעבר למשרתי המילואים, יש פה סטודנטים שהם משרתי כוחות הביטחון, משרתי קבע, שוטרים ואנשים שנכנסו תחת האלונקה עכשיו בצורה יוצאת דופן. הם חייבים להיכנס להתאמות הללו. אני קוראת לכם, אני מושיטה יד אמיתית, אני מאמינה שהאקדמיה צריכה לעמוד לצד הסטודנטים ולא מולם, תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. תמי, בבקשה.

 << דובר >> תמי סלע: << דובר >>   

כמה מילים כלליות, כי התייחסו פה למתווים שקיימים ודיונים שהיו.

קודם כול, בשונה מהדיון הבא שיהיה לנו בנושא מערכת החינוך, מערכת ההשכלה הגבוהה היא שונה מבחינת איך שהיא בנויה והמוסדות השונים והמגוונים שבה – אוניברסיטאות, מכללות, כן מתוקצבות, לא מתוקצבות, והסטטוס שלהן. יש כמובן את האחריות של המל"ג מבחינה פיקוחית, החלטות שהמל"ג מקבלת, ואת חוק זכויות הסטודנט והכללים לפיו, ובכל זאת, זה לא אותו דבר כמו האחריות הישירה של משרד החינוך והמדינה שקובע כללים שחלים על כל מוסדות החינוך באופן אחיד. זה דבר אחד.

דבר שני, עסקנו פה בתקופה הזו בכללים ומתווים שהתמקדו בשני דברים עיקריים. אחד מהם, התאמות והקלות לסטודנטים במילואים ובני זוג, ולזה יש כללים לפי חוק זכויות הסטודנט שמחייבים לפי חוק. ויש גם מתווה שגובש בהסכמה בין כל המוסדות, וזה היה מהלך חשוב ונדיר, גם בחסות הוועדה הזו וגם בשיתוף עם המל"ג וקמל"ר, והוא עסק בהתאמות והקלות גם לגבי תנאי קבלה לסטודנטים ששירתו במילואים ולסטודנטים ששירתו כלוחמים ובני זוג, וגם בהתאמות והקלות. זאת אומרת, אין מתווה שעוסק באופן גורף במצב חירום לגבי כל האוכלוסיות שנפגעות ממנו – וזה לא רק סטודנטים במילואים ובני זוג שלהם, שזה מה שליווה אותנו בתקופה הארוכה הזו כאוכלוסיות שבעיקר זקוקות לכך.

בהקשר של מעונות, בתיקון חקיקה שנקבע כאן ובמתווים, נכנסו גם אוכלוסיות נוספות של פצועים, של מפונים, של חטופים ובני משפחות, חטופים שחזרו, נעדרים ובני משפחות, עם כל מיני הטבות. אז יכול להיות שחלק מהדיוק פה זה לחשוב על אוכלוסיות נוספות ומתווה שהוא מתווה חירום כללי, של דחייה, של חלופות, וכל מיני דברים שהוזכרו פה, שלא חל רק על הסטודנטים במילואים.

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

לנסות למפות עוד אוכלוסיות יעד למענים נקודתיים.

 << דובר >> תמי סלע: << דובר >>   

כן, וגם מצב חירום בכלל. מצבי חירום הם משתנים ואי הוודאות גדולה מאוד, וקשה אולי לייצר מתווה שיהיה נכון לכל הנסיבות ולכל מצבי החירום שאנחנו נקלעים אליהם, אבל עדיין יש דברים - - -

 << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>   

זה שונה מ-7 באוקטובר, אז לא היו הגבלות התקהלות ותנועה, לעומת השבועיים האחרונים שיש הגבלה על התקהלות. זאת אומרת, זו מלחמה, אבל הנסיבות שונות.

 << דובר >> תמי סלע: << דובר >>   

חלק מהדברים אפשר לקבוע מראש, ואני יכולה לתת דוגמה מחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. יש בו פרק שעוסק בחירום – לפי החוק יש מחויבות, אני לא יודעת אם קיימו את זה, זו שאלה נפרדת – אבל החוק מחייב את כל המוסדות, ובין היתר, גם מוסדות להשכלה גבוהה שנותנים שירותים במגוון התחומים הציבוריים, לגבש תוכניות חירום שמתמקדות בהנגשה של שירותי חירום לאנשים עם מוגבלויות. אז זה משהו שכן אפשר להיערך אליו ברמה מסוימת.

להבנתי, בתחום של השכלה גבוהה אין מתווה כללי לחירום שמחייב את המוסדות, ואולי נשמע על זה גם מהמל"ג ומהמוסדות. גם כשקובעים מתווים, כמו שעלה פה לגבי הטכניון, בדרך כלל קובעים כללי סף, ועדיין המוסדות יכולים לתת מעבר. זאת אומרת, זה לא אומר שזה גם המינימום וגם המקסימום, אבל כן יש חשיבות, וראינו את זה פה, לכללים אחידים שקובעים רף מינימלי שמחייב את כל המוסדות.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

הם מתנערים מזה. הם לא מוכנים לעשות רף אחיד. הם ממש מתנערים מזה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תכף נבדוק את הנושא. תודה, תמי. דבורה מרגוליס, ראש מנהל ור"ה, בבקשה.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>   

בוקר טוב. קודם כול, תודה רבה על הדיון. אם אפשר, אני רוצה להתחיל בכמה מילים על מה שקרה בשלושת השבועות האחרונים בשלוש אוניברסיטאות.

מכון ויצמן חטף פגיעה ישירה, מטורגטת ומכוונת. אוניברסיטת בן-גוריון חטפה פעמיים. פעם אחת פגיעת הדף מהפגיעה בבית חולים סורוקה שנמצא מעבר לכביש, ופעם שנייה, כמה ימים אחר כך, בשעות הבוקר, הייתה עוד פגיעה בבאר שבע, באזור שבו יש לאוניברסיטה דירות של חברי סגל. וכן, פגיעת הדף נוספת מאוד לא קטנה מאחד הטילים שכוון לתל אביב בימים האחרונים, ואוניברסיטת תל אביב גם היא מצאה את עצמה מתמודדת עם פגיעות הדף לא קטנות, כמעט בכל בניין בקמפוס.

לשמחתי, השורה התחתונה חיובית ואין פגיעות בנפש. אבל מעבר לנזק לתשתיות, למבנים, לשטחי הקמפוס ולאנשים שמפונים וצריך למצוא להם פתרונות דיור, גם מעונות, גם מגורי סגל, אני רוצה לצייר תמונה שתהיה לנגד עיניכם, כי אני חושבת שזה ממחיש את הדברים.

למיטב ידיעתי, אין צילום של זה, וטוב שכך, אבל רק שתדעו שבמכון ויצמן וגם במקומות אחרים עמדו מדענים מול הבניינים החרבים של המעבדות שלהם ומיררו בבכי. הם מיררו בבכי לא בגלל המבנה שנפגע והציוד במיליוני דולרים שנמצא בתוכו, הם מיררו בבכי על הידע, על פריצות הדרך ברפואה ובפיתוחים שכולנו, כל מדינת ישראל וגם האנושות כולה, יכולים ליהנות מהם. אלו פיתוחים שהלכו לטמיון, מפעל חיים של אנשים שהלך לאיבוד ממש ברגע אחד.

אז אני רוצה להזכיר את זה לסטודנטים שאיתנו בזום וגם לסטודנטים שנמצאים בקמפוסים – זאת המשימה הגדולה, לפחות מבחינת האוניברסיטאות. אתם הדור הבא, מכם יצא הנובליסט הבא, אולי חוקר או חוקרת הסרטן הבאים, אולי פריצת דרך באלצהיימר, ALS או משהו אחר. הפגיעות במכון ויצמן, אתם יכולים לתאר לעצמכם שזה חוקרי מוח ומיקרוביולוגיה, וכל המשפחה של תחומי הידע האלו. אז אני רק רוצה לשים את זה, כי מאוד מאוד חשוב שגם זה ייאמר.

גם בבן-גוריון וגם באוניברסיטת תל אביב, כאמור, הפגיעות הן בעיקר פגיעות הדף, אבל בבית חולים סורוקה, שתי הקומות העליונות שנפגעו, ובעצם הושמדו לגמרי, מאכלסות מעבדות מחקר והוראה של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון. אז הכל קשור בהכול, ובמקרה הזה אנחנו באמת רקמה אנושית אחת וכולנו זה לצד זה בדבר הזה.

לגבי האמירות לגבי מתווה אחיד, אני אשמח שגם ור"מ ומל"ג יתייחסו אחר כך ואני רוצה ללכת כמה צעדים אחורה. כמובן שיש מתווים. בחודש האחרון אלפי סטודנטים גויסו, ואנחנו נמצאים בחודש האחרון של הסמסטר ובפתח בחינות סוף השנה. כל האוניברסיטאות וכל הצוותים שעוסקים בזה יושבים על הדבר הזה. זה החל עוד לפני מבצע 'עם כלביא' והתחזק מאוד בעיצומו כי במהלכו הוגברו הגיוסים. 

כמובן, יש מתווים למשרתים בכל האוניברסיטאות. המתווים האלה כוללים ומתייחסים למשרתי הקבע, יש התייחסות לשורדי הנובה ולמשפחות של חטופים, למשפחות שקולות ומשפחות של פצועים; כל האוכלוסיות האלה, אין שום צורך להסביר לנו את החשיבות של דאגה להם, האוניברסיטאות כבר מזמן שם.

לגבי המתווים האחידים, היינו בדיון כאן בוועדת החינוך ובדיונים שהיו גם במל"ג, המל"ג אפילו בירכו על המתווה האחיד שהוציאו כל המוסדות להשכלה גבוהה, ולמיטב זיכרוני, אפילו המכללות הפרטיות והמוסדות הפרטיים הצטרפו; ובתחילת התשפ"ה, השנה שמסתיימת עכשיו, הוחלט על שורה של התאמות שניתנות למשרתים בצורה אחידה ורוחבית, כמתווה שהוא מתווה מינימלי, וכל אחד מהמוסדות נתן תוספות כאלו ואחרות בהתאם לסוג הלימוד, לתחום הלימוד ולשנה שבה נמצאים הסטודנטים.

גם עכשיו אנחנו יושבים, וכבר יש הכנה למתווים לשנת התשפ"ו. אנחנו מבינים שזה אירוע שיימשך, גם עם כמות המגויסים וגם עם הצורך לתת התאמות נוספות והקלות לסטודנטים.

אני רק רוצה להזכיר שבסוף התהליך אנחנו צריכים להוציא סטודנטים שכל אחד מהם יהיה מומחה בתחומו, יסיים את התואר שלו, ושהתואר שלו יהיה תואר מלא, בעל משקל זהה, ושהידע שיקבל סטודנט משרת או סטודנט שמסיבה כזו או אחרת לא יכול היה להשתתף בכל השיעורים, לא ייפול בידע שמקבל סטודנט אחר. זה חשוב למהנדס, לרופאה, למרפאה בעיסוק, וגם למשפטן ולכלכלנית, ובוודאי לפסיכולוגית. אני חושבת שמהבחינה הזאת הדברים מובנים ומוסכמים.

