פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/07/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 466
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ו בתמוז התשפ"ה (22 ביולי 2025), שעה 09:00


סדר היום:
 << נושא >> אתגרי החינוך המשלב << נושא >>   

נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
אכרם חסון
משה טור פז
מיכל וולדיגר
מטי צרפתי הרכבי
קטי קטרין שטרית

מוזמנים: 
	יניב ירוחם מסינגר
	–
	מנהל אגף תכניות בחירה ורב תחומיות, משרד החינוך

	גיל חנניה
	–
	ראש מועצת בנימינה גבעת עדה

	הרב מיכאל מלכיאור
	–
	נשיא מיתרים, רשת בתי ספר מיתרים

	ד"ר רנית בודאי-היימן
	–
	מנכ"לית רשת בתי הספר מיתרים

	יגאל שבאר שפירא
	–
	מנהל בית ספר בראשית, רשת בתי ספר מיתרים

	אסף דהוקי
	–
	בוגר בית ספר יחד מודיעין, רשת בתי ספר מיתרים

	ג'וליה קשת
	–
	הורה לילד שעולה לכיתה א', קרית טבעון

	שי יוסף הראש
	–
	בוגר מכינת חנתון

	תום שמרת
	–
	הורה לילד שעולה לכיתה א, קרית טבעון

	חמי רוטנברג
	–
	הורה לילד שעולה לכיתה א, קרית טבעון

	רעיה אפנר
	–
	ממקימי בית הספר מיתרים טבעון

	קארין בת שבע הרטמן
	–
	הורה לילד שעולה לכיתה א, קרית טבעון

	אוהד גימון
	–
	הורה לילד שעולה לכיתה א, קרית טבעון

	תניה גיגר קורן
	–
	הורה לילד שעולה לכיתה א, קרית טבעון

	מור שמלי
	–
	אשתו של אלון שמלי הי"ד

	הדס כהן
	–
	אחות של שהם וענבר יעקב הי"ד ודודה של ליאל ג'רפי הי"ד

	
	
	

	מוזמנים באמצעים מקוונים:

	עידו גרינבלום
	–
	ראש המועצה המקומית קריית טבעון

	סיגל כהן
	–
	מנהלת מחוז חיפה, משרד החינוך



ייעוץ משפטי: 
תמי סלע

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
אורי פנסירר

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> אתגרי החינוך המשלב << נושא >>   


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ח בתמוז התשפ"ה, 21 ביולי 2025 בנושא: אתגרי החינוך המשלב. 

בפתח הדברים, יש לנו סרטון. בבקשה.

(הצגת סרטון)

מור, בבקשה.

 << דובר >> מור שמלי: << דובר >>   

בוקר טוב, כמו כל שבוע, כל פעם יש כאן אנשים אחרים, וחשוב לי לשתף את הסיפור שלי. קוראים לי מור שמלי, בתמונה אתם רואים את בעלי אלון, שנינו אנשי חינוך. אני מורה לחינוך מיוחד, רכזת ומדריכת מורות, אז הנושא קרוב מאוד ללבי. אלון היה מאמן כדורגל ומורה לחינוך גופני. אלון היה אדם שהאמין מאוד שבאמצעות הספורט אפשר לחנך לערכים ולחברה טובה יותר. הוא תמיד לקח את הילדים שהכי קשה להם ושעושים הכי הרבה, בוא נאמר, לא יושבים טוב על המערכת, ודווקא בהם היה משקיע מאוד. אני יכולה להגיד שכל הזמן תלמידים שלו מדברים איתי, מגיעים לקבר שלו, מעלים סטורי או פוסט, ומשתפים כמה משמעותי הוא היה בשבילם, ושבזכותו הם היו באים לבית ספר וקמים בבוקר ושהוא שינה אצלם משהו. שולחים לי שהם מתאמנים. הוא כל הזמן דאג שכל מי שסביבו יעשה ספורט ויתאמן, עלי זה פחות עזר, אבל על כל השאר זה עבד מצוין. תמיד דחף את כולם לעשות ספורט.

אלון ואני טסנו למצרים ב-29 בספטמבר 2023, היינו בטיול מאורגן, 16 ישראלים עם חברת פגסוס. כשב-7 באוקטובר החל כל מה שקורה בארץ, שמענו את זה שם, ראינו את הכול בתקשורת בלי צנזורה. ידענו מה הולך יותר מאשר מי שהיה כאן. הגבירו עלינו את האבטחה. ופשוט מבחינתי זה מחדל של המדינה וגם של השגרירות, אמרו שכבר ב-7 באוקטובר, השגרירה שהייתה אז אמרה שהיא חששה לחייה ב-7 באוקטובר וסגרו את השגרירות. אבל לא חשבו להודיע לישראלים שמטיילים במצרים בטיול מאורגן, והיו עוד קבוצות, לא רק אנחנו, לחזור לשדה התעופה, להישאר במלון, איזשהם הנחיות מצילות חיים. לא היו הנחיות כאלה. המדריך שאל את חברת הטיולים, חברת הטיולים פנתה לכל הגורמים הרלוונטיים ואמרו להם: ממשיכים בטיול. המשכנו בטיול למרות שזה היה מאוד קשה עם המצב פה במדינה, ובאמת זאת לא הייתה אותה אווירה. הגענו לאתר עמודי פומפיוס באלכסנדריה, עברנו בידוק בטחוני. כל האבטחה שהביאו לנו משום מה נשארה בחוץ. ובתוך האתר, מאבטח של האתר עצמו הוציא את האקדח שלו והתחיל לטבוח בנו. בשנייה אחת, מטיול, משהו שאמור להיות כיף והנאה – הפך לזירת מלחמה ורצח. שלושה ישראלים נרצחו, ביניהם בעלי אלון. נרצחו גם אמנון בצלאל וחגי אפרת. 

לצערי האירוע הזה נבלע בתוך שלל האירועים של ה-7 באוקטובר, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהאירועים. הוא לא אירוע שקרה בריק, הוא קרה בגלל ה-7 באוקטובר, הוא קרה בגלל שאותו בן אדם ידע מה קורה במדינת ישראל, ובאמת האווירה שם הייתה שאנחנו נכבשים, מדינת ישראל נכבשת כרגע בידי חמאס. אני כן יכולה להגיד שכבר ב-6 באוקטובר, בכיכר תחריר במצרים, ראינו שיש אירוע, לא הבנו מה זה, שאלנו: מה, מה עושים? למה מקימים במה? אומרים לנו: חוגגים את ה-6/10. חוגגים שם את יום כיפור שלנו, יום העצמאות שלהם. 

אני מגיעה פה לוועדות כדי שבאמת גם בהנצחה של ה-7 באוקטובר, אלון ושני הנרצחים הנוספים יהיו חלק מהאזכרה הזאת, לא בנפרד, אלא חלק מחרבות ברזל ונרצחי ה-7 באוקטובר. ובאמת תודה ליוסף טייב שעוזר שהחוק יתאים כך שבעלי ושני הנרצחים הנוספים לא יפלו בין הכיסאות. 

נושא נוסף שחשוב לי הוא שהיום הזה יהיה ב-7 באוקטובר ולא בכ"ד בתשרי, כי יש משמעות לתאריך הזה. נכון שאנחנו במדינה היהודית והתאריך העברי הוא חשוב, אבל ברגע שתאריך כ"ב בתשרי, היום שזה קרה, לא ניתן לקיים שם את יום ההנצחה הזה, אז לי מאוד חשוב שזה יהיה ב-7 באוקטובר. גם מבחינת הניראות הבין-לאומית של זה. לא סתם הם בחרו לעשות לנו את זה בתאריך הזה וביום הזה, וגם בשביל שלא יהיו כל מיני טקסים נפרדים, שבעלי יהיה חלק מזה.

לי חשוב שיכירו את הסיפור שלו. אני חושבת שזה באמת רלוונטי כאן, יש כאן אנשי חינוך שמדברים חינוך, כי הוא באמת היה חינוך מיוחד. שוב אגיד על המחדל של השגרירות שזה יכול היה להימנע אם היו מוציאים אותנו משם. רק כרגע מה שנשאר זה להשיג צדק, לדאוג שהרוצח שלו שם במצרים, ייענש. אנחנו נפסיק לנסוע לשם ונבין שהשלום הוא שמירה על יחסים, זה לא שלום זה שמירה על יחסים לטובות בין מדינות ולא שלום אמיתי. כי הם עד עכשיו במשך שנתיים לא הביאו לדין את הרוצח, זה מראה את הכוונות שלהם. כן אגיד שאני עושה כל מיני פעולות הנצחה שאני יכולה לעשות לזכר אלון, דברים ברוחו, כל מה שקשור לספורט. אלון בשנתיים האחרונות לפני שנרצח היה מאמן כדורגל בהפועל תל אביב, והקמנו קבוצה משולבת של נוער עם צרכים מיוחדים ובלי צרכים מיוחדים, שיוכלו להגיע ולשחק כדורגל בתוך מועדון. אני יכולה להגיד שזה כרגע המועדון היחיד בארץ שיש לו קבוצת נוער משלבת. יש בשאר המועדונים וגם במועדון שלנו יש קבוצות בוגרים. הקבוצה שלנו נקראת "הפועל שווים בריבוע", לזכרו של אלון. והסיסמה שלנו היא: הפועל שווים, חזקים כאלון, כי האדם לפני השחקן. אז כן חשוב לי לשתף את זה, ולקשר את זה ככה לדיון.

אשמח שכל מי שכאן ושומע עכשיו את הסיפור, יהיה שגריר של המקרה הזה, שיקרא, ירשום בגוגל "אלון שמלי", יקרא עליו. יספר לכל מי שהוא יכול כדי שהמקרה הזה לא יישכח, זה מקרה מספיק גדול. נכון שפה נרצחו המון וזה באמת כואב, והחטופים שאנחנו מקווים שיחזרו, אבל זה שנרצחו רק שלושה, זה לא רק, מאחורי כל אחד יש משפחה וחברים ואנשים, וצריך לזכור את כולם, וזה לא מקרה צדדי, זה מקרה שאם הוא היה קורה לבד, זה היה מרעיד פה את המדינה בצורה מאוד מאוד חזקה. ואני רוצה שזה מה שיהיה, למרות שזה קרה בתוך המקרה הזה, שזה יקבל את המקום שמגיע לו ושלא יותירו את דמו כי זה קרה לא פה ובמקום אחר ושיילחמו על זה. זהו, תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה מור. הדס כהן, בבקשה.

 << דובר >> הדס כהן: << דובר >>   

בוקר טוב לכולם, אני הדס כהן, אני אחות של שהם ושנהב יעקב ודודה של ליאל ג'רפי. שהם ושנהב יעקב על החולצה שלי. הן היו האחיות הקטנות שלי, הן נרצחו ב-7 באוקטובר, יחד עם ליאל האחיין שלי. הם הגיעו למסיבה ולא חזרו ממנה. ואני באתי להשמיע את הקול שלהם, הם אלה שנופלים בין הכיסאות. אנחנו הקבוצה שנופלת בין הכיסאות, שזה לא חללי משרד הביטחון ולא המשטרה ובעצם אין שום גוף שמנציח אותם, שמטפל בנו; משהו שיכול לתת לנו מענה כלשהו. אני כאחות שכולה לא זכאית לשום דבר, למעט טיפול אלטרנטיבי אחד בשבוע ופסיכולוג אחד בשבוע, שגם הוא לא מכוסה במלואו. אין שום גוף שמנציח אותם, אנחנו נאלצים לעשות את זה בעצמנו. אנחנו למעלה משנה ושמונה לבד. לא מטופלים בשום מישור. נאבקים כל יום לקום בבוקר ולתפקד. אנחנו נדרשים לתמוך בהורים שלנו, בעוד שאף אחד לא תומך בנו בעצם. ואני באתי להשמיע את הקול הזה, כמו שמור אמרה, שזה לא יישכח, אלה 1,200 אנשים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. האחיות שלי, אני הגדולה והן הקטנות. מי שיש לו אחים קטנים יודע מה זה. זה כאב בלתי נגמר. 

שהם הייתה מדריכת כושר, עסקה גם בתזונה בריאה. כל הזמן הייתה מטיפה לנו לעשות ספורט, לאכול בריא. היא עבדה גם בצהרונים אחרי צוהריים עם ילדים קטנים. להם היא אפילו הייתה עושה כושר. היו פעמים שאי-אפשר היה לצאת החוצה, היא פשוט עשתה להם תרגילים, אימונים, נורא אהבה אותם. יש המון מה לספר, אבל כל אחד הוא באמת עולם ומלואו. שנהב הקטנה יותר, עמדה לקבל תעודת קונדיטור. היא מאוד מאוד אהבה את החיים, שתיהן טיילו, הספיקו המון דברים, כאילו הו ידעו שהו לא יישארו פה הרבה – בסך הכל בת 30 ובת 26. האחיין שלי היה בן 18, הוא עמד לפני גיוס. השאיפה שלו הייתה 8200, הוא רצה להתגייס לסייבר. הוא אמר: אני אגיע לצבא מוכן. הוא לא הגיע. 

אנחנו פשוט נופלים בין הכיסאות. כבר הבטיחו לנו שיקימו גוף שיטפל בנו וייתן את כל המענה. אבל אנחנו נאלצים שנה ושמונה לחכות ולהתרוצץ בעצמנו. אני עולה לפה לכנסת, משתדלת בתכיפות גבוהה, אבל שלוש שעות נסיעה כל פעם לכל כיוון, כי אף אחד אחר לא עושה את זה בשבילי, לא עושה את זה במקומי. אני לא עובדת כרגע. אני לא מסוגלת. ניסיתי, אני לא מסוגלת. באמת, אך אחד לא רואה אותנו, אני לא רגילה להיות בצד המבקש. אני לא - - - זה לא משהו שאני רוצה, נקלעתי אליו בעל כורחי. אני גם גרה בעוטף, אז המון המון חודשים לא הייתי בבית. חזרתי רק באוגוסט האחרון הביתה. האחיות שלי נרצחו 20 דקות מהבית שלי. אני עוברת שם על בסיס שבועי, מול המיגונית שהם לא יצאו ממנה. אני עוברת מול השדות שכולם ברחו שם. אני רואה את השלטים, זה משהו שאני לא מאחלת לאף אחד.

והבקשה היא בסיסית, היא מינימלית – הכרה, קודם כל הכרה, טיפול, משהו. אנחנו לא יכולים לבד. אני עד עכשיו לא דיברתי, אבל פשוט אין, יש אחרים שמדברים, אבל אין, אין מי שישמיע את הקול שלנו. אמפתיה זה טוב, זה חשוב, אבל עם אמפתיה לא מתקדמים לשום מקום. אז קודם אני מבקשת לתמוך. להיות אלה שלא שוכחים, עוזרים לנו לא לשכוח. ולהנציח. אנחנו לא יכולים לבד, באמת, אני כבן אדם פרטי לא אמורה לעשות את זה, זה לא קרה לי, זה קרה לי כפרט אבל בתוך מכלול של משהו לאומי שלא היה פה אף פעם. וזה המקום והתפקיד שלכם. פשוט להקים כבר את הגוף הזה, לתת לנו את המענה. זה המענה הבסיסי ביותר של אזרח במדינת ישראל שלא מקבל אותו. ואני באמת, אני לא רוצה להגיע לכאן, אני רוצה לדעת שאני סומכת על המדינה שלי ושהמדינה שלי תעשה את זה בשבילי. ב-7 באוקטובר זה לא קרה. אחותי גססה שעות, 20 דקות מהבית שלי, אם היה מישהו שמגיע אליה. היו 40 איש במיגונית, אתם מוזמנים להגיע לשם. זאת המיגונית של רעים, תיכנסו. היה שם איזה כתב שרצה לצלם אותנו. היינו שם שלושה, הוא אומר: אוי, קצת צפוף פה. מה אתה אומר? 40 איש היו שם.

אז שדבר כזה לא יקרה. כי אני גרה בעוטף, אני יודעת מה קורה שם. זה מחדל שראוי להיחקר, לשאול את כל השאלות ולקבל את כל התשובות. בלי חיסיון ובלי כלום. למענם. כי הם לא הלכו סתם, כעוד מספר, כאסון לאומי שקרה לנו עם ככה וככה נרצחים. לא. כל אחד זה עולם ומלואו וכל אחד זה מוות מיותר. אני מבטיחה לכם. מיותר.

אני גרה במקום שאם אני עושה אפצ'י, החייל מביא לי טישו. איך שעות אף אחד לא הגיע אליהם? אף אחד. אז אני באמת רוצה לפנות אליכם. לקדם את הדבר הזה. להדהד אותו, לדאוג שהוא יקרה. אנחנו לא יכולים לבד, ואנחנו מאבדים אנשים. הניצולים של הנובה לא מקבלים מענה, אף אחד לא מטפל בהם. והם מתאבדים ולא כל כך מפרסמים את זה בתקשורת. אי-אפשר, זו אחריות של כולנו, של כל מי שנמצא פה, של כל מי ששומע את זה. זה אחריות, הוא צריך לחשוב שזה באחריות שלו ובידיים שלו. לא לעבור הלאה, טוב בסדר, הם מסכנים, איזה סיפור עצוב זה, אני לא יכול להכיל את זה. לא, ממש לא. זה התפקיד שלכם, אתם נמצאים במקום הזה, יש לכם את הכוח, את העמדה הזאת. לי יש את הכוח לבוא ולדבר וגם זה בקושי, אני גוררת את עצמי. תחשוב, אני יוצאת בבוקר מוקדם מהבית וחוזרת בערב, יום שלם בשביל לבוא ולהשמיע קול שמישהו אחר צריך לעשות במקומי.

אז אתם נמצאים בעמידה הזאת, אתם נמצאים, בטח כבר אמרו לכם, אבל אתם באמת בזמן היסטורי. ואתם נבחרתם וקיבלתם את המושכות לעשות את זה, אז תעשו את זה בבקשה. בשבילנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה הדס. אגיד שלאור הבקשה של משפחות החטופים שחלקם לא הצליחו להגיע, יש לי מסר אחד גם כשהם לא נמצאים, אנחנו נוכל לשים את זה על סדר היום הציבורי ולדבר על זה. ברור לכולם שכולנו רוצים את החטופים הביתה. גם אם לפעמים אנחנו חלוקים על הדרך, אבל על המטרה כולנו מסכימים. אנחנו מקווים שכמה שיותר מהר נוכל לראות כלל את חטופינו, החיים ושאינם לצערנו, חוזרים לחיק משפחתם. ולגבי האזרחים שנפלו, שנרצחו ב-7 באוקטובר ובימים שהיו לאחר מכן, דיברתי אתמול עם סגן השר אלמוג כהן, ואני מקווה שהמינהלת הזאת תקום כמה שיותר מהר, שבאמת תוכלו לקבל את מה שמגיע לכם בדין ולא בחסד, אף אחד לא עושה לכם טובה. זו חובתנו כחברה ולשם אנחנו הולכים.

במעבר חד, אבל אני חושב שמעניין לעניין באותו עניין, מאז ה-7 באוקטובר, מדינת ישראל נמצאת בפני אתגרים ביטחוניים לא פשוטים. אבל אני חושב שגם במישור החינוכי והערכי, עומדת המדינה כולה, ובפני משרד החינוך בפרט, אתגרים לא פשוטים שאנחנו בעצם לא מבקשים אחידות אלא אנחנו מבקשים אחדות. אנחנו יכולים לחשוב אחרת, אבל אפשר לחיות אחד עם השני, ולא אחד לצד השני. אני חושב שבאתגר הזה, לפחות פתרון חלקי הוא הנושא של החינוך המשלב. נמצא איתנו הרב מלכיאור שקידם את זה בזמנו, ואנחנו מברכים על נוכחותך בדיון. היום אתה נשיא מיתרים. 

נפתח מול המשרד - - -

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>   

הכנס כבר התחיל ב-12:30. מתנצלת שאני מלחיצה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תכף אתן לך.

בסוף אני חושב שעומדים בפנינו אתגרים גדולים בסיפור הזה של החינוך המשלב, מהרחבת החוק לגיל הגן, תקצוב שווה בנושא של החינוך המיוחד, לתת אפשרות לכל ילד שרוצה בכך או משפחה שרוצה בכך, לבוא ולהשתלב בתוך אותם בתי ספר. אני נחשף פעם אחר פעם, כל פעם ברשות אחרת, באתגר של פתיחת כיתה או בכלל פתיחת בית ספר כזה או אחר, בחשש שבחלק מהזמן הוא יכול להיות גם הגיוני – זה יבוא על חשבון כיתה אחרת, על חשבון בית ספר אחר של זרם אחר. אולי החטא הגדול ביותר של חוק החינוך המשלב היה שמשרד החינוך לא פתח את זה כזרם נוסף, אני חושב שהיה ראוי שמשרד החינוך יעשה את זה, זה היה פותר הרבה בעיות. למרות שאני יודע שמשרד החינוך משתדל לתקצב, לתת אפשרות כאילו זה היה זרם נוסף. היה ראוי, יכול להיות שאם זה היה מוגדר כזרם נוסף, היו פחות אתגרים ופחות בעיות מול הרשויות ונציף גם חלק מהרשויות. הדיון הוא לא על רשות מסוימת, אבל כמובן אם קיימים אתגרים מול רשות כזו או אחרת, נעלה אותם בדיון. קטי, בבקשה.

 << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>   

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. הורדת לי הרבה חששות. אני חייבת בפן האישי לומר שאני מאוד שמחה שאתה ממשיך לנהל את הוועדה ויש עוד הרבה דברים לעשות, ואני מאוד מאוד שמחה שנשארת יושב-ראש הוועדה. תראה, גם כשעוזבים תפקיד מסוים, אז אתה יודע, אומרים: זהו, נגמר, אני עובר הלאה. אבל אתה כל כך דאגת מי ימשיך ומי ייקח את זה על עצמו וכולי, כך שקודם כל אני מודה לך על זה שבאת והצעת לי, אבל אני עוד יותר שמחה שנשארת בוועדה. יש לך הרבה מה להוסיף, יש לך הרבה מה לעשות. 

אדוני היושב-ראש, החינוך המשלב הוא כמה וכמה סוגים, אבל על מי שאני רוצה לדבר ועל מה שאני רוצה לדבר עכשיו זה על פרויקט אדיר שנקרא מיתרים. למען הגילוי הנאות, יש לי אחות שהיא מנהלת בית ספר בלוד, ואני לראשונה נחשפתי לפרויקט הזה דרך אחותי. ואחותי פשוט גאה. היא גאה ברמה כזו שהיא לא מפסיקה לדבר על זה סביב השולחן בימי שישי בארוחות כשהיא מגיעה אליי. היא תמיד מדברת על מה שקרה לה עם התלמיד הזה ועם הכיתה הזו, והשילוב הזה הוא שילוב מנצח. 

אני חייבת לומר שהצוות שמוביל את נושא מיתרים הוא צוות מקצועי, צוות שתמיד מתחדש ויוצר. תמיד יש לו את הרצון לבדוק את עצמו והחוצה – זה תמיד בא קדימה, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה. זה לא דבר שעושים בתחום החינוך. הלוואי שבכל נושא בתחום החינוך, היינו גם בודקים את עצמנו וכך מתקדמים עוד צעד ועוד צעד. 

כשבאים ושואלים אותי: את יכולה להגדיר מה זה מיתרים? אז אני תמיד מספרת את הסיפור שאני אוהבת תמיד לספר אותו, הייתי מספרת אותו לתלמידים שלי, כשהיו מחלוקות ומריבות וקנאות ושנאות, שתכף אני אספר לכם אותו. אבל תראו איך זה מתחבר דווקא היום שיש לנו את הדיון החשוב הזה, דווקא להסתכל על פרשת פנחס, שהיא הפרשה האחרונה שקראנו, שהיא מספרת על הקנאה של פנחס. ותכף אני אסביר לכם למה הכוונה, כי קנאה מובילה לשנאה. ולפני שנים רבות, אי שם בערבות המדבר, סיפר אינדיאני זקן לנכדו. הוא אמר לו – תראה, בתוך כל אדם מתנהל קרב, הקרב הזה הוא דומה לשני זאבים; זאב אחד מייצג את הרוע, את הקנאה, את השנאה, את צרות העין, את האגואיזם, את השקר; והזאב השני מייצג את הטוב, את השלום, את האהבה, את התקווה, את האמת, את טוב הלב, את הנאמנות. האינדיאני הקטן שדברי סבו נגעו לליבו מאוד, הרהר כמה רגעים ושאל ואמר: אבל סבא, בסוף, איזה זאב מנצח? חייך הסב לעצמו חיוך קטן והשיב: מי מנצח? תמיד מנצח אותו זאב שאתה מאכיל. 

פרויקט מיתרים מאכיל את הילדים באהבה, בטוב לב, בנאמנות, באחדות. כשאתה בא לבתי ספר שבהם יש ילדים שהם חילוניים וגם ילדים שהם ילדים שבאים מרקע דתי יותר ורוצים ללמוד קצת יותר - אתה רואה את השילוב ביניהם, אתה רואה את זה בבתי ספר. אתה רואה שהם יוצאים לטיולים, אתה רואה שהם במגרש משחקים ביחד. כל אחד חוזר לכיתת האם שלו, אבל יש המון קטעים של ממשקים, אתה לא מוצא שם, לא מריבות, לא קנאות, לא שנאות, לא אגואיזם, אתה מוצא שם באמת אהבה ואחווה. 

לכן אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש: הלוואי, הלוואי שבכל בית ספר במדינת ישראל יהיה פרויקט כזה, כי זו התשובה שלנו למה שקורה היום בחברה הישראלית. מה שקורה הוא שאני לא מכיר את החבר שלי והחבר שלי לא מכיר אותי; אני לא מכיר את המנהגים שלו והוא לא מכיר את המנהגים שלי. אני לא מכיר את התרבות שלו והוא לא מכיר את התרבות שלי. ואני דווקא עוברת לנושא האקטואלי, דווקא של חוק הגיוס. כשבאים ואומרים לי: אבל מה הבעיה שהם ייכנסו לצבא? החרדים הם כמו כל אחד. אני אומרת – זה לא עניין שהם לא ייכנסו, העניין הוא איך אתה מקבל אותם בתוך המארג הזה שנקרא צבא. ואיך אתה צריך לקבל אותם? ברגע שאתה מבין את התרבות ואת המנהגים שלהם, וכשאתה בא לבתי ספר שיש בהם כיתות משלבות עם מיתרים, אתה רואה שם את המארג היפה הזה, אתה רואה את הביחד. אז איך אמרת? לא צריכה להיות אחידות, אבל כן צריכה להיות אחדות. ואני מאוד מאוד מקווה שפרויקט מיתרים יגדל עוד ועוד. אני יודעת שקשה להם כי זה עניין גם תקציבי. אבל אני מאוד מקווה שהם יגדלו ויתרחבו כמה שיותר, כי זה הפתרון למצב שלנו בחברה הישראלית. תודה רבה. 

ואני מתנצלת מראש, יש לי כנס כרגע, שכולם נמצאים שם, ואני מקבלת טלפונים שלא מכניסים את כולם לאולם, אז אני גם חייבת לרוץ לשם לסדר שחס וחלילה לא יהיו לנו מריבות. תודה רבה וישר כוח על הדיון.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. הרב מלכיאור, בבקשה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

 תודה רבה. תודה רבה. הרב מלכיאור, בבקשה.

 << אורח >> מיכאל מלכיאור: << אורח >>   

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. לפני 17 שנה במקום הזה, קיבלנו פה אחד את חוק החינוך הממלכתי המשלב. עשינו, אולי לא הלכנו את הצעד הזה שהיינו צריכים אז ללכת, אבל רצינו לעשות את זה בשלבים. ומה שאתה קראת פה אולי זה החטא שלא עשינו את זה כזרם עצמאי. כי אמרו לנו – יהיו עוד הרבה שירצו לעשות ממלכתי כזה, ממלכתי כזה, ממלכתי כזה, והתברר שלא היה אף אחד מאז שניסה אפילו. לכן אין שום סיבה שזה לא יהיה זרם עצמאי, אבל הבטיחו לנו כי בכל זאת השרים חששו לעשות כי זה יהיה מדרון חלקלק וכולי, אולי יהיו אחרים שירצו. הבטיחו לנו, גם שר החינוך הנוכחי ומנכ"לו, ויש אנשים טובים במשרד שעוזרים לנו בזה, שיהיה כמו כאילו זרם וכל תלמיד שירצה ימצא את מקומו, ואנחנו נמצא את הדרכים לעזור, רק תבואו אלינו. וזו בהחלט המדיניות של המשרד והמסר שבא מהמשרד. 

הבעיה היא מה שקורה בפועל. אחרי 7 באוקטובר יש נהירה, ממש נהירה, אנחנו יכולים לפתוח עוד כפול בתי ספר. הבעיה היא שאין אפשרות לעשות את זה, כי בכל מקום חוששים מה זה יעשה לבתי ספר האחרים. זאת אומרת, אנחנו יודעים שאדם צריך ללמוד איפה שליבו חפץ, וליבו חפץ באחדות, וכולם מדברים איך אנחנו יכולים לעשות פרויקטים של אחדות ודברים כאלה – לא צריך להמציא את הגלגל כשהגלגל כבר הומצא ועושים אחדות. 

לכן אנחנו פשוט באים לוועדה, ואני מאוד מאוד שמחתי על דבריו של היושב-ראש בהתחלה, וגם על הדברים של חברת הכנסת קטי שטרית, שמכירה את זה מלוד וגם מהניסיון שלה, וגם עוד הרבה חברי כנסת שלא יכלו להגיע בגלל שינוי המקום. אנחנו עושים את האחדות ומשלבים לא רק בערכים, אלא גם בתלמידים. יש תלמידים ממש דתיים ביותר שלוקחים את דתיותם ברצינות ביותר, יראי שמיים, מקפידים על קלה כחמורה, ומסורתיים וגם חילוניים שחולקים על כל מה שבשבילי זה קדוש והם מצליחים ללמוד ביחד. הם לא מבינים בכלל על מה אנחנו רבים בכל הזירות הציבוריות. 

אני מבקש מהוועדה – קודם כל אני שמח שהיושב-ראש החליט, על אף שהכול עכשיו בטל, כל הוועדות, זה שהיושב-ראש החליט לעשות את הוועדה הזאת, זה מאוד משמעותי בשבילנו. אני מבקש לקבל החלטה, לחזק את העניין הזה שכל תלמיד יוכל ללמוד בחינוך המשלב, לחזק את משרד החינוך במגמה הזאת ולבצע את זה בפועל שזה יקרה. לפתוח את הכיתות הדרושות, במיוחד יש פה קבוצה שבאה מטבעון, שהובטח להם הדבר וזה פשוט כרגע עדיין לא מתקיים. אבל זה קורה בכל רחבי הארץ. ולאפשר את הדבר, לאפשר לאחדות הזאת להתבצע. אני מודה ליושב-ראש על קיום הוועדה הזאת. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. ברשותך, אני מעלה את ראש מועצת קריית טבעון, עידו גרינבלום, פשוט הוא צריך לעזוב. בוקר טוב, עידו.

 << אורח >> עידו גרינבלום: << אורח >>   

קודם כל אני מתנצל שאני לא נוכח פיזית, יש לי עניינים אישיים חשובים. באופן כללי אני מכיר, מלבד כבוד היושב ראש, את כל הח"כים שדיברו, שמופיעים – קרויזר, קינלי, קטי שטרית, לזימי, לא יודע מי עוד נמצא בחדר, אני מכיר היכרות אישית, ויש לי גם היכרות ארוכת שנים עם הרב מלכיאור ועם עבודתו הברוכה. אני רוצה גם להודות לו על כל העשייה שלו בתחום הזה. 

דיברו כאן על החינוך המשלב באופן כללי, אני לא מדבר כרגע על החינוך המשלב באופן כללי, לא על תהליכי חקיקה ולא כל דבר כזה, אני רוצה רגע להתייחס פרטנית עלינו בקריית טבעון. בקריית טבעון יש בית ספר מצוין שעושה עבודה חינוכית יוצאת מגדר הרגיל שנקרא בית ספר מיתרים. עכשיו אני אלך רגע מעמדה עקרונית, דרך איזשהו תהליך סדור ודרך הבעיה כמו שאני קורא אותה. ברמת העמדה העקרונית, אני והמועצה תומכים בהגדלת בית ספר מיתרים, גם ברמה האסטרטגית העתידית, זה בית ספר שתקוע הרבה הרבה שנים וגם ברמה הנוכחית. אין הבדל מבחינתנו, לא מספרית ולא אסטרטגית בין השנה הנוכחית לשנים הבאות. מבחינת עוצמת התמיכה שלנו, נמצאים כאן הורים ויכול להיות שהורים יעלו את זה והעלו את זה מולי ואמרו לי: שמע, התמיכה שלך היא תמיכה מסויגת, אתה לא תומך בנו במאה אחוז. ואני רציתי להגיד בהקשר הזה, גם להורים וגם לכם, שבאופן טבעי, ראש מועצה הוא אבא של כל מערכת החינוך בטבעון. ולכן התמיכה שלי היא 60/40 כי כאשר אני מקבל אזהרות על פגיעה ונזק למקומות אחרים, זה משפיע עליי וככה זה עם החלטות גדולות וזה בסדר שככה זה יהיה. ולמרות שזה 60/40, אני בלב שלם, אני חושב שזה הדבר הנכון למערכת, אבל לא פשוט לי. 

אני רוצה להגיד מילה על מערכת היחסים עם משרד החינוך. נמצאת כאן מנהלת מחוז שהיא מנהלת מחוז מצוינת, ואני חושב שהרבה פעמים אנשים בשיח, מפספסים משהו. הם חושבים שאם הרשות תתנגד לעמדת המשרד או להיפך, זה יבוא לידי ביטוי באיזה כעס של המשרד כלפי הרשות, ואני רוצה להבהיר, זה ממש לא נמצא שם. היא אשת מקצוע מצוינת עם אנשי מקצוע מצוינים שדואגים לנו בהיבט המקצועי. לכן, כאשר המחוז חולק עלינו, זה משפיע עלינו. זה משפיע על העמדות שלנו. מנהלת המחוז משקיעה שעות רבות בקריית טבעון, בהשקעה אדירה היא והצוות שלה, ואני רוצה להגיד שגם כשיש לנו מחלוקות, אני מעריך אותה מאוד וגם את הצוות שלה. 

