פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
ועדת החוקה, חוק ומשפט
29/07/2025


מושב שלישי




פרוטוקול מס' 699
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ד' באב התשפ"ה (29 ביולי 2025), שעה 12:30



סדר היום:
 << נושא >> הצעת תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ"ה–2025 << נושא >>   


נכחו:
חברי הוועדה: 
שמחה רוטמן – היו"ר



מוזמנים: 
	איתי אפטר
	–
	עו"ד, ממונה על עניינים אזרחיים - בינלאומיים, משרד המשפטים

	גאל אזריאל
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	הילה בוסקילה
	–
	עו"ד, הנהלת בתי המשפט

	אילנית גילעד
	–
	עו"ד, ראש צוות, לשכת עורכי הדין

	רויטל להב
	–
	עו"ד, חבר וועד מנהל בארגון, ארגון המגשרים בישראל

	ענבר גלוסקא
	–
	חברת הועד המנהל, ארגון המגשרים בישראל





ייעוץ משפטי: 
טליה ג'מאל

מנהלת הוועדה:
אבירן יחזקאל – רכז פרלמנטרי

רישום פרלמנטרי:
אורי פנסירר



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> הצעת תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ"ה–2025 << נושא >>   


 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אנחנו בעניין תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ"ה– 2025. בפנינו מונחות טיוטת התקנות עם מסמך הכנה ונוסח מעודכן. נשמע מהממשלה המציעה את התקנות.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

שלום לכולם, שמי איתי אפטר, ממונה עניינים אזרחיים בין-לאומיים, ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. לפני שנה חוקק החוק באופן יעיל מאוד וטוב, אנחנו מודים לוועדה שזה הלך בצורה כזאת טובה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

תפסנו אתכם לא מוכנים, לכן לקח שנה לתקנות.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

החוק נחקק ובעקבות שהחוק נחקק, ישראל הודיעה לאו"ם על אשרור של אמנת סינגפור. האמנה נכנסה לתוקף חצי שנה אחרי שהודענו על האשרור, לפני שבועיים, לכן זה מועד טוב גם להכניס את התקנות. 

אחזור על מסמך הרקע ממש בקצרה: אמנת סינגפור קובעת הסדרי גישור בצורה יעילה; במקום שיהיה שורה של עילות חוזיות, אז יש רק מספר עילות שקבועות באמנה. כמו כן נזכיר שכמו שכתוב בחוק, האמנה תחול רק כשצדדים הסכימו בהסדר הגישור לתכולת האמנה. ישראל גם הסתייגה בהתאם להחלטה שהתקבלה בוועדה בזמנו, הגשנו את ההסתייגות הזאת שמותרת על פי האמנה ויחסית הרבה מדינות הגישו. באופן כללי, כיום 58 מדינות חתמו על האמנה; 18 אשררו אותה, מה שבאמת מראה שהיא מוצלחת מאוד כי הוא הומצאה רק ב-2019. 

המטרה של התקנות הם בעיקר להתייחס בקצרה לסדרי דין כמו שהם באמנה, לאחר מכן לקבוע את מקום השיפוט ועניינים של תרגום לעברית. חוץ מזה, כל שאר סדרי הדין מופיעים בתוספת, כשבתוספת יש את התרגום של האמנה. היו כמה תיקונים מאז הנוסח הקודם, לא דברים מהותיים בתרגום של האמנה, שכמובן מבחינתנו מקובלים. אנחנו לא יודעים אם הייעוץ המשפטי של הוועדה עבר עליהם, אבל בעיקרון מקובל מבחינתנו. בשלב מאוחר יותר זה יפורסם בכתבי אמנה, זה לוקח בדרך כלל מספר שנים. זהו בגדול.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אגיד שהייעוץ המשפטי של הוועדה לא עבר על התרגום. ההנחה היא שהתרגום בוצע על ידי אנשי המקצוע כמו שצריך ובמובן הזה לא השווינו ממש לאנגלית. אתה רוצה שנקריא ואז נדון?

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כן. רק לגבי ההסתייגות, תזכיר לי על מה היא הייתה?

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

ההסתייגות הייתה שהאמנה תחול רק כשהצדדים קבעו בהסדר הגישור שאמנת סינגפור תחול על הסדר הגישור. 