איך מגיעים למטרה הזאת? אנחנו לחלוטין בעד דיאלוג והדיאלוג הזה מתקיים; כל ראשי האוניברסיטאות נמצאים בקשר ישיר וכמעט יומיומי עם ראשי האגודות אצלם. אני יודעת להעיד על זה באוניברסיטאות, ואני מניחה שזה לא רק אצלנו. יכול להיות שיש ויכוחים, יכול להיות שלא תמיד רואים את כל הנושאים עין בעין, זה עדיין לא אומר שאין שיתוף פעולה. להציג את זה כמו שהוצג כאן קודם על ידי יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים, שהאקדמיה היא מול או נגד הסטודנטים, אני אשתמש במילים עדינות – אין דבר לא נכון ולא מדויק מזה. אנחנו קיימים ונמצאים איפה שנמצאים הסטודנטים שלנו.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

דבורה, יש לי שאלה. זה נראה לך נורמלי שהיום באוניברסיטה הפתוחה יש מבחן? אני שואל אותך, זה נראה לך נורמלי?

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>   

בדיוק רציתי להתייחס לזה. חבר הכנסת דוידסון, תודה רבה. שכחתי להגיד את זה.

בדיוק התכתבתי עם הנהלת האוניברסיטה הפתוחה, ואגב, גם דיקנית הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה נמצאת כאן בזום, והיא תוכל להתייחס אם צריך. מדובר בבחינת בית. בחינת בית היא בחינה שניתנת למשך שלוש שעות במהלך יממה, סטודנט יכול לבחור מתי הוא עושה שלוש שעות של בחינת בית. אף אחד לא דרש מסטודנטים להגיע לקמפוס, וזו אפילו לא בחינה מקוונת. זאת כתיבה של עבודה.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

איך ציפו שסטודנט ילמד בתקופה הזאת? איך סטודנט יכול ללמוד בתקופה הזאת לבחינה? מה זה משנה אם זאת בחינת בית או לא?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

סיון, את לא בזכות דיבור. דבורה, אני מרגיש ניתוק לגמרי מהמציאות.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

ממש.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

מדינת ישראל לא ישנה היום בלילה, אנשים בחרדות, נפילות, הרוגים, ואנחנו אומרים יש בחינת בית. מה הבעיה להגיד, הבחינה נדחתה למועד אחר?

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>   

כאמור, זו לא חובה לבצע את זה היום. יכול להיות שיש סטודנטים שאולי מעדיפים, הם כבר בבית עם הילדים, ואולי עדיף להם לעשות את זה היום, אבל יינתנו מועדים אחרים. ושוב, נמצאת כאן הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, אם צריך לדייק את הנקודה הספציפית הזאת.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

דבורה, את בעצמך, בדברייך, דיברת על מתווה זהה, שהתואר יהיה זהה. כלומר, שלא יהיה לנו מצב שסטודנט במקום אחד נידון אחרת מסטודנט במקום אחר. אני ממש נאחז בדברייך. על רקע זה חשוב כפליים שהמתווים של ההשכלה הגבוהה יהיו זהים או דומים או לפחות בעלי היגיון מארגן דומה. על זה פנינו ועל זה דרשנו.

בואו ניאחז בדוגמה הזו – מבחן שנעשה במהלך המערכה באיראן אינו דומה למבחן שייערך בעוד שבוע, כשבעזרת השם, יישמר השקט. כשאנחנו אומרים שצריך לתת איזשהו מתווה לכלל הסטודנטים, בתיאום בין כלל האוניברסיטאות ובשאיפה גם המכללות, על זה אנחנו מדברים; שלא יהיה מצב שבו המדיניות של אוניברסיטה מסוימת מחמירה יותר, וראינו את זה במלחמה, או שמרצה מסוים לא אוהב סטודנטים במילואים, ואת יודעת שהיו לנו גם דוגמאות כאלה, ואז אנחנו נאלצים להתמודד עם לרדוף ולראות איך הסטודנטים שלו לא נפגעים.

עכשיו שוב, בתוך המגבלה שאמרתי בדבריי, על כך שאנחנו, ככנסת, לא רוצים להיכנס להשכלה הגבוהה בהחלטות שלה, אנחנו מבקשים שיהיו מתווים רוחביים מחייבים בהיבטים מסוימים, בטח כשזה נוגע להגינות בהיבחנות.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>   

אני אומרת שוב, ואפשר לבדוק את הדברים גם מול המוסדות הספציפיים, ההגינות בהיבחנות כמובן תישמר. אם באמת הפסקת האש תיכנס לתוקפה, ואני מניחה שכך כולנו מקווים, נוכל בימים הקרובים לאפשר גם את סיום הסמסטר וגם את ההיבחנות בקמפוסים, כפי שכולנו מקווים ורוצים.

לגבי שינויי פיקוד העורף, בכל הכבוד, האוניברסיטאות לא מנותקות ולא חיות על אי משל עצמן. אם פיקוד העורף לא מאפשר הבאה של סטודנטים לקמפוס, הם לא יגיעו ואף אחד לא יסכן את ביטחונם. כשפיקוד העורף מוציא ב-21:00 בערב הנחיה שניתן, וההחרגה הייתה ספציפית למוסדות להשכלה הגבוהה לאפשר התכנסות של 30 איש ליד מרחב מוגן למי שיוכל להגיע, וב-24:00 בלילה ההחרגה הזאת מתבטלת, אז גם האוניברסיטאות, כמו כולנו, חיים במצב של אי ודאות, וזה קצת לא הגיוני לדרוש רק מהאוניברסיטאות או רק מהמוסדות להשכלה גבוהה ודאות, בעולם ובמציאות של אי ודאות.

אני חושבת שבזאת סיימתי. אשמח שחבריי מהרגולטור ופרופ' יפעת ביטון, שאני רואה אותה פה בזום, אולי גם יוכלו להתייחס.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

היא הבאה בתור.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

גם יו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה פה, וגם יו"ר אגודת הסטודנטים של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, שגם להם יש מבחן היום והם ישמחו להשמיע - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

סיון, תאמיני לי, כולם רשומים. יש פה 100 רשומים ואני מבקש מכל המשתתפים לנסות לצמצם בזמן הדיבור. פרופ' יפעת יו"ר ור"מ, בבקשה. יפעת, אם את יכולה לדבר, תקפצי לנו בזום, יש פשוט הרבה משתתפים ולא מוצאים אותך. תעלי בינתיים את מיכל צנטר מהאוניברסיטה הפתוחה, בבקשה.

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

בוקר טוב, שלום לכולם. בוקר לא כל כך טוב, ובכל זאת. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות.

אכן מתקיימת הבוקר בחינה מהבית למי שרוצה להיבחן, ויש רבים שרוצים להיבחן; שלמדו, שנמצאים בבית; שזה מהווה עבורם מפלט. אני רק אזכיר, באוניברסיטה הפתוחה יש הרבה מאוד תאריכי בחינה. בניגוד לאוניברסיטאות אחרות שבהם יש מועד א' ומועד ב', אצלנו אפשר להיבחן ב-א1, ב-א2, ב-ב1, וב-ב2. יש הרבה מאוד אפשרויות, ואפשר גם לדחות את הזכאות לבחינה בסמסטר נוסף, מה שלא קיים באוניברסיטאות אחרות. ולכן יש כאלה שמתאים להם להיבחן הבוקר, והם יעשו את זה. ומי שלא, יקבל מועד אחר. זה רק כדי להעמיד דברים על דיוקם.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

סליחה, גברתי, מה זה אומר מועד אחר? מתי זה מועד אחר?

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

יש לוח בחינות מסודר עם תאריכים קדימה.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

השאלה היא אם זה מגיע  לאוגוסט, לספטמבר. מה זה מועד אחר?

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

זה לא מגיע לאוגוסט. יש לוח בחינות מסודר שנקבע מראש, ולכל סטודנט יש את כל התאריכים לפניו.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

אבל אם את נותנת לו זמן אחר, והזמן האחר הוא אחרי הסמסטר - - -

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

הוא לא אחרי הסמסטר. הוא בתקופת בחינות של הסמסטר שחלף. זה דבר אחד.

דבר שני, בשבוע שעבר הייתה אמורה להתקיים בחינה גדולה מאוד של 3,200 נבחנים. שני שלישים מהמבחנים עברו להערכה חלופית. כלומר, למעלה מ-2,000 סטודנטים נבחנו בהערכה חלופית. אותם אלה שלא עברו להערכה חלופית, הם אלה שהיו צריכים להיבחן מבחינת פטור שהרגולטור מחייב אותו, והם נדחו ל-24 ביולי. לא קרה שום אסון, לא דחינו אותם לספטמבר, לא דחינו אותם למקום אחר. מי שחייב להיבחן פנים אל פנים קיבל תאריך חלופי סביר. זה דבר נוסף.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

מיכל, אני רוצה שהדברים יהיו ברורים, כי אנחנו מקבלים הודעות מסטודנטים שהבחינות עוברות לסמסטר קיץ.

 << דובר_המשך >> מיכל צנטר: << דובר_המשך >>   

הבחינות של סמסטר ב', גם בתקופות שגרה, בגלל שיש באוניברסיטה הפתוחה סמסטר קיץ רציני, הם במילא שזורים מתוך סמסטר הקיץ. זה לא משהו חדש בגלל המלחמה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

הבנו שזה לא חדש ושזה לא בגלל המלחמה, אנחנו רק טוענים שבגלל המלחמה צריך לשנות.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

מי שלא נבחן היום, זה עובר לו לסמסטר קיץ.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

כן, הבנתי.

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

לא, זה לא עובר לו לסמסטר קיץ.

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

זה מה ששולחים לי סטודנטים.

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

אז אני מציעה שבפעם הבאה תבקשו גם תגובה מאיתנו, לא רק תגובה מסטודנטים, ואז תקבלו לוח בחינות מסודר שמפורסם באתר שנה מראש ותעמדו על העובדות במדויק, ולא על דברים שסטודנטים מפזרים ללא שחר. אבל רק רגע, אני רוצה לסיים.

אתמול פרסמנו מכתב מפורט מאוד מהרקטורית, שבו עשינו כמה צעדים משמעותיים מאוד, אגב, כולל להכליל את כל קבוצה 4 – כוחות הביטחון וההצלה, שוטרים, אנשי קבע, כוחות גופי המודיעין וכולי – להערכות חלופיות כמו קבוצות 2 ו-3 במתווה שקיים. פתחנו לכולם, גם למי שלא שילם, הרבה מאוד הקלטות של הנחיה מוגברת. נתנו הרבה מאוד התאמות כבר אתמול. הדבר היחיד שנשאר כרגע פתוח הוא מה קורה עם הבחינות של השבוע הבא, ועל זה אנחנו יושבים היום. אם נוכל לבחון כמתוכנן, נבחן, ואם לא, נציג מתווה חלופי.

כל מה שאני אומרת, ואני עונה לסיוון, זה שלאף אחד אין היום ודאות על כלום, וגם לנו אין ודאות מה יקרה פה בעוד שבוע מהיום כשהבחינות יתחדשו. אנחנו עובדים על המתווה, אנחנו נציג אותו, וכולם יקבלו את האפשרויות שהם צריכים לקבל. אף אחד לא מנסה להכשיל בכוח סטודנטים. תסמכו עלינו, תנו לנו לעשות את העבודה. יש סטודנטים רבים שכותבים לנו: תודה רבה, הלימודים כרגע בשבילי הם מפלט, ובעבורם אנחנו פה.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >>   

תפתחי את הצ'אט ותראי מה הסטודנטים שלך חושבים. הם כתבו לך בצ'אט.

 << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >>   

הסטודנטים שלי, שרוצים לדבר בצורה תרבותית, יודעים למצוא אותי. אני לא מגיבה להתלהמויות ברשת, סיון, וזה חוצה גבולות וזה גובל באלימות מילולית קשה. אז כדאי גם שהתאחדות הסטודנטים ואגודות הסטודנטים ינתבו את השיח למקום טוב, ולא לשיח של התלהמות ואלימות. יש כאן עילה להגשות תלונה על איך שסטודנטים מדברים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

סליחה. אנחנו ממש לא גוררים לאלימות. אל תגידי דברים כאלה. זה ממש לא נכון - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

נכון, זה ניתוק ברמה הכי גבוהה שראיתי - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

טוב, להשתיק את כולם, קודם כול. תודה רבה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אנחנו רק שולחים עובדות של מה שקיים. יש מבחן שלי דחו בלוגיקה - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אפשר להשתיק את זה? יפעת, בבקשה.

 << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >>   

שלום, בוקר טוב. תודה רבה על הדברים. בפתח דבריי, אני רוצה לחזק את ידיה של שי דיקמן, שאני מרגישה שחיזקה את הלבבות של כולנו שנמצאים עם החטופים אבל לא תמיד ולא מספיק, ודיברה כל כך יפה וקישרה את זה כל כך יפה לעולם ההשכלה הגבוהה. אני פשוט מצדיעה לה על אומץ הלב ועל הלב הגדול שיש לה לכל כך הרבה אנשים אחרי שהיא איבדה את היקר לה מכל.

לגופם של דברים, כמובן, אנחנו חלק מכל המציאות הטבולה כל כך בחוסר הוודאות הזו ברמות שקשה להסביר עד כמה הן עמוקות ושונות אפילו ממה שהורגלנו לו עד עתה. יש לנו פה נציגות של פקע"ר, הם בעצמם מעדכנים את ההנחיות שלהם אחת ליומיים. יתרה מזאת, לקראת צאת השבת, כשהועברה לנו הודעה מפיקוד העורף שההנחיות משתנות, התשובה שלי כיו"ר ור"מ הייתה: תודה על העדכון, אנחנו לא משנים דברים מהיום למחר, לא לסטודנטיות והסטודנטים שלנו ולא לסגלים שלנו. כפמיניסטית, אני חושבת תמיד גם על הזוגות הצעירים, ובעיקר הסטודנטיות שעליהן נופל הנטל, עם ילדים קטנים מתחת לגיל 13, וכתבנו בהנחיות שלנו התייחסות מיוחדת אליהם.

מבדיקה שעשינו בוור"מ – ואני מזכירה, ור"מ זה ועד ראשי המכללות הציבוריות המתוקצבות בישראל, אני לא מדברת פה על מוסדות אחרים – כמעט כולם התיישרו על קו דומה. סיון אומרת: אם כולכם מתיישבים על קו דומה, אז למה אתם לא מוציאים מהלך חירומי קבוע? התשובה היא, וסליחה שאני אומרת, שאלה לא מיומנויות המאה ה-21 שכולנו צריכים להחזיק בימים אלה.

המיומנות היא להיות כמה שיותר קרובים לאיזשהו סנטר שדומה לנו, דומה בין כולנו, אבל תמיד להשאיר שוליים של שינוי ושל גמישות שמתחייבת גם מאופי הלימודים במוסדות שונים, גם מהאזורים השונים, ובמקרה הזה לא דין תל אביב כדין ספיר ואחווה, וראינו אפילו שפקע"ר אומר: יש לנו הנחיות שונות למוסדות שונים במקומות שונים. לכן, אין טעם לקבוע את הכללים האלה כאיזשהו One size fits all. זה משהו שכבר לא משתמשים בו בעולם.

בין היתר, ברור שהדבר הזה גורם לכך שלסטודנטית במוסד א' יש איזשהו הסדר שעלול להיות שונה מסטודנטית במוסד ב'. זה לא אומר בהכרח שזה דבר לא טוב. מה שחשוב הוא שבתוך המוסדות הייתה תקשורת טובה עם האגודות, הייתה מסוגלות לתת אופק שמעבר ליום יומיים, כפי שפקע"ר עושים, אלא להגיד: אנחנו נותנים לכם פה התחייבות לשבוע הראשון. בהתחלה זה היה לימים הראשונים, עד שהבנו בכלל בפני מה אנחנו עומדים, ומשם הנחיות שיצאו כמעט אצל כולם לשבוע קדימה.

באחווה וכמעט בכל המכללות המתוקצבות דחינו גם את המבחנים של השבוע הבא, כשלכאורה לא היינו צריכים לעשות את זה, יכולנו לחכות ולראות, אבל ברור לנו שהם צריכים את זמן ההתארגנות ושאנחנו כמוסד צריכים את זמן ההתארגנות. ולכן, בלי קשר להנחיות פקע"ר, נשארנו על הנחיות מחמירות במבחנים גם לשבוע הבא. ככל הידוע לי, אין שום בחינה, לרבות לא בחינות בית, במוסדות שלנו.

 << מנהל >> (היו"ר סימון דוידסון, 10:40) << מנהל >>   

אני מציעה פה, בהקשר הזה, לא להתלהם עם סיפור אחד שיכול להיות שקורה עכשיו באוניברסיטה הפתוחה, ואני מבינה שהוא קורה באוניברסיטה הפתוחה, ולכנס את כולנו לאיזה דיון חירום מטלטל על ההתעללות של המוסדות בסטודנטים ובסטודנטיות, כי אנחנו בכלל לא שם.

יש תמיד גם את ערוץ ההידברות מולנו. אני לא מבינה איך עברנו למצב שבו בכל פעם שיש אתגר, מכנסים את הכנסת לאיזו ישיבת חירום שחייבים בה עכשיו לגעור במוסדות. אני מזכירה גם ליו"ר – חלילה, לא ליו"ר הוועדה, אלא ליו"ר ההתאחדות – וגם ליו"רים היקרים של האגודות השונות שיושבים איתנו פה, וכפי שאמרה הגב' מרגוליס, ההשכלה הגבוהה היא כיום המשאב מספר אחת של מדינת ישראל; לא סתם היא טורגטה על ידי האויב מספר אחד של מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לשמור עליה כאוצר מספר אחד של מדינת ישראל.

אני מציעה בהקשר הזה גם לחברי הכנסת שזימנו את הדיון הזה, כאילו לא ניתן לדבר איתנו ופשוט להבין מה קורה, לשאול ולקבל תגובות של המוסדות למה שקרה, להבין שהמתקפה הזאת עכשיו על המוסדות היא מיותרת; אין שום תלונות חריגות על מה שקורה במוסדות, ומי שהיו להם בעיות – הנשיאים והנשיאות יושבים ומדברים עם יו"רי האגודות כדי לנסות ולראות מה עוד אפשר לעשות.

לגבי הערבוב שנעשה פה על ידי חבר הכנסת דוידסון, בין מתווה החירום של המלחמה לבין המילואים, אני חושבת שצריך לשים לב. המילואימניקים והמילואימניקיות מטופלים היטב במתווים מובהקים ואיכותיים. אנחנו בעבודה על המתווה לשנה הבאה, ובמובן הזה אני לגמרי נושאת בגאווה את  הדגל של ריכוך ההתאמות השיטתי שוור"מ מושכת אליו בהקשר הזה, מתוך הבנה – ולא רק הבנה של איזשהו תפקיד ייחודי שלנו, אלא שאני חושבת שכל הנושא של חלופות בחינה והדברים האלה זה מה שהאקדמיה במאה ה-21 דורשת.

יש לי לפעמים ויכוח די מר עם ידידיי בוור"ה, ואני אומרת שוב ושוב: זו טעות להסתכל על הדבר הזה כהקלה, צריך להסתכל עליו כהתאמה למיומנויות של המאה ה-21 באקדמיה שצריך לעשות. אני גאה בזה שוור"מ היא נושאת הדגל בהקשר הזה. אבל צריך לזכור שלפעמים, כשעושים התאמות מהסוג של חלופות בחינות וצורת עבודות וכיו"ב, הסטודנטים עצמם מתנגדים. לא הגענו למצב שהסטודנטים עצמם רוצים את אותו דבר. הרבה פעמים מה שהם רוצים זה שייתנו להם את המבחן ויעזבו אותם בשקט – דחיתם לנו את הכול בשבועיים, זה בסדר, זה מה שאנחנו צריכים. זה בדרך כלל מה שקורה. פער של שבוע – מישהו כתב פה בתגובות, לוקח חודשים ללמוד לבחינה.

המערכת האקדמית בנויה על זה שמסיימים את הלימודים ואז יש שבוע של למידה עד הבחינה הראשונה לכל היותר - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

יפעת, קודם כול, אני מאוד מעריך אותך ואת הדרך שעשית ואת עושה, אבל אני רוצה לומר לך שהתפקיד שלנו כחברי כנסת זה לעשות את הדיונים. אנחנו הלכנו יד ביד עם כל הנשיאים והנשיאות של ההשכלה הגבוהה בתהליך ארוך מאז 7 באוקטובר, הגענו למסקנות משותפות ועשינו טוב להשכלה הגבוהה. אז כשעושים לי נו, נו, נו, פשוט חשוב לי להסביר שזה התפקיד שלי כחבר הכנסת, אני צריך לשמוע את הציבור ואני צריך להעלות דיונים. אני לא בא לתקוף אף אחד, אלא לשמוע.

 << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >>   

זה נשמע כמו מתקפה, לצערי, אבל בסדר - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

לא. אין אחד שהיה יותר ממני עם הנשיאים והנשיאות מאז 7 באוקטובר. אבל לא חשוב. חבר הכנסת קינלי רוצה לומר משהו, בבקשה.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

אדוני היושב-ראש, אני מודה ליפעת ביטון על הדברים. אני רוצה להדגיש פה ויש פה ניסיון בעיניי לא נכון לעבור, האנשים שמנסים לעשות abuse למערכת ההשכלה הגבוהה לא יושבים בחדר הזה. סליחה, יש אנשים כאלה בכנסת ישראל, יש אנשים בכנסת ישראל שתוקפים את ההשכלה הגבוהה ומנסים להפוך אותה לפוליטית או לדרוש ממנה דברים שיש להם השלכות פוליטיות, והם לא הגיעו לדיון הבוקר, וזה לא מקרי שהם לא הגיעו לדיון הבוקר.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

נכון.

 << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >>   

זה לא מקרי שמי שביקש את הדיון הזה לא ניסח אותו כהתעללות במערכת ההשכלה הגבוהה או עם טענות אחרות שנשמעו כאן, אלא דרש משהו מאוד פשוט, הניסוח פה הוא שלי: קידום מתווה אחיד להשכלה הגבוהה בתקופת החירום.

אני לא שותף להתקפות על ההשכלה הגבוהה בישראל. אמרתי בדברים שלי קודם, ויחד איתי חברי הכנסת צרפתי, הרכבי ודוידסון, הדגישו בדבריהם – ההשכלה הגבוהה בישראל חשובה לנו, גם אנחנו רואים בה מפתח וחלק משמעותי בהצלחה במלחמה באיראן, שנובע מהאיכות האקדמית שיוצרת לנו מחקר מצוין, איכות מדעית מצוינת וגם הישגים צבאיים. בעזרת השם, יהיו הישגים לא רק צבאיים, אלא גם הישגים של שלום.

 << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >>   

תודה לך מאוד על הדברים האלה - - -

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

סליחה, נא לתת לי לסיים את דבריי.

אחרי שאמרתי את כל זה, כמו שאמר חבר הכנסת דוידסון, התפקיד שלנו כחברי כנסת הוא לבקר, לזהות את הנקודות החלשות, לשמוע את קולו של הציבור, ולבוא ולהאיר על הדברים. מה שביקשנו להאיר כאן זה מקומות שחורגים בעינינו מהשורה ומהמקום של הרגישות לסטודנטים, כאלה שמייצרים בעיה באחידות בין סטודנט אחד לסטודנט שני, בדיוק ברוח דבריה של דבורה מרגוליס; כשדורשים בתקופת מלחמה מסטודנט אחד משהו יותר מרעהו, אז הציון שלו יהיה פחות והוא יהיה שווה פחות, ועל זה ורק על זה אנחנו מלינים.

