פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/07/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 458
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ב בתמוז התשפ"ה (08 ביולי 2025), שעה 11:36


סדר היום:
 << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "פער בזכויות והטבות בין סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל לבין סטודנטים הלומדים בישראל", של חה"כ טטיאנה מזרסקי, אוהד טל, יאסר חוג'יראת, צגה מלקו, אלון שוסטר, עופר כסיף, יבגני סובה (מס' 436) << הלסי >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
סמיר בן סעיד
יבגני סובה

חברי הכנסת:
טטיאנה מזרסקי


מוזמנים: 
	יוסף פולסקי
	–
	לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	ענבר קמחי לוי
	–
	ר' תחום מדיניות ציבורית ואתיקה רפואית, ההסתדרות הרפואית בישראל

	אוריה שרגא
	–
	מנכ"ל אגודת הסטודנטים, מכללת נתניה, התאחדות הסטודנטים

	סוף קרטיס
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת נתניה, התאחדות הסטודנטים

	לביא בובליל
	–
	חבר ועד מנהל, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת אריאל, התאחדות הסטודנטים

	יונתן כידור
	–
	חבר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, התאחדות הסטודנטים

	ליר קדם
	–
	דוברת אגודת סטודנטים

	הדר יאנוס
	–
	חברת בורד, נציגת ארגון הסטודנטים הישראלים לרפואה בחו"ל ארגון AIMS

	לילך הלר
	–
	סטודנטית לריפוי בעיסוק

	יואב דרוטמן
	–
	סטודנט

	נדב אילן אליאש
	–
	סטודנט

	שפרה שחר
	–
	מנכ"לית ומייסדת, בית חם לכל חייל

	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	דורון נרקיס
	–
	יועץ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	שירה ברלינר פולג
	–
	מנהלת מה"ט (בפועל), משרד העבודה

	יואב תורן
	–
	יו"ר, ארגון הסטודנטים הישראלים לרפואה בחו"ל




מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים

‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "פער בזכויות והטבות בין סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל לבין סטודנטים הלומדים בישראל", של חה"כ טטיאנה מזרסקי, אוהד טל, יאסר חוג'יראת, צגה מלקו, אלון שוסטר, עופר כסיף, יבגני סובה (מס' 436). << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הבוקר בוקר קשה. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, י"ב בתמוז התשפ"ה, 8 ביולי 2025, בנושא הצעה לדיון מהיר של חברת הכנסת טטיאנה בנושא פער בזכויות ובהטבות בין סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל לבין סטודנטים הלומדים בישראל.

אנחנו מתכנסים גם במסגרת יום הסטודנט הלאומי. יום הסטודנט הלאומי הוא קבוע בחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז 2007, והשנה הוא מצוין בכנסת. היום 8 ביולי 2025. מטרת יום זה היא להטמיע את חשיבותה של ההשכלה הגבוהה, להכיר בתרומתו של ציבור הסטודנטים להתפתחותה ולעיצובה של החברה הישראלית כחברה מודרנית ומתקדמת.

כבכל שנה, מוקדש היום להעלאת הנושאים שעל סדר היום הציבורי בכל הקשור לסטודנטים. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון היום בכמה נושאים הקשורים בזכויותיהם של הסטודנטים בישראל, לרבות בזכויותיהם של סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל, וכן תעסוק במתן מענים שונים לסטודנטים המשרתים במילואים, זה יהיה עד הדיון הבא. על סדר יומה של הוועדה נושאים נוספים רבים שנעסוק בהם בהמשך, לרבות החקיקה שהייתה פה הבוקר והחוק שעבר בקריאה שנייה ושלישית. טטיאנה, בבקשה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

תודה רבה, יושב ראש הוועדה. אני אתחיל גם מהתייחסות לבוקר הקשה של הותר לפרסום, עוד בלילה ידענו שקרה אירוע קשה בעזה. חמישה הרוגים ו-14 פצועים. טובי בנינו מתפוצצים, נמצאים פשוט במלכודת מתמשכת של האויב. חייבים לפתח אסטרטגיה מה עושים עם זה, אי אפשר שהמלחמה הזאת תימשך בלי אסטרטגיה ברורה, ברורה לכולם. אנחנו בתקווה שהכול יסתיים בקרוב, שהחטופים יחזרו. אני משתתפת בצערן של המשפחות, מאחלת רפואה שלמה, כמה שאפשר החלמה מהירה לפצועים. אני יודעת שאחיך טיפל בפצועים האלה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הגיע למנחת, כן. למזלו הוא לא היה בתקרית.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

אין משפחה במדינה שבתקופה הזאת מ-7 באוקטובר האסון הזה לא נגע במשפחה. לכולם יש חברים, שכנים, חברים של חברים, חברים של ילדים, וזה נורא. זה מחזיק אותנו, ממש קשה להמשיך לטפל בשגרה, ממש קשה, אבל אנחנו חייבים, חייבים להתייחס ולטפל בהרבה פערים שיש לנו בחיי היום-יום. 

אני ממש מצטערת שאין הרבה חברי כנסת בדיון הזה. כשאנחנו מדברים על הסטודנטים, על האזרחים שימשיכו לתרום למדינה שלנו, שמשקיעים את זמנם, את כספם, כדי לקבל הכשרה, את המקצוע, לרכוש מקצוע, ואחר כך לשרת את המדינה ואותנו במקצוע ובידע שהם רוכשים.

אני יודעת שמתקיים עכשיו אירוע באודיטוריום, הוקרה ליהדות יוצאי מרוקו. זה נחמד, זה טוב, אבל אנחנו צריכים לשים סדר עדיפויות במדינה, הייתי רוצה לראות פה יותר חברי כנסת. יש חלק שהצטרפו ליוזמה שלי לקיים את הדיון.

כל מדינה מתפתחת, מפותחת ומתוקנת, כל מדינה מודרנית איכותית רוצה שיהיו לה אזרחים איכותיים. לא סוד שבמדינת ישראל יש המון פערים ויש מחסור בכוח אדם איכותי במקצועות רבים, כמו מהנדסים, מורים, רופאים. המחסור בתחום הרפואה והבריאות ממש קרוב לליבי, אני גם כחברה בוועדת הבריאות, יושבת ראש השדולה לצמצום הפערים בבריאות, ושנים אני נמצאת בקשר עם ארגונים, עם הסתדרות הרופאים, עם ארגונים של מקצועות הבריאות, ונמצאת בקשר גם עם הסטודנטים לרפואה, אלה שלומדים בארץ וגם אלה שלומדים בחו"ל.

אתם יודעים כמה סטודנטים לרפואה לומדים בארץ נכון לעכשיו? יש לנו תשעה בתי ספר לרפואה בארץ, בערך 1,200 סטודנטים לשנה. זה לא נותן מענה לביקוש, לא מענה לאלה שרוצים ללמוד את המקצוע, מקצוע הרפואה, ובטח לא מענה לביקוש של צורך והשלמת פער במחסור כוח האדם שקיים לנו במערכת הבריאות, זה לא מספיק. נכון להיום, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל לא מסוגלת לתת מענה יותר. נכון, נפתחו עכשיו, גם ברייכמן פתחו בית ספר לרפואה ומרחיבים בבר אילן, אבל זה לא מספיק.

יש נכון לעכשיו בערך 1,000 סטודנטים לרפואה שלומדים כרגע בחו"ל, וזה יכול להציל את מערכת הבריאות בארץ ולהשלים את הפער, לא עד הסוף, אבל להשלים והרבה. אבל המדינה לא כל כך ממהרת לקבל אותם ולקלוט אותם ולתת להם יחס מכובד. כן, תלמדו, לא יכולנו לקלוט אתכם בארץ, תלמדו ותחזרו, אנחנו מחכים לכם.

הייתה רפורמה לאחרונה, אני צריכה לציין, של משרד הבריאות, עשו הקלה, אלה שלומדים רפואה בחו"ל יכולים לעשות שדות קליניים, כלומר, הפרקטיקה, הסטאז', בארץ. זה גם מסייע לסטודנטים לרפואה כבר להכיר את מערכת הבריאות הישראלית במהלך הלימודים, לפני שהם מסיימים, זה מצוין, ואחר כך זה יעזור להם להשתלב, אבל מה הזכויות וההטבות של הסטודנטים שלומדים בחו"ל לעומת הזכאויות והזכויות וההטבות שמקבלים סטודנטים בארץ.

יש פער ענק, אני אפילו לא אפחד להשתמש במילה אפליה. הם לא מקבלים אף הטבה ואף זכות שזכאים לזכויות האלה סטודנטים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ. אני אציין, למשל סטודנט שלומד בחו"ל ומגיע לארץ לחופשות שלו, או מגיע בתקופה שהוא עושה סטאז', זה שלוש שנים סטאז' שעושים סטודנטים לרפואה בארץ, זה לא חודשיים בארץ.

במשך שלוש שנים אין להם לא הנחה בתחבורה ציבורית, לא הנחה בארנונה, אין להם הטבות שלמשל בנקים מעניקים לסטודנטים, אין להם אחר כך, כשהם מסיימים את הלימודים בחו"ל וכאקדמאים משתלבים בשוק התעסוקה בארץ, למשל סטודנטים שלמדו בארץ מקבלים נקודת זכות במס הכנסה, סטודנטים שלמדו בחו"ל לא מקבלים כלום. וזה שלוש שנים נקודה אחת כל חודש, ואחר כך עוד חצי נקודה בשנתיים הבאות.

