פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/07/2025


מושב שלישי




פרוטוקול מס' 459
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ב בתמוז התשפ"ה (08 ביולי 2025), שעה 12:46



סדר היום:
 << נושא >> 1. מענים אקדמיים לסטודנטים במילואים - לציון יום הסטודנט << נושא >> 
 << הלסי >> 2. הצעה לדיון מהיר בנושא: "הפסקת לימודים לסטודנטים משרתי מילואים במהלך צו 8", של חה"כ מיכאל מרדכי ביטון, סימון דוידסון, דן אילוז, יבגני סובה (מס' 453) << הלסי >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר


חברי הכנסת:
מיכאל מרדכי ביטון


מוזמנים: 
	אל"מ יעקב לוי
	–
	ר' צוות סטודנטים, צה"ל

	מיכל פרי
	–
	מנהלת פניות ציבור ומנהלת מוקד פניות חרבות ברזל, המועצה להשכלה גבוהה

	יאיר הראל
	–
	המועצה להשכלה גבוהה

	דבורה מרגוליס
	–
	ראש ועד ראשי האוניברסיטאות

	רעות אופיר
	–
	מתאמת פעילות, ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"מ)

	סיון קורן
	–
	יו"ר, התאחדות הסטודנטים הארצית

	ליאב אלחיאני
	–
	מנהל מדיניות אקדמית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

	ולדיסלב בבושקין
	–
	אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, האוניברסיטה העברית

	יואב ראובן
	–
	אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, האוניברסיטה העברית

	יגל רון
	–
	עתודאי וחבר ועדת מנהל, אגודת הסטודנטים למקצועות הרפואה, האוניברסיטה העברית

	דניאל זילבר
	–
	יושבת ראש, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל אביב

	שירז טולדנו
	–
	יו"ר ועד הנדסה, אוניברסיטת תל אביב

	דידי אביגד
	–
	יושב ראש, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת אריאל

	לביא בובליל
	–
	ועד מנהל, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת אריאל

	בנימין שיף
	–
	חבר מועצת אגודת הסטודנטים בר אילן

	גיל פדלון
	–
	יושב ראש, אגודת הסטודנטים בית ברל

	שירן כהן
	–
	יושבת ראש, אגודת הסטודנטים אקדמית גורדון

	מתנאל חגואל
	–
	יושב ראש אגודת הסטודנטים, מכללת הרצוג

	אריק בידר
	–
	משרת מילואים וסטודנט באוניברסיטה העברית

	רום ויקי אקו
	–
	סטודנטית, אגודת הסטודנטים והסטודנטיות דוד ילין

	אוהד שקל
	–
	סטודנטית משרתת מילואים, דוד ילין

	שגיא כהן
	–
	סטודנט משרת מילואים לוחם

	מנו סטרבורבדיס
	–
	סטודנט משרת מילואים לוחם

	חגי משען מונטיפיורי
	–
	סטודנט משרת מילואים

	שקד ליבמן
	–
	סטודנט משרת מילואים

	עידו ברון
	–
	סטודנט משרת מילואים

	דורי פלג
	–
	סרן במילואים, הדמוקרטים הצעירים

	אגמית גלב
	–
	ראש תחום בריאות הנפש וחוסן, אימהות בחזית

	שפרה שחר
	–
	מנכ"לית, בית חם לכל חייל

	לירון אוברלנדר
	–
	בת דודתו של רום ברסלבסקי שחטוף בעזה




משתתפים באמצעים מקוונים:
	פרופ' ניסים בן דוד
	–
	יו"ר ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"מ), נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי

	פרופ' עודד רבינוביץ'
	–
	משנה בכיר לנשיא, הטכניון

	לב ליטבק
	–
	סטודנט במילואים





מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים



‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> מענים אקדמיים לסטודנטים במילואים - לציון יום הסטודנט << נושא >> 

 << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "הפסקת לימודים לסטודנטים משרתי מילואים במהלך צו 8", של חה"כ מיכאל מרדכי ביטון, סימון דוידסון, דן אילוז, יבגני סובה (מס' 453). << נושא >> 


 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

צוהריים טובים, אני רוצה להתחיל את הדיון, דיון מהיר שיזם חבר הכנסת מיכאל ביטון, וכמובן ליום הסטודנט של חבר הכנסת משה טור פז.

אני רוצה להתחיל בכאב שכולנו שותפים לו על אובדן חמישה חיילים גיבורים ויקרים שלנו. יש לי את הזכות כיושב ראש גם לומר את שבליבי. היום נמצא ראש ממשלת ישראל בארצות הברית, שבוע מאוד מאוד חשוב, דיפלומטי למדינת ישראל, ומהכיסא הזה אני מחזק את ראש הממשלה כחבר כנסת באופוזיציה וקורא לו לעשות עסקה מלאה, להחזיר את כל החטופים ולסיים את המלחמה. אני קורא לראש הממשלה להחזיר קצת אור בעיניים ל-48 משפחות, 50 חטופים וחטופה שמסתובבים פה בכנסת כמו הצל של עצמם. 

יצאתי עכשיו מדיון בוועדת החוץ והביטחון, שמעתי את קית', הלב נשבר. ואנחנו חייבים לעשות את זה, אין לנו דרך אחרת להחזיר את מדינת ישראל לשפיות. 

אני אתן ללירון לדבר. לירון, את ריגשת אותי מאוד בוועדה שם וליבי איתך. אני אתן לך ואז אנחנו נעבור לנושא של המילואימניקים. בבקשה, לירון.

 << אורח >> לירון אוברלנדר: << אורח >> 

אני בת דודה של רום ברסלבסקי, שהוא עדיין בשבי, כמעט שנתיים של הפקרות, שאני לא מאמינה שאני צריכה עדיין לבוא להיות פה ולדבר על זה במקום שרום יהיה פה ויספר את הסיפור שלו. תסתכלו עליו, תחשבו מה אתם הספקתם, מה הספקתם בשנתיים האלה? כמעט שנתיים, זה המון זמן שאנחנו התקדמנו והמשכנו הלאה וזכינו להיות פה היום כשרום שם במנהרות.

זה רום, והוא עדיין במנהרות, ואין לו אור יום ואין לו אוכל ואין לו מים. הוא נחטף כשהוא היה בן 19, עכשיו הוא כבר בן 21. הוא יכל להינצל, הוא נחטף מהמסיבה, ובמקום להציל את עצמו הוא ברח והציל אנשים במסיבה. ומעדויות אנחנו יודעים שהוא הצליח להציל אנשים וגופות, שלא יחללו אותן ושלא ייגעו בהן. זה בן אדם שהציל אנשים וסמך עלינו, ואנחנו מפקירים אותו, הציל כל כך הרבה אנשים ואנחנו עכשיו לא מצילים אותו.

די, איך אפשר כבר? אי אפשר לחיות ככה, אי אפשר, אנחנו לא מקבלים את הדבר הזה. רום הוא לא פוסטר והחיים שלנו הם לא ריאליטי. אנחנו לא בהישרדות, מי יותר ומי פחות, מי יוקרב עכשיו. 60 יום? כל דקה היא קריטית שם במנהרות, כל שנייה היא קריטית. לרום יש אסתמה, קשיי נשימה ואלרגיות. ואנחנו לא מוותרים עליו, אנחנו לא נקבל את המצב הזה, אנחנו לא ניכנס למשפחות השכול. רום יחזור בחיים, אנחנו לא ניתן לו לא לחזור בחיים.

וכשאתם יושבים כולכם בארוחות שישי עם המשפחה שלכם, תחשבו עלינו, על המשפחות שלא זוכות לעשות את זה. כבר כמעט שנתיים שאין לנו שמחה ואין לנו חיוך, חוץ מעצב ודאגה אין לנו שום דבר בחיים האלה. אנחנו אולי פה, אבל הראש שלנו בעזה. אנחנו מתים כל יום מחדש, כל יום הוא הלופ של 7 באוקטובר. אנחנו לא מתפקדים, אין לנו חיים ואנחנו לא מתקדמים הלאה. אנחנו לא נוותר על רום.

אני רוצה להקריא לכם, יצא סרטון עדות של רום מהג'יהאד, שהוא מדבר: "שנה וחצי של סבל וגיהנום כל יום מחדש, שנה וחצי של חוסר אוכל וחוסר שתייה. אני חצי מהזמן חולה, חולה, חולה. כל היום אני סובל, אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי. לאן אתם רוצים להגיע? לאיפה? לאיפה הצד הבא שלכם? כל היום ימין ושמאל, זה לא נגמר, זה לא נגמר. ההפצצה הבאה תהיה על הראש שלי. מפקיר אותי למות בעזה, למה ההפקרות הזאת? למה אני מופקר למות פה כל יום מחדש? למה מפקירים אותנו? אנחנו לא בני אדם? אני לא חטוף סוג ז', אני בן אדם כמו כולכם. תחשוב שאני הבן שלך, הילד שלך שיושב בעזה אסיר ומעונה".

"אין לי חיים, אני חולה, אין תרופות. המחלה הבאה שתקרה לי, מה שיקרה לי, פשוט מאוד, אני אמות וישימו אותי בג'ורה של חול. אתה תוציא אותי מפה, אם תוציא אותי מפה, בחלקים, בחלקים, יד אתה לא תראה. אני ישן בלילה, חיות, עכברים הולכים לי מסביב לראש. למה אתם עושים לנו את זה? אין לי משפחה, אימא שלי יושבת בבית, בוכה כל היום. 7 באוקטובר נגמר ב-8 באוקטובר שלכם שם בבית, 7 באוקטובר שלי לא נגמר ולא ייגמר בחיים. במשך יום ויום ויום ויום אין אור ואין שמש, אין אוויר לנשימה, אין כלום, לא נשאר לי כלום בחיים האלה, כל החיים שלי הפכו לחושך אחד גדול".

"בבקשה ממך, אדוני ראש הממשלה, בבקשה תוציא אותי מפה. איפה הדין שלכם? איפה פדיון שבויים? למה זה לא קורה? בבקשה, תעצור את הסיוט הזה. כל עוד אני חי ונושם, תחזיר אותי ותוציא אותי מפה".

ואלה המילים של רום בפעם האחרונה שראינו אותו בסרטון מהג'יהאד מהשבי. למה זה מה שאנחנו צריכים לראות? ילד בן 21 חגג כבר שני ימי הולדת בשבי. אתמול אח שלו ציין יום הולדת, באיזה עולם ילד מבקש ליום הולדת שהאח שלו יצא מהשבי? איך זה קורה, הדבר הזה, כבר כל כך הרבה זמן? אני לא האמנתי שאני אצטרך להגיע לפה ולדבר בשם רום. אני רוצה שהוא יבוא, אני לא רוצה אותו בפוסטר כבר. זה לא פוסטר, זה לא עוד חטוף, אלה חיים, זו נשמה.

החיים של רום ושל כולם בידיים שלכם, והוא סמך עליכם והוא עדיין סומך. ולי אין יותר מדי מה לעשות, זה חוסר אונים מתמשך. תעשו הכול, אל תגידו לנו שהחטופים הם בראש סדר העדיפויות, תראו לנו שהם בראש סדר העדיפויות. תעשו הכול כדי לשחרר את רום ואת כולם. כל דקה היא קריטית, בטח לנו ובטח להם. אל תשכחו אותנו, תחשבו עלינו, ומה אם זה הייתם אתם? תעשו הכול, כבר נמאס לנו, אין לנו כוחות. אני לא רוצה להגיע לפה יותר, אני לא רוצה להמשיך להתראיין. אני לא רוצה שרום יהיה רק בפוסטר ואני לא מוכנה שהוא יחזור לא בחיים. תעשו הכול.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לירון, תודה רבה. כאמירה אני רוצה לומר לך שהכנסת עכשיו כמעט לא מתפקדת. אתמול המליאה, במקום שתעבוד עד 6:00-5:00 לפנות בוקר, נסגרה בשעה 17:00. נכון, מיכאל?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

וכל זה בגלל חרם של הסיעות החרדיות בגלל הנושא של חוק ההשתמטות, גיוס, תקראו לזה איך שאתם רוצים. אני קורא גם לסיעות החרדיות: תעשו חרם ותסגרו את הכנסת בנושא של החזרת החטופים. וזו קריאה שלי מפה, הכול מצולם, הכול מתועד והכול עובר. חרם על זה שהחטופים עדיין לא בבית. את כולם ועכשיו צריך להחזיר הביתה. תודה רבה, לירון.

אנחנו נעבור לנושא של המילואימניקים. אנחנו עשינו פה מספר דיונים, עבר פה חוק בהובלת חבר הכנסת מיכאל ביטון שחתומים עליו כמה?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

86. שרים לא יכולים לחתום. כל הכנסת כמעט.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

86 חברי כנסת. היו פה הרבה דיונים, נעשתה פה עבודה מול המל"ג, עבודה טובה מאוד, והרבה מאוד מהצרכים לסטודנטים המילואימניקים עצמם נענו, אבל עדיין זה לא מושלם. בשבוע שעבר גם היה פה דיון בנושא הזה ונמשיך ונעשה דיונים כדי שכל סטודנט מילואימניק יקבל את התנאים שהוא צריך לקבל, כי מגיע לכם. מגיע לכם לקבל כל מה שאתם צריכים כדי גם לעשות את המילואים וגם לסיים את הלימודים שלכם בכבוד ועם הידע המקסימלי. ואנחנו פה בשבילכם, כל חברי הוועדה, אופוזיציה וקואליציה.

אני אתן זכות דיבור לכל מי שרוצה, רק אני מסביר לכולם, זה דיון עם הרבה מאוד אנשים, כל אחד יקבל שלוש דקות מקסימום, אני אעצור אתכם בשלוש דקות, לא אתן לכם מעבר לזה. מי שירצה לדבר, צריך להירשם אצל מזכירת הוועדה, ונעשה את זה מסודר. לא להתלהם, לא לצעוק, זה לא יעזור לאף אחד. אנחנו נעשה את זה מסודר. המטרה להעלות את המודעות לצרכים שלכם, ואחרי זה בכנסת עצמה אנחנו נטפל בכל מה שצריך לטפל. ועוד פעם, זה לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אתה נמצא, אנחנו עבורכם בוועדה הזאת.

מיכאל ביטון, בבקשה.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

תודה, סימון, אחי ורעי. וכמה יפה האמון בכנסת שאתה ממלא מקום יושב ראש ועדת חינוך ואיש קואליציה שאומר, גם איש אופוזיציה יוביל את הוועדה, אני סומך עליו. ככה אני עשיתי בוועדת הכלכלה. זאת הדרך, ולא לחינם ועדת חינוך היא משמעותית בשנתיים הכל כך קשות הללו של המלחמה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

נכון. וזה לזכותו של יוסי טייב, יושב ראש הוועדה.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אנחנו אוהבים את טייב. יכולים להגיד עליו מילים טובות כי הוא לא פה.

