פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת הכלכלה 20/07/2025 מושב שלישי פרוטוקול מס' 744 מישיבת ועדת הכלכלה יום ראשון, כ"ד בתמוז התשפ"ה (20 ביולי 2025), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> הגדרת אזור קו העימות הצפוני. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר חברי הכנסת: עודד פורר מוזמנים: עינב פרץ – ממונה מחוז צפון ומ"מ פרויקטורית המטה, משרד ראש הממשלה-מינהלת תנופה דימי אפרציב – סגן מנהל מינהלת תנופה, משרד ראש הממשלה אסף לנגלבן – ראש מועצה אזורית גליל עליון יאסר גדבאן – ראש מועצת כסרא-סמיע חנה כהן – משפחות חטופים חיים הימן – משפחות חטופים שלמה אלפסה – משפחות חטופים אייל קלדרון – משפחות חטופים שמי קלדרון – משפחות חטופים אסתר בוכשטב – משפחות חטופים ייעוץ משפטי: איתי עצמון מנהל/ת הוועדה: ד"ר עידית חנוכה רישום פרלמנטרי: חנה כהן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הגדרת אזור קו העימות הצפוני << נושא >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שלום לכולם, אני פותח את הישיבה בנושא: הגדרת אזור קו העימות הצפוני – המשך לשתי הישיבות האחרונות. אני אתחיל עם אלה שבזום – מה את יכולה לעדכן אותנו? ראיתי שיש את ההחלטה שעכשיו צריכה לבוא לדיון, אבל היא פותרת לנו את הבעיות. << אורח >> עינב פרץ: << אורח >> כן, אני ממש נמצאת עכשיו בפתח ישיבת ממשלה ואנחנו שמחים לעדכן שגם בזכותכם הצלחנו לפתור את החסם המרכזי בנושא תיקוף קו העימות ואנחנו עם בשורות גדולות לצפון. יש שתי החלטות גדולות: ההחלטה הראשונה היא לסיוע לכלכלה והמענים לעסקים. החלטה זו עולה ממש ברגעים אלה; ההחלטה השנייה היא לעניין צמודי גדר. ההחלטות הן בהיקף 600 מיליון שקלים לכלכלה ובהיקף מיליארד שקלים לצמודי גדר. אפשר לומר שפרצנו את הסכר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה לגבי היישובים שלא היו בפנים, הדרוזים וכו'? << דובר_המשך >> עינב פרץ: << דובר_המשך >> כולם נכנסו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז מה, הייתם צריכים את הלחץ שלנו? אלה דברים שהייתם צריכים לפתור ממילא. << דובר_המשך >> עינב פרץ: << דובר_המשך >> אנחנו קיבלנו את חוות הדעת הצבאיות והמשפטיות, ויחד עם הלחץ שלכם והלחץ שלנו בישיבות וכן של ראשי הרשויות, הצלחנו לפתור את זה. תודה גם לראשי הרשויות וליישובי קו העימות, למשה דוידוביץ' וכולם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, אנחנו נשמע אותם בהמשך. לפני כן אנחנו נשמע את המשפחות. << דובר_המשך >> עינב פרץ: << דובר_המשך >> אני נכנסת עכשיו לישיבת הממשלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תעדכני אותנו בהחלטות שיתקבלו. << דובר_המשך >> עינב פרץ: << דובר_המשך >> זה על סדר-היום ואנחנו נעדכן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין בעיה, בהצלחה בישיבה. חנה כהן, בבקשה. << דובר >> חנה כהן: << דובר >> בוקר של בשורות טובות. אני הדודה של ענבר הימן. ענבר הלכה להתנדב במסיבת הנובה, רצה על נפשה שלוש שעות, ראתה את המוות מול העיניים כשמחבלים ואזרחים צמאי דם הקיפו אותה, רצחו אותה וחטפו אותה לעזה. למעשה היא נחטפה לעזה כשהיא פצועה קשה. ב-7 באוקטובר מדינת ישראל הפקירה את ענבר, כשלא היה אף אחד להגן עליה והיא ברחה במשך שלוש שעות. היא הייתה לבד בשטח, לא היה אף חייל, אף שוטר, אף אחד. מדינה בהשבתה. ממש ככה, מחדל. ענבר הופקרה בפעם השנייה כשיצאו כל הנשים הצעירות – עסקת הסלקציה המדוברת והמוכרת – וענבר נשארה עם ג'ודי ועפרה, כשענבר היא הצעירה ביותר. היום אני מעזה להגיד שענבר היא התוצאה של הסלקציה של מדינת ישראל – היא נשארה האישה האחרונה בעזה, והיחידה. זו תוצאת הסלקציה. כשעושים עסקאות בסלקציה, נשארים בודדים בסוף – אולי אחד, אולי שניים, אולי שלוש. זו התוצאה – ענבר. יש לנו עוד עסקה על הפרק, עסקה שמשחררת. אתמול שמעתי את הנשיא טראמפ – "עשרה חטופים", הוא מעז לומר, כשהוא יודע יפה מאוד שיוצאים גם חללים. אבל הם, אתה יודע איך נקרא להם? אוויר. לא קיימים, שקופים מבחינתו. לצערי הרב הם גם שקופים להרבה אנשים ממקבלי ההחלטות פה בארץ. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה נכון שהוא אמר את זה, אבל הוא עוזר לנו בעניין הזה. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> ברור שהוא עוזר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא אומר מה שהוא אומר - - - << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> הוא אומר מה שהוא אומר, דבר שפוגע במשפחות מסוימות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה נכון מה שאת אומרת, אבל הוא אמר את מה שהוא אמר - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ברור שהוא עוזר, כי לצערי הרב בלעדי טראמפ לא היינו מגיעים לשום עסקה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ארצות הברית עוזרת, היא המתווכת. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> נכון. לי כאב לשמוע מה שהוא אומר, עשרה חטופים, כאילו שהבת שלנו היא אוויר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא חושב שהוא התכוון לדבר הזה. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> לא, בטח שלא התכוון, אני אומרת מה שאני הרגשתי. בטוח שהוא לא התכוון. ענבר היא הבת שלנו, היא לא גופה, היא הבת שלנו. היא הילדה שלנו, היא חלק מאיתנו, יש להתייחס אליה בכבוד הראוי לה. היא אזרחית מדינת ישראל, היא חלק מהאנשים, היא אישה גם לאחר מותה, כמו שחייל הוא חייל לאחר לכתו והוא נקבר בבית עלמין צבאי – כך רואים אותו – את ענבר צריך לראות כאישה. ואני שואלת, חבר הכנסת ביטן, אני יכולה להבין למה ענבר לא יצא עד היום? מה הסיבה? אין לך תשובה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, באמת שלא. הרי מי שקובע מי יוצא ומי לא, זה דווקא הם, לצערי הרב. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> מי זה הם? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חמאס. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> לא מקבלת את זה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה מה שמערכת הביטחון אומרת. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> לא מקבלת את זה. פה קובעים את הרשימה. מדינת ישראל קובעת את הרשימה, וגם אין רשימה. אנחנו רוצים את כולם, אפשר בלי רשימות שינדלר? אפשר לקבל את כולם? למה המשפחה שלי צריכה להיות קורבן של מקבלי ההחלטות פה, אתה יכול להסביר לי? למה המשפחה שלי צריכה לשלם פעמיים, פעם אחת ברצח של ענבר, פעם שנייה שאנחנו לא קוברים אותה ומתים איתה כל יום, נרצחים איתה. יש תשובה למישהו, אני יכולה לקבל תשובה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין לי תשובה, זאת ההרגשה שלך - - - << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> לא הרגשה שלי. מה ענבר, היא אישה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא יכול להיכנס איתך לעניינים האלה. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> חבר הכנסת ביטן, אני רוצה רק תשובה אחת? ענבר היא אישה או ארנבת? מה אתה רואה פה? מה אתה רואה פה? אני רואה פה אישה, אלא אם כן תגיד לי אחרת. אני יכולה להבין למה היא נשארה אחרונה והיא לא יוצאת? אין לך תשובה. ממי אני אקבל תשובות, חבר הכנסת ביטן? אתה יודע, אני מאוד מעריכה אותך, באמת, אבל ממי אני אקבל תשובה? אתה לא נותן לי תשובה, אף אחד לא נותן לי תשובה. ממי אני אקבל תשובה אם ענבר נכללת ברשימה הזאת או לא? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני מקווה שאם תהיה עסקה, היא תשוחרר ראשונה. זה מה שאני מקווה. << דובר_המשך >> חנה כהן: << דובר_המשך >> שאני אהיה נתונה לחסדים שלכם? לא הבנתי. אני רוצה את ענבר בבית, אני רוצה את כולם. ענבר היא האישה היחידה שנשארה בעזה. מה, איך אנחנו, כמשפחה, צריכים להרגיש? לא הבנתי. תודה. << דובר >> חיים הימן: << דובר >> אני אבא של ענבר הימן. הבת שלי נשארה אחרונה ואני לא צריך להוסיף ולהגיד מה זה מוסיף לנו, כמשפחה, על החששות שגם ככה קיימים. מעבר לאובדן הבלתי נתפס ולצער שאנחנו חווים, אנחנו גם חווים ייסורים מזה שענבר נשארה אחרונה. וזה מוסיף. זה מוסיף ולא מקל על ההתמודדות. אנחנו בצער ובחששות מאוד-מאוד כבדים ממה יעלה בגורלה של ענבר ומרגישים יותר מתמיד דחיפות להוציא אותה כרגע. אני גם לא מבין לקראת מה אנחנו הולכים. אם תהיה עסקה חלקית – נראה שאנחנו כרגע הפרוסה האחרונה של הסלאמי. איך אנחנו מתכננים להוציא את השאר? הרי עכשיו אנחנו מוותרים ויתורים גדולים – מוותרים על ציר מורג וויתורים של שטח. אלה ויתורים שהיינו אמורים לעשות תמורת עסקה אחת כוללת. מה יבטיח לנו להוציא אחרי את הפרוסה האחרונה? אלא אם כן מישהו פה קיבל כבר החלטה לוותר על החלק השני. אולי מישהו קיבל פה לוותר על עשרה ועוד חצי מהחללים, זה. יותר עובר בגרון. מכיוון שאני לא יודע לקראת מה אנחנו הולכים, ואני רואה פה ויתורים גדולים, והכול רק כדי להוציא עסקה חלקית – אני לא מצליח להבין את ההיגיון. הרי ארבעה חודשים עברו רק כדי לייצר את ההישגים האלה, ואנחנו חשבנו שעם ההישגים האלה אנחנו נייצר עסקה אחת כוללת. מסתבר שלא ככה הדברים. אז מה יקרה? אנחנו נהיה 60 יום בהפסקת אש, ואיך נוציא את השאר? אנחנו נצטרך לעשות עוד ארבעה חודשים תוך כדי סיכון של חיי חיילים, סיכון של החטופים שנשארים וסיכון של החללים שיכולים להיעלם לתמיד. זה נראה שלאחר מכן בלתי אפשרי לחזור עוד פעם למלחמה, כי יצטרכו חצי שנה כדי להביא את העסקה הבאה. זה מה שההיגיון שלי אומר. אז למה מלכתחילה אנחנו לא הולכים עכשיו לעסקה כוללת, אם כבר אנחנו מוותרים על הכרעה? שיחליטו – הולכים על הכרעה, ואם לא הולכים על הכרעה יש ללכת לעסקה כוללת. מה שאני רואה פה כרגע זה משיכת זמן. זה היעדר של קבלת החלטה אמיצה – או ללכת להכרעה או ללכת לעסקה כוללת והפסקת המלחמה. זה דשדוש בקבלת החלטות. לא רק דשדוש בתמרון, אלא דשדוש בקבלת החלטות, וזה דבר נוראי. הדבר שאני הכי מפחד ממנו, זה הנרמול של המצב. תעבור עוד חצי שנה, ואני אגיד לך את אותם דברים. אם ככה מתקבלות ההחלטות וזה סדר הדחיפות, כלומר בואו נחכה עוד חצי שנה עד שנוציא את העסקה הבאה – אני לא מצליח להבין את זה. זה זלזול בחיי חטופים, במשפחות, בחללים שלא מגיעים לקבורה. כאילו שהזמן פה הוא. הוא משאב אין-סופי. לא, הזמן הוא פקטור ממש משמעותי כשמדובר פה על חיי חטופים ועל חללים שיכולים להיעלם, ושלא נדבר על המשפחות שכבר משלמות בבריאות שלהן. צריכים לקבל החלטה. צריכה להתקבל החלטה, וכרגע אנחנו לא רואים איך מתקבלת ההחלטה שתחזיר את כולם. גם לא מתקבלת ההחלטה – בוא נגיד, אוקיי, הוא לא רוצה להחזיר את כולם – גם לא מתקבלת ההחלטה להכרעה. פשוט מאוד, יש פה משיכה של זמן, לא לכאן ולא לכאן. צריכה להיות החלטה אמיצה. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> צודק במאה אחוז. << דובר >> שלמה אלפסה: << דובר >> אני מחזיק פה את התמונה של המשפחה. חיים יקירי, אנחנו נמצאים ביחד כבר דרך ארוכה. אמנם זאת המשפחה המצומצמת שלי, ששניים מהם נרצחו, אבנר ומאיה. אני רק אגיד דבר אחד לגבי הממשלה שלנו: שיטת הסלאמי תלך ותימשך עד אשר לממשלה שלנו יהיה את האומץ להודות: הפסדנו, אין אנחנו יכולים להילחם בלחימת גרילה ולחסל את החמאס, ואנחנו סוף-סוף רוצים את כל החטופים בבית. זה מה שהם היו צריכים להגיד לפני יותר מעשרות חודשים ועשרות ימים. להגיד: הפסדנו. הפסדנו. חיי חטופים חשובים יותר מאשר הגאווה הישראלית. אם אנחנו יודעים להתמודד עם איראן ויודעים להתמודד עם לבנון, אנחנו נדע להתמודד עם חלאות האדם שנשארו מעבר לגדר, אבל כאשר כל החטופים מולנו. דוד ביטן, אנחנו הפסדנו. אין לי מה לעשות. הינה, הפסדתי – אתה רואה, מאיה ואבנר. אני והמשפחה שלי קיבלנו ארבעה יתומים בגירים. אני נאלץ לצעוק, כמו הצפון: אנחנו צריכים תמיכה ועזרה כדי שהמשפחה שלי תתמוך ביתומים בגירים. מה אתם חושבים, יתומים בגירים חיים באוויר? נראה לכם שאני יכול לרדוף גם אחרי מאיה, שלמזלנו חזרה, גם לעזור לחנה, כי אני לא אפסיק לעזור לחנה, גם לעבוד וגם להסתדר עם עוד ארבעה ילדים בגירים? הממשלה אומרת לי: טוב, תחוקק חוק, אנחנו לא מכירים אותך, אתה לא משפחה של חטופים. אתה משפחה שכולה, אתה לא משפחה של חטופים. אבנר הוא גיס של סמדר והיה נשוי למאיה. אין לך שקל. דוד ביטן, שקל לא קיבלתי מהממשלה הזאת, מהמדינה הזאת. שקל. בניגוד לצפון שבא וצועק, שקל לא קיבלתי. אני שרפתי ימי מחלה, ימי חופשה, כדי לרדוף אחרי מאיה, אבל לא קיבלתי תמיכה, אפילו לא שקל, כי אני לא משפחה של חטופים, למרות שאני המשפחה היחידה של ארבעה יתומים בגירים. מה אני יכול לעשות? מה אתה יכול לעזור, חבר הכנסת דוד ביטן, יש לך איזה צעה בשבילי? חוץ מאשר לרדוף אחרי חוקים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ועדת הכלכלה לא מטפלת בזה, זה ועדת העבודה והרווחה. אין לי תשובה בשבילך. << דובר_המשך >> שלמה אלפסה: << דובר_המשך >> לא, בתור חבר כנסת, לא בתור ועדה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני יודע שנתנו להמון משפחות. לגבי העניין שלך, אני לא יודע, אין לי תשובה, לא התעסקתי בזה. מה שאפשר – נותנים. << דובר_המשך >> שלמה אלפסה: << דובר_המשך >> אז אני לא אכנס לזה, כי אנחנו בטלים בשישים לעומת מה שקורה פה עם משפחות החטופים. מציע שאולי תלמד את המקרה, כי יש עוד משפחות כאלה. אתה יודע כמה משפחות כאלה יש, כאלה שהיתומים בגירים? לא הרבה, יש 25. כולה 25, לא בשמיים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, תקציבית זה לא משהו בשמיים. << דובר_המשך >> שלמה אלפסה: << דובר_המשך >> זה לא מיליונים, 600 מיליון וכו'. אז תתנו לנו אוויר, בחייך. אנחנו צריכים את האוויר הזה כדי לתמוך עד שכולם חוזרים. תודה. << דובר >> אסתר בוכשטב: << דובר >> אני אימא שלי יגב, הבן הבכור שלי. יגב נחטף מקיבוץ נירים יחד עם אשתו רימון. רימון שבה בעסקה, שבה בחיים. יגב נשאר במנהרות החמאס. יגב נשאר במנהרות החמאס יחד עם עוד חטופים מניר עוז ומנירים. צה"ל הפגיז באזור המנהרה והחוטפים – אני לא יודעת להגיד מילים קשות, יש לי בעיה עם השפה העברית – החליטו להוציא אותם להורג, כדי שחס וחלילה לא יצליחו להוציא אותם, לחלץ אותם. אז זה היה לחץ צבאי שאת הבן שלי לא הציל, אלא להפך – הוא נרצח בעקבותיו. אני פה היום, לא כדי לדבר על הבן שלי, אלא כדי לדבר על ה-50 חטופים שנשארו. אנחנו יודעים מה זה להיות משפחה של חטופים. כשיגב הובא לקבורה, הדבר היחידי שהבנו, אנחנו כמשפחה, שאנחנו לא משאירים את המשפחות האחרות לבד. אנחנו ממשיכים במאבק עד שאחרון החטופים יגיע, יחזור, ישוב, ישוב למשפחתו, החיים והחללים. אנחנו יודעים מה זה להיות באובדן עמום, להיות מ-7 באוקטובר בחוסר ודאות מה קורה לבן שלך, לבן המשפחה שלך, להיות בפחד ממה קורה, מה קורה לו ברגע זה. חוסר הוודאות הוא גם לגבי החטוף החי וגם החללים, כי חללים נעלמים. חללים זה דבר שיכול להיעלם, אי אפשר יהיה למצוא, לא יהיו עדויות. והחטופים החיים – בגיהינום שהם נמצאים. האובדן העמום הזה משפיע על המשפחות, משפיע על המדינה, זה משפיע על כל אחד שחי פה במדינה. אני חושבת שאחד הדברים שהממשלה הזאת צריכה לעשות, זה להבין מה קורה לאנשים, לאזרחים של המדינה. לא רק למי שיושב בכנסת ויושב בממשלה, אלא גם מה קורה לאזרחים הפשוטים, לאזרחים כמוני, שלכאורה סגרתי מעגל, יש לי קבר להגיע אליו. זה לא מנחם, זה לא משקם, אבל יש חטופים בעזה, וזה דבר שחייבים לסיים, לסיים את האירוע הזה. חייבים להביא את כולם הביתה. אני לא רוצה להוסיף על מה שקורה לנו בשיקום שלנו בדרום, כשאנחנו יודעים שיש חטופים מעבר לגדר. אני לא רוצה לדבר על השיקום של הצפון, אני רוצה שהמדינה הזאת כולה תשתקם, יחזירו את החטופים ואז נוכל כולנו לשקם, לעבד את האובדן שאיבדנו, את האובדן הפרטי שלי, את האובדן על הבן שלי, האובדן על החברים שלי, על האנשים בעוטף, על כולם, על המדינה. תודה. << דובר >> אייל קלדרון: << דובר >> בוקר 653. אני בן דודו של עופר קלדרון. בהתחבר לדברים של חיים, אני רוצה לדבר ברמה הכי פרקטית שיכולה להיות. כי הבוקר התעוררנו לידיעה – מי שלא עוסק בדבר, אולי זו איזושהי ידיעה חדשותית-צבאית שולית, אבל ממש לא, כי אותנו, המשפחות, עם מבעיתה – על הודעת הפינוי של דובר צה"ל בערבית לאוכלוסייה בעזה, באזור דיר אל-בלח. זו הודעה חריגה מהסיבה הפשוטה שמעולם דובר צה"ל לא ביקש מהאוכלוסייה שם להתפנות. הסיבה לכך ברורה – הסיבה היא כי יש שם חטופים. צה"ל לא היה שם, לא תקף שם מהאוויר לאורך כל המלחמה. ראש הממשלה כל הזמן אומר ששתי מטרות המלחמה העיקריות – החזרת החטופים ומיטוט חמאס – שלובות זו בו זו. הינה, הגענו לישורת האחרונה. הגענו אליה כבר מזמן, אבל גם במונחים של הממשלה, של ראש הממשלה, הגענו לישורת האחרונה שבה או שאנחנו מכריעים את חמאס או שאנחנו מכריעים את החטופים. אין פה לאן לברוח יותר. השבוע – אני לא יודע אם יצא לכם לשמוע, ואם לא יצא לכם לשמוע אז אתם חייבים לשמוע את הפודקאסט "אחד ביום" שבו טל שהם מספר במשך למעלה משעה מה הם עברו שם דקה אחרי דקה, ארבעה גברים צעירים במנהרות, עם מחבלים סדיסטים, במנהרה ברוחב מטר. דוד ביטן, רוחב מטר – זה הרוחב, רוחב הכתפיים. 12 מטר אורך, כשחלק גדול ממנה תופס בור שפכים של הצואה שלהם, בלי חלונות אוורור, בלי אוויר. שלושה שבועות לקח להם רק להתרגל לחוסר בחמצן שם. ארבעה גברים עם חצי פיתה ביום שהם קיבלו, וזה בזמנים טובים, וכשהמחבלים הסדיסטים האלה רצו להתעלל בהם עוד קצת, אז הם דרשו מהם להתנהג כמו כלבים, לנבוח כמו כלבים, כדי לקבל את המעט הזה. טל שהם כבר כאן כמעט 150, כך גם עומר ונקרט שהיה איתו, אבל שניים עדיין שם – אביתר נמצא שם וגיא גלבוע דלאל. כשאני מדבר עליהם, כמובן שיש עוד לפחות 22 חטופים חיים ויש עוד 28 חללים שגם הם, בסבירות לא קטנה, נמצאים באזור הזה וגם הם ייעלמו אם אנחנו נעשה את הדבר הזה. כל המלחמה הזאת שעכשיו אנחנו נלחמים, כמו שאמר חיים, על ציר מורג או לא ציר מורג, על מה אנחנו נלחמים, על עסקה חלקית? על סלקציה? כמו שלפני 80 שנה עשו לנו הגרועים שבאויבנו, אנחנו עכשיו כיהודים ליהודים זה מה שאנחנו עושים? אני בטוח שגם אתה לא מבין. אם כבר אנחנו עושים את הצעדים האלה, למה אנחנו לא עושים את זה עד הסוף? למה אנחנו לא מסיימים את הגיהינום הזה לחטופים החיים שם שהם בגיהינום, אי אפשר להגיד אחרת, ולמשפחות של החללים שחייבות לסגור מעגל. אתה בולדוזר, עובדה, הכנסת כל כך הרבה יישובים לקו העימות הצפוני. אתה יודע את העבודה, אתה יודע לעשות. אז למה זה לא קורה בנושא הזה? למה אתם לא דורשים ממקבל ההחלטות שחייב לכם, הוא חייב לכם דין וחשבון, כמו שהוא חייב לנו? למה אתם לא דורשים ממנו את התשובות האלה? זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות שאנחנו נמשיך את הגיהינום עלי אדמות הזה עוד סבב ועוד סבב, ועוד סלאמי ועוד סלאמי, ועוד שכבה ועוד שכבה. די, די, בוא נחזור כבר לשפיות. בוא תנהל את ועדת הכלכלה מהרגע הראשון עד הרגע האחרון נטו על ועדת כלכלה, על דברים כלכליים, לא על דברים אחרים. די. בבקשה תשמיע את הזעקה הזאת, שאני בטוח שאתה מתחבר אליה: לא לעסקת הסלקציה הזאת. כל הקשיים האלו שנעשים עכשיו, זה צריך להיות על עסקה מלאה, לא על חצי. << דובר >> שמי קלדרון: << דובר >> אני דודו של עופר קלדרון. אנחנו מהמשפחות שזכינו לכאורה, שגם עופר וגם הילדים חזרו בגופם, בנפשם עדיין לא, אבל הם פה. הם פה והתחילו תהליך ריפוי, תהליך שחייבים לתת את הדעת על חטופה ועוד 49 חטופים, שהמשפחות שלהם צריכות את הריפוי הזה. אני מעריץ את אלה שמגיעים לכנסת, מוצאים את הכוחות לעשות את זה. בכל עצרת אנחנו קוראים בשמות החטופים. קוראים בשמות החטופים כי כל אחד מהם יש לו משפחה, יש לו מישהו שמחכה לו. את זה צריך לזכור, זה לא תמונות. זה לא תמונות, אלה אנשים. אנחנו, כיהודים, כישראלים, הכלל הראשון זה הערבות ההדדית. לא יכול להיות שאנחנו נמצאים כל כך הרבה ימים כשהם שם. החיים שעדיין חיים נמקים, ואני לא יודע כמה זמן, חלילה, יישארו חיים. אני אומר את זה, כי לכיוון הזה זה הולך. והחללים – אני מתפלל שימצאו אותם. איך ממשלה כזאת שמסוגלת לקבל החלטות, אפילו אמיצות, במלחמה נגד איראן, בהחלטות לנעשה בגבול הצפון, איך היא לא מסוגלת להתגבר על המכשלה בדרום. ישנן כל מיני טענות מגוחכות. אם הרעיון הוא שעד שלא יקום יישוב ברצועת עזה, יישוב יהודי ברצועת עזה – לא נפסיק, אז רק שנדע מזה מראש הממשלה, לא מאף אחד אחר. שיגיד לנו: אנחנו מתיישבים בעזה ורק אחרי זה נחשוב על החטופים או שלא נחשוב על החטופים. זאת המטרה? אז אל תגידו לנו שאנחנו רוצים שהחטופים יחזרו, אבל לא עושים שום דבר ולא עושים מה שצריך לעשות, והיה צריך לעשות כבר מזמן. תפקחו את העיניים, תסתכלו מה קורה במדינה הזאת, כמה אזרחים נרצחו, כמה חיילים נפלו, כמה חיילים לא מוצאים את הכוחות ולוקחים את נפשם בידם, כמה ימי מילואים עדיין עושים, ילדים שאולי אפילו לא מזהים את האבא או את האימא שלהם שהם במילואים. אני מקווה שאתם אולי הולכים גם לבקר משפחות שכולות. אני הייתי, הסתכלתי לאימא שהבן שלה סיים ארבעה חודשים קודם קורס קצינים ונפל במלחמה סטטית. לא אמרתי לה את זה, אבל זו נפילה שהייתה יכולה להימנע, כי אין כמו מלחמה סטטית שאתה עומד במקום – אתה לא נלחם, אתה מנסה להגן על עצמך. הייתי שם, אני יודע מה זה. אז החלטות צריך לקבל כשאתה רואה את העם שלך, כשאתה רואה את הקריסה הכלכלית, כשאתה רואה את תושבי העוטף שרוצים לחזור לבתים, אבל לא מסוגלים כי אי אפשר. חייבים לראות ראייה מרחבית, ואת הראייה המרחבית הזאת, זה רק כאשר כל 50 החטופים יחזרו הביתה. כל 50 החטופים יחזרו הביתה ואז נתפלל שהשיקום יתחיל – של החטופים החיים ושל משפחות החללים, הנרצחים. זה ייקח זמן, אבל תנו להם את זה. די, מספיק. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עוד מישהו רוצה? לא. אוקיי, דקה הפסקה. (הפסקה) << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני מחדש את הישיבה. בעקבות הלחצים שלנו, היום יגיעו לדיון שתי החלטות ממשלה שפותרות את הבעיה גם מבחינת קו העימות וגם מהבחינות האחרות. זה פותר את הבעיה לגבי קו העימות, לגבי שאר הדברים הם מעבירים כרגע תקציב ייעודי, על מנת שאפשר יהיה להתקדם. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> מישהו יכול לפרט את ההחלטות? ראיתי את הנוסחים של החלטות הממשלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אחרי הדיון על ההחלטות האלה בממשלה, ואם עוד נהיה פה, הם יעלו בזום ויפרטו. אני לא יודע מתי הם יסיימו. אני מבין שיש כרגע נציג בזום שיוכל לענות. << אורח >> דימי אפרצב: << אורח >> אני סמנכ"ל קשרי ממשל במטה תנופה לצפון. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אם אני מבין נכון את ההחלטה, אתם קובעים שקו עימות יוגדר על פי ההגדרות של הצבא ולא בהכרח לפי הקילומטרים, או שאני טועה? מה המשמעות של רשימת היישובים שמופיעה בנספח א'? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, לא, אתה טועה << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> מהי רשימת היישובים שמופיעה בנספח א' במחליטים? קיבלתי פנייה מקיבוץ עברון, שמוגדר כקו עימות לכל דבר, הוא מסופח לאוגדה 91 חטמ"ר 300, הוא חייב להחזיק רבש"צ, כיתת כוננות, צוות צח"י, כל מרכיבי הביטחון, הוא צמוד לעיר נהרייה, שחלקה הדרומי עוד מרוחק יותר מגדר הגבול, אבל הוא לא מוכר כקו עימות, או לפחות לא הוכר. בזמנו טיפלנו בזה בהטבות מס, אבל כל פעם הם מטפלים בזה נקודתית. קיבוץ עברון נמצא במרחק של יותר מ-9 ק"מ מהגבול. << אורח >> דימי אפרצב: << אורח >> מה שחשוב לציין כאן זה שרשימת היישובים שמדברת למעשה על סוג של רצועת ביטחון - - - << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> הוא מופיע בהחלטה השנייה, השאלה היא מה המשמעות? אני רוצה לדעת שזה למעשה פותר את הבעיה, זה הכול. באחת ההחלטות שראיתי פה הוא מופיע. << דובר >> איתי עצמון: << דובר >> יש הצעת החלטה להאצה כלכלית והשבת פעילות עסקית בצפון שלגביה יש רשימה ושם הוא נמצא. יש הצעת החלטה שעניינה קידום מענים ליישובים צמודי גדר בגבול הלבנון. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה משהו אחר, זה הצמודי גדר, שנמצאים במרחק של עד 2 ק"מ. הבעיה בקו עימות הייתה תמיד עד 9 ק"מ. << אורח >> דימי אפרצב: << אורח >> עד 9 ק"מ זה בהחלטה נפרדת. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הבעיה היא שהם צריכים לחתוך את זה באיזושהי פינה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> זאת אומרת, רשימת היישובים שנמצאת בהחלטת הממשלה - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קיבוץ עברון נמצא בהחלטה השנייה. כנראה יש לו מענה – אולי לא כולל – אבל יש לזה מענה. << אורח >> דימי אפרצב: << אורח >> כל מה שמופיע בהצעת מחליטים שנדונה בישיבת הממשלה שכרגע מתקיימת – ואני מקווה מאוד שזה יקבל אישור – כולם נכללים בתוך תוכנית ההאצה הכלכלית וגם טיפול המשכי. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש פחות שרים בממשלה, אז הדיון יהיה יותר מהיר... << אורח >> דימי אפרצב: << אורח >> בסופו של דבר ברשימה הזאת, התוספת ל-0 עד 9 נקבעה לפי חוות דעת משפטית של הצבא, משרד הביטחון, ואני בטוח שתא"ל אלון פרידמן יתייחס לזה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אוקיי. עוד שאלות? נשמע את אסף לנגלבן, ראש מועצה אזורית גליל עליון, בבקשה. << אורח >> אסף לנגלבן: << אורח >> בוקר טוב. אין לי מה להגיד, רק תודה רבה לזה שאלון יתייחס. אני מקווה שנאמר שם, בסוף השלב הראשון זה קו עימות, אבל אחרי זה ההשלכה של זה היא כל ההטבות הרלוונטיות שיהיו. זה השלב הבא. אמר חבר הכנסת שבזמנו עסקו בזה בצורה פרטנית, אבל עכשיו, עם חוות הדעת הזאת, היישובים שביקשנו באמת נכנסו להחלטה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ראית את ההחלטות שהולכות להגיע היום לממשלה? << דובר_המשך >> אסף לנגלבן: << דובר_המשך >> כן. מבחינה זו, מפה והלאה זה בסדר. זה מה שחשבנו שצריך להיות ומבחינתנו מה שהובלת זה נהדר ולי אין התנגדות, אני רק אומר שכוועדת הכלכלה, בסוף זה העניין של העדיפות הלאומית, שעכשיו צריך להשלים ולהכיר באותם יישובים בהיוון, במחיר הקרקע, כדי ליצור באמת את העדיפות לאותם יישובים. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> שזה למעשה כבר רשות מקרקעי ישראל. << אורח >> אסף לנגלבן: << אורח >> נכון. ברשותך, אני מזכיר, התחלנו את זה מהדיון שאתה קיימת, אני כבר לא זוכר על מה, ואז דיברתי איתך על קו עימות ואתה ישר קיימת את הוועדה הזאת. עכשיו נדרש להשלים ושאותם יישובים שעכשיו נכנסו חזרה – אגב, ב-2000 הם היו קו עימות, עד 2016 הם היו קו עימות לכל דבר, ב-2016 קרה המקרה. לא חשבו שתהיה מלחמה, לא חשבו שיהיה כזה איום. לצערנו אנחנו עדיין במציאות ביטחונית מורכבת, היישובים האלה חזרו להיות קו עימות וצריך להחזיר להם את כל ההטבות שהיו להם עד 2016. אחרי ששתי ההחלטות האלה יעברו היום, אני אשמח שחבר הכנסת דוד ביטן ימשיך להשלים את הפעולה הזאת לטובת קו העימות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> איזה הטבות? אתה מתכוון להטבות מס? << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> הטבת מס היא אחת מההטבות. << דובר_המשך >> אסף לנגלבן: << דובר_המשך >> זו חבילה שלמה לטובת קו העימות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כל ההטבות שקשורות למס – זה ועדת הכספים, כל ההטבות שקשורות לקרקע – זה ועדת הפנים. אני טיפלתי במה שנוגע אלינו והצלחנו באמת לעשות את זה. לגבי יתר הדברים, הם צריכים לטפל. אתה יודע, כשאתה עולה על הבהונות שלהם – אז כולם קופצים. מה אני יכול לעשות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> הדבר הטוב הוא, חבר הכנסת ביטן, שההחלטה הזאת מסמנת איזשהו עוגן שמולו אפשר יהיה לפעול מול רשות המיסים ומול רשות מקרקעי ישראל לקבל את מה שנאמר פה, גם בהחלטות שנוגעות להטבות המס וגם בהחלטות שנוגעות לרשות מקרקעי ישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ראש המועצה כסרא-סמיע, בבקשה. << דובר >> יאסר ג'דבאן: << דובר >> בוקר טוב, היושב-ראש דוד ביטן. הגעתי לפה ואני רוצה לנצל את ההזדמנות – שמענו את משפחות החטופים, מה שהם תיארו על העובר עליהם במנהרות. לצערנו הרב גם האחים שלנו בסוריה סובלים, חוטפים אותם, רוצחים, חונקים, שורפים, בדיוק 7 באוקטובר מספר 2. אני חושב שכל עם ישראל ראה את התמונות המזעזעות. הממשלה עשתה משהו, אבל היא צריכה לעשות יותר ממה שהיא עשתה. הייתה הבטחה לתמוך, לעזור, חיץ, כדי שלא ייכנסו כוחות כאלה ואחרים. אפשר לעשות עסקאות עם מחבל בחליפה? אני אומר לך, היושב-ראש, העדה בשחור. לא סתם אני לבוש בשחור, בדרך כלל אני לא לובש שחור, אבל כל העדה בימי אבל, בשביתות, לאות סולידריות עם האחים שלנו בסוריה. הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות ויממש את ההצהרות והדברים שהובטחו. דבר שני, אני רוצה להודות לך באופן אישי. על זה שעל אפם וחמתם כסרא-סמיע ובית ג'אן השתלבו בתוכנית. זה ההיגיון וזה הצדק, והצדק יצא לאור. אני רוצה להודות למשה דוידוביץ' על כל מה שהוא עושה למענן קו העימות. דבר אחרון, היושב-ראש, לא להסתפק רק בזה שהעברנו את ההחלטה, צריך בהמשך לבקש סטטוס למימוש ההחלטה – שלושה חודשים, ארבעה חודשים, חמישה חודשים, כדי לוודא באמת שהתוכנית הזאת יצאה לדרך ומנוצלת כמו שצריך בצורה הטובה ביותר .תודה לכל מי שלקח חלק בעניין. דוד, הרבה ברכות על ה-740. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאה אחוז. זה לא קשור לוועדה, אבל כן. עוד מישהו שרוצה לדבר? אין. אני מודה לכולם, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>