וסטודנטים שלמדו בחו"ל והשקיעו כסף, גם למגורים, גם שילמו שכר לימוד, ועברו קשיים, זה ממש קשה ללמוד בחו"ל, והם חזרו, החליטו שהם חוזרים לארץ, אין להם שום הטבה, לא מעריכים אותם, לא סופרים אותם, פשוט מפלים אותם, כאילו לא למדו, כאילו הם כלום. ואנחנו זקוקים להם, הם יצילו את הכלכלה, יצילו את הרפואה, ואנחנו לא יודעים לקלוט אותם בחזרה.

לא פלא שחלק מהסטודנטים שמסיימים את הלימודים שלהם בחו"ל מסתכלים הצידה, מסתכלים על מדינות אחרות, מי נותן להם יותר זכויות, מי יחבק אותם, מי ייתן להם תנאים טובים יותר. אני כבר לא מדברת על חיים שקטים וביטחון שקשה לנו פה. והם בכל זאת רוצים לחזור, אבל בואו נהיה טובים ונקלוט אותם, נחבק אותם, שהם יהיו איתנו, ישרתו עם ההשכלה שהם רכשו, ישרתו אותנו כאן. ואפשר לתת להם את אותם תנאים, אותן זכויות שמקבלים סטודנטים בארץ, וכך אנחנו נשים קץ לאפליה שקיימת היום, וזאת הייתה מטרת הדיון שלי היום.

רציתי לשמוע את הנציגים של משרד העבודה, ביטוח לאומי, האם מוכנים לתת הנחה, הטבה בדמי ביטוח לאומי, מה שמשלמים סטודנטים ישראלים. אתם יודעים כמה משלמים סטודנטים ישראלים דמי ביטוח לאומי? 160 שקלים. וכמה משלמים סטודנטים שלומדים בחו"ל? 250. למה? כי הם מבחינת ביטוח לאומי נחשבים כאילו מובטלים, ומובטלים צעירים שלא עובדים משלמים דמי ביטוח לאומי 250 שקלים. זה מטורף, זה סכום כל חודש, זה סכום מטורף. וזה בידיעה שהסטודנטים שלומדים בחו"ל ממשיכים לשלם דמי ביטוח לאומי, ממשיכים לשלם קופת חולים, הם חוזרים לכאן כמה חודשים לחופשות וחגים. אבל למה לא לתת להם? הם לומדים.

אנחנו אשמים, המדינה אשמה שלא נותנת להם אפשרות ללמוד את המקצוע בארץ. אנחנו מענישים אותם על זה שהם יצאו לחו"ל אבל נשארים ישראלים ורוצים לחזור לארץ? תשלמו, אתם לומדים? רוצים לתרום לנו מהידע? תשלמו יותר. זה לא הגיוני וזה לא פייר וזאת אפליה שאנחנו כאן בשביל למצוא פתרון, לשים לזה קץ. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חבר הכנסת בן סעיד, בבקשה.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אדוני היו"ר הנכבד, קודם כול, מדובר על מספר גדול של סטודנטים שלומדים בחו"ל, אני חושב שגם רוב מוחלט מהם הם סטודנטים יהודים. אנחנו צריכים גם, וגם ערבים. אנחנו רוצים גם לתמוך בסטודנטים האלה. הסטודנט וההורים שלו משקיעים בו כמעט שש שנים אם הוא לומד רפואה או לומד מקצוע אחר. בסופו של דבר, הם באים וחוזרים לארץ ותומכים ומשרתים את המדינה פה ומשרתים את האוכלוסייה כולה. לא ייתכן שאנחנו עד היום נדבר על מעמד של הסטודנט בחו"ל, שהוא לא מקבל כלום. כל סטודנט שלומד פה בארץ מקבל את כל ההטבות, שם לא מקבל כלום.

אני חושב שיש פער אדיר בין מה שמקבל הסטודנט פה אצלנו בארץ למה שהוא מקבל בחו"ל. חשוב מאוד שנסגור את הפערים האלה, חשוב מאוד. אלה הם ילדינו, אלה הם אזרחי המדינה, אנחנו צריכים את התרומה החשובה שלהם ברגע שיחזרו. אנחנו גם לא רוצים שתהיה הגירה אחר כך, שאנחנו לא תמכנו בילדינו, לא תמכנו בבנינו, ואחר כך כולם יעזבו את הארץ, ימשיכו בחיים שלהם בחו"ל. שמעתי מה שאת אמרת, גם יש מחסור אדיר מאוד בהרבה מקצועות. אנחנו רק מכינים 1,200 רופאים בשנה ועדיין זה לא מספיק.

חשוב מאוד שנדבר מול כל משרדי הממשלה, ביטוח לאומי, מי שנותנים הטבות, הכול, באמת, כמו שאמרת, הם מחשיבים אותם כמובטלים, וזה גם מטיל עוד כסף ועוד השקעות על ההורים שלהם. לא מספיק שההורה כמעט, מה אני אגיד לכם? כמעט משקיע 600,000 שקלים לכל שש השנים האלה, אפילו יותר. כדאי מאוד להתייחס לזה, זה נושא חשוב מאוד, אנחנו רוצים לעזור לכל הסטודנטים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. בואו נשמע את הסטודנטים. סוף קרטיס, בבקשה, יו"ר אגודת הסטודנטים בנתניה, בבקשה.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

אני סוף קרטיס, אני יו"ר אגודת הסטודנטים בנתניה. רוצה להגיד קודם כול תודה רבה על ההזדמנות לחבר הכנסת וליו"ר הוועדה ולמנהלת הוועדה ולכל מכובדיי שנמצאים פה ונוכחים. אני כאן היום לדבר על הפער. יש פער שהוא לא פער תיאורטי, הוא לא סטטיסטי, זה פער אמיתי שמכאיב בלב ובכיס. זה פער שמגדיר תחושת צדק מעוותת. אני מדבר על פער בין שני סטודנטים ישראלים שאחד לומד בישראל ואחד לומד בחו"ל. שתבינו, שניהם אוהבים את המדינה, כן? שני סטודנטים ישראלים, שניהם אזרחים שווי זכויות, אבל רק אחד מהם זוכה ליחס באמת יותר טוב, זוכה ליותר הטבות ויותר באים לקראתו.

איך ייתכן שסטודנט שלומד באירופה או בארצות הברית לצורך העניין, לפעמים אגב מכסף פרטי, מתרומות, ממלגות פרטיות, איך ייתכן שסטודנט כזה זוכה להטבות, להקלות, לתמיכות, בעוד שסטודנט כאן בישראל, שפה זה דבר נורמטיבי שכולנו ישראלים והתרגלנו למציאות, כי כולנו פה ישראלים, הוא תוך כדי שירות מילואים, התמודדות עם אזעקות, התמודדות עם המשפחה ואיכשהו לנהל את הכול ביחד, הוא כאילו נותר מאחור.

תראו, אני אומר, זו לגמרי אחריות שלנו לעצור, להסתכל על התמונה רגע מלמעלה ולשאול את השאלות. איך זה שמי שלומד מעבר לים מרגיש יותר שייך ממי שלומד פה בארץ? הפער הזה הוא לא רק כלכלי, הוא גם רגשי. הוא משדר בגדול, מי שעוזב מתקדם ומקבל הנחות, ומי שנשאר צריך לשרוד. יש פער בין המקומות, וזה לא פער שהוא רלוונטי וזה לא פער שיש לו איזושהי סיבה מוצדקת. יש פה עוול עמוק. הסטודנטים בארץ הם לא רק לומדים, הם גם מתנדבים, הם משרתים, הם מקימים מיזמים, הם מקימים עסקים תוך כדי, הרי בסוף גם הלימודים פה יקרים.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

הם השליחים שלנו שם גם, השגרירים שלנו שם.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

נכון, בדיוק. אנחנו דור שבחר להישאר כאן, אנחנו דור שבחר לבנות פה, להילחם על המדינה, גם כשהכול אגב נגדנו, עם יוקר המחיה ועם המצב המשפחתי ועם כל הדברים שקורים. ועדיין, לא יכול להיות שבמצב כזה, הסטודנט שנשאר פה מקבל פחות מסטודנט שיש לו בחוץ כי הוא חשוף להרבה מלגות ולהרבה תרומות ולהרבה עזרה. אם לסכם את זה רגע, אנחנו פשוט מבקשים שמי שבוחר ללמוד כאן לא ייענש על הבחירה הזאת. זה לא פינוק, זה צדק. אלה אנשים שבאמת מגיע להם בסוף. וצריך לצאת עם איזשהו מתווה שמתייחס גם לאנשים האלה ולהבדלים ביניהם. צריך לצאת עם הגדרות ברורות, יו"ר הוועדה יכול גם לקבוע איזו עמדה, מה הוא רואה לנכון, להכריז את זה בסוף הוועדה, מה הוא רואה לנכון. בגדול, אין סיבה שסטודנט שנשאר פה כי הוא ישראלי ופטריוטי והוא מחויב לעם שלנו יקבל פחות מסטודנט שנמצא שם ויכול להיעזר רגע בכספי תורמים ובכספי מלגות פרטיות או כסף אישי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אתה אומר בדיוק ההפך ממה שחברי הכנסת אומרים.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

כן, אני מציג לכם גם את הפרספקטיבה ההפוכה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זאת אומרת, אתה אומר שמי שנמצא שם, יש לו יותר תמיכות מסטודנט שנמצא פה בארץ?