למה אני תומך בגדילה של בית ספר מיתרים באופן כללי ובשנה הנוכחית? משלוש סיבות עיקריות, וסיבות, נקרא לזה, רוחניות, ארציות, החל מה-7 באוקטובר דרך שיח של אחדות וקירוב לבבות, אני רגע רוצה להתייחס באופן פרטיקולרי לקריית טבעון. קודם כול יש לי שביעות רצון חינוכית, יש לי בית ספר ציבורי שעושה עבודה מצוינת. יש אליו ביקוש, ואני לא רואה סיבה לחסום ביקושים של הורים ואת הרצון של הלב שלהם באופן מלאכותי – לא בקריית טבעון, ואגב, גם לא במקומות אחרים. אני חושב שצריך לתת לכוחות השוק להיות גורם משמעותי ולתת להורים ללכת עם הרצונות ועם הלב שלהם. דבר שני שהוא משמעותי מבחינתנו הוא שיש לנו מערכת חינוך מצוינת עם הרבה בתי ספר טובים, אני אומר את זה בלב שלם ובגאווה גדולה. בית ספר מיתרים מצליח לתת מענה להורים שלתפיסתי, אם הם לא היו מגיעים למיתרים, יכול להיות שהם היו זולגים החוצה מהמערכת ומחפשים אלטרנטיבות חינוכיות אולי מחוץ לטבעון או בכל מיני מקומות אחרים. הנקודה שהיא מבחינתי הכי משמעותית ועליה אני רגע רוצה להתעכב, זה פוטנציאל למנוע צמיחה. למה אני רוצה את מיתרים מלבד איכות חינוכית? כי אני מאמין שבית ספר כמו מיתרים יכול להוות מנוע צמיחה לאוכלוסיות ולמשפחות שרוצות להגיע לטבעון ואנחנו רוצים שהם יגיעו לטבעון. 

ברמה הפרקטית, מה שקורה זה שיש איזשהו מעגל שאני חושב שהוא חלק מהפתרון גם שאני מבקש ומחפש אותו. המעגל אומר את הדבר הבא: משפחה שרוצה לעבור לטבעון עבור בית ספר מיתרים, במעמד ההרשמה, אני לא יודע להבטיח למקום, למה? כי הנהלים וכולי אומרים: קודם כל תושבי ותושבות קריית טבעון, הם קודמים למשפחה שמגיעה מבחוץ. ואז מה שקורה זה בדיוק הדבר שהרב מלכיאור נגע בו ושכולם ייגעו בו בהמשך. אז באמת מה שקורה זה "ביסים" בבתי ספר אחרים ונוצרת כל סיטואציית הפגיעה. אני חושב שבמהלך משפטי, בליווי ייעוץ משפטי של המשרד, אפשר לנסח – לא רק לקריית טבעון, גם למקומות אחרים – אפשר לייצר סיטואציה משפטית שאומרת שבתוך הרשמה לבית ספר משלב, אני לא נכנס כרגע לפן המשפטי, אני רוצה לשריין 10%, 15% לתושבים עוברים, תושבים מגיעים. המוטיבציה העיקרית שלי להרחבת בית ספר היא מנוע צמיחה, מלבד מענה חינוכי פנים יישובי, זה הנושא של מנוע צמיחה. שוב, קטונתי, אני לא משפטן, לא עורך דין, אבל אני חושב שזה נתיב שהוא יכול להיות נתיב לפתרון גם עבורנו וגם עבור יישובים אחרים. 

פרקטית, בנוגע למיתרים טבעון, יש שתי סוגיות שהן שתי סוגיות אמיתיות. אחת, יש סוגיה של תקנים – הדמוגרפיה בקריית טבעון היא דמוגרפיה, רזה, אנורקסית, צריך להגיד את זה, בטח לשנים הקרובות. יש לנו תכנית מתאר כוללנית שמגדילה את היישוב, נקרא לזה העשור הקרוב. אבל כרגע מאוד קשה, מאוד צפוף, יש לנו שישה בתי ספר, המצב הזה לא אמור להשתנות באופן מידי. ברמה האישית אני כן חושש מהצטמצמות של בתי ספר ולכל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל קודם כול נגעתי בדרך שבעיניי אפשר לצמצם את הנושא של הצטמצמות בתי ספר, וזה דרך מתן מענה לתושבים שרוצים להגיע. דבר שני, אני לא חושב שצריך לקדש את סוגיית התקנים. אני לא חושב שתקן הוא דבר שגובר בהכרח על רצון של הורים. אני מעריך את העבודה של המשרד ושלנו, גם מחלקת החינוך, מאחורי הקלעים, לנסות לאזן וכולי, ועדיין אני לא חושב שזו סוגיה שהיא מנצחת. 

הסוגיה היותר משמעותית בעיניי היא סוגיית הבינוי. בסוף, לי יש בית ספר שהיום הוא בית ספר שהפרוגרמה שלו היא פרוגרמה לשש כיתות. אנחנו יודעים ביחד עם המשרד לתת מענה, נגיד מחר בבוקר מצמיחים את בית הספר, אנחנו יודעים להחריג שנה, שנתיים, חללים, מבנים יבילים, כל מיני פתרונות. אבל בשביל להצליח לתת את המענה למיתרים טבעון לאורך זמן, אנחנו צריכים בינוי, וזה דבר שהרשות לא תתחייב אליו ללא תמיכת המשרד. זה דבר שאנחנו צריכים את המשרד, וזה דבר שאני חושב שהוא בכל מקרה נמצא על הפרק, היות והבית הספר שלנו הוא בית ספר בן 80 שנה. היה אצלנו סמנכ"ל הבינוי, התחיל תהליך או לפחות בשלבים נקרא לזה ראשוניים מאמצע, שבהם הוא יכול להגיע לפסילה. ממיטב היכרותי, ותקנו אותי כאן אנשי הבינוי, כשאתה בונה בית ספר חדש, אתה לא בונה בתי ספר של שש כיתות. אני כן חושב שיש פתרון גם ברמת הבינוי, אבל זה משהו שהוא חייב להיות יד ביד עם המשרד. אנחנו לא נלך למצב שבו המשרד יגיד: אתה יודע מה? תסתדרו לבד, אני לא אקח על הרשות הזאת מחויבות של 10 ו-15 מיליון שקלים. זה חייב להיות ביחד עם המשרד, ואני חושב שזו גם צריכה להיות מוטיבציה של המשרד, היות וכל תוכניות המתאר הכוללניות שלנו מדברות גם על גידול וספציפית גידול באזור הזה. 

אסכם את דברי, כמו כל החלטה גדולה, גם סביב הנושא הזה, כואבת לי הבטן, זה מפחיד, יש לזה השפעות רוחב ואורך ומקרו והרבה דברים וכאבי בטן ופחדים. אני כבר שבע שנים בתפקיד, זה חלק מהחיים בהחלטות כבדות וזה קצת גורם לדואליות ולפעמים להיות לא נחרצים, אבל זה בסדר גמור. אני מעריך את אנשי המשרד מאוד ואת שיתוף הפעולה איתם, אבל עדיין, השורה התחתונה בעיניי, היתרונות של גדילת בית ספר, גם באופן כללי וגם כבר מהשנה הנוכחית, הם עולים על החסרונות ובעיניי זה הדבר שנכון שיקרה. תודה לכולם. אני נכנס לבית חולים, אני אשתדל להיות חצי קשב, אבל יכול מאוד להיות שלא. מנכ"לית המועצה מייצגת אותי להמשך. תודה לכולם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה, עידו. קינלי, בבקשה.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

אדוני יושב הראש, קודם כל נתחיל באותה רוח שאתה דיברת עליה, על משפחות החטופים שקולם כרגע מתקשה להישמע כאן אחרי שנתיים. אבל אנחנו משמיעים את קולם ומזכירים את המחויבות שלנו לפני הכול, וקדושת החיים לחיי אדם, להחזרת 50 החטופים והחטופה הביתה. זה צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו. 

שנית, אני רוצה להודות לך, הרב מלכיאור, לך רנית ולכל העוסקים בחינוך המשלב מההמצאה שלו לפני כ-17 שנה ועד הפיכתו היום למשהו משמעותי מאוד במערכת החינוך בישראל. במידה מסוימת חינוך משלב, זה החזון, זה החלום, זה איך שהיינו רוצים שמערכת החינוך בישראל תיראה. מערכת שלא מבדילה בין אדם לאדם, לא על פי אמונתו ואפילו לא לפי הדרך שהוא בחר לחיות בה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, הרבה מהתחלואים שלנו כחברה יושבים על פחדים מהאחר. ומה שעושה החינוך המשלב ובזה הוא ייחודי, כמעט יחידי, יש דומים לו אך אין כמוהו – זה שהוא עוסק בזה ישירות, הוא מביא שונים אל אותו מוסד חינוכי. ההורים מתגברים על הפחד, ואני מכיר את זה ממקור ראשון גם כמנהל מנח"י (מנהל חינוך ירושלים), גם כמנהל בית ספר, גם כהורה, עד כמה הורים חוששים מהמפגש הזה. ומערכת החינוך אומרת: נשמור את זה כשהם יהיו גדולים. לא, מי שלא עושה את זה כשהם קטנים, כשהם גדולים זה מאוחר מדי. 

אני קורא כאן במקום הזה בוועדת החינוך, לחזק את החזון ולתרגם אותו למציאות. מה התרגום למציאות? יש לו תרגום מאוד פשוט: אנחנו פה בשביל לשרת את הציבור; אם הורה בוחר בבית ספר, ראש הרשות, מנהלת המחוז, משרד החינוך, צריכים לכבד את הבחירה הזו. נכון שלפעמים – כמו שהציג כאן יפה עידו ראש הרשות – אתה עומד בין שתי בחירות של הורים ויש ביניהם סתירה מסוימת. אבל הקשב הראשון – ואת זה למדתי בזמנו מראש העיר ירושלים ניר ברקת אנחנו כאילו בצדדים פוליטיים שונים – אבל המצפן הזה שהרשות והמדינה עומדים לרשות האזרח, יותר מדי פעמים נשכח. 

אני קורא כאן, במקרה הזה גם למנהלת המחוז וגם למנהלי המחוזות האחרים – יש לכם כלים פשוטים שהמדינה נתנה לכם כדי לפתור בעיות כאלה. בשפה המקצועית קוראים לזה: סל מנהל מחוז. יש לך במקרה הזה דילמה על כיתה תקנית בבית ספר מיתרים מול כיתה אחרת? תשתמשי בסל מנהלת המחוז, נתנו לך סדר גודל של כ-2,000 שעות, הפתרון פה יושב על 40 מתוכם. זה נורא פשוט, סליחה שאני נכנס לטכניקה, אבל היות והייתי מנהל מחוז בעצמי, אני יודע כמה הטכניקה פותרת את הבעיות המהותיות. תני את הסל משאבים, תאפשרי גם וגם. כמו שאמר פה ראש העיר, אחרי שנה זה כבר ישלם את עצמו. עוד הורים חזקים יבואו במקרה הזה לרשות הזו, אבל זה נכון בכל מקום. 

ולנו אנשי החינוך, וועדת החינוך, אני אומר: אנחנו ניבחן בכך שניתן להורים את החינוך הטוב ביותר שהם בוחרים בו. מיתרים הוא החינוך הטוב ביותר שההורים האלה בוחרים, ואנחנו צריכים להיות מחויבים אליו. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. שלום סיגל.

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

שלום לכולם ואני רוצה גם להגיד על פתיח הישיבה שהייתה חשובה מאוד ונתפלל קודם כל להחזרת החטופים ויהי זכרם של כל הנרצחים ברוך, ובאמת שתהיה הנצחה מתמדת, גם מבחינתנו במערכת החינוך. זה היה פתיח מרגש מאוד, תודה לכולם, לך כבוד היושב-ראש ולכל חברי הוועדה ולרב מלכיאור. 

בפתח דבריי אגיד שבמחוז יש לא מעט בתי ספר משלבים, ובית ספר המשלב זוכה לאהדה גדולה בקרב הקהילה. אני יודעת שאיפה שיש בתי ספר משלבים, קורים שם דברים טובים. ואנחנו שבעי רצון מהמעורבות ומההצלחה של בתי הספר האלה במשרד בכלל במחוז חיפה בפרט. 

בבית ספר הספציפי הזה בקריית טבעון, כמו שאמר ראש המועצה עידו, זה בית ספר מיוחד, בית ספר שהוא גם עם צביון מונטסורי וחינוך יער ומיתרים והתמהיל המיוחד מאוד כנראה מייצר – ומנהיגות טובה –ביקוש ורצון רב בקרב הקהילה. מצד שני, אני חייבת לומר, וגם פה אני מתכתבת עם עידו, שהנושא של פתיחת כיתות נוספות ובכלל שינויים של פרוגרמה טבעית של בתי ספר, הן מייצרות שיקולי דעת נוספים מבחינתי. שיקולי דעת שהם שיקולים מערכתיים, שמתייחסים גם למספרי תלמידים בכלל ברשות; הם מתייחסים לגידול אוכלוסייה ברשות; תהליך דמוגרפי שאנחנו מזהים שיש בו קיטון או שיש בו גידול; חוזרי מנכ"ל. זאת אומרת שיש לא מעט שיקולים שכאשר אנחנו באים לאשר פתיחת כיתה, במיוחד שהפרוגרמה הספציפית פה לבית ספר מיתרים היא כרגע פרוגרמה של שש כיתות ואין לנו בעיה להרחיב אותה, אבל צריך להיות איזושהי הכרה בצורך ובעצם שזה יישב על איזה שהם עדויות וצרכים של הקהילה שמעידות על הצורך ביותר כיתות. 

כרגע תמונת המצב בשנה הקרובה ובשנה שהייתה, וכמו שאמר עידו, אני מבינה שיש צפי לגידול, אבל נכון לעכשיו בתי ספר בטבעון הם סוג של יושבים על כרעי תרנגולת. היציבות שם היא כרגע לא באה לידי ביטוי, ובתי הספר היסודיים נוגסים אחד בשני. אני אתחיל מזה שגם בגני הילדים, נכון לעכשיו ביישוב טבעון יש קיטון, יש כרגע קיטון מהנתונים שלנו של 34 תלמידים. מה גם שבשנה שעברה, פתחנו בית ספר ממלכתי נוסף בטבעון בשם צל אורנים, שהתוספת של הבית הספר הזה והיכולת שלנו בעצם לאפשר לכל בית ספר כיתות א' וצמיחה, כמו שבעצם מצופה מכל יישוב, יצרה עוד פעם סוג של הפרה של האיזון. בית הספר הספציפי הזה של מיתרים, הוא בית ספר חמ"ד, שהוא על פניו כמעט ולא ניזון מגני הילדים, שני גני הילדים היחידים של החמ"ד ביישוב, גן אחד של חמ"ד יוצא, הוא גן חב"די שהוא יוצא מהיישוב, וגן אחד הלכה למעשה, השנה לדוגמה, חלק ממנו נשארים בגן, חלק ממנו לא יהיה בבית ספר מיתרים, ורק שישה מתוך ילדי הגן עוברים לבית ספר מיתרים. נכון לעכשיו, לאחר שבחנתי את הבקשה עם נפש חפצה ורצון גדול מאוד, אנחנו מוצאים קודם כל שאם נפתח עוד תקן בבית הספר, הדבר יכול להפר איזון באופן קרדינלי שישפיע לא טוב על בתי הספר האחרים. הוא לא יאפשר את האיזון, כי במקומות רבים אנחנו מאפשרים בשמחה. 

על פניו, נכון לעכשיו, הכיתה שכרגע, כיתה א' במיתרים מונה 28 תלמידים. אני יודעת שהמבנה לא מאפשר, לפי הרשות, אבל על פניו בית ספר יכול להכיל עד 39 תלמידים בתקן של כיתה כדי לאפשר להחל את הילדים. אבל גם במחירים האלה – וזה לא מאפשר כי הכיתות מיסודם בבית ספר מיתרים הן קטנות. אבל אם היינו מאפשרים את פתיחת הדלתות האלה לטובת בית ספר מיתרים, בעצם היינו פוגעים יחד עם עידו, בשני בתי ספר באופן מהותי: בית ספר נרקיסים, שמשם היו רוב הבקשות, כ-17 בקשות, אם אנחנו נעביר את הילדים האלה, בבית ספר נרקיסים כרגע, שנה שעברה, היו שתי כיתות א'; בשנה הקרובה, לצערי, בגלל חוסר האיזון שכרגע קיים, תיפתח כיתה א' אחת. אם אני אענה לבקשה של אותם 17 תלמידים ואעביר אותם לבית ספר מיתרים, זה אומר שבעצם בית ספר נרקיסים יהיה פחות מתקן של כיתה.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

גברתי מנהלת המחוז - - -

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

זה אומר ברמת העוסקים הנמצאים פחות נעים לשמוע את זה, זה אומר בעצם שבית ספר מתייבש לגמרי. כי אם אין כיתה א' - - -

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

סיגל, מדבר חבר הכנסת טור פז, דיברנו לפני כמה שבועות. הבעיה מובנת, וכולנו מכירים אותה, כולל ההורים. השאלה היא מדוע שלו המחוז על מנת לאפשר צמיחה של בית ספר והגדלה, וכמו ששמענו גם מראש הרשות, רצון שלו למשוך אוכלוסיות נוספות, לו המחוז יחפה לשנה שנתיים על כיתה לא תקנית אחת? אמרתי קודם, מסל מנהל מחוז, יש דברים כאלה, זה נעשה. ואז זה יאפשר לכולם לצמוח, כי אחרת יהיו לך עשרות הורים ממורמרים שלא יקבלו את בית הספר שהם רצו. 

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

אני יותר מבעד. אבל הסל שלי, ואנחנו עוזרים רבות לטבעון, בהמון שלבי גיל, הסל הספציפי שלי, ובכלל למנהלי מחוזות, אין אפשרות לתת תקנים. אין אפשרות לתת תקנים. אני מביאה תקן – אנחנו מפרים לא רק איזון - - - קודם כל אין לי יכולת להביא תקן. אבל נניח שהייתי יכולה להביא תקן, אני מפירה איזון של שני בתי ספר. אנחנו בעצם מייבשים שני בתי ספר ובתוך כך גם בעלי תפקידים. אני לא אומרת לא, אני חושבת שהעיר טבעון צריכה לשבת על המדוכה ולנסות לחשוב על מהלכים אסטרטגיים שכן יאפשרו גם את בית הספר מיתרים, להנכיח אותו אולי בעוד בית ספר, אולי בבית ספר נרקיסים ששם יש ביקוש, להפוך אותו, לעשות מיזוג כזה או אחר. אני לא אומרת שאי-אפשר, אני חושבת שטבעון, אולי בשיתוף ציבור, בניהול נכון, יצליחו כן לייצר מהלך שיצדיק שישביע את רצון הקהילה ויאפשר עוד תהליכים כמו בית ספר משלב בעוד מקומות, ולא יפגעו באחרים.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

סיגל, דה פקטו בהחלטה הזאת שלקחת, את פוגעת בעצם באותם הורים שרצו ללכת לבית הספר המשלב.

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

אני פוגעת באותם הורים שרצו ללכת לבית ספר משלב, אבל אני גם לא פוגעת באותם קהילות שאם אני עכשיו יפנה אותם לשם, אפגע בעשרות רבים ואולי תהיה פה עוד ועדה שתגיד: אתם פגעתם בנו שלא בחוק. מה גם שבית הספר - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

 אז אני מבין את ההתלבטות שלך לכאן ולכאן, אז למה היא חד לפה ולא לפה?

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

אני אגיד לך מה, כי קודם כל מיסודה של הפרוגרמה במיתרים כרגע יש שש כיתות. גם עכשיו כרגע יושב-ראש הוועדה המכובד, אנחנו יכולים בעצם לאפשר לעוד קצת תלמידים להגיע לבית ספר, למלא את הכיתה הקלאסית. וכרגע זה עוד פחות קורה וזה אפשרי. כרגע גם ככה זה אפשרי בגלל הגודל של הכיתה שאני מבינה שבית ספר מיתרים לא רוצה יותר מ-26. על פניו כיתה תקנית יכולה להיות בין 34 ל-39 תלמידים. אנחנו צריכים לראות מה עושים נכון שגם ייתן את הרווחה ואת האחריות שלי כראש מערכת על כלל בתי הספר בטבעון מצד אחד, וגם לתת לאותם הורים, אולי בהגרלה, אולי אותם מקרים של להרחיב אולי את הכיתה, ולתת בסופו של דבר לקהילה הזאת להתרחב אל מול גבולות הגזרה. 

יחד עם זאת אני סבורה - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

סיגל, אני מבחינתי למרות שהחינוך המשלב לא הוגדר כזרם נפרד, מבחינתי הוא זרם נפרד לכל דבר ועניין. לצורך העניין אם מחר מישהו, הורה רוצה ממלכתי-דתי, ואת אומרת לו: אין לי מקום ממלכתי-דתי כי אם אני שולחת ופותחת לך שמה כיתה, אז אני פוגעת בכיתה בחינוך הממלכתי וכן ההפך. אותו הורה מבחינתי יכול ללכת, וקריית טבעון תמצא עצמה משלמת אגרות חוץ לרשות השכנה.

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

קודם כל בגלל זה אני מציעה לחשוב על אלטרנטיבה נוספת ביישוב. בית הספר הספציפי הזה בהגדרה הוא בית ספר של חמ"ד, אפשר גם לקחת את בית הספר הממלכתי נרקיסים או בית ספר רימונים שמשם אני רואה שיש יותר ביקוש, ולהפוך אותו לבית ספר מיתרים, ולייצר תהליך מסודר כזה או אחר שעוזר בעצם לאזן ולענות לצרכי הקהילה הספציפית הזאת, ולאפשר עוד מרחבים של בית ספר עם ייחודיות שהיא כרגע מאוד נצרכת בישוב. אפשר לעשות עוד דברים, גם אסטרטגיים וגם מערכתיים כדי לאפשר ובלבד שלא נפגע בכלל הקהילה, שזה לא פחות חשוב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

עוד פעם, אני חוזר למה שאמרתי, את לקחת החלטה לפגוע בקהילה א' ולא בקהילה ב', זו החלטה שלך, אף אחד אחר לא לקח את ההחלטה.

 << דובר_המשך >> סיגל כהן: << דובר_המשך >>   

לא, מכבודך, לא לקחתי החלטה כזאת, קודם כל הנתונים התשתיתיים הבסיסיים שלנו הם שבבית ספר מיתרים כרגע יש לפרוגרמה שלהם, וגם במבנים הקיימים נכון לעכשיו, יש שש כיתות.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אבל יש ביקוש.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

אבל גברתי מנהלת המחוז, פרוגרמה לא יכולה להיות יותר חשובה מרצון האזרחים. בשביל זה אנחנו פה, בשביל לשרת אותם. 

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

אני מסכימה איתך, יחד עם זאת, בתי ספר ציבוריים נדרשים לפעמים לקבל הכרעות שהם לא רק צרכי הציבור, אלא גם צרכי המערכת והצרכים שבעצם לא יאפשרו באיזשהו מקום פגיעה ברוב של הציבור, בשני בתי ספר נוספים בישוב במקרה הספציפי הזה. יכול מאוד להיות שעוד שנה-שנתיים, כמו שאמר עידו, כן תהיה ידיעה, והדברים יתפתחו באופן טבעי. נכון לעכשיו - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

סיגל, את יכולה היום לקחת מהשעות שלך, להוסיף שעות שנמצאות בסל שלך, לשנה-שנתיים, ולמצוא פתרון מקביל לתגמולים.

 << דובר_המשך >> סיגל כהן: << דובר_המשך >>   

אני שוב אומרת, גם אם אני אתן שעות – וקינלי יודע, אתה יודע כמנהל מחוז לשעבר שאין לנו תקנים בקנה, יש לנו יכולות תמיכה בשעות.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

לא, אבל שעות. סיגל, תני להם את השעות. הדבר היחיד שנשאר זה גמול למחנכת. אבל תני להם את השעות ואז הם יוכלו לפתוח כיתה. 

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

לא, אם אתה נותן כיתה שהיא לא תקנית, המורה לא יכול לחנך כיתה ולהוביל כיתה. אני יכולה לעבות את הכיתה. אני יכולה לאפשר להגדיל את הכיתה לכיתה עם יותר תלמידים, לסייע בעוד שעות, ובלבד שלא נפגע בשני בתי הספר האחרים שציינתי אותם, כי הם בעיקר נושאים בפגיעה המרכזית. ולעבות יותר בשעות את בית הספר כדי לאפשר מרחבים אחרים, חדשניים נוספים לעבודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

סיגל, זהו רצון ההורים, מה לעשות? רצון ההורים הוא להגיע לאותו בית ספר. אגב, אין לי סימפטיה מיוחדת למיתרים, הייתי מדבר איתך אותו דבר אם זה היה הפוך.

 << אורח >> מיכאל מלכיאור: << אורח >>   

גם ראש המועצה אמר שהוא רוצה את זה בשנה הבאה. ראש המועצה אמר שבשורה התחתונה, שבשנה הבאה זה צריך להיות. 

 << אורח >> סיגל כהן: << אורח >>   

הרב מלכיאור הנכבד, עדיין במקום הזה צריך לתת את האפשרות שכולם ירוויחו מהמהלך הזה, ולא קהילה אחת תרוויח על חשבון שתי קהילות שהן בעצם בית ספר אחד. אנחנו פשוט נכבה אותו, נסגור אותו, זה קטלני, זה קטלני, זאת קהילה שלמה שכרגע היא לא פה כדי להשמיע את דברה, אבל התפקיד שלי להשמיע את דברה והאחריות שלי אליהם. 

לפעמים יש מחירים שהם קצת יותר כואבים, אבל עדיין אני חושבת שיש מה לעשות כדי לאפשר לקהילה צמיחה, לפחות גם בשלבים האלה וגם בשלבים מאוחרים. יש מה לעשות בראייה אסטרטגית לאור הרצון הגדול מאוד שאני מבינה שכרגע קיים בטבעון. אני לא אומרת שחור או לבן, אין שחור או לבן בחינוך, יש מה לעשות, אבל זה צריך להיות בתהליך מושכל. זה תהליך שבעצם לא נכבד ציבור אחד על חשבון הציבור השני שעוד מיסודו בעצם אנחנו מבינים שבתשתיות הקיימות זה לא נכון כי ההגדרות הן כמו שאמרתי בפתח דבריי.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

אני חושב שעם רצון טוב אפשר להגיע לפתרון. אני מציע שאחרי הדיון, נתכנס לשולחן עגול, אם צריך לנסוע לחיפה, ניסע לחיפה וננסה למצוא את הפתרון.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>   

הפתרון אדוני יושב הראש נמצא ואני אומר כאן לא רק למקרה הזה, לכל הרשויות האחרות. 

תראו, ניכנס עכשיו זרם – לא זרם, זה לא כל כך משנה, מה שיותר משנה זה המצפן. המצפן הוא שכשיש ביקוש, צריך לעשות מאמץ גדול להיענות בו. לפעמים באמת אי-אפשר והסתירה היא חזיתית. אבל שוב, כמי שהיה שם וקיבל עשרות החלטות כאלה, ובעיקר במקרים העדינים האלה של מי שיושב על התפר, יש לנו אירועים דומים בין החרדי לדתי, בוודאי בין הדתי לחילוני. מי שקשוב וראש רשות קשוב, יושב פה אחד כזה שאני מכיר, יודע שאם הוא יהיה קשוב אז יבואו אליו עוד הורים. ואם ההורים יהיו יותר מרוצים ובסוף זה גם הבוחרים שלו והבוחרים שלנו, ככה נבחרי ציבור חושבים. 

אני אומר כאן לפקידות המקצועית: תהיו קשובים ותתנו פתרונות יצירתיים, הם קיימים. הדבר היחיד שהוא עדין פה בירוקרטי זה גמול החינוך שאותו אפשר לפתור גם כן. את השעות מנהלת המחוז יודעת לתת, בשביל זה נועדו הפתרונות האלה. אם למנהלת המחוז נגמרו השעות אז היא פונה למנכ"ל, שגם אותו אני מכיר והייתי מנהל מחוז יחד איתו והוא יודע לעזור לה. זה בדיוק המקומות שהמערכת צריכה להיות רגישה וחכמה ולא צודקת. תודה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. חבר הכנסת חסון, בבקשה.

 << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >>   

בוקר טוב אדוני היושב-ראש, המכובדים שיושבים כאן, קודם כל אני שמח להצטרף לוועדת החינוך ואני אעשה את הכול כדי לתרום את חלקי ולעזור ולסייע. ואני אומר, קודם כל צריך להחזיר את החטופים גם במחיר הכי כבד והכי קשה, כי זה הדבר החינוכי ביותר, הערכי ביותר והמוסרי ביותר. ואני מקווה שבימים הקרובים נסיים את העניין הזה ונחזיר אותם הביתה. 

אני בא מדליית אל כרמל, מרחוק, אחרי ארבעה ימים שלא ישנתי, כי בצד השני יש חינוך של רצח של דאעש. אונסים ילדה בת חמש וזורקים אותה מהקומה הרביעית אל מותה. אונסים נשים, הורגים זקנים, מגלחים להם את הזקן שלהם ואת השפם, ומחזירים אותנו לימי הנאצים שהיו עם אחינו היהודים. עולם שאין בו חינוך לערכים, החינוך היחידי שהם מכירים זה רצח, זה הרג וזה אונס, וזה הכול בשם השריעה, ולצערי הרב, ערך האדם שם הוא לא ערך עליון. לכן אני מתחבר מיד לגברת שהייתה כאן ודיברה על מה שקרה לה ב-7 באוקטובר. אנחנו מאחלים ומקווים שאנחנו נדע רק ימים טובים ולא יהיה לנו עוד 7 באוקטובר, אבל לפי המצב ולפי מצב המיליונים של הדאעשים שנמצאים בגבולות מדינת ישראל, זה הדבר המסוכן ביותר.

התחברתי במכתב הזה של מנכ"לית רשת מיתרים שכתבה בסעיף 6: החינוך המשלב נושא בשורה ערכית, חברתית, פדגוגית וזהותית. כבן מיעוטים, אני דרוזי, אני רואה שהחברה הישראלית יש בה התרופפות בערכים, ויש בה שנאת חינם סתם. על סתם. ולכן חשוב מאוד שפרויקטים מהסוג הזה יחזקו את כל בתי הספר, יחזקו את האוכלוסייה, נשקיע בחינוך, כי החינוך הוא המפתח לחיים ולצערי הרב, אנחנו רואים לאן הנוער שלנו הולך במדינת ישראל. 

נתתם דוגמה לא טובה כאן – טבעון מדורגת 94.5% בסוציו-אקונומי, מה יעשה ראש מועצה שהדירוג שלו 50%, נכשל מול מנהלת מחוז שמתעסקת איתו בדברים שאני מתפלא לשמוע, ואני, יש לי בטן מלאה על המחוזות. המחוזות מתעסקים בפוליטיקה, מתעסקים איך לרצות חלק מהאנשים על חשבון אנשים אחרים. אנחנו צריכים לדאוג באמצעות ועדת החינוך לחזק את החינוך, להביא שאנחנו נקבע את המדיניות והיא תיושם בשטח, ולא סתם ניקח החלטות ואף אחד לא יעשה את זה. לכן חשוב להביא את התקציב ולחזק את החלשים, ובעיקר אני גם מבקש כאן לחזק את העדה הדרוזית, כי מערכת החינוך שלה לא מאפשרת לה להגיע להייטק, לטכנולוגיה, לקדמה הישראלית. זה חשוב לנו מאוד. אני חייל בוועדה הזאת, אשמח לעשות את הכול ונצליח ביחד, בעזרת ה'.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

ברוך הבא לוועדה. מנכ"לית מיתרים, בבקשה. ד"ר רנית, תודה רבה.

 << אורח >> רנית בודאי-היימן: << אורח >>   

תודה רבה. קוראים לי רנית, אני מנכ"לית מיתרים, חוץ מזה שאני מנכ"לית מיתרים אני גם אימא, וכל הילדים שלי למדו או לומדים בחינוך המשלב. אגב, אגיד שאת אחד מהם לא הצלחתי להכניס בגן, והכנסתי רק בכיתה א'. מבחינתי העובדה שאתה יושב-ראש הוועדה, בחרת לסיים את המושב עם הישיבה הזאת בוועדת החינוך, היא מסר מדהים שיוצא מכנסת ישראל לציבור הישראלי שאפשר ללמוד לחיות ביחד.

אנחנו חיים בתקופה היסטורית, אמרו את זה גם לפני, וברור היום שצריך לתעדף את ערך הלכידות החברתית מעל ערכים אחרים. הבשורה הטובה היא שיש התעוררות מלמטה. אנחנו רואים אותה כל הזמן. השטח מצביע ברגליים, הם רוצים חינוך משלב. היום יש 100 גנים ברשת מיתרים, 50 בתי ספר יסודיים, עשרה בתי ספר על יסודיים ועוד 18 בקשות שמונחות בפנינו לפתוח בתי ספר משלבים חדשים.

אני בעבודה שלי רואה כל יום את ישראל היפה, הציונית, היהודית, הדמוקרטית. וכשהעם רוצה אחדות, כל מה שהמדינה צריכה לעשות זה בסך הכול לא להפריע לו בדבר הזה. הצורך מהשטח קיים כל כך, ואם אנחנו משאירים כל שנה אלפי הורים שרוצים חינוך משלב בלי האפשרות לתת להם חינוך משלב, אנחנו מחמיצים את גודל השעה. רק הבוקר קיבלתי שלוש בקשות מהורים מרחבי המדינה שרוצים להתקבל לחינוך משלב, ולא התקבלו. אני מקריאה לכם רק כמה מילים: לגן של יחד, כתב לי אבא, אנחנו בית משלב, אשתי דתיה, אני חילוני, אין לנו מקום אחר. אנחנו מחויבים לערכים יהודיים והיסטוריים, מחויבים לחינוך המשפחה שלנו. למיתרים רעננה כתבה לי אימא: אנחנו חזרנו מ"רילוקיישן", כל כך חיכינו לחזור לארץ משליחות ובכוונה קנינו ליד רעננה, אבל רק לילד אחד שלי יש מקום במיתרים רעננה. אני אובדת עצות, אני לא מצליחה לדמיין שהילד השני לא ילמד במשלב. בבראשית בנימינה – ויושב פה ראש המועצה והמנהל יגאל – אנחנו עם רצון כל כך חזק להיכנס לחינוך המשלב, כרגע מרגישים חוסר אונים עם תקווה גדולה, עם חשש גדול, עבורו חינוך הוא לא רק עניין טכני, אלא שאלה של זהות, של שייכות ושל משמעות. 

אדוני היושב-ראש, אני כל שנה מגיעה ליום הכיפורים וכל עם ישראל אומר סליחה ביום הכיפורים, ואני מרגישה כל יום כיפורים שאני צריכה לומר סליחה לכל אותן משפחות שלא הצלחנו להכניס לחינוך המשלב. הייתי רוצה מאוד השנה להגיע ליום הכיפורים עם קצת פחות סליחה לבקש. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. גיל חנניה, בבקשה.

 << אורח >> גיל חנניה: << אורח >>   

בוקר טוב, אני רוצה להודות ליושב-ראש על כינוס הוועדה בנושא החשוב הזה, ולהתחיל בתפילה להשבת החטופים ולהחלמת הפצועים, ושנדע לחבק את המשפחות השכולות שבקהילתנו. 

החינוך המשלב זו בשורה שמערכת החינוך צריכה להכיר ולחבק, אנחנו כבר עשור אצלנו במושבות מגשימים את החזון. ואני חושב שבתקופה הזאת שאנחנו מחפשים את המכנה המשותף הרחב ביותר והגדול ביותר, ולדבר על קבלת השונות והמגוון בחברה היהודית-ישראלית, יצירת המרחב המשותף, גם ללימוד וגם ליצירה והכרה בחיים עבור התלמידים מרקעים שונים, אני חושב שהיום קיום הדיאלוג והשיח שהוא מכבד ומפייס בין התלמידים ובין ההורים, זה החינוך המהותי שאליו כולנו צריכים לשאוף. 

החינוך המשלב הוא חינוך שמאפשר לפתח זהות אישית תוך חיים משותפים, והעיסוק בשאלת הזהות הוא אתגר, אבל האתגר הזה יכול להתממש ולא צריך לפחד. מגיעים לחינוך המשלב קהילות חילוניות ודתיות, כל אחד לא מפחד להגיע למכנה המשותף, להתמודד עם הזהות שהוא מגיע ממנה. אני חושב שבעשר השנים האלה לא יצא שמישהו או נהיה דתי או שהתפקר. בסוף המשפחות שמגיעות, שלושת ילדיי הבוגרים לא למדו בחינוך המשלב, כולם יצאו מוצלחים, יצאו לשנת שירות, מכינות, צבא, ואת הבן האחרון, בן הזקונים, הכנסנו לחינוך המשלב. אשתי לפני עשור הקימה את הבית ספר המשלב, ואני חושב שבאמת כל אחד מגיע, בבוקר מתחברים או לא מתחברים, ההפך, כל אחד מגיע עם הזהות שלו. יש את תפילת הבוקר, את שירת הבוקר, או שיח מול התפילה, ואחרי זה, כל היום-יום קורה ביחד. יכולים ללמוד תנ"ך עם שני אנשים, כשאחד מספר את זה מהצד האמוני ואחד מספר את זה מהצד של הסיפור. והדבר הזה, זה הדבר הנפלא שיכול לקרות לנו. 

אני חושב שאנשים עדיין לא מכירים את הזרם הזה, וכשיכירו אותו, יתאהבו בו. אני ישוב של שתי מושבות ברון ותיקות, בנימינה גבעת עדה, בסך הכול 17,000 תושבים. יש לי בית ספר צומח, סיים את ההצמחה שלו, ויש ביקוש גדול מאוד לבית הספר. אני היום מסרב לקלוט ילדים בגלל שהמבנה שבנינו, שהוא שתי כיתות בכל שכבת גיל, אין לי מקום פיזי לקבל תלמידים, גם מהרשות שלי וגם מרשויות סמוכות שהיו שמחות לבוא וללמוד בבית הספר. ושוב, כשמגיעים למשרד החינוך ומסתכלים על הצורך, אז מסתכלים על הצורך הכללי. הצורך הכללי, במקרה של המושבות שלנו, מושבות כמו טבעון, מזדקנות כרגע, אבל לקראת תהליך של האצה בבניה ותוכניות מתאר, אז כרגע כשמסתכלים על כלל בתי הספר, רואים שאין צורך. אבל אם היו לוקחים רק את הבית ספר, ועדיין הוא לא זרם, אז אי-אפשר להסתכל עליו ככזה, ואומרים: אוקיי, אני רוצה לבנות קומה שלישית, ואז במקום שתי כיתות בכל שכבת גיל, יהיה לי שלוש כיתות ואוכל להיענות לצורך לבית ספר המשלב, זה היה פותר. אבל משרד החינוך רואה את הצורך הכללי ואומר: בבית הספר הזה, אני לא בונה עוד כיתה, כי אתה מזדקן ואתה לא עומד בצורך.

אני חושב שהיום או פעם, הסתכלנו על החברה הישראלית ככור היתוך ועל החמין, שכולם מכניסים את הכול לחמין, ובסוף נהיה איזה משהו שלכולם יש את אותו צבע ואותו ריח. אני חושב היום אנחנו צריכים להסתכל על הסלט הישראלי, שזה בסדר שיהיה מלפפון, עגבנייה, כל אחד שומר על הטעם, הצבע והזהות שלו. אבל היופי הוא שאוכלים את זה כסלט אחד. יש את הישראליות החדשה. ופה הבית ספר המשלב מאפשר שכל אחד שומר על הזהות שלו. והיום בחברה הישראלית, ההתוויה למסלול הזו, שיש פה את החינוך הממלכתי, הדתי, ונפגשים רק בצבא במקרה הטוב ומכירים אחד את השני – פה יש את האפשרות שהקהילות מכירות אחד את השני. הילד האישי שלי, אין לו מושג מי דתי, מי חילוני, מגיעים אחד לשני הביתה. בעבר היה הרבה יותר קשה להגיד – אתה מגיע הביתה, איך אני מאפשר לילד דתי לאכול אצל חילוני בבית. אני רוצה להגיד ליושב-ראש, היום יותר קשה לשאול את כל האלרגנים למיניהם, הרבה יותר פשוט לפתור את בעיית הכשרות כשמגיעים אלי הביתה, מאשר לפתור את כל בעיית האלרגנים של ילדים אחרים.

יש מלא דברים שחששנו מהם בעבר, אנחנו לא צריכים לחשוש. עבורנו זה משהו שהכרנו הרבה לפני ה-7 באוקטובר, ואחרי ה-7 באוקטובר אני חושב שזאת הבשורה שמערכת החינוך צריכה לפתוח, להכיר ולהוקיר. אני לא רוצה לרדת לפרקטיקה, האם צריך זרם או לא זרם, אני יודע שצריכים לחשוב על זה. הבית ספר אצלנו בממלכתי לא בממלכתי דתי, זה מאפשר הרבה יותר דברים בסל הכלים וערכים. 

אני רוצה להודות ליושב-ראש, לחברי הכנסת ולרב מלכיאור שהיה המצפן, שחשב הרבה על זה לפני כולם, שזה התמהיל הנכון בחברה הישראלית, וזה הצורך שלנו להכיר אחד את השני. וזה לא רק הילדים, מה שצמח אצלנו זה קהילה, זאת אומרת קהילת בית הספר, שבטח בעניין הפלוגתא של היום, יש לי בר פלוגתא, שאני כחילוני יכול להתווכח. ויש לי מקום, יש לי שיח, יש לי שולחן עגול אמיתי. ולא סתם אני אומר "יש לי" איזה חבר דתי או חילוני דמיוני אחד שהכרתי בצבא ואיתו אני מתווכח. זה יומיומי, זה קורה, ואני חושב שאנחנו צריכים להודות על זה, ולראות איך משפרים את זה. 

 << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>   

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להשלים ולפרגן לראש המועצה. לא דיברת על זה, אבל גם החינוך הבלתי פורמאלי, במיוחד בכדורגל, יש פעילות מיוחדת לילדים דתיים שלא יכולים לשחק בשבת, ויש שם קבוצות מיוחדות של ילדים שמתחרים בליגות של התאחדות הכדורגל לא בשבת. זאת פעילות מדהימה, אתה רואה ילדים עם כיפות, ילדים בלי כיפות, שלא משחקים בשבת. וזה במיוחד בולט במועצת בנימינה גבעת עדה. הייתי אצלכם, ביקרתי, ראיתי את הפעילות הזאת. אתה רואה מאות ילדים שמתעסקים בעולמות הספורט, ונותנים את האפשרות להיות בעולמות האלה, גם תחרותי, שלא משחקים בשבת. יישר כוח. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. אתן שתי דקות לכל מי שנרשם. אנחנו כבר באיחור לדיון הבא. חמי רוטנברג, בבקשה.

 << אורח >> חמי רוטנברג: << אורח >>   

שלום, שמי חמי רוטנברג, אני גר בטבעון ואני עדיין קצת נסער מהדברים ששמענו לפני כמה דקות ממנהלת המחוז. יש לי ארבעה ילדים, הקטנה עולה לכיתה א' למיתרים; יש לי עוד ילד שלומד במיתרים ושני בוגרים. אנחנו בשנים האחרונות כבר לימודי ניסיון מכל הנושא הזה של היחס או חוסר היחס לזרם שלנו, הזרם המשלב. וכבר בשנים האחרונות אנחנו ניסינו להצמיח את בית ספר מיתרים לכיתות ז', ח', גם אנחנו רוצים שיהיה לילדים שלנו חטיבה שבה הם יוכלו ללמוד בכיתות ז', ח' – לא רק עד ו', בעזרת ה' גם להגיע לתיכון, אפילו אוניברסיטה אם היה אפשר. ובעצם מה שקרה, שמשרד החינוך מנע מאיתנו את האפשרות הזאת, כי הוא אמרנו לנו: אתם קטנים מדי, אין מספיק ילדים. כיתה אחת בבית ספר מיתרים לא יכולה בעצם לספק מספיק ילדים כדי שיהיה אפשר לפתוח גם חטיבה ולהצמיח את בית הספר. בעצם המליצו לנו, גם למועצה, שקודם צריך לפתוח שתי כיתות בבית ספר. היינו מתוסכלים, היינו כעוסים, אבל בסדר, החלטנו להיות קצת צופי פני עתיד והחלטנו להתגייס ביחד עם המועצה לנושא הזה של להרחיב את בית הספר לשתי כיתות ועשינו את זה. ונרשמו, נרשמו 50 משפחות, יותר מ-50 משפחות רק מטבעון ועוד משפחות מבחוץ שרוצים ובחרו בדבר הזה של הבית ספר המשלב. ועכשיו בעצם מה ששמענו ממנהלת המחוז זה שמבחינתה התפקיד של הילדים שלנו הוא לסתום חורים, למלא תקנים, לבתי ספר אחרים שאנחנו לא מעוניינים בהם, אנחנו מעוניינים בזרם המשלב, אנחנו לא מעוניינים בזרם שהוא לא משלב. לא רוצים את הממלכתי-דתי ולא רוצים את הממלכתי, אנחנו בחרנו בבית ספר משלב כי זה האידיאל שלנו, כי זה מה שאנחנו מאמינים בו. ואני לא מוכן שהילד שלי, ובעצם הילדים שלי, של תום, של תניה, של קארין של ג'וליה פה, הילדים שלנו לא צריכים להיות אלה שסותמים חורים עבור בתי ספר אחרים וזרמים אחרים. אנחנו בחרנו במשלב ורוצים לשלב.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. תלמיד כיתה י"ב, אסף דהוקי, בבקשה.

 << אורח >> אסף דהוקי: << אורח >>   

בוקר טוב, מתי בפעם הראשונה שמעתם את המושג חינוך משלב? כשהייתי ילד קטן לא ידעתי שיש דבר כזה חינוך משלב, לא קראנו לזה בשם, זה פשוט היה החיים שלי – חברים דתיים, חילוניים, מסורתיים, כולם יחד בכיתה, בהפסקות ובטיולים. רק כשגדלתי, הבנתי שזה בכלל לא מובן מאליו, שבמקומות אחרים מפרידים בין ילדים לפי הזהות של הוריהם. אז היום אני כאן כדי לדבר על מה שבעיניי הוא הדבר הכי טבעי: לחיות יחד, ללמוד יחד, להכיר אחד את השני באמת.

 שלום רב ותודה על ההזדמנות לדבר, שמי אסף דהוקי, סיימתי עכשיו י"ב בבית ספר 'יחד מודיעין' שהוא בית ספר משלב, בשנה הבאה בעזרת ה' אלך למכינה קדם צבאית 'רקיע', שגם היא משלבת בין חילונים ודתיים. למעשה נולדתי לתוך החינוך הזה, לא הגעתי אליו מבחירה מאוחרת, אלא גדלתי בתוכו. גם בבית שלי יש שילוב, דתיים, חילוניים, מסורתיים, כולנו משפחה אחת. לכן מהיום הראשון שלי במערכת החינוך, היה לי טבעי להקשיב לדעות שונות, להכיר אורחות חיים שונים, לדבר בכבוד ולא לפחד מהשונות, וזאת כיוון שמגיל שלוש אני נמצא במסגרת שבה חבר אחד עם כיפה והשני לא, אחד בשבת היה בים והשני בבית הכנסת. הכול בסדר, הכול קביל, אף אחד לא שופט אחד את השני, ככה גדלנו וזה הכי טבעי לנו. החינוך המשלב לא מוחק זהויות, הוא נותן להם מקום, ומלמד אותנו לחיות יחד. הוא עזר לי להיות אדם פתוח, לא שיפוטי ומתון יותר, גם כשאני לא מסכים עם משהו או עם מישהו. וזה לא נגמר בבית ספר, כולנו יודעים שבצבא, באוניברסיטה, בעבודה, גם בפוליטיקה, אנחנו חיים יחד – אז למה דווקא בילדות, בשלב הכי מעצב של החיים שלנו, מפרידים בינינו? מרגיש לי שהמסגרת שבה אני גדלתי צריכה להיות המסגרת הסטנדרטית והמרכזית במדינה יהודית ודמוקרטית כמו שלנו. 

המציאות בישראל משתנה, יותר ויותר משפחות כמו שלי משלבות זהויות שונות בתוכן. החינוך המשלב לא רק משקף את זה, אלא הוא הדרך להכין אותנו לחיים האמיתיים. אני באמת מאמין שזה העתיד של החברה הישראלית, וזה הזמן להשקיע ולהרחיב את החינוך הזה. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. אני רק אגיד שאני גדלתי אמנם לא בבית ספר משלב, אבל גדלתי בבית ספר יהודי בצרפת, וזה בדיוק הבית ספר המשלב. אני מספר פעם אחר פעם, בשורה איפה שאני למדתי בכיתה, בצד ימין היה מי שלא מגיע לבית כנסת בשבת, ובצד שמאל היה מי שלוקח את האוטו כדי להגיע לבית כנסת בשבת, ואני הלכתי 45 דקות לבית הכנסת בשבת. אבל עד היום אנחנו חברים הכי טובים, יודעים לחיות אחד עם השני ולא אחד ליד השני. הגיע הזמן באמת שגם פה, אולי יהדות התפוצות תתרום פה משהו לחברה הישראלית. תום שמרת בבקשה.

 << אורח >> תום שמרת: << אורח >>   

נעים מאוד, תודה רבה. אני גם קצת נסערת מהדברים ששמענו קודם ואני רוצה לפנות רגע לסיגל ולהגיד שאנחנו כרגע רשומים לנרקיסים, אבל אני לא משתייכת לקהילה הזאת, ואני חווה את הפגיעה הזאת. אני תום, אני תושבת טבעון בשבע השנים האחרונות, אני אימא של יובל בת ארבע ושל שקד שאמור לעלות לכיתה א' בספטמבר הקרוב. 

באופן אישי המשפחה שלי היא חילונית שומרת מסורת. אני לובשת גופיות, אבל חוגגת את החגים כהלכתם. השמות של שני הילדים שלי נבחרו מתוך התנ"ך. המסורת חשובה לי, היהדות היא השייכות שלי. ויותר ממה שאנחנו מרגישים את השייכות הזאת רק באופן אישי, אנחנו גם רואים כמשפחה את הקרע בעם שנוצר על רקע השייכות הזאת ומרגישים שאנחנו חייבים לתקן אותו. כשאנחנו התלבטנו או חשבנו לאן לשלוח את שקד לבית הספר, היה לנו ברור, כלומר לא התלבטנו, כי את מיתרים אנחנו מכירים מקרוב, יש לנו אחיינית שלומדת שם ומסיימת שם כיתה ג', ואנחנו יודעים עד כמה בית הספר הזה עונה לערכים שלנו, של השילוב, של החיבור, של האחדות, של לגדול אחד עם השני ולא אחד בנפרד מהשני. 

אנחנו כל כך שמחנו על ההודעה שנה שעברה שעומדות להיפתח שתי כיתות א' בספטמבר של שנת תשפ"ב. במאי האחרון נשמט לנו השטיח מתחת לרגליים כשאמרו לנו ששינו את ההחלטה, משרד החינוך ביטל את הכיתה השנייה ואנחנו משובצים כלאחר יד למיתרים. אני רוצה לרשום את הילד שלי לחינוך שמתאים לערכים שלי, שמאחד את הקרע בעם שלי, שיעזור לו לגדול ביחד. אני מבקשת מכם לעזור לנו עם זה. מבחינתי זה החינוך שלנו. זה בית ספר ציבורי, זה לא בית ספר פרטי, זה בית ספר ציבורי שנאלץ לדחות תלמידים, היחיד בטבעון, וזה גם בית הספר הציבורי הדתי היחיד בטבעון. תודה לכם על כל העזרה והתמיכה.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. רעיה אפנר, בבקשה.

 << אורח >> רעיה אפנר: << אורח >>   

שמי רעיה אפניר, והייתי מהמקימות, ובין שאר האנשים שהקימו את בית ספר מיתרים. אני רוצה להתחבר לכל מה שאמרו לפני, אבל במיוחד למבט שמדבר גם על החברה הישראלית בכללותה וכל התפקיד שבית ספר משלב כזה, תורם לא רק בתוך טבעון, אלא בכלל החברה הישראלית, מה שאמרה חברת הכנסת שטרית, וגם מתחבר למה שאמרו פה המשפחות השכולות שישבו פה. 

הגענו מקיבוץ עלומים לפני שנים רבות לטבעון, יותר מ-30 שנה. הבית ספר היחיד שענה על הצרכים שלנו, כמי שבאו מקיבוץ דתי, היה בית ספר שש כיתות, קטן מאוד בטבעון. מאוד לא מטופח. והילד שלי נכנס לכיתה א'. כמה שנים אחר כך ב-4 בפברואר 1997, נהרג הבן שלנו, אבי, שלא היה לו מענה בתוך טבעון כבית ספר דתי, והוא למד כילד חוץ בקיבוץ שדה אליהו. הוא נהרג באסון המסוקים. ומאז במשך שנים רבות, כבר יותר מ-25 שנה, אנחנו פועלים למען ברית לא כתובה שאנחנו מאמינים שהיא בין אלה שנותנים את הנפש שלהם למען זה שנוכל לחיות פה. והמחויבות שלנו אליהם היא מחויבות לבנות כאן חברה מתוקנת, חברה מוסרית. חברה שמשלבת את כולם. וברוח הזאת אנחנו פועלים כבר שנים רבות מאוד, וזכינו לפני תשע שנים להיות בין המקימים של בית הספר שבדיוק משרת את הדבר הזה, ונותן מענה, לא רק לאנשים שחיים בטבעון ורוצים לגדול ורוצים לפתח. אגיד שכשהגענו, לא הייתה כמעט קהילה דתית בטבעון. אנחנו הגענו מסיבות משפחתיות, אבל היום יש כבר כל כך הרבה אנשים ברוחנו, אנשים שפועלים לא רק במסגרת הדתית הצרה שלהם, אלא במסגרת שרואה את הקהילה כולה ומנסה לקיים את השילוב. הצורך של בית הספר והצורך של קהילה גדולה, הצורך לבנות את השילוב הזה, לא רק למעננו, אלא למען כל החברה הישראלית, לקיים את הברית הזאת ביננו ובין הנופלים, היא צורך לא רק לנו לטבעון, זה צורך לחברה הישראלית כולה. אני מצפה שהצורך הזה יבוא לידי ביטוי, לא רק בטבעון, אבל כיום, כרגע, יש לי חמישה נכדים שלומדים בבית הספר, והוא חייב לגדול. הוא חייב לפרוח.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. שי יוסף הראש, בבקשה.

 << אורח >> שי יוסף הראש: << אורח >>   

תודה רבה. למען הגילוי הנאות, אתחיל ואגיד שאני מתמחה בלשכתו של חבר הכנסת משה קינלי טור פז, שהעשייה שלו ניכרת בתחום של החינוך המשלב. אפתח את דבריי ואגיד שנושא החטופים נוגע גם בחינוך המשלב, אבל גם בי באופן אישי. אני בוגר של החינוך המשלב, וחברי, הרש גולדברג פולין, בוגר מכינת מיתרים לכיש. כולנו יודעים קרוב לוודאי על גורלו. ומכאן זו קריאה להשיב את כל ה-50 החטופים והחטופה שלנו עוד הלילה. 

מסגרות משלבות הן בעיניי מה שמכנים בספרות היהודית: האוצר מתחת לגשר. למי שלא מכיר, אדם אחד הלך בתקווה למצוא אוצר מתחת לגשר, בסוף הוא מצא אותו מתחת לתנור של הבית שלו. כלומר, מתחת למקום הכי קרוב אליו. אנחנו יוזמים כל כך הרבה יוזמות לחיבורים בין דתיים לחילונים, וסימון ציין כאן את היוזמה המדהימה שקיימת כאן בבנימינה, אבל בסופו של דבר, כשמגיעים למהות, מגיעים לאיפה שבאמת החינוך המשלב נמצא, כאן באמת, כשאנחנו מגיעים לליבת האירוע, שם בוא נגיד מתחילות הבירוקרטיה והסחבת, ועוד, ועוד, ועוד. וחבל, האוצר נמצא ממולנו, האוצר הזה שנקרא חינוך משלב במדינת ישראל זה נכס, זה נכס שאין באף מקום אחר בעולם. 

אדוני היושב-ראש, דיברת כאן על יהדות התפוצות, אני מגיע ממכינה, בוגר של מכינה קדם צבאית, מכינת חנתון. מכינה רבת זרמים ביהדות, שהמכינה הזאת יכולה לספק מענה בתחומי ההסברה. המקומות המשלבים הם לאו דווקא מסגרות חינוך, הם יכולים לשמש מנוע צמיחה משמעותי – אם זה בשירות יותר טוב של חיילים בצבא ואם זה בניית קהילות טובות יותר, ואם זה בעוד אין-ספור דוגמאות למנועי צמיחה. החוכמה היא לא לצעוד עד לגשר כדי למצוא את האוצר, אלא פשוט להפוך שנייה את התנור, להוציא שנייה את הבירוקרטיות מהשולחן ופשוט לחשוף את האוצר הזה אלינו. האוצר הזה נמצא ממש, מחכה למישהו שיבוא וייקח אותו. תודה רבה.
 
 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>   

תודה רבה. אני מתנצל אם יש עוד אנשים שרצו לדבר, פשוט אני גולש אל הדיון הבא כבר. כמעט חצי שעה. הוועדה שולחת את התנחומים למשפחות השכולות, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה לשבתם המהירה לשלום של כלל החיילים והחטופים. החינוך המשלב נושא בשורה חברתית וערכית. הוועדה מחזקת כל זרם חינוכי שמתעלה מעל שסעים ומחלוקות. הוועדה מברכת את רשת מיתרים שדוגלת באחדות, אהבה, אחווה, על עבודתם הברוכה לקידום החינוך המשלב. הוועדה קוראת להכרה של החינוך המשלב כזרם עצמאי. הוועדה קוראת למנהלי המחוזות במשרד החינוך לתת את כל המשאבים, לקיים את הכיתות המשלבות או לפתח אותם לפי הביקוש; לקבוע את הצרכים על פי בקשת ההורים והרישום ולא על פי פרוגרמות כאלו ואחרות. הוועדה תקיים שולחן עגול לבחינת פתרונות לאתגרי פתיחת כיתות ובתי ספר משלבים, בפרט בנושא של קריית טבעון שעלה פה בוועדה. הוועדה תפעל להרחבת חוק החינוך המשלב למסגרות הגן. אני מודיע כאן, אם זה לא ילך בהצעת חוק של הוועדה שאנחנו נקדם עם כלל חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, אגיש את זה כהצעת חוק פרטית. ברשותכם אני נועל את הדיון.


<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:32. << סיום >>