אנחנו נמשיך להילחם על עצמאות ההשכלה הגבוהה במכללות ובאוניברסיטאות, ולדאוג לכך שתהיה מינימום התערבות פוליטית. ואנחנו נמשיך להילחם על כך שקולם של הסטודנטים נשמע, ושמוסדות שבשם החופש האקדמי אינם רגישים בתקופת מלחמה ייתנו פה את הדין, וזה בדיוק מה שיהיה פה.

דרך אגב, ודיברתי עם אנשי האוניברסיטה הפתוחה אתמול, לא במקרה שמה של האוניברסיטה הפתוחה עולה פה בדיונים בכנסת הזו מאז 7 באוקטובר. סיירנו שם חבר הכנסת דוידסון ואני, יש לנו הערכה רבה למוסד הזה, אנחנו חושבים שהוא מוסד חשוב, והוא מהמוסדות הטובים ביותר בישראל. יואילו ראשיו להיות רגישים יותר. ואם לא יהיו רגישים יותר, הם יעלו פה פעם אחרי פעם על המדוכה. יעזור להם, לא יעזור להם – אנחנו לא נפסיק לעשות את תפקידנו. בבקשה לא לנופף לנו, לא בחופש ההשכלה הגבוהה ולא בעליהום או הלינץ' שעושים חלק מחברי הבית הזה על ההשכלה הגבוהה. אנחנו לא שותפים לו. תודה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

יפעת, תודה רבה. חייבים להתקדם הלאה. נעבור לפרופ' חיים שקד, יושב-ראש רמ"א.

 << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >>   

סליחה, אני רוצה בכל זאת לומר. סליחה, אני מבקשת לסיים את דבריי. אני קיבלתי רבע מהזמן שקיבלה האוניברסיטה ור"ה. אם קיבלתי רבע מהזמן בגלל שוור"מ מתפקדת נפלא, אז אני מקבלת את הדברים.

אני מעריכה מאוד את הדברים שאמר חבר הכנסת קינלי ואני מכבדת את זה מאוד, אבל אני חושבת שצריך לראות גם איך דברים נראים במערך הטענות כלפינו. אם אנחנו לא עשינו דברים בעייתיים, אני לא מבינה למה הדיון הזה הוא כוללני, למה השיח של יו"ר ההתאחדות הוא כוללני, למה השיח של חברי הכנסת הוא כוללני. אם רוצים לדבר על מוסד אחד, תתכבדו ותעשו כן. אנחנו עושים עבודה מעולה בלדבר עם הסטודנטים והסטודנטיות שלנו ובלהכיל אותם. פקע"ר עצמו מבחין בין מוסדות שונים, אז אני לא מבינה מה הטענה כלפינו בזה שאנחנו מפרידים. בכל מוסד, כשיש הבחנה, ההבחנה היא רוחבית על המוסד, ולכן זו לא תהיה פגיעה מול סטודנט ממוסד אחר. ואני מקווה מאוד באמת שריכוז המאמצים יהיה במקומות שבהם יש באמת קושי, ולא במקומות שעושים את העבודה כמו שצריך.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

תודה רבה, יפעת. אנחנו נעבור לפרופסור חיים שקד. בבקשה, אדוני.

 << אורח >> חיים שקד: << אורח >>   

שלום וברכה, ותודה על ההזדמנות.

לגבי מתווה אחיד, אני רוצה להעלות עוד נקודה אחת. כל המוסדות להשכלה גבוהה מקבלים תקציב כדי לסייע לסטודנטים במילואים ולסטודנטים עם כל מיני השלכות של המלחמה, כולל השלכות רגשיות וכדומה, למעט המכללות לחינוך שמתוקצבות על ידי משרד החינוך, ואם מדברים על מתווה אחיד, אז צריך לפתור גם את הנקודה הזאת.

המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מתוקצבים בשתי צורות. רוב מוחלט של המוסדות מתוקצבים על ידי ות"ת, אבל יש 14 מכללות לחינוך שמתוקצבות על ידי משרד החינוך. מתוך 18 מכללות לחינוך ארבע כבר מתוקצבות על ידי ות"ת, אבל 14 עדיין מתוקצבות על ידי משרד החינוך. 14 המכללות הללו לא קיבלו אפילו שקל אחד. בעוד שוות"ת הקצתה 600 מיליון מיליון שקלים למוסדות שהיא מתקצבת כדי לממן סיוע למשרתי מילואים, משרד החינוך לא הקצה אפילו שקל אחד ל-14 המכללות. אם מדברים על אחידות, אז אני ממש אשמח לעזרת הוועדה, לעזרתך, סימון, ולעזרת יוסי וכולם, לפתור את הבעיה הזאת ולדאוג שגם המכללות לחינוך יקבלו תקציב כדי לסייע למשרתי מילואים, עבור קורסים כפולים, עבור השלמת חומר, עבור עזרה פרטנית, חונכים, וכל מה שמשרתי המילואים ומשפחותיהם ושאר נפגעי המלחמה צריכים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

מאה אחוז. תודה רבה, פרופ' שקד. נעבור לטלי אגרונוב מהאוניברסיטה הפתוחה. חייבים לשמוע גם את נציגי הסטודנטים. אני רק מבקש לא לעשות נאום של עשר דקות, לצמצם ולהיות תכליתיים מאוד בנושא הזה. טלי, בבקשה.

 << אורח >> טלי אגרונוב: << אורח >>   

שלום. תודה רבה על זכות הדיבור, תודה רבה לחברי הכנסת וליושב-ראש הוועדה על הדיון החשוב הזה שכינסתם. חשוב לי לציין במשפט שכולנו עדיין ב-7 באוקטובר, ואנחנו מחכים לשובם של האחים והאחיות שלנו, זה דבר ראשון.

אני מדברת פה בשני כובעים; אני גם יושבת-ראש הצעירים של יש עתיד וגם נשיאת אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה. אני נמצאת פה לצד יו"ר האגודה, מאי חנגל, אנחנו מייצגות בשיח פה עשרות אלפי סטודנטים, ואני רוצה להתייחס לכל מה שנאמר.

חברים, ב-7 באוקטובר, כשהטבח הנורא התחיל, היה ברור מאוד שיש חוסר ודאות, היה הגיוני נורא שאנחנו בתקופה חירומית, כולם לקחו את זה ממש כמו אוויר לנשימה כי לא היה ספק שצריך להיערך למתווה וצריך להיערך לשאלה מה עושים ומהם הצעדים הבאים.

אנחנו נכנסים לשנה שלישית של לחימה, של מצב חירום, ושנה חמישית אם אנחנו מחשיבים גם את תקופת הקורונה. באמת לא הגיוני שאין מתווה חירום שאנחנו יכולים להפעיל בלחיצת כפתור. נכון, אני מבינה, אסור לנו לפגוע בחופש האקדמי, גם זו זכות בסיסית מאוד שחשוב לשמור במדינה דמוקרטית. אבל בסופו של דבר, בדיוק כמו שהתייחסתם, זה לא הגיוני שדין סטודנט בטכניון יהיה שונה מדין סטודנט בפתוחה, ולא משנה כמה הנהלת המוסד תרצה לבוא לקראתנו, בסוף התשובות שאנחנו שומעים, כמובילי הסטודנטים, הן שאין מתווה אחיד והם פועלים בהתאם למה שהמל"ג מכתיב להם. אנחנו דורשים ודאות, אנחנו דורשים תשובות, ולא ייתכן שבשבוע הבא יש מבחן ביום שלישי ועדיין אין ודאות לסטודנטים.

וגם המתווה של 7 באוקטובר, המתווה של חרבות ברזל שכולם כל כך מתהדרים בו – חברים, גם הוא לא מספיק טוב, תנו לי לחדש לכם, הוא לא נותן מענה לכל הסטודנטים, הוא נותן חוסר שוויון בין האוכלוסיות. יש אוכלוסיות זכאיות, שזה מילואים, והנשים של, עם ילדים בלבד. מה עם הנשים בלי ילדים? מה עם כוחות הביטחון? מה עם קבע? מה עם אלה שבסדיר? מה עם לוחמי האש והשוטרים?

חברים, אני אגיד לכם עוד משהו, להגדיר סטודנטים כאוכלוסייה זכאית – מה עם יתר הסטודנטים שסובלים מחרדות? מה עם אלה שאין להם מיגון תקני בבית? אז נכון, כמו שדיקנית הסטודנטים שלנו אמרה, יכול להיות שעבור אלה שנבחנים ממש עכשיו במבחן מהבית זה פתרון טוב, אבל זה לא מספיק.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

טלי, את מהאגודה של הפתוחה?

 << דובר_המשך >> טלי אגרונוב: << דובר_המשך >>   

כן, אני הנשיאה ויו"ר ועד מנהל של אגודת הסטודנטים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

ומאי יושבת לידך?

 << דובר_המשך >> טלי אגרונוב: << דובר_המשך >>   

מאי פה לצידי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

מאי היא יושבת-ראש, נכון?

 << דובר_המשך >> טלי אגרונוב: << דובר_המשך >>   

כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

האם הייתה לכם שיחה עם ההנהלה, עם הדיקנים, עם הנשיא?

 << דובר_המשך >> טלי אגרונוב: << דובר_המשך >>   

כן, כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

והיה קשב? דברים השתנו?

 << דובר_המשך >> טלי אגרונוב: << דובר_המשך >>   

דיקנית הסטודנטים, מיכל – תודה רבה לך – הזמינה אותנו לפגישות מול ההנהלה, מול דיקן הלימודים, מול נשיא המוסד בישיבה, ואני אומרת בצורה כנה מאוד, קיבלנו את הרושם שמקשיבים לנו, וכל מה שאני אומרת פה אני אומרת גם למיכל בכל הפגישות שלנו. אבל בסופו של דבר, במבחן התוצאה, המתווה לא ראוי והוא לא מספק. הוא לא נותן מענה לכל האתגרים של הסטודנטים. נקודה. ואני חייבת להגיד לכם, משק מתפקד זה צעירים שמתפקדים. שימו לב לאחוזי ההתגייסות במילואים. צעירים כבר לא יכולים להגיע למילואים כי הם מפחדים שהתואר שלהם ילך לפח.

אני בעצמי משרתת במילואים, יש לי מפקד במילואים שהוא בקבע, ואני מקבלת הטבות שהוא לא מקבל והוא עובד הרבה יותר קשה ממני. אני התקבלתי לתואר שני באוניברסיטה העברית. אם אני לא אעשה את המבחן בשבוע הבא, אני לא אקבל זכאות לתואר, ויכול להיות שאני לא אלמד לתואר שני באוקטובר הקרוב. יש פה כל כך הרבה אתגרים ואני נותנת את עצמי כדוגמה, כי אני זו שמדברת, אבל אני יכולה להקריא לכם פה מגוון סיפורים ואלפי פניות שאנחנו מטפלים בהם. חברים, זו שנה שלישית למלחמה, ואני אגיד לכם גם יותר מזה, הפסקת אש, היום בבוקר יצאנו להפסקת אש. מה זה אומר? שהכול חוזר כרגיל, שחזרנו למצב שגרה, ש-12 היום האחרונים, כשהיינו בלחימה עצימה והעורף ספג חרדות קשות, לא יקבלו מענה?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

לפני כמה דקות היו אזעקות בצפון.

 << דובר_המשך >> טלי אגרונוב: << דובר_המשך >>   

בסופו של דבר, חשוב לנו שהדיון הזה לא יישאר כדיון, אלא שירדו דברים אופרטיביים, בדיוק כמו שסיון אמרה ובדיוק כמו שכל אחד מהיו"רים כותב להנהלת המוסד – תנו לנו תשובות, והתשובות צריכות להגיע מהמל"ג כמתווה מחייב שהמוסדות עושים, וזה צריך להגיע היום, זה כבר באיחור.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

מאה אחוז. תודה רבה, טלי, ויישר כוח. יאיר הראל מהמועצה להשכלה גבוהה, בבקשה. התגעגענו אליך.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >>   

זה הדדי. אני רק אגיד שאני רחוק ממרחב מוגן, אז אם יש אזעקות, אני איאלץ ללכת.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

איפה אתה נמצא? באיזה אזור?

 << דובר_המשך >> יאיר הראל: << דובר_המשך >>   

בבית.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>   

במרכז או בצפון?

 << דובר_המשך >> יאיר הראל: << דובר_המשך >>   

- - - מתנצל מראש.

יושבי-ראש האגודות סטודנטים, ראיתי את מה שכתבתם בצ'אט, והבנתי מסיון שהטלפון שלי מסתובב אצלכם בקבוצה. אני אשמח לדבר איתכם. אין צורך להגיע לדיון בכנסת כדי לדבר איתכם. אתם יכולים להרים לי טלפון, יש לכם את הטלפון שלי, וחבל שאנחנו צריכים דיון בכנסת כדי שאני אגיד את זה. אז יש לכם את הטלפון, תשלחו לי ווטסאפ ונתאם. אני אשמח מאוד לדבר עם כל אחד ואחד מכם, ולהקדיש כמה זמן שצריך על כל מקרה וכמה שצריך.

בגלל שהדיון משודר, אני מבקש להזכיר לסטודנטים שיש לנו את מוקד 8438* או בווטסאפ 050-4032888, וכל סטודנט מקבל מענה הכי מהיר שאפשר. אנחנו מקבלים תגובות על המענים שלנו כשאנחנו מטפלים בפניות של הסטודנטים, אנחנו רואים ואנחנו מטפלים בזה מהר. אז אני מבקש, סטודנטים, תפנו. אנחנו רוצים ואנחנו נשמח לסייע. יושבי-ראש אגודות סטודנטים, במקום שתתקפו אותי בצ'אט, אז שתדעו, אחרי הדיון אתם מוזמנים לשלוח לי ווטסאפ, אני אקבע עם כל מי שרוצה, בשמחה.

במהלך השבוע האחרון קיבלתי פנייה פרטנית מסיוון, והתרשמתי שהיא טופלה כמו שצריך. לא הספקתי לעדכן את סיוון, אבל לדעתי היא טופלה. אם היא לא טופלה, אז אני אשמח להמשיך דיון.

 << מנהל >> (היו"ר משה טור פז, 10:53) << מנהל >>   

ביום ראשון שעבר שר החינוך כינס את כל המוסדות להשכלה הגבוהה, ישב עם כולם, יש פה את ראשי המוסדות שהיו נוכחים. נתנו להם איזושהי סקירה על מצב המגויסים ועל מצב כוחות הביטחון ממה שהיה ידוע לנו באותו רגע. השר הבהיר שכל מה שצריכים, אנחנו כמובן נסייע למוסדות.

יום או יומיים אחרי כן התכנס גם פורום החירום של מל"ג, וסיון חברה בפורום. עלה הנושא של מתווה אחוד. המתווה האחוד, פה אחד, חוץ מסיוון, נאמר שאין כרגע, בשלב הזה, איזשהו צורך לפתוח את הדברים שקיימים כרגע, אני מדבר על מתווה המוסדות לתשפ"ה, והיום בצהריים יש עוד דיון. זאת אומרת, מל"ג כבר דנה בעניין של מתווה אחוד והחליטה בשלב הזה, אני מדבר על תחילת שבוע שעבר, לא לגעת בדברים. זאת אומרת, להגיד שמל"ג לא דנה בזה ומל"ג לא החליטה החלטות ומל"ג לא הנחתה - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

יאיר, לא לגעת זה אומר שכל אוניברסיטה ממשיכה לעשות מה שהיא מבינה?

 << דובר_המשך >> יאיר הראל: << דובר_המשך >>   

אמרנו שהאוניברסיטאות והמכללות בשלב הזה צריכות לנהוג כפי שהן מבינות, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ואם יש איזושהי בעיה גם לסטודנטים וגם למוסדות, להציף מולנו, ואם יש בעיות רוחביות, אנחנו כמובן נטפל בהן באופן רוחבי. יש לנו היום בצוהריים עוד פורום חירום, גם סיון נמצאת בו, ואנחנו נמשיך לדון בדברים. ולמעשה אלה העובדות, מל"ג - - - בנושא והחליטה לא להתערב.

אני חוזר לדברים שאמרתי בהתחלה, אם יש איזשהו קושי, אני אשמח לטפל בזה באופן אישי וגם דרך המוקד. ואני רוצה רגע להגיד משהו למילואימניקים ולכוחות הביטחון - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

יאיר, משפט אחרון כי יש עוד מספר דוברים.

 << דובר_המשך >> יאיר הראל: << דובר_המשך >>   

מילואימניקים וכוחות הביטחון, קודם כול אנחנו מחזקים אתכם. אנחנו מבקשים שתשמרו על עצמכם ותחזרו לקמפוסים כשתסיימו. עד אז אנחנו מציעים, אל תתעסקו בלימודים, תתעסקו במה שאתם צריכים, להציל את המדינה, תחזרו, ואנחנו, המוסדות, נדאג לכם. אני יודע שהמוסדות כבר נערכים ואפשר גם לשאול את נציגי המוסדות – המוסדות כבר עכשיו נערכים למי שהיה אמור לעשות השלמות ולא נמצא בגלל שהוא במילואים או שהוא מכוחות הביטחון.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

יאיר, תודה רבה. נועה דקל נמצאת איתנו בזום, בבקשה.

 << אורח >> נועה דקל: << אורח >>   

תודה רבה, ותודה רבה גם על זכות הדיבור ועל היוזמה של הוועדה.

אני אפתח ואגיד שזה לא בוקר טוב בבאר שבע. זה בוקר קשה שבו ארבעה תושבים נרצחו בבית שלהם ונמצאו בסיטואציה מאוד-מאוד קשה. תכף אני אדבר על ההדף שזה עושה בקהילה הסטודנטיאלית בבאר שבע, ואני בטוחה שכל יו"רי האגודות פה יחד איתי יסכימו גם על הדבר הזה, שזה פוגע ויוצר הדף בלתי נגמר בחוויה הסטודנטיאלית של כל אחד ואחד מהסטודנטים והסטודנטיות שאנחנו מייצגים פה.

אני גם אגיד שעדיין יש 50 חטופים וחטופה בעזה, ושי פתחה את הישיבה ודיברה על זה. אני בוחרת לגעת בזה כי גם זה פוסט טראומה מתמשכת שהסטודנטים והסטודנטיות שלנו מושכים יחד איתם לאורך כל השנה ועשרת החודשים האלו.

אנחנו, הסטודנטים, הלכנו לאן שקראתם לנו, הלכנו לסבב חמישי למילואים, לא משנה אם אנחנו צריכים לדחות את התואר או שאנחנו צריכים להשאיר משפחה מאחורינו. הלכנו להתנדב איפה שצריך. הסטודנטים שלי בבאר שבע מנקים עכשיו מקלטים, מסייעים למשפחות מפונות ועושים מה שאפשר כדי להמשיך את החוסן הקהילתי, וכל זה במקביל לזה שהם עדיין לא יודעים מתי תקופת הבחינות שלהם מתחילה.

תקופת הבחינות שלנו בבן-גוריון מתחילה ב-4 ביולי, אבל בפועל, עד לרגע זה, אנחנו לא יודעים מתי כל בחינה מתקיימת. דחו לנו את הבחינות בשבוע. כשאתם מדברים פה על מתווה אחיד ועל אם אפשר לעשות או אי אפשר לעשות, זה אולי שורש הבעיה – ההמתנה הזאת וגרירת הרגליים מייצרות חוסר ודאות ותחושת תסכול, ואפילו מצבי סיכון בקרב הקהילה הסטודנטיאלית. אני לא יודעת אם אתם מבינים את עוצמת הסיטואציה שזה יוצר אצלנו הסטודנטים.

אני אתן דוגמה. דובר פה קודם על הפגיעה שקרתה בסורוקה ביום חמישי, פגיעה נוראית, ובנס אף אדם לא נפגע בתוך בית החולים. אבל ההדף לא פגע רק בחלונות באוניברסיטה, ודרך אגב, הוא פגע בבית הסטודנט ובהרבה משרדים שכולנו נמצאים בהם, זה פגע גם בשני רחובות מרכזיים שבהם הסטודנטים למדעי הבריאות גרים, בצמוד לבית החולים. אתם יודעים במה הסטודנטים האלה התעסקו בכל סוף השבוע? הם לא התעסקו בלנסות לתקן את החלונות שלהם, והם לא התעסקו בלהבין איך מדברים עם מס רכוש, למרות שניסינו לעזור להם כמה שניתן בנושא הזה. הם התעסקו בלהבין אם הם צריכים להגיע ללימודים הקליניים ואם יש להם בחינות בשבוע לאחר מכן.

זו דוגמה ממדעי הבריאות, וזה קורה אצלנו בכל הפקולטות ועם כל הסטודנטים. יש לי שיחות עם הנהלת האוניברסיטה והם קשובים ומדברים, אין ספק. אבל בפועל, בקצה, אי קבלת החלטות וגרירת הרגליים מייצרות כאוס בקהילה הסטודנטיאלית, ונזקים שנסחוב אותם שנים, כי כשסטודנט לא דואג למצב הנפשי שלו אחרי שחלון התנפץ לו בבית מהדף, הוא סטודנט שנשאר עם מועקה קשה מאוד לתוך תקופת המבחנים, וזה מה שהוא סוחב. הוא חושב על המבחן והוא חושב על מה הוא צריך ללמוד, זה הפער.

אנחנו לא מבקשים תואר בחינם, אנחנו לא מבקשים תואר במתנה. אנחנו שנה ועשרה חודשים בתוך הדבר הזה, כל היו"רים שנמצאים פה. ואנחנו יודעים היטב מה הפתרונות שמוצעים. אנחנו לא מבקשים תואר במתנה, ואנחנו לא מבקשים להוציא מהנדסים פחות טובים ורופאים פחות טובים, ואנשי רוח וחברה פחות טובים. זה לא מה שאנחנו מבקשים. אנחנו מבקשים ודאות, אנחנו מבקשים שיכללו אותנו סביב שולחן מקבלי ההחלטות, ואנחנו מבקשים שידברו איתנו לפני שמקבלים החלטות. נכון שמשתפים אותנו ונכון שמדברים איתנו, אבל ההחלטה בסוף מתקבלת בלעדינו, והתשובות שאנחנו מקבלים בסוף בשטח הן: תמתינו עוד יום, תמתינו עוד יומיים, יהיו תשובות. אין לנו יומיים.

אני לא יודעת אם אתם מבינים את המצב שהסטודנטים נמצאים בו. הסטודנטים המילואימניקים שנקראו עכשיו לסבב מפתיע, אנחנו ביקשנו עוד התאמות אליהם. גם פה אמרו לנו: תמתינו, תמתינו, תמתינו, נעדכן אותם. יאיר, אני מאוד מעריכה את מה שאמרת, שאתם תעזרו לכל סטודנט מילואימניק וסטודנטית מילואימניקית שנמצאים בשטח. בפועל הסטודנטים האלה נותרים מאחור. הם צריכים פתרון עכשיו.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

נועה, נא משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> נועה דקל: << דובר_המשך >>   

אנחנו צריכים ודאות, אנחנו צריכים שיכללו אותנו סביב שולחן מקבלי ההחלטות, ואנחנו לא מבקשים איזשהו מתווה אחיד מוחלט-מוחלט בלי לזוז הצידה שמאלה. אנחנו מבקשים שלפחות יהיו עקרונות בסיסיים שמאפשרים איזושהי אחידות, והכי חשוב, ודאות. ודרך אגב, הוודאות הזאת היא לא רק לסטודנטים. אם אתם לא יודעים, אנחנו מדברים גם עם סגלים, ואנחנו מדברים גם עם הסגל המנהלי, גם האקדמי וגם הטכני באוניברסיטאות ובכל המכללות, וגם הם נמצאים באוויר ללא ודאות. אז הקול פה הוא גם שלהם. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה, נועה. לירן בסון, סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים, נמצא איתנו בזום, בבקשה. לירן, רק בקצרה, כי יש לנו עוד כמה דוברים.

 << אורח >> לירן בסון: << אורח >>   

אני אעשה את זה ממש בקצרה. קודם כול, תודה על הזכות.

אני אגיד במשפט ואני אשמח שיעברו ליושבי-ראש שמתמודדים עם הסיטואציה יום-יום מול הסטודנטים. כמו שהאקדמיה לא מצליחה לייצר מתווה וודאות לסטודנטים, כמו שנועה דיברה לפניי, אי אפשר לצפות מאיתנו, הסטודנטים, לעשות את הסוויץ' הזה תוך יום, וזה קורה בגלל שאין מתווה אחיד ואין מתווה ברור שכולם יודעים. מעבר לזה, אני אשמח שיושבי-הראש שנמצאים כאן ידברו, הם הרבה יותר חשובים ממני כרגע.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה, לירן. נעבור לליגד שגן, יו"ר האגודה של HIT, בבקשה.

 << אורח >> ליגד שגן: << אורח >>   

שלום לכולם. בוקר קשה עבר על כולנו. ליבי עם המשפחות שספגו פגיעות והצטרפו למעגל השכול, ואני רוצה לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים.

אני חושבת שתחושת חוסר הוודאות שמלווה אותנו הבוקר עם השיח על הפסקת אש, כן או לא, ופנינו לאן, זאת התחושה שמלווה את הסטודנטים בשבועיים האחרונים, ובעיניי, גם את רוב המשק. אבל אני כאן בשם הסטודנטים, אז עליהם אני אדבר.

הנקודה הראשונה שחשוב לי להבהיר היא שכל עוד המצב נמשך ויש טילים מאיראן ואיום ממשי, וצורך להיכנס למרחב מוגן תוך עשר דקות, אי אפשר להגיע בצורה פרונטלית למוסדות לשום צורך, לא מבחנים, לא מעבדות ולא שום דבר כזה או אחר.

ההנחיות של פיקוד העורף שניסו להקל ולפתוח את המשק, ובמוצ"ש ראינו גם הנחיה שקשורה אלינו ולפעילות פרונטלית במוסדות, בעיניי, הן מנותקות מהשטח. אצלי ספציפית לא התייחסו להנחיה הזאת, ואני באמת מאוד מעריכה את המוסד על זה. אבל אני חושבת שגם אם אני מוגנת בהיותי במוסד הלימודים, אי אפשר להתעלם מהדרך. לי באופן אישי לוקח בין חצי שעה לשעה וחצי להגיע בנסיעה ברכב פרטי למוסד הלימודים שלי, ולאנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית לא יותר קל ולא יותר הגיוני לעשות את זה.

נקודה שנייה, אני רוצה להתייחס למצב שבו הפסקת אש תיכנס לתוקף ונחזור החל ממחר לשגרה מלאה, אמן. יש המון אוכלוסיות בקרב הסטודנטים שעבורם השגרה לא בהכרח תחזור ושחוו פגיעה עמוקה יותר ברצף הלימודים. כמובן שהראשונים הם אוכלוסיית משרתי המילואים. בחודש-חודשיים שקדמו למבצע חווינו גל גיוס רחב מאוד, אצלי גויסו בערך 40%. אחריהם, בתחילת המלחמה, כמו שסיון אמרה, כ-75% מאוכלוסיית המגויסים למילואים נקראו לשירות מילואים. מתווה הלימודים שלהם שפורסם על ידי המל"ג, בעיניי, לא נותן מספיק מענה לזה שאנחנו בעוד הסלמה על הסלמה על הסלמה. 

אוכלוסייה נוספת שאני רוצה לדבר עליה זה משרתי הקבע וכוחות הביטחון, שעוד לפני החרפת המצב ועכשיו עוד יותר, הם עושים לילות כימים בשמירה על ביטחון המדינה, ובטח שהם לא פנויים כרגע ללימודים אקדמיים. גם אם מחר בבוקר אנחנו חוזרים לשגרה, אצלם לא בטוח שזה יהיה ככה.

הורים לילדים הם אוכלוסייה שלא דיברנו עליה עד עכשיו, אבל עם המצב החדש זו אוכלוסייה מאוד רלוונטית. אין כרגע פעילויות חינוכיות, ואני לא יודעת איך הם יכולים כרגע ללמוד בבית לאור המצב. אני לא חושבת שהם פנויים לזה, במיוחד שיש להם ילדים שהם צריכים לדאוג להם.

חוץ מזה, יש את המפונים והנפגעים ברכוש, בנפש או באופן פיזי מהפגיעות, שגם אותם צריך לקחת בחשבון. אצלי במוסד, האגודה בשיתוף מלא עם מרכז החוסן מבצעת מיפוי ברמה היומיומית ונותנים מענה מקיף לסטודנטים האלה, ונמצאים בקשר ישיר איתם. אני חושבת שאם אנחנו מדברים על מתווה אחיד, אין סיבה שהם לא יקבלו מתווה אחיד.

כל אלה אוכלוסיות שעדיין יצטרכו לקבל התאמות גם אם מחר בבוקר אנחנו חוזרים לשגרה. יש משרתי מילואים, ואני מכירה לא מעט סיפורים כאלה, שעדיין לא סיימו מבחנים של סמסטר א', ואת המבחנים של סמסטר ב' הם הולכים לדחות לסמסטר קיץ. אין סוף לדחייה. אין לזה סוף, באמת.

בגלל שהזמן שלנו קצר, אני אסכם ואגיד שאנחנו נמצאים בתקופה שהיא לא פשוטה ולא שגרתית בעם ישראל. יש שיגידו אפילו תקופה היסטורית, וההנחיות שאנחנו מקבלים גם מפיקוד העורף וגם מהמל"ג, חייבות להתכתב עם התקופה הזאת. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה. אני מזמין את מאי חנגל, יו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, בבקשה.

 << אורח >> מאי חנגל: << אורח >>   

שלום לכולם, בוקר טוב. אני מקווה שכולכם בסדר ואתם שומרים על עצמכם. אלה באמת ימים קשים ולא פשוטים.

שמעתי את השיח הראשוני יחסית שהיה פה של המוסדות וכל הנציגים למיניהם, ואני יכולה להגיד שדי הזדעזעתי. כאילו אנחנו שנתיים מלאים במלחמה, נכנסים עכשיו לשנה שלישית ואין מדיניות חירום בסקטור האקדמי, ובעיניי, זה הזוי. כל פעם מחדש סטודנטים צריכים להתחנן לתשובות, לקבל אותן, כל פעם מחדש הם לא מבינים מה הסיטואציה ומה קורה איתם. למה זה צריך להיגרר לסיטואציה הזאת? אנחנו דורשים תשובות ופתרונות כבר שנה שלישית עכשיו. כבר אין תירוצים, נגמרו התירוצים, לדעתי. 400,000 סטודנטים – כבר נגמרו בפניהם התירוצים.

אני חושבת שצריך מתווה אחיד, צריך להתייחס לכל מגוון האוכלוסיות שקיימות באוכלוסייה שלנו וצריך להתייחס לכל הסטודנטים שפשוט לא יודעים מה קורה איתם. יש טילים מאיראן, ככל הנראה יש עכשיו מלחמה אזורית במזרח התיכון. אנחנו צריכים בשביל זה פתרונות לשנה שלישית לסטודנטים. בסוף סטודנטים צריכים לסיים את התואר. זו הפרנסה שלהם, זה הכסף שלהם וזו הכלכלה הארצית של מדינת ישראל. בסוף אנשים צריכים להיות עם תעודות בשביל לעבוד.

זו השורה התחתונה שלי – פשוט תביאו מתווה אחיד למוסדות כדי שסטודנטים לא יצטרכו כל פעם לגשש אחר תשובות ולהתחנן. תודה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה, מאי. עדי בוקובזה, בבקשה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

עדי לא יכולה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

נעמה פלג מהאוניברסיטה העברית, זמינה? שלום, נעמה.

 << אורח >> נעמה פלג: << אורח >>   

בוקר טוב לכולם. אני אצטרף לדברים שאמרו קודם, גם שי דיקמן – בסוף אנחנו במצב תקדימי, מלחמה אזורית במזרח התיכון, ועדיין יש 50 חטופים בחטופה בעזה. אנחנו מחכים שהם יחזרו.

הסטודנטים במילואים עדיין ממשיכים לסבב נוסף, ואנחנו שומעים את הקולות שלהם מהשטח. אנחנו רואים את המורכבות של סבב מילואים נוסף, תוך כדי תקופת בחינות לא ברור מה קורה איתה. אבל הפעם הקולות האלה של הסטודנטים והסטודנטיות במילואים מגיעים לא רק מהם. כל הסטודנטים צריכים ודאות, כל הסטודנטים כרגע בבעיה. יש את ההורים, יש את משרתי כוחות ביטחון והצלה, יש מתרגלים שהם גם עובדים ומלמדים באוניברסיטה וגם צריכים ללמוד, וזה מעלה המון מורכבויות. בסוף המטרה היא להשיג ודאות.

כולם רוצים לסיים את השנה הזאת בהצלחה, להצליח להגיש את כל הבחינות והעבודות. אבל אם אנחנו לא יכולים להגיע לקמפוס להיבחן, אז צריך להתחיל לחשוב על פתרונות, צריך שתהיה איזושהי גמישות בעבודה. אנחנו צריכים פה את העבודה עם המוסדות. אמרו פה קודם שאנחנו נגד המוסדות – אנחנו לא נגד המוסדות, אנחנו רוצים לעבוד איתכם, חשוב לנו לעבוד איתכם, כמו שאנחנו עושים גם בשגרה, ובלי זה לא נצליח לעשות את זה. ברור לנו שגם הסגל המנהלי והאקדמי רוצה ודאות ורוצה להבין מה אמור לקרות.

עוד סוגיה שחשוב לדבר עליה ולא עלתה קודם היא כל מה שקורה עם מקצועות טעוני רישוי, וצריך להבין איך מתקדמים בעניין סטודנטים שצריכים לצאת להתמחויות או צריכים לעשות בחינות רישוי.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

נכון מאוד.

 << דובר_המשך >> נעמה פלג: << דובר_המשך >>   

תודה. בסוף ההשפעה של השינויים האלה מגיעה גם אליהם, וזה לא רק הציון שלי בבחינה הספציפית באינפי. יש לזה עוד תגובות שרשרת שצריך למצוא להן מקום וצריך למצוא להן פתרונות.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

נעמה, משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> נעמה פלג: << דובר_המשך >>   

אני סיימתי. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   


תודה רבה, מנדל וגנר מהמרכז האקדמי לב, בבקשה.

 << אורח >> מנדל וגנר: << אורח >>   

שלום וברכה. קוראים לי מנדל וגנר, אני יושב-ראש אגודת הסטודנטים של המרכז האקדמי לב. 

אצלי זו מכללה קצת שונה, היא מותאמת במיוחד לציבור הדתי והחרדי, ואחוז הנשואים שהם הורים לילדים הוא מטורף. לצערי, לא ראיתי בשום מקום של המל"ג, בשום מקום של ור"מ או ור"ה דיבור על הורים שהם עם ילדים עכשיו בבית, שנמצאים עם זה ולא יודעים מה לעשות; ללמוד הם לא יכולים, הם צריכים להתכונן למבחנים, אם יש עוד שבועיים או עוד שלושה או עוד שבוע – אף אחד לא יודע מה קורה. אותם אנשים צריכים איזושהי ודאות.

לשמחתי, יש לי הנהלה קשובה שאני יכול לדבר איתה, אני יכול להגיע איתה להסכמות ולאיזה שהם מתווים. אבל בגלל שבסוף כל מכללה וכל אוניברסיטה היא בנפרד, אז היא מסתכלת גם על מה האחרים עושים, וזה הגיוני וזה טבעי. ולכן חשוב שיהיה מתווה אחיד – כדי שלא כל אחד יחכה שהשני יעשה, ורק אחרי שהשני עשה והשלישי עשה, הוא יגיד, טוב, עכשיו אני יכול לעשות את זה כי אחרים עשו את זה, ולא יוצא פה שאני הכי מקל או שאני הכי מחמיר.

בגלל זה חשוב שיהיה מתווה אחיד שהמכללות והמוסדות יוכלו בראש שקט לתת הקלות לסטודנטים בלי שום לחץ. תודה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה. אני רוצה בבקשה להעלות את דנה ועקנין, מייצגת ארגון מו"ח, מה שנקרא הסגל הזוטר, בבקשה.

 << אורח >> דנה ועקנין: << אורח >>   

אני מתנצלת מראש על רעשי הרקע. גם אני אימא צעירה, ויש לנו פה ילדים שמסתובבים ומשחקים בלי מסגרות.

 אני מייצגת לא רק את ארגון מו"ח, אני מייצגת גם את המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי שאינו בכיר, אנחנו נמצא יום אחד שם שמייצג אותנו כראוי. אני אקצר את דברי התודה, גם לשי דיקמן וגם לכל מי שציין את האוכלוסיות החשובות. באתי לדבר על אוכלוסייה אחת שמשמיעים אותה פחות, ואני שמחה שנעמה לפחות התייחסה אלינו.

בעצם אתם מדברים פה על מתווה בלי להתייחס למי שמיישם את המתווה, העובדים – בערך שני שליש מסגל ההוראה הוא סגל שאין לו קביעות, אין לו תנאים, והוא נושא בנטל כפול, כלומר, הוא גם יוצא למילואים והוא גם סטודנט. 67% מהסגל הלא-בכיר הם סטודנטים, ואני פונה פה ליו"רי האגודות ומבקשת שתשימו לב לסטודנטים שלכם, שהם מתַרגלים והם חווים שחיקה מטורפת בשכר. לא קיבלנו עדכון שכר כבר שלוש שנים, ושלוש השנים הללו מלוות באינפלציה משמעותית. הגענו למצב שאנחנו נוקטים בצעדים ארגוניים, ואנחנו לא שומעים שום תגובה מוור"ה בנושא.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

דנה, משפט אחרון, אנחנו פשוט ממש לקראת סיום.

 << דובר_המשך >> דנה ועקנין: << דובר_המשך >>   

כלומר, מנצלים את הסיטואציה שגם ככה כזו כדי שאנחנו נתפשר ונקבל דרישות קשות מאוד, שפוגעות מאוד בסגל האקדמי ופוגעות מאוד במתַרגלים, וכדי שנסכים לעדכוני השכר שאנחנו זכאים להם. אתם מדברים פה על סיוע כלכלי שמגיע לאוניברסיטאות – הוא לא מגיע למתַרגלים והוא לא מגיע למרצים, הוא לא מגיע לאלה שנושאים בנטל ההוראה הנוסף.

אני אסכם במילה אחת בהקשר למתווה הזה. הקשר לדיון הוא שמדובר על סטודנטים שעובדים בעצמם, שחלק מהעבודה שלהם היא באוניברסיטה וזה רלוונטי מאוד.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

דנה, נא לשים נקודה. משפט לסיום.

 << דובר_המשך >> דנה ועקנין: << דובר_המשך >>   

אני אסיים עכשיו ואגיד משהו לגבי המתווה.

יש לנו ממי ללמוד, יש לנו את ספיר ואת באר שבע שהיו בקו האש בתקופת 7 באוקטובר, ויש ממי ללמוד ואפשר להגיע למתווה מוסכם. אני פשוט מבקשת מיו"רי האגודות להסתכל גם על הסטודנטים שעובדים באוניברסיטאות. זה מאוד-מאוד חשוב ומאוד-מאוד קריטי. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה. יש לנו עוד חמישה יו"רי אגודות, אני רוצה לשמוע את כולם ולסכם. אז יש לכל אחד דקה. מתנאל חגואל ממכללת הרצוג, בבקשה, ואחריו שחר יפרח ממכללת תל חי.

 << אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >>   

שלום וברכה לכולם, ותודה רבה לוועדה על הכינוס. אני אהיה קצר מאוד כי חבריי אמרו פה את כל הדברים בצורה הטובה ביותר. אבל אני חייב להגיב על מה שאמרו פה ור"מ ומה שאמרו פה מל"ג, ואני לא אגע בכלל במה שוור"ה אמרו כי היחס והדיבור שהיו פה קודם באמת לא ראויים לתגובה.

כרגע המלחמה מתמשכת, ואנחנו באמת לא יודעים מה הולך להיות. תחשבו על סטודנט לתואר שני – בתחילת התואר הראשון שלו היה קורונה, אחר כך הייתה רפורמה משפטית או מהפכה, איך שלא תקראו לזה, אחר כך חרבות ברזל, הסלמה, וכל יום וכל שנה יש משהו, ולא יכול להיות שאין מתווה אחיד או מתווה חירום שהם יכולים לשלוף אותו בזמן הראוי לכך.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

נכון מאוד.

 << דובר_המשך >> מתנאל חגואל: << דובר_המשך >>   

לא יכול להיות שסטודנטים שאני מדבר איתם לא יודעים מה הולך להיות איתם, שאין להם בהירות. אני לא מתעסק במה שקורה איתי כרגע במוסד או מה שקורה בכל מוסד בקטן, כי גם הם מחכים - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

מתנאל, הדקה שלך עברה. משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> מתנאל חגואל: << דובר_המשך >>   

אני מצפה מהרגולטורים שנמצאים פה, ששואלים למה אנחנו מגיעים עוד פעם ועוד פעם, שאולי יבינו שאולי הם הבעיה ובגלל זה אנחנו מגיעים עוד פעם ועוד פעם לדיונים בכנסת, ולא פותרים את זה בלי להגיע לכנסת. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה. שחר יפרח ממכללת תל חי, ואחר כך וובה ממכללת מקיי.

 << אורח >> שחר יפרח: << אורח >>   

תודה רבה על הבמה. אני רוצה רגע לשתף שאנחנו נמצאים במצב חירום כבר שנתיים. מי שלא יודע, תל חי מפונה, המכללה מפונה כבר שנתיים, במצב חירום של שנתיים. אני קצת עצוב שהצטרפו אליי חבריי היו"רים האחרים במצב החירום, אבל זה לא מצב הגיוני שתל חי מתמודדת איתו. אנחנו נמצאים במצב חירום כבר שנתיים, ואנחנו ממציאים את הגלגל כל פעם מחדש ביחד עם המכללה.

חשוב לדייק את העניין הזה של הוועדה. לדעתי, הוועדה נועדה ליצור מתווה אחיד לתקופות חירום. אנחנו צריכים ללחוץ על כפתור כל פעם מחדש, כשקורה משהו, ולהוציא מתווה מסודר שיכול להיות ראוי גם לסטודנטים וגם לסגל האקדמי.

אנחנו בשיחות על שיחות, על שיחות, מול המוסד, ואני חייב להגיד, יש לי מוסד קשוב, מוסד שעובד ומוסד שעוזר, אבל עדיין לא מספיק ולא הכול מספיק. אנחנו מדברים פה על מילואימניקים, מתווה יפה שרשום על נייר, אבל בפועל, בשטח, זה לא מגיע לסטודנטים. מרצים שמחליטים להתעלם מהדבר הזה, ובסוף יוצא מצב שסטודנטים במילואים לא רק נמצאים במלחמה בחזית, אלא נמצאים גם במלחמה יומיומית באקדמיה. זו התעלמות מוחלטת מסטודנטים.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

שחר, משפט אחרון.

 << אורח >> שחר יפרח: << אורח >>   

יש פה כללי סף מהמוסדות שיתנו מֵעֵבֶר, אז בואו נעשה את המֵעֵבֶר הזה. זה זמן מלחמה וזה הזמן לעשות הדברים. אני אסכם רגע כי רשמתי פה הרבה נקודות ולצערי קיבלתי - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

אבל שחר, יש עוד ארבעה יור"י אגודות אחריך והזמן נגמר.

 << דובר_המשך >> שחר יפרח: << דובר_המשך >>   

אני יודע, בגלל זה אני אדבר מהר ואני רוצה לסכם בשני משפטים. א', זו עת חירום, אנחנו שנתיים בדבר הזה, ואני חושב שיש לנו מספיק כלים לתת פה גם לוור"ה וגם לוור"מ, ואפשר ללמוד מתל חי המון.

דבר שני, נאמר פה משהו שהכעיס אותי ואני לא יכול לעבור על זה בשתיקה. נאמר שאנחנו נותנים יד לאלימות, שאנחנו, היו"רים, יושבי-הראש של האגודות נותנים פה יד לאלימות. אני רוצה להחזיר – עצם זה שזה נאמר, המוסדות פה נתנו יד לאלימות ועודדו תלונות עלינו, ואני חושב שזה בזוי ושפל. תודה רבה. שיהיה יום טוב - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה. וובה ווז'נוי ממכללת קיי, בבקשה, דקה לרשותך.

 << אורח >> ווה ווז'נוי: << אורח >>   

תודה. אני מצטרף פה לשאר היו"רים ולמה שהם אמרו, ואני מחזק מאוד את ידם. אני רוצה להתייחס לאוכלוסייה נורא ספציפית כי היא אוכלוסייה גדולה אצלי – אוכלוסיית ההורים. יש לי אוכלוסייה גדולה מאוד של סטודנטים שהם הורים, שצריך לתת להם פתרון של מה קורה במצב הזה. זה באמת לא הגיוני שאנחנו שנתיים בסיטואציה כזאת מתמשכת וכל פעם אומרים: כשנגיע נפתור, נגיע ונפתור, נגיע ונפתור. צריך למצוא את זה פתרון חד משמעי.

אני אתייחס גם לדברים שגב' יפעת ביטון אמרה. העניין הזה של נשיאים שיושבים עם יו"רים, זה לא נכון, זה דבר מוטעה. אותי אישית הנשיא לא משתף בהחלטות שלו, הרבה פעמים אני מקבל החלטות בדיעבד, הרבה פעמים אני שומע ששמים את הסטודנט במרכז, וזה לא קורה. אומנם הם עשו המון - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

ווה, משפט אחרון. דקה חלפה.

 << דובר_המשך >> ווה ווז'נוי: << דובר_המשך >>   

משפט אחרון – פשוט שימצאו את הדרך הנכונה. זה הכול.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה. נמרוד כרמל מרייכמן, בבקשה.

 << אורח >> נמרוד כרמל: << אורח >>   

אהלן כולם. אני רוצה להקביל את המקרה. יש לנו מדינה משוגעת, דמיינו משפחה שרצה לממ"ד, ומה ששומר אותם יציבים זה זה שיש להם ממ"ד בטוח שמגן עליהם. אם לא היה להם את הדבר הזה – חרדות. זה מה שקורה עכשיו בעולם הסטודנטיאלי. יש מצב חירום כבר שנתיים, והיה כזה גם בקורונה, ואין לנו מקלט, אין לנו משהו מוגדר, אין לנו מחסה שאנחנו יודעים שעליו אפשר להסתמך. אל תצפו שלא נהיה בחרדות. זה מה שקורה כרגע.

ישבנו פה לפני שנה בדיוק, גם עם יושב-ראש הוועדה, גם עם דבורה, גם עם כל ועד ראשי האוניברסיטאות וכולם, דיברנו על מתווה המילואים שהיה. הרמנו דגל, אמרנו, המתווה לא היה מינימלי, היה שם גם בינארי וגם - - - חסם עליון. הרמנו דגל, כל הסטודנטים, יושבי-ראש אגודות, ולא קרה עם זה כלום.

יושב-ראש הוועדה בא אליי אחרי זה ואמר לי: נעשה שולחנות עגולים, ומאז לא התקדם עם זה שום דבר. אנחנו היינו צריכים להילחם אישית, לשבת עם קיש באופן אישי, ללכת למל"ג ולפנות אליהם ולבקש עזרה, לדבר עם ור"ה ולשלוח מכתב שאף אחד לא הגיב עליו, לדבר עם דבורה בזום והיא תגיד לי: עדיף שלא ידבר מישהו מרייכמן. זה מה שקרה.

אז כרגע אני ממליץ, כי צריך את זה, ואגב, משתמשים בזה בעולם, דבורה, זה נקרא זכויות בסיסיות – תעשו מתווה חירום בסיסי, כמו שיש תוכנית חירום לכל חברה, צבא וגוף שמכבד את עצמו, תעשו מתווה חירום בסיסי, תאפשרו את הגמישות לכל מוסד לתת עוד. אבל תגדירו בדגש לא כמו במתווה של המילואים, מינימלי, ותשאירו את הגמישות למוסד. ככה זה ימנע את הניתוק שיש כרגע, כי יש ניתוק.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה, נמרוד. נמרוד, שים נקודה.

 << דובר_המשך >> נמרוד כרמל: << דובר_המשך >>   

ועד ראשי האוניברסיטאות והסגל אומרים: אנחנו עובדים טוב, והסטודנטים אומרים אחרת. תודה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה. סוף קרטיס ממכללת נתניה, בבקשה.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>   

אני סוף קרטיס, אני יו"ר אגודת הסטודנטים בנתניה. דמיינו שאמרתי תודה לכולם. אני רוצה להיות קצר וברור, ולהתייחס ישר לפיל שבחדר.

אנחנו בתקופה ביטחונית רגישה – לחימה מול איראן, סטודנטים רבים שמשרתים בעורף, ובמילואים כבר מי יודע כמה סבבים, אנשים שחיים את העבודה, שוטרים, מד"א, כיבוי, רפואה, ועוד הרבה עובדים חיוניים שכולם בלי הפסקה סביב המציאות שמבחינתי היא בלתי אפשרית. חלקם משרתים גם במשמרות של 12 שעות, של משימות ממושכות ואינטנסיביות, ואחרי זה גם 12 שעות מנוחה. אין בידיהם ודאות מתי יוכלו להתפנות שוב ללמידה או למבחנים.

לאור החשיבות של התפקוד שלהם והתרומה שלהם לחברה הישראלית, אנחנו מבקשים לקיים מדיניות שתיתן מענה גם למקרים כאלה. כבר יש מתווה, יש מתווה כלפי משרתי מילואים, מה הבעיה להשמיש אותו ולהפעיל אותו?

חבר'ה, תבינו, אנשים בחרדות, כל לילה קופצים לאזעקות, לא ישנים, וחצי מדינה אחרי לחימה בעזה ולבנון. רק הבוקר כולנו הלכנו, הלוך-חזור למקלט או ל ממ"ד ארבע פעמים שונות. תבינו רגע את חוסר הוודאות. מספיק עם הניתוק הזה. מה עם המצוקה הקשה של סטודנטים שנתקעו בחו"ל ולא יכולים לחזור לישראל?

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

סוף, סוף משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> סוף קרטיס: << דובר_המשך >>   

אין בעיה. מה עם המצוקה של הורים לילדים או לחיילים? מה עם נפגעים מהמלחמה בגוף, נפש ורכוש? בימים האחרונים דיברתי עם סטודנט שאבא שלו נפל מטיל איראני, איך הוא יכול להמשיך ללמוד למבחן? המל"ג, המוסדות וכל הארגונים הנוגעים בדבר חייבים להבין שלדחייה גורפת של מבחנים יש השלכות קשות על הסטודנטים, כמו למשל, מרווחי למידה קצרים ואינטנסיביים - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

סוף, תודה רבה. אוראל הרוש, מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. אוראל, דקה בדיוק לרשותך.

 << אורח >> אוראל הרוש: << אורח >>   

שלום ובוקר טוב לכולם. אני רוצה לציין שיש ניתוק מוחלט באקדמיה. היום, בעוד כחצי שעה, מתקיים אצלנו מבחן. זה גורם, בסופו של דבר, לאי שוויון אצל הסטודנטים. אני לא ארחיב ואוסיף על מה שיושבי-ראש באגודה שלנו אמרו, אבל חייב להיות מתווה שיכלול וייתן מענה לכל האגודות – להורים, לאנשי מילואים, לאנשי כוחות הביטחון, שמשרתים בכב"ה, בריאות, משטרה ודברים כאלה, ולא מקבלים שום מענה.

אנחנו ההורים לא ישנים בלילה. אני אימא לילדה קטנה, אני צריכה להעסיק אותה במשך כל היום – יש ככה עוד הרבה סטודנטים – ובערב אני צריכה לשבת ללמוד. זה לא ריאלי, זה גם לא אפקטיבי וזה גם לא מצליח. הניתוק המוחלט הזה שקורה בסופו של דבר במכללה, גם שלי ספציפית, ואם מתקיים היום בעוד כחצי שעה מבחן, ואני לא מדברת על עבודה, אני מדברת על מבחן באנגלית - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

אוראל, משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> אוראל הרוש: << דובר_המשך >>   

חשוב לי שיובהר שצריך פה מתווה וכן לתת למל"ג הנחיות מלמעלה, כי זה לא מתקבל על הדעת שהם מסירים את האחריות שלהם. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה, אוראל. נדב גולן, יו"ר אגודת הסטודנטים בבצלאל, בבקשה.

 << אורח >> נדב גולן: << אורח >>   

אני אשתדל להיות מאוד מאוד מהיר. זה בוקר קשה מאוד וקורע לב. אני מבקש לבכות יחד עם משפחות ההרוגים ולהתפלל לרפואת הפצועים.

אני רואה שאני נציג בתי הספר לאומנויות ועיצוב, וחשוב לציין שהסטודנטים במוסדות לאומנות לא מסוגלים להתקדם בלימודים שלהם כרגע עקב התלות שלהם בקמפוסים, וחשוב להזכיר את זה ולהכיר בזה. אנחנו באיזשהו רגע שיא של המציאות הנוראית שאנחנו חווים כבר כמעט שנתיים. אי אפשר ללמוד בסיטואציה הזאת שבה סטודנטים לא ישנים בלילה. יש עומס רגשי ונפשי קשה מאוד. סטודנטים צריכים ודאות בתקופה הזו עד כמה שניתן, ובזאת אני רוצה להתחבר לדברים של חבריי מקודם.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

נדב, משפט אחרון.

 << דובר_המשך >> נדב גולן: << דובר_המשך >>   

בסדר גמור. 

אין מספיק מקלטים בירושלים, ואני רוצה גם להזכיר שאין מספיק מקלטים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. המציאות הקשה הזאת פוגעת בכולנו ואנחנו במצב בלתי סביר.

באמירה אחת אני רוצה לסיים – זו החובה של כל חברי הכנסת שלנו, מתוך תחושת אחריות כלפי העם הזה, לחתור לסיום המלחמה האיומה הזאת בעסקה שתחזיר את כל החטופים הביתה. אני מדבר עם הרבה סטודנטים שלומדים אצלי, הלב שלי כסטודנט שבור כבר שנתיים, ואני כבר שנתיים לא מסוגל ללמוד באופן סדיר. אני לא אצליח ללמוד עד שלא יחזרו החטופים ותסתיים המלחמה הזאת שגבתה כל כך הרבה הרס והרוגים. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה, נדב. עדן כאן בחדר הוועדה, בבקשה.

 << אורח >> עדן חדד: << אורח >>   

קוראים לי עדן חדד, אני לומדת במוסד בקריאה אקדמית אונו. רציתי רק כמה נקודות - - -

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תבחרי נקודה אחת, עדן. אמרתי לך שאנחנו צריכים לסיים.

 << דובר_המשך >> עדן חדד: << דובר_המשך >>   

טוב. יש מתווה, פשוט לא מעדכנים אותו, לא מיישמים אותו בשום דבר, לא נתנו לנו שום הודעה על כלום. אמרו לנו שאם במקרה יהיה מבחן, יעדכנו אותנו ארבע ימים לפני, שזה הזוי בעיניי, זה פשוט הזוי. אז רק שיישמו את המתווה שנותנים לנו ויתַקשרו איתנו פשוט.

 << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>   

תודה רבה, עדן. אני מקריא את סיכום ישיבת הוועדה.

ועדת החינוך שולחת ניחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה לחזרתם לשלום במהרה של כל החטופים והחיילים. הוועדה אסירת תודה לחיילים, לכוחות הביטחון וההצלה ולפיקוד העורף, שעושים לילות כימים בימים אלה.

הוועדה התכנסה לאור תחושה של חוסר שיח וטענות רבות מהשטח. הוועדה רואה חשיבות רבה בקיום מתווה רוחבי ואחיד מותאם לזמן חירום, לכל הסטודנטים והסטודנטיות, בכל מוסדות האקדמיה. הוועדה דורשת לייצר ולהפעיל מתווה מותאם לכל הסטודנטים, כנדרש לזמן חירום, לאלתר. הוועדה דורשת לכלול במתווה הסיוע מיקוד בסטודנטים במילואים, כולל מכללות להכשרת מורים שלא מקבלות תקציבים למימון הסיוע.

העקרונות למתווה שעלו בדיון היו: ודאות, רגישות, שיח פתוח, אחידות, התחשבות בעומס המצטבר, וכתוצאה מכך, מתווה חירום שיהיה מוכן מראש ויופעל בכל פעם שחלילה יהיה חירום גם בעתיד, ושלא נזדקק.

הוועדה רשמה לפניה את הבטחת המועצה להשכלה גבוהה להיערכות לסייע לסטודנטים שלא יצליחו לסיים את המטלות והמבחנים נוכח המצב, והוועדה מייחלת לחזרה מהירה ובטוחה לשגרת לימודים מוצלחת. תודה רבה לכל המשתתפים, ישיבה זו נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:32. << סיום >>