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

הוא חשוף לתמיכות כמו לתורמים, הוא חשוף לתמיכות של משפחה.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

לא בכל החברות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל גם בארץ יש מלגות. בוא, תנסה לחדד.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

לא להיותך יהודי, לא להיותך ישראלי. אני אומר, יש פערים. מטרת הוועדה היא להציף פערים בין הסטודנטים שנמצאים בארץ לבין הסטודנטים שנמצאים בחו"ל, אני לא רואה את עצמי סותר אותו.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא, אתה מביא אבל הצד השני של המטבע. הם אומרים שהסטודנטים הישראלים שנמצאים בחו"ל לא מקבלים את אותן הטבות שסטודנטים ישראלים שנמצאים פה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

נכון, כלום.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ואתה בא ואומר את הצד השני של המטבע, שאומנם הם לא מקבלים את אותן הטבות, אבל יש להם הטבות נוספות שישראלים שלומדים פה לא מקבלים. האם אתה יכול להצביע על הטבות שסטודנטים ישראלים שלומדים בחו"ל מקבלים שסטודנטים ישראלים שנמצאים פה לא מקבלים?

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

אני באתי לפה להגיד לך שבסופו של דבר שם הם יהודים, הם לא יודע מה, הם ישראלים, שם יש להם איזושהי הטבה למלגה כי הם שונים בנוף.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

אין שם הטבה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

איזו מלגה?

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

פה אין את זה. פה כי אני ישראלי אני לא אקבל מלגה, פה כי אני ישראלי, כי אני לא יודע מה, כי אני יהודי, אני לא אקבל שום יחס אחר, פה להפך, אני רק משרת במילואים, אני מתנדב לכוחות הביטחון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל יש לנו סטודנטים ישראלים שנמצאים בחו"ל שגם משרתים במילואים.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

נכון, הם באים לכאן לשרת ואחר כך חוזרים, נכון. מה ההטבה שהם מקבלים שם בחו"ל? כל הסטודנטים צריכים לקבל הטבות, כי זאת העתודה שלנו, של המדינה. כל הסטודנטים חייבים לקבל הטבה בדמי ביטוח לאומי, לקבל מלגה כמו סטודנטים שלומדים בארץ, שיהיו זכאים להגיש בקשה למלגה. כמו שמקבל לוחם מילואימניק שלומד בבאר שבע, שיקבל לוחם מילואימניק שלומד בפראג, מה ההבדל? זה שלא הספיק לו מקום ללמוד כאן, להתקבל ללימודים בארץ?

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

יש חסרונות בללמוד בחו"ל.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

יש חסרונות.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

אני לא מתכחש לזה, להפך, אני אומר, יש פה שני צדדים למטבע וצריך לתת את המענה לשני צרכים שונים, אני לא סותר את הצרכים שלכם. אני אומר, סטודנטים בחו"ל גם נמצאים באיזושהי עמדת נחיתות, הם מתמודדים עם כל מיני קשיים שאני אומר, סטודנטים שפה לומדים לא מתמודדים איתם. עם זאת, אני מציג לכם את הצד השני, בתור יו"ר אגודה פה בישראל אני מציג גם את הצד השני. אני לא חושב שסטודנטים שלומדים פה לא מקבלים דברים שסטודנטים שנמצאים בחו"ל יכולים לקבל, וגם הסטודנטים שנמצאים פה, אני אומר - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל אתה לא מצביע על איזשהו, אני לא אומר שזה לא קיים, יכול להיות שזה קיים, אבל אם אתה מכיר איזושהי הטבה שסטודנט ישראלי שלומד בחו"ל, לא משנה אם הוא יהודי או לא, ישראלי, מקבל, בבקשה.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

כן, בטח, מלגות, יש הרבה חברות שגם מקדמות, בחברות אני מתכוון לא חברות מסחריות, אלא מגזרים ציבוריים שמקדמים לדוגמה ערבים ישראלים שלומדים בחו"ל, או לצורך העניין יהודים שלומדים בחו"ל, הקהילה היהודית יכולה לעזור להם, יש מלגות פרטיות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

יש נראה לי יותר מלגות בארץ, לא?

<< אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

לא.

 << אורח >> אוריה שרגא: << אורח >>  

המלגות בארץ מאוד מאוד מאוד מאוד מגזריות. אני יכול להגיד לך שיש הרבה אנשים שלא זכאים לשום מלגה, כמוני. אני אשקלוני, אני גר באיו"ש, אני בן 24, אני יוצא יחידה קרבית, אני יוצא כיפת ברזל, אבל בגלל שאני מוגדר כתומך לחימה א' פלוס, למרות שאני הייתי כל השירות שלי עם נשק, אני מפקד צוות תקשוב, למרות כל זה אני לא זכאי לממדים ללימודים. אני לא ערבי, כך שאני לא מקבל מימון, אני לא חרדי, כך שאני גם לא מקבל מימון, אני לא לוחם משוחרר דרוזי או בדואי, כך שאני לא מקבל שטח מהמדינה בזמן שאני משתחרר מהצבא.

יש כל כך הרבה פערים שאתם לא רואים, אתם לא רואים, ובגלל שאתם נותנים, ואני מצטער שאני אומר את זה, אבל בגלל שאתם נותנים לכל החבר'ה שהם יושבי ראש האגודות, או שהם בכלל פונים לוור"ה ולכל הנהלות האוניברסיטאות בשביל לייצג אותנו, הסטודנטים, ולא פונים לסטודנטים שבתחתית השרשרת, שצריכים לעבוד, צריכים לבקש מההורים שלהם כסף.

אני, יש לי ארבע אחים בבית, אחים קטנים, אני הבכור, ואני צריך לעמוד לפעמים בסיטואציה שאני צריך לבקש מאבא שלי, תשמע, אני צריך 20,000 שקל, אני לא יכול לממן את הדירה ואת הלימודים שלי, קשה לי. אני על 200 ימי מילואים, 200 ימי מילואים מחודש ספטמבר. אני קורס, קורס תחת המשבר הזה. אני סטודנט למדעי המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל, אני ממלא כל כך הרבה כובעים, אני גם נציג הסטודנטים מול האוניברסיטה, נציג שנתון, אני גם חבר ועד מנהל באגודת סטודנטים, אני חבר בכפר הסטודנטים באריאל של בני עקיבא, כך שזה אומר שאני גם מתנדב בנוסף לכול. ובנוסף לכל זה מילואים ולימודים, אני לומד ערבית כחלק מהמסלול שלי.

ואני מגיע למצב שאני פותח פער מול הכיתה שלי בגלל שאני במילואים, ואין לי את ההקלות המתאימות לזה, אין לי כסף. בסופו של יום אני ממומן נטו מהמילואים. בגלל שאני לא מצליח, כי כל פעם מזמינים אותי למילואים, כי אני ביחידה של איתור נעדרים, כל פעם מזמינים אותי למילואים ואני לא מסוגל לעמוד בדבר הזה, זו קריסה בסוף, אתם צריכים להבין את זה.

 << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >>  

אבל זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד לכם פה עכשיו, זה מה שאני מנסה להגיד. הוא דוגמה לבן אדם שאין לו מלגה מגזרית. המלגות הישראליות הן נישתיות. הוא לדוגמה סטודנט קלאסי שחי פה באותו יוקר מחיה שכולנו חיים פה, שמתמודד עם המצב הביטחוני, שנרתם למאמץ המלחמתי, כל אחד בדרכו אגב, יש גם לדוגמה סטודנטים שהם במשטרה, במד"א. אגב, לא יצא להם מתווה עדיין, עדיין אין מתווה לכל כוחות העורף, אין מתווה למי שנפגע מהמלחמה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה הדיון הבא, כל הנקודות האלה. תעלו את יונתן כידור בבקשה, סטודנט שלומד בחו"ל. בואו נשמע גם מהצד שלהם איך הדברים נראים.

 << אורח >> יונתן כידור: << אורח >>  

היי לכולם, קוראים לי יונתן כידור, אני גר בגרמניה, אני חבר באגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, אני נציג החו"לניקים באגודת הסטודנטים של האוניברסיטה, ואני רוצה למקד את הדיון בנושא שלשמו התכנסנו כאן. אני אגיד בנוסף על עצמי שהשתתפתי במלחמה ושירתי 180 יום במילואים, ככה שהנקודות שעלו פה לגבי השפעות המלחמה או דברים אחרים, אני מצטער, זה נוגע גם אלינו, לחלקנו.

ועכשיו לעניין. אני בקשר עם הרבה סטודנטים, גם שלי וגם סטודנטים ישראלים שלומדים כאן, במוסדות פה בגרמניה, וההתמודדות שלנו היא אחרת בתכלית. בניגוד לטענות שעלו פה קודם, אני אישית זכאי למלגת ממדים ללימודים שעוזרת לי בלימודים באוניברסיטה הפתוחה, אבל סטודנט שלומד פה לא יכול לנצל את המלגה הזאת, לא יכול לנצל מלגות אחרות שמקורן בישראל, הוא או היא צריכים לחפש מלגות פה בעצמם. אני לא יודע מאיפה עולה התחושה שקל למצוא מלגות כאלה, זה לא קל למצוא מלגות כאלה.

רובנו חיים פה על חשבוננו, או שאנחנו מממנים את התואר לבד או שאנחנו מקבלים תמיכה או ממשפחה או ממקורות אחרים. ובסופו של דבר, אם האינטרס של מדינת ישראל הוא שאנחנו נחזור למדינה כאנשי מקצוע, מדינת ישראל צריכה לתת לנו גב.

