פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
30/06/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 153
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ד' בתמוז התשפ"ה (30 ביוני 2025), שעה 11:23



סדר היום:
 << נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל – דיון מעקב << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
שלי טל מירון – מ"מ היו"ר


חברי הכנסת:
מיכל מרים וולדיגר


מוזמנים: 
	סא"ל עדי כץ
	–
	ראש ענף ליווי פצועי צה"ל, משרד הביטחון

	עינב בן חור
	–
	ראש חטיבת שירותים סוציאליים במחוז תל אביב, משרד הביטחון

	זוהרה פלורסהיים
	–
	מנהלת אגף ייעוץ, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

	שרית לוי ארבל
	–
	ממונת רווחה, גיוון תעסוקתי ומינוי מנהלים, אגף בכיר כוח אדם, משרד החינוך

	נחמי קרסנטי
	–
	נציגה, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל

	אביטל שינדלר
	–
	יו"ר עמותת חברות ברזל, פורום נשות הפצועים

	שרית כהנא
	–
	מנכ"לית עמותת אדוות

	הילה בן דרור
	–
	אמא של פצוע חרבות ברזל, עמותת אדוות

	מיכל אסבן
	–
	נציגה, אימהות החיילים הפצועים

	מאירה בסוק
	–
	עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת


	
מוזמנים באמצעים מקוונים:

	רפ"ק שירי חיימוביץ'
	–
	רמ"ד נפגעים אמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק הילה ביתן
	–
	ק' מע"ן מחוז דרום, מרכזי חוסן, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי




מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל – דיון מעקב << נושא >>  


 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני פותחת את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה. היום ה-30 ביוני 2025, ד' בתמוז תשפ״ה. הנושא הוא סיוע ומעטפת לנשות ולמשפחות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל, דיון מעקב. אני אגיד רק שזה היום ה-633 למלחמה. גם היום עדיין מוחזקים בעזה 50 חטופים וחטופות, לפחות 20 מהם בין החיים. אני אזכיר את ענבר הימן, זיכרונה לברכה, חטופה אחת שגופתה מוחזקת בשבי, האישה האחרונה בעצם בשבי בעזה. 

אני רוצה גם לחזק מפה את המשפחות השכולות. 20 חיילים נפלו בחודש האחרון, זה היה חודש מדמם מאוד, וכמובן לאחל איחולי החלמה לפצועים, שאנחנו גם נדון בהם היום. הרבה פצועים גם הצטרפו למעגל הקשה הזה, הרבה משפחות. ואני שוב אגיד את דעתי, כמו שאני אומרת בכל דיון ובמליאה, צריך לסיים את המערכה בעזה ולהחזיר את החטופים ואת החיילים הביתה. 

פנינה נמצאת כעת בדיון בוועדת הכנסת. היא חברה בוועדת הכנסת, ולכן אני אחליף אותה. וכמובן, גם פנינה, אתם יודעים כמה שהיא מחויבת לנשות ולמשפחות הפצועים. זה דיון מעקב חמישי שמתנהל בחודשים האחרונים. האחרון התקיים ב-27 במאי, והמטרה של הדיון הזה כאן היא בעיקר לעשות עדכון, לכן אני מבקשת לקצר ובעיקר להתייחס למה שרצינו לדעת. 

רצינו ממשרד הביטחון התייחסות לגבי להרחיב את התקופה בה תינתן גמלת אובדן הכנסה לאחר אשפוז, מעבר לשלושה חודשים. להנגיש את מלוא הזכויות למשפחות הפצועים, לפעול מול משרד השיכון למתן סיוע בדיור ציבורי לפצועים נכים שלא ניתן להנגיש את ביתם, ולערוך מיפוי של הפצועים הקשים והצרכים. תתייחסו למה שאני אומרת. ולבחון את נושא החזר הוצאות הכלכלה לפצוע ולמשפחה, ולנסות לפתור את הבעיה, איך להעביר אולי את הכסף בעצם למשפחה עצמה. 

ממשטרת ישראל, הבנתי שהם בזום, התייחסות לגבי הקו החם למשפחות, התייחסות לגבי הקמת ארבעה מרכזי חוסן ושולחן עגול לשיתוף פעולה, כולל ייצוג של ארגוני החברה האזרחית. ומשרד החינוך, להוציא חוזר מנכ״ל מדויק בנושא הילדים והאחים של הפצועים, יפרט כיצד בתי הספר מסייעים, מיפוי ילדי הפצועים מהמערכת, לבחון אפשרות לנושא של פטור מתשלומי הורים, הכשרות וסדנאות ייעודיות לנושא ילדי משפחות הפצועים, ופתרון נושא היעדרות אימהות ונשות הפצועים שעובדות במערכת החינוך. אנחנו נתחיל, אתם יודעים מה? אני רואה שאת מאוד רוצה לדבר, ואז משרדי הממשלה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

שלום לכולם. מיכל אסבן, אני נציגה של אימהות החיילים הפצועים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מה זה? זו עמותה חדשה? 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

זאת עמותה שקמה בפברואר.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

פברואר 2024? 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

פברואר השנה, כשאנחנו כבר שנה עובדים אחורה. כלומר, מאז שהבן שלי נפצע הדברים התחילו להתגלגל. כן, ודאי שהאירוע הזה הוא אירוע שהמלחמה הטיסה אותו, ופשוט לנוכח החסך, כשראיתי מה שאין, החלטתי פשוט להקים. 

רציתי רק לומר כמה נקודות. עשינו באמת מחקר מאוד גדול בין כל המשרדים, משרד הביטחון, ישבנו עם כולם, והגעתי לנקודה אחת שבעצם הכול מתחיל ונגמר בחקיקה, שאם היא לא תשתנה אנחנו יכולים לשבת פה ולדבר עוד 25 מפגשים והכול ייתקע. כל עוד החוק אומר, הוא לא מכיר בעובדה שהחייל גדל בתוך משפחה, אז בעצם פה זה מתחיל ופה זה נגמר. אם הכנסת תעשה שינוי בחקיקה ויהיה כתוב חייל ומי שתחליטו שאתם מכניסים לתוך החוק, אז פתאום משרד הביטחון יוכל לתת את המעטפת שלו, ומשרד החינוך יוכל לטפל בנושא כוח אדם. 

ראיתי, אין אף משרד שמתעקש לא לעזור לנו. הפוך, כולם רוצים לעזור לנו, כולם לא יכולים לעזור לנו בגלל אותה נקודה. אני חושבת שפשוט נחסוך את כל הדיונים המיותרים, שכל אחד יגיד במה הוא רוצה לעזור והוא לא יכול, אלא בואו נבין למה החקיקה הזאת לא משתנית. זאת שאלה ראשונה שאני רוצה להבין. אני לא אומרת שאתם לא יכולים, אני אומרת שזה מה שקורה כרגע. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, ומאיפה אתן? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אנחנו פורום נשות הפצועים. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

הן נשות ואנחנו אימהות. אני עובדת משרד החינוך ואני בקשר איתם, ויש להם רצון אדיר לעזור לנו. הם מקסימים, ואנחנו מכירים אותם, אבל אנחנו רוצים שהדברים יהפכו באמת לעשייה, והם לא יכולים לעשות כל עוד אתם לא תשנו את החוק. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מכיוון שאני פה מ-2015, את מבינה בתחומים של פצועים, אני מבינה בכנסת, קצת יותר טוב. אין לי אפילו איך להסביר לך כמה זה פשוט שמשרד מביא חקיקה ממשלתית. אל תפני אליי, בטח אנחנו מהאופוזיציה, בכלל אין לנו שום חוק, אבל שנייה. אחריות היא קודם כל לחקיקה ממשלתית של המשרד. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

איזה משרד? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כל משרד והאחריות שלו.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

כל משרד ומשרד. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בוודאי. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

הוא יכול לשנות לבד. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בוודאי, איזו שאלה.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>   

אין בעיה. בסדר, אני לא בכנסת. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>   

בשביל זה אני פה. זה כל כך אובייס. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אין בעיה. במילים אחרות את אומרת לנו עוד לא גמרתם לעבוד בנושא הזה, תתחילו מחדש. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בכלל לא, להפך. את כל כך עשית עבודה, שכעת התפקיד שלהם, בהנחה שיש גיבוי ותקציב, זה להביא חקיקה. אגב, יש גם דברים שלא צריך תקציב. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני רוצה רק עוד כמה נקודות לסיים. אני רוצה לומר, ואני אמרתי שהפעם אני לא אשכח, קחו לדוגמה את עיריית ירושלים. לימור בן אהרון, סגנית ראש עיריית ירושלים, הוועדה למעמד האישה של עיריית ירושלים, והם החליטו שהם לא רוצים להתעלם מאימהות המלחמה. ואתם לא מבינים על איזה בסיס הם תומכים בנו ועוזרים לנו, וממש הולכים איתנו יד ביד בפעילויות ודברים. 

לכן רציתי לומר בפורום הזה שאנחנו מאוד נשמח שיקומו עוד גופים וייצרו איתנו קשר. אם ממילא יוצא שאנחנו, האזרחים, מטפלים בעצמנו, אז יאללה, שיבואו עוד גופים ויעזרו לנו לטפל בעצמנו, עד שהכנסת, הממשלה, כל אותם גורמים יהיו שותפים, ואנחנו נשמח מאוד שהם יהיו שותפים. זה מה שדחוף לי כרגע. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אביטל.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אני יו"ר עמותת חברות ברזל, פורום נשות הפצועים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זה הכול חדש, כל הדברים האלה? מהמלחמה הזאת? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

מהמלחמה הנוכחית. אנחנו כבר דיברנו עם פנינה, שחבל לנו שהיא לא פה, כי זה קצת קוטע את הרצף. לא בהאשמה, פשוט באמת ככה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

הכול בסדר, אל תדאגי, אנחנו מדברות שבע פעמים ביום. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אנחנו דיברנו עם פנינה פעם שעברה על העניין של התמיכה בעמותות, בכולנו, שאנחנו עמותות אזרחיות, שקמנו מתוך הכאב שלנו ועוזרות לפצועים, ואנחנו צריכות את התמיכה של הגורמים הרלוונטיים שנוכל לפעול. אני עובדת 24/6 כבר שנה שלמה בהתנדבות. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מאיפה את מקבלת כסף?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אני לא.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני יכולה להגיד לך בתור מישהו שהקימה עמותה? אל תבני עליהם. עשר שנים מהחיים שלי התעסקתי בנוער בסיכון. הקמתי את המרכז שלי מאפס בזכות קרנות ותרומות. את יודעת מתי משרד החינוך הצטרפו? נראה לי בשנה ה-11 של העמותה. לא שאני מאחלת לך את זה.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אבל אנחנו ביקשנו הקלה בסעיף 46, ביקשנו את הדברים הקטנים בדרך. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

היה לי 46, מלכ"ר, לא עזר. יש קרנות מעולות אבל, אם תרצי אני אחבר אותך. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אנחנו נשמח. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

למרות שאני מבינה. תמשיכי. אני רוצה לשמוע אותן, אני במתח על כל הדברים שביקשנו. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

זהו, אנחנו פה רק כדי לחזק, ממש בשתי מילים. משרד החינוך, אנחנו מחכים לכל הרשימה שהקראת, ואנחנו נשמח שלא תקלי בשום סעיף שם, שבאמת נקבל עליהם תשובות, כי זה משהו שצריך לקרות לפני ספטמבר, וצריך להיות מאוד ברור וחותך וחד איך מטפלים בילדי הפצועים ואחי הפצועים בבתי הספר. 

דבר שני, המשטרה, שמאוד צר לי שהם לא פה, כי אנחנו רואים שהם הביעו הרבה נכונות לעזור, אבל לא קרה עם זה כלום מאז. וממש חבל לי שהם הקטינו ראש ולא הגיעו לפה היום, אני לא יודעת למה זה קרה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא, זו אשמת הוועדה. מתחלקת. אבל הם לא אשמים בלבד. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אוקיי, בכל מקרה אנחנו מחכים מהם כבר במשך חודש שלם לפגישה, שביקשנו שהם ייפגשו עם נשות הפצועים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זה בכלל אין סיבה שלא יקרה. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

בזום ביקשנו מהם להיפגש, וזה עוד לא קרה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זה ממש לא מקובל. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

ומבחינתנו זה מאוד חבל, כי יש אצלנו הרבה נשים, וכבר העלינו בפעמים הקודמות, ואני לא אעלה את זה שוב, את כל הקושי של השוטרים עצמם ושל נשותיהם בהתמודדות. עכשיו זה יוצא גם לתקשורת, ואנחנו נקווה שזה ייפתר עוד לפני שזה ייצא ברעש גדול החוצה, ואנחנו גם נשמח מהם לכל התשובות. ואם מיכל וולדיגר הצטרפה אלינו, אז הייתה לנו פגישה עם משרד הביטחון לגבי נושא הפוסט טראומה, ונשמח גם לשמוע איך זה הולך להתקדם כל הטיפול הפוסט טראומטי.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בסדר. ברשותכם אני עוברת אליהם. רצית להגיד משהו? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

כן. שרית כהנא, אני המנכ״לית של עמותת אדוות, שהיא גם עמותה של משפחות הפצועים, שהקים אותה מושי אשר, שהבן שלו נפצע והוא קטוע רגל. היא מאגדת בעצם את הטיפול ההוליסטי במשפחה. מאחורי כל פצוע עומדת משפחה שצריכה לקבל חוסן, שצריכה לקבל משאבים ומענים. ואני רוצה רק להגיד, שמאז הפעם הקודמת עשינו סקר.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

את רוצה להציג אותו? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

אם אפשר, אני אשמח מאוד. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בואי, קחי לך חמש דקות, הם יחכו. הנה, מולך. את יכולה.

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

אני רק אתחיל לפני כן, ואני אגיד שאני מרגישה דווקא שהוועדה הזאת מאוד מקדמת. אני ראיתי בכל התחומים, שדברים שעלו פה קיבלו התייחסות והתקדמו בכמה תחומים, וגם בקשר שהיה לי עם זוהרה במשרד החינוך. אני ראיתי שבחודש האחרון הם עבדו מאוד קשה כדי באמת לתת מענים לדברים שביקשנו. אז אני כן רואה חשיבות מאוד גדולה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

איך עשית את הסקר?

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

אנחנו עשינו בעזרתן גם של הקבוצות. אם יפתחו אני אראה. אני ביקשתי מאביטל לשלוח בקבוצה שלה, שלחו גם בקבוצה של מיכל, אני חושבת. 