 << דובר >> אתי דנן: << דובר >> 

זה יהיה במסקנות.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אנחנו יכולים להגיד עליו מילים טובות כי הוא לא פה. אני גם כל יום דואג לשים חולצה של החטופים, גלי ברמן, אח של זיו, אחים מכפר עזה, צעירים, תוססים, מדהימים, היו הלב והנשמה של הדור הצעיר. אחד יותר מצחיק, אחד יותר רציני, אבל משלימים. אנחנו מצטרפים לתפילה שראש הממשלה ישוב ובאמתחתו הסכם לשחרור חטופים, וכמה שיותר להציל חיים.

היום הזה גם עצוב, שחמישה לוחמים מגדוד נצח יהודה, והלוחמים האלה הם מגדוד שחרת על דגלו שילוב חרדים בצה"ל. והם כותבים פרק איום ונורא ועצוב של גבורה וזיכרון, וגם מראים לנו את הדרך. מראים לנו שצעירים חרדים, 10,000 התגייסו דרך עמותת נצח יהודה וגדוד נצח יהודה. אנחנו מצדיעים ללוחמים האלה ומשתתפים בצערן של המשפחות.

אני אומר לך שהדיון הזה, סימון, מרתיח אותי ברמות של כעס אדיר. כשהבאתי את החוק להגנה על סטודנטים במילואים, וטייב נתן לי גב, ומעל 80 חברי כנסת חתמו, וזה יכול להיות 100, אבל שרים לא יכולים לחתום, אמרו לי בוות"ת ובמל"ג, יש פה ות"ת מל"ג בחדר?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

כן.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

מל"ג או ות"ת?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

מל"ג.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אמרו לנו: תשמע, התערבות באקדמיה, חופש אקדמי, עניינים. אמרתי: לא צריך חוק, בואו תראו לי מה אתם עושים. ואז ראינו שאוניברסיטה אחת נדיבה למילואימניקים ומכללה אחת מרושעת. אמרנו: איך יכול להיות? שני מהנדסים לחמו בגבעתי במילואים, יחזרו הביתה, אחד יקבל הקלות, אחד לא יקבל? הבאנו חוק מצוין שעובדים על פיו.

רק מה לא שמתי לב בחוק? לא שמתי לב לפרצה שמוסד אקדמי יכול להפסיק לימודים של סטודנט במילואים בזמן שהוא במילואים. אני כועס על עצמי שלא שמתי את זה בחוק, כי אנחנו עשינו חקיקה שאוסרת פיטורים של עובד במילואים, היינו שמים בחוק הזה איסור הפסקת לימודים של סטודנט שעשה 40 יום. אבל באיזו עזות מצח מוסדות אקדמיים מפטרים ומסיימים לימודים לסטודנט שעשה 100 ימים ו-150 ימים? מאיפה לקחתם את החוצפה הזאת? והמקרה הזה נודע לי גם בתקשורת וגם מחגי שיושב פה לידי, והוא יספר.

מה בסך הכול הוא רצה להיות? עובד סוציאלי, זה נשגב. יש 10%, 20% גברים בעבודה סוציאלית. אני אישית הלכתי לפסיכולוגיה, רציתי לעבור שנה ב' לעבודה סוציאלית, אמרו לי תחזור על שנה א', אבל כבר נולדה לי ילדה, כבר עשיתי תואר בפסיכולוגיה, אבל בנשמה אני עובד סוציאלי. זה דבר נשגב. הוא התקבל במסלול בואו נעודד אנשי מילואים לבוא לאקדמיה. אמרו לו תוציא 80 ו-85. הוא הוציא 79.5. מפסיקים לו את הלימודים על ממוצע 79 ולא 80.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

באיזה מוסד?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

מוסד הדסה. ואני לא רוצה להתלהם על הדסה, כי בטח הם עושים דברים טובים, ואני נותן להם הזדמנות לתקן. לפני שאני מחליט לפעול בכלים הנוקשים, אני פונה עכשיו לנשיאה פרופ' אריאלה גורדון, למנכ"ל שי אברהמי, לפרופ' חיה יצחקי, ראש החוג לעבודה סוציאלית: תקבלו בבקשה את חגי על תנאי לעוד שנה-שנתיים, שיביא ציונים של 75. אם הלב שלו טוב, זה מספיק לי 75. ואם הוא שירת את המדינה חודשיים בסמסטר, אנחנו לא נאפשר את הביזיון שהוא לא יגמור את הלימודים, ואנחנו נפעל בכל הכלים, המשפטיים, הפרלמנטריים, החקיקתיים והציבוריים והתקשורתיים למנוע עוול אחד.

אבל העוול הזה צריך לסמן, היושב ראש. יכול להיות שאני אביא מייד הצעה לתיקון החוק שלנו של איסור הפסקת לימודים לסטודנט, 40 יום. מי שעשה 40 יום מילואים, סטודנט או סטודנטית, לא נוגעים בו, נותנים לו להתמודד עוד שנה, עוד שנתיים. מה כואב לכם? האדם משרת את המדינה, הוא הלך חודשיים מתוך סמסטר, 70% מהזמן. הוא מספר לי, במלחמה הוא מנסה ללמוד. לא תיתנו לו הזדמנות שנה-שנתיים להשלים? הוא צריך לריב איתכם? לאן הגעתם? מה זו ערלות הלב הזאת? והוא לא המקרה היחיד, זו כבר מתחילה להיות תופעה.

ופה אני פונה למל"ג ולוות"ת, יש לכם כלים של אכיפה, האם הכרתם את המקרים האלה? האם אתם פועלים בנושא, ואיך תמנעו אותו? כי אם צריך עוד חוק, נביא עוד חוק. אבל אתם הריבון ויש לכם סמכות ויש לכם פיקוח על המוסדות. אני רוצה תשובות מה עשיתם, אבל אני רוצה ברשותך, היושב ראש, שגם חגי יגיד כמה דברים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני כבר בהתכתבות עם שי אברהמי, רק שתדע.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני לא מכיר אותו, נראה לי שהוא אחלה בן אדם.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הוא היה מנכ"ל מכון וינגייט בעבר.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

הוא אחלה, הוא ספורטיבי, הוא יפתור את זה מיידית. אתה, יש לך קשרים, אתה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תלוי באיזה ענף ספורט, יש ענפי ספורט שעומדים במקום.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

מאז שסימון דוידסון בכנסת, מדינת ישראל זה ספורט, אחרי זה ביטחון, דברים אחרים. אני מת עליך. בבקשה, אני רוצה לתת לו.

 << אורח >> חגי משען מונטיפיורי: << אורח >> 

שלום וברכה, אני חגי, תושב ירושלים, בן 24, נשוי לטליה. אני השתחררתי לפני בערך שנתיים וחצי, מאז אני עושה הרבה מילואים, לוחם וחובש, יוצא חטיבת הנח"ל. אשתי מילואימניקית גם כן מתחילת המלחמה, רצוף. אני כבר מעל 350 יום במילואים במהלך המלחמה. אני אחרי שנה שכמו הרבה לוחמים ומילואימניקים, יצאנו החוצה לתקופה מסוימת ובחרנו להמשיך החוצה הלאה ולבחור לחזור לחיים ולשגרה.

יצא איזשהו מתווה מילואים, שאגב, לא היה רק במכללת הדסה, אלא היה בהרבה מכללות ומוסדות ואוניברסיטאות, שמזמינים מילואימניקים להתקבל אליהם במתווה מסוים שבא להקל עליהם על הקבלה, גם אם הם לא הספיקו לעשות פסיכומטרי או מבחנים אחרים, ומזמין אותם להגיע אליהם. אלא מה? יצטרך להגיע לציונים מסוימים בסמסטר הראשון? אילו ציונים? כל מוסד אקדמי קובע את זה ביחד עם המל"ג, וככה אחר כך צריך לעבור את הציונים האלה.

אני החלטתי להירשם למכללה, מכללת הדסה לעבודה סוציאלית, בתקווה גדולה שלא יקראו לנו ככה למילואים, שנוכל לעשות את זה ביחד עם זה, לשלב את זה, אני מוכן להתאמץ על זה. באמת נרשמתי למוסד, הגעתי למוסד לתחילת שנה א', סמסטר א' לעבודה סוציאלית באיחור של כמעט חודש בגלל שעדיין היינו באמצע תמרון. עד שהתאפסתי והשלמתי את כל החומר, אין בעיה, הייתי על זה, השקעתי הרבה. 

העניין הוא שאחרי חודש וחצי-חודשיים שוב פעם קיבלתי עוד זימון והגעתי שוב פעם למילואים, העניין הוא שעכשיו זה כבר היה הרבה יותר קשה בגלל שזו כבר הייתה תקופת מבחנים והכול. למדתי גם כן בזמן המילואים ובזמן המשימות שעשינו בזמנים לא זמנים, בדרכים לא דרכים, אבל למדתי, השקעתי והגעתי לממוצע ציונים לא כל כך טוב בסמסטר א' במועדי א'. שיפרתי את כל המועדים במועדי ב' והגעתי לממוצע של 79.5. העניין הוא שאפילו לא נתנו לי לסיים את המבחנים של מועד ב' וכבר אמרו לי שאת הדרך שלי אני סיימתי. זאת אומרת שבדרך לשם עדיין לא קיבלתי את ה-79.5, הם לבינתיים אמרו: טוב, הוא לא קיבל את ממוצע הציונים שלו עד כאן, והחליטו להוציא אותי החוצה הלאה וקיבלתי מכתב שמבקש להפסיק את הלימודים שלי.

וזהו, מאז הגשתי ערעורים, הגשתי ועדות, הגשתי הכול בשביל כן להתאמץ שיקבלו אותי. פניתי להמון עמותות של מילואימניקים, המון עמותות, אנשים מאוד משמעותיים בענף, בכלל באוניברסיטאות, במכללות וגם בעולם העבודה הסוציאלית. והמכללה שלי התעקשה וכל ההנהלה גם יודעת את זה, הגעתי לכל התפקידים שם והמקרה הזה הגיע לכולם. אגב, גם לצבא זה הגיע ואנשי צה"ל - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מתי זה קרה? באיזה תאריך זה היה, האירוע הזה?

 << אורח >> חגי משען מונטיפיורי: << אורח >> 

לקראת סוף מבחני מועד ב'. אולי המל"ג ידע להגיד, אני לא זוכר, זה בערך לפני ארבעה חודשים אולי הייתי אומר, משהו כזה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מי יש פה במל"ג? יאיר פה? מה תפקידך במל"ג?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

אני מנהלת פניות ציבור במל"ג ומנהלת את המוקד.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני מבקש ממך, מישהו שיעזור לך, אני רוצה עד שעה 14:00 תשובה ממכללת הדסה על האירוע הזה.

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

יש לנו, אנחנו טיפלנו במקרה של חגי, הוא מוכר לנו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מוכנים כבר? אוקיי, אני אתן לך זכות דיבור עוד רגע. בבקשה, סליחה.

 << אורח >> חגי משען מונטיפיורי: << אורח >> 

באמת האירוע הזה גם עבר למל"ג וגם עבר להמון גורמים, ובסוף ההחלטה הייתה סופית מבחינת מכללת הדסה שרשמה לי מכתב סופי שאין אפשרות לערער עליו גם כן. חשוב לציין שגם הצבא לקח חלק בזה, שגם השתדל, קיבלתי מכתבים מהמפקדים שלי, מדרגות לא דרגות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אתה מכיר עוד מקרים מהמכללה בנושא הזה?

 << אורח >> חגי משען מונטיפיורי: << אורח >> 

יש איתי עוד שותף אחד מילואימניק גם כן שהיה בסיטואציה דומה, שהוא החליט לא להתעקש והחליט להמשיך הלאה למוסד הבא.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

כבר אני אומר לך, מיכאל ביטון נמצא פה, אופירה נמצאת פה, היועצת שלי, אנחנו בשבוע הבא נמצאים במכללה. אני אדאג לזה שאנחנו נלך ביחד, אני אבקש גם מיוסי טייב להגיע איתי, אני נוסע למכללה להיפגש עם הנשיאות - - - מה שצריך.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אלא אם כן הם פתרו את זה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, גם אם הם פתרו את זה, אני רוצה לנסוע.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

ניסע.

 << אורח >> חגי משען מונטיפיורי: << אורח >> 

תודה רבה. חשוב לי להגיד דבר אחד, שהמתווה הזה, יש מתווה של מילואימניקים שזה לא רק במוסד הזה, זה בכלל המוסדות, שמזמינים את המילואימניקים, המל"ג יוצא בהצהרה לקראת המילואימניקים ואומר להם: חבר'ה, יש לכם הקלות מבחינתנו. מה הכוונה הקלות? אתם יכולים להגיע לציונים קצת פחות גבוהים במקצועות מסוימים, יש מקצוע מסוים שאתה יכול לקבל בו עובר בינארי, באים להקל על המילואימניקים. העניין הוא שספציפית במתווה הקבלה למילואימניקים זה המקום היחידי שבו לא רק זה שאין לי שום הקלות כמילואימניק, אלא אומרים לי: לא משנה מה המל"ג החליט, אם אתה רוצה להמשיך אצלנו, אתה תהיה חייב להגיע לממוצע של 80 ולשלושה מקצועות 85. לא הגעת, לא המשכת, נקודה.

אני אחר כך מסתובב בירושלים ורואה על האוטובוסים פרסומות, הפרסומות האלה באות להזמין אנשים מילואימניקים, בואו אלינו, מילואימניקים, מתווה קבלה מיוחד למילואים. יכול להיות שהמתווה הזה מתאים, אולי בסוף המלחמה נוכל לבוא ולהגיד למילואימניקים: מילואימניקים, נתתם מעצמכם, עכשיו זה הזמן שלכם לחזור, גם אם לא הספקתם פסיכומטרי, יופי. העניין הוא שכל עוד אנחנו עדיין מילואימניקים, וככה קרה גם אצלי, איך אני יכול להגיע לציונים הגבוהים האלה כל עוד אני עדיין בשירות מילואים וכלוחם? אתם יודעים אילו משימות אלה.

כלומר, אין לי אפשרות יותר מדי לפתוח עכשיו את המחשב שלי בזמן המילואים וללמוד. כשאפשר, אני עושה את זה, והנה, הגעתי לציון של 79.5 ממוצע, וזה הזעתי דם. אבל אני בא להגיד, אם ככה, איך יעשו החבר'ה של שנה הבאה שיגיעו גם כן דרך מתווה מילואים למכללה הזאת ולשאר המוסדות? יש כאן עניין שורשי שבעייתי במתווה הזה לדעתי שסותר את כל האפשרות של להקל על העניין של מילואימניקים, שגם כן זה באמת היה החוק, בואו נקל על המילואימניקים. אבל שם יש איזשהו דיסוננס, ולכן אני הגעתי לכאן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, אנחנו נטפל בנושא הזה. תודה רבה, יישר כוח על כל מה שאתה עושה. מל"ג, את רוצה להגיב על האירוע?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

מיכל פרי, מנהלת פניות ציבור בשגרה ומנהלת את המוקד הייעודי שהמל"ג הקים בעקבות פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אנחנו מטפלים מאז פתיחת המוקד באלפי פניות של סטודנטים אלינו, אנחנו מסייעים להם בכל מה שצריך, מילואימניקים, מפונים, נפגעי פעולות איבה, ועוד ועוד, בכלל הסטודנטים. חגי פנה אלינו, אני חייבת לציין שזו הפנייה היחידה שהגיעה אלינו בעניין הפסקת לימודים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

היחידה מהמכללה או בכלל?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

בכלל, למוקד לא היו פניות.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

עמנואל סטרבורבדיס, פגשתם את השם הזה?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הנה, הוא פה מולך.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

יש עוד כמה חבר'ה. אולי הם לא יודעים שיש דבר כזה מל"ג, וזו בעיה גם. אולי מרכז המידע שלכם לא מפורסם. אז ביקשנו שתעשו מרכז מידע 24 שעות לסטודנטים, לא יודע אם הקמתם את זה.