אני יכול לתת דוגמאות לחברים שלי, לא ישראלים, וגם לא גרמנים, שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם, שלומדים פה מגוון של תארים. לדוגמה, יש לי חבר גם מהמזרח התיכון שלומד פה רפואה והמדינה שלו מממנת את הלימודים שלו באופן מלא, היא נותנת לו דמי מחיה, היא מממנת לו דירה, ובסופו של דבר, הדיל הוא שהוא חוזר למדינה שממנה הוא הגיע. כלומר, זאת השקעה שהמדינה עושה כדי שבסופו של דבר יחזור אליה איש מקצוע.

עניין ההתמודדות. נראה שאנחנו מרגישים שבניגוד למצב בישראל, אנחנו מתמודדים פה לבד גם מבחינת מקרי אנטישמיות, שאלה דברים שאני כחבר אגודה מנסה לקדם דרך האגודה והאוניברסיטה שלי ודרך קהילות ישראליות כאן באירופה, ועדיין מדינת ישראל לא עוזרת בתחום הזה. וזה משהו שאם המדינה רואה בו טעם, להשקיע במאבק באנטישמיות, ראוי שהיא תיקח בזה חלק יותר פעיל.

ואני אגע גם בקצרה בנושא המילואים. אנחנו כאן, שבאים לעשות מילואים בחו"ל, לא נהנים מאותן זכויות שנהנים מהן מילואימניקים שחיים בישראל. יש לנו כמה פערים שאנחנו צריכים להתמודד איתם לצערנו בלי גב, כשהמרכזיים ביניהם הם הטבות בחופשות, כל מיני הטבות כלכליות כמו גישה לתוכנית עמית, למי שמכיר את התוכנית הזאת, היא תוכנית לשחרור ממערך המילואים שאין לנו איך לנצל אותה כאן בחו"ל. אין לנו הגנה מפני פיטורים מעבודה בחו"ל, אין לנו יכולת לגשת למגוון שירותים שהממשלה מציעה דרך האינטרנט, כי אין לאתרי ממשלה גישה בחו"ל. והדברים האלה, האמת שגם דיברתי על זה עם כמה סטודנטים שלי ויש לי אליהם פתרונות, אני אעלה אותם כאן למרות שזה פחות הפורום, אבל אם כבר הגענו לכאן, עלו כמה הצעות.

אחת מהן היא להוסיף לנו אפשרות לעוד טיסות לארץ כדי שנוכל לגשת להטבות מהארץ, כמו חופשות, טיפולים פסיכולוגיים, כל מיני דברים כאלה. בשביל לגשת לאתרי ממשלה אפשר לממן לנו גישה לתוכנות VPN. לגבי תוכנית עמית, אפשר לנסות להרחיב אותה לעסקים ישראליים שנותנים שירותים בחו"ל. ולגבי מעסיקים, אפשר לתת לנו גב כלכלי יותר רחב.

ולסיכום עניין הסטודנטים, בסופו של דבר, הדיון הזה הוא מבורך, הדיון הזה חשוב, טוב שהוא קורה, ואני מציע שנקדם את הנושא הזה גם בהמשך, כי בסופו של דבר זה האינטרס של המדינה שאנחנו נחזור כאנשי מקצוע אל המדינה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה, יונתן. אני אגיד, לגבי ההטבות על ימי מילואים וכל מה שהזכרת, אנחנו נעלה את זה בדיון הבא, בסדר? בשעה הקרובה. לגבי שאר ההטבות, לפני שאני עובר למשרדי הממשלה, שפרה שחר מבית חם לכל חייל, ומייד נשמע את מה שיש למשרדי הממשלה לומר.

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >>  

קודם כול, סליחה על האיחור. בלילה הזה הבן שלי שמשרת בבית ח'אנון כקצין ביהל"ם, חי"רניקים מתחלפים כל הזמן, ואני יודעת שבשבועות האחרונים זה באמת היה גדוד נצח יהודה, אנחנו רק ב-01:30 בלילה הבנו שהוא בסדר ורק עכשיו דיברתי איתו גם. סליחה על האיחור, אני בדרך כלל לא מאחרת.

הבן השני שלי, ששירת למעלה מ-250 יום בחטיבה 5 כמילואימניק, אני רוצה פשוט לקחת את יושב ראש הוועדה אחורה ולדבר בדיוק על הנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו, הוא סיים את השירות הצבאי שלו בסיירת נח"ל בשנת 2012, ונרשם לפסיכומטרי. חודש לפני שהוא ניגש לפסיכומטרי הוא שירת, גם אז היו מילואים, 30 יום במילואים. בסופו של דבר הוא ניגש לפסיכומטרי, הוא התלבט אז אם ללכת למשפטים או למנהל עסקים, בסופו של דבר הוא כבר שש שנים עורך דין. הוא ניגש לבחינה פסיכומטרית והיו חסרות לו איזה שלוש נקודות כדי להתקבל באוניברסיטה, ואז הייתה התלבטות אם ללכת לבינתחומי, מה שהיה אז הבינתחומי, זה עלה 38,000 שקל לשנה, ארבע שנים, הוא למד משפטים וממשל. ואנחנו אמרנו לו, נעזור לך. ואנחנו לקחנו הלוואות שסיימנו לשלם לא מזמן.

ושוב, אדם ששירת שלוש שנים בסיירת נח"ל, עשה 30 ימי מילואים ממש סמוך למבחן הפסיכומטרי, והיו חסרות לו שלוש נקודות כדי להתקבל לאוניברסיטה בפקולטה נורמלית. לא, דרך אגב, הוא נהנה בסופו של דבר מאוד מהלימודים וסיים בהצלחה ועבר את מבחני הלשכה והכול בסדר והוא עורך דין מכהן כבר שש שנים, למעט זה שבשנתיים האחרונות, הוא עצמאי, הוא היה צריך להעביר הרבה מאוד מהלקוחות שלו לקולגות כי הוא פשוט לא נמצא, כי הוא פשוט היה בהתחלה 140 יום בעזה ברצף מהיום הראשון, מ-7 באוקטובר, אחר כך עוד 80 יום בציר נצרים, ועכשיו שוב.

בגלל שבעלי הוא עולה חדש ממשפחה דתית, עולה חדש מדנמרק, אנחנו כולנו אזרחים דנים, שני הבנים שלי נולדו בדנמרק. כשהבן שלי התלבט, כי היה לו קשה לדרוש מאיתנו לשלם 38,000 שקלים בשנה, היום זה הרבה יותר, במשך ארבע שנים, הוא ניסה ללמוד בדנמרק. עזוב שהלימודים לאזרח דני חינם כולל סטיפנדיה, כולל שכר דירה, כולל הכול, זה לאזרח דני שם. אבל בתנאי הקבלה אין להם את השטויות האלה שנקראות מבחן פסיכומטרי. יש שם בית ספר תיכון, יש לך ציון, מה שנקרא בגרויות, ולפי זה אתה מתקבל.

דווקא הבגרות של הבן שלי לא הייתה מי יודע מה ועשינו את השקלול של הבין-לאומי, ובעלי, אני זוכרת את השיחה, אני גם מבינה דנית, התקשרנו למנהל הסטודנטים שם ושאלנו האם עם ממוצע כזה הוא יכול להתקבל למנהל עסקים, כי ללמוד משפטים בדנמרק זה לא היה שייך. התחילו לשאול אותנו שאלות: בן כמה הוא? בעלי אמר, הוא בן 22 כמעט, בגלל שאצלנו יש מה שנקרא צבא חובה, הוא לא בן 18 כמו כל הדנים שישר אחרי התיכון הולכים לזה. שאלו אותו, מה הוא עשה בצבא? בעלי אמר שהוא היה מפקד ביחידת קומנדו. אמרו, הוא מקבל נקודות זיכוי, אני מדברת עכשיו לא על כסף, אלא על קבלה ללימודים, ואז יצא שזה העלה לו את הממוצע והוא התקבל למה שהוא רצה.

תבינו את האבסורד, מדינת דנמרק הכירה בשירות של הבן שלי כשירות משמעותי לצורך קבלה ללימודים באחד המוסדות היוקרתיים ביותר שם. תבדקו, המוסד הזה מדורג 20 בעולם, אין לנו שום מוסד אקדמי פה שמדורג 20 בעולם. וכאן אוניברסיטאות לא קיבלו אותו לבית ספר למשפטים על שלוש נקודות פסיכומטרי, והוא עשה 30 ימי מילואים סמוך מאוד למבחן הפסיכומטרי. שם אנחנו נמצאים.

הבן שלי לא היה זכאי לשום מלגה, כי יש לי רק שני בנים, וספרו לנו את המטרים בבית, והחליטו שיש יותר מדי רווחה בבית, והוא לא קיבל שום מלגה, ואנחנו נטחנו. בעלי ואני לקחנו 150,000 שקל כדי לשלם לו את הלימודים בהלוואה בבנק. זה נורמלי?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה.

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >>  

סליחה על הסיפור הארוך, אבל הוא פשוט כל כך אמיתי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משמעותי מאוד.

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >>  

ואם הוא היה בוחר ללמוד בדנמרק, הוא היה לומד לגמרי בחינם, כולל סטיפנדיית לימודים, כולל שכר דירה. מיותר לציין שברגע שהתעניינו רק, למוחרת הגיע שליח עם ערכת הרשמה. זה המצב, וזה עצוב מאוד. וזה היה לא אחרי מלחמה כזאת ואחרי כל כך הרבה מאות ימי מילואים, זה היה בסך הכול 30 הימים שהוא היה עושה ברגיל כל שנה. שדרך אגב, גם במהלך הלימודים שלו הוא עשה הרבה מאוד מילואים וזה מאוד מאוד מקשה על הלימודים כשאתה עושה 30 ימי מילואים כל שנה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ברור. חבר הכנסת סובה, פשוט ביטוח לאומי צריך לצאת ואני רוצה כן לקבל התייחסות.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

בסדר גמור.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

עו"ד יוסף פולסקי.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

יוסף פולסקי מהלשכה המשפטית בביטוח הלאומי. אני באמת מתנצל בפני הוועדה, כי יש לנו דיונים במקביל, אני רק אתן את הסקירה ואחר כך אשיב על שאלות ואחר כך אני אבקש לצאת. באמת המצב כיום הוא כזה, סטודנט בארץ שהוא לא עובד, אם הוא עובד, הוא משלם דמי ביטוח בהתאם להכנסה שלו, בהבחנה לסטודנטים זה רק סטודנט שלא עובד. סטודנט שלא עובד, הוא משלם 163 שקלים דמי ביטוח לאומי שרובם ככולם מורכבים מדמי ביטוח בריאות שלא הולכים לביטוח לאומי, אלא הולכים לקופות החולים, וכ-43 שקלים, אני לא מדייק בדיוק על השקל, אבל כ-43 שקלים נשארים בקופת הביטוח הלאומי לצורך מימון גמלאות וכולי. הייתה חקיקה, המצב כיום - - -

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

בכנסת הקודמת העברנו חקיקה להפחתה. זו הייתה הוראת שעה? תזכירי לי.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

הוראת שעה.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

הייתה חקיקה, נכון, חבר הכנסת סובה, נכון מאוד. כיום החוק לא מאפשר למוסד לביטוח לאומי לתת הנחה. המוסד לביטוח לאומי הוא גוף מבצע, תאגיד סטטוטורי מכוח החלטות שמתקבלות פה בכנסת, זה לא משהו בשיקול דעתו של הביטוח הלאומי. הייתה חקיקה, כמו שחבר הכנסת סובה אומר.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני הייתי יוזם של החקיקה הזאת. זה חזר ל-133 מאיזו שנה?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

הייתה הוראת שעה לשנים 2022 ו-2023 בלבד. אומנם לקח הרבה זמן, כי צריך לומר שהייתה מורכבות בעצם החקיקה וגם בקביעת המנגנון, כי הביטוח הלאומי, אין לו שום ידיעה מה קורה בחו"ל, הוא לא יודע לא מה מעמד המבוטח, מה ההכנסה שלו, הוא לא יודע עליו כלום, והוא בוודאי לא יודע להכיר במוסדות ולהכיר בתלמידים. ולכן הייתה מורכבות רבה שבסוף עוגנה בתקנות, שהביטוח הלאומי נסמך על אישורים שמתקבלים, על רשימות שמתקבלות ממשרד החינוך, משרד הבריאות ועוד.

יש רשימה סגורה שלא הביטוח הלאומי קובע אותה. אבל הסטודנט, הוא מגיש את הבקשה באופן עצמאי באתר הביטוח הלאומי, זו הגשה יחסית פשוטה, אבל בסוף-בסוף זה על סמך הצהרות של התלמיד, כי לביטוח הלאומי אין אפשרות לעשות את זה. הפער כיום הוא, גם כנסת ישראל העלתה לאחרונה את דמי הביטוח הלאומי שמשולמים, כך שכיום מי שהוא לא עובד משלם 250 ש"ח לחודש, ולכן גם הסטודנט הזה בחו"ל, יש לו את הפער בין ה-163 שמשלם סטודנט בארץ לבין 250 שקלים שמשולמים בחו"ל.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

שאלה קטנה, חשובה. האם יש לך נתון כמה סטודנטים איבדו את התושבות שלהם בעקבות הלימודים? כי אם עכשיו סטודנט יוצא ללימודי רפואה, נניח זה שבע שנים, ביטוח לאומי אחרי ארבע-חמש שנים מתחיל כבר לראות אותו כי הוא מאבד את התושבות. באיזה שלב אתה פונה לסטודנט ואומר לו: אדוני, או שאתה תמשיך לשלם את כל מה שצריך, כי כשהוא חוזר, שלא יחכה עכשיו תשעה חודשים אם חלילה יש לו בעיה רפואית, כי הוא מאבד גם חברות בקופת חולים. תן לנו קצת נתונים בנושא הזה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל בדרך כלל סטודנט שהולך לא אמור להפסיק לשלם, כי אם לא, אין לו כיסוי ביטוחי בחו"ל. 

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

גם שהות בארץ.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זה כל העניין, שהסטודנט ממשיך לשלם, הוא חושב שהוא עדיין חבר קופת חולים, פתאום יום אחד הוא מקבל מביטוח לאומי שהוא כבר יותר זמן בחו"ל, יכול להיות שלא כל מוסד שהוא לומד בו הוא מוכר, כמו שאומר יוסף, ואז נוצר מצב שבן אדם לומד בחו"ל וחוזר לארץ אחרי סיום הלימודים ואומרים לו: אדוני, או שתשלם עכשיו 15,000 או 12,000 שקלים על מנת שתקבל מייד את החברות שלך בקופת החולים, או שתחכה את תקופת הצינון של בין שישה לתשעה חודשים על מנת שתוכל לקבל את מלוא הזכויות, ואחר כך עוד תוכיח שאתה חזרת לצמיתות ולא באת לפה זמנית.

זו סוגיה מאוד חשובה שצריך גם להתייחס אליה בהיבט הזכויות של הסטודנטים שלומדים בחו"ל. אם יש לך תשובה, אשמח.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

אני אשיב בכללי. נתונים לא נתבקשנו, לכן אין לי בשלוף להביא.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לדיון הבא אם אפשר להביא, נשמח.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

אבל כן אני אגיד בקצרה את המצב של התושבות. כלל האצבע בביטוח הלאומי שאדם שיוצא לחו"ל, כל עוד הוא לא בא לביטוח לאומי ואומר, אני מבקש לנתק את מרכז חיי לארץ, כלל האצבע – חמש שנים אתה נשאר תושב. כמובן לכל כלל יש חריגים, אבל זה כלל האצבע. הביטוח הלאומי רוצה לתת ודאות מסוימת גם לאנשים, לא לזעזע את המערכת. והביטוח הלאומי לא יכול לבדוק מה קורה בחו"ל ומה קורה בארץ.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

גם לעולים חדשים או רק אלה שנולדו בארץ? זה גם חשוב פה לעשות הפרדה. אם עולה חדש שלוש שנים היה בארץ ואז יצא לחמש שנים, אתה גם נותן לו חמש שנים או שאתה מבטל לו תושבות כמעט אחרי חצי שנה?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

למיטב ידיעתי, עוד פעם, אני לא יודע להגיד על כל שאלה ושאלה שלך, חבר הכנסת סובה, אבל למיטב ידיעתי, כלל האצבע בביטוח הלאומי הוא חמש שנים, אלא אם כן באת והצהרת לביטוח הלאומי שאתה מבקש לנתק את מרכז חייך, חיסלת את כל הקשרים שלך. אני לא מאמין שזה יכול לקרות באבחת חרב, אבל בעיקרון, הביטוח הלאומי יכול לבדוק את זה, ויש לו סמכות להחליט אם אתה עדיין תושב מבחינת מרכז החיים, כן או לא, אבל כלל האצבע הוא חמש שנים.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כן, זה ברור, אבל אם אתה יכול לדיון הבא שיהיה, לא משנה, בוועדה, אם אתה יכול להביא לנו נתונים, נשמח מאוד, כי זה מאוד חשוב, כי אנחנו מקבלים פניות כאלה, בעיקר של סטודנטים שחוזרים. לא סתם ציינתי רפואה, כי רפואה זה מעל חמש שנים. רפואה, כשאתה בשנה השישית-שביעית, אתה יכול להיקלע לסיטואציה שאתה מאבד תושבות.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

אני אשלים את ההתייחסות. מבחינת הביטוח הלאומי, כל עוד השהות שלך בחו"ל היא ארעית, אתה עדיין תושב הארץ. עוד פעם, זה יכול להיות, כמו שאתה אומר, חבר הכנסת סובה, אם אדם עלה לארץ ומייד חזר חזרה לחו"ל, יכול להיות שהביטוח הלאומי יראה אותו באופן אחר. אבל אדם שנולד וגדל בארץ והוא יוצא לתקופה זמנית לחו"ל, הביטוח הלאומי רואה אותו עדיין כתושב אם הוא שוהה תקופה ארעית. ולכן ייתכנו מקרים שאדם לומד רפואה גם שבע שנים, הביטוח הלאומי ימשיך לראות אותו כתושב במשך שבע השנים כיוון שהשהות שלו בחו"ל היא ארעית. אני לא מתחייב על כל מקרה ומקרה, אבל באופן כללי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

רק בשביל לחדד את זה, עו"ד פולסקי, כמובן אנחנו מדברים במקרה שהוא ממשיך לשלם את הביטוח הלאומי שלו.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

הוא חייב לשלם. אם הוא לא משלם, ברור.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

נכון, הוא חייב לשלם.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

השאלה אם הוא הפסיק ולא הודיע לכם, מה המעמד שלו הופך להיות?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

בעיקרון, אדם שמנתקים לו את התושבות, הוא תושב חוזר - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא ניתקת לו את התושבות, הוא יצא לחו"ל, אחרי שנה משום מה הוראת הקבע שלו הופסקה, לא משנה מה הסיבה, הפסיק לשלם. אתה רואה בו כמי שנעקר או שהוא ממשיך להיות תושב?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

יש בזה כללים קצת סבוכים, אני אומר שאני לא בקיא בהם כל הצורך. זה מעוגן בסעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. יש בזה תקופה של פיגור שהיא שוללת - - -

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

יש צבירת חוב, צבירת חוב בתקופה מסוימת עד ההודעה.

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

יש צבירה מסוימת, למיטב זכרוני שנה או שנתיים, זה לא חודש או חודשיים, זו תקופה יותר משמעותית. או לחלופין, שאתה באמת תושב חוזר, ביטוח לאומי ניתק לך את התושבות, עשית רילוקיישן לחו"ל, חזרת לארץ, ואז אתה צריך לבחור אחת משתיים, או לחכות חצי שנה, תקופת ההמתנה, או לפדות אותה, למיטב זכרוני זה כ-15,000 שקל, אני לא זוכר בדיוק את הסכומים. זו בגדול התמונה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. לגבי ההטבות שנאמרו על ידי חברת הכנסת?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

אמרנו בתחילת הדברים, היום סטודנט בארץ מוגדר מישהו שהוא לא עובד בכלל, ואז הוא משלם 163 שקלים דמי ביטוח לאומי, לעומת אדם רגיל שהוא לא עובד, שהוא משלם 250 שקלים. יש לו הטבה די משמעותית.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אם הוא סטודנט בחו"ל, הוא מקבל את ההטבה הזאת?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

אם הוא סטודנט בחו"ל אין לו את ההטבה. הייתה ההטבה הזאת להוראת שעה לשנים 2022 ו-2023. כרגע הוראת השעה הזאת פגה, ולכן סטודנט בחו"ל, אין לו מעמד של סטודנט, אלא יש לו מעמד של לא עובד.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

אתם מוכנים לבצע שינוי, לקבל אישור לימודים של הסטודנט שלומד בחו"ל ולהכיר בו כסטודנט על מנת שיקבל הטבה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו זרוע מבצעת, בואו נאריך את הוראת השעה, מה הבעיה?

 << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >>  

זה לא עניין רק של ביטוח לאומי, אני מניח שגם לביטוח הלאומי יש עמדות. צריך לומר שזה באמת מורכב ליישם את זה, אבל הביטוח לאומי יישם את זה, כן? בסוף זה עניין למחוקק וכל העניין התקציבי שכרוך בכך.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זו גם הנחה בתחבורה ציבורית, דברים כאלה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו תכף נגיע לתחבורה הציבורית, כרגע התמקדתי דווקא בביטוח הלאומי. אתה משוחרר, עו"ד פולסקי.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

אפשר להוסיף לסיכום הוועדה כדי לקדם את הנושא הזה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו צריכים לקדם.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

כן.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני רוצה להגיד שני דברים, רגע, אני רק רוצה לצטט נכון. קודם כול, תודה, אדוני היושב ראש, על הדיון. תודה לחברתי טטיאנה מזרסקי על הדיון הזה. אני גם חתום פה כאחד מיוזמי הדיון, פשוט התעכבתי בהתחלה. 

אני חייב להגיד שאנחנו בתחילת חודש מרץ היינו במשלחת רשמית מטעם הכנסת, אני, חבר הכנסת דוידסון, חבר הכנסת קלנר וחבר הכנסת וסרלאוף שאז היה בתקופה בין הממשלות כי הוא התפטר מהממשלה ואחר כך הוא חזר להיות שר. היינו במדינות הבלטיות, היינו בשלוש מדינות: ליטא, לטביה ואסטוניה. בקאונס פגשנו קבוצה גדולה של ישראלים, ולאחר פגישה עם הסטודנטים הישראלים בליטא אנחנו החלטנו, וזאת הייתה בקשה של הסטודנטים, החלטנו להקים שדולה, ושמה של השדולה אושר על ידי הכנסת: השדולה לקידום מעמדם של הסטודנטים הישראלים הלומדים באירופה.

אני לא יודע אם אנחנו נספיק לכנס שדולה, אני גם מזמין אותך לשדולה, את יכולה להחליף את חבר הכנסת וסרלאוף גם כאחד מראשי השדולה, אני אדאג לעשות את זה. אמרנו שאין פה קואליציה-אופוזיציה, יש פה עניין של עשרות אלפי ישראלים שלומדים בחו"ל, צריכים לקבל מענה. שמענו הרבה טענות שם. אני אמרתי בשיא הכנות, אני לא נכנס לעניין האקדמי, אני לא איכנס ולא אתחיל עכשיו פה לשנות דברים שמבחינה אקדמית יש כאלה סטודנטים, חלק מהסטודנטים דרשו השוואה מבחינת התנאים לקבלה ללימודים.

אמרתי, אני לא נכנס לזה, אני דוגל בחופש אקדמי מוחלט, ואם יש מועצה, אם זה בתחום הרפואה או כל מועצה אקדמית אחרת שעוסקת, אני לא אגיד להם את מי לקבל, את מי לא לקבל מבחינת התנאים. כי סך הכול יש סטודנטים שמתקבלים ללימודי רפואה בחו"ל בגלל שהתנאים שם יותר נוחים לסטודנט, ולאו דווקא בגלל ש - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

לסטודנט המשרת. אם הוא היה ערבי, הוא היה מתקבל על הרבה פחות פסיכומטרי.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא משנה, זה לא משנה מי שירת או לא שירת, אני מדבר על תנאי הסף לקבלה ללימודים. זה כמו שיש בסטודנטים שבאים אלי, פונים שחזרו ולא הצליחו לעמוד במבחן ואומרים, חסרות לי פה שלוש-ארבע נקודות למבחן, אתה יכול לעזור? אמרתי, אני לא עוזר בזה כי אני לא מבין ברפואה. דבר שני, אני הייתי רוצה שהרופא שעובר מבחן וחסרות לו חמש נקודות, אני לא רוצה שהוא יהיה רופא, אני רוצה שהוא יקבל 75 ו-80 נקודות, זו דעתי. שנייה, אל תפריעי בבקשה.

אני רק אומר. אנחנו במסגרת השדולה הזאת, אדוני היושב ראש, אני מזמין אותך גם לדיון השדולה שאנחנו נקיים, נתאם את המועד, כנראה לא נספיק לעשות את זה עד סוף יולי, כי נשארו שבועיים וחצי של הכנסת. אנחנו מזמינים ונזמין את כל מי שקשור לסטודנטים שלומדים בחו"ל. יש סוגיה של משרתים, יש לא מעט סטודנטים שקיבלו צו והגיעו, התייצבו למילואים, עזבו את הלימודים שם, התייצבו, ואנחנו יודעים לטפל גם בהם, אנחנו גם נתנו לחלק מהם מענה. נכון, אין להם סטטוס סטודנט בארץ, זו סוגיה שצריך לטפל בה, ולכן לא סתם שאלתי את ביטוח לאומי.

צריך לעשות את זה בחקיקה, אבל חקיקה כזאת שתאפשר את התנאים של הסטודנטים בלי לפגוע בחופש האקדמי. עוד פעם, אני לא בא ולא כופה על האקדמיה משהו שלא בסמכותי. אני מאוד מעריך ומוקיר לכל חייל מילואים ומשרת, אני חושב שצריך לתת לו זמן נוסף למבחן, אני חושב שצריך לתת לו מועד ג', אני גם דיברתי עם המועצה המדעית שנותנת אישורים לרפואה ופגשתי אותם ואמרתי, אתם צריכים לתת זמן, אבל אני לא יכול לכפות עליהם ולהגיד, קבלו אותו להיות רופא רק בגלל שהוא עשה 300 ימי מילואים ולא עמד במבחן. זה לא עובד ככה, ואמרתי את זה, זה לא יהיה. אני צריך ליצור לו תנאים שבסופו של דבר הוא יוכל להיבחן וכן לעבור את הבחינה.
 
 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה לא הנושא.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא, זה נושא שעלה בדיון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, שפרה העלתה את זה, אבל זה לא נושא הדיון, זה בדיון הבא.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

בדיוק. לכן אני אומר, אני לא נכנס לנושאים האקדמיים, אני נכנס רק לנושאים של הזכויות, - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זה הדיון הבא אבל, שפרה, בואו נתרכז בנושא הדיון.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

את הנושאים של הזכויות צריך לתקן בחקיקה, שאותו סטודנט שלומד בחו"ל, לא משנה, קאונס, ריגה, טאלין או פראג, לא משנה, חוזר לפה, מגיעה לו תעודת סטודנט, מגיע לו להשתמש בתחבורה הציבורית בהנחה, מגיע לו לשלם ביטוח לאומי כמו שמשלמים סטודנטים, ומגיע לו לקבל את כל ההנחות שסטודנטים מקבלים בארץ. אין לי בעיה לעשות את זה, אבל זה כבר עניין של הקואליציה שצריכה לקדם את זה, לא מספיק רק קולות של האופוזיציה.

אני מזמין אותך, אדוני היושב ראש, אני אעדכן אותך מתי שאנחנו נעשה את דיון השדולה, וגם אותך אני מזמין לשדולה שתטפל בנושא הזה. יושב ראש הכנסת אישר את קיום השדולה של מעמדם של סטודנטים לומדים בחו"ל.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. כחלק מדברי ההסבר שהועלו על ידי חברת הכנסת טטיאנה הייתה גם בקשה לגבי הנחה בתחבורה הציבורית. משרד התחבורה נמצא פה? דורון נרקיס נמצא בזום. שלום, דורון.