(הצגת מצגת)

הנה כאן – האם בעקבות הפציעה עלה קושי לילד במערכת החינוך? 84% אמרו שיש קושי רגשי. 60% קושי בתפקוד לימודי, ו-34% אי ביקור סדיר. היו עוד קשיים רבים, אנחנו בכל מקום נתנו אחר. אנחנו לא לקחנו קושי חברתי, והיו איזה משהו כמו 7% שדיברו על קושי חברתי, שבכלל לא היינו מודעים אליו. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אגב, מערכת החינוך הכוונה היא מא' עד י"ב או יסודי? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

גם גני ילדים, מגן ועד י"ב. זה הדיבור שהיה. וכאן זה מאוד כאב לנו בתור מישהי שמאוד אוהבת את משרד החינוך, מאוד כאב לי היה לראות, האם הייתה התייחסות במערכת החינוך למשפחת הפצוע? קודם כל, חלק מהאנשים בכלל לא ענו על השאלה הזאת, וזה כאב מאוד. ובאחר, 21% הוסיפו הערה בכתב שלא הייתה התייחסות, לא היה כלום, למרות שהם ביקשו, הם ניסו, הם הרגישו ממש שקופים. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

הרבה יותר מ-20%, רק שתדעי. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

זה ברור שזה הרבה יותר, כי יש כאלה שלא ענו. בואו, זה היה סקר. ברור שזה הרבה יותר, אבל זו הרגשה מאוד לא טובה. רק 27.4% היה להם ליווי על ידי יועצת, תמיכה לימודית 4.8%. אנחנו מדברים פה על אחוזים שהיינו מצפים שזה יהיה הרבה יותר. וגם תלונות רבות יש על התאמות בלימודים שלא קיבלו.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

 יש משהו שאני לא מבינה. על 'הייתה התייחסות', זה התלמיד מילא? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

לא. אנחנו העברנו את זה להורים. מי שמילא את זה, ההורים. הסקר היה, קיבלנו מידע מההורים. מי שענה על זה, זה נשות פצועים ואימהות של פצועים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

הבנתי. זהו, כי השאלות, לא הבנתי איך הילד ענה.

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

לא, זה לא היה לילדים. אין לי יכולת להעביר סקר בבתי ספר, אני יכולה להעביר רק עם משפחות. אבל התחושות, באחר קיבלנו, אני לא הכנסתי לכאן את הכול, היו המון דברים. כתבתי בירוק, אם אתם רואים, גם דברים שהם יפים. כי היו גם כאלה שידעו לפרגן, לעיריית רמת גן, שביקרו עם חבילות שי למשפחה, הייתה התערבות של המועצה, גננת ליוותה בכפפות של משי. היו גם דברים יפים בהערות, וחייב להגיד את זה גם כאן. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

איזו מועצה? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

אני לא יודעת. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

נראה לי שזו רשות. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

לא, זה מודיעין. בואו נתקדם, אנחנו באמת עם הפנים כבר לשנה הבאה. לא רצינו להיות, אנחנו רוצים לעשות תיקון ושיהיה משהו של ככה, אנחנו יודעים שמשרד החינוך יודע לעשות את זה. שאלנו את ההורים מה הם חושבים שהילדים שלהם צריכים. טיפולים פסיכולוגיים, 60% רוצים תרפיות, 62% רוצים שעות פרטניות. זה אומר שזה צורך מאוד גדול. היו עוד דברים שהמשפחות ביקשו, אבל אנחנו רואים פה שבאמת מדובר בצורך של משפחות. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני כל הזמן רואה את זה ואני חושבת על הבת שלי, שאם היו שואלים אותה, היא הייתה אומרת כנראה שהיא רוצה ממתקים. כל הזמן אני אומרת לעצמי, מה הילדים היו אומרים? 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

מה הילדים? אני לא יודעת. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אבל התרפיה היא בולטת כאן. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

את יודעת, אף אחד לא דיבר עם הילדים בשביל לשאול אותם מה הם רוצים.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

שזה גם חשוב. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

אף אחד. יש לי מתבגרים בבית, וגם קטנים. אף אחד מקצועי.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בגלל זה אני מסתכלת ואני חושבת על הילדים, מה היו אומרים. אבל בסדר, בואי, זה מאוד מעניין, אבל אני רוצה לשמוע.

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

מה יוכל לסייע, קיבלנו, אני אעביר את זה אחר כך. אנחנו נשארנו, זו הייתה השאלה היחידה של שאלה ממש פתוחה, וקיבלנו אינסוף, אני רק אראה לכם, זה ארבעה עמודים של מה יוכל לסייע לילדך. את הארבעה העמודים שהם כתבו לנו, אני אעביר את זה כמובן למשרד.

הדברים שחזרו על עצמם, וזה מה שבעיניי מאוד משמעותי. חזר מאוד הקטע של הבנה, הכלה, יחס. שמישהו יתייחס אלינו, שמישהו ישאל אותנו, שיראו אותו, שיראו אותה, התייחסות, רגישות, כל מה שכתוב מתחת לכותרת הזו, מה יוכל לסייע לילדך, אלה היו עשרות אנשים שביקשו שמישהו יראה את הילד שלי, שמישהו יסתכל עליו, שיתייחסו אליו, שיבינו שיש לו צרכים. שאם האח שלו נמצא עכשיו בבית חולים, או שאם הוא בשיקום, שמישהו ידע שעובר משהו בבית ויבין שצריכים לדבר אחרת. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני חושבת שחבל לנו ולא כדאי לנו שכל הדיון, שהוא די נדיר, הוא לא קורה כל הזמן, אם אנחנו נתחיל לפרוט עכשיו בעיה-בעיה בבית ספר כל יום.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא, זהו. הנה, היא בשקף האחרון.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

כי זה מה שקרה בעבר. אני רוצה לשמוע היום מכל משרד מה הוא עשה, אני לא רוצה שאנחנו נדבר, אני רוצה שאתם תדברו. כל אחד מכם יספר מה הוא קידם, מה הוא עשה. אנחנו כבר דיברנו מספיק.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא נעים לי לומר, אני לא רוצה להפריד, אבל חבל על הזמן. נתתי לה לדבר עד 11:40, גלשה בשתי דקות, הכול בסדר. אני עוברת כעת למשרד הביטחון. עכשיו משרדי הממשלה, בסדר? תנו לנו לשמוע, גם הגשנו כאן דברים די ברורים. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

עינב בן חור, ראש חטיבת שירותים סוציאליים במחוז תל אביב. אני פה כי ריכזתי את ועדת המענים לנשים של פצועים. ככה עשינו עבודה משותפת מאחורי הקלעים. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

עינב עובדת בלי סוף בשנה האחרונה כדי לקדם דברים, באמת. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

היא מגיעה ממשפחה טובה.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

אני כן רוצה להתייחס, אגב, מערכת החינוך וכו', שבמעטפת הטיפולית משרד הביטחון מאוד נדיב במובן הזה שהילדים זכאים לטיפול, הפצוע עצמו, גם הנשים של זכאיות לטיפול. ביקשנו הרחבה לזה בתיקוני חקיקה, שזה לא יהיה רק 24 טיפולים לנשים שהגברים שלהן פצועים פיזית, כי נשים שהגבר שלהן הוא פצוע פוסט טראומה זכאיות לכל החיים לטיפול. 

אז ביקשנו השוואה של התנאים. אבל המעטפת הטיפולית היא מאוד רחבה. ואגב, ילדים וצורך לילדים, יש לפצוע גם זכאות לטיפול משפחתי בנוסף, ולא קשור לזכאיות האחרת שלו. כלומר, מישהו שיראה את כל המשפחה כמערכת, זה יתכלל אותה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כמה זמן ביקשתם מעבר לשלושה חודשים? 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

לא, זה יותר משלושה חודשים. זה 24 טיפולים. אנחנו ביקשנו להעלות את זה לשנתיים, ל-150 טיפולים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

ומה, כאילו? 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

תיקוני החקיקה אמורים להיות מוגשים, אני מקווה שבספטמבר, זה בישורת אחרונה מול ארגון נכי צה״ל. אני אתייחס למה שנשאלנו ממשרד הביטחון מהדיון הקודם. אני רוצה להגיד שהסעיף הראשון של אובדן הכנסה לבן משפחה לשלושה חודשים לאחר אשפוז, זה הגיע כתוצאה מהנשים שיושבות פה, זה לא היה. זה משהו חדש שסוכם מול האוצר, שנכנס לתוקף מלפני חודשיים בערך. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

זה לא עוזר אבל לכל אימהות הפצועים, אתם יודעים. זה חוק שחוקק מהיום עד מחר, כן, והלאה. וכל מלחמת חרבות ברזל, כל הפצועים, שהם בעצם העלו את הבעיה, הם נשארו עם הבעיה. למה? כי זה חוק שחוקק מהיום והלאה. יעזור למלחמת איראן.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

לא, אין תחולה רטרו, אבל הוא גם מתייחס קדימה. כלומר, גם אשפוזים נוספים. יש לנו הרבה פצועים שחוזרים עכשיו לכל מיני ניתוחים ואשפוזים, וגם כולל, הכלילו בתוך זה, שזו הייתה הרחבה מטורפת שחשבנו שהאוצר לא יסכים, הכניסו בתוך זה גם אשפוזים בפסיכיאטריה. כלומר, גם בן אדם שיהיה בפסיכיאטריה שבועיים באשפוז מלא או חודש בבית מאזן יהיה זכאי לאובדן הכנסה בן המשפחה לשלושה חודשים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

הייתי מוותרת על המשפט 'חששת שהאוצר לא יסכים'. אשפוז הוא אשפוז, נקודה, לא משנה איפה. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

ברור, אבל זה היה דין ודברים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אז בעצם כרגע גמלת אובדן ההכנסה היא מרגע כניסת החוק לתוקף, כמו רוב החוקים, וזה לשלושה חודשים. ומה לגבי האפשרות להגדיל את זה? 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

האפשרות נשללה על ידי האוצר. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

רגע, זה לא שלושה חודשים מהאשפוז, מירב. באשפוז בוודאי, זה היה קודם, זה מהשחרור והלאה. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

מהשחרור מהאשפוז. כל עוד הבן אדם מאושפז, מקבלים אובדן הכנסה כל עוד הוא באשפוז, באופן מלא. השינוי היה לגבי, ברגע שהוא משתחרר. פעם ברגע שהוא השתחרר, המשפחה נשארה ביום אחד בלי כלום. הם היו צריכים להתארגן במיידי. כרגע הגדילו את זה לשלושה חודשים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

זה גם אימא, אם הוא רווק, או אישה. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

נכון. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אבל אני חייבת להביא את ההיגיון פה, מירב. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

שמה? 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אנחנו נלחמנו על זה, זה משהו שהוא בקשה שלנו, והוא בעצם לא נוגע לכל האימהות שאנחנו מייצגים. זאת אומרת, הם חוקקו חוק חכם, נכון, צודק, לא רלוונטי לכל מי שביקש, כלומר לכל אותם מאות הנשים. למה? מה ההיגיון בזה? 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

את מתכוונת שזה לא רטרו. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

לא, אני חייבת להבין, אנחנו בעיצומה של המלחמה, עוד לא גמרנו, הטנקים עדיין בעזה. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

עוד לא גמרנו, יש לנו פצועים שעדיין מאושפזים והם זכאים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

הם מקבלים. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אז אתם עושים אפליות בין חייל אחד לשני? לא הבנתי. אחד מקבל והשני לא מקבל?

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני רוצה להסביר משהו. אי אפשר להחיל רטרואקטיבית שנה אחורה בחוק. אי אפשר. או שעושים שהחוק חל על הכול, או שעושים מרגע כניסתו לתוקף. אי אפשר אפילו לעשות שנתיים אחורה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אבל אתם עושים פה אפליות בין משפחות. זאת אומרת, החיילים שנפצעו מה-7 באוקטובר והלאה לא זכאים, והחיילים שנפצעים הבוקר זכאים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

לא, ה-7 באוקטובר והלאה כן. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אבל איך אפשר לעשות דבר כזה מבחינה הוגנת? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בעצם זה לא ממש שאין תחולה רטרואקטיבית. כי מכניסת החוק לתוקף, בהנחה שיש משפחה שהבן שלה פצוע עדיין, החוק חל עליו אם הוא עדיין פצוע. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

נכון.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אז יש תחולה רטרואקטיבית, אין תחולה למי ששוחרר. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

זה לא רטרואקטיבית. פשוט לא סופרים מרגע הפגיעה. סופרים כל עוד הוא באשפוז, וברגע שהוא משתחרר מאשפוז, זה מתחיל.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

את סומכת עליי שהבנתי את זה מהרגע שזה קרה? מי שלא קיבל זה כאלה, שעדיין, נגיד, באים לאשפוז יום וכאלה, אבל הם זכאים רק לשלושה חודשים. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

כל מי שהשתחרר לפני ה-1 במאי, בעצם, זה לא חל עליו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

טוב, אני חייבת להמשיך, אבל כתבתי לי את זה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

רגע, אבל עוד שאלה קטנטנה לגבי זה. כלומר, אם בן אדם השתחרר מאשפוז רגיל לאשפוז יום, כשהוא באשפוז יום זה עדיין נחשב? זה לא נחשב, זה רק האשפוז המלא. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אמרתי את זה, כן. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

בקיצור, אם אתם הבנתם את ההיגיון בחוק הזה, אשריכם, אני לא הבנתי אותו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני הבנתי מאוד. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

סבבה, אם הבנת אשרייך. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

הבנתי את זה. בסוף החוק נכנס לתוקף. תחשבי, זה כמו מישהו שנכנס לתוך בית החולים. כל מי שבבית החולים, כולם מקבלים את היריעה המורחבת. כל אלה שכבר לא בבית החולים, הוא לא נוגע בהם. לא נוגע בהם, זה העניין. נכון שזה מאוד, אני יודעת, זה מכעיס גם כי ההליך הוא ארוך. אבל העניין הוא שכל אותם, בעצם גם אלה ששוחררו, הבנתי, יקבלו שלושה חודשים. הבנתי, תראי, אני כותבת את זה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני רוצה רק משפט אחרון, לא להציק יותר, אבל אני רוצה שתיקחי בחשבון, מאחר ואני מסתכלת לנגד עיני על כל האימהות שאני מלווה. אני אומרת, קחי דוגמה לחיילים שנקטעו להם רגליים, התעוורו. האמא חזרה לעבוד כי היא הייתה צריכה לפרנס את המשפחה שלה, היא לא יכולה לשבת ולחכות שמישהו יאכיל אותה. 

היא השאירה את הבן כמו שהוא, ורצה ללכת לעבוד. לא הייתה לה את האופציה בכלל ללכת לטפל בבן שלה, כי היא חייבת לרוץ לעבוד לפרנס. תבינו את הקונפליקט. עכשיו בעצם אתה בא ואתה אומר לה, חזרת לעבוד, מה את רוצה? הכול בסדר. לא, לא הכול בסדר, הן עדיין בבעיה האימהות האלה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אבל מיכל, לכולם זה אחרי שלושה חודשים, הן צריכות לחזור. כלומר, זה לא שזה מתמשך. אני אומרת שכל מי שיצא לאשפוז מלא, מה-1 במאי, אם הוא יצא מאשפוז הביתה מה-1 למאי, אז יש לבת הזוג, או אם אין לו בת זוג אז האמא, שלושה חודשים עכשיו אובדן הכנסה. אחרי שלושה חודשים, זה נגמר. או שהיא תמשיך לסעוד אותו ולא לקבל, או שהיא תצטרך לצאת לעבוד. 

האפליה היא, את אומרת יש כאלה שנפגעו מה-7 באוקטובר עד ה-1 במאי, אבל יגידו לך גם נפגעי יום כיפור. זה לא ייגמר, את תמיד כחוק צריכה להתחיל מאנשהו, אין ברירה, תמיד צריך לעשות איזה חוט. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

את צודקת, רק אנחנו עדיין באותה מלחמה. זה מה שהתכוונתי. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

יש לנו עוד פתרון שאנחנו נותנים אותו, כן, שאם מישהי לא עובדת, ויש רופא שקובע שהבן אדם זקוק לשעות ליווי, היא מקבלת או תגמול בכסף לשעות ליווי שהיא תיתן לו והיא תטפל בבעלה אם היא רוצה לטפל, או שהיא תקבל איש מקצוע שיבוא ויטפל בפצוע. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בסדר. תגידי, מה לגבי ההנגשה של הזכויות למשפחות הפצועים? 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

הוצאנו בתוך האתר של המשרד, הקדשנו דף שהוא כולו מוקדש למשפחות, לזכויות שלהן. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

עזבי, זה לא נכון מה ששאלתי אותך. הלאה, דברי איתי על העבודה מול משרד השיכון. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

בעבודה מול משרד השיכון, עד היום המשרד עשה 400 התאמות דיור ועוד 25 התאמות דיור בחריגה. בחריגה זה כאלה שחרגו מעל התקציב והיה צריך בשביל זה ועדה מיוחדת. אין לנו אנשים שלא קיבלו את התאמה בדיור וביקשו, או שנדחו והיה צורך רפואי.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

יש מישהו שאין לו התאמה בדיור, שאתן מכירות? טוב, אם יש תגידו. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני מכירה מישהו.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

אתם מוזמנים להעביר אלינו את הפרטים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

תעבירי. אני לא רוצה שיהיה אחד שאין לו התאמה בדיור. אם יש, אנחנו נטפל בו עכשיו.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

אין בזה, ואם צריך לאשר את זה כחריגה, אנחנו נעשה ועדה מיוחדת חריגה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

עכשיו רק תגידי לי על החזר ההוצאות של הכלכלה. יש עניין שהמשפחה מקבלת?

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

היה עניין שהחזר הוצאות הכלכלה, בעצם רוב הנטל נופל על המשפחה שמבקרת את הפצוע בזמן שהוא פצוע, והכסף הלך לחשבון של הפצוע. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני יודעת, אמא אחת אמרה לי את זה בשיקום בשיבא. זה לא נעים לה, אז היא יצאה איתי החוצה ואמרה לי.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

הסידור שעשינו, זה שעכשיו מחתימים אותו על מוטב, שהכסף יילך ישירות לחשבון של ההורים. אבל זה צריך עדיין להיות בהסכמה שלו כי הוא בגיר, ואת זה הייעוץ המשפטי לא אכף. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מה עושים עם פגועי הראש?

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

אנחנו עושים ייפוי כוח זמני של אפוטרופוס ונותנים ישר להורים.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בכל מקרה צריך אפוטרופוס להכול, לא רק לזה.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

נכון, כי הם לא יכולים.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מה אתן אומרות על העניין של המשפחה?

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני יודעת שיש מקרים שזה... אני מעדיפה לא להגיד פה. סיפור מורכב ברמות. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אבל זה מורכב לשני הצדדים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

הבנתי. זאת אומרת שכל פצוע שרוצה להעביר את הכסף למשפחה שלו, אין בעיה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

זו לא הייתה הבעיה, הבעיה הייתה שזה לא עבר. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

זה לא עבר, עכשיו זה עובר למשפחה. המשפחה נרשמת כמוטב, ואנחנו יודעים לפתוח חשבון אחר. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

משרד הביטחון יכול להעביר ישירות?

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

הוא יכול להעביר ישירות למשפחה ולא דרכו.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אוקיי. אני רוצה לעבור למשטרת ישראל בזום. בואו נראה, כי יש הרבה דרישות מהמשטרה ואנחנו רוצים לשמוע. רגע, את רוצה להתייחס מצה"ל? הבנתי שגם לך יש משפחה טובה. אחות של ח"כ רון כץ. 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

קוראים לי עדי, אחרי שאני אחות של רון. האמת שאנחנו בקשר ממש מתחילת המלחמה. אני ראש ענף ליווי פצועי צה"ל. אור, הרמ"ד שלי, היה כאן בדיונים הקודמים. הוא מאוד משמעותי כאן. הוא עושה גם עבודה מאוד טובה, הוא פשוט עכשיו באיזושהי חופשה משפחתית, אז אני איתכם כאן. 

בסוף הכול כאן באמת בשיתוף פעולה מאוד טוב, גם עם הבנות האלה כאן והנשים האלה שמתחילת המלחמה יצרו מענים מטורפים יחד איתנו, וגם עם אגף השיקום וארגון נכי צה״ל. אנחנו מאוד מתואמות גם לפני כן. אנחנו כן עובדים עכשיו על כמה דברים שאור הרחיב בפעם קודמת, אז אני פחות אכנס. 

אבל ככה רק בכותרות, יש את קציני התל"ם שנכנסים לבתים של הפצועים, כדי באמת להנגיש מידע, למצות זכויות, להיות מול רשויות, מול האגף. לפעמים גם צריך לתווך, לפעמים זה גם בתוך הבית. אנחנו עובדים על מערכות מידע. יש מחשבון זכויות, שדוחפים אותו לפצוע, קח, רק להכניס את הפרטים שלך, ייצא לך פלט, כל הזכויות שאתה זכאי להן. יש את אגף השיקום, שגם עובד עם אתר שהוא מתחדש כל הזמן, במחשבון כזה, במצפן זכויות שעובד גם כן ומתחדש עם הזכויות החדשות. 

ובעיקר אנחנו מנסים כל הזמן איפה אנחנו מחדשים ועושים יותר טוב. בגלל זה הפורום הזה גם מאוד חשוב, כי אני יכולה להגיד לכם שהרבה מהדברים שאנחנו עשינו לאורך כל המלחמה הזו נולדו מהשטח. כי בסוף אתן יודעות הכי טוב מה אתן צריכות ומה האנשים שלכם צריכים, אם זה הילדים, אם זה הבעלים, אם זה אחים שגם ישבו כאן פעם קודמת. עידו יערן ישב כאן פעם קודמת, גם העלה לנו הרבה מאוד דברים שככה פעלנו לפיהם. וזהו, אנחנו שלכם. כל העדכונים מפעם קודמת, לנו היו פחות משימות, אבל זה כן שיתוף פעולה מאוד פורה גם איתכם וגם עם האגף. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

תודה. אנחנו נעלה את משטרת ישראל. עוד כמה דקות שלי תחליף אותי, אני אצא לנשיאות ואחזור, ברשותכם, אבל שלי לגמרי בעניינים. קדימה, משטרת ישראל, שאלנו כמה שאלות. שלי, כשתחליפי אותי, תני גם לארגונים אם יש להם גם שאלות. בבקשה. 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

בוקר טוב. אני שירי חיימוביץ', אני ראש מדור נפגעים במשטרה מזה כשלוש וחצי שנים. נמצאת איתי מיכל פיקל, ראש חוליית נפגעים, שהייתה בוועדות הקודמות, ונמצאת איתנו גם הילה ביתן מבריאות הנפש, שהיא תדבר על הפן שלה אחריי.

קודם כל, אני כן רוצה לומר שנודע לנו רק 40 דקות לפני הדיון הזה על הדיון, ואנחנו נערכנו בהתאם, ביטלנו דיונים, וכל הגופים שמטפלים נמצאים כאן בזום. משטרת ישראל שכלה מה-7 באוקטובר, 71 חללי חרבות ברזל ומעל 1,600 פצועים, וכל העשייה שלנו בשנה ועשרה חודשים האלו, היא למען המשפחות השכולות ולמען הפצועים. 

אני מברכת על הוועדה הזאת, אני חושבת שהיא נכונה וחשובה לנו כארגון, ובטח, כמו שאמרה עדי קודם, למשפחות. אני כן אתייחס למה שנתבקשנו. קודם כל, לעניין הקו החם, במהלך מבצע עם כלביא הקמנו מוקד יזום, מיד ביום הראשון הקמנו מוקד טלפוני יזום, וקיימנו שיחות עם כ-630 מטופלי נפש, שוטרים מחרבות ברזל, כדי לראות איך הם חווים את המבצע ומה קורה בבית. 

קיבלנו פניות בכמה צירים, אם זה צירים רווחתים, צירי השמה וגם צירים של בריאות הנפש. כמובן, כל מי שנדרש לאיזשהו סיוע או התערבות מיידית של בריאות הנפש, העברנו והייתה שיחה במיידית. הוקם במבצע קו חם מוקד אזרחי, שהוא גם יוזם וגם תגובתי, שמוקם בעצם בזמן מלחמה וחירום. זה מוקד אזרחי שהוא עובד עם משטרת ישראל, אולי הילה תוכל להרחיב עליו אחר כך, אבל זה גם לשוטר וגם לבן המשפחה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מה זה, זה הקו החם הזה? מה זה מוקד אזרחי? 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

זה קו חם אזרחי, תכף אני אגיע לקו חם שאנחנו נפתח בתקופה הקרובה, אבל זה מוקד אזרחי שנפתח באופן אוטומטי מיד עם אירוע חירום או במלחמה. כך היה גם בחרבות ברזל וכך היה גם בעם כלביא.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

מה ההבדל בין שני הקווים החמים? אמרת מקודם קו חם, מוקד יזום, ועכשיו את אומרת קו חם, מוקד אזרחי. אז מה ההבדל ביניהם? 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

אני אסביר. המוקד האזרחי הוא מוקד תגובתי שהופץ מספר טלפון לפצועים, ובכלל לכל השוטרים שצריכים איזשהו סיוע.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

הוא פתוח עדיין הקו הזה?

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

אני לא יודעת, לדעתי הוא נסגר מיד אחרי עם כלביא. אנחנו במקביל, במדור נפגעים, קיימנו שיחות יזומות, זה לא תגובתי, זה יזומות שלנו עם הפצועים. ובתקופה הזאת, בחודש וחצי האחרונים, אנחנו עובדים בתהליך להקמת חוליה ייעודית לקשב לפצועים, שבתוכה יהיה מוקד. אתמול בדיוק היה הדיון על המוקד, הקו החם הזה, שאנחנו נפתח לפצועים ולבני המשפחות. זה יתחיל כפיילוט, אנחנו נלמד ממנו, זו פעם ראשונה שלנו. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

רגע, שני המוקדים נסגרו לכם? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כן.

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

ביזום אנחנו עדיין עושים, רק משלימים את הפערים שעלו לנו, כדי לתת מענה ולסגור מעגל מול הפצוע.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זה הפיילוט של החוליה הייעודית, אוקיי. תגידי, מה לגבי מרכזי החוסן?

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

מרכזי החוסן, הילה תכף תענה. אבל אולי לפני שהיא תענה, אני רק אתייחס.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

וגם לי יש עוד שאלה, כי אני צריכה ללכת כבר אבל שלי תחליף אותי. אתם בקשר? 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

זה מה שהם אמרו, הם ביקשו פגישה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אבל הם ביקשו פגישה איתכם, מה הבעיה? 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

נפגשנו איתם. נפגשנו עם עמותת חברות ברזל, עשינו דיון זום עם מוריה ועם עוד נציג שכרגע ברח לי שמו. הייתה גם נציגת אשת פצוע. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אוקיי, הם ביקשו דיון המשך. וגם תפגשו אותן, הן מאוד נחמדות, למה צריך זום? אני ממש מבקשת ממך, אם כבר ישבתם, יש לכם טלפונים, לשבת לפגישת המשך. זו חבורה רצינית מאוד, שזה כל מה שהיא עוסקת, חוץ מכל הדברים החשובים האחרים. תקדישו להם זמן, שבו כמו שצריך, עדכנו אותם על החוליה שהקמתם. הן צריכות להיות בכל האירוע שקורה. 

אני תכף חוזרת, שלי, בואי.

(היו"ר שלי טל מירון, 12:01)


 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אני היום ממלאת המקום האולטימטיבית. אני בכל הדיונים ממלאת מקום, אז אני מרגישה בנוח. בואו נמשיך, כן. 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

אנחנו עשינו זום עם העמותה, קיבלנו גם קשר עם נשות פצועים של המשטרה, שהן חלק מהעמותה. אנחנו בקשר אינטנסיבי עם נשות הפצועים שלנו. אנחנו מקיימים זום ביום רביעי הקרוב עם נשות פצועים. 

זה חשוב לנו, חשוב לנו להבין את התחושות שלהן, את הפערים שלהן, את הצרכים שלהן. הזום יהיה גם איתנו, עם מדור נפגעים, גם עם בריאות הנפש וגם עם הייעוץ הארגוני של המשטרה, כדי להמשיך ולייצר להן קבוצת שיח, שיהיה לנו ממש רצף איתן. בגלל המבצע הזה התעכב, אבל באמת זה קורם עור וגידים וזה מתקיים ביום רביעי הקרוב. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אני עוצרת אותך שנייה. קודם כל זה מאוד מבורך כמובן, אתן מכירות את זה?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אני בדיוק בודקת. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

זהו, אני בכוונה נעצרתי רגע, כי בסוף אנחנו צריכים לראות שהתקשורת עובדת ומי שאמור להיות שם יודע מזה. הן שנייה מבררות, ותכף נחזור אלייך לגבי זה.

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

מוריה בקשר עם מיכל, עם ראש החוליה, ואנחנו מברכות מאוד על הקשר עם העמותה, בטח עם הנשים המשמעותיות שמובילות, אבל חשוב לנו גם הקשר הבלתי אמצעי עם נשות הפצועים שלנו. ככה אנחנו עושים, גם עם משפחות שכולות, גם עם שוטרים, גם עם פצועים. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

לא, זה נהדר, זה נפלא. פשוט שלא יהיה כפל גם, אם אתם מדברים ישירות והן לא מודעות לזה ולא שותפות, שהן גם, אגב, חלק מהמשפחות האלה, אז יש פה איזה טלפון שבור וחבל עליו, כי אני גם לא רוצה שתהיה כפילות, כאילו שהם ידברו איתכם על דברים שכבר דיברו איתכם ואתם פותרים. יש לכם תשובה או שעוד לא? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

יש לנו נציגה שהיא בקשר איתם, ואני שואלת אותה, היא פשוט לא עדכנה אותי. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אוקיי, תכף אנחנו נקבל גם תשובה. אבל בסדר גמור שהם מקיימים את הזום, זה דבר טוב ומבורך וחשוב, כמובן. עוד דברים? 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

עוד דברים. בנוסף עשינו גם מפגש עם רמ״ח נכים ומאושפזים בצה״ל, ללמוד, גם מפגש למידה בעקבות התל"ם שהם הקימו וכל הדברים שעדי אמרה, וראש המחלקה החדשה שנכנסה, נפגשנו איתה לדעתי לפני כשבועיים, ואנחנו משם גם לקחנו עוד דברים ועוד רעיונות. והמטרה שלנו, כמו שאמרתי בפתיחה, היא כל הזמן להיות שם ולהיטיב עם הפצועים ועם המשפחות שלהם. 

דבר נוסף שעשינו שהוא משמעותי לשוטרים, לפצועים שלנו ולמשפחות, זה מפגש באגף השיקום, להתאים את המעטפת הטיפולית הייחודית לשוטרים. מאוד היה חשוב לנו שהשוטרים יהיו בקבוצות ייעודיות וגם נשות הפצועים, שתהיה קבוצה של נשות פצועים מהמשטרה ומחרבות ברזל, כי התחושות שלהם שונות, וגם בזה נענינו בחיוב מאגף השיקום, וגם זה יקודם על ידם.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

מה עם איזה יום כיף, יום הוקרה?

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

ימי הפגה יהיו, זה חלק מהתוכנית שלנו. כן היה חשוב לנו לשמוע מה הן רוצות, אז אנחנו באמת ביום רביעי נבין באמת מה הפערים, מה הצורך. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

מול מי תבינו אם אתם לא נפגשים איתן? 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

לא, הם קבעו פגישה. אני חושבת שיש פה התקדמות. מה שמגיע מגיע, מה שנקרא. 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

אני רוצה להגיד שהשליחות שלנו והמשימה היומיומית שלנו היא הפצועים. אני מקבלת משכורת בשביל הדבר הזה, ובשביל החללים והמשפחות שלהם. אז אנחנו עושים את כל הדברים האלה לא כי אומרים לנו, הקשר הזה הוא משמעותי לנו. אנחנו כן שמחים על הוועדה כי היא עוזרת לנו גם לקבל תקציבים וגם לקבל עוד רעיונות ועוד דברים שאנחנו יכולים לתת ולא היו עד היום, וזה ככה מבחינתנו. והילה, אני כן אשמח שתתני את הפן שלך, של מרכזי החוסן.

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

כן, תכף נגיע למרכזי החוסן. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>  

אני פשוט חייבת לטוס, אז תודה רבה לך, שלי, רק אני לא יכולה ללכת בלי לומר כמה מילים. 

קודם כל, אני באמת מברכת גם את המשטרה וגם את משרד הביטחון, אגף השיקום. אני כן אומר שחסר לי כאן ביטוח לאומי. כלומר יש את נשות השוטרים ואימהות השוטרים, ויש את נשות הפצועים ואימהות הפצועים, אבל גם ביטוח לאומי בתוך האירוע הזה, כי יש לנו גם נפגעי פעולות איבה, שגם הם חלק מהמשפחות שזקוקות לעזרה וסיוע. 

בכל מקרה, אני מברכת גם את משרד הביטחון וגם את המשטרה, כי אני באמת רואה התקדמות עצומה מה-7 באוקטובר ועד הלום, שכן יש איזו ראייה יותר הוליסטית, ולראות לא רק את הפצוע אלא באמת גם את כל המשפחה ואת כל מי שמסביב. אבל יש לנו עוד הרבה מה להשתפר, עוד יש מה להשתפר. 

שוב, גם משרד הביטחון וגם המשטרה, בוודאי, בנושא של נזקים נפשיים והלומי קרב ופוסט טראומה, ששם הרבה יותר מורכב, הרבה יותר מסובך באמת איך מודדים. אני יודעת שבדיור יש בעיה מאוד עצומה בנושא של פוסט טראומה והלומי קרב. יש לנו עוד הרבה מה לעשות. 

אני מברכת על שיתוף הפעולה גם עם מיכל, עם אמא לביאה וגם עם פורום נשות הפצועים. הן באמת עושות עבודה כל כך מקצועית, באמת. היכולת להתפנות מהפצוע, בדרך כלל אנשים שהם קרובים לפצועים הם כולם בתוך האירוע ואין להם זמן להסתכל רגע ברמה הרוחבית. 

ואני רואה פה נשים עצומות שגם מטפלות בפצוע האישי שלהן, אבל גם מסתכלות על הרוחב ומטפלות 24/7, 365 יום. חלקן נשים דתיות, ולמרות הכול ואף על פי, כל הזמן הן נגישות. חבל לא להשתמש במשאב הזה. סליחה שאני קוראת לכם משאב, אבל באמת זה משאב שמביא תיקון חברתי משמעותי של חוסן של החברה הישראלית. ואנחנו חייבים את החוסן לא רק בחזית אלא גם בעורף, ואלו העורף שלנו. ממש תודה. אני מתנצלת שאני חייבת לטוס. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

ותודה לך על העזרה, מיכל, לאורך כל הדרך. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אני מקווה שבפעם הבאה יהיה שיתוף פעולה אולי בנושא פוסט טראומה, של פנינה תמנו שטה ושלך, דיון ממוקד. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אנחנו נפנה ליו"ר הוועדה ונדבר על זה. מיכל עושה עבודת קודש בכל מה שקשור לבריאות הנפש. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

ויש לציין שהיא קשובה לנו ותומכת בנו ועוזרת לנו. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

עושה עבודה מאוד חשובה, וזה בהחלט נושא בפני עצמו. 

אנחנו נעבור להילה ממרכזי החוסן, שנמצאת איתנו בזום. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

אני אציג את מרכזי החוסן. בעצם אנחנו בחודשים האחרונים עמלים על פתיחה של ארבעה מרכזי חוסן בפריסה ארצית. אנחנו היום מגיעים לדיון מפכ״ל, בתקווה שככה נצא בבשורה משמחת ומשמעותית ונקבל אישור לפתיחת המרכזים. 

עתידים להיפתח מרכזים בדרום בשדרות, במרכז בנעורים, בירושלים ובצפון. המרכזים בעצם אמורים לתת מענה גם לשוטרים וגם לבני המשפחה באמצעות טיפולים פרטניים ומשפחתיים וזוגיים, וימי הפוגה לשוטר ולמשפחה, וסדנאות זוגיות, והרצאות לנשות השוטרים. 

לצורך העניין, גם במערכה כרגע בעם כלביא, נתנו הרצאה לנשות השוטרים ולשוטרים בנוגע להורות בזמן מלחמה. והמטרה היא שהמענים האלה של מרכזי החוסן יוכלו לתת מעטפת הוליסטית גם לשוטר וגם למשפחה, בתקווה שנצא בקרוב לדרך. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

קודם כל, זו יוזמה חשובה מאוד ובאמת אני מברכת עליה. אתן מכירות את כל הדברים האלה? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אנחנו מכירות את זה כבר מלפני כמה חודשים, שאומרים אוטוטו. בסוף תיגמר המלחמה. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

מתי זה צפוי לקרות? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

אנחנו מחכים היום לאישור מפכ"ל. יש כבר תאריכי פתיחה, שדרות ונעורים זה משהו שאמור להיפתח כבר השנה, צפון וירושלים אמורים להיפתח ב-2026.

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אנחנו מבינים את העבודה שאתם עושים ואנחנו מברכים עליה. אני חושבת שהיום בפגישה עם המפכ״ל חשוב מה שנקרא ללחוץ במסגרת הזמנים, כי בסוף הם צריכים את העזרה עכשיו. הם עכשיו צריכים את זה, וככל שהזמן עובר הצורך יגדל, יעמיק ויהיו יותר בעיות. אנחנו צריכים לתפוס את הדברים, ואנחנו כבר באיחור מה שנקרא. אז אם אפשר ללחוץ את מסגרת הזמנים, כי כשאני שומעת רק בשנת העבודה הבאה על הצפון וירושלים, זה עוד המון זמן. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

אני מקווה שהשנה כבר יהיו לנו שניים גדולים ומשמעותיים. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

זה בסדר, אבל אני חושבת על התושבים שלא ייסעו עכשיו חצי מדינה בשביל מרכז חוסן, ואני רוצה שהם יקבלו מענה. הם צריכים את המענה עכשיו. אז אם אפשר ללחוץ במסגרת הזמנים, אנחנו נודה על זה מאוד. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

זה כבר באיחור. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

זה בדיוק מה שאמרתי. עוד דבר שרציתי לשאול, זה איך אתם דוחפים את המידע הזה? זאת אומרת, איך הן יודעות מה צפוי, מתי ייפתח מרכז החוסן, מה אתם נותנים שם, איזה שירותים יוצעו להן. נגיד הזום שעשיתם עכשיו במסגרת עם כלביא, איך יצרתם איתם את הקשר והודעתם להם? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

הזום מופץ תמיד עד לאחרון השוטרים בתחנות, ואנחנו מבקשים גם מגורמי משאבי האנוש בתחנות להפיץ את זה בכל הקבוצות הרלוונטיות. גם באותו אופן אנחנו מפיצים פליירים על טיפולים תומכי משפחה. אנחנו לא ממתינים לפתיחת מרכזי חוסן על מנת לתת מעטפת לשוטר, היא קיימת כבר היום. המטרה היא להעביר את זה. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אבל אם יש שוטר שהוא פצוע ואין לו קשב לזה, הוא לא יכול לעקוב אחרי דברים כאלה, בת זוגו צריכה לקבל את זה. 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

אז באופן אישי אנחנו יוצרות קשר עם כל הפצועים והחולים שלנו, מתקשרות ושואלות לשלומם, מנגישים להם כל הזמן את השירות, ברמה של קב״נית של יחידה שמגיעה גם הביתה אם צריך. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

לא, אני לא מדברת על הפצועים, אני חוזרת שוב על השאלה. קודם כל זה מבורך יופי שאתם אומרים לפצועים, אבל יש פצועים שאין להם את היכולת או שהם במצב שהם לא. האם אתם פונים גם לבנות הזוג, זה בנות הזוג בעיקר, כדי להציע להן את השירות הזה, שהן והילדים זקוקים לו? 

 << אורח >> הילה ביתן: << אורח >>  

אנחנו מפרסמים את זה בכל מדיה אפשרית, בפייסבוק. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

לא, אני לא מדברת על מדיות. אני אסביר רגע, כי אני עוסקת בזה הרבה פה בוועדות, וזו אחת מנקודות הכשל שחוזרות על עצמן כל הזמן בכל ועדות הכנסת. הקשר הישיר הזה עם האזרח, זה שאתה צריך להגיע לנקודת הקצה. לכם יש יכולת, כארגון, להגיע לנקודת הקצה. נקודת הקצה זה גם משפחתו של הפצוע. 

אתם צריכים למצוא את הדרך, אנחנו צריכים לחשוב איך עושים את זה, בסדר? דרך ביטוח לאומי או דרככם. אני בטוחה שיש לכם את המידע כדי להגיע למשפחה שלו, לא לפצוע עצמו, לדחוף להם את המידע. זו נקודת הכשל בעיניי. הדרך שלכם להגיע אליהם, אליהן בעיקר. אני ממש אשמח שתבחנו את זה רגע ותראו איך פותרים את העניין הזה. 

כי אני לא יודעת, יש פצועים במצבים שונים, יש כאלה שיש להם את הפניות הרגשית לזה, יש כאלה שלא, כל אחד במצבו, ואת יודעת, יש להם הרבה עם מה להתמודד. הייתי מאוד רוצה שהמידע יגיע ישירות אליהם, והם יידעו. במיוחד שזה מיועד להם גם. 

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

אני אשמח להוסיף על זה רק משהו. אנחנו ממש היום בשיחות טלפוניות אישיות עם נשות הפצועים, כי המון פצועים גם אמרו שהנשים שלהם לא רוצות להיות, או שאין צורך בהשתתפות בזום, והיה חשוב לנו לקיים שיח אישי, וזו הייתה ההנחיה שלי כראש המדור למערך הפרוס, לייצר וליצור קשר אישי עם הנשים לקבוצת הזום. וכמובן, אנחנו נפתח קבוצת וואטסאפ ייעודית ברגע שאנחנו נייצר. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

אוקיי, חשוב מאוד.

 << אורח >> שירי חיימוביץ': << אורח >>  

אנחנו נייצר איזשהו תהליך חדש, ולהצליח לעשות, והשינוי צריך איזושהי עבודה סיזיפית משמעותית, ואנחנו על זה. ואין לי ספק שגם במע"ן, מהשיח שאני יודעת, הנשים יודעות להגיע גם לקצינת המע"ן של היחידה ולשוחח איתה. ואנחנו ממש בתהליך שינוי משמעותי. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

קודם כל, שוב אני אומרת, זה נשמע טוב שאתם בתהליך ואני רואה שיש התקדמות, יש עדיין מה לטייב בזה, אבל אני כל הזמן מסתכלת עם עין אחת על השטח. זה מבחינתי השטח, בסדר? אותי מעניין השטח, האזרחים, המשפחות, בנות הזוג, ואני רואה מהן שלא כולן יודעות לעשות את מה שתיארת.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אין מענה. לנשות השוטרים היום, לפחות בקבוצה שלנו שיש שם לדעתי קרוב ל-100, מבחינתן אין מענה במשטרה לכל הצרכים שלהן. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

מה הכוונה אין מענה?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אין להן למי לפנות, הן לא יודעות מי הכתובת, הן רק מרגישות שאף אחד לא מתקשר אליהן ולא מתעניין בהן. עוד פעם, בשביל זה אנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים ורוצים ליצור קשר. אני חושבת שקבוצת וואטסאפ לנשות שוטרים, זה משהו שיכול להיפתח היום.

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

נכון. אז רגע, בואו נעשה סדר. צריך להבדיל בין השוטרים עצמם, שהם מכירים את המערכת ומכירים את שרשרת הפיקוד ולמי לפנות ואיך לעשות. ויש את המשפחות ובנות הזוג בעיקר, שפחות מכירות, כן? הן לא כולן שוחות במי זה המפקד של מי ומי זה, הן לא כל כך יודעות למי ליצור קשר. אז חלק מהן אולי קצת אבודות בעניין הזה.

קודם כל, השיחה האישית היא מאוד חשובה. אני מציעה שאם יש שיחות אישיות תיידעו אותן בכל מה שאתם צריכים ליידע אותן כבר בשיחה הזאת, על הדרך. מה שנקרא, תעשו מיצוי זכויות. וקבוצת הוואטסאפ זה משהו שיכול להפוך לוויראלי בשנייה. תפתחו את קבוצת הוואטסאפ, הן כבר יידעו להוסיף לכם את הנשים הרלוונטיות לקבוצת הוואטסאפ. זה תמיד רץ נורא מהר, כולנו מכירים את זה מקבוצות אחרות. אני ממליצה להתקדם עם זה מהר מהר, והם יעזרו לכם. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

נראה לי גם כדאי לזרז קצב, אנחנו כבר כמעט שנתיים אחרי המלחמה. 

 << יור >> היו"ר שלי טל מירון: << יור >>  

זה בדיוק מה שאמרתי. למרות שהם עושים עבודה מבורכת, אבל לרוץ קדימה, מה שנקרא. אוקיי, עוד דברים שלכם, משטרה? תודה לכם. משרד החינוך, בואו ניתן להם רגע לתת לנו את הזווית שלהם. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

צהריים טובים. אני זוהרה, מנהלת אגף ייעוץ בשירות הפסיכולוגי הייעוצי. אני אתחיל ואומר שלא מעט מנשות הפצועים הן עובדות הוראה, עובדות שלנו. ודאי שאחים ובנים לפצועים הם התלמידים שלנו, ואנחנו קודם כל מחבקים את כולם. אני ברמה האישית נתתי את הטלפון האישי שלי לכל מי שרק היה זקוק לו. 

קיבלתי הרבה פניות. כל דבר הועבר הלאה. באמת, בניסיון ובמחויבות ובידיעה ברורה שזה התפקיד שלנו. אני לא עושה שום דבר בהתנדבות. זו העבודה שלנו, זה התפקיד שלנו, ואנחנו רואים בזה ערך גדול וככה נמשיך לעשות. 

אנחנו יצאנו עם הרבה מאוד תובנות מהוועדה הקודמת, ואני אפרוט את מה שעשינו במהלך החודש האחרון, בהתחשב בשבועיים שהיינו כולנו בתוך המערכה של עם כלביא, שכמובן קצת עצרה את המהלכים, אבל אני חושבת שהתקדמנו ועשינו הרבה שיעורי בית. אנחנו סיימנו לבנות תדריך מאוד מפורט של ליווי תלמיד שאחד מהוריו או מאחיו חולה, פצוע. 

(היו"ר מירב בן ארי, 12:17)


 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

תגידי, למה זה לא חוזר מנכ״ל? למה תדריך? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

כי עד שיהיה חוזר מנכ״ל, אמרנו, כשלב ביניים נוציא תדריך, כי חוזר מנכ״ל זה סיפור של כמה שבועות ויותר מזה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מעניין, אף פעם לא היה במשרד החינוך חוזר מנכ״ל על משפחות של פצועים? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

רגע, יש חוזר מנכ״ל של ליווי ארוך טווח וקצר טווח למשפחות ולתלמידים סביב פגיעה, מוות, שכול. אין מיועד לנושא של פצועים, וברור לנו שלאור המצב זה צריך להיות. כשלב ביניים אנחנו הוצאנו תדריך, ותדריך מאוד מקיף. מקיף. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אני אשמח לראות אותו.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

הוא יפורסם לכולם, תכף אני אדבר עליו, כיצד הוא יגיע לכל המערכת. זה משהו שעשינו מאז הוועדה הקודמת ועד היום, לכן, אביטל, עוד לא קיבלתם. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

לא, אבל היו שותפים בזה אנשים מהשטח, שכאילו רואים שזה באמת נותן מענה לצורך שלהם? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אנחנו העברנו את זה להתבוננות של מדריכות שמלוות את התחום. קיבלנו הערות, היטבנו אותו, נשמח להראות לכם אותו לפני פרסום, אין שום בעיה. להפך, רק נלמד מכם. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

טוב מאוד. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

לגבי הסיפור של עברת המידע, אחד הנושאים הקשים שלנו זה לעשות מיפוי כמה ילדים הם אחים של או בנים של. אנחנו בניסיונות חוזרים עם משרד הביטחון ומשרד הבריאות. ישנה בעיה אובייקטיבית לקבל את הנתונים בגלל חוק צנעת הפרט ובגלל החיסיון. 

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>  

זה לא חסוי, מילואימניקים. לא? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

עניין של פיצויים, אני אגיד לך מה הסבירו לנו במשרד הביטחון ובמשרד הבריאות. מצב בריאותי של מישהו הוא שייך לחוק צנעת הפרט, ואסור להם להעביר לנו מידע אפילו ברמה שאם הוא פצוע קשה, בינוני או קל. אנחנו מנסים באמצעות הייעוץ המשפטי של המשרד עם משרד הביטחון, לנסות למצוא דרך. והיה ולא, אנחנו נצטרך לעשות מיפוי שהוא משהו מטורף מבחינת כמות התלמידים. 

בעם כלביא, אני יכולה להגיד, שבדשבורד של משרד החינוך יש לנו את כל הנתונים. זאת אומרת, אנחנו יודעים כמה ילדים, לא עלינו, נהרגו, וכמה עובדות הוראה פונו מביתן, כמה נשארו חסרי בית, כי זו מערכת הרבה יותר קטנה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זאת אומרת, איך המורה לצורך העניין תדע? רק אם הילד יגיד לה שאבא שלו נפצע? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

כרגע, בגלל שאנחנו לא יכולים לקבל את המידע ממשרד הביטחון, ואנחנו מבינים את זה, ועוד לא נמצא פתרון, כי אנחנו חייבים את המידע הזה, לוקח הרבה זמן עד שאנחנו - - - 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

שנייה, אני רוצה להתמקד על הנקודה הזאת. יש לי דה ז'ה וו, היה לי אותו דבר שנה וחצי בין משרד הרווחה לאגף לרישוי כלי ירייה, שכשמישהו מגיש רישיון לנשק, שמשרד הרווחה ישלחו לו, שיידעו אם הוא מוכר או לא מוכר ברווחה. שנה וחצי אמרו לי, חיסיון, חיסיון, חיסיון, פתרנו את זה. עכשיו יש ממשק שאם מישהו מגיש לאגף, כמו שהמשטרה מאשרת, גם משרד הרווחה צריך לאשר. 

תקשיבי, ופתרנו את זה עם משרד הרווחה, שהחוקים שלו הרבה יותר קשים, כי רווחה, אירועי אלמ״ב, זה אירועים שהם בחיסיון מוחלט. שנייה, אני רוצה רגע להתמקד בזה. למה שאותו פצוע, שאתם גם ככה מולו בבית החולים, לא תבקשו ממנו אישור להעביר את הפרטים לבית הספר? ואז הילד לא צריך לרדוף אחרי המורה, להפך. 

מה הבעיה? זה אקסל, הוא מאשר, ואז אתן מעבירות לבית הספר, ישר המורה מקבלת עדכון. זו הרי אותה מערכת, זה ה-GOV.IL הזה מעבירים. לא, אל תגידי לי חיסיון, עברתי את זה שנה וחצי עם משרד הרווחה. זה בסך הכול לפצוע.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

בדיוק, אנחנו רק צריכים לדעת, אבא של, אח של, פצוע. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא בסדר. ברגע שאדם פצוע מאשר להעביר את הפרטים שלו לגופי ממשלה, רשות מקומית, צריך לתת. צריך שהעו"סית בקהילה תדע שהוא נפצע, צריך שהמורה תדע. למה הילד צריך לרדוף אחרי המורה, להגיד לה אח שלי נפצע, אני לא אהיה עכשיו שבוע, חודש? זו לא את דווקא. 

משרד הביטחון, תגידו לי, למה שלא נאפשר, אם אותו פצוע מסכים, עזבי רגע, שימי לי בצד פוסט טראומה ושימי בצד פגועי ראש, למרות שיש להם באפוטרופוס, מה אנחנו עושים עם בחור כזה שנפצע ואומר אני מאשר, מה הבעיה להחתים אותו? 

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>  

או בן הזוג, מה הבעיה? נכון, יש אפוטרופסות על הילדים, מה הבעיה?

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

את רוצה לעזור לנו עם זה? נראה לי את פתרת דברים יותר מורכבים בחיים. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

נראה לי שזה לא בלתי אפשרי. כותבים לי פה שזה לבוא דרך משרד החינוך.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

 לא, תאמיני לי, אני שנה וחצי על אירועי אלמ"ב, שזה טופ סיקרט מה שקורה בתוך הבית. על אבא פצוע, אח פצוע, מה הבעיה? הוא מאשר וכולם יודעים. אני גם הייתי מעבירה לרשות, לא רק רשויות שמתעלות על עצמן שולחות, שכל רשות תדע, יש עכשיו פצוע, הוא גר בפינסקר 40, הוא מוכן שתדעו. זה נראה לי פשוט. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

יש פה גם סוג של התייפייפות שהיא נראית לא מספיק כנה, כי כשאתה קולט מה זה פציעות, ומה זה התמודדויות, בפרט בתוך המערכת, זה בדיוק הקטע עכשיו של הוא פצוע קל או בינוני? יש פצוע בבית. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא, אני משגרת אותך עם משימה שהיא סופר חשובה לי, אני גם מוכת האירוע של הנשק. אני באמת עברתי דברים מורכבים, וכולכם פה עברתם דברים יותר מורכבים ממני. כל מי שיושב כאן, במיוחד אתם. לכן אני מבקשת, ללכת בחזרה למשרד הביטחון ולעשות מעט יצירתיות, כשבא אותו אדם שנפצע, מאשר להעביר את הפרטים שלו, טופס הכי פשוט, לרשות המקומית ולרשויות הממשלה. 

ואז אתם, אם יש אירוע, חלילה נפצעו, קדימה. אגב, אני הייתי כבר מחתימה עכשיו גם את מי שנמצא שם ואומר שמה הבעיה שלו, להתכונן, להכין למשרד החינוך יותר. למה המחנכת צריכה לרדוף? הפסיכולוגית, הפסיכיאטרית?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

אתם יכולים בחופש לשלוח למנהלים שיעשו בירור בבית הספר שלהם. לכל משפחה שנפגעה, שידווחו למחנך, המחנך למנהל, המנהל למשרד החינוך.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

גם אצלנו, נכון, טוב שהיא הזכירה. בבית הספר שלנו שלחו מי הולך למילואים, אבל בסדר, מילואים זה דיון אחר, מה עושים עם הילדים של אנשי המילואים. אנחנו רגע בדיון של הפצועים. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אנחנו נשמח להמשיך את הקשר עם משרד הביטחון, כדי לתפור את העברת המידע.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

את יודעת מה, עזבי רגע את אלה שייפצעו, חלילה. גם אלה שכבר עכשיו נמצאים בתהליך ארוך בבתי החולים, בשיקום. אם הוא מאשר, תנו את הפרטים שלו לבית הספר ולרשות. את יודעת, אני גם רוצה להגיד לך, יש ראשי רשויות שלא יודעים. אני שמחה שרמת גן ומודיעין, אבל יש גם ראשי רשויות שלא יודעים. יש הבדל גם בין מועצה אזורית גזר לגדרה או לתל אביב. אז אם הוא מאשר, מה אכפת לכם? שיפנק אותו ראש הרשות. 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

את לגמרי צודקת. אני יכולה להגיד לכם שאנחנו בבתי החולים מחתימים אותם, יש טופס ויתור סודיות רפואית, אנחנו שואלים אותם. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

למה אנחנו לא יכולים לקבל את המידע? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, תגידי, אם את מחתימה אותם אז מה הבעיה להעביר את המידע?

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

ככל שהוא מסכים, אני מעבירה את המידע. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

לנו מספיק לדעת, שהאבא או האח של יוסי כהן, נפצע הלילה. למחרת בבוקר, אנחנו על זה. עד שאנחנו נאסוף את המידע, זה מהלך הרבה יותר גדול מאשר אם נקבל מכם. בואו נמשיך להיות על זה בקשר וננסה למצוא את הפתרון.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא, אני רוצה את זה למעקב גם לדיון הבא. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

זה צריך להיות מאוד לחוץ עכשיו, כי אם רוצים לתת מענה שנה הבאה במשרד החינוך, הם חייבים לדעת עכשיו איפה הבעיות.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

עדי, את אשת רב-יכולות, אז תעשו את זה. בואו נרכז על זה מאמץ גם לקראת פתיחת שנת הלימודים, אני רוצה שמורה ייכנס לכיתה וייקח את שמוליק בסוף השיעור ויגיד לו 'אני יודע שאח שלך פצוע ואני פה למה שאתה צריך'. צריך את זה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אנחנו שלחנו למשרד החינוך שתי בעיות. בעיה אחת עכשיו דנו בה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

שנייה, תני לה לענות.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

חברת הכנסת, כשלא היית כאן, סיפרתי שאנחנו בנינו תדריך מאוד מקיף לצוותי החינוך, איך מלווים ילד למשפחה פצועה. אנחנו בימי ההיערכות של בתי הספר, ובמהלך תחילת ספטמבר, נעשה הטמעה לכלל 7,500 היועצות שיש. כולן יעשו הטמעה בחדר המורים, וילוו פרטנית כל מחנך וכל מורה שמלווה בכיתתו תלמיד כזה. אנחנו לקחנו את זה כמשימה, התדריך מוכן, תהליך ההטמעה יתבצע. 

באשר לתשלומי ההורים, במסגרת הגפ"ן, לכל מנהל יש תקציב מתוקף האוטונומיה הניהולית שלו, של כ-8% מהתקציב של הגפ"ן, שמיועד למלגות עבור תלמידים, עבור משפחות שזקוקות לסיוע. אותו דבר יהיה לגבי קייטנות של הקיץ. 

כל הורה שמעוניין בסיוע לגבי תשלומי הורים, צריך לפנות למנהל בית הספר. זה לא משהו שדורש ועדות, לא של משרד החינוך, זה מנהל קובע בתוך בית הספר ויש תקציב. ובמידה ומנהל יגיד שנגמר לו התקציב ויש לו ריבוי פניות, המשרד יעזור לו במתן הקלות סבסוד בכל הנושא של תשלומי הורים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני חושבת שחלק מהעניין של התדריך והעבודה המשותפת כאן, שעדי תעזור לנו, זה שמורים שיש להם, אין הרבה, אבל מורים שיש להם בתוך בית הספר ילדים, או שהם אחים של, או שהם בנים של, או שהן בנות של פצוע או פצועה, את יודעת, לא נגיע ל-100%. אני עכשיו בדיון על הפצועים. בדיון על מילואימניקים, צריך שגם המורה יידע שיש לו אבא פצוע. אבל כרגע על הפצוע, בטח שהוא פצוע ארוך, אז שהמורה יידע. 

הריצ'ינג אאוט לא צריך להיות של הילד למורה, אלא של המורה לילד. הוא צריך לחפש אותו, והוא צריך לשאול אותו, והוא צריך להתעניין בו. כי פחות לפי הסקר, אני חושבת שגם, באמת, לפחות 50%-60% זו ההתעניינות, זה לבוא, לשאול אותו איך אתה מסתדר. הנה, גם רואים את זה. גם להרים טלפון לאמא, להרים טלפון לאבא. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אני אגיד שיותר מזה, אנחנו נערכים לפתיחת שנה, שלכל תלמיד שהוא בן, אח, למשפחה פצועה, יהיה לו גורם חינוכי מלווה בבית ספר, שהוא יהיה הקייס מנג'ר שלו, הוא יפנה להורים, הוא יתאם עם ההורים איזו עזרה, בשעות הוראה, בתמיכה רגשית. אנחנו ממש נערכים למהלך. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אתן חייבות לעזור להם. 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

אנחנו נהיה על זה ביחד. אני אגיד שעשינו גם, היה לנו שבוע הוקרה לנכים. הגענו לבתי הספר, לכיתות, על מדים, עם כל מיני, כדי להעלות מודעות, ואנחנו נעשה כאן שיתוף פעולה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני תמיד אומרת, עוד פעם, אני באה מהעולם הזה של הנוער ושל החינוך, בכל מה שקשור לחינוך זה תהליך, וזה שבאתם ועשיתם זה יופי, אבל בסוף המורה נשארת איתו לאורך כל השנה. היא זאת שרואה את האפס והדאונס, היא זאת שצריכה להיות על זה. 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

נכון, המטרה הייתה להעלות מודעות בכלל לדבר הזה, ומכאן נמשיך אנחנו ביחד כדי למסד את זה. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אני אגיד עוד שני דברים לגבי עובדי הוראה, לגבי ימי ההיעדרות. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

של המשפחות של הפצועים שנעדרות? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

כן, של עובדות הוראה. אני אגיד עוד שני דברים. אחד, יש למשרד החינוך קו סיוע מפורסם ברשתות החברתיות. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

שהוא עובד כל הזמן? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

עובד כל הזמן. בעם כלביא הוא היה 24/7, עכשיו הוא 12 שעות ביום. הוא מוקד סיוע שנגיש להורים ותלמידים וצוותי חינוך, כוכבית 6321. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

למי זה מיועד? 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

מה זה קשור לדיון בכלל? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, בואי נשמע. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אני מסבירה. זה מיועד לתלמידים, להורים, לצוותי חינוך, על כל פנייה ובקשה שלהם מהמערכת, בכל בעיה, תחום לימודי, רגשי, חברתי, סיוע טיפולי. הקו הזה מקבל את הפניות ומטפל, מחבר בין פניית ההורה לבית הספר, לגורמי המקצוע.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מי עונה שם בקו הזה? 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

יועצות, מדריכות, שהוכשרו ומקבלות הכשרה און-גואינג לאורך כל השנה. אנחנו במהלך הקיץ נוציא מנשר, שכל יועצת בית ספר, כל מנהל בית ספר יקבל, וכל יועצת תפנה להורה, למשפחה של פצוע, במה משרד החינוך יכול לתמוך ולעזור. כדי לתת מענה לשאלה שבסקר, מה יעזור, אנחנו נכין, וב-1 בספטמבר בכל בתי הספר יהיה מנשר שיהיה מיועד לכל משפחה של פצועים, אלא אם כן כבר יהיה לנו באופן ישיר את המידע, מה אנחנו יכולים לעזור.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

קודם כל, זה יפה. אני לא רוצה את זה; אני רוצה עבודה פרטנית, אני לא רוצה מנשר. אגב, המילה הזאת 'מנשר' אף פעם לא הבנתי אותה, אבל בסדר. אני רוצה עבודה פרטנית, אני רוצה שהמורה תדע, אין יותר כללי, יש ספציפי, כמו במחלקת השיקום, שיודעים מי נמצא בחדר הזה ומי לצידו, כך בבית הספר יידעו האם הילד הזה. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

זה הגורם המלווה שאנחנו נצמיד לכל ילד. לכל תלמיד יהיה גורם מלווה חינוכי. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

בדיוק, זה אם תהיה לך את הרשימה, את לא תצטרכי מנשרים.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

והמענה האחרון שלנו בנושא של עובדי הוראה, שרית, בבקשה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, לפני שרית, רצית להעיר? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

אני רציתי להעיר. קודם כל, קוראים לי נחמי, בעלי נפצע ב-7 באוקטובר, ואני מורה במערכת החינוך. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

איפה? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

באולפנה בנריה. הבנות שלי לומדות שם ואני מורה שם גם בצוות. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אפשר לשאול על בעלך, הוא בבית? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

בעלי, זה מורכב. הוא עם פוסט טראומה מטלטלת והוא גם פיזית עוד מתמודד, והמלחמה לא עשתה טוב כל כך ואנחנו עוד מתמודדים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כמה ילדים יש לכם?

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

יש לנו חמישה ילדים, מגיל 6 עד 17. אנחנו במלחמה משלנו, במלחמת שיקום משפחתית משלנו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, רק עוד שאלה אחרונה. כשאת יוצאת לעבודה, הוא בבית? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

שנה שעברה לקחתי חל״ת, השנה אני בשבתון. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

ובספטמבר מה תעשי? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

בספטמבר אני חוזרת בהרבה תפילות למשרה קטנה יותר, שליש משרה. עבדתי משרה מלאה, אני חוזרת לשליש משרה, ואת השאר אני באמת משתמשת בשעות ליווי. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

איזה כיתות את מלמדת? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

תיכון. אני מגישה לבוגרות במתמטיקה, חטיבה ותיכון. 

 << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>  

וואו. איך תעשי את זה אז? 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

שאלה טובה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

היא תצליח. אני אוהבת לקבל קצת ריוויו לפני. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

כרגע בעלי בבית לא מתפקד כל כך, כאילו זה כרגע תקוע, אז אני לא מאמינה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

יש לך עזרה מבחוץ?

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

מה זה מבחוץ? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כאילו, מטפל.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

אני מרגישה שאני יושבת פה, ובאמת, יש לי רק מילים טובות להגיד על כל הגורמים שמלווים אותנו. הלוואי שאני ארגיש שזה גם מצליח לעזור בסוף. באמת היום אין בי תלונות. יש לנו קצין תל"ם מדהים שמלווה אותנו, אגף השיקום מקסים אלינו, משרד החינוך נפלנו באמת, לא נפלנו, עשינו המון עבודה גם בעצמנו.

ואני נמצאת פה ומנסה לצרוח את האתגרים שלנו, אבל בסוף אני מרגישה שיש לנו מעטפת מדהימה היום, גם של המועצה. אני יושבת פה ואומרת תודה על כמה שזכינו לחיבוק ולמעטפת, והלוואי שזה יעזור גם. והלוואי שבאמת גם מבפנים נצליח להשתקם, כולנו. 

רציתי להתייחס שנייה אחת לכמה שאמרת. קודם כל, לתדריך של הליווי, הייתי שמחה אם בתדריך הזה ייכנסו גם עובדות הוראה, בנות זוג של פצועים. אני דיברתי עם מנהלת התיכון שלנו שנה הבאה, ואמרתי לה תקשיבי, אני צריכה מישהו אחד שיהיה לי במערכת, שאני אוכל לדעת שאני באה אליה לא משנה עם מה, בסדר? אבל מחר אני לא באה, אל תבקשו ממני מילוי, כל מיני דברים כאלה שהם לא יכולים לדעת לבד, וצריך להתייחס גם לעובדות הוראה שחוזרות לעבוד. זה יכול לתת לי חיים כשאני אצליח לחזור לעבודה, בסדר? ברור לי שלחזור לעבודה ייתן לי חיים, אבל זה לא יעבוד בקלות. זה הדבר הראשון שרציתי להגיד. 

הדבר השני, אני חושבת שאנחנו צריכים להבין, ואנחנו מתחילים להבין, שזה ארוך מאוד. בעלי היום כנראה חוזר לשיקום יום, אז הוא יחזור לאיזו כותרת של משהו. אבל יש פצועים, צריך לזכור שזה תהליך ארוך, וזה שהוא נפצע לפני שנתיים לא אומר שהיום המצב חזר לקדמותו. חלק מהמיפוי צריך לכלול גם מה המצב היום ואיך זה קורה. יש כאלה שחזרו לתפקוד, כאלה שחזרו למילואים, כרגע שזה נגמר, וזה מתייחס קצת לנקודה האחרונה. 

כתבתם איזשהו ליווי לפצועים. אין הגדרה, בסדר? אבל צריך לחשוב מאוד נכון מה אתם מכניסים בהגדרה של פצוע, ואיזה ילדים יקבלו את איש הצוות הזה שילווה אותם צמוד. כי מתוך עשרות אלפי פצועים, כנראה לא כולם, אולי, צריך לעשות איזושהי בדיקה באמת במערכת, מיפוי של מי באמת צריך ומה הוא צריך ומה הוא פחות צריך, לכמה זמן, לאורך כמה זמן.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

ההגדרה של פצוע, היא הגדרה שאנחנו מקבלים ממשרד הביטחון. זה לא משהו שאנחנו קובעים, זה משרד הביטחון קובע. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

שזה מה? מעל 20%?

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

מבחינתנו, כן. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

מבחינתנו, כל פצוע שמוגדר על ידי משרד הביטחון. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

מחרבות ברזל? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

מישהו 20%, הוא לא כמו מישהו 100%. מי שהוא 100%, כנראה זה ילווה קצת יותר שנים מאשר מישהו 20%. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

בסדר, ופוסט טראומה של 20% לפעמים יותר מאתגרת. צריך באמת להיות מאוד רגישים לזה או לדעת מה זה אומר. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

צריך להתייחס גם לנושא הזה של האנשים בתוך המערכת. נקודה חשובה. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

ועוד משהו להכניס שם, נפגעי פעולות איבה. שזה לא כולם חיילים שנפצעו, יש הרבה אזרחים שנפצעו במלחמה הזאת, שהם חלק בלתי נפרד מהפצועים מבחינתנו, ומבחינתי הם אותו דבר, הילדים שלהם שצריכים לקבל את הליווי והתמיכה. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

אני אגיד בתור מנהלת לשעבר, שכשהסל הוא לכולם ביחד, מה שמאוד חשוב זו המודעות. כי מה שדיברנו קודם, שהוציאו מסמכים ולא היה במסמכים בכלל אזכור למשפחות הפצועים. עכשיו היה אותו דבר, דרך אגב, עם מסיבת סיום, שהזכירו שצריכים לשים לב לכאלה שההורים שלהם במילואים או אחים במילואים, ולא היה אזכור לפצועים. 

אז אם יש סל שהוא גדול עכשיו, שמנהל בית ספר יכול להחליט למה הוא נותן, אם אין לו את המודעות הזאת למשפחות הפצועים ויש לו צרכים מרובים בבית ספר, לא בטוח שהמשאב והמענה יגיעו דווקא לילדי הפצועים. זה לדעתי אחד הדברים שצריכים להיות הכותרת, זה באמת להעלות את המודעות. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

הסמנטיקה ממש חשובה.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

ואני רציתי להתייחס, מירב, לנקודה מאוד חשובה שאנחנו מדברים עליה עם משרד החינוך, ובאמת ייאמר לזכותה של זוהרה, שגם ב-00:00 אנחנו מדברות בינינו על הנושא הזה. ממש רצינו שתהיה פה חשיבה, לא לומר נגיד שמישהו אחר יחוקק את החוק ואז אנחנו, אלא אתם תדאגו שמי שצריך לחוקק את החוק יחוקק אותו, כדי שאתם תוכלו להעביר אותו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זה מה שאמרתי. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני אסביר על מה זה יושב. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, תתמקדי רגע על החוק, על מה את רוצה שיהיה בחוק. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

בואו נדבר על אימהות. אימהות של חיילים פצועים, שיש הרבה שעוסקות בחינוך, בזמן שהוא מאושפז, הן מקבלות החזר ממשרד הביטחון עבור ימי היעדרות. דיברנו על זה פחות או יותר, יש על זה דיונים. ברגע שהוא יוצא מהאשפוז, בשלב הזה הוא רק מתחיל את שלב הניתוחים. רק מתחיל. זאת אומרת, הוא גמר שיקום, אבל הוא עוד לא התחיל את הטיפול האמיתי. 

האמא בעצם תפסיק לקבל משכורת אם היא לא תלך לעבודה. מצד שני, היא צריכה להיות ליד הבן שלה. השבוע כתבה לי אמא, הבן שלי, היום אנחנו בניתוח העשירי. כל ניתוח זה סרט. היא בעצם כל פעם מפסידה את ימי העבודה שלה. משרד הביטחון, שלושה ימים אחרי שהחייל מאושפז הם מתחילים לתת לו את הימים. 

אבל אם נגיד הייתה פרוצדורה שהיא לקחה יומיים וחצי, ואחרי שבוע עוד יומיים וחצי, ואחרי שבוע עוד יומיים וחצי, היא לא תקבל. אז מה היא עושה? היא לוקחת ימי מחלה שלה, כמו שכולנו עשינו. ואז בעצם יצא שבשנתיים האלה אימהות שעוסקות במערכת החינוך בזבזו את ימי המחלה שלהן, ופה צריך את השינוי המהותי. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אוקיי. שרית, את רוצה להתייחס? 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

כן. אני שרית, מאגף בכיר כוח אדם בהוראה במשרד החינוך. אני ממונה שם על הרווחה, גיוון תעסוקתי ומינוי מנהלים. אני אתייחס לאימהות ונשות פצועים שהן בעצמן עובדות הוראה. יש נוהל מיוחד, נוהל שיפוי שנכתב במיוחד למלחמה מאז ה-7 באוקטובר, חרבות ברזל, שלפיו אנחנו משפים כל מי שמשרד הביטחון מאשר אותו לפי הקריטריונים שלו. כל אמא או אישה של פצוע שנעדרה ושמשרד הביטחון אישר לפי הקריטריונים, אנחנו שיפינו ואנחנו נמשיך לשפות. גם אם הם ירחיבו, עכשיו אני מבינה שב-1 במאי הרחבתם. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אנחנו לא מדברים על אותו דבר. היא דיברה על שינוי שנעשה מעכשיו והלאה, אנחנו מדברים על מחרבות ברזל והלאה.

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

ואם הם ישנו את זה אחורה, אנחנו נשפה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

הם לא ישנו, זה משרד האוצר קובע. את מבינה, מירב, מה קורה? עכשיו בעצם כל האימהות של הפצועים קשה, לא יקבלו את ההחזר הזה כי החוק הזה נעשה מפה והלאה, וזה לא הוגן. באמת זה לא הוגן. אתם צריכים לשנות את זה. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

אנחנו כפופים להנחיות של משרד האוצר. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

זה לא הוגן, אי אפשר לתת להם את זה. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

זה חל על כל עובדי המדינה, לא רק על עובדות ההוראה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

מה זו מלחמה שהתחילה הבוקר? 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

זו החלטה של משרד הביטחון ומשרד האוצר, ואנחנו פועלים לפי ההנחיות האלה. זה בנוגע להיעדרויות. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אבל שיפוי על היעדרות?

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

 כל מי שמשרד הביטחון מאשר, אנחנו משפים. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

כאילו בסופו של דבר, כמו שמקומות עבודה פרטניים אמרו, אני מבין שיש פה איזושהי רגישות, כמו שלנשות מילואימניקים יש שעת היעדרות, אני סופג שעת היעדרות על אישה של פצוע כי אני מבין שיש פה משהו מורכב.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

קרן קיימת לישראל שלחה מכתב, שלחה לאימא של פצוע, היא הוציאה לכל האימהות של עובדות משרד החינוך את העיניים, במכתב הזה את רואה, מי שנעדר עקב חרבות ברזל, מקבל החזר על כל הימים שהוא נעדר אוטומטית, בלי דיונים. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

ברגע שתהיה הנחיה כזאת לעובדי מדינה, זה מה שנעשה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

ואילו משרד החינוך, שהוא משרד ממשלתי, הוא לא רואה את המלחמה. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

כרגע החזרנו את ימי המחלה לכל מי שמשרד הביטחון אישר לנו. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

את מדברת על מה שברור ומסודר, והמשרד עבד עליו מסודר, מעולה. אנחנו לא שם, בסדר? אנחנו כאילו בשלב מעבר. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

נכון, וזה חלק מכלל עובדי המדינה. וברגע שיאשרו לכלל עובדי המדינה, אז כמובן שגם עובדות משרד - - - 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אז היא אמרה לך מקודם שכשאתם רואים עוול, יש בכוחכם לבוא להגיד במשרד שלנו נעשה תיקון. למה אתם לא עושים את זה? 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

למה בכוחנו לעשות את זה? זה לא בסמכותנו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

צריך להבין משהו אחד. משרד החינוך וכל המגזר הציבורי יש להם הסכמים קיבוציים, זה משהו אחר. זה לא כמו קק״ל או מגזר עסקי או פרטי שהם אחרת. החלטה שיש בה ליצור, לדעתי, אי שוויון בין מלחמות הפצועים, גם אם אנחנו לא עושים רטרואקטיבית על מלחמת קדש או מלחמת העצמאות, לצורך העניין, האם אולי אפשר לפחות לקחת בחשבון את אותם אלה שלא נכנסו במסגרת החוק, אבל ימי ההיעדרות שלהם הם גבוהים? זאת אומרת, איך אפשר כן ליצור איזשהו מענה? 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

רק על ידי הנחיות ואישורים שנקבל. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

 אין, אמרתי לך, זו החלטה של משרד החינוך. טוב, אנחנו נפנה אליהם, אין ברירה. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

לא משרד החינוך, זו לא החלטה של משרד החינוך. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא, זה לא רק אתם. ומי שעובד במשרד הכלכלה? 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

בדיוק, זה כל עובדי המדינה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

ומי שעובד במשרד התרבות? צריך לפנות לנציבות להבין כיצד אפשר לעשות שוויון. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

מצד שני, בואו נגיד שאתם לא רוצים לפנות לכל המשרדים, כי זה כאב ראש גדול. בואו נגיד שלא פונים, אין כוח, יאללה. תחשבו כמה זה לא הוגן, תחשבו עכשיו מהצד שלנו, פשוטי העם. אימהות נעדרו המון ימים, הבן שלהן נפצע במלחמה, והמערכת אומרת – אנחנו לא מכירים את זה. כאילו, לא רואים אותך. תבינו כמה זה לא הוגן. אנחנו שרפנו מלא ימי מחלה, זה בדיוק מה שקורה. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

יש עוד מענה שאנחנו נותנים, וזה סיוע פסיכולוגי לכל עובדי ההוראה בסבסוד מלא. בדרך כלל יש איזה סבסוד חלקי, הפעם לכל מי שקשור לפצועי המלחמה, אנחנו נותנים את זה בפריסה ארצית. יש ארבעה מכונים שנותנים מענה על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לכל מי שצריך, לכל עובד הוראה. 

 << אורח >> שרית כהנא: << אורח >>  

אבל זה גם דבר שצריכים להנגיש. צריך להנגיש את זה, כי אנשים לא יודעים את זה. שתי מורות עומדות פה, והן לא יודעות את זה.

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

יש כאלה שמבקשים את זה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

רגע, אני רוצה לתת לעינב להתייחס. את רוצה להתייחס למה שנאמר כאן? 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

אני יודעת שזה לא נגדי. מה את רוצה להגיד? תגידי. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >>  

אני אומרת, היום טיפולים אנחנו מקבלים מהאגף. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

טיפולים מקבלים גם הנשים של וגם הילדים של. אוקיי? והם גם מקבלים היום טיפולים אלטרנטיביים, הילדים, הם לא חייבים טיפול פסיכולוגי. הם יכולים גם ללכת לרכיבה על סוסים או לטיפול באומנות. מה שמאושר על ידי הקופות כטיפול. אני אומרת, בלי קשר, יש להם מעטפת מאוד רחבה טיפולית. את מתכוונת על הפיצוי הנקודתי, כי הרי אנחנו יודעים שכל עוד הבן אדם מאושפז, המשפחות כן מקבלות אובדן שכר. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

לא דיברנו על התקופה הזאת. 

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

שנייה. השתחרר, יש שלושה חודשי הסתגלות. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

מהיום.

 << אורח >> עינב בן חור: << אורח >>  

בסדר. השתחרר מזה, ועדיין יש לו ניתוחים, ואני מלווה המון פצועים שחוזרים לניתוחים, הוא זכאי על סמך ההמלצה הרפואית שלו, לקבל הגדלה של שעות הליווי לצורך הניתוח, ואז יחליטו מי יקבל את הכסף, האם אשתו, האם אמא שלו, האם הוא רוצה להגיד שאמא שלי ואשתי לא יבקרו אותי, אני רוצה את הכסף לכיסי. בסדר, אבל אנחנו יודעים לתת לזה מענה. 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

עוד נקודה לגבי השלושה חודשים האלה, שחשוב אולי רגע לציין, השלושה חודשים האלה לא חייבים להיות ברצף. יכול להיות שאין צורך בשלושה חודשים רצופים מרגע השחרור ולאורך זמן. אפשר לפרק את זה, זה 66 ימים. אפשר גם למרוח את זה, ואז יכול להיות שנקודתית בכל ניתוח. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

את מדהימה אותי, כי אנחנו נלחמנו על זה ולא קיבלנו את זה. אנחנו נלחמנו לבאים בתור, וזה טוב, אני שמחה בשבילם. אבל אנחנו לא קיבלנו את זה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כן, אני מבינה.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אנחנו באותה מלחמה חבר'ה, זו לא מלחמת קדש. אנחנו עדיין בחרבות ברזל, הטנקים עדיין בעזה. כשאני אמרתי לאימהות שמדובר במשהו לא רטרואקטיבי, התגובות היו, תקשיבו, 400 אימהות, הן כותבות תגובות כל כך עצובות. ואני פתאום אומרת לעצמי, מה, המדינה שלנו היא אטומה? 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

כן, העניין של ההחלה הרטרואקטיבית.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

זו לא החלה, זו אפליה בין אימהות ובין פצועים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

את יודעת מה אני יכולה להציע לך? 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אתה חותך את המלחמה לחצי, אומר כל אלה מקדימה עזרתי, כל אלה מפה לא עוזר, ביי, להתראות, תסתדרו. הגיוני לכם? סבבה. לנו זה לא הגיוני. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זה החיים.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

זה לא החיים. אם אני הייתי עונה לך תשובה כזאת, את לא היית אומרת את זה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

לא, אני אומרת להם, שהחיים בחקיקה רטרואקטיבית, לא יכולה ללכת לחרבות ברזל. חיים בחקיקה רטרואקטיבית תלך עד מלחמת העצמאות. ולכן התסכול הוא עצום, אני אפילו לא נכנסת בנעלייך. עוד בעיקר שאתן הובלתן את זה. אני מבינה את זה, היה לי את זה עכשיו.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אם היית אומרת מלחמת יום כיפור וקדש, הייתי מבינה. אם את מדברת על חרבות ברזל, כשאנחנו בעיצומה של המלחמה והכול עוד עף מעלינו, אין לי הבנה. לא מבינה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

את צודקת. משרד החינוך, אתם רוצים להוסיף עוד משהו? אוקיי, כן. 

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אני רק אגיד, שאנחנו יודעים שיש לנו עוד הרבה עבודה, אנחנו על זה, יש לנו צוות עבודה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מתי ייצא התדריך הזה?

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

התדריך מוכן, עבר את האישורים, הוא ייצא לקראת תחילת שנת הלימודים. כרגע אין טעם להפיץ אותו.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אוקיי. על המיפוי של הילדים?

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

על המיפוי, אנחנו מחכים למידע של משרד הביטחון. תשלומי הורים, ענינו. 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

בואו נעשה שנייה סדר, שלא ייצא מכאן סיכום שהוא לא מתואם. מי שמאושפז, אני יכולה לשאול אותו. מי שהיה מאושפז אחורנית, אני יכולה גם להפעיל, יש לנו מוקד למשפחות, נוכל לשאול את חלקן. אני לא יכולה להעביר לך רשימות עתק בלי טופס 7א', כי זה אסור.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

אני לא צריכה רשימות.

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

בסדר, תעבירי לי את אנשי קשר למי להעביר בכל רשות, אנחנו נעביר את השמות למי שמסכים.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מעולה.

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

זה יהיה למשרד, לא לכל רשות. לדשבורד של המשרד.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אני מניחה שאתם תוכלו לשבת ולסכם ביניכם, בסדר?

 << אורח >> זוהרה פלורסהיים: << אורח >>  

לגמרי. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

אני רוצה להבין מה קורה. עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. מיכל – או, אני לא רוצה להשתמש רק בשמך; בן אדם, אמא – שהבן שלה נפצע ב-7 באוקטובר, אוקיי? הוא נפצע קשה, הוא היה מאושפז, ועכשיו הוא בשיקום יומי. האמא קיבלה כסף כשהוא היה מאושפז, וכשהוא בשיקום יומי היא לא מקבלת, היא לוקחת את זה כימי מחלה. למה היא לא מקבלת את הכסף? אני לא מבינה למה. הוא נפצע ב-7 באוקטובר, הוא לא נפצע במלחמת קדש. אז היא לא תקבל את הכסף? 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

הוא ממש לא באוקטובר, הוא חצי שנה אחרי, וזה עוד יותר מצחיק. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

עכשיו, יש לי שאלה, אם זה אפשרי. אני מכירה במקומות אחרים במשרדי ממשלה, שיש בנק של ימי היעדרות. גם אצל עובדי הוראה, שיהיה בנק של ימי היעדרות, שאני ויתרתי פעם למישהו, וזה ויתר, ויש כסף, ואותה אמא שהבן שלה נפצע חצי שנה אחרי ה-7 באוקטובר, אבל היא איתו בשיקום לפחות חודש-חודשיים בהתאמה, למה שהיא לא תקבל את הכסף? למה היא צריכה לקחת את ימי המחלה שלה?

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

אני לא מכירה בנק כזה. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

תבנו אותו. רעיון יפה. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

נכון. אני עבדתי במשרד ממשלתי, והיה לנו בנק.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

היא מציעה רעיון מהמם שתחשבו עליו.

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

לא היה להם מספיק ימי מחלה, אנחנו תרמנו להם.

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

אה, את מדברת על ימי מחלה.

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

לא משנה, זה ימי היעדרות. תקראי לזה מחלה. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

אבל זה לא העניין, הם לא סיימו את ימי המחלה. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

לא משנה, למה שהיא תיקח את כל ימי המחלה שלה? 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

זה רעיון שאנחנו יכולים לבחון אותו. אבל זה אומר שחברות שלה יצטרכו לתרום לה ימים.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

הן יעשו חסד ויעזרו למישהו אחר, זה מה שאני עושה מאז שהבן שלי נפצע. אני עושה חסד, כל הזמן שלי הולך לטפל באימהות הפצועים. כן, אני מקריבה את כל חיי למענן. 

 << אורח >> שרית לוי ארבל: << אורח >>  

לא, אני רק שמה את זה על השולחן. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אני רק מגלה לך סוד, שזה בסדר שאחרים יעזרו אחד לשני. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

שווה לבחון. זה מעניין. מסתבר שעשו את זה גם בכנסת עם עובדת כאן. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>  

בטח, זה קיים כמעט בכל משרד ממשלתי. אני שנים עבדתי בדברים האלה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

האמת שאם לי היו מחלה, גם הייתי תורמת אותם. רציתם להתייחס? בבקשה, לפני שאנחנו חותרים כאן לסיכום. 

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

שלום. קודם כל אני אמא של פצוע, הוא מ"מ בנחל, נפצע ב-23 בדצמבר 2024. לפני שבועיים וחצי היינו בניתוח השמיני. הוא בסדר גמור, ברוך השם. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מה את עושה בחיים? 

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

מורה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

אם אני הייתי אומרת מורה, היו אומרים לי את ישר חושבת שאנחנו מורות כולן. 

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

גם את אשת חינוך הבנו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

זו גאווה גדולה, תאמיני לי. הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים.

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

נכון. קודם כל אני ממש שמחה שהוזמנתי לפה כי ממש כיף לי לשמוע, ולהיראות, ולשמוע את כל העשייה שיש כאן ואת הרצון הטוב. שיראל בסדר, הוא במלט״ק עכשיו, יש לו איזושהי נכות קלה ביד. תודה לאל, זכינו בילד שלנו. 

הוא עבר ניתוח ראשון ויחידי בעולם, השתלת מרפק, השתלת עצם מבנק עצמות, שהצליחה, משהו שכנראה עוד יהיה בעזרת השם כתוב. תרמנו גם למדע, ברוך השם בבריאות. כמה דברים שהקשבתי ובאו לי רעיונות. המשטרה אמרה שהיא עושה מרכזי חוסן. הייתי שמחה שגם יהיו מרכזי חוסן למשפחות שלנו, זה 17,000.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

על זה אני עובדת, מותק.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

 בית הלוחם זה מרכז חוסן, אין למשטרה בית הלוחם.

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

אני רוצה גם להסביר באמת את המקום של ההנגשה, בסדר? אני פה ממש מהעם. ההנגשה מאוד חשובה. זאת אומרת, משרד הביטחון עבד אצלנו מדהים, הגיעה אלינו עובדת סוציאלית, הסבירה לנו, אבל אנחנו צריכים עוד הסבר, הנגשת מידע. אני רק רוצה להסביר את הנקודה. 

אם אני רוצה טיפולים, והשתמשנו בטיפולים שמשרד הביטחון נתן, נהדר, אני צריכה גם לחפש את המטפל. אם יש לי מרכז חוסן, אני פשוט מגיעה אליו, והם פשוט מכירים את הצרכים המיוחדים של התופעה שלי, לדוגמה. אז היה מאוד עוזר מרכזי חוסן, שיש לי כתובת, ואני לא צריכה לחפש את המטפל. 

דבר שני, לגבי מנשרים. אני אישית, היה חסר לי מידע. זאת אומרת, אם הייתי מקבלת דף, כל מי שבא, וכולם רצו לעזור, אמרתי, אוקיי, אבל אני לא יודעת מה אני צריכה אפילו. תגידו לי מה אתם מציעים. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

ממי? ממשרד ביטחון? 

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

לא משנה, מכל תחום. אני הייתי שמחה לקבל את המנשר ממשרד החינוך. מה הבת שלי כרגע, שהתחילה האולפנה, והאח שלה נפצע, ולא התאקלמה, ועברה לאולפנה. שוב פעם, אנחנו ממש במקום הבכייני. הכול מצוין, ותודה לאל. אבל ידע, בתור אמא אחראית, אני זאת שמנהלת את המשפחה, אני רוצה לדעת איזה כלים יש לי עכשיו להוביל את המשפחה שלי הלאה. 

זאת אומרת, עם המצב הזה, מה הזכויות שלי? במקרה שלנו, הבן שלנו הוא בירוקרט מטורף, והוא פשוט עשה לנו את כל העבודה. אם לא, היינו על הקרשים. אם זה ימי ליווי, שהוא רשם אותי על זה, כי הוא אמר לי, אמא, את מלבישה אותי, את עוזרת לי, אז בעצם את תהיי ימי ליווי. אבל שוב פעם, הוא בירוקרט מטורף, הוא גם יגיע לדעתי באיזשהו שלב לכנסת. אבל יש לי מזל, באמת. אני אישית הייתי תובעת, הייתי רוצה מידע. אני יודעת שזה קשה אישי, אבל מידע, לקרוא, לדעת מה אני יכולה לבקש, מה בכלל אני צריכה. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

מיצוי זכויות זה נקרא. התעסקנו בזה שנים. תדעי לך, אחת הבעיות הקשות של מדינת ישראל זה אי מיצוי זכויות של אזרחים. 

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

נכון. והמדינה שלנו היא מדינה מדהימה, מדינת רווחה מטורפת. רק שאנחנו פשוט לא יודעים על זה. הנקודה האחרונה שרציתי, וכן, להתחבר פה לנחמי. שואלים אותי, צריך להתפלל עוד על הבן שלך? ואני אומרת, מה זאת אומרת? צריך להתפלל, עד 120 נצטרך להתפלל. שוב פעם, הוא בסדר, אבל אני פוגשת פצועים, ובאמת, עשרות אימהות, ואני חלק מכירה של עשרות אלפי משפחות. הסיפור שלנו הוא ארוך, הוא עד 120.

אני יכולה לספר לכם סיפור. הבן שלי נפצע, הפגיעה העיקרית במרפק, ולפני שבועיים וחצי היינו באשפוז, בניתוח השמיני. ידענו שיש עוד ניתוח שאמור להיות עוד משהו לסדר שם. והוא אמר לי, אני רוצה גם ביקורת לאורתופד כתפיים. הוא גם קיבל כדור בקרמי בכתפיים ששבר לו את שתי השכמות וצלע, שגרם לו לחזה אוויר, לא משנה, לא נתבכיין, ואחרי חודש השכמות, 23 בדצמבר הוא נפצע, הן החלימו. 

חשבתי שסיימנו את הסיפור הזה לפני שבועיים, בעקבות זה שהוא ביקש, אפילו לא ידעתי, הגעתי לאורתופד איתו, ואז פתאום אני מגלה שהוא בעצם לא יכול להרים את היד מהגובה הזה. הוא לא יכול להניע את היד בצורה הזאת, זאת אומרת שאם הוא היה יכול להרים, הוא היה יכול להגיע לראש שלו, שזה משמעותי, או לשים אוזנייה באוזן.

בכלל לא הייתי באירוע, ומסתבר שבעצם השכמות הצטלקו לא טוב, צריך עוד ניתוח, זאת אומרת, אם תשעה נעבור לעשרה. אז הוא בסדר, והוא עכשיו פחות נוהג בגלל הניתוח האחרון, והוא עצמאי, והוא גר בדירה. אבל, תקשיבו, אנחנו עדיין באירוע של עוד שני ניתוחים, ניתוח זה אשפוז של שבוע-שבועיים, שיקום. יש כאן סיפור ארוך, זאת אומרת, שאני הייתי שמחה כמשפחה למישהו, איש קשר, שכל הזמן ילווה אותי. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >>  

אין לכם?

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

יש לנו, כן, האמת שהוא מנהל את זה. אבל להבין גם ממערכת החינוך, זאת אומרת, הבת שלי לדוגמה עכשיו, אח שלה עצמאי, שנה הבאה תהיה לה בגרות ובדיוק יהיה ניתוח. היא עדיין תצטרך את העזרה הזאת. זאת אומרת, לדעת, בכלל, כולכם תדעו שזה אירוע עד 120. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אתם קשורים לבית הלוחם, משרד הביטחון? 

 << אורח >> עדי כץ: << אורח >>  

אנחנו עובדים יחד, כן. 

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

אז אנחנו מאוד נשמח לעזרה בתיווך איתה. 

 << אורח >> הילה בן דרור: << אורח >>  

סליחה, ודבר אחרון. חשבתי לגבי מה שמיכל אמרה, אני אסכם בזה, אני פשוט הקשבתי ויש לי הכול להגיד. זה נכון, קודם כל, העניין של ימי מחלה, אני באמת עובדת במקום מקסים, שילמו לי בלי שאני אעבוד אפילו, אבל אולי אפשר מענקים רטרואקטיביים, לא את כל הסכום. 

אבל עדיין, כמו שמיכל אומרת, אנחנו באותה מלחמה. אולי אנשים שהפסידו ימי עבודה, לא במשרד החינוך, יקבלו על פי איזשהם פרמטרים שתקבעו איזשהו סכום כדי להרים את עצמם מחדש. אני חודש לא עבדתי, אבל שוב פעם, שילמו לי וכולם היו סביבי, אבל אני יודעת שאימהות התרסקו, בטח עסקים עצמאיים. רטרואקטיבי, על פי איזשהם פרמטרים שתקבעו בידע שלכם, ואז פתרתם את הנושא הזה.

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

תודה רבה לכם, קודם כל, על אומץ ליבכם, על העשייה, ובאמת גם בבית וגם למרות הקושי, הקשיים האמיתיים, אתן פועלות למען הציבור וזה ראוי לציון וראוי לשבח, וכל הכבוד. ממש ריגשתם אותי בעשייה שלכם. 

גם לפעמים, את יודעת, עושים עשייה ואז משאירים חלק מאחור, עדיין יש תוצאות, וחברה אזרחית היא משנה, באמת, כל העשייה האמיתית נוצרת בזכות החברה האזרחית. זה קודם כל תודה לכם. וגם למשרד הביטחון ומשרד החינוך, ובאמת גם למשטרת ישראל שהם צופים בשידור, על העבודה יחד, צה״ל ומשרד הביטחון. ובאמת זה היה דיון מעניין ומראה על תקשורת טובה, פותרים בעיות לציבור. ככה זה בעיניי. 

אני רוצה להגיד שני דברים חשובים. אני הייתי בפאנל באוניברסיטת רייכמן, ובתוך הפאנל, סתם שתבינו על משהו שהיה חשוב, שעלה פה בתוך הדברים שאמרתם, ובתוך הקהל ישב פצוע, שהוא לא קרוב משפחה, הם כמו קרובי משפחה שלי, נפצע ב-7 באוקטובר, מ"פ בצנחנים, גיבור. והוא ישב בפאנל, הקשיב, הוא סטודנט ברייכמן. הוא בא, ישב שם, מכיוון שביקרתי אותו כשהוא היה מורדם ומונשם בסורוקה, וואי, איזה תהליך עברתי איתו, ואחרי זה בשיבא, ואחרי זה בשיקום, ואחרי זה בווילות בשיבא, כל פעם זה לפי המדרג של הפציעה. 

וסתם, אני אספר לכם, נזכרתי כבר עכשיו, ובפאנל שבכלל היה בנושא אחר, נתנו לי את זכות הדיבור ואמרתי להם דבר ראשון, אני רוצה להצדיע לזיתוני, שיושב פה בקהל. זיתוני זה סמל, כן? ולמה אני מספרת לכם את זה? לא בשבילי. אמרתי לו, תקום. והוא קם וכל הקהל הריע לו. זה קודם כל אמרתי לפני שאני מתחילה לדבר, יושב פה פצוע, והוא קם, ובאמת, אני אומרת לכם, גם עכשיו זה מרגש, וכל הקהל הריע לו. 

ובאמת, פצוע, גיבור ישראל, קם ב-07:00, ב-7 באוקטובר, לקח את הנשק, אמר לחברה שלו אני הולך לבא"ח, מעלה אותם לטיולית, לוקח את החיילים. את הסיפורים שהוא סיפר לי על ה-7 באוקטובר אני אקח איתי לכל חיי. זו משפחה שאני גם אוהבת באופן אישי. 

עכשיו, למה סיפרתי את זה? כי לפעמים, תשומת הלב היא 50% מההצלחה. עצם זה שהמורה או המורה, עומדים בכיתה ואומרים, לרוני יש אח פצוע והוא גיבור ישראל וכל הילדים מריעים, זה כבר מדהים. זה בעיניי 50%. לתוך הדבר הזה של התמיכה והחיבוק והאהבה, להכניס כמובן גם את הזכויות. 

ואני חושבת שדבר ראשון שצריך לצאת מהדיון פה, זה שתקבעו פגישה ביניכם ותעשו את הממשק הזה, ותכינו את מערכת החינוך לזה שהמשפחות יידעו שהריצ'ינג אאוט, ואני בכוונה מדברת על מונח מהעולם של החינוך, יהיה בין המורה לילד ולא בין הילד למורה. ואנחנו יכולים לעשות את זה, איך אני אומרת? ממש בקלות. תאמינו לי, עברתי את זה עם משרד הרווחה באירוע הרבה יותר קשה, הרבה יותר חסוי. אין סיבה. בטח שאם את מבקרת והוא אומר, אין לי בעיה. 

וזה גם משליך על הרשות המקומית, שיש לי תחושה שראש מועצה שתדע שיש לה פצוע, שהוא פצוע בטיפולים ארוכים, גם היא או הוא בעצמו יבואו אליו הביתה וישאלו מה שלומו, או ישלחו את הנציג של הרווחה, את העובד הסוציאלי. אני לא אוהבת להגיד לראשי רשויות שהם אחראים, עד שאני לא נתתי להם את ה... ברור לי שאם יש ראש רשות מגדיל ראש, הוא גם יידע. כי גם פגשתי אותם בבתי החולים ובשיבא ובשיקום ובהרבה מקומות. 

זה קודם כול הכי חשוב לי בעיניי, אני רוצה גם לקיים על זה דיון המשך, אבל אני סומכת עליכם שאתן עושות כאן עבודה טובה, שתדעו לעבוד יחד כדי שהילדים ייכנסו בספטמבר, והמורה והיועצת כבר יידעו. וכמובן, מעבר להכרה, גם יתנו לו את הזכויות שלו, ותשאל את האמא אם היא צריכה עזרה בתשלומי ההורים, אם היא מסתדרת. 

כי היא כבר יודעת, והיא תשאל את האמא איך היא מסתדרת אחרי הצהריים, ומי מסייע לה. וכשהיא נמצאת יום שלם בעוד ניתוח, מי נמצא, לוקח את הילד אחרי הצהרון, או אולי אין לו צהרון. אולי הוא בכלל בתיכון. כל הדברים האלה זה תהליך שאני אומרת לכם, הוא פתיר. 

והדבר השני שרציתי להגיד לכם זה מהסיפור שלי, עוד פעם, של העולם שממנו באתי, שזה עולם החינוך, ששוב פעם, זה הדבר הכי טוב שעשיתי. אחד הדברים הכי חשובים שתמיד ילדים היו אומרים לנו בסוף שנה, שהדבר הכי טוב זה היה כשהמדריך שאל לשלומם. שתבינו, היינו מביאים להם חוגים, וחוגי גלישה, ופעילויות, וטיולים, והייתי אומרת לו, מה החזיק אותך פה? הוא אמר לי, המדריך ששאל אותי מה שלומי. ולכן זה בעיניי כל כך משמעותי. 

והדבר השלישי שרציתי להגיד זה למשטרה, שאני יודעת שהם צופים בדיון, והם חייבים להתחיל להתקדם למשרד הביטחון. אני הייתי בביקור אצל משפחה באופקים, שגם השוטר וגם השוטרת, שניהם נפצעו. הוא הלך להציל אותה מהנובה, והוא נפצע והיא נפצעה. והייתי אצלם בבית, וזה במקרה, ולא היה לי נעים אבל כולם אמרו לי, כאילו, אנחנו רוצים להיות כמו משרד הביטחון. לא צריך. תצמצמו את הפער. יש דברים שנעשו כבר, דברים שלמדו. לא יכול להיות ששוטר יגיד, אני רוצה - - -, זה לא מתאים. 

והבנתי, אולי בזכות הדיון היום, היא אמרה שיש להם היום פגישה עם המפכ״ל. אולי זה בזכותכם. והדרישה למרכזי חוסן על 2026, בואו, יש כל כך הרבה שוטרים שנפצעו ב-7 באוקטובר. עד 2026 זה הרבה זמן. צריך לצמצם את הפער של המשטרה. אנחנו נמשיך לעבוד, ואני גם רוצה לוודא, בלי קשר לוועדה, שאתן יושבות איתן ואתן מעדכנות את פנינה, שנקבעה לכן פגישה עם המשטרה. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >>  

הם כבר שלחו הודעה למישהי בקבוצה שלנו. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

יופי, אז כבר עשינו את עבודתנו. אני רוצה לוודא שיושבים איתכם לפגישת עבודה. בשביל זה יש ועדות. התפקיד הכי חשוב של הכנסת בעיניי זה לחבר בין החברה האזרחית למשרדי הממשלה. ולעניין החקיקה שהזכרת בתחילת דברייך, ואני אומר את זה גם עכשיו. 

כל מה שקשור לחקיקה, תמיד חברי הכנסת, בטח אנחנו, שאנחנו באופוזיציה, לנו תמיד כל חוק שמביאים אנחנו מקדמים ומסייעים. אבל האחריות היא קודם כל של הממשלה. אם יש משהו שדורש תיקון חקיקה, בוודאי שאנחנו נעשה הכל כדי לסייע, אבל זה חייב לבוא מכם. וזה בהתייחסות לדברים, שזה חייב לבוא מהמשרד הרלוונטי.

 << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>  

משפט מסכם – מחכים למשרד החינוך שיגיד לנו שהוא פותח את אותו מאגר גאוני שהמציאה מאירה. רעיון מקסים, רעיון מהמם. 

 << יור >> היו"ר מירב בן ארי: << יור >>  

יופי, עוד רעיון שעבר פה. 

לכן, לסיכום הדיון, אחד, אני מודה באמת לכן וכמובן למשרדי הממשלה. אני כמובן אעדכן את פנינה על כל מה שהיה, גם דלית תעדכן אותה. כל מה שציינתי לגבי משרד החינוך ומשרד הביטחון, אנחנו נרצה לדעת שבאמת זה עובר, ולכן אני אבקש מפנינה לקיים. 

יש כאן ועדות שמתכנסות לקראת ה-1 בספטמבר. אני אבקש שגם הוועדה למעמד האישה, בדיונים בפגרה שיהיו כאן, תקיים דיון מיוחד על ההכנה, וזה יהיה הנושא של מערכת החינוך לכל מה שקשור לקליטה של ילדי הפצועים, האחים, משפחות של הפצועים. אני אבקש לקיים דיון מיוחד, ולשם אני מבקשת שנהיה ערוכים ומוכנים לזה, כולל, אגב, גם השלטון המקומי, שיהיה בתוך האירוע הזה. ובאמת, כפי שאמרתי, למשטרה לקדם את הנושא. 

אני מודה לכולכם. אני מקווה מאוד שהוועדה גם נתנה לכם ככה רוח במפרשים, תמשיכו לעשות חיל. והכי חשוב, שתהיה להם בריאות ושיחזרו אלינו בשלום. תודה רבה לכולם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:10. << סיום >>