פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/07/2025


מושב שלישי




פרוטוקול מס' 463
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט בתמוז התשפ"ה (15 ביולי 2025), שעה 10:30



סדר היום:
 << הצח >> הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה–2025, של ח"כ מיכאל מרדכי ביטון, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ חילי טרופר, חה"כ מיקי לוי, חה"כ אלעזר שטרן, חה"כ אפרת רייטן מרום << הצח >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
לימור סון הר מלך


חברי הכנסת:
מיכאל מרדכי ביטון
איתן גינצבורג


מוזמנים: 
	סרן אסמרה טגנה
	–
	פרקליטות צבאית, משרד הביטחון

	תום עופר
	–
	ממונה משפטי לנושאי שיקום ומשפחות, משרד הביטחון

	לירון דואק אלצור
	–
	מ"מ ר' יחידת משאבי אנוש ומנהלת אירועי הוקרה באגף השיקום, משרד הביטחון

	ציפי פלדמן
	–
	ס' ר' אגף השיקום ור' יחידת שירות, משרד הביטחון

	יששכר וייס
	–
	עו"ד, יועץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי

	שושי שפיגל
	–
	מפקחת ארצית על החינוך חברתי קהילתי, מינהל ח"ן, משרד החינוך

	רחלי לוי
	–
	עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

	אייל ברוך
	–
	רפרנט ביטחון באגף תקציבים, משרד האוצר

	רועי בבאי
	–
	רפרנט רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

	אורית זנבר
	–
	עו"ד, משרד המורשת

	גלית בר נתן
	–
	ממונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

	שרית דמרי דבוש
	–
	עו"ד, סגנית היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

	עידן קלימן
	–
	יו"ר ארגון נכי צה"ל

	אייל בן שושן
	–
	יועמ"ש, ארגון נכה צה"ל

	רותי פרמינגר
	–
	עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה

	ענבר חן מאירי
	–
	עו"ד, מנהלת מחלקת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, ארגון נפגעי פעולות איבה

	נעמה גולדשטיין
	–
	חברות פורום נשות הפצועים

	ד"ר חנה קטן
	–
	יושבת ראש נשות תקומה, אימהות הלוחמים




	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	עמרי גולן
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

	שירה כהן
	–
	עו"ד, ממונה על הייעוץ המשפטי למנהל, לשכת נשיא המדינה





ייעוץ משפטי: 
שמרית שקד גיטלין

מנהלת הוועדה:
אתי דנן

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה–2025, פ/4835/25 כ/1109 << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ט בתפוז התשפ"ה, 15 ביולי 2025, בנושא הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה-2025. הצעת חוק של חה"כ מיכאל ביטון ומספר חברי כנסת נוספים. 

בפתיחת הדברים אנחנו שולחים את תנחומנו למשפחות הנופלים. לצערנו עוד אירוע קשה בעזה אתמול. לאחר שיח עם המשרדים וגם עם הארגונים אני אשים את הסוגייה שנשארה במחלוקת על השולחן ומפה אנחנו ננסה למצוא את הפתרון. 

לאחר שיחה עם האוצר אתמול אני מבין שהסוגייה העיקרית היא כרגע המימון של הטקסים. ביטוח לאומי וארגוני נפגעי פעולות האיבה עדיין מתעקשים שיהיה כנס אחד. משרד הביטחון מתעקש להפוך את זה לשני טקסים. לאחר דין ודברים אני מוכן - - -

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

מה ההבדל בין השניים אדוני יושב-הראש? מה ההבדל בין שני הטקסים שמדובר?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אין הבדל, זה בדיוק העניין. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

אז למה שניים?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

רק האוכלוסיות שונות. משרד הביטחון, תכף נשמע אותם, מה עומד מאחורי הדרישה שלהם שיהיו שני טקסים. בכל מקרה, גם אם יהיו שני טקסים אנחנו צריכים למצוא את הפתרון של המימון. לא יתכן שנפגעי פעולות האיבה ימצאו את עצמם מחפשים את עצמם איך לממן את זה ובאיזה צורה לממן את זה. 

משרד הביטחון, בבקשה. 

 << אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>  

בוקר טוב. ציפי פלדמן, אני סגנית ראש אגף שיקום. קודם כל, בפתח הדברים אני אגיד שאנחנו מברכים על הצעת החוק הזאת. אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה בציון של גם עד היום מה שהיה יום ההוקרה וגם מעכשיו מה שיהיה טקס רשמי ומגובה באמת בחוק. 

עלתה פה השאלה בעצם מה ההבדל. אז אנחנו רואים באמת בשתי האוכלוסיות גם נכי ופצועי צה"ל וכוחות הביטחון וגם כמובן נפגעי פעולות האיבה כשתי אוכלוסיות מאוד חשובות נראה לי ללב כולנו. משמעותיות מאוד בחברה הישראלית. ובטח מי שהקריבו אולי את הדבר הכי חשוב ומשמעותי שאפשר להקריב לטובת קיומה של המדינה הזאת. ואין עוררין שצריך להוקיר ושצריך לכבד ולקיים את האירוע הזה ואת הטקסים האלה. 

באמת כמו שציינת בפתח הדברים, אנחנו רואים בשלב הזה ולאור באמת שינוי הסיטואציה בשנה וחצי פלוס האחרונות, אוכלוסיית נכי צה"ל שב-7 באוקטובר הייתה כ-60,000 נכי ופצועי צה"ל וכוחות הביטחון, היום אנחנו כבר מדברים על 80,000 ומדברים שעד שנת 2028 אנחנו נהיה 100,000. 

במקביל אני מניחה שנציגי ביטוח לאומי ונפגעי פעולות איבה יוכלו להעיד על המספרים, אבל שם בעצם חלו תמורות דרמטיות אף יותר במספרים. אם ערב חרבות ברזל דובר על מספר אלפי אנשים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה, היום אנחנו מדברים על עשרות אלפים. בגדול היה פה איזה שהוא היפוך של סדרי הגודל. והיום למעשה גם אגף השיקום וגם נפגעי פעולות איבה מטפלים ביום יום באותו סדר גודל של אוכלוסייה, שאני חושבת שמן הראוי ונכון להוקיר ולהכיר בנפרד ולתת את הכבוד הנדרש לכל אחת מהן. ועל פי אותה מתכונת שהגוף הרלוונטי יבחר, כמובן בשיתוף עם הארגונים היציגים של כל אחת מהאוכלוסיות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מי תקצב עד היום את הטקס הזה המשותף?

 << אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>  

הטקס תוקצב באגף השיקום והוא היטה מיועד לנכי צה"ל. אני אגיד שאנחנו אירחנו - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני מחדד את השאלה שוב, כי יש לי נתונים אחרים. בהחלטת הממשלה מדובר, תוקצבתם לטקס אחד לנכי צה"ל בלבד או שתוקצבתם לשני אירועים שכולל גם את נפגעי פעולות האיבה?

 << אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>  

אנחנו תוקצבנו לטקס אחד שעשינו אותו - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. זה לא מה שאני שמעתי. משרד האוצר, בבקשה. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אכן אני מכיר שהחלטת הממשלה תקצבה טקס מאוחד לשני הגופים והתקציב קיים בתקציב משרד הביטחון. לכן ככל ומשרד הביטחון מעוניין לפצל את הטקסים הוא יידרש להעביר את העלות התקציבית לביטוח לאומי לטובת קיום טקס נפרד. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ואיך הוא תוקצב? מה הייתה היחסיות?

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אני לא מכיר יחסיות, כי הטקס היה מאוחד לשניהם. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, רק שהוא מאוחד. לצורך העניין, אם היה רק לנכי צה"ל מה היה התקציב צריך להיות לאור העובדה שהוא היה משותף מה התקציב שתקצבתם?

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

שוב, נקבעה עלות תקציבית אחת לקיום טקס מאוחד. ככל והגופים רוצים להציג את התמחור של כמה הם חושבים שיעלה טקס מפוצל לכל אחד, אני לא מכיר את התמחור הזה של כל גוף בנפרד ולכן אני לא דן בשאלה הזאת, עד היום לא נדרשנו אליה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אבל למה אנחנו לא מקבלים תשובה כמה תקצבתם את זה? למה, זה סוד?

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

התקציב היה ארבעה מיליון שקלים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ארבעה מיליון שקלים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ארגון נכי צה"ל, עידן, בבקשה. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

בוקר טוב. עידן קלימן, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל. רק לטובת אדוני, להיסטוריה, כי במקרה הייתי מעורב בזה מהיום הראשון. אז יום ההוקרה במקור הוא יוזמה של בני עקיבא, סניף דרום, יחד עם אם הפצועים דליה שץ שנפטרה ז"ל. הגיע למצב שמיוזמה מקומית הפך להיות אחרי זה הצעת חוק פרטית ואז זה עבר להיות הצעת חוק ממשלתית. החלטת ממשלה, עוד לא הגיע לחקיקה. 

במקור היה לפצועי מערכות ישראל בלבד. כמובן שנפגעי פעולות איבה שמוצמדים לנכי צה"ל אני חושב משנות ה-70, משהו כזה, סונפו לאירוע בזכות, לא בחסד. והאירוע היה מקובל על כולם ובתכלס היה על הגב גם של ארגון נכי צה"ל במימון בשנים הראשונות וגם על אגף השיקום. וזה לא הפריע לנו, כי נפגעי פעולות איבה היו האח הקטן והאהוב. אני מדבר מעובדות. ארגון נכי צה"ל תמיד אימץ את נפגעי פעולות איבה בהמון דברים. אם זה בכניסות לבית הלוחם, אם זה בביטוח הסיעודי שעשינו וצירפנו אותם ובעוד הרבה מאוד דברים. 

בתכלס אני אומר לכם, כמי שהיה לפני יושב-ראש ארגון נכי צה"ל הייתי יושב-ראש מחוז תל אביב, הייתי עושה עם 17 רשויות שונות שיתופי פעולה בימי הוקרה. תמיד המימון היה מגיע מאתנו ונפגעי פעולות איבה היו מצורפים. כי לומר את האמת, הם גם היו קטנים והם גם היו באים מעט מאוד אנשים. והאירוע הזה היה אירוע שהוא למעשה היה אירוע של ארגון נכי צה"ל. הדגלים באולם היו של נכי צה"ל. אבל אנחנו היינו מקפידים בכבודם של נפגעי פעולות איבה ועושים את זה ביחד. 

כמו שנאמר פה על ידי משרד הביטחון, היום האירוע אחר לגמרי. מדובר, על כמה הייתם? 3,000-4,000? 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

5,000 בערך. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

5,000. הם צמחו להיות 80,000. אבל אני, ברשותך, אם אתה יכול לתת לי אדוני חמש דקות, אני חושב שהאירוע פה הוא הרבה יותר משמעותי. נשאל פה על ידי חבר הכנסת המכובד למה שני טקסים נפרדים. ואני רוצה להסביר. 

מבחינתי, כמובן שרותי פרמינגר היא נציגת נפגעי פעולות איבה פה והיא תביע את דעתה ואני מקווה שכולנו נראה עין בעין. אני מבחינתי הדיון כאן היום הוא לא דיון על תאריך ביומן. הוא על זהות. והפן שאני אחראי עליו זה הפן של איך מדינת ישראל בוחרת להוקיר את פצועיה ולא פחות מזה אנחנו בוועדת חינוך. מה היא בוחרת לספר לדור הבא. 

העמדה של ארגון נכי צה"ל היא מאוד ברורה. יום ההוקרה בהחלט יכול להיות יום אחד שעושים אותו ביחד כולנו, אבל הוא חייב לכלול פעילויות וטקסים נפרדים. כי יש כאן שני סיפורים נפרדים. נפגעי פעולות איבה נפגעו בטרגדיה חסרת הבחנה כאזרחים, רק בגלל היותם יהודים או ישראלים בארץ ישראל ולעיתים גם מעבר לים. 

אייבי מוזס, שאתם כולכם מכירים אותו, יושב-ראש נפגעי פעולות איבה, שהוא באמת חבר ואח לי, הוא קנה את ליבי באחד ממפגשנו הראשונים שהוא אמר לי עידן, אתה הפכת להיות נכה בגיל 19, אבל אני הפכתי לאלמן, אב שכול, אבא לילדים עם כוויות בכל הגוף ונכה בעצמי באירוע אחד. ואיזו טרגדיה, גורל אכזר. אין חולק, סיפור איוב. 

פצועי צה"ל זה סיפור אחר. אנחנו נפגענו תוך כדי פעולה בזמן הגנה, מרדף, חקירה, שמירה, מלחמה, הן לוחמים והן תומכי לחימה. אבל אני כאשר שמתי את הגוף שלי בין שלושה מחבלים בחאן יונס אז, זו אותה חאן יונס, אגב, שכולכם מכירים, לפני 32 שנה - אני לא קורבן של טרור. אני מחסום של הטרור. ואני לא מיוחד, כמוני יש עוד עשרות אלפי פצועות ופצועי מערכות ישראל, על אחת כמה וכמה ב-7 באוקטובר, שהיוו מחסום לטרור. שבזכותם הטנדרים של הנוח'בה לא פה, פה בכיכר שלנו. כי כמו שהם הגיעו שם לבאר שבע כמעט הם היו יכולים גם להגיע אלינו. 

מבחינתי שני הסיפורים האלה הם ראויים להוקרה. הטרגדיה המטורפת של אנשים שמשלמים מחיר על היותם יהודים ישראלים ושל פצועי מערכות ישראל. כל סיפור בנפרד, כשאתה עושה טקס משותף אתה משטח את הסיפור. אתה משנה את המציאות. אתה מאבד את הערך, אתה מאבד את הייחוד של הנתינה, של הגבורה, של הכאב. כל אחד מהמקום שלו. 

הוקרה אמיתית היא לא רק טקס, אני לא סתם אומר את זה. היא חינוך. לכן זה גם פה בוועדה הזאת. היא המסר לדור הבא. ביום הזה אני עובד אישית עם בכירים מאוד במערכת החינוך כל יום הוקרה. ואני שואל אותך אדוני, מה המורה תיכנס, מה היא תגיד? שאין הבדל בין הקרבה לטרגדיה? יש הבדל. וצריך לשים אותו על השולחן. והאם מערכת החינוך יודעת לעשות את החלוקה הזאת? היא תעמוד על הגבורה, על האחריות, על הערכים? על החינוך להתגייס לקרבי, לשרת את המדינה? 

ההפרדה שאני מבקש פה היא לא בין אנשים, היא הבחנה בין סוגים שונים של משמעות. דווקא מטעמים של כבוד. כל סיפור בזכות עצמו, כל הוקרה במקומה. לדעתי חוק ההוקרה הזה הוא בראש ובראשונה כלי חינוכי ערכי עמוק. אני מבין למה אנשים מתבלבלים, כי יש קשר בין הסיפורים. אבל יש הבחנה שמאוד חשוב שתהיה פה לפרוטוקול, גם לדברי ההסבר של החוק הזה. 

הקשר הוא ברור כי ברוב המקרים הפגיעה באזרחים היא זו שמביאה לפעילות הצבאית. ולמעשה הפצועים של צה"ל אם אתם בוחנים את זה, הם נפגעים בדיוק באותן פעולות. כלומר, לוחמים שנפצעו בשל אירוע טרור בעבר שאליו הם יצאו למשימה מבצעית שתכליתה למנוע את הפיגוע הבא בעתיד. אבל זו לא סיבה לאחד את הסיפור, זו בדיוק הסיבה להבין שזה לא אותו סיפור. וכל צד צריך טקס משלו, תוכן משלו ושפה משלו. דווקא ביום ההוקרה אנחנו חייבים להוקיר נכון. 

מן הסתם כל הטיעונים שתשמע פה נגד, כי רותי מסכימה איתי, אנחנו אחים, אנחנו חברים. אנחנו לא רואים את עצמנו, אנחנו בגיל מבוגר מידי בשביל להגיד מה יותר חשוב או לא. כל הטיעונים שאתה שומע פה זה טיעונים תקציביים. זה לא טיעונים ערכיים מוסריים שכנגד. יש כאן גופים שמעדיפים שמשרד הביטחון יישא בנטל לבדו, כי כך לא צריך לפתוח עוד תקציב, לא צריך אחריות. זה אולי נוח, אבל זה רחוק מאוד מלהיות ראוי, רחוק מאוד. ונוחות לא יכולה לבוא על חשבון דיוק ואת החוק הזה אנחנו נדייק. כי זה חוק שאתה עושה, אדוני, אתה אחראי עליו לדורי דורות. החוק הזה לא ישתנה. 

מאז ה-7 באוקטובר, כי שאלו אותי רגע, מה, כל השנים האלה לא היה אכפת לך ועכשיו פתאום כן אכפת לך? אז ה-7 באוקטובר שינה את החיים של כולנו. זה סיפור חדש לגמרי, אלה מספרים שלא דומים למה שהכרנו. עבדך הנאמן היה אני חושב מעל 100 ביקורים בבתי חולים, מאז ה-7 באוקטובר. אנחנו עשינו, ארגון נכי צה"ל עשה מעל, ואני עומד על זה, מעל 20,000 ביקורים בבתי חולים, מה שנקרא סיירת בתי הלוחם. עשרות אלפי פצועות ופצועי צה"ל חדשים. סיפורים של הקרבה וגבורה בלי סוף. תוך פגיעות פיזיות ונפשיות בהיקף ובחומרה חסרת תקדים. שועטים למספרים דמיוניים של פי שתיים ושלושה ממלחמת יום הכיפורים. ועשרות אלפי נפגעי טרור נוספים, גם הם בגוף ונפש, עם היקפי טרגדיות שלא היו מאז השואה. 

התקציב הקיים, אני פשוט לא מאמין שאתם באים לפה עם אותם ארבעה מיליון שקלים. התקציב הקיים הוא בכלל לא רלוונטי, לא פר תושב, לא פר נפגע, לא פר ערך. זה לא רציני. ואני אגיד לך גם יותר מזה, זה לא מוסרי. ההוקרה צריכה לגדול בהתאם לגידול הטבעי ואולי אף יותר בשל העצימות וההיקף מעצם היותו חסר תקדים. 

לכן אני מסיים אדוני ואומר בקשה פשוטה. אני לא מבקש הפרדה היום. הם אחים ואחיות. אני מבקש לא לשטח את הסיפור. אני מבקש דווקא מתוך מקום של כבוד לכל הקיבוצים בעוטף, למפונים מהצפון, למשפחות של החטופים, של האזרחים. אני מבקש דווקא מתוך מקום של כבוד לתת לפצועות ופצועי צה"ל את השפה שלהם, את המילים שלהם, את המסר שלהם. ולנפגעי פעולות איבה את המסר שלהם. זה לא עניין סמלי, זה עניין של זהות. זהות של מדינת ישראל. 

פצועי ופצועות צה"ל נתנו הכול למדינה ביום הזה. וביום הזה אני מבקש שלפחות תתנו להם את המקום שלהם. וואלה, תמצאו מאיפה להביא את הכסף. זה פשוט נמאס שכל פעם שאנחנו מגיעים לטיפול בפצועי צה"ל משרד האוצר משתמש במינוח הזה "מקור תקציבי". אני באמת לא מבין מה קורה שם, איך אתם חושבים כל הזמן לשלוח חיילים לשדה הקרב ולא לקחת שום אחריות על התוצאה של חיילים שלוחמים. תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מילים כדורבנות. חה"כ קינלי, בבקשה. 

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>  

אני רוצה פשוט במלוא הכוח להצטרף לדבריו של עידן. לומר כאן שאני חושב שהצעת החוק על תיקוניה, כמו שהיא מונחת לפנינו, שלוקחת את היום הזה כיום אחד אבל מפצלת את הטקסים לשניים היא מכובדת ונכונה. הדרישה מהאוצר לתקצב את העניין הזה היא דרישה נכונה. מן הראוי שכמו שמשרד הביטחון עורך טקס לפצועים שהוא מופקד עליהם יעשה אותו דבר משרד העבודה והרווחה עם הביטוח הלאומי. אנחנו גם יודעים, מכירים סכמות דומות מיום הזיכרון, לצערנו הרב מנוסים בזה. 

הסיפור הישראלי השתנה מבחינת המספרים שלו, זה נאמר כאן גם כן. אנחנו מדברים פה על אפילו לא כסף קטן במונחי מדינה. אני חושב שכל תוצאה אחרת היא פשוט תהיה לחטוא לאמת. כך החוק הזה צריך להיראות ואני חושב שאנחנו צריכים כאן לדרוש את הכסף הזה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אפשר להעיר?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. כן רותי, בבקשה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

עו"ד רותי פרמינגר, ארגון נפגעי פעולות איבה. 

קודם כל אני מצטרפת באהבה לכל מה שאמר עידן. אני רק אספר שבטקסים המשותפים, נכון, אנחנו ברוך השם היינו עד ה-7 באוקטובר מספר הרבה יותר נמוך. ואנחנו האמת לא קיבלנו את המקום שלנו כמו שצריך, עם כל האהבה שהיה, כי הכי טבעי היה שיבואו ויספרו החיילים את הסיפור שלהם. 

אני חושבת שיש מקום שכל אחד יספר את הסיפור שלו, את החוויה שלו. אנחנו מדברים על ארגונים שכל אחד מונה, לצערי הרב, כמעט 80,000. וכמו שאמרנו ועוד רבים אחרים, נקווה שלא, אבל כן.

מה שלי מפריע, ואני פונה לאוצר בעניין הזה. התחושה שלי שהאוצר מנסה לייצר כאילו אנחנו שני ארגונים שרבים ביניהם. אנחנו רוצים אירוע אחד, זה התקציב שאני לא יכולה אפילו להתחיל לדבר על עליבות התקציב. לא יכול להיות שיבוא ראש הממשלה, השרים וכולם ידברו על ההרואיות של החיים בישראל והחיים פה והחיילים שנלחמים וכוחות הביטחון. וכאשר יהיה הזמן המתאים, הראוי וההוגן להוקיר, להעריך ולכבד אנחנו נהיה כמו עניים בפתח. תנו לנו שאנחנו נרגיש את זה בצורה ראויה ונכונה מה באמת מרגיש השלטון כלפי מי שמבצע את דבריו, את מה שהוא מורה לנו לעשות. 

אני מציעה אדוני, אני לא רוצה להוסיף, כי באמת כל מה שאמר עידן קבל את זה כאילו אני גם אמרתי. ואני רוצה להגיד, התקציב פה צריך להשתנות. ואני רוצה להגיד עוד משהו מאוד חשוב. תראו, להשאיר את התקציב, משרד הביטחון יש לו היום את התקציב. לא משנה כרגע על התקציב, על הגובה שלו, אבל לא יכול להיות מצב שהביטוח הלאומי לא יקבל את התקציב הזהה, הגדול יותר. שימו לב, אני לא מסתפקת בארבעה מיליון, באמת שלא. אבל בתקציב הגדול וזה יהיה תקציב זהה. אנחנו יודעים לעשות את הטקסים, אנחנו כמובן נעשה טקסים באירועים דומים. אבל אנחנו מבקשים שזה הדבר שעליו יקום וייפול, הנושא התקציבי. בבקשה, תהיה לנו למליץ יושר בעניין הזה. אנחנו תובעים לקבל תקציב מוגדל ותקציב לכל ארגון בנפרד. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. תעלו רגע את עומרי גולן בבקשה מהשכלה גבוהה. אחרי זה ביטוח לאומי. 

 << אורח >> עמרי גולן: << אורח >>  

שלום, בוקר טוב. אני מתנצל רק על ההופעה בזום, לא קיבלנו זימון לדיון הזה. 

בהמשך לדיון הקודם שהתקיים פה בהצעה הזאת בחודש מרץ עלה העניין של יום ההוקרה במוסדות להשכלה גבוהה. הנוסח כמו שאני רואה אותו כרגע באירועי הוקרה שיחול במוסדות להשכלה גבוהה, אם יבחרו לעשות כן, מקובל עלינו. אני שוחחתי גם עם דבורה מרגולין מוועד ראשי האוניברסיטאות. אני מבין שגם להם אין בעיה עם הנוסח הזה. 

חייבים להשאיר למוסדות להשכלה גבוהה את העצמאות גם בעניין עצם קיום יום ההוקרה וגם בעניין אופן קיום יום ההוקרה. שוב, מדובר במוסדות עצמאיים, חלקם גם לא מתוקצבים מתקציב המדינה. על כל פנים, הנוסח כמו שהוא קיים היום מקובל עלינו. אין מניעה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה עמרי. המוסד לביטוח לאומי, בבקשה. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

שלום. שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אני יכולה רק להצטרף למה שנאמר על ידי ארגון נכי צה"ל וארגון נפגעי פעולות איבה. 

אירועי ה-7 באוקטובר שינו בצורה דרמטית לצערנו את המספרים. הביטוח הלאומי מלווה היום כ-80,000 נפגעים. מדובר במספרים שכמובן לצערנו אף פעם לא התמודדנו איתם. וראוי ונכון לעשות להם טקס מכובד ומתאים בהתאם למשהו דומה שנעשה במשרד הביטחון. 

אני כן אגיד שביטוח לאומי הוא לא משרד ממשלתי, הוא תאגיד סטטוטורי. כל ענף בביטוח לאומי הוא ענף שהוא בנפרד. כל נפגעי פעולות האיבה זה מתוקצב על ידי משרד האוצר במלואו. לאורך כמעט כל השנתיים האחרונות כל תיקון חקיקה שנגע לנפגעי פעולות איבה היה גם הוראה מיוחדת שתשפה את ביטוח לאומי על ההוצאות שלו וכך גם צריך להיות כאן וראוי. כמובן החשיבות זה באמת לעשות טקס ראוי לנפגעי פעולות איבה שיעמוד בפני עצמו. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי תקציב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש לכם הערכה של עלות?

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

אני יכולה להגיד מניסיון עבר שזה לא הצעה תקציבית, זה לא מגיע למספרים של תשעה מיליון. זה בערך, אני מעריכה, שוב, מניסיון עבר, אני לא יכולה להתחייב כרגע. זה כמיליון עד שני מיליון שקלים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אבל שנייה, שרית, זה לא רלוונטי משום שאנחנו מדברים על היקפים אחרים, על סוג אירוע אחר. אני חושבת שמה שהיה אי אפשר עליו לסמוך ולהטיל ממנו, לגזור ממנו גזירה שווה. אני מבקשת לרענן את זה ולחשוב חשיבה חדשה בעניין של התקציב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב. נעמה גולדשטיין בבקשה, פורום נשות הפצועים. 

 << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>  

שלום, אני נעמה גולדשטיין, אני מפורום נשות הפצועים. בעלי שלומי נפצע בעזה לפני כשנה וחצי. היינו פה בעבר וביקשנו שתהיה התייחסות בחוק גם למשפחות הפצועים. עד לחרבות ברזל לא הייתה שום התייחסות בחוק למשפחת הפצוע. לא הייתה ראייה הוליסטית והבנה שהמשפחה היא חלק מתהליך ההחלמה של הפצוע. וככל שהמשפחה תהיה יותר חזקה ויהיו לה את הכוחות לתמוך בפצוע ההחלמה שלו תהיה יותר מהירה וטובה. לכן חשוב לנו מאוד שבחוק כן תהיה התייחסות והוקרה למשפחה. 

אתם צריכים להבין שפציעה משנה חיים בסדר גודל משמעותי למשפחה. אם זה אבא שמפסיק לתפקד והופך להיות נכה, מה שאומר שגם הילדים מתביישים בסיטואציה. לכן חשובה לנו מאוד ההוקרה וההערכה ביום הזה. אנחנו לא מבקשים תקציבים, אנחנו לא מבקשים כספים ולא מבקשים אירועים, אנחנו מבקשים שתהיה התייחסות. אם זה במוסדות החינוך, אם זה במקומות העבודה. הגיבורים הם גיבורים, הם נלחמו בשדה הקרב. אבל גם לנו יש מלחמה אחרת, מלחמה קיומית. ואנחנו מאוד מבקשים שתהיה פה התייחסות. 

אנחנו עובדים באמת על שינוי השיח התודעתי בחברה הציבורית שיבינו שמאחורי כל פצוע יש משפחה שיש לה התמודדות. אמנם פחות מהפצוע, הוא הגיבור באמת ומגיע לו את כל הכבוד. אבל יש פה התמודדות שהיא משנה חיים והיא קשה. ואנחנו צריכים את ההערכה וההוקרה הזאת לנו ולילדים שלנו ולבני המשפחה האחרים, אם זה הורים. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי. אני אשקול את זה, אני אראה איך אנחנו מוסיפים את זה במטרות. 

חנה קטן, בבקשה, נשות תקומה. 

 << אורח >> חנה קטן: << אורח >>  

שלום, ד"ר חנה קטן, אימהות הלוחמים. אני אדבר גם בכובע של דודה לשני פצועים. בן אחותי נפצע בצוק איתן פגיעת ראש, היה מאושפז כמעט שנתיים בתל השומר. הוא סגר מעגל והיום הוא הפסיכולוג שמטפל בהלומי קרב בתל השומר, ברוך השם. ועוד בן אחות שנפצע במלחמה הזאת. לי יש עכשיו שישה לוחמים פעילים, היו לי גם שמונה לוחמים בין הבנים והחתנים שלי. 

הנושא שבאמת אני רוצה לחדד זה הנושא של החינוך. זאת אומרת, הילדים האלה יוצאים מתוך משהו שהוא ערכי. הם בוחרים לעשות ולתרום למען המדינה. זה ערך שהוא ערך יהודי, זה ערך שהוא ערך תורני. זה ערך שחייב להיות מונחל לכל ילד וילד במדינה שלנו. זה ודאי לא סותר את הכאב של המשפחות שנפלו קורבן לדברים האיומים שקרו גם עכשיו וגם במהלך כל השנים. אבל אני מצטרפת פה למה שנאמר שאי אפשר לטשטש את הזהויות פה. 

יש פה אנשים, כל מי שמבקר בבתי החולים, זה כמו בעצם לפתוח ספר של מסילת ישרים. להסתכל על הגיבורים האלה, על הצדיקים האלה, על האנשים שנושאים גופם את האות של הגבורה שלהם, של המסירות שלהם, של הרצון לעשות הכול בשביל האחר. וברגע שאנחנו מדברים על זה, משוחחים על זה, מביאים פצועי צה"ל שהם גיבורי צה"ל, שהם אנשים גדולים והרוח שלהם נושבת בתוך הכיתות ובתוך מערכות החינוך, זה דבר שיכול לשנות תודעה. זה דבר שיכול להגביר את הרצון להיות חלק מהדבר הגדול הזה. להיות חלק מהנתינה לעם ישראל. 

לכן אני מברכת מאוד על ההצעה הזאת. באמת לפצל בין שני האירועים האלה. בלי קשר למספר הנופלים ולמספר הנפגעים במערכה הנוכחית, גם ברמה הערכית, לא רק ברמה הטכנית. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. משרד החינוך, אני אפנה אליכם כאשר נגיע לסעיף 6. אני מאמין שהנוסח מקובל עליכם, כי עשינו את התיקונים. אבל כאשר נגיע לשם נדבר. 

אני מציע שאנחנו נתחיל בהקראה ונעשה את השינויים הנדרשים. אני רק פונה לאוצר במקביל, יש לכם עד שנסיים את ההקראה לעשות שיעורי בית. אני מתקדם עם החוק. אני חושב שצריך להיות תקציב זהה למה שיש היום במשרד הביטחון. להעביר את זה כשיפוי לביטוח לאומי. תהיו חלק מזה ואני חושב שזו זכות שלכם שהיא חובה. אהלן וסהלן. לא, אנחנו נתקדם ואני אצביע על כך עם תקציב של ארבעה מיליון. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

כבוד יושב-הראש, אפשר להתייחס?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בבקשה. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אין מחלוקת שהחלטת הממשלה תקצבה טקס מיוחד. התקציב קיים במשרד הביטחון. אנחנו לא אומרים שאין מקור לטקס נפרד. אנחנו אומרים שככל שיוחלט לפצל בין הטקסים משרד הביטחון יידרש - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

התקציב שקיים היום במשרד הביטחון הוא תקציב שתוקצב בחסר לאור העובדה, בכלל מתחילתו, לאור העובדה שהמספרים גדלים התקציב היה ראוי שהוא יגדל. אני לא מבקש לכם להגדיל, אני מבקש מכם לקיים טקס נוסף ולתקצב את אותו טקס. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אתה יודע כמה זה ארבעה מיליון ל-80,000 איש? זה 50 שקלים לבן אדם. זה נשמע לך הגיוני?

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אני אשמח רק להגיד. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

אני שמח שאתה מתעלם, זה נשמע לך הגיוני? 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אני לא מתעלם, עידן. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

הפצועים שלי שווים 50 שקלים? על זה המשבר, ה-50 שקלים האלה? 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אני אגיד שמשרד הביטחון יודע לפנות אלינו לבקש מקורות נוספים. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

הוא לא צריך. הוא לא ביקש - - -

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

רק רגע, אם אפשר להגיד פה. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

הוא מבקש לקחת אחריות על הפצועים שלו. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אני אומר, משרד הביטחון, אתם יודעים לפנות אלינו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, תנו לעידן בבקשה לסיים. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

משרד הביטחון יודע לפנות אלינו בקשר לכל סעיף תקציבי ככל והוא צריך כסף נוסף. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

הוא יודע לפנות, הוא לא מקבל תשובה. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

ככל ויש צורך בתקציב נוסף לטקס - - -

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

הנרטיב ממשיך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

עידן. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

תן לי בבקשה לסיים. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

הנרטיב ממשיך, משרד הביטחון לא אחראי עליהם. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

משרד הביטחון כיום קיים לו מקור תקציבי לטקס מיוחד. הוא יודע לפנות אלינו כאשר יש צורך להגדלת מקור תקציבי לאור למשל גידול במספר הנכים. לא קיבלנו שום פנייה כזאת. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אדוני מהאוצר, איך קוראים לך?

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אייל. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אייל. אתה מכיר את עיקרון פרטו של 80-20. נכון? אתה מכיר את הפרומיל שזה בטל בשישים, אירוע של בטל בשישים. הגדלת ההוצאות שלנו על נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה במלחמה הייתה מיליארדים. כל מה שאנחנו עושים פה פעם ראשונה בהיסטוריה זה להגיד להם תודה. אם אתה תבדוק כמה המדינה מוציאה על טקסי יום הזיכרון וחללי צה"ל לאורך השנים אתה תגלה עשרות מיליונים. פעם ראשונה אנחנו רוצים להוקיר כראוי את פצועי צה"ל ואת נפגעי פעולות האיבה. במקום ארבעה מיליון יעלה לכם שמונה. זה בטל בשישים. 

פעם אחת תעשו, תרים טלפון לסמוטריץ' בחוץ. תגיד לו זה מה שמבקשים, הוא יגיד לך כן. אני בטוח שהוא יגיד לך כן. לא לעשות דקדוקי עניות על דברים. תשחררו אותנו מהדבר הזה. הוצאנו, לא יודע, 20 מיליארד שקלים על נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה במלחמה הזאת. על ארבעה מיליון שקלים נבזבז את הזמן עכשיו רגע לפני שהכנסת הולכת? אנחנו פה באיזה מאמץ לגמור את החקיקה. 

תרים טלפון לרמ"ט של סמוטריץ', תשיג לנו אישור. באמת, אם צריך רבע שעה הפסקה נעשה את זה. תגמרו את זה. על מה אנחנו עושים דקדוקי עניות? 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו מתחילים בהקראה. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

אני לא מקריאה את הנוסח שפורסם בחוברת הכחולה, כי כפי שיושב-הראש עדכן על השינויים בנוסח שגם נדונו פה כרגע. אנחנו הכנו נוסח לדיון שאמור לשקף את הדיונים. יכול להיות שנעשה בו עוד שינויים לפי ההערות שעלו פה. ואני מקווה שלכולכם יש את הנוסח. 

	הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה-2025

	מטרה
	1.
	מטרתו של חוק זה לקבוע יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אשר נלחמו, סיכנו את חייהם ונפצעו בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה, להעלות על נס את אומץ ליבם, מעשי גבורתם ומסירותם, להביע הערכה למי שנפצעו בגופם ובנפשם במאבק על ביטחונה של מדינת ישראל ותקומתה ושבהתמודדותם עם הפציעה מהווים מופת של נחישות ועוצמה. 



לפי בקשת יושב-הראש להכניס לפה גם את הנושא של בני משפחה. אני ניסחתי ככה תוך כדי תוספת. "ולהביע הערכה למסירות של משפחותיהם". 

יש הערה?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש הערה על זה?

 << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>  

אנחנו נשמח אם זה גם יופיע בשם של הצעת החוק, של יום הוקרה לפצועי צה"ל ובני משפחותיהם. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

לא, לא, באמת. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

אגב, אנחנו בכל הנאומים שלנו מרימים למשפחות. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

גם אנחנו, נכון, נכון. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

לא צריך לשכנע אותי מה אשתי עוברת. אנחנו פה כדי לייצג את נכי צה"ל, המשפחות הם הגיבורים שלנו, בסדר? אבל זה צריך לבוא מכאן, זה לא אחד. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אני גם רוצה לחדד ולהגיד לך ככה. תראי, הפצועים, אין ספק שההורים, האחים, כל המשפחה, הדודים, כולם הם הקרקע שהנכה נמצא וצומח בתוכה. אבל את צריכה להבין שברגע שאת רוצה, תחשבי טוב רגע. המדינה מפצה את הנכים ודואגת להם ומסייעת להם בנושא הכלכלי. את צריכה להבין שחלק ממה שאנחנו דורשים את הנושא הזה של ההכרה מעולם, מעולם בכל האירועים שאנחנו נמצאים ואנחנו יושבים ומדברים עם אנשים, עם התלמידים ובכל קבוצה שהיא, אנחנו תמיד מזכירים את המשפחה התומכת והאוהבת. אבל מפה ועד לשנות את השם של החוק אני חושבת שזה קצת הרבה מידי ואני חושבת שזה קצת מערבב ולא ראוי. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

בסוף ההכרה היא לפצועי צה"ל ולנפגעים, למי שבאמת נפגע. 

 << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>  

יש הרבה נפגעים. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

כן. אז אפשר להגיד נשים, ילדים, זה. זה לא נגמר. בסוף את חייבת לשים בסנטר, את חייבת סנטר לאירוע. הסנטר שלך זה הפצוע. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אבל היא הנותנת, זה מה שאנחנו מדברים עליו, על הפצועים, נקודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר, אנחנו משאירים את זה ככה. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

הנוסח כפי שהקראתי עם התיקון "וכן להביע הערכה למסירות של משפחותיהם"?

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

נכון, יפה מאוד. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

יש למישהו עוד הערת נוסח?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני חושב שזה ראוי. זה שם אתכם במקום מכובד במטרת החוק. אף אחד לא מטאטא אתכם, אני חושב שאתם הגיבורים. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

חלילה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בלעדיכם לא הנכים ולא נפגעי פעולות איבה שאיתנו ושאינם לצערנו. ולכן היה ראוי שתהיו במטרות וכך עשינו. נמשיך. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

	הגדרות
	2.
	בחוק זה - 

	
	
	"נפגע פעולות איבה" – נפגע כמשמעותו בסעיף 4 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970;



כפי שאתם רואים בנוסח אנחנו הפרדנו בין ההגדרה של נפגע פעולות איבה לפצוע מערכות ישראל, כדי בעצם לייצר את הבסיס לטקסים הנפרדים. 

	
	
	"פצוע מערכות ישראל" – מי שהוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], לרבות נכה שהוחל עליו החוק האמור. 



לגבי הניסוח אני אומרת שיהיה עוד אולי שינויי נוסח, אבל שהם לא מבטאים מהות. אבל זה נוסח. גם מי שהוכר כנכה לפי חוק הנכים וגם כמובן כל החוקים השונים שמחילים עליהם את חוק הנכים. אם זה השוטרים, אם זה הסוהרים וכו'. 

	יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
	3.
	(א)
	מדי שנה, ביום י"ז בכסלו, יקוים יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה (להלן – יום ההוקרה). 

	
	
	(ב)
	חל י"ז בכסלו ביום חג, מנוחה או שבתון, ביום זיכרון או ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום ההוקרה ביום החול הראשון שאחרי אותו יום. 

	דרכי קיום
	4.
	(א)
	יום ההוקרה יצוין, בין השאר - 

	
	
	
	(1)
	בדיון מיוחד במליאת הכנסת במועד האמור בסעיף 3 או במועד סמוך לו; חל המועד האמור בסעיף 3 במהלך פגרת הכנסת, רשאי יושב ראש הכנסת לקבוע מועד אחר לציון יום זה במליאת הכנסת;

	
	
	
	(2)
	באירוע הוקרה לפצועי מערכות ישראל שיערוך משרד הביטחון במועד האמור בסעיף 3 או במועד סמוך לו;

	
	
	
	(3)
	באירוע הוקרה לנפגעי פעולות האיבה שיערוך המוסד לביטוח לאומי במועד האמור בסעיף 3 או במועד סמוך לו;

	
	
	
	(4)
	בצבא הגנה לישראל כפי שיחליט ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה;

	
	
	
	(5)
	במשטרת ישראל, כפי שיחליט המפקח הכללי של משטרת ישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה;

	
	
	
	(6)
	בשירות בתי הסוהר, כפי שהחליט נציב בתי הסוהר או מי שהוא הסמיך לעניין זה;

	
	
	
	(7)
	בפעילות חינוכית ערכית שתתקיים במוסדות החינוך, לרבות טקסים ופעילויות לעידוד גיוס לצבא הגנה לישראל ובפרט לתפקידי לחימה כפי/ככל שיחליט על כך שר החינוך;



זה דיון שהתקיים פה בקריאה הראשונה וביקשת לחזור אליו בקריאה השנייה והשלישית. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

מה המשמעות של הסלאש?

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

המשמעות של הסלאש שבקריאה ראשונה עלתה כאן שאלה האם זו תהיה חובה או שזה נשאר לשיקול דעת שר החינוך האם לציין את היום במוסדות החינוך. יושב-הראש ביקש שנחזור לזה בקריאה השנייה והשלישית. 

	
	
	
	(8)
	בפעילות חינוכית ערכית שתתקיים במסגרות החינוך הבלתי פורמלי, אם יבחרו לעשות כן;



זה נשאר כרשות ולבחירתם, שיקול דעתם. 

	
	
	
	(9)
	באירועי הוקרה שייערכו במוסדות להשכלה גבוהה, אם יבחרו לעשות כן;



גם כאן נשאר לשיקול דעתם, אם וכיצד לציין את היום. 

	
	
	(ב)
	משרד המורשת יפיק תוכן להנצחת גבורתם של פצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה והתמודדותם, אשר ישמש בפעילויות יום ההוקרה;



 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

רק לגבי סעיף 7 לא הבנתי, זה כפי או ככל? כי כפי זה חובה לעשות וככל זה נתון לבחירה. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

נכון. יושב-הראש צריך להחליט. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >>  

אוקיי, זה עדיין נתון לבחירה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני רוצה לעבור סעיף-סעיף. לסעיף 2 שנמחק בטקס מרכזי שיערוך משרד הביטחון בהשתתפות נשיא המדינה. אני מבין שזה נמחק. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תעלו רגע את נציגת בית הנשיא בבקשה, שירה כהן. בוקר טוב שירה. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

בוקר טוב אדוני. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אתם מבקשים למחוק את סעיף 2?

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

לא, אנחנו לא ביקשנו למחוק את הסעיף. קודם כל לציין שהנשיא רואה חשיבות רבה בכל הנושא הזה של פצועים. פצועים של צה"ל ושל נפגעי פעולות האיבה. הוא פועל רבות בנושא הזה וההסתייגות שלנו היא עקרונית ביחס לכל החוקים. בשנה האחרונה אני נמצאת המון בכנסת כדי להביע את ההסתייגות הזאת שלא ייקבע בחוק חובת קיום אירוע בבית הנשיא. 

האמת שהנוסח האחרון הוא בטקס מרכזי שיערוך משרד הביטחון בהשתתפות נשיא המדינה, אני בטוחה שהנשיא יוזמן וכדאי שהוא יוזמן להשתתף. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

למה שזה לא יהיה בבית הנשיא? מה רע? מה יותר חשוב מפצועי צה"ל בבית הנשיא? אם הצלחנו להביא חיילים מצטיינים לבית הנשיא, למה לא נביא את פצועי צה"ל? מה הבעיה?

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

בית הנשיא הוא בית פתוח ומגיעים לכאן פצועים ומגיעים לכאן נפגעי פעולות האיבה ומגיעים לכאן המון - - -

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

נו, אז יהיה פעם בשנה טקס על פצועי צה"ל בבית הנשיא. אולי יהיה, אולי לא יהיה. כתוב מוסמך, לא כתוב איך לנהל את הטקסים. יש פה אופציות. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

מיכאל, יותר נוח לנו שיבוא לבית הלוחם, כי אז יותר נכים יכולים לבוא. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

בסדר, אז תעשה או ואו. או במעמד הנשיא או בבית הנשיא. מה, תעשה, תשאיר את האופציות, תשאיר את זה פתוח. אני לא חושב שהנשיא יתנגד לזכות לארח את פצועי צה"ל אצלו בבית. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

האמת שהנשיא הזה באמת מגיע לכל האירועים ואנחנו מתארחים אצלו המון. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני יודע, לכן זה נראה לי תמוה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

נכון. הוא מארח אותנו המון בהרבה טקסים. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

תשאירו את זה אופציונלי. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

אז אנחנו רוצים שלא ייקבע בחוק חובה לעשות כך או אחרת. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אבל אנחנו רוצים שכן ייקבע בחוק, כי אנחנו חושבים שהם הכי חשובים. ואם הם הכי חשובים אז המקום הכי חשוב זה בית הנשיא. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

הם חשובים בהחלט. אבל מה שקורה שבשנים האחרונות כל חוק שמדבר על יום הוקרה, אם זה משפחות היתומים, יום האחדות, יום בריאות הנפש, קובעים בחקיקה חובה לקיום אירוע בבית הנשיא. קודם כל, אין לנו תקציב הרבה פעמים לכל הנושאים המאוד חשובים האלה. אנחנו מקיימים אירועים כאלה גם כן וזה לגמרי על סדר יומו של הנשיא. הנשיא רואה בזה חשיבות עצומה. הנה, האנשים אומרים בלי שאני אצטרך בכלל להציג את זה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני שומע מה שאת אומרת, אבל אני לא חושב שפצועי צה"ל זה אירוע דומה לדוגמאות אחרות שהבאת. פעם בהיסטוריה אחרי 70 שנה דואגים שיתייחסו לפצועי צה"ל בכבוד, כמו שמתייחסים למשפחות שכולות. נראה לי שאין יותר, במלחמה הזאת 17,000 פצועים. נראה לי שבית הנשיא מקום ראוי לדבר הזה. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

אני חושבת שבפועל מתייחסים בכבוד לנושא הזה. הנשיא מתעסק בזה המון. גם רעיית הנשיא מתעסקת המון, בעיקר כל התחום של בריאות הנפש. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

לכן אנחנו מופתעים מהדאגה שלך. את צודקת שלא צריך להטיל עליכם את כל הטקסים במדינה. אבל את פצועי צה"ל בהחלט אפשר לדרוש שזה יהיה מיוחד בבית הנשיא. זה משהו ברמה מאוד גבוהה ולאומית. אפשר לנסות את זה אופציונלי, אבל אני חושב שזה ראוי שזה יקרה שם. אם חיילים מצטיינים באים לבית הנשיא, אז גם פצועי צה"ל. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

אם מחייבים שהטקס יתקיים בבית הנשיא, אז צריך גם להסדיר תקציב לנושא הזה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אנחנו נתקצב את הטקס. הוא יתוקצב. נמצא לזה כסף, זה לא יהיה טקס לא מתוקצב, זה ודאי. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

אז אני מציעה שנחזור לנוסח של בהשתתפות נשיא המדינה וכמובן שהנשיא פותח את שעריו לכל מי שמבקש על מנת שזה יתקיים בבית הנשיא. איפה שיהיה הכי נכון באותה שנה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

יש לי רק שאלה, לאור ההתפתחות פה בחוק שאנחנו הולכים על שני טקסים. אם אני משאיר את סעיף 2 זה אומר שהנשיא יצטרך גם להשתתף בטקס השני. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אגב, יש את הטקס כמו יום הזיכרון, שזה גם וגם. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

כמו שאמרתי קודם, אני מאמינה שהנשיא, הנשיא רוצה, והנשיא הזה הוא כל כך פעיל בנושאים האלה ובאמת זה על סדר היום שלו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל שירה, היום זה הנשיא הזה שאנחנו מחבבים ויש לי קשר באמת אישי איתו ואוהב אותו ואני חושב שהוא באמת מאחד את העם. אבל יחד עם זאת, מה לעשות? הוא לא הולך להישאר שם עד גיל 120. אני לא יודע מי הנשיא הבא. אני מקווה שהוא יהיה אפילו טוב יותר, אם יש דבר כזה. אבל צריך. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ויהיה ויכיר בזה. אבל עדיף שזה יהיה כתוב אם אנחנו רוצים להבטיח שהדבר הזה יתרחש. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני מציע ככה, ברשותך מיכאל. אני מציע שאנחנו לא נטיל על בית הנשיא חובה לעשות את זה בבית הנשיא, אבל בהחלט - - - שיערוך משרד הביטחון בהשתתפות נשיא המדינה. ובטקס שיערוך המוסד לביטוח לאומי לנפגעי פעולות האיבה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

בסדר גמור. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בסדר?

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

כן, כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

בשני טקסים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

בפסקה (3) גם, בוודאי, בהתאמה. 

 << אורח >> שירה כהן: << אורח >>  

בהשתתפות או בהזמנת נשיא המדינה אולי אפשר לקבוע. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חברים, אתם צריכים להבין, נפגעי פעולות האיבה הם לא החצר האחורית של מדינת ישראל. ואני אומר את זה גם למשרד האוצר. זהו. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

תודה. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

אז בפסקה (2), בסופה יבוא "בהשתתפות נשיא המדינה". בפסקה (3) בסופה יבוא "בהשתתפות נשיא המדינה".

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

טוב, סעיף 3 – צה"ל, מקובל עליכם? בצבא הגנה לישראל, כפי שיחליט ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה? 

 << אורח >> תום עופר: << אורח >>  

מקובל אדוני. 

סעיף 6, משרד החינוך, בבקשה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

משרד החינוך עומד על הנוסח כמו שעבר בקריאה הראשונה, עם ככל שהחליט על כך שר החינוך. אין באמור כדי להפחית מהחשיבות של היום הזה, ממש לא. זאת החלטה עקרונית רוחבית שהמטרה - - -

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, אבל את יודעת, לפעמים הפרט בא לחזק את הכלל. אני חושב שדווקא במקרה הזה שאנחנו מדברים על הוקרה של נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה אני חושב שהיה ראוי שמשרד החינוך, כן. עוד פעם, אני חושב שצריך להשאיר את ההחלטות הפדגוגיות גם לשר, גם לגורמים המקצועיים ולמנכ"ל. אני חוזר על מה שאמרתי בדיונים הקודמים. אני חושב שבמקרה הספציפי הזה היה ראוי שמשרד החינוך יבוא פה לשולחן ויגיד עשינו חושבים, אנחנו חורגים ממנהגנו ואנחנו דווקא בחוק הזה של הוקרה, אמירה לדור העתיד, מה שאנחנו הולכים להעביר לדור העתיד. אני חושב שהיה ראוי שמשרד החינוך אם לא לחייב אז כפי. אנחנו לא אומרים לכם איך, אבל לפחות שיהיה כן. יחליט שר החינוך להוציא מכתב, יוציא מכתב. אני לא כותב לו איך לעשות את זה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אגב, לדעתי השר נדרש לתת את חוות דעתו על החוק הזה? 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

כן, זאת עמדת השר. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

עמדת השר. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ממש מוזר. אני מוכרחה להגיד שזה ממש מוזר. אני הייתי אומרת שהוא יכול לבוא לראש הרשימה להגיד אני רוצה, כי זה באמת העוגן. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

זה יכול להיות עמדת נציג השר או השר עצמו ממש? לא, כי זה מאוד חשוב לנו. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

זאת העמדה שנמסרה לי מהשר. אני לא דיברתי איתו באופן אישי. 

אני אשמח לסיים רגע את מה שהתחלתי לומר. אנחנו נדרשים פה המון לימי ציון. אדוני יושב-הראש, אתה מכיר את הנושא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל אני זורם אתכם בכל ימי הציון. אף פעם לא עמדתי על שלי ואמרתי לכם אני חושב. אני חושב שבחוק הזה כן, אני לא סתם עומד על שלי. אני חושב שיש פה משהו שונה. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אז אני אשלים. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

אני ממש מתפלא. משרד החינוך היו שותפים בכירים שלנו. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

משרד החינוך עדיין שותף. אנחנו מאז שעברה החלטת ממשלה בנושא אנחנו מקיימים כל שנה את יום ההוקרה ביום י"ז בכסלו, יש לנו חוזר מנכ"ל בנושא. יש פעילויות. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אז מה הבעיה? איפה זה נתקע?

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

מהסיבה הפשוטה שהיא שמשרד החינוך מתנגד באופן עקרוני לכבילת שיקול דעתו של השר בחקיקה ראשית. אם אפשר להעלות את גב' שושי שפיגל, היא תוכל לפרט. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

שושי תוכל להגיד לי מה קרה משרד החינוך עושה, ואני אעלה אותה בשמחה כי חשוב לי לשמוע באמת מה משרד החינוך עושה. כפי שאמרתי גם אתמול, אין לי ספק שהוא עשה, עושה ויעשה. אני כן מבקש עד שאנחנו נסיים את הקראת החוק לפנות שוב ללשכת השר ולשר עצמו ולהגיד שיו"ר ועדת החינוך מתעקש שבמקרה דנן יחרוג ממנהגו. 

כן שושי?

 << אורח >> שושי שפיגל: << אורח >>  

שלום. קודם כל אני רוצה להגיד שבמערכת החינוך יש הרבה ימי לוח. אחד מימי הלוח הכי משמעותיים במערכת החינוך שבו אנחנו משרד החינוך על כל יחידותיו, במינהל חברה ונוער בפרט, גם בחינוך הפורמלי וגם הבלתי פורמלי, מהיום הראשון שיצאה החלטת הממשלה הזאת כתבנו חוזר מנכ"ל מפאת מה שנקרא גודל האחריות וגודל המשמעות. 

אני יכולה לספר לכם שבשנים האחרונות, ועידן יודע, בית הלוחם בתל אביב הוא הבית שלנו. אני נמצאת שם הרבה פעמים. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

שושי היא שותפה בכירה מאוד לכל העשייה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

והכי פעילה. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

ולכן אני ממש מתפלא על מה שנאמר פה, ממש. 

 << אורח >> שושי שפיגל: << אורח >>  

זה פשוט מאות תלמידים, בטח בשנתיים האחרונות. ואני אספר לכם רגע אנקדוטה קטנה. בשנה שעברה כשהיה את התמרון הראשון התקשרתי לעידן והוא אמר לי שושי, יום פצועי צה"ל, את לא מבינה מה עובר עלינו. אני כל היום בבתי חולים. ובאתי ואמרתי לעידן, עידן מערכת החינוך לא תוותר על יום פצועי צה"ל. גם אם לא יהיו לימודים. עשינו יום פצועי צה"ל מרחוק, מה שיכולנו ומה שעשינו. וזה לא משנה איזה משבר עובר על המדינה וזה לא משנה אם אנחנו נמצאים בחירום או בשגרה. אנחנו מחויבים לזה בחוזר מנכ"ל. 

שר החינוך מוציא מידי שנה אגרת. מתקיימת ישיבת הנהלת המשרד, אנחנו מגיעים לבתי לוחם. מאות פצועים בוגרי בתי הספר שלנו, זה הילדים שלנו, מגיעים לבתי הספר ונותנים הרצאות. אנחנו עושים מיזם ענק פצועי צה"ל בשביל ישראל לאורך כל, אנחנו עובדים קודם כל כחבורה. אנחנו, עידן, צירפנו גופי חברה אזרחית, עוד משרדי ממשלה. יש לנו ממש מינהלת יום ההוקרה שאנחנו עובדים ביחד כדי להפיק את כל הפעילות החינוכית הזאת. 

הוצאנו כמובן גם ערכה חינוכית שעוברת את כל בתי הספר ועוברת לכל מחנכי הכיתות. מועצת התלמידים הארצית פעילה בנושא הזה, שלח וידיעת הארץ פעילים. מזכירות פדגוגית. אנחנו מבחינתנו יום פצועי צה"ל זה יום שאנחנו עוצרים בו, אנחנו ממש לא עוברים לסדר היום. י"ז בכסלו, קודם כל מתחבר לנו לחודש הגבורה, לקראת חנוכה. אנחנו מרגישים מחויבות מאוד גבוהה לעניין הזה. דרך אגב, גם מגזרים שונים במערכת החינוך מציינים את היום הזה באופן מאוד ראוי ובאופן מאוד מכובד. 

וגם אנחנו ממש בימים אלו מתחילים גם להיערך לשנת הלימודים הבאה. מבחינתנו יום פצועי צה"ל הוא עובדה משמעותית מאוד בחיזוק של זהות וציונות ותוכנית שורשים של מערכת החינוך ומשאבי הגפ"ן יכולים לשמש בתי ספר כדי לעשות את הפעילויות האלה. מינהל חברה ונוער תקצב בשנה שעברה לאזור הצפוני 220,000 שקלים כדי שיהיו מפגשים בין פצועי צה"ל ובין בתי הספר בשטח. אנחנו חזק מאוד על היום הזה, אנחנו גאים ביום הזה ואנחנו ממש חשוב לנו כמערכת חינוך שבתהליך ההתפתחות של דמות הבוגר של מערכת החינוך הוא יודע שיש יום פצועי צה"ל במערכת החינוך. ותמיד יש עבודה ותמיד צריך להעמיק. אבל אנחנו מבחינת המשימה וגודל השעה, בטח גודל השעה עכשיו, שהם מתהלכים בקרבנו והתלמידים שלנו פוגשים אותם ברכבת ופוגשים אותם בסופר. 

דרך אגב, גם הקשר עם נפגעי פעולות האיבה הוא קשר חשוב ומאוד משמעותי. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

שאלתי את עצמי מתי תגיעי קצת לעוד מילה עלינו. אני יודעת, אני יושבת עם שושי. אבל אני אומרת, לא, אני לא בת חורגת. אבל זו התחושה שאני מקבלת עכשיו הודעות פה בטלפון. אבל אני מכירה את שושי, אנחנו עובדות ביחד ואני יודעת. אבל אני פשוט אמרתי, חיכיתי ואני שמחה שהיא העלתה. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

אני חייב להגיד שאני חושב שזה כבוד גדול למשרד החינוך להיות בחוק. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

משרד החינוך לא מבקש לא להיות בחוק. פשוט שהניסוח יהיה ככל שיחליט על כך שר החינוך. 

אין לי הרבה מה להוסיף, אדוני יושב-הראש, על מה שאמרה שושי. אני חושבת שהיא אמרה בהרבה מילים את כל החשיבות. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

נכון. היא רק חיזקה את עמדתי שאתם צריכים להיות בפנים. 

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

אנחנו מקיימים את היום הזה בכבוד גדול ובמאמץ גדול ועושים כל מה שנדרש מאתנו, כי אנחנו רואים בזה חשיבות גדולה מאוד בחינוך ילדי ישראל. אנחנו מבקשים שהנוסח יישאר "ככל שיחליט על כך שר החינוך". 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני בקשר עם לשכת השר. וסעיף 7 בסדר?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני רוצה לחזור על העניין. אל תתייחסו ליום פצועי צה"ל כמו כל יום אחר. תתייחסו אליו כמו יום הזיכרון, זה יסדר לכם את המחשבות. אלה נשארו בחיים ושכחנו אותם. אלה מתו ואנחנו זוכרים אותם כל יום. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

ואומר את זה אח שכול. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

כן, אני אח שכול. איבדתי שלושה בני דודים ודוד ואני יודע שאיך שכחנו את פצועי צה"ל, אלו שנשארו בחיים. אז זה לא אותו דבר כמו שום דבר אחר במערכת. זה מקביל ליום הזיכרון, יום הוקרת פצועי צה"ל. זאת רוממות היום הזה ומעמדו. וכן, משרד החינוך הפעם יחרוג ויגיד זה יום נדיר. לא כמו כל יום אחר ביומן שלנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

סעיף 7?

 << אורח >> רחלי לוי: << אורח >>  

מקובל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מקובל. טוב. השכלה גבוהה טופל. יש לנו נציג של משרד המורשת? כן, בבקשה גברתי. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

אתה רוצה שאני אתייחס לענייני האירועים?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן. 8(ב). 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

יש בעצם הסכמה. אנחנו שוחחנו, היועץ המשפטי של המשרד שוחח גם עם משרד הביטחון. יש בעצם הסכמה שמשרד המורשת יפיק את האירועים וזה יהיה בשיתוף פעולה ככל שניתן. את התוכן. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

איפה איש האוצר? שמעת על העניין הזה שמשרד מורשת מוכן להוביל ולבצע? אולי זה יחסוך לנו את ההתלבטויות על תקציבים. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

ככל שבאמת הממשלה מייעדת איזה שהוא מקום והוא לא תוספתי אז ברור שזה יכול לפתור. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

זה לעניין התוכן. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

השר אמר שהוא ימצא את המיליון או שניים לדבר הזה. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

אני אומר באופן כללי, באמת מבחינה תקציבית ככל שהממשלה מייעדת לזה תקציב אז אין לנו התנגדות לעניין. אבל כרגע אין לנו מקורות למשהו תוספתי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד המורשת לא מדבר על לממן תקציב כרגע. לגבי הטקס. 

 << אורח >> אייל ברוך: << אורח >>  

בעקבות מה שחה"כ ביטון אמר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

משרד המורשת, אתם שמעתם על משהו כזה?

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

אני לא שמעתי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז אם אתם יכולים לבדוק בבקשה. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

מדובר בתוכן. זה לאו דווקא לגבי הטקס עצמו, לפי מה שידוע לי. מדובר על תכנים בכלל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

את כרגע התייחסת לסעיף 8(ב). לזה אין התנגדות והנוסח בסדר, נכון?

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

כן. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כרגע חה"כ מיכאל ביטון אמר שהיה לו שיח עם משרד המורשת ומשרד המורשת מוכן לתקצב. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני דיברתי עם השר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

השאלה אם את יכולה לעשות שיעורי בית. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

השר אמר הנושא הזה בליבי ואם אין אבא ליום הוקרת נפגעי פעולות האיבה אני מוכן להיות האבא, המפעיל והמממן. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

יש לו אבא, פשוט צריך למצוא לזה מימון. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

רגע. מי את, אבא של מי?

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

אני ביטוח לאומי. אנחנו דואגים ואנחנו נקיים את הטקס וזה חשוב. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

רגע, רגע. ביטוח לאומי, אנחנו רוצים שר שייקח את זה. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

אז שר העבודה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אז שר העבודה צריך להגיד 'רוצה אני' ולמצוא כמה שקלים. לא להגיד 'רוצה אני' אם זה לא עולה לי כלום. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

לא. אבל אדוני יודע שביטוח לאומי הוא תאגיד סטטוטורי. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אבל אדונית יודעת שביטוח לאומי, שאם היה שפיגלר הוא היה אומר אני אמצא לך ארבעה מיליון שקלים. יש לכם קרנות ביטוח לאומי, יש לכם יתרות ביטוח לאומי. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

אבל זה לא כסף ביטוחי. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אבל אנחנו מסמיכים אתכם בחוק. 

 << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >>  

אבל זה לא כסף ביטוחי. אני לא משרד ממשלתי. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

בגלל זה הלכנו לחפש שר שאומר אני רוצה להוביל. שיבוא השר ויגיד אני רוצה להוביל את זה. וגם לא אכפת לנו שיהיו שני שרים. מה אכפת לנו שגם העבודה וגם מורשת? הרי עבודה זה פתאום עובר לרווחה, פתאום זה. פתאום יהיה מורשת, פתאום לא יהיה. שיהיו שני שרים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אולי אנחנו נקבע את המקבילה של שר הביטחון לשר העבודה והמורשת ויבוצע באמצעות הביטוח הלאומי. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

ברור. יש הבדל בין ביצוע לבין אחריות מיניסטריאלית. גופי ביצוע יכול להיות רשויות ועניינים. אנחנו מדברים פה על אחריות של משרד ממשלתי להוביל את הדבר הזה. אנחנו רוצים ששר יגיד אני רוצה להוביל את זה, מתוך בחירה. אנחנו לא כפינו על השר אליהו, הוא אמר אני רוצה את זה, זה חשוב. אני רוצה להוביל את זה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

מיכאל, למה אתה עושה הנחות לאוצר?

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני לא עשיתי להם הנחות. ראית קודם שלא עשיתי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז בואו, אני שלחתי אותם לשיעורי בית. אני כרגע לא קיבלתי שום הודעה, לא מלשכת שר המורשת ולא מנציגת משרד המורשת שנמצאת פה בדיון. אני כרגע ממשיך בהקראה. אמרתי לכם, עד סוף ההקראה תצליחו להביא מקור תקציבי לארבעה מיליון – נעשה את זה ואחרי זה זכותכם וחובתכם. לא – החקיקה תלך עם תקציב של ארבעה מיליון לנפגעי פעולות האיבה ותקבלו את זה מעל הראש. 

זהו, מספיק. נפגעי פעולות האיבה הם לא חצר אחורית של מדינת ישראל, עם כל הכבוד. אף אחד לא עושה להם טובה. זה הזכות שלנו והחובה שלנו לעשות את זה. ואם לא תבינו את זה במוח, תבינו בכוח. 

אפשר להמשיך. ביצוע תקנות. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

עד סעיף קטן (ב) משרד המורשת לא הייתה לכם הערה לנוסח? סעיף קטן 8(ב) לא הייתה לכם הערה לנוסח. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

לא. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

אוקיי. אז סעיף 5. 

	ביצוע
	5.
	שר הביטחון ממונה על ביצוע חוק זה לעניין פצועי מערכות ישראל ושר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה לעניין נפגעי פעולות האיבה. 



סעיף 6 הסעיף שהמוסד לביטוח לאומי ביקש. 

	
	6.
	אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי, על פי דרישתו, על כל הוצאה שהוציא לפי חוק זה. 



אם אתם רוצים להרחיב. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

המוסד לביטוח לאומי, אני צריך הערכת עלות מדויקת בבקשה, אם אתם יכולים לבדוק את זה. בואו נמשיך בינתיים בתקנות ונחזור לסעיף הזה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אם משרד הביטחון מממן בארבעה מיליון ואנחנו מדברים על אוכלוסייה זהה אנחנו מבקשים לא לרדת מארבעה מיליון. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

אם אפשר להתייחס. התקציב של ארבעה מיליון בסופו של דבר הוא ניתן עבור הטקס המאוחד. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

רגע, אני רוצה להסביר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

שנייה, תנו לאוצר לסיים. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

טוב. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

אנחנו מדברים פה בסופו של דבר על טקס. אנחנו לא מדברים על פיצויים לנפגעים. ברור שפיצויים לנפגעים זה משהו שגדל מעריכית כתלות במספר הנפגעים. לעומת זאת, הפקה של טקס לא צריכה לעלות באותה צורה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אדוני, אני רוצה להסביר רגע. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

זה נראה לי הגיוני מאוד. בסופו של דבר הפקה של טקס אין סיבה שהיא תשתנה בעקבות האירועים הנוראיים שהיו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אבל מבקשים כרגע טקס נוסף. יש הוצאות שהן בייסיק. זה לא יעזור, אם תעשה טקס אחר הוא לא יכול לחתוך מההוצאות שלו במשרד הביטחון. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

זה משהו שצריך להיבדק. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני לא מבין, מה אתם מבקשים באוצר? שעוד פעם, העם לא מספיק משוסע? גם להגדיל עכשיו גם את החלוקה בין נכי צה"ל לנפגעי פעולות איבה?

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

ממש לא. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אז תצאו לעבודה. אמרתי לכם, יש לכם עוד כמה דקות. אני הולך להצביע. אני עד 11:00 מצביע, עם הארבעה מיליון האלה. תרצו להיות חלק, תהיו חלק. לא תהיו חלק, זה מה שיהיה. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

אבל שוב, השאלה היא גם מדוע נדרש לקבוע סכומים? אם יש נוסח קבוע בכל החוקים של ביטוח לאומי מול האוצר על שיפוי שנוגע לעלויות שהוצאו בפועל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אין בעיה, אני לא ארשום סכום. אז האוצר מסכים - - -

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

בכל החוקים של ביטוח לאומי מול האוצר יש את הנוסח הזה בדיוק שהביטוח הלאומי הביאו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

והאוצר מסכים לנוסח הזה של הסעיף?

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

שוב אני אגיד, לנו אין מקור. בסופו של דבר זו הצעת חוק פרטית והוועדה היא זו שמנסחת אותו. מבחינתי אני מחויב להגיד שלא נמצא לזה מקור באוצר, אני לא מכיר אותו לפחות. אנחנו נצטרך להתמודד עם החוק שהוועדה תעביר. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

רגע, יש פה שתי שאלות: אחת, מקובל עליך נוסח סעיף 6 כפי שהוא?

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

הנוסח הנוכחי הוא יותר הגיוני מאשר נוסח שאומר סכום מסוים. כי זה הנוסח שאנחנו עובדים תמיד מול ביטוח לאומי בו. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

יופי. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

הנה, מיכאל ביטון שכנע אותי לבוא לקראתכם ולאשר את הנוסח כפי שהוא מופיע עכשיו, למרות שרציתי לרשום סכום. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

אוקיי. עכשיו אנחנו צריכים כן שתיתן איזה שהיא הערכת עלות לנוסח הזה. בסדר? כדי שנוכל להצביע ולקבוע לגבי הצעת החוק אם היא תקציבית או לא. אז ננסה לעשות איזה שהיא הערכה. בסדר? 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

אני אדבר עם ביטוח לאומי ואנחנו נבין. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אנחנו יוצאים להפסקה. חוזרים לפה ב-11:45.


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:38 ונתחדשה בשעה 11:58.) << הפסקה >>  


 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

חזרנו חברים. שמרית, בבקשה. 

 << אורח >> אורית זנבר: << אורח >>  

אדוני, הנושא שהעלה חה"כ ביטון אנחנו מנסים עכשיו לברר את זה עם השר. זה בבירור אצלנו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אוקיי, אנחנו ממתינים עוד כמה דקות. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

סעיף 6 נשאר כפי שהוא אני מבינה. זה סעיף שיפוי, זו תהיה כותרת השוליים שלו. 

	שיפוי
	6.
	אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי על פי דרישתו על כל הוצאה שהוציא לפי חוק זה. 



אנחנו מבקשים מנציג משרד האוצר לתת את הערכת העלות של הצעת החוק. 

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

אין לנו הערכה מדויקת, אבל זה יהיה בוודאות פחות מעלות תקציבית לפי חוק יסודות התקציב. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

כלומר פחות משבעה מיליון?

 << אורח >> רועי בבאי: << אורח >>  

נכון, כן. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

משרד האוצר: הערכת עלות פחות משבעה מיליון שקלים. 

אם כך אדוני, הוועדה קובעת שהצעת החוק איננה תקציבית. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

היא לא תקציבית. אוקיי, מיכאל, בבקשה, דברי סיכום. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני רוצה קודם כל להודות למשרדי הממשלה ולכל הגופים על הרצון הטוב להעמיד את החוק הזה במהירות המקסימלית, בהסכמות רחבות של קואליציה-אופוזיציה פה אחד. זה יהיה אקורד הסיום של המושב הזה. אבל אקורד סיום נפלא של האפשרות לעשות את הדבר הנכון. לאחר שראינו שיש מעל 17,000 נכי צה"ל והמספרים עוד גדלים, שמצטרפים ל-100,000 נכי צה"ל, חלקם מטופלים בביטוח לאומי, חלקם במשרד הביטחון ולצידם עשרות אלפי נפגעי פעולות האיבה, אנחנו מביאים חוק מידתי, צנוע, בכסף קטן, שעושה עבודה גדולה. 

אנחנו מתקנים פה עוול היסטורי שידענו לזכור את אלו שמתו ואת אלה שאיבדנו, אבל לא ידענו לרומם ולזכור ולהוקיר את אלה שנשארו איתנו. המשימה הזאת של צה"ל, של משרד הביטחון, של הביטוח הלאומי, אבל של אדם, של כל אזרח, של כל משרד. 

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה טייב, חברי, אהובי, שהתמונה שלך עם אחיך יושב על מפתן המדרגות בניחום של משפחות לוחמים מנצח יהודה, שהוא חובש קרבי שחילץ את אותם חמישה הרוגים ופצועים בקרב ואתה לצידו יושב. התמונה הזאת היא אירוע נדיר. אני חושב שמגלגלים זכות על ידי זכאי. ואתה עשית את הזכות שבזכותך ובזכות נחישותך החוק הזה מגיע למיצוי ולסיום ושנוכל לברך על המוגמר בקריאה שנייה ושלישית. אני אוהב אותך, מודה לך, מודה לכולכם. תודה רבה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

ברוך תהיה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אפשר להגיד מילה גם, אדוני?

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

כן, בבקשה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

אני רוצה להגיד בשם ארגון נפגעי פעולות איבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

רק בלי הספדים, יש לי עוד. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

לא, חס וחלילה. שתהיה בריא, תאריך ימים ושנים טובות ובריאות. 

אני רוצה להגיד תודה רבה מעומק הלב. אני רוצה להגיד שארגון נפגעי פעולות איבה קודם כל מוקיר ושמח על השותפות עם ארגון נכי צה"ל. כך נגזר עלינו בעולם הזה שלנו, במדינה האהובה והיקרה שלנו. אני רוצה להודות לך, מיכאל ביטון, שיזמת את הצעת החוק והבאת אותה לאן שהבאת. אני רוצה להגיד לך יושב-הראש טייב שללא ההכוונה שלך והניווט שלך והעקשנות שלך לא היינו מגיעים לכאן היום. 

אני רוצה להגיד גם בשם אייבי מוזס, יושב-ראש הארגון, תודה רבה לכם. ואני מאחלת ומקווה, למרות שזה קצת תקווה לא כל כך ריאלית, אבל אני מקווה שלא ירבו פצועים נוספים. אני מקווה שהחטופים יחזרו. אני מודה לכם, מודה לכל מי שהיה ולכל מי שלקח חלק וגם לארגון נכי צה"ל. אני מודה לביטוח הלאומי. תודה רבה גם לאוצר. תודה רבה. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. עידן, בבקשה. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

אני מבקש ברשותך להצטרף לכל מה שנאמר פה. אני חושב שזה אחד הימים היותר מרגשים. אני רוצה להגיד תודה באמת לחה"כ מיכאל ביטון היוזם, ההוגה ושמלווה אותי באופן אישי כיו"ר ארגון נכי צה"ל שנים רבות באתגרים שיש לנו. הוא התחיל איתי עוד כשהייתי זוטר בארגון ותמיד קשוב. 

אני רוצה להודות לכל חברות הכנסת וחברי הכנסת שנמצאים פה. גם לחבר'ה מהאוצר. הרבה תודה על שפתחתם, איך אומרים, את הסתימה שהייתה. לחבר'ה של משרד הביטחון, אגף השיקום, שעמדתם על מה שצריך לעמוד פה. גם לכם החבר'ה של ביטוח לאומי. ולך רותי ולאייבי, תמסרי כמובן את אהבתי הגדולה. 

ולך, אני רוצה לומר משהו מיוחד, אדוני יושב-ראש הוועדה. אני במיקרו, אתה במאקרו הלאומי. להיות נבחר ציבור זה אומר להקשיב לציבור. ואתמול בצהריים היינו במקום אחר. ובזכות ההקשבה שלך והמיקוד שלך והמילה שלך אנחנו נמצאים במקום הכי מדויק, דקה לפני המקום הכי מדויק שאמור להיות לכבודם של נפגעי פעולות האיבה ושל פצועי מערכות ישראל. וזה בזכות היותך קשוב. וזו תכונה נאצלת ואני מאוד מודה לך על ההקשבה שלך אתמול וגם על העשייה שלך היום ובכלל. 

וזה לא הספד. יש לנו עוד הרבה הלאה. מצאתי שותף להקשבה, אז מעכשיו אני על האוזן שלך. אז תודה רבה, המון תודה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. כן לימור, בבקשה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>  

אני רק תודה ובאמת לך יושב-הראש, אבל בעיקר לך חה"כ מיכאל ביטון. אני חושבת שבאמת הסוגייה הזאת של הפצועים, אלה שנושאים איתם, אני אומרת אלה שנושאים את הדבר, את הצלקות ואת ההשלכות של אותם פיגועים. אני חושבת, דרך אגב, כבעצמי פצועה אז אני יודעת להכיר ולהוקיר את הדבר הזה. כי בדרך כלל זה מקום שבאמת לא ניתן לו מקום ולא ניתנת לו הבמה ולרומם כמו שאמרת את מי שבאמת שילם מחיר כבד. 

אז תודה רבה, ממש מעומק הלב. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

תודה לך וכמובן את יודעת את זה מכלי ראשון, בעוונותינו. אין ידיעה יותר אמיתית מהדבר הזה. ואת גם מוסיפה לי שאני רוצה להודות לחה"כ יצחק קרויזר, השותף שלי לשדולה ולקידום חקיקה ושעשינו המון למען פצועי צה"ל ונעשה עוד. הוא עכשיו בוועדה לבחירת שופטים ולא יכול להיות פה, אבל יש לו הרבה קרדיט בהצטרפות שלו. מיום שנכנס לכנסת הצטרף אליי למאמץ הגדול של פצועי צה"ל. אז גם לשותף שלך יש זכויות גדולות. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >>  

וגם לאייבי מוזס על הפעילות הזאת, שהוא לא נח לרגע. דווקא מתוך השבר הגדול והשואה שהמשפחה שלו עברה, ממש. הוא קם ופועל לטובת אותם נפגעים ונפגעות. אז באמת תודה רבה לכם. באמת, בשורות טובות שיהיה לנו על עם ישראל. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. איתן, ברוך הבא למשכן בחזרה. כבר אמרנו לך את זה במליאה, אומרים לך את זה פה גם בוועדה. אתה רוצה להגיד כמה מילים?

 << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אני רק מברך על החוק החשוב הזה. זה לא טריוויאלי שהצלחתם להעביר אותו גם בצוק העיתים, אבל כל כך מתבקש דווקא בתקופה הזאת. אני רק אברך אתכם על העבודה. אני באתי יחד עם אשכול החמודה לכאן לכנסת להציג לה את חברי הכנסת, היא נמצאת במסע בת מצווה. אבל תכף היא בטח תאמר דבר או שניים. אבל הזדמנה לזכותי הזכות להיות כאן כשסיימתם את המלאכה ורק לברך אתכם ואת השותפים לעבודה הנהדרת והחשובה שאתם עושים. זה הכול. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

תודה רבה. קודם כל, נמצאת איתנו אשכול, נערת בת מצווה שיצאה למסע לימוד בחברה הישראלית. הגיעה ללמוד מה קורה בכנסת, עבודת הכנסת בתוך הוועדות. והיא אפילו זכתה לראות מה קורה מאחורי הקלעים. אנחנו שמחים באמת שבאת לראות אותנו במיוחד. מאחלים לך קודם כל מזל טוב ושתעשי טקס גם לפצועי צה"ל, שתהיי חלק מזה ותעשי צדק, צדקה ומשפט. 

מי שמכיר אותי, אני איש של הסכמות ואני בדרך כלל לא הולך לאף אחד על הראש. חרגתי היום ממנהגי כי אני חושב שהסוגייה הזאת של נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה זה דבר שהוא קודם כל בקונצנזוס מאוד רחב. נמצאים פה קואליציה ואופוזיציה. אני חושב שכמו שאמרתי לאוצר, זו זכות שהיא חובה ולא היה ניתן להתנהל בצורה אחרת. 

לכן לקחתי על עצמי לחרוג ממנהגי ולאור זה שהצעת החוק לא תקציבית ולאור זה שעדיין אין מקור תקציבי שאפשר להצביע עליו אני מעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית עם התקציב כמובן כפי שהאוצר ימצא לנכון לשפות את הביטוח הלאומי כדי שבאמת יוכלו להיות שני טקסים, למרות העמדה ההתחלתית שלי שהייתה שצריך טקס אחד. לאחר שיחה אתמול עם עידן הבנתי מה עומד באמת מאחורי זה ושיניתי את דעתי. רק חמור לא משנה את דעתו. אבל יחד עם זאת, צריך גם לתקצב. אמרתי, נפגעי פעולות האיבה הם לא החצר האחורית של מדינת ישראל. זו חובתנו להכיר בהם וגם להוקיר אותם. 

כמובן, האוצר, אין שום דבר אישי. אתה עושה את העבודה שלך, אני עושה את העבודה שלי, הכול בסדר. אנחנו נשארים חברים ואנחנו נעבוד יחד עוד שנים רבות. אבל ישנם דברים לפעמים כשאתה יו"ר ועדה אתה צריך להכריע ולקחת החלטות. אני חושב שלקחתי את ההחלטה הנכונה, למרות שיכול להיות שחלק יכעסו עליי למה עשית ככה ולמה לא עשית אחרת. אני חושב שזה מה שהיה צריך לעשות וזה מה שעשיתי. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אף אחד לא יכעס עליך. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לא משנה. אני חושב שעשיתי את מה שהיה נכון לעשות. נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אני חושב שמעשים כמו שעשינו עכשיו שאנחנו באים סוף-סוף להכיר בהם ולהוקיר זה מה שאנחנו מעבירים לדור העתיד. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

צריך לעשות את זה כהלכתו, בנדיבות ובשפע וברוב הוד והדר. לא בצמצום. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לצערי אני מברך רק על המוגמר רק על חצי תאוותו בידו, כי לא הצלחתי לשכנע ולא להשיג את שר החינוך בנושא של סעיף 6 ו-7 ולכן אנחנו משאירים אותו "ככל שיקבע השר". למרות שמשרד החינוך קבע כבר בחוזר מנכ"ל, ושמענו את שושי על העשייה הברוכה שהם עושים בי"ז בכסלו סביב הנושא הזה של נכי צה"ל. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

תגיד, טכנית אם נניח אנחנו עושים רוויזיה והסתייגות מוסכמת ואז הוא יסכים, אז נצביע בעדה. אפשר לעשות פטנט כזה. 

 << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אפשר. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

אם לא הספקנו לקבל את ההסכמה שלו. 

 << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

זו הצעה טובה, אדוני יושב-הראש. אם תקבלו הסתייגות, אם תוגש הסתייגות במליאה. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

מקסימום נצביע נגדה, אבל אני אומר. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

לימד אותי איש זקן תפסת מרובה לא תפסת. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

נכון, נכון. מיכאל, תעבירו את זה וזה יותר חשוב. 

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

יאללה, בסדר. מה שאתה אומר יושב-הראש, אני איתך. 

 << דובר >> שמרית שקד גיטלין: << דובר >>  

להקריא את הנוסח הנוכחי של סעיף 7? אוקיי, אז אני אקריא את הנוסח של 7 לאור דבריו של יושב-הראש: "בפעילות חינוכית ערכית שתתקיים במוסדות החינוך, לרבות טקסים ופעילויות לעידוד גיוס לצבא הגנה לישראל ובפרט לתפקידי לחימה, ככל שיחליט על כך שר החינוך".

 << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>  

בסדר גמור, סומכים עליו. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

סעיף 7 מקובל, נכון? 

אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה-2025 כפי שמונח על שולחן הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר.

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

אני קובע שהצעת החוק עברה לקריאה שנייה ושלישית ותעבור למליאה להצבעה. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

נפלא. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >>  

ישר כוח. 

 << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>  

תודה רבה. כל הכבוד, ישר כוח. 

 << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>  

ברשותכם אני נועל את הישיבה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:11. << סיום >>