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

אנחנו פרסמנו את המוקד הייעודי שלנו בכל הערוצים, גם דרך התאחדות הסטודנטים, דרך האגודות המקומיות, ברשתות חברתיות, יש באתר שלנו מידע רב בנושא הזה, וכל הסטודנטים מוזמנים לפנות אלינו. עכשיו לעניינו של חגי. חגי פנה אלינו, אנחנו פנינו בעקבות הפנייה של חגי למכללה. חגי התקבל ללימודים במתווה, כמו שחגי סיפר, במתווה של המל"ג שמאפשר למוסד לקבל אחוזי חריגה, 5% זה היה השנה, לסטודנטים שלא עומדים בתנאי הקבלה שקבע המוסד. זאת אומרת, חגי התקבל - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

על תנאי.

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

לא, הוא התקבל ללימודים ללא פסיכומטרי, ללא דרישה לבחינה פסיכומטרית, וגם ללא דרישה לבחינה פנימית.

 << אורח >> חגי משען מונטיפיורי: << אורח >> 

נכון, זה היה כל העניין של המתווה שהם מזמינים את - - -

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

המתווה של המוסד שבמסגרתו התקבלת ללימודים הוא מתווה של המוסד. זאת אומרת, אנחנו אישרנו את אחוזי החריגה, המתווה של הלימודים הוא מתווה של המוסד, שהוא קבע שעליך לעמוד בשלושה או ארבעה קורסים במינימום ציונים. אוקיי? עד פה אני צודקת.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

גברתי, אני מבקש לא להאריך בדבר הזה, כי אנחנו לא בבית משפט. הבן אדם הביא 79.5 ואמרו לו 80 והוא במילואים נלחם 300 יום, מה עשיתם כדי למנוע את הזריקה שלו מהמוסד האקדמי? טיפלתם? לא טיפלתם? בלי עכשיו סקירה משפטית.

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

אנחנו פנינו למוסד וקיבלנו את ההתייחסות שלהם פעמיים. ניסינו לבחון מול המוסד איך בכל זאת אפשר.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

יש לכם זכות וטו עליו?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

רגע, תן לי לסיים. לאפשר לו לסיים את הלימודים, וקיימנו שיחה, גם שיחה טלפונית יחד עם הצוות של המוסד, בדקנו מה אפשר לעשות. מהמוסד נמסר לנו שבשל נסיבות אקדמיות ואחרות הם לא יכולים לאפשר לחגי המשך לימודים.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

כלומר, הם המילה האחרונה, לא אתם?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בסדר, הבנתי, אנחנו צריכים לטפל מולם.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני שואל אותך, מי המילה האחרונה? את מבקשת מהם טובה או שאת אומרת להם: אני מודיעה לכם, תקבלו אותו?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

אני לא יכולה לאכוף על מוסד.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

למה? יש לכם כלים.

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

לא.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

החוק נתן לכם סמכות למנוע עוולות לסטודנטים.

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

המל"ג יכולה לבחון שהמוסד פועל לפי החוק ולפי כללי זכויות הסטודנט.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אבל איזה כלל? לשים ציון 85 ללוחם שיתקבל ללימודי עבודה סוציאלית בשנה שהוא עשה 300 ימי מילואים זה כלל הוגן? גם התקבלת, גם נכשיל אותך מראש? הבן אדם התקבל, שיעבור ב-70 שנה א', מה אכפת לי? מה, 70 זה לא מכובד במדינת ישראל? שמים עליו כלל של 85, 80 והוא מביא 79.5 וזה לא דבר שאתם תטילו את כובד משקלכם? מה, אתם יועצים של המוסדות? עשיתם עוול לסטודנט, תתקנו את זה. או שתגידו, אנחנו נותנים לכם הוראה לתקן, או שנביא את החוק, או שנלך לשם. אי אפשר ככה. אנחנו צריכים אתכם אגרסיביים, בשביל זה שמנו בחוק שהמל"ג, יש לו סמכויות אכיפה על עוולות לסטודנטים במילואים, זה מופיע בחוק.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

טוב, אנחנו נטפל בזה באופן אישי בנושא הזה, אני מבטיח לך, גם מיכאל נמצא פה. אני רק רוצה, למרות כל ההרגשה השלילית הזאת, להגיד שבנושא של החקיקה הזאת, המל"ג הלך איתנו.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

הוא הלך, היה פה בחור והיה נחוש, אבל יש לנו פרצה, הפסקת לימודים. היינו שמים בחוק: לא יפוטר, לא יסיימו לימודים לסטודנט של 40 ימי מילואים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בוא נוסיף את זה.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני אביא את ההצעה, אני אביא את זה איתך ועם טייב מיידית בפטור מהנחה, מיידית, חקיקת בזק.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אין ברירה כנראה.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

מה זה הדבר הזה? אבל איפה ההיגיון? איפה הלב? למה אנחנו הולכים פה לחוקים? איפה הלב של מי שרואה אדם כזה 300 ימים במילואים ורוצה לתת את הלב ואת הנשמה לקהילה ולציבור ועל 79.5? אני אעשה את האירוע קצת פחות עצוב. אתה מכיר את ראובן ושאולי בצום של יום כיפור במערכון? הוא אומר לו, על חתיכת בצל אתה פוסל אותי? על 0.5 ציון האדם הפסיד את החלום שלו להיות עובד סוציאלי, זה צדק במילואים? אלה סיבות אקדמיות? זו הוגנות? זה תיעדוף אנשי מילואים?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

אני חושבת שאם יש פה נציגים של המוסד הם יכולים להסביר יותר טוב ולנמק מהן הנסיבות האקדמיות והאחרות.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

איפה? יש נציגים?

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

לא, אבל איפה אתם? מה, אתם בשווייץ?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני קורא, אם יש בזום נציג של מכללת הדסה, אני מזמין אתכם, אני מייד אעלה אתכם, בבקשה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

עדיף שיבדקו את עצמם ו - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אבל אני רואה שאין, אני כבר אני כבר עם המנכ"ל שם, הם כבר מבינים את האירוע. אני רוצה להעביר את זכות דיבור לסרן אריק בידר, סטודנט באוניברסיטה העברית, בבקשה. שלוש דקות.

 << אורח >> אריק בידר: << אורח >> 

קוראים לי אריק בידר, אני סטודנט שנה א' בתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית, אני משרת מילואים, בשנה האחרונה הייתי 50-50, איפשהו באמצע בקמפוס בין המילואים. אני רוצה להגיד קצת מהחוויה האישית שלי, שבסופו של דבר, הרבה פעמים המילואים, כמה זה נשמע שאתה יוצא לאיפה שהוא, הבעיה המרכזית היא שאתה יוצא מהלופ, אתה יוצא מהלופ הלימודי, אתה יוצא מהלופ החברתי, אתה יוצא מהלופ של העבודה, אני גם עצמאי. אתה יוצא מכל הלופים, ואז כשחוזרים, אתה חוזר לאוניברסיטה ואתה פשוט נמצא באובדן הבנה של איפה אתה נמצא.

אני יכול להגיד שהיום באוניברסיטה העברית אין שום פעילות אקטיבית לעזור למשרת המילואים. היום משרת המילואים צריך לרדוף אחרי המוסדות האקדמיים כי הם לא מקבלים נגיד מידע מי חוזר ממילואים, הם לא יודעים מי חוזר ממילואים. אם היום האוניברסיטאות היו פועלות באופן אקטיבי, לא באופן פסיבי, והיו מקבלות את המידע והיו אומרות: היי, שלום לך, אריק, חזרת מהמילואים, אנחנו רוצים לעזור לך, תבוא לדיקן הסטודנטים ואנחנו רוצים להציע לך - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אבל את זה סידרנו אני חושב. נכון, זה סודר?

 << אורח >> אריק בידר: << אורח >> 

זה לא קיים היום.

<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זה לא היה, אבל סידרנו את זה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

איך אתה יודע שזה לא קיים?

 << אורח >> אריק בידר: << אורח >> 

לא קיים היום באוניברסיטה העברית, אני אומר את זה, לא קיים היום, לא קורה היום.

 << אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >> 

סימון, יש עיכוב של הנתונים שאכ"א אמורים להעביר. כל המוסדות מדווחים על עיכובים של הנתונים שאכ"א אמורים להעביר.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אתה נציג של אכ"א?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תכף אני אתן לך זכות דיבור בנושא הזה. אני, בזיכרון שלי, מיכאל, נכון? הנושא הזה של העברת מידע של מי נמצא במילואים, מי חוזר במילואים, סידרנו את זה פה בוועדה.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

כן, ביקשנו מאגר נתונים, וגם ביקשנו ממפקד מערך המילואים בצה"ל לקחת אחריות על שמירה על הזכויות של סטודנטים במילואים. והחוק שהבאנו זה על דעתם של הצבא, אנחנו לא הסכמנו להביא חוק שהצבא לא מאשר אותו. אתם צריכים לפעול פה מול המוסד הזה, אתם צריכים להראות לנו שזה לא ייתכן שפגעו לכם בחייל מילואים.

 << אורח >> אריק בידר: << אורח >> 

אני אגיד עוד נקודה אחת. בסופו של דבר, היום, סטודנטים שנה א', אני מבין את כל העניין של החופש האקדמי וכדומה, היום האוניברסיטה מאפשרת חופש מוחלט למרצים להחליט מה הם עושים בהיבט ההערכות החלופיות בשנה א'. אני פניתי באופן אישי למרצים שלי בבקשה לקיים הערכה חלופית למשרתי מילואים. אחד המרצים אפילו פנה אליי בתשובה אחרי תקופת זמן מסוימת של כמה ימים, הוא פנה אליי ואמר לי: אני חייב להגיד לך שאני חושב שהמבחן משרת הכי טוב את משרת המילואים. בלי שום יכולת לפרוס את תקופת המבחנים שלי, אני חוזר בדיוק למועדי ב', שלפי תקנוני רוב האוניברסיטאות אני צריך להתחיל את מועדי ב' ולהסתדר איכשהו עם מועדי ג', בלי שום יכולת לקבל גם מועד ד', אני לא יודע עכשיו שאני חוזר בתחילת - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

ואתה פנית אבל?

 << אורח >> אריק בידר: << אורח >> 

פניתי, אני נציג באגודת הסטודנטים שלי ופניתי וגם אני מנסה לקדם את זה דרך האגודה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

פנית אבל לאוניברסיטה עצמה או למל"ג?

 << אורח >> אריק בידר: << אורח >> 

פניתי לאוניברסיטה עצמה, כי בסופו של דבר רוב המתווה הזה הוא מתווה של האוניברסיטה. מתווה המל"ג לדוגמה בהרבה דברים אחרים הוא יותר גמיש, אבל הוא פחות מאפשר, צריך להגיד את זה. ולכן אני אומר, צריך פה להחליט איך המל"ג הולך לאכוף את הדברים האלה אל מול אוניברסיטאות גם אם מדובר במתווה של האוניברסיטה. בסוף האוניברסיטה צריכה להחליט איך היא עוזרת למשרתי המילואים והיא צריכה לעמוד מאחורי המילים שלה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, תודה רבה. אנחנו נעבור בזום לפרופ' ניסים בן דוד. קודם כול, ברכות על המינוי, יו"ר הוור"מ החדש, ותודה רבה לפרופ' יפעת ביטון שמעבירה לך את השרביט כמו שאומרים. בבקשה, אדוני.

 << אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >> 

תודה, חבר הכנסת סימון דוידסון, חברי הוועדה, תודה על ההזמנה לדיון. אני רוצה להביע את הצער על נפילת חמשת החיילים ולשלוח איחולי החלמה לפצועים. אני רוצה קודם בדיון הזה, לא באנו מוכנים לדיון הזה, אבל אני רוצה רק להגיד שעצם העובדה שהוא נפתח בזה שהמוסדות האקדמיים עושים, אלה לא מוסדות אקדמיים, זה מוסד אחד. יש 330,000 סטודנטים בארץ, וכשלוקחים סטודנט אחד-שניים שקרה אירוע שאין לנו גם את כל המידע על מה שקרה שם ומטיחים בכל המוסדות האקדמיים, אתם עושים ואתם לא, והופכים אותנו למין שק חבטות שבכל פעם צריך לחבוט בו במסגרת ועדות של הכנסת, לחוקק חוקים, אני רוצה לומר שזה משהו שהוא חוטא למציאות, חוטא למה שאנחנו עושים וכמה שאנחנו נרתמים.

אני רוצה לומר שכשאני נכנסתי לתפקיד נפגשתי עם קצין מילואים ראשי והצוות שלו, הגענו להסכמות, גובש מענה שמותאם לצרכי חיילי מילואים במסגרת אקדמית, וזה משקף איזון בין צרכים ביטחוניים לצרכים אקדמיים. ואני רוצה גם לומר שההתערבות הזו של הצבא במה שקורה היא התערבות שאני יכול להבין אותה לנוכח המצב של מלחמה מתארכת והקשיים שיש בה, אבל כמו שהמוסדות האקדמיים לא מתערבים לצבא, מאות אלפי סטודנטים מתגייסים לצבא, לא באו לראשי המערכת האקדמית ואמרו לצבא איך לנהל את המלחמה, הצבא לא צריך להגיד למוסדות האקדמיים איך - - -

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אדוני הפרופסור המכובד, אני רוצה לקטוע אותך ולומר לך ראשית שלא הצבא התערב לכם, כנסת ישראל התערבה לכם, וכנסת ישראל היא הריבון גם של המל"ג והות"ת. ואנחנו יודעים על מכללות שעושות את העבודה כמו שצריך, ואנחנו מסירים את הכובע בפני אנשי האקדמיה שיודעים לרומם את מעמדם של אנשי המילואים בקרבם. אבל אפילו על מקרה אחד של עוול הכנסת לא תרפה, ואנחנו רוצים להסיר את העוולות האלה לאפס.

וההשוואה בין התערבות שלך בצה"ל לבין צה"ל מתערב אצלך, לא, איש המילואים לא מתערב אצלך, הוא משמיע זעקת אנשי המילואים, הוא משמיע את כאבם. לא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל שלוחמים עשו שנתיים מילואים, לא היה בשום מלחמה בישראל יותר מ-60 ימי מילואים. אני בן 55, כל החיים עשיתי מילואים. הייתי קצין, 40-30 יום. האדם עשה 300 ימי מילואים ומישהו מדיח אותו מהאקדמיה? אולי זה לא אצלך, אולי בחלקת עולמך אתה רגיש, ואני גאה בך שפגשת את קצין מילואים ראשי, אבל אתה צריך להוקיע ולבער את האפשרות שמישהו פעל ככה נגד אדם ששירת 300 ימי מילואים.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >> 

וגם אתם צריכים להתבייש בזה שכל פעם אנחנו צריכים להגיע לכנסת כדי לדבר.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

חברי כנסת יכולים להתפרץ, רק הם.

 << אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >> 

אני רק רוצה להשלים, ואני רוצה לומר שהייתי שמח, חבר הכנסת ביטון, אם היית פותח את הדיון בזה שכל הגופים האקדמיים עשו מאמצים עצומים.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

פתחתי, אולי אתה לא היית, לצערי אתה לא נמצא בדיון. אני פתחתי ואמרתי, היו מכללות ואוניברסיטאות שעשו שטיח אדום למילואימניקים וכאלה שעשו עוולות ולא היה שוויון, ולכן הבאנו את החוק. אם אתה רוצה לדייק, התחלתי במילה טובה למי שעשה טוב.

 << אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >> 

בסדר, אם זה נאמר, זה הדבר הראוי. זאת אומרת, יש פה משהו נקודתי שיכול להיות שהוא ראוי לטיפול, לי אין את כל המידע על מה שקרה שם. אבל באופן כללי אנחנו עושים מאמצים עצומים, באמת, מסלולים במקומות אצלי, במכללה שאני עומד בראשה, מסלול לחייל בודד, כל חייל בודד שהשתחרר ממילואים קיבל הצמדה אליו לאורך כל המסלול, ואין חייל שלא הצליח, למעט אחד שעשה מאות ימי מילואים שקצת נדחס עם התואר שלו.

זאת אומרת, יש פה מאמצים שאנחנו עושים, גם עולים כסף וגם עולים במאמץ והירתמות של מרצים ומה לא עושים כאן, הופכים עולמות כדי לעזור. עכשיו באים בוועדה הזאת והופכים אותנו, המוסדות האקדמיים, לאיזה גוף שצריך לחבוט בו, אנחנו לא עושים את מה שצריך. אנשים הולכים למילואים, שאנחנו יודעים, אנחנו יודעים את הכאב הגדול של חיילי המילואים, אנחנו נרתמים בכל דרך, הדיקנים, בסיוע פסיכולוגי, מה אנחנו לא עושים כדי לעשות? תגידו את זה קודם.

ולגבי טיפול נקודתי נטפל, אבל זה לא צריך להיות ברמה של חקיקה. חקיקה זה דבר קשיח, חקיקה זה דבר שמתאים לזמן מסוים, לזמן אחר לא, אבל אין גמישות לקבל. ומי שמכיר את המוסדות האקדמיים בצורה טובה, אלה המוסדות האקדמיים, אלה לא חברי הכנסת גם, עם כל הכבוד.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז. תודה רבה ושיהיה המון בהצלחה בתפקיד. רק אני אסיים במשפט שמה לעשות? זה תפקידנו פה בכנסת, אחד מהתפקידים הוא לבקר, ורוב הדברים שאנחנו מטפלים בהם מגיעים מהציבור, והציבור פה שנמצא הוא המילואימניקים, הסטודנטים. ואני התחלתי את דבריי בזה שהמל"ג היה שותף מלא, ורוב המוסדות מטפלים בכפפות של משי ובעזרה גדולה מאוד לסטודנטים והסטודנטיות שמשרתים במילואים, אבל עדיין, אם יש נקודה כזאת או אחרת, צריכים לטפל בה, לא צריכים להיפגע.

זה לא משהו אישי, זה משהו שאנחנו עושים למען המילואימניקים ששומרים עליך ועליי ועל מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לחבק אותם ולהודות להם ולהוקיר להם את זה בעזרה, לא בדיבורים. דיבורים זה נחמד, אבל עזרה. אנחנו נעשה את זה ביחד. אני מבין קצת את התזוזה בכיסא, אבל סך הכול רובם הם בסדר. תודה רבה, אדוני, ושיהיה המון בהצלחה. אני אעביר את זכות הדיבור לעמנואל.

 << אורח >> מנו סטרבורבדיס: << אורח >> 

שלום לכולם, קוראים לי מנו סטרבורבדיס. אני סטודנט למשפטים במכללת נתניה, אני מילואימניק ממש בזה הרגע. אומנם אולי לא רואים, אבל אני כבר בשבוע השני בסבב השלישי שייגמר ב-321 ימי מילואים, אני לוחם בחטיבה 551. הגעתי לדבר על הנושא שאני חושב, אני שמח לראות גם שהמון המון אנשים הגיעו לכאן וזה מעניין אותם. אני כן אגזול מדקותיי כדי להשתתף בצער המשפחות שיקיריהן נפלו, ובכלל, כלל המשפחות השכולות, ולאחל להחלמת הפצועים ולחזרת כל החטופים והחטופה במהרה.

אני כן אגיד שאני חושב שעל הרבה מאוד מהדברים כבר דיברו וידברו, הבעיה המרכזית שלי, אני חושב, עם כל מה שקורה כאן, זה שקצת לקחו אותנו כאיזשהו סוג של פלקט שקראו לו מילואים, קראו לנו מתווה, ובזה אנחנו מתחילים ומסיימים את ההקלות וההטבות שמגיעות לנו. ואני חושב שגם בכל השיח שהיה כאן לפני כן הדבר שבלט לי הוא הרצון להגיד עד כמה עושים. אני חייב להגיד שמוסדות מסוימים, ביניהם גם מכללת נתניה שאני לומד בה משתדלים מאוד. זאת אומרת, הם כן משתדלים להיצמד למתווה וכן משתדלים לעשות גם את המעבר, אבל אני חושב שאולי השאלה המרכזית שהם לא שואלים היא מה אני יכול לעשות עבורך ולא כבר עשיתי ואנחנו עושים ואנחנו נעשה וכולי.

הבעיה המרכזית אולי היא שהחליפה הזאת שצריכה להיות מותאמת לכל סטודנט היא חליפה שכרגע משייכים אותה לכלל ציבור המילואימניקים שלומדים, ובעיניי, היכולת של מכללה לבוא ולומר: אני רואה אותך, אני רואה את הסטודנט שכרגע שירת 100 ימים ו-200 ימים ו-300 ימים, ואני מבינה שהסיטואציה היא שונה בין סטודנט לסטודנט, ואני רואה אותך כסטודנט שלומד רפואה, שיש לו איזשהו פרקטיקום שהוא צריך להגיע בו גם לכמות שעות מסוימת ולדברים שהם מאוד מאוד ספציפיים, או בעבודה סוציאלית או במשפטים, ואנחנו באמת באמת מבינים שיש כאן צורך שהוא אחר, צורך שהוא קונקרטי לסטודנט הספציפי, ומצליחים גם לראות מעבר לחוק הכתוב ומעבר לדבר הקשיח שדיברנו עליו.

בנוסף, האמירה שאנחנו אומנם אוהבים אותה בימי שגרה, אבל כנראה שפחות בימים מהסוג הזה, חופש אקדמי, זה צמד מילים שהוא מאוד מקשה על היום-יום שלנו כסטודנטים, במיוחד לסטודנטים שכחלק מהמתווה, והנה אני מספר סיפור אחד מיני, שכחלק מהמתווה אנחנו באמת נפגשים עם מצבים שבהם סטודנטים מקבלים את האפשרות להערכה חלופית במקצועות שהם אינם חובה, ועדיין לאור חופש אקדמי מרצים מרשים לעצמם שלא לתת חלופות אקדמיות. ולסיכום אני אגיד, אני חושב שהסטודנטים - - -

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

מה זאת אומרת? שהם מפירים את החוק?

 << אורח >> מנו סטרבורבדיס: << אורח >> 

חד וחלק.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אתם מודעים להפרה הזאת?

 << אורח >> מיכל פרי: << אורח >> 

פנו אלינו למוקד בעניינים האלה, כי כל פנייה כזאת מטופלת על ידינו.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

תפנה בבקשה, מנו.

 << אורח >> מנו סטרבורבדיס: << אורח >> 

אנחנו נפנה, יש לי פה רשימה של לא מעט סטודנטים שזה קרה אצלם.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אני גם מבקש מארגוני המילואים לתת לכל חיילי המילואים את המוקד של המל"ג לתלונות על פגיעה ועוול בזמן מילואים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מנו, תודה רבה. רק אני רוצה לציין לזכותו של פרופ' הארט ממכללת נתניה, נפגשתי איתו בשבוע שעבר בנושא הזה, שליבו פתוח והוא עוזר וכל מה שצריך, ואם יש משהו, אפילו בקטנה, שאפשר לתקן, הם יעשו את זה.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

יפה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בנקודה הזאת של מכללת נתניה, באמת לזכותם. אני אעביר את זכות הדיבור לעודד רבינוביץ' מהטכניון שרוצה להגיב.

 << אורח >> עודד רבינוביץ': << אורח >> 

צוהריים טובים, עודד רבינוביץ', משנה בכיר לנשיא הטכניון, יו"ר פורום הרקטורים של ור"ה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני רק רוצה להגיד משהו על הטכניון. אתם באמת הייתם הראשונים שהרמתם את הכפפה ונתתם באמת מעל ומעבר לסטודנטים. אני ראיתי את זה בעיניים שלי, גם הגעתי כדי להיפגש עם הנשיא, אני חושב שגם איתך נפגשתי, וראיתי מה אתם עושים מ-7 באוקטובר, לא רק בנושא של עזרה למילואימניקים, גם בנושא של, אני לא יכול להרחיב, אבל כל הנושא של הנדסת תוכנה שם, מה שהם עשו עבור הצבא, זה באמת להוריד בפניכם את הכובע. עכשיו אתה יכול לדבר.

 << אורח >> עודד רבינוביץ': << אורח >> 

תודה. אני רוצה להמשיך את הקו הזה שהתחלת. אנחנו לא עצרנו בטכניון, ובתור פורום הרקטורים, ואחר כך צירפנו אלינו את כל המוסדות האקדמיים בארץ, בנינו מענה למשרתי המילואים באקדמיה, מענה רוחבי, מקיף, רחב, שנוגע בהרבה מאוד היבטים של הלימודים באקדמיה, מענה שקיבל את הברכה של קצין מילואים ראשי שהיה שותף לעשייה הזאת, קיבל את הברכה של מל"ג ואת הברכה של שר החינוך, ועומד בכל הוראות החוק. המל"ג הוציא את המתווה הזה לדרך מתוך אמון במוסדות שאמר תצאו ותעשו, אנחנו עוקבים, עינינו פקוחה, אבל שר החינוך עצר את זה לפני חקיקה, אלא פשוט אמר אנחנו סומכים עליכם, תצאו לדרך.

הנושא הזה עלה בסתיו של השנה שעברה עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ה, והמסרים שאנחנו מקבלים מפניות הציבור במל"ג ומקצין מילואים ראשי הם שמאז שהנושא הזה עלה, כמות הפניות וכמות התקלות ירדה כמעט לאפס. אנחנו לעולם לא נגיע לאפס המוחלט, תמיד יהיו מקרים שצריך לטפל בהם פרטנית, אבל אנחנו ערוכים לדבר הזה, וברוב רובם של המקרים אנחנו מטפלים. כשיאיר או מיכל מציפים בעיות, אנחנו מטפלים, אנחנו מטפלים מול כל המוסדות, וכולנו מיושרים סביב הדבר הזה. מוסדות שרצו לתת מעבר למה שכתוב בתקנות נתנו מעבר. ואנחנו בראייה רחבה, בראייה של כ-50,000 או 60,000 סטודנטים משרתי מילואים, אנחנו בנינו מענה שנותן להם תשובות.

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

פרופ' רבינוביץ', אנחנו גם היינו בקשר בראשית הדברים, וגם הרוח של הפעולה שלכם כמוסד היא באמת הייתה סמל ומופת לאחרים, להבין את גודל השעה ולפעול עוד לפני שמישהו פנה אליכם בחוקים או בסמכות. האם לא הגיוני שאתם תוציאו הוראה או הנחיה שחייל שעשה מילואים, נניח 50 יום, 60 יום בשנה, לא יסיימו את לימודיו באותה שנה ויאפשרו לו לפחות שנה אקדמית נוספת לתיקון כל חובותיו וכדי לעמוד בכללים ובסטנדרטים שהוצגו לו? האם זה לא סביר שאדם שנעדר כמעט סמסטר שלם יקבל שנה נוספת אקדמית לתקן ולהשלים את מה שהוא צריך להשלים? האם זה לא הגיוני, והאם אתם תפעלו לתת הנחיה כזאת?

 << אורח >> עודד רבינוביץ': << אורח >> 

ברשותך, חבר הכנסת, אני לא רוצה להיכנס לתוך נושא שהוא בטיפול של עמיתים שלי, של מוסד אקדמי אחר, אני לא מכיר את הפרטים ואני לא חושב שזה נכון בסיטואציה כזאת להתייחס למה שהם עושים שם. אני רוצה אבל להעיר עוד כמה נקודות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אנחנו פשוט לחוצים מאוד בזמן. אני ממש ממש מתנצל.

 << אורח >> עודד רבינוביץ': << אורח >> 

היושב ראש, תן לי 30 שניות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

30 שניות קיבלת, 28.

 << אורח >> עודד רבינוביץ': << אורח >> 

שם המשחק בסיפור כאן הוא איזון בין הרצון הכן והאמיתי והטוב של כולנו ללכת לקראת אנשי המילואים לבין השמירה על התואר שלהם והשמירה על יכולת ההעסקה שלהם. הדבר האחרון שאני רוצה להגיע זה למצב שיהיו מעסיקים שיבואו ויגידו: זו תעודה אקדמית של משרת מילואים ואני לא לוקח אותו לעבודה. אנחנו כל הזמן חיים באיזון הזה, האיזון הזה הוא מה שמניח אותנו לקבוע גבולות ולקבוע מסמרות בדבר הזה. ואנחנו עושים את הכול כדי לשמור על הסטודנטים משרתי המילואים גם בטווח הקצר של החזרה מהשירות וגם בטווח הארוך של התעסוקה אחרי הלימודים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז. פרופ' רבינוביץ', תודה רבה רבה, יישר כוח על מה שאתם עושים, תודה רבה. אני אעבור לסיון קורן, יושבת ראש התאחדות הסטודנטים הארצית. בבקשה, סיון.

 << אורח >> סיון קורן: << אורח >> 

תודה. אני יודעת שיש הרבה דוברים, אני אעשה את זה הכי קצר וענייני שאני יכולה. אפשר להתפלפל עד מחר על מתווים, תוכן, נקודות, מה כן נכנס, מה לא נכנס. יש סיבה ברורה שאנחנו מבקשים מתווה אחיד לכל המוסדות, והסיבה הזאת, נגעו כאן בכל מיני נקודות, שאולי הדבר הזה יסכם את זה, חד וחלק, לאמירה מאוד ברורה: אסור לפגוע במשרתי מילואים באקדמיה בישראל, נקודה, סוף פסוק. לא להעיף אותם מהתואר שלהם, לא משנה מה הם לומדים ואיפה הם לומדים, צריך להתגמש איתם ולתת להם את ההזדמנות, אפילו על חשבון גרירת קורסים לסמסטר הבא, לא לצאת מהמוסד האקדמי, זה באחריות המוסד. והמל"ג צריך לגבות את האירוע הזה, זה פשוט לא הגיוני.

הדבר השני זה שצריך בשנת 2025 לדעת כבר להביא התאמות נורמטיביות, נורמליות, לסטודנטים שכבר כמה שנים נמצאים במצב חירום. לא הגיוני שכל פעם חוזרים לאותה נקודת בסיס בשולחן המשא ומתן לבקש את הזכויות של הסטודנטים פה, זו פשוט הזיה שכל פעם מחדש צריך לשכנע אותם למה להביא הערכה חלופית כזאת או אחרת, או למה אנחנו צריכים עכשיו איזשהו מתווה אחיד כי דין סטודנט ברייכמן זה דין סטודנט בספיר, נקודה. לא ברור. למה, בטנק הם לא משרתים ביחד?

ולחברנו מהטכניון אני רוצה להגיד איזה משפט. בעלי לומד בטכניון, עשה 300 ימי מילואים, הביאו לו אחלה הערכות חלופיות. המוסד הנחשב ביותר במדינת ישראל למדעים ולטכנולוגיה ידע להביא לבעלי הערכות חלופיות, תודה לכם. זה אומר שאפשר לעשות את זה בכל מוסד. תודה רבה. למה אי אפשר שהמרצה ידע להוציא מהכיס הערכה חלופית? חמש שנים אנחנו במשברים אחרי משברים, אחרי משברים, אחרי משברים. די כבר, באמת שנחנקנו מזה.

וצריך להגן על המילואימניק גם בשנה שעוקבת למילואים. בסוף אי אפשר, כמו שחבר הכנסת ביטון אמר, אי אפשר להתייחס לזה עכשיו משנה אקדמית לשנה אקדמית. יש פה סטודנטים שהיו בלבנון בקיץ ולא הייתה להם חופשת סמסטר, יש כאן סטודנטים שנמצאים בסבב חמישי ושישי של מילואים, מי שמע דבר כזה בכלל? אני רק רוצה להגיד שאי אפשר לתת למוסד כל כך הרבה כוח לעשות מה שהוא רוצה.

ובגלל זה, ואני אענה שנייה לפרופ' ניסים שאמר פה בזום בצורה מנותקת למדי מכל האירוע הזה שזאת התחושה שלנו. תתביישו לכם שאנחנו צריכים כל פעם להגיע לכנסת ולדבר עם אנשים שיעזרו לנו לקדם דברים כי אתם פשוט לא מוכנים לרדת ממגדל השן שלכם. אנחנו במצב משבר כל כך הרבה זמן, זה מאלץ אותנו לחשוב על פתרונות יצירתיים. די כבר. מי חשב שנגיע לאירוע הזה?

אני רוצה לסיכום להגיד, יש 70,000 סטודנטים וסטודנטיות שמשרתים במילואים והיד עוד נטויה, אנחנו כבר לא באירוע של עשרה ימים בשנה. לא הגיוני שהאקדמיה לא רק שלא תעמוד לצידנו, תערים עלינו כל הזמן קשיים, עוד ועוד קשיים בניסיון לסיים את התואר. וחליפה אישית זה לא עובד, בואו נוציא את הבולשיט הזה מהמשוואה, אוקיי? צריך פה מתווה אחיד לכולם שיגדיר פתרונות יצירתיים לכולם ויקבע באופן חד משמעי שמדינת ישראל רואה את דור העתיד שלה כמשרתי מילואים עכשיו וכמרכיבי הכלכלה והחברה ממש ממש בעתיד הלא רחוק. ואנחנו לא רק מצפים, אנחנו גם דורשים את זה, ותודה רבה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תודה רבה. אנחנו נעבור למתנאל חגואל ממכללת הרצוג. בבקשה.

 << אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >> 

שלום וברכה לכולם, אני מצטרף לכל התנחומים שדיברו עליהם מקודם. אני גם אפתח בגילוי נאות שחבר הכנסת סימון, יו"ר הוועדה, היה הבוס הראשון שלי בכיתה ט', מתוך ההיכרות בתוך הדבר הזה. אבל בנוסף לזה, אני גם באמת יו"ר אגודת סטודנטים במכללת הרצוג, מקודם דיברתי עם יאיר מהמל"ג, והוא עושה לי: כן, אתם המכללה עם אחוזי המילואים הכי גבוהים שיש. בקמפוס הגברים שלנו מעל 80% משרתי מילואים, בקמפוס הנשים גם אחוז מילואים מאוד גבוה, וזה איכשהו מצטמצם לאזור ה-60% מקצה לקצה. אני לא מדבר על נשות מילואים וכולי.

אגב, אלה נתונים שהמוסד אוסף בפני עצמו, כי לרדוף אחרי אכ"א לקבל את הנתונים לוקח זמן. וזה משהו שהוא לא רק המוסד שלנו, מכללה לחינוך קטנה, זה משהו שהוא קיים פה אצל כולם. בהמשך למה שדיברנו פה על נתונים, שהמוסד צריך לדעת, לא צריך לדעת. המוסד רוצה לדעת, יש לו, לצערי הרב, את החסמים שהוא לא מקבל את זה.

אבל מעבר לדבר הזה, אני חייב להגיד לכם, חברי הכנסת וכל המכובדים שנמצאים כאן, אנחנו במצב אבסורדי. אנחנו כל שנה מחדש מגיעים לכאן, בתחילת שנה, בסוף שנה, מדברים על המתווים, מדברים על הצורך, על מילואימניקים, המל"ג אומר ככה, ור"ה אומרים ככה, ור"מ אומרים ככה, ות"ת אומרים ככה, זה פוגע ככה. וכל פעם מגיעים לאיזה מתווה מסוכם וכל שנה מחדש צריך להתחיל לריב על זה, כל שנה מחדש אנחנו צריכים להגיע לדיון כדי להחליט מה עושים.

ואנחנו חמש שנים חיים מחירום לחירום לחירום, אם זו קורונה, אם זו המלחמה, אם זו התקפה באיראן, הייתה מלחמת 12 הימים, עם כלביא. סטודנטים, נפגע להם הבית, סטודנטים לא ידעו, רגע, יש לי עכשיו מבחנים? אני מגיע לקמפוס? איך אני יכול להגיע לקמפוס? מי לוקח את האחריות על זה? והמוסדות האקדמיים אמרו: רגע, אנחנו מחכים להנחיות של פיקוד העורף, מה אנחנו עושים? נותנים הנחיות, מבטלים אותן לאחר 12 שעות שהן ניתנו, מבטלים את ההנחיות שניתנו.

סטודנט במצב נפשי על הפרצוף, בכלל בשנתיים האלה, כמו כל עם ישראל. תחשבו על סטודנט שהוא גם משרת מילואים, גם סטודנט שהוא לא משרת מילואים אבל חבר שלו משרת מילואים. אצלנו במוסד יש עשרות הרוגים, אני לא רוצה להגיד את המספר המדויק, אבל באמת, חברים שלי לספסל הלימודים שהיום הם תמונה בלמעלה של הכיתה, חברים שנופלים בלחימה ואחר כך אתה צריך לחזור ללימודים. נכון, יש את זמן העיבוד, נכון, אבל אחר כך לחזור לזה כמו שצריך, ומדברים איתי על רמה אקדמית? מדברים איתי על חצי אחוז? אלה דיבורים כל כך מנותקים.

ופה אני מבקש מהריבון, מהכנסת, שהגיע הזמן לעצור את הקרקס הזה והגיע הזמן להגדיר בחוק ההשכלה הגבוהה או בחוק זכויות הסטודנט, מה שהייעוץ המשפטי יגיד, להגדיר מתווה חירום מדויק, מתווה חירום שיהיה אפשר בלחיצת כפתור להחליט, עכשיו זה מה שעושים. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, תודה רבה. אנחנו נעבור ללב ליטבק, סטודנט שנמצא בזום. גילוי נאות, הוא משרת במילואים עם היועץ שלי. בגלל שאתה עם אלכס במילואים, במקום 3 דקות יש לך 2 דקות.

 << אורח >> לב ליטבק: << אורח >> 

בסדר גמור. צוהריים טובים לכל המכובדים, שמי לב ליטבק, אני לוחם מילואים, אני בן 36, סטודנט בבר אילן, אבא לארבעה ילדים, ומשרת מילואים מעל 300 ימים. בהמשך לכל הדברים שהעלו, יש עוד שתי נקודות על המתווה. הראשונה היא מימון הלימודים שב-2024-2023, בתשפ"ד, קיבלנו בקיץ מימון על השנה שהלכה לנו, השנה טרם פורסם דבר. אני אישית צפוי לאבד השנה את סמסטר א' השלישי ברציפות. כמובן שאני משלם על כולם, נכשל בכל הקורסים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

איפה אתה לומד, לב?

 << אורח >> לב ליטבק: << אורח >> 

בבר אילן, שהיא אוניברסיטה חבל על הזמן מבחינת היחס לסטודנטים. הדבר השני הוא המדרגות במתווה. יש מדרגות, 30 ימים, 60 ימים, 120 ימים, כרגע 120 ימים היא המדרגה הכי גבוהה שזכאים לה, ואין כפל הטבות. בתחילת 2024 כבר הגענו ל-120 ימי מילואים, ומאז כל קורס שאני לא ניגש אליו או לא מגיע, הוא פשוט הולך לפח. אני חושב שצריך להמשיך את המדרגות גם ל-150, 180, 250 וכך הלאה, כולל כפל הטבות משנה לשנה, כי אחרת אין סיכוי, כי אני כבר שלוש שנים לא מתקדם בתואר.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לב, אנחנו מטפלים בזה, גם אלכס רשם את זה ואנחנו מטפלים בשני הדברים האלו, בסדר?

 << אורח >> לב ליטבק: << אורח >> 

המון תודה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תשמור על עצמך, תודה רבה. 

אנחנו נעבור לדידי אביגד, אוניברסיטת אריאל. 

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

תודה רבה. חוץ מיו"ר אגודת סטודנטים אני גם לוחם במילואים בערך 500-400 יום, אני כבר לא סופר את הימים במלחמה הזאת, וגם סטודנט למדעי המחשב ומתמטיקה, וצריך לעשות את הכול, אבל אני לא המקרה הכי חריג. שמעתי אנשים שיש להם גם ילדים, המפקד שלי מספר לי שכשהוא יוצא למילואים, הילד שלו תופס לו את הרגל בוכה ואומר לו: אבא, אל תלך, כי הוא יודע שאבא לא חוזר בלילה, ואז הוא מתחיל חרדות ודברים, וגם הוא סטודנט באוניברסיטת תל אביב. כולנו עם כל הדבר הזה.
 
אבל מה שאני רוצה להגיד, שמעתי פה את כל הוועדה עד עכשיו ואני מקשיב, ואני פשוט בהלם מיו"ר ור"מ וכל האנשים שדיברו. אתם נתתם לנו את הסכין הכי חזק, באמת, אני אומר את זה, אני עוד שנייה בוכה, ואני לא בן אדם שבוכה בקלות ורגיש.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תזכיר איפה אתה לומד?

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

אני לומד באוניברסיטת אריאל, אבל שמעתי מה הם אומרים פה בזום, אני לא מדבר על האוניברסיטה שלי אישית. הם אומרים: עשינו הכול למילואים, הכנסת, אל תתערבו. למה אנחנו פה? למה בזבזנו את היום הזה, הגענו לפה לדבר? אם הייתם עושים הכול מושלם, אני אישית גם הייתי מגיע לפה להגיד לכם תודה ולהגיד, תנסו להעביר להם עוד תקציב לעזור לנו כי הם עושים את כל מה שאפשר. אבל זה רק מראה את האטימות. אנחנו מעלים פה בעיות, סטודנטים באו לפה מכל הארץ, מכל המוסדות, מעלים את הבעיה של מתווה אחיד, מעלים באמת מקרים, שמעת, בן אדם עם 79.5 במקום 80, אמרו לו, אתה לא ממשיך בתואר כי הוא עשה את זה 300 ימי מילואים. זו בושה, אלה האנשים שצריכים לעזור לנו.

ובסופו של דבר, לא רק שהם לא אומרים: שמענו אתכם, באמת עשינו בעיה, יכול להיות מקרה שנפל בין הכיסאות. לא יודע, תמצאו תשובה טובה ותגידו: טעינו, אנחנו נתקן את הדברים האלה, זה לא יקרה יותר. הם מתכחשים, הם אומרים אנחנו עושים מספיק, אל תתערבו לנו במוסדות האקדמיים, אל תעשו. אין תשובה אחרת, זה חוק, תתחילו להעביר חוק. באמת, אני אגיד לך משהו, יהיה לכם מכל הציבור, גם משרת המילואים וגם לא, אני מבטיח לך, יהיה לכם חד משמעית מכולם את כל הגיבוי. תעבירו את זה בחוק.

ודיברו פה גם על המילואים, בן אדם שעשה מעל 100 יום מילואים בשנה, שבא לו גם בטח על חשבון הסמסטרים, איך הוא יכול להשלים את כל הסמסטר בהנדסה? עזוב שיש מקומות שבהנדסה לא הביאו הערכות חלופיות ואני בטוח שתכף ידברו על זה, ולא באמת עוזרים לסטודנטים בהנדסה וברפואה בחלק מהמקומות. ואפשר, לא יכול להיות שדרך הבחינה היחידה היא איך שבחנו אותנו לפני 150 שנה, את סבא רבא שלנו, עם דף ועט, אפשר.

אבל יש פה באמת בסוף מילואימניקים, הם היו 100 יום בשנה, חייב לתת להם את השנה נוספת. השנה בסדר, התחשבו בהם, אבל הם לא באמת היו בלימודים. ואז בסופו של דבר חלק התחילו שנה א', עכשיו אומרים לו, אתה כאילו שנה ג' ואתה תקוע עם קורסים משנה א'. אחת, שלא יספרו לו את השנים האלה בתואר אחר כך, כי יש זמן מסוים שאתה צריך לסיים את התואר, וגם שיתנו לו גם אחר כך את השנה חינם ויעזרו לו ויתנו לו את הליווי גם אחר כך. ואתם חייבים לחוקק את זה, כי היום מלחמה, כולם מדברים עלינו ואנחנו כן קצת מקבלים עוד את הקשב בקשב הציבורי, אבל עוד שנה-שנתיים בעזרת השם נהיה אחרי הסיפור הזה ואז כבר לא נהיה בקשב הציבורי, ואז ישכחו את האנשים האלה. כמו שהם מדברים עכשיו, אני לא יודע מה הם יעשו עוד שנתיים אם ככה הם מדברים היום.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, תודה רבה לך. לגבי חקיקה, אני רק אסביר לך, שתבין את האירוע בכנסת, שאין כל כך חקיקה כבר חודשיים, משהו כזה.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

עצוב.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

ואתה יודע למה אין חקיקה בכנסת ישראל?

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

אני אומר לך באמת, אני במילואים, אני לא יודע מה קורה בכנסת.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יש פה חרם של מפלגת אגודת ישראל נגד הקואליציה, שהם אומרים שעד שלא יעבירו את חוק ההשתמטות הם לא מוכנים להעביר חקיקה, ואז מושכים את כל החוקים, וכנסת ישראל כמעט מנותקת חוץ מהוועדות. וזו הסיטואציה, צריך להבין, זה האירוע. שירז טולדנו, בבקשה, אוניברסיטת תל אביב.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

שלום, שירז טולדנו, אני יו"ר ועד הנדסה בתל אביב של הפקולטה להנדסה, זה 5,000 סטודנטים. זאת הפקולטה עם הכי הרבה משרתי מילואים פעילים והכי הרבה ימ"מים באוניברסיטה, אם לא בכל הארץ. לא בדקתי את הנתונים בכל הארץ, באוניברסיטה זה בוודאות.

אני מקווה שלכולם נעים פה במזגן, על הכיסאות, מאוד נוח פה, יופי, כי לי יש סטודנטים, עשרות אם לא מאות, שהם כרגע בשטח, הם עכשיו בשטח או שהם חזרו הרגע מהשטח למבחנים כי אנחנו מתחילים מבחנים בשבוע הבא. תודה שדחו את זה בשבוע, אבל זה לא כל כך עוזר, הם עדיין מנקים את החול מהאוזניים.

עצם העובדה שיום הסטודנט הזה נקבע עכשיו, שלושה ימים לפני שאנחנו מתחילים את תקופת המבחנים שלנו, רגע לפני שהכנסת יוצאת לפגרה, רק מראה כמה אכפת פה לאנשים מאיתנו. לא אכפת, בסדר? אני מעריכה את מי שהגיע לכאן, את שני חברי הכנסת שהגיעו לפה, ובאמת רואים שאכפת לכם, אבל הייתי יכולה לעשות סרטון בטיקטוק, ליצור פרובוקציה, והייתי מגיעה ליותר חברי כנסת, ליותר קהל יעד באוכלוסייה, וגם חברי הכנסת היו יותר מתייחסים אליי כי הם היו נבהלים מהלחץ הציבורי. זה מעליב, בסדר?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

את יודעת? אני רוצה להגיד לך משהו. הייתי עכשיו בוועדת חוץ וביטחון, הגיעו לשם משפחות חטופים וביניהן גם קית' סגל, שבאו לדבר. והיה חבר כנסת אחד מהקואליציה, בועז ביסמוט, שכל הכבוד לו שהוא הגיע. כשאת מדברת איתי על אכפתיות, בואו נהיה אמיתיים. יש דבר הרבה יותר דרמטי, הרבה הרבה יותר דרמטי מכל דבר במדינת ישראל, והוא החטופים שלנו. כשיש אטימות לזה, לא פלא שיש אטימות גם לדברים אחרים.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

אתה יודע למי כן אכפת לחטופים שלנו? למילואימניקים, שהם הולכים לשם בשביל להחזיר אותם.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, דיברת על הכנסת.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

חד משמעית, ברור. אני פשוט לא יכולה יותר לסבול את המצב הזה שאני סטודנטית להנדסת חשמל, לי בשבוע הבא יש מבחנים, יש לי שלושה מבחנים בשבוע הבא, ואני פה כדי לדבר בשביל הסטודנטים שלי. ואני לא מצפה מאף סטודנט נוסף שיגיע לכאן כי אני לקחתי את זה על עצמי לבוא ולהקריב את הלימודים שלי בשביל להיות פה, וגם אני מילואימניקית. לא ייתכן שפשוט אפס התחשבות במצב.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מצד שני, צריך לפרגן למי שאירגן את היום הזה, חבר הכנסת משה טור פז.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

לגמרי, לחלוטין.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זה לא פשוט, יש פה הרבה דיונים בהרבה ועדות, היום הם כולם על הנושא של סטודנטים.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

נכון. וגם במליאה המרכזית הנוכחות לא הייתה משהו. שר החינוך הגיע ותודה לו, אבל הוא קצת נפגע מאוד מהר מהאמירות שאמרו לו והוא לא מבין שהגענו טיעונים והוא קם והלך. בסדר, שלו, אבל זה לא לעניין.

יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני לא רוצה לגזול מתוך הסטודנטים שהגיעו לפה, גם יש סטודנט מהפקולטה שלי שלומד להנדסת מכונות שאני רוצה שהוא ידבר, הגיע גם כן ממילואים. משהו שחשוב רגע להבין, ואמרו את זה כבר לפניי, חופש אקדמי למרצים, זה לא יכול להמשיך ככה. לא ייתכן שאני בתור נציגת הסטודנטים צריכה ללכת ולהתחנף ולחייך יפה לכל מרצה כדי שייתן הערכה חלופית לסטודנט במילואים. נכון לעכשיו, הפקולטה שלנו, שאומנם אני לא יכולה לבוא בטענות, הם באמת באמת באמת רוצים לטובת המילואימניקים, אבל בשם החופש האקדמי ובשם השמירה על רמת האוניברסיטה הם מגבילים מאוד מאוד מאוד את ההערכות החלופיות.

די, אנחנו לא יכולים להמשיך ככה. אני שנה ב', זה סמסטר רביעי מתוך ארבעה סמסטרים שאני לומדת שאנחנו במילואים. וכרגע לצורך העניין ללוחמים נותנים הערכה חלופית רק אם הם עשו 110 ימים בשנה, ללא לוחמים 130 ימים בשנה. אני לא יודעת מי מגיע לימים האלה, מגיעים, אבל גם מי שמגיע ל-70 ימים בשנה, מגיעה לו הערכה חלופית.

ובמתווה המל"ג אתם החרגתם את ה-STEM, ו-STEM זה רוב משרתי המילואים. אלה רוב הגברים, אלה רוב הלוחמים. למה? אל תחריגו אותם, זה לא פייר. אתם נותנים לאקדמיה לעשות מה שהם רוצים.

דבר אחרון, רק לגבי חוק הגיוס, אני לא צריכה לשכנע אף אחד מהיושבים פה שלהמשיך לתת לנו לשאת את הנטל הזה, אני לא יודעת לאן אנחנו רוצים להגיע. מי שיגדל את המדינה הזאת - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

את מתבלבלת, אתם לא מבינים כנראה. יש חוק גיוס במדינת ישראל, יש חוק גיוס. כשאת הגעת לגיל 18 על פי חוק הלכת לצבא.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יש חוק גיוס, הוא קיים.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

נכון.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מה שעושים עכשיו זה לא חוק גיוס, זה לא חוק גיוס. זה חוק שיגרום לזה שלא יתגייסו.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

חוץ מלבוא ולדבר פה אין לי עוד מה לעשות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אתם מתבלבלים בסמנטיקה של הדברים.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

אם יש לך עוד פתרון בשבילי, אני אעשה אותו. הגעתי לפה כדי להביע את זה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, בסדר, רק שתדעו שזה המצב. אני רוצה רגע לעבור לצבא. העלו פה טענות של חוסר מידע. יאיר, תהיה איתי רגע. חוסר מידע שמגיע מהצבא למכללות ולאוניברסיטאות לגבי מילואימניקים. אני הבנתי שאז פתרנו את זה.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

אני אתייחס לזה ואני אשמח אחר כך גם להתייחס בצורה כללית, כי אני אחראי בצה"ל על כל הסטודנטים שעושים צו 8, כך שיש לי פה הרבה מה לספר ולהגיד. אם תרצה לתת לי דקות, אני ממש אשמח. קודם כול אני אציג את עצמי. קובי, אני ראש צוות סטודנטים בצה"ל, תפקיד שלא היה קיים עד לפרוץ המלחמה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

סדיר?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

אני איש מילואים ונקראתי במלחמה לקחת את הנושא הזה, נושא מאוד מאוד מאוד חשוב לצה"ל. 

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זה לא היה אף פעם?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

לא היה אף פעם.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

ייאמר לזכותו, הוא נפגש איתנו מספר פעמים, גם עם קמל"ר. קובי, עליך אני אומר, אתה באמת עושה עבודה, הוא באמת מקשיב לנו, הוא תמיד שומע כל מה שאנחנו אומרים, והוא מנסה לעזור לנו כמה שהוא יכול.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אני גם רוצה לחזק, אני גם עובד עם קובי הרבה.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

אני אבוא לפה יותר. מה אנחנו עושים? ארבעה דברים עיקריים: אחת, מתווה התאמות והקלות, זה מה שעלה פה. אני רוצה להגיד משהו. כתבנו שני מתווים בשיתוף פעולה עם המל"ג ועם ור"ה ור"מ, מתווה אחד לשנת הלימודים תשפ"ד, תחילת המלחמה, מתווה שני לשנת הלימודים תשפ"ה, ואנחנו עכשיו כותבים את מתווה תשפ"ו לשנת הלימודים הבאה. אני חייב להגיד, המתווה הוא לא מושלם, בסדר? יש בו פערים, יש את העניין של ה-STEM, דידי, שהעלית, יש את העניין של המבחנים שהעליתם. אנחנו רוצים לשפר אותו, אנחנו מתכוונים לשפר אותו. מה שחשוב לי להגיד זה מתווה אחיד.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אתה עובד מול יאיר?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

אני עובד מול ור"ה, ור"מ, יאיר, התאחדות הסטודנטים, מול כל האקוסיסטם של כל הגורמים שעוסקים בתחום הזה של סטודנטים ומילואים. המתווה הוא לא מושלם, אנחנו רוצים לשפר אותו, אנחנו רוצים לייעל אותו. ייאמר לזכותם של ור"מ שהם עובדים איתנו כבר בשיתוף פעולה מלא על תיקון המתווה לשנת הלימודים הבאה, ואני מקווה שגם ור"ה יצטרפו אלינו לתוך העניין הזה, נושא מאוד מאוד חשוב.

יש במתווה מענים לחלק גדול מהדברים שעלו פה. הפער שלנו כרגע הוא חוסר הבנה של המתווה, סטודנטים לא מכירים מספיק, תכף אני אגיד מה אנחנו עושים, לא מכירים מספיק טוב את המתווה. סתם למשל, שנה נוספת, התייחסת. סטודנט שפספס זכאי לקבל הארכת לימודים? כן. עשה 42 יום בסמסטר, זה כתוב, אתה רוצה? אני אקריא את זה. עשה 42 ימים בשנת הלימודים, זכאי להארכה בסמסטר ללא תשלום. רוב הדברים נמצאים. נכון, הסיפור הזה, הניואנס הזה של התקבלת על תנאי והפסיקו לך לימודים זה נושא שלא התייחסנו אליו במתווה. הנה, אנחנו כל הזמן מתקנים את עצמנו, אנחנו כל הזמן מוסיפים ומשדרגים ומשנים, מאוד מאוד חשוב.

וצריך להגיד, יש עדיין מקרים של מוסדות שלא מקיימים את המתווה. בשביל זה אנחנו כאן, בשביל זה המל"ג כאן. אנחנו מתחילת המלחמה קיבלנו 3,088 פניות של סטודנטים אנשי מילואים שהתלוננו שלא קיימו את המתווה. אין בעיה, פעלנו מול המוסד, בכל מוסד יש רכז מילואים, ודאגנו שהמוסד יקיים את מה שהוא מחויב לפי המתווה הכולל. אני מזמין פה את הסטודנטים, ותעבירו את זה גם הלאה, גם לנו יש מוקד שמטפל ועוזר לכל מי שצריך, שוב, בכל מקרה שבו אנחנו מבינים שלא מקיימים את המתווה כלשונו.

אנחנו מתכוונים לתת סיוע כלכלי מבחינתנו, שנת לימודים חינם, עשינו את זה בשנת הלימודים הקודמת. לשאלתכם, תהיה גם השנה שנת לימודים חינם, לכל הסטודנטים שמשרתים ביחידות לוחמות 100%, לכל מי שמשרת ביחידות עורפיות 30%. זו הטבה מבחינתנו, זו לא הטבה, זה להוקיר את מי שבאמת עושה את המילואים.

אנחנו גם נותנים סיוע בשיעורים פרטיים, סיוע בשיעורי עזר למי שחזר מהלימודים, צריך לעשות השלמה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זה תקציב של משרד הביטחון, מה שאתה אומר?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

תקציב של משרד הביטחון, כן. 3,000 שקל לשיעורים פרטיים כדי שיוכלו להשלים את החומר בצורה קצת יותר פרטנית. יש לנו הרבה מאוד פרויקטים שקשורים בליווי אישי לכל מי שחוזר מצו 8 וצריך להשלים את מה שהוא צריך להשלים. אנחנו פתחנו בתוכנית חדשה שעוזרת לסטודנטים להשתלב בשוק התעסוקה כבר בשנת הלימודים. זאת אומרת, החל משנה שנייה, שלישית, רביעית, אנחנו עוזרים להם כבר למצוא מקומות עבודה בחברות מובילות במשק: WIX, NVIDIA, החברות הכי איכותיות, הכי נחשבות במשק, אנחנו עוזרים להם לקבל. לשמחתי, יש היענות מאוד מאוד יפה מצד החברות האלה במשק, הם רואים את אנשי המילואים ורוצים לסייע להם, ואנחנו בשיתוף פעולה איתם עוזרים לסטודנטים להשתלב.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יש לך רשימה של חברות שאתם עובדים והן עוזרות ועובדות?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

כן, התחלנו את הפרויקט לפני שלושה חודשים, יש כרגע שמונה חברות שכבר עובדות איתנו.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אפשר לשאול אם מדובר על אנשי מילואים מחיל המודיעין או אנשי מילואים לוחמים?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

לא, הפרויקט הזה הוא רק ליחידות לוחמות, רק לאנשי מילואים שעשו למעלה מ-50 ימי מילואים. אנחנו רוצים להיות מאוד מאוד ממוקדים באמת באוכלוסייה שעובדת ופועלת. 8200 לא צריכים את העזרה שלי. הדבר האחרון שאני באמת אגיד זה העברת מידע. עלה פה הנושא הזה, זה באמת היה פער בזמן המלחמה עם איראן, עם כלביא. הייתה לנו בעיה בהעברת המידע, אבל כמובן שזה הסתיים, כל המוסדות קיבלו את כל הנתונים. עלה פה הסיפור של האוניברסיטה העברית, קיבלו. ב-2 ביולי בשעה 19:01 קיבלו את המידע. באמת מבחינתנו, כל המוסדות יקבלו את כל אנשי המילואים שמשרתים אצלם כדי שיוכלו לתת שירות בדחיפה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תגיד לי, מבחינת הסברה, אני רואה שיש לנו פה, קודם כול, מה שאתה אומר זה מדהים, באמת, אני לא ידעתי את זה, באמת.

הנה, יושבת פה מנהלת הוועדה, לא ידענו מזה. יש לנו פה בעיה בהסברה.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

זה באמת אחד האתגרים שלנו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זה הדבר הכי מרכזי פה. מה זה המוקד הזה? איך הם מגיעים לשם?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

קודם כל, כל מה שאמרתי מופיע באתר האינטרנט שלנו. גוגל, סטודנטים במילואים, אתה תגיע, זה הקישור הראשון. סטודנטים במילואים בגוגל, אתה מגיע, זה העמוד הראשון.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

סטודנטים במילואים, תכנסו היום, כולם.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

הדבר השני, יש לנו הרבה מאוד סרטוני אינסטגרם. ניסינו לפנות לאוכלוסייה הזאת ואני מבין שהם הרבה באינסטגרם, יש הרבה סרטוני אינסטגרם.

רואים, מעולה, אני שמח לשמוע. דבר שלישי, שלחנו SMS, זו כרגע היכולת של צה"ל, שלחנו לכולם SMS-ים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני אגיד לך משהו, SMS לא פותחים.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

אוקיי, כרגע צה"ל לא יודע לעבוד עם וואטסאפ, עניין של ביטחון מידע. זה הפתרון השלישי. שוב, אני מגיע לכאן, לבמה הזאת, כדי להסביר ולהראות, ואני אשמח אם באמת דרך ההתאחדות, דרך האגודות, תעבירו את זה הלאה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

קודם כול אני מבקש, יצאה מפה יושבת הראש, דידי, תפקיד שלך. אתה, אני נותן לך אחריות, שמעת?

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

קיבלתי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אתה עכשיו הולך לסיון, היום יוצא בפוש מייל לכל הסטודנטים, מה שאמר האל"מ לגבי האתר הזה, איך נכנסים וכל המידע. היום, כל הסטודנטים שיקבלו את זה.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

אני אעביר.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

המידע הונגש לסטודנטים בהרבה מאוד פלטפורמות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, זה, מה שהוא אמר היום.

לא פלטפורמות, זה הדבר הכי חשוב. הם צריכים להיכנס לאתר הזה ולקבל את המידע, ואם יש בעיות, הם יכולים לכתוב שם. יושב פה אדם מאוד מאוד רציני עם עבודה מאוד מאוד טובה שהם עשו, פשוט זה לא מגיע.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

סיימת?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

אני סיימתי, תודה רבה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יישר כוח, תודה רבה. אני מבין שיש פה בעיה של הסברה, אני מקווה שנפתור אותה, אבל גם זו אחריות שלכם לבדוק איך מנגישים את המידע הזה לכלל הסטודנטים. גם פה בוועדה אנחנו לא ידענו, חשוב שנעביר את המידע הזה גם לכל חברי הוועדה, שידעו, כי זה דבר טוב, גם דברים טובים צריכים לשבח. סטודנטים במילואים, זה האתר. מי רצה להגיד משהו?

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

יש גם בתוך היחידות דרך אגב, אפשר להעביר בתוך היחידות בצה"ל, הרי המפקדים יכולים להעביר את זה, וגם אנחנו האימהות, אני אומרת עשרות פעמים, יכולות להעביר את זה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אימהות בחזית קודם כול.

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

לא ידעתי שזה קיים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הנה, אם את לא ידעת, איך ידעו?

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

נכון.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

הם גם יכולים להוציא פוש. אצלכם יש לכם כל מי שמשרת מילואים סטודנט.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

הוצאנו. אני אגיד, לא משנה כמה פושים אנחנו נשלח, עדיין יהיו אנשים שלא יכירו, זו עבודה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תבדוק עכשיו בטלפון שלך כמה SMS-ים פתחת.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

לא מריבר, אבל מהצבא אני פותח.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

חשוב לי להדגיש, זו עבודה מתמשכת, לא נסיים, זה לא פוש אחד וסיימנו, זה משהו מתמשך, אנחנו מתעסקים בזה בלי הפסקה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, תודה רבה.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

אפשר להעיר את מה שרצינו?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הוא יגיד 40 שניות משהו ואת.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

דבר ראשון, אני גם סטודנט במילואים באריאל, מעל 260 ימים, ויש לנו המון בעיות עם הקטע של להתקבל לעבודות. אני חזרתי מהמילואים הראשונים, כשחזרתי כל מי שלא היה במילואים כבר עבד. בזמן המילואים הלכתי לראיונות עבודה ולא קיבלו אותנו, למרות שחלקנו גם סטודנטים מצטיינים.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

STEM?

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

STEM, אני לומד הנדסה כימית.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

תבוא אליי אחרי הוועדה.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

אמרת על כמה חברות, רובן אם לא כולן הייטק, רובן אם לא כולן למתכנתים, ולו בהכרח למהנדסים.

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

STEM.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

תקרא גם לביטחוניות. איפה רפאל? איפה אלביט? איפה התעשייה האווירית?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

רפאל, אלביט ותעשייה אווירית בתוך הרשימה של השמונה.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

הן בתוך הרשימה?

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

כן, כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, תודה.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

רגע, עוד נושא. על המלגה שמקבלים אתם מקזזים מלגות אחרות. זה אומר שאם עכשיו מל"ג נתנו מלגה - - -

 << אורח >> יעקב לוי: << אורח >> 

רק לדייק, רק מלגות שניתנו מטעם משרדי ממשלה. יש חוק שלא מאפשר לנו לשלם.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

לא נכון, מל"ג לא מקזזים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אבל אין כפל, זה חוק של מדינה.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

מל"ג לא מקזזים מלגות אחרות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

מה קשור שאני גרה בפריפריה ומגיע לי גם סיוע בזה?

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

והסיטואציה היא כזאת שמי שמגיש למל"ג, שזה לפני - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זו החלטת ממשלה, חברים, זה לא קשור.

 << אורח >> עידו ברון: << אורח >> 

זה לא משנה, עובדה שהם לא מקזזים את זה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני רוצה להקריא משהו שקיבלתי. יאיר, תהיה איתי, אתה נותן לי תשובה ב-30 שניות, זה כל האירוע שלך.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

אתה לא רוצה לשמוע אותה קודם?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לדעתי מפספסים פה את הנקודה. יש אתר, יש הסברה, יש מתווה, יש מנגנון אכיפה לכאורה, אבל מה קורה במצבים חריגים? מה קורה בלקונות? אם יש לי בעיה קונקרטית, מי שומר עליי? אם החוויה שלי אחרת ולא תואמת למתווה, למי אני פונה? אני נופל בין הכיסאות עד המתווה של השנה הבאה. תענה.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

גם לנו יש מוקד, המוקד שלנו רק מפורסם גם במוקד שלהם, הם מעבירים אלינו את הפניות האקדמיות. זה מה שקובי קצת. חלק מהן, לא הכול, חלק מהן הם גם פותרים, אבל חלק הם מעבירים אלינו. המוקד שלנו, תפקידו לטפל בכלל הסטודנטים על הלקונות האלה, אנחנו הקמנו אותו במיוחד בשביל זה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

זה מה שהגברת?

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

כן. אנחנו נשמח, אני אגיד את זה כי זה בשידור אני מניח, 8438*, אתם יכולים להתקשר עכשיו, יענו לכם. ובוואטסאפ 050-403-2888. ויותר מזה, הם יכולים - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

ומי עונה לך, בוט?

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

לא, ממש לא. בן אדם אמיתי. אתם יכולים גם לשלוח פנייה דרך אתר המל"ג.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

קיבלנו הארכה של זמן לוועדה, ניתן לי זכות דיבור לעוד.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

איך שאתם רוצים לפנות אלינו, בשמחה, ואנחנו מטפלים בזה. בדיוק היום בבוקר בזמן הוועדה, הייתי עכשיו בחוץ וביטחון, טופל איזשהו מקרה חריג בימים האחרונים וממש קיבלתי הודעה של טופל וברכות מאותו סטודנט שטופלה לו הבעיה, כך שזה עובד.

בנוגע למתווה, אני רק רוצה להגיד, המתווה של השנה, רגע לפני שמתחילים לצעוק עליי, תסתכלו רגע ברמת המקרו. ברמת המקרו אני מסתכל על נתונים בלבד, נתונים של נשירה ונתונים של השלמת שנים והשלמת תואר. מבחינת מקרו, המתווה של השנה היה המתווה הכי טוב שהיה במערכת ההשכלה הגבוהה בהתאם למצב. המתווה הזה הוא מתווה שבסופו של דבר אנחנו רוצים שסטודנטים יבואו למקומות עבודה וכן ירצו אותם.

אנחנו נתקלנו, אנחנו העלינו את זה אצל ראש אכ"א לפני כמה חודשים, קובי היה שם, שאנחנו ממש כבר מתחילים לשמוע סטודנטים שקיבלו עוברים בינאריים, פטורים, שממש מקומות עבודה או לא חוזרים אליהם או אומרים להם אפילו בפנים: קיבלת עוברים בינאריים, מה אתה יודע? יותר מזה, סטודנטים שעשו מילואים ואז קיבלו ציון טוב בקורסים, אומרים להם: נתנו לך התאמות, אתה לא באמת למדת לקורס הזה, הציון הטוב הוא לא באמת. זו בעיה, אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה ואנחנו נורא נורא נזהרים.

ולכן כל דבר שאנחנו עושים, כולל זה שאנחנו כאילו הגבלנו גם את ה-STEM. STEM הגבלנו בגלל דברים מסוימים, לא נרחיב על זה, אבל זה לא סתם, אנחנו לא עושים את הפעולות כי אנחנו אנשים רעים. אנחנו חיים במדינת ישראל, אנחנו רוצים בהצלחתם של הסטודנטים. והמתווה השנה, שהוא מתווה אגב שמל"ג בירכה ולא התערבה בו, זה מתווה שהוא היה הכי טוב והכי מוצלח ואנחנו באמת מברכים עליו, ומי ייתן וימשיכו הדברים יותר ויותר טוב כמו שהיו השנה ואנחנו נראה את המספרים שבסך הכול הם מספרים טובים. אם מסתכלים רגע על המספרים, על אף הבעיות הפרטניות שקיימות, ואם לא טופלו, אני אשמח מאוד שיטופלו.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני חייב להגיד משפט, יאיר, אני רוצה לפרגן לך. שנתיים אנחנו פה בתהליך הזה עם הרבה מאוד ישיבות ופגישות ותהליכים. על ההבנה, על הפתיחות, על הקשב, על לעשות עכשיו ולא לדחות את זה. ובאמת, העבודה שעשית יחד עם הצוות שסביבך, לא מכיר את כל השמות, אבל באמת מדהים. זה נכון שיש בקצה בעיות, חד משמעית, יש מוסדות לימוד שהם לא בסדר, אני אומר לך, יש. אני לא רוצה עכשיו להשמיץ, למרות שאני יכול באוזן אחרי זה להגיד לך, יש מוסדות שהם לא בסדר, לא קשובים, לא פתוחים, לא מבינים את האירוע בכלל, לא מבינים מה זה שדידי צריך ללכת ל-300 יום מילואים ותוך כדי המילואים ללמוד ואחרי זה לחזור ולחזור ושוב, לא מבינים את זה.

אבל הרוב המוחלט של מוסדות הלימוד, ודיבר מהטכניון מקודם מישהו, כי נשיא הטכניון, מה לעשות? טייס לשעבר, תת אלוף, שמבין בעצמותיו מה זה להיות חייל, וכנראה שזו אחת הסיבות. להבין קודם כול מהנשמה מה עובר חייל או חיילת מילואים שנמצאים בעזה או בכל מקום אחר והם צריכים גם ללמוד, זה משהו שצריך לבוא מהלב. באמת, כל הכבוד על זה. אימהות בחזית.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

זה לא רק בחלוקה של מוסדות, זה גם בין מרצים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

דידי, בוא תחליף אותי.

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

לא, אבל באמת, זה גם בין מרצים. כי לפעמים זה לא רק מוסד, יש חופש אקדמי, כל מרצה מחליט אחרת.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני מסכים איתך, אבל בסוף - - -

 << אורח >> דידי אביגד: << אורח >> 

יש מוסד ש-80% - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, אבל דידי, בסוף יש בעל בית למוסד, יש נשיא, יש דיקן, יש אנשים שאחראים על זה, יש את המל"ג, ויש את מדינת ישראל. מה לעשות? אני לא מתחבר למה שאמר מקודם פרופ' בן דוד, לא מתחבר לזה, זה התפקיד שלנו. ואם צריך עוד דיון ועוד דיון, נעשה על זה עוד דיון ועוד דיון. מי שצריך חיבוק, כמו שאמרתי, יקבל חיבוק, ותאמין לי, אני הכי מפרגן בעולם, אבל מי שצריך לקבל על הראש, יקבל על הראש. זה האירוע, אין מה לעשות. בבקשה.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אני אגמית מתנועת אימהות בחזית ואנחנו תנועה של עשרות אלפי אימהות בארץ לחיילים בסדיר ומילואים. אני בעצמי אימא ללוחם, אחות ללוחם ודודה ללוחמים, מבינה את כולכם בריינג' הזה של בין סדיר למילואים. אנחנו מחזיקות קבוצת חוסן כבר מתחילת המלחמה, ואני מקבלת עשרות פניות ביום גם על הנושא הזה. אני רוצה רגע לעשות סדר. מבחינתי, אנחנו מדברים הרבה על מקרים פרטניים, אבל איפה התמונה המלאה של המספרים? יש אנשים פה שנשרו מהלימודים ואנחנו בכלל לא סופרים אותם בשום מקום. זאת תוצאה ישירה של אנשים שנשרו מהלימודים, לא הצליחו להחזיק אותם, והם יהיו מרחפים פה ולא יסיימו אותם וגם לא יגיעו לשוק התעסוקה. אני ממש אשמח לשמוע מהוועדה הזאת שאנחנו ביחד עם צה"ל והמל"ג אוספים נתונים ומודאים שלא פספסנו אף אחד. כי אלה ש - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הוא אמר עכשיו, אל"מ קובי אמר שנותנים עוד שנה קדימה.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

כן, אבל בסוף אני מכירה מקרים של אנשים שוויתרו פשוט, הם לא מסוגלים. למה אני אומרת את זה? כי זו לא התמונה המלאה. מי שמתעקש, מי שיש לו משפחה שמפרנסת אותו שנה אחרי שנה בלי עבודה, הוא איכשהו מצליח להיות עם הראש מעל המים. מי שלא, נושר מהלימודים, וזה קהל שבכלל אנחנו לא מתייחסים אליו ולא רואים את התמונה המלאה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יש לך מספרים? את יודעת? כלומר, פונים אליכם?

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

כן, לי יש את מי שפונים אליי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אני מציע לך, יאיר יושב לידך, תחליפו טלפונים.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אנחנו נעשה פגישה, אני אראה לו את הנתונים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תשבי עם יאיר, ואם צריך, קובי יצטרף, כי מה לעשות? זו המשימה שלו. אם צריך את העזרה שלנו, נעזור, אבל אני חושב שאפשר, יש פה אנשים שרק רוצים לעזור.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אני רק אומרת שאלה אנשים שהתייאשו ולא עוזרים להם.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

הם פשוט נעלמים. סליחה, פשוט אנחנו בשטח.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

נכון. הם נופלים בין הכיסאות והם נעלמים, לכן אני אומרת את זה, שלא נאבד את הקהל הזה. אני כן רוצה להגיד שני דברים. אני נותנת בתוך הקבוצות שלנו הרבה מאוד מידע, אני על המתווה הזה לא ידעתי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הנה.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

קרן הסיוע, כל פעם פונים אליי עם בקשות: הקרן לא פתוחה, הקרן כן פתוחה, הקרן נגמרה, הקרן תתחיל, כל הדילוגים האלה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

איזה טוב שבאת היום.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

זה פשוט משוגע, כי אני אומרת לך שאני ברמת מעקב יומית. אני אשמח לקבל, ואני דרך אגב עם ראש אכ"א מדברת אחת לשבוע בנושא הזה, ואני יודעת שיש לו אנשים טובים, אבל בבקשה, המידע הזה לא מונגש כמו שצריך. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, אין להם מסוגלות, אני רואה את זה גם קרוב אליי, בבית, אין מסוגלות ללמוד לבד. חלק מהמוסדות האקדמיים מציעים להם כל מיני קומבינות כאלה של קבוצות, תבוא לקבוצה כזאת. הם לא מסוגלים, הם מפספסים שנים, ומה שקורה בסוף זה שהם נפלטים. כל מוסד כזה, והמוסדות אומרים: אין לי יותר כסף, אין לי משאבים, אני לא קיבלתי מהמדינה עוד משאבים לשים את זה, המרצים בכלל מתנערים כי בסוף זה נשאר אצלם, בחלקת האלוהים שלהם.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מה זאת אומרת? מה העניין של הכסף, יאיר?

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

זה לא רק כסף. קודם כול, גם חברי סגל מגויסים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

נכון.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

וחברי הסגל מגויסים במספרים מאוד מאוד גדולים. וגם מי שלא מגויס, עדיין יש לו בן זוג, בת זוג שמגויס, איש קבע, איש כוחות הביטחון, כך שגם הם לא נמצאים בבית. זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של מחסור בכוח אדם שיעשה את זה. ולכן הרבה פעמים, נכון, אנחנו השנה ראינו שהפתרון הוא מאוד טוב, הוא לתת את אותו - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אבל הם לא הרבה מגויסים. הם מגויסים? המרצים? פרופסורים?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, יש, בטח שיש מגויסים.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

גם, אנשי סגל, יש פקולטות שלמות בארץ שכמות מאוד גדולה של המתרגלים, מרצים מגויסים, פקולטות שלמות בארץ, עם זה אל תתווכח.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

מתרגלים זה מתרגלים. זה יותר הגיוני.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

זה אני אומר לך בוודאות.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

אלה שאמורים להשלים אחר כך שיעורים, א', לא בקבוצות, דבר שני, הם חייבים לקבל מעטפת רגשית נפשית, כי אי אפשר לחזור פשוט וללמוד. והדבר האחרון, אני מתחברת אפילו לעולמות האלה של ספורט או Wellbeing. באופן כללי, אי אפשר פשוט לזרוק אותם מהמלחמה ולהגיד להם - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בואי, בזה אני מטפל, אני אספר לך מה קורה עכשיו. כמו שיש תפקיד חדש של קובי, מאוקטובר יש תפקיד חדש. אתה מכיר את עקיבא? סגן אלוף מגבעתי. הוא אחראי על הנושא של כושר גופני למילואימניקים, זה גם מתוקצב על ידי הרבה כסף במשרד הביטחון. יהיה טיפול במשך כל השנה, גם לא כשאתה במילואים, אלא כשאתה מחוץ למילואים, כדי לדאוג לך ל-Wellbeing, לכושר גופני, לא מדבר עכשיו על נושאים נפשיים, אלא נושאים גופניים. וזה גם משהו חדש שהצבא, הנה, קובי לא ידע על זה אפילו, אבל שהצבא מתחיל לעשות את זה. זה מתחיל מאוקטובר, ואני עוזר לו בהרבה מאוד תוכניות לעתיד.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

לא כולם אולי רוצים ספורט, אבל אני חושבת שהנושא של - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, את אמרת ספורט.

 << אורח >> אגמית גלב: << אורח >> 

נכון, אני אומרת, זו דוגמה, אני רק אומרת שזה חייב להיכנס איכשהו וזה ילך ויעמיק. ככל שאנשים יעשו פה 300, 400, 500, זה רק ילך ויעמיק. זה לא קליר קאט, חוזרים, מתחילים ללמוד. אנחנו צריכים לעזור להם במעטפת, וזה דבר נורא חשוב. הדבר האחרון שעלה אצלנו בקבוצות זה שניסו להתקבל ללימודים ואמרו להם: ההקלות של קבלה ללימודים הסתיימו. המלחמה הסתיימה או שאני פספסתי פה משהו?

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הנה, דבורה, מה את אומרת על זה?

רק תגידי מה התפקיד שלך, שידעו.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

דבורה מרגוליס, ראש מנהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, תשע אוניברסיטאות המחקר של ישראל שמאוגדות יחד.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אולי היא מדברת על מכללות, לא אוניברסיטאות.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

לא יודעת, אבל מ-8 באוקטובר, מה שהאוניברסיטאות עשו, ממש מ-8 באוקטובר, מיום אחרי הטבח הנורא, זה עם הפנים למילואימניקים, וביניהם גם - - - עוד קבוצות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ומה עם המכללות?

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

מכללות, לא אני, יושבים פה גם ור"מ.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יש פה מישהו מוור"מ?

 << אורח >> רעות אופיר: << אורח >> 

כן, שמי רעות.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

הנה, היא מוור"מ. את מכירה משהו?

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

כן, אבל שנייה, חשוב לי.

 << אורח >> רעות אופיר: << אורח >> 

אני לא מכירה, אני יודעת שזה עדיין קיים, אבל אם יש בעיה ספציפית, תעבירו לנו. יאיר, אנחנו בקשר שוטף.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

אנחנו מחויבים גם ככה להעביר את הנתונים לוועדת החינוך בתחילת השנה, ככה שאנחנו יודעים שעדיין מתקבלים החריגים, הרי זה נתון שאמור להגיע לכאן.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

רגע, אני רוצה רק להשלים שני משפטים. ההתאמות שניתנו למילואימניקים בתשפ"ד והורחבו לקבוצות נוספות, לשורדי נובה ומשפחות שכולות ופצועים, אני לא רוצה למנות כי - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בני זוג.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

בני ובנות זוג עם ילדים עד גיל 13.

אני לא רוצה עכשיו למנות כי מישהו אני אשכח ויכעסו. אבל כל הקבוצות, מה שאנחנו קוראים האוכלוסיות המיוחדות הנוספות. גם קבלה עם התאמות לקבוצות האלה לתשפ"ה, עכשיו מסלולי קבלה לתשפ"ו, כולל ברפואה, ארבע שנתי, שש שנתי וכולי. וכמובן שבתחילת תשפ"ו יפורסם מתווה, הבנתי שהוזכר כאן. האוניברסיטאות יושבות על המדוכה, אני יודעת שגם במכללות נעשית עבודה, יצא מתווה בסיס דומה מאוד או מתכתב עם מתווה תשפ"ה, שגם הוא היה מתווה בסיסי שמשותף לכל המוסדות להשכלה גבוהה, וכמובן כל מוסד בתחום שלו ובתחומי הידע השונים יוכלו לתת מעבר ויותר, שזה גם נעשה.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מאה אחוז, תודה רבה, דבורה.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

רק חשוב לי להגיד שחשוב לנו שהמתווה הזה גם יהיה דרך - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

מי את? רק תגידי. אני אתן לך זכות דיבור אפילו, טוב? איך קוראים לך? מאיפה את?

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

קוראים לי דניאל, אני יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יו"ר אגודת הסטודנטים?

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

יש לי שתי בנות באוניברסיטת תל אביב.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

כיף אצלנו. האמת שאין לי הרבה מה להגיד כי הכול כבר נאמר ובאמת הסטודנטים, קטונתי, אני לא משרתת מילואים, בעלי הוא איש קבע, זה מזווית קצת אחרת של בנות זוג, שזו גם התמודדות לא פשוטה, אבל ביחס לזה מאוד חשוב לנו שוור"ה ישבו איתנו וידברו איתנו לפני שהם מפרסמים את המתווה וגם לפני שהוא נסגר, כי בסוף הצרכים והקשיים נמצאים בשטח והשיח הוא משמעותי וחשוב.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

ממה שאני יודעת, נציגי אגודות הסטודנטים - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

אבל דברי עם סיון, כי זה קורה.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

אני שם, אנחנו שם.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

גם נקבעה פגישה עם ראשי ההתאחדות, אבל נציגי אגודות הסטודנטים יושבים בישיבות הנהלה של האוניברסיטאות, בכל האוניברסיטאות אני יודעת, אני יודעת להעיד על האוניברסיטאות, והם חלק מקבלת ההחלטות. יכול להיות שההחלטות האקדמיות הסופיות מתקבלות על ידי הרקטור והנשיא והצוותים שלהם, אבל אתם שותפים.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

בוודאי, נכון.

 << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> 

אני מניחה, אני יודעת בוודאות שבתל אביב זה קרה.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

כן, נכון, בתל אביב בוודאי זה קרה, אבל זה חשוב לנו גם ברמה הרוחבית. וביחס לפערים, אני חושבת שהקושי הוא הדיווח. כשסטודנט מפסיק את הלימודים, הוא לא תמיד מדווח למה הוא מפסיק את הלימודים, הוא הרבה פעמים פשוט לא משלם לאוניברסיטה. אני לא יודעת מה הנתונים אצלכם, יאיר, ביחס למה הסיבה, פשוט איך אתם מודדים נשירה? כי גם זה ניואנס שהוא רלוונטי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

תגידי, אצלך באוניברסיטה את יודעת על נשירה?

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בגלל מילואים?

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

כן.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

איך את יודעת על זה? איך זה מגיע אלייך?

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

א', אני סטודנטית. ב', אני יו"ר אגודת סטודנטים, זה אומר שאני מחוברת לכולם. יש לי את זה גם במספרים, אני יודעת שיש אחוז מאוד משמעותי של סטודנטים ש - - -

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

יש נתוני אמת של למ"ס, נתוני אמת. למ"ס זה המוסד הסטטיסטי הממשלתי בארץ.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

היא מדברת על פורשים.

 << אורח >> שירז טולדנו: << אורח >> 

אתה לא לוקח בחשבון שלא מפסיקים לימודים כרגע למילואימניקים כי אנחנו שנה שנייה, אבל משנה הבאה יתחילו להפסיק לנו את הלימודים.

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

קודם כול, הבדיקות האלה לא מסתיימות, זה לא מסתיים.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

אני רוצה להגיד שזה גם לא כל כך משנה, יכול להיות שאנחנו מצליחים ביתר שאת, יכול להיות - - -

 << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> 

המספרים של מילואימניקים - - -

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

חבר'ה, אנחנו פשוט צריכים לסיים.

 << אורח >> דניאל זילבר: << אורח >> 

אפשר רגע משפט? 20 שניות. ממש חשוב, כי זה רוחבי. יכול להיות שאנחנו ביתר שאת מצליחים בפלא, באמת פלא, לסיים את הלימודים, אולי אפילו בזמן, המחיר של זה הוא מחיר נפשי אסטרונומי שאי אפשר להתעלם ממנו. זהו, 20 שניות אמרתי.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

חבר'ה, אנחנו כבר 20 דקות אחרי, אני צריך לסיים, אנחנו נעשה קלוז'ר לדיון הזה.

אני רוצה קודם כול, לפני שאנחנו מסיימים, כשמגיע פרגון מגיע פרגון, ליושב ראש הוועדה יוסי טייב, שהנושא הזה של מילואימניקים סטודנטים, זה יושב פה על שולחן הוועדה הרבה מאוד דיונים ומטפלים בנושא הזה, ומגיעות אלינו גם תלונות, אנחנו מטפלים בהן. אף פעם לא יהיה הכול מושלם, אנחנו נמצאים במגה-אירוע של מדינת ישראל מ-7 באוקטובר, ונכנסנו לזה עם כל כך הרבה בעיות באקדמיה של סטודנטים שנאלצו לצאת לקרב ולהיות, כמו שאמרת, 300 ימים ו-400 ימים ו-200 ימים. ולא הכול מושלם, אבל אנחנו באמת משתדלים פה, העברנו פה חוק גדול מאוד, אופוזיציה וקואליציה, ואנחנו קשובים לכל תלונה ולכל טענה. מבטיח לך שאני אסע להדסה בשבוע הבא לטפל במקרה שלך ואם יש מקרים אחרים. דידי, אל תדבר.

אני רוצה כמה נקודות. אחת, לברך את התפקיד החדש בצבא, חד משמעית מאוד מאוד חשוב. ראש צוות הסטודנטים זה דבר שלא היה, ואני רק מבקש דבר אחד, להיות על נושא של ההסברה. הנושא של ההסברה והשקיפות, איך זה מגיע לסטודנטים המילואימניקים, זה הדבר הכי חשוב. וזה לא מגיע, צריך לבדוק למה זה לא מגיע ומה לעשות כדי שזה יגיע. דידי קיבל את משימת חייו יחד עם ליאב, העוזר של דידי.

 << אורח >> ליאב אלחיאני: << אורח >> 

אני עובד עם סיון בהתאחדות הסטודנטים הארצית.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, אני צוחק. יחד עם ליאב, להעביר את הנושא הזה שאל"מ קובי העביר לנו כדי שזה יגיע לכל הסטודנטים, שכולם יהיו מודעים לאירוע הזה, זה קריטי.

אני רוצה, למרות שיש פה כעסים, להסביר לכם, וכולם שתדעו, שהמוסדות של הלימודים באקדמיה באמת הלכו איתנו יד ביד דרך, וזה לא היה פשוט. חלקם הלכו יותר, חלקם פחות, אבל בסוף, יאיר מודע לזה ויודע את זה, היה פה מתווה שהיה באמת טוב לסטודנטים שיוצאים למילואים. הדברים שצריך לתקן, נתקן אותם. 

דבורה, תודה על שיתוף הפעולה, באמת. את יכולה למסור לנשיאים, למרות שהם חושבים שאני כועס עליהם כל הזמן, אבל לא, יש לנו דברים טובים, אבל חייבים לטפל בלקונות שיש כדי שכולם ירגישו שאנחנו מטפלים בהכול.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יש נושאים שלא דיברנו עליהם.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

לא, זהו, הדיון הסתיים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

סימון, משהו קטן. הבעיה הגדולה היא שאנחנו לרוב מקבלים תשובות ואנחנו לא מספיקים לדבר. יש עוד כל כך הרבה דברים להציף. מוסדות מקבלים המון המון זמן ואנחנו דקה-שתיים.

 << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 

בחצי שעה עברתי, אין לי אפשרות.

בהצלחה לכולם, תודה רבה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:23. << סיום >>