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

כתבנו את זה במפורש בחוק, כשבעצם החוק מלפני שנה, תיקון 103, הסמיך, אישר לממשלה לאשר בתנאים האלה והסמיך גם את השר לקבוע את התקנות שעכשיו יגיעו בפניו.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ"ה–
2025
	
	
	בתוקף סמכותי לפי סעיפים 79ד(א)(2), (6), ו-(ב) ו-109 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

	
	
	

	הגדרות 
	1. 
	בתקנות אלה –
"הסדר גישור בין-לאומי" – הסדר גישור שחלה עליו "אמנת סינגפור";

	
	
	"תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018.



בגלל שאנחנו בתקנות, אז עצם ההגדרות מהחוק נשאבות פנימה, אז גם ההגדרה של אמנת סינגפור וגם ההגדרה של הסדר גישור, מה שנקרא "כללי" ולא "בין-לאומי", מן הסתם נכנס לפה.


	נוסח אמנת סינגפור 
	2. 
	"בהליך בבית המשפט בעניין הסדר גישור בין-לאומי, יפעל בית המשפט לפי
אמנת סינגפור, בנוסח המתורגם כפי שהוא מובא בתוספת".



החוק כבר אומר כשבית משפט צריך לפעול על פי אמנת סינגפור, כאן אנחנו ממש מביאים להם הוראה אופרטיבית ללכת על הנוסח המתורגם. אבל כמובן שאם יש איזשהו פער או משהו אחר, החוק מן הסתם גובר גם לעניין העתיד אם יהיו שינויים או משהו כזה באמנה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

למה?

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

אם יהיו שינויים באמנה עצמה אז בלאו הכי – מה שמאוד לא סביר, כבר הרבה זמן לא נתקלתי בדבר כזה – בעיקרון אם זה ישתנה, כדי שישראל תהיה מחויבת בתיקון החדש באמנה, יהיה צריך להיות הליך אשרור מחדש וחקיקה וכולי. אז נתקן את זה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

וגם תצטרכו לתקן את התוספת.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

גם את התוספת, גם את התקנות וגם את החקיקה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

ברור.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

עד לתיקון התוספת.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

נתקן את הכול כדי להשלים.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

השאלה היא כזאת: בוא נניח שלפי סעיף 2, נפלנו במקרה על שופט במדינת ישראל שיודע אנגלית והוא קורא את אמנת סינגפור בנוסחה המתורגם, והוא זוכר כי כנראה שהוא עשה קורס לגישור בין-לאומי, שהנוסח האנגלי יותר נכון, והתרגום פה לא מדויק או לא נכון. לכאורה החוק מחייב אותו ללכת לאמנת סינגפור, התקנות אומרות לו: לך לנוסח המתורגם, וחוק גובר על תקנות – האם הוא לא יהיה בבעיה?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

גם אם הוא יהיה בבעיה, בסוף חוק גובר על תקנות. זה חלק מהעניין, כך אנחנו בדרך כלל - - - אנחנו מביאים פה נוסח שהוא נוסח די רגיל לעניין הסמכה לתקנות. אנחנו בעצם לא רצינו פה לשנות מהחוק, אנחנו רוצים להגיד: אמנת סינגפור בנוסחה בתקנות מחייב את החוק, כי החוק לא אומר את זה. מן הסתם אנחנו לא מכניסים את המחוקק - - -

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

יש לנו דוגמאות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אז התקנה פה - - -

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אמורה להיות תואמת. יש חזקה שזה תואם. הייתה עבודה מקצועית של תרגום, ואם יהיו שינויים באמנה, המבחן יראה ש - - -

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

זה גם מקובל ככה. יש אמנות דומות, למשל אמנת האג הראיות ואמנת האג להמצאת מסמכים, עכשיו אנחנו מקדמים גם חקיקה לגבי אמנה - - - אכיפה של פסקי חוץ, וזאת הדרך שאנחנו בדרך כלל עושים את זה. ברור לנו שאם יהיה פער, אנחנו חיים עם זה שיכול להיות ששופט ישראלי יפרש את זה - - - אנחנו לא מאמינים, עברנו על התרגום וכולי, אבל אנחנו לא רואים בעיה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

זה ברור, אני סומך עליכם, התרגום מצוין.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

לא מבחינת הפרה. אנחנו לא חוששים מהפרה של אמנה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