 << אורח >> דורון נרקיס: << אורח >>  

שלום, צוהריים טובים. דורון נרקיס, יועץ משרד התחבורה. על פי צו הפיקוח של מחירים בתחבורה הציבורית, סטודנט מוגדר לפי מה שהוא מוגדר בחוק זכויות הסטודנט, וחוק זכויות הסטודנט מדבר על סטודנטים שלומדים במוסדות מוכרים בישראל בלבד. במידה וישנו את חוק זכויות הסטודנטים גם לסטודנטים בחו"ל, אנחנו נשמח להעניק גם את ההנחות לסטודנטים בחו"ל.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טטיאנה, יש לנו הרבה עבודה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

נכון. אני רוצה להדגיש שיש את אותם סטודנטים ששלוש שנים עושים פה סטאז' ברפואה, שדה קליני, ושלוש שנים הם גם משלמים עבור סטאז' לבית חולים וגם אין להם שום הנחות, וזה על רקע שיש לנו מחסור חמור ברופאים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זאת אומרת, למרות שאני מכיר בלימודים שלהם בחו"ל, כשהם באים לפה בתקופה של ההתמחות - - -

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

הם גם משלמים לבית החולים ואין להם שום הנחה, הם לא מקבלים את ההנחה בתחבורה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הם לא מקבלים את ההנחה. דורון טוען שזו בעיה של שינוי חקיקה בזכויות הסטודנט.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

זו חקיקה או תקנות? שרת התחבורה לא יכולה לשנות תקנות ואז ועדת הכלכלה תאשר את זה? אתה בטוח שזו חקיקה?

 << אורח >> דורון נרקיס: << אורח >>  

חוק זכויות הסטודנטים הוא חקיקה אני משער.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא, מבחינת ההנחות בתחבורה, אין לה איזשהו סיי שם, לשרת התחבורה?

 << אורח >> דורון נרקיס: << אורח >>  

יש צו פיקוח שהיא יכולה לשנות, על פי הבנתי, מגדיר סטודנט כהגדרתו בחוק זכויות הסטודנט.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה, דורון.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

אדוני היושב ראש, לפני שלוש שנים כמעט פה בכנסת הצלחנו לשנות תקנות של שר התחבורה, של משרד התחבורה, לגבי מתן הנחה לנסיעות בתחבורה ציבורית לתלמידים של תוכנית נעל"ה, כי הם לא היו זכאים בגלל שהם עוד לא נחשבים כאזרחים והייתה בעיה לאשר להם הנחה כמו לכל התלמידים שלומדים במדינת ישראל. אז אני חושבת שבאותה דרך אפשר לשנות גם את ההתייחסות לסטודנטים שהם כבר ישראלים, אין שם בעיה עם רשות האוכלוסין. יש להם מעמד ישראלי, פשוט להחשיב אותם כסטודנטים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב, שמענו את ההתייחסות של דורון נרקיס ממשרד התחבורה.

אנחנו נבדוק מול הייעוץ המשפטי של הוועדה, במידה ואכן זה שינוי תקנות, אנחנו נפנה לשרה בבקשה לשנות את התקנות.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

אם היה תקדים, אנחנו נוכל.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ובמידה שזה שינוי חקיקה, אנחנו נטפל בזה בחקיקה.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד העבודה, שירה ברלינר, נמצאת בזום גם.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אפשר להתייחס לדבר לפני שהיא תתחיל, אדוני היו"ר?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, בבקשה.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אני מודה לטטיאנה, חברת הכנסת, וגם לעופר ולשאר החברים שהעלו את נושא הדיון הזה, המאוד מאוד חשוב לנו. למה? זה בכדי שמיידית נותן לנו את העתיד הכי טוב שיש במדינה. אני לא רוצה להסתכל רק על 200-150 שקל, ההטבות הקטנות האלה. קודם כול, אני רוצה שוויון בין כל סטודנט ישראלי שלומד בארץ לבין כל סטודנט ישראלי שלומד בחו"ל, זה מאוד מאוד מאוד חשוב. או שאנחנו חושבים אחרת, בצורה אחרת לגמרי. או שיש שוויון מוחלט בין כל סטודנט שלומד בארץ או בחו"ל, או שאנחנו מסתכלים אחרת.

לפני שאנחנו מסתכלים אני רוצה רק להבהיר דבר קטן, כל מי שלומד בחו"ל, הוא חוזר לארץ, הוא עובר את המבחן מהפעם הראשונה. יש לי דוגמה ומשל, סתם דוגמה, יש לנו מעל 5,000 שהם לומדים בירדן, רובם רפואה, רובם ההורים שלהם משלמים מעל 150,000 דולר לכל שש השנים האלה. אבל אנחנו רוצים משהו מאוד חשוב שהוא או שאנחנו נותנים להם ללמוד בחו"ל כמו הסטודנט הישראלי שמקבל פה בארץ, או דבר אחר, מחשבה אחרת לגמרי. אם הם חוזרים טובים, אם הם חוזרים ומשקיעים במדינה ועוזרים למדינה ותורמים לכל הציבור פה בארץ, לא משנה מי הוא, יש לנו דבר אחר, מחשבה אחרת, או שאנחנו תומכים או שאנחנו מיידית חושבים אחרת לגמרי.

תנאי הקבלה פה בארץ מקשים על הסטודנטים האלה שיתקבלו, למרות שהם חוזרים בציונים גבוהים, ברמה גבוהה מאוד. או שאנחנו ניתן לסטודנטים שלנו שיגשימו את החלומות שלהם פה בארץ, או תמיכה מלאה כמו כל סטודנט שמקבל בישראל. זה מאוד חשוב.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

דווקא הזכרת את ירדן, הנתונים שם מאוד גבוהים, אלה שעוברים מבחן. מי שלומד רפואה בירדן, הסיכוי שלו יותר גבוה לעבור את המבחן לרישוי מאשר אירופה.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

98%.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

יפה. אני מדבר בעיקר מהמגזר הערבי. יש פה פער גדול מהנתונים שאנחנו יודעים.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

בדיוק.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני לא יודע ממה זה נובע, אבל כנראה לימודים בערבית בירדן מסייעים יותר לסטודנט.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

לא, לומדים באנגלית רפואה, רק שתדע, באנגלית, אבל העניין הוא הגשמת חלומות. אנחנו מאפשרים להם שיתקבלו פה בארץ אם הם מצוינים.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

לא, לא קשור, אני מדבר על מבחן רישוי.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אני יודע, אתה מדבר על מבחן.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

כן, רק מבחן רישוי.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

הם עוברים פעם ראשונה.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

הנתונים שהוצגו באחד הדיונים בכנסת אומרים שסטודנט מהמגזר הערבי שלמד בירדן, הסיכוי שלו יותר לעבור מבחן רישוי מאשר סטודנט ערבי שלומד בקאונס.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

חד משמעית.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

אני מנסה להבין מה עומד מאחורי הדבר הזה.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

חד משמעית הרמה שם.

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

הרמה בירדן, כן.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תעלו את שירה, למרות שאני חושב שזה מיותר, אבל בואו, בבקשה. שירה, אנחנו בגדול קיבלנו את ההתייחסות של עו"ד פולסקי לגבי נושא ביטוח לאומי, אבל נשמח לקבל גם התייחסות שלך בנושא הזה.

 << אורח >> שירה ברלינר פולג: << אורח >>  

זה פחות או יותר אותו דבר. קודם כול אני אגיד שאני מנהלת מה"ט - - - זו מערכת השכלה, גם אנחנו כפופים לחוק זכויות הסטודנט, כמו ההתייחסות ממשרד התחבורה. מערכי מלגות, דברים - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא מצליחים לשמוע. שירה, קשה לשמוע אותך ולהבין אותך.

 << אורח >> שירה ברלינר פולג: << אורח >>  

אני אומרת שאנחנו גם, כמו המל"ג, כמו משרד התחבורה, כמו כולם, כפופים לחוק זכויות הסטודנט, וככאלה, אנחנו פועלים בהתאם לחוק, והזכויות ניתנות למי שלומד במוסדות שלנו בארץ, לרבות מערכי מלגות וכולי. אנחנו אחראים על המוסדות בארץ ופחות על המוסדות בחו"ל, ולכן פחות מתקצבים לתוך העניין מלגות וכלים נוספים והטבות נוספות לסטודנטים בחו"ל.

מה שכן, יש א', אגף נוסף במשרד של הסדרת עיסוקים שבהחלט נותן מענה לסטודנטים בחו"ל שרוצים להירשם בארץ ומאפשר להם את הדבר הזה בהחלט. יש הרבה שיתופי פעולה עם המוסדות בחו"ל, כמובן הכול בכפוף לעמידה בתנאים פדגוגיים שונים והבטחת הרמה, זאת אומרת, מבחני רישוי וכל מה שנדרש. זה דבר ראשון.

הדבר השני, יש גם, לא הרבה אצלנו, אבל זה כן נושא בפיתוח, קשרי חוץ ועבודה עם מוסדות יחסית מקבילים למוסדות שלנו בחו"ל שכן מאפשר קצת חילופי סטודנטים ודברים דומים. זה בשוליים, זה לא משהו מרכזי. אנחנו בכלל, שוב, אחראים על הסטודנטים בארץ, אין רגולטור של הסטודנטים בחו"ל, ולכן אני לא כל כך יודעת מי הגורם שאמור לתקצב או לתת את המענה לסוגיה הזאת.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה, שירה. תעלו בבקשה את יואב תורן מארגון הסטודנטים הישראלים לרפואה בחו"ל. שלום, יואב.

 << אורח >> יואב תורן: << אורח >>  

שלום, צוהריים טובים לכולם ותודה על הדיון החשוב הזה. שמי יואב תורן, ממש לפני כמה ימים סיימתי את השנה השלישית ללימודים באוניברסיטת צ'ארלס בפראג שבצ'כיה ואני כיום מכהן כיושב ראש ארגון הסטודנטים הישראלים לרפואה בחו"ל, AIMS תחת Science Board. אני מתנצל שאני נאלץ להשתתף בזום ולא להגיע פיזית, כסטודנט מחו"ל מן הסתם אני נמצא כרגע בחו"ל, אני מתנצל על זה. 

כידוע, סטודנטים הלומדים בארץ זכאים למגוון הטבות כמו הנחות בתחבורה הציבורית, ביטוח לאומי, זכאות למלגות ונקודות זכות במס, ועוד זכויות רבות שבאמת קשה לי לפרט עליהן כרגע, שלכל אלה סטודנטים בארץ זכאים ואנחנו לא. וזה באמת עוד לפני שהתחלתי לדבר על כאב הראש הביורוקרטי והאטימות מצד הרבה משרדים בארץ כשאנחנו מנסים לחזור לישראל. תנסו להעתיק תעודות מחו"ל לישראל כשאף אחד לא מקשיב לך במוקד הטלפוני, זה באמת סיוט.

הסטודנטים שלומדים בחו"ל שחוזרים לעסוק בישראל, קשה להתייחס אליהם שלא כנכס למדינת ישראל. אנחנו לא עולים שקל למדינה, לא סבסוד הלימודים, לא מלגות, לא כל ההטבות שכבר ציינתי, ובכל זאת, למרות כל אלה, אנחנו בוחרים לחזור ולעבוד בישראל. אני רואה את זה כציונות לכל דבר ועניין. בחו"ל יש לנו תנאים מעולים לעסוק כרופאים, לעבוד, ובארץ, למרות כל חוסר התמיכה והתנאים שאין לנו, אנחנו בוחרים לחזור ולאייש את כוח האדם הרפואי בישראל, וזו פשוט ציונות לכל דבר. בפריפריה אנחנו מהווים קרוב ל-90% מכוח האדם, ובלעדינו המדינה פשוט תקרוס, באמת, פשוט ככה.

אני מדבר כאן היום בכובע של סטודנט לרפואה בחו"ל, אבל מן הסתם הנושא הזה רלוונטי לכל סטודנט שבחר ללמוד מחוץ לגבולות המדינה. אני מתאר לעצמי שרוב הנוכחים בחדר כן מבינים את החשיבות הקריטית של סטודנטים ישראלים בחו"ל לכוח הרפואה הישראלי במדינת ישראל. הבוגרים שלומדים בחו"ל מהווים היום מעל ל-60% מכוח האדם הרפואי בישראל ומקבלי הרישיונות החדשים, ואין עוררין על חשיבותנו למערכת הבריאות הישראלית.

אתם בטח תוהים לעצמכם למה סטודנט שגר בחו"ל זקוק להטבות האלה. בממוצע אני יכול לספר לכם על עצמי שאני קרוב לשלושה או ארבעה חודשים בשנה נמצא בישראל, חוזר הביתה למשפחה, להורים, וכמעט כל סטודנט ישראלי שלומד בחו"ל נמצא פרק זמן יחסית דומה בארץ. וזה עוד לפני שאני מדבר באמת על סטודנטים שעושים את שלוש שנות ההכשרה הקלינית שלהם בישראל, זה יכול להגיע אפילו לשנה שלמה בישראל שבה אנחנו לא זכאים לשום הטבה, אנחנו מוכרים מבחינת המדינה כאזרחים מובטלים.

בסקר שעשינו ב-2022 אומנם, מטעם ארגון הסטודנטים שלנו, שבו נשאלו קרוב ל-600 סטודנטים על השיקולים בעד ונגד חזרה לעסוק בישראל, אחד הדברים המרכזיים שעלו הוא באמת חוסר תחושת השייכות למדינת ישראל. ואחד הדברים ששאלנו, מה עשוי לשפר את כוונתכם לחזור? ומעל 90% מממלאי הסקר, שזה נתון מטורף, הצביעו שבמידה שיהיה תיקון בפער הזכויות בין סטודנטים שלומדים בישראל לסטודנטים שלומדים בארץ זה עשוי לשפר את סיכוי החזרה לישראל.

זה כמובן לא נתון ליניארי, לא כל סטודנט שהתלבט האם לחזור או לא והצביע בחיוב בהכרח יחזור, אבל האחריות שלנו כמי שיושבים פה בוועדה הזו, בדיון החשוב הזה, היא לעשות כל מה שניתן כדי לנסות להחזיר כל סטודנט שמתלבט, שבאמת יחזור לעסוק ברפואה בישראל. גם אם זה משפר את סיכוי החזרה שלו אפילו במעט, אנחנו יכולים לשפר בעשרות אחוזים את כמות הסטודנטים שחוזרים לעסוק בישראל. וכשאני מדבר על עשרות אחוזים, זה יכול להגיע למאות רופאים בשנה נוספים למערכת הבריאות הישראלית, וזה משמעותי בצורה שהיא בלתי נתפסת, במיוחד בפריפריה שצמאה כל כך לכוח אדם רפואי.

ואני רק אוסיף דבר אחרון. חלק מהקשיים שעלו פה הם שאין רגולטור, אין מעקב, אין ליווי. אנחנו כאגודת סטודנטים ישראלים לרפואה בחו"ל, אנחנו עושים באמת את המאמץ לנסות לאגד את כלל הקולות והקשיים שעולים מתוך הסטודנטים, וכל זה בהתנדבות מלאה. יש תמיכה באמת מזערית עד לא קיימת מצד המשרדים הממשלתיים שעוזרים לנו בליווי. אפילו אי אפשר לקרוא לזה עוזרים, כי הכול אנחנו נאלצים לעשות בעצמנו: העתקת המסמכים, רדיפה אחרי אנשים, להתחנן, פשוט להתחנן לחזור לעסוק בישראל ולהיבחן במבחני הרפואה. ואנחנו נתקלים באטימות שזה פשוט בלתי ייאמן כשאנחנו רוצים לחזור לישראל.

אני מבקש באמת מהוועדה, תעשו מה שניתן כדי להחזיר את הסטודנטים שעומדים בחו"ל, ואני ביניהם מן הסתם, כדי שיוכלו לחזור לעסוק ברפואה בישראל ולהרגיש שייכים למדינת ישראל, זה קריטי למדינה שלנו. תודה רבה על הזכות להשתתף פה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי ולשאר חברי הכנסת על בקשת הדיון. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הסטודנטים הם העתיד של מדינת ישראל, ולכן הוועדה רואה חשיבות בהשוואת מתן ההטבות והזכויות לסטודנטים ישראלים שלומדים בחו"ל לאלה שלומדים בישראל, וכן הפוך. הוועדה קוראת להאריך את הוראת השעה להפחתת דמי הביטוח הלאומי לסטודנטים שלומדים בחו"ל, ונפעל יחד עם חברי הכנסת להארכת הוראת השעה. הוועדה תבדוק מול הייעוץ המשפטי של הוועדה בבקשה לבחון האם הנושא דורש שינוי חקיקה או שאפשר להסתפק בשינוי תקנות שכמובן הסמכות שלהן לשינוי נמצאת אצל השרה. אני מדבר על שינוי חוק זכויות הסטודנט, ככה שנוכל גם להתייחס ולראות שאכן סטודנטים שלומדים בחו"ל יוכלו לקבל את ההנחה בביטוח הלאומי.

אני כן מבקש להוסיף, הרי בסוף סטודנט שעושה פה את ההתמחות, אין קשר לאיפה הוא למד, הוא כרגע עושה את ההתמחות ולשם כך אנחנו נותנים לו את ההנחה בתחבורה הציבורית. לכן אני חושב שצריך להוסיף לא רק סטודנטים ישראלים שלומדים בחו"ל, אלא גם עולים חדשים שהגיעו לפה ועושים כרגע פה את ההתמחות שלהם, גם להם צריכים לדאוג שאכן תהיה להם את ההנחה בתחבורה הזאת.

 << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אדוני היו"ר, אתה חייב להתייחס גם למה שאמר הסטודנט האחרון, הוא אמר משהו מאוד מאוד חשוב. אנחנו חייבים לשמור על השייכות של הסטודנטים שלנו בכדי שיחזרו לארץ, זה מאוד חשוב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

זו כל המטרה שלנו. זה שהם לא התקבלו פה או לא רצו ללמוד פה והלכו ללמוד בחו"ל, בסוף מטרת העל של מדינת ישראל היא שמדינת ישראל כרגע לא מסוגלת לייצר יותר מ-1,000 או 1,200 רופאים בשנה, ולכן אנחנו - - -

 << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>  

הרבה פחות לדעתי, זה סביב 700.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

פחות או יותר. ולכן אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שאותם סטודנטים שיוצאים לחו"ל ללמוד ומדינת ישראל משקיעה בהם אפס משאבים, מגיעים לפה כבר מוכנים על מגש של כסף, לדאוג שאכן הם ירצו להגיע לפה ושנוכל לקלוט אותם פה חזרה במערכת הציבורית הישראלית.

ברשותכם, אני נועל את הדיון, עוד חמש דקות ניפגש.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:39. << סיום >>