השאלה היא מה משמעות ה"יפעל בנוסח המתורגם כפי שהוא מופיע בתוספת" או לבוא ולהגיד: בהליך בבית המשפט בעניין הסדר גישור בין-לאומי, הוראות אמנת סינגפור יחולו בנוסח המתורגם אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת? זה אולי ביטוי לא טוב, חוזר בי. אבל אני כן אומר – ישמש לי כלי עזר או יראו את הוראות אמנת סינגפור כהוראות הנוסח המתורגם או חזקה כי הוראות אמנת סינגפור הם ההוראות המתורגמות, או משהו בסגנון. כי אחרת אני בעצם אומר לו הוראה אופרטיבית שהמשמעות היחידה שלה – לא אמרתי כלום, כי הוא כבר כתוב בחוק, והמשמעות היחידה שלה היא חסרת תוקף אם הוא סובר שיש סתירה בין הנוסח המתורגם, אז אני יכול לייצר חזקה, אני יכול: יפנה לנוסח כזה וכולי. אבל לקבוע הוראה אופרטיבית שהמשמעות היחידה שלה תהיה בטלה?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אגיד שלפחות זאת הכוונה בנוסח כאן. החשש הוא מפער אם בעתיד האמנה תתוקן והם ישכחו או יתעכבו בתיקון התוספת. זה בעצם המצב המשפטי.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

לא, זה לא יקרה.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

גם משפטי לא יקרה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אבל זה עלול לקרות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

זה גם רוצה להקל ולא חייב אנשים להביא נוסח מתורגם כל פעם בדיון. אז אפשר להגיד "חזקה" כי הנוסח שבתוספת הוא נוסח אמנת סינגפור.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

צריך להבין שזאת הכוונה, שהנוסח הזה הוא הנוסח שמופיע גם בעיגון אמנות אחרות. אז לא הייתי רוצה - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לעיגון אמנות שאומר "יפעל לפי הנוסח המתורגם"? 

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

לפי הוראות האמנה. אני רוצה לחדד לגבי התיקון: בתיקון אין חשש.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני מציע כזה דבר, בואו תגידו לי אם הניסוח שאני מציע עובר אתכם, לדעתי הוא משקף את כוונתכם, רק לא מייצר לנו התנגשות מיידית:

בהליך בית המשפט בעניין הסדר גישור בין-לאומי, יפעל בית המשפט לפי אמנת סינגפור. חזקה כי הנוסח המתורגם כפי שהוא מופיע בתוספת, הוא נוסח אמנת סינגפור.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

מבחינתנו אין בעיה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

לא, אבל אז אתה בעצם, כאילו ההוראה האופרטיבית שלך כתובה בחוק.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

נכון.

 << דובר_המשך >> טליה ג'מאל: << דובר_המשך >>   

אתה אומר הוראה אופרטיבית - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר, זה קורה. זה קורה הרבה פעמים שבתקנות אני קובע הוראה אופרטיבית כי למען הבהירות שיעבדו לפי סט שכתוב בחוק. זה קורה. אבל להגיד לו: אני מפנה אותך לנוסח המתורגם, שממילא מחייב אותך מכוח החוק – ואם תהיה סתירה בין הנוסח המתורגם לבין התרגום? אתה מחויב לנוסח של האמנה כפי שאושררה שזה נוסח אחר, נכון? לא אשררתם את האמנה בנוסח באנגלית. הוא הנוסח המחייב, הוא הנוסח שמתפרסם, הוא הנוסח שעמד בפני הכנסת או הממשלה. 

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

אין סתירה, זה התרגום.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

ברור, התרגום מצוין. אני לא חולק על התרגום, אבל אני שואל מהי משמעות ההוראה האופרטיבית? אם משמעות ההוראה האופרטיבית היא שהנוסח המתורגם יגבר על הוראות האמנה – זה סותר את החוק ואי-אפשר. אם המשמעות היא שהנוסח המתורגם, חזקה שהוא נוסח האמנה, אז תכתבו את זה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אגיד שוב, אני חושבת שזאת הכוונה של הסעיף וזה הנוסח שאנחנו משתמשים בו בדרך כלל. אם אתה רוצה לסטות מזה, אני מציעה שנבדוק גם - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

איפה יש לך דבר כזה? עוד נוסח?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אני רק אומרת שוב: הדגש פה הוא דגש שלמקרה שיהיה תיקון של האמנה, תיקון רשמי של האמנה, שלפחות בשלב עד שהממשלה מתקנת את התוספת – איתי אומר, אל דאגה נעשה את זה מיידית – אבל בהנחה שזה עלול לקחת זמן, עד שמתקנים בהתאם את התרגום של התוספת, אז מן הסתם המחוקק  מבהיר שהמחוקק מתגבר על התקנות. זאת הכוונה כאן וזה הדגש.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני רוצה לומר שיהיה ברור מאוד – אם יתקנו את האמנה, אתם תצטרכו הליך חקיקה. 

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

ברור. זה מה שאני רוצה להגיד לטליה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

זה הליך תיקון תקנות ותרגום תוספת. ועד שלא יעבור תיקון חקיקה, הנוסח יהיה הנוסח של אמנת סינגפור מ-2019.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

א', לא ברור לי שתצטרכו תיקון חקיקה. ב', שוב – גם אם למשל עכשיו, אתם הכנסתם את האמנה לתוקף על פי חוק, וזה חל כבר מה-8 ביולי, שאז האמנה חלה ביחס לישראל, עובדה שיש לנו תקופה של כמה שבועות עד התקנות נכנסות לתוקף.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אין בעיה. אבל הנוסח - - - את מערבת שני דברים.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

אני רוצה להסביר את התהליך: לפי הוראות האמנה, אין דבר כזה, ישראל לא תהיה מחויבת באמנה חדשה, אלא אם כן ישראל תאשרר אותה בתיקון. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

ותתקן את החוק.

 << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >>   

ברור. אנחנו לא יכולים לאשרר בלי לתקן את החוק.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

למה?

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כי החוק מפנה לאמנה ספציפית, עם תאריך: 7 באוגוסט 2019. 

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

זה מאוד נדיר אבל יש אמנות כאלה – האמנה הזאת כמו רוב האמנות לא קובעת שהתיקונים שלה בעתיד מחייבים אותנו בלי לאשרר.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אני לא שואלת מבחינת הדין הבין-לאומי, אני אומרת מבחינת הדין הישראלי.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

גם מבחינת הדין הישראלי, זה לא משנה. ישראל לא תהיה צד לאמנה - - - 

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

זה לא פרשנות או התייעצות שצריך לתקן את החקיקה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא, אין שום שאלה פרשנית. ישבתי פה ודיברנו על זה הכי מפורש שיש. הפניתי ולדעתי גם תיקנו כתוצאה מזה כי החוק דיבר בהתחלה על אמנה בין-לאומית בדבר גישור, ואני אמרתי: אני לא מוכן לאשרר צ'ק פתוח על אמנה בין-לאומית בדבר גישור אם הוא ישתנה, ולכן תיקנו את הסעיף הזה ולכן כתבנו "אמנת סינגפור" והפננו לאמנה ספציפית שאושרה בתאריך ספציפי. אם מחר בבוקר יחליטו שרוצים לעשות הסדר אחר, גם אם יקראו לו אמנת סינגפור, עד שלא יתנו את תיקון חוק בתי המשפט (תיקון מס' 103) ויגידו: אמנת סינגפור, אמנה זו באה בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים שנחתמה ביום ו' תשע"ט, או השינויים שנעשו בתאריך 7 באוגוסט 2019, זה לא יהיה רלוונטי.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אז אולי כדאי לנו לשמוע ייעוץ וחקיקה אחר בגלל שיש פה למיטב הבנתי שאלה פרשנית כי החתימה כבר נעשתה על אותה אמנה, ואם יהיה תיקון שצריך לאשרר אותו - - - אני חושבת שזו שאלה פרשנית האם צריך להביא חקיקה. אתה אומר עכשיו עמדה ברורה, יכול להיות שזאת עמדת הממשלה. אבל אני חושבת שזאת שאלה פרשנית אדוני.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בוא נשמע את זה מהם, להבנתי כמי שהתעקש שלא יהיה כתוב "אמנה בדבר גישור בין-לאומי" שזו הייתה האופציה שהונחה מלכתחילה על שולחן הוועדה. אני התעקשתי שאני לא מוכן לדבר הזה, כתוצאה מההתעקשות הזאת, החוק נכתב כפי שהוא נכתב, בדיוק למטרה הזאת. זה לא שאלה פרשנית. את זה בגלל זה עשינו. וזה שייעוץ וחקיקה אומרים שהם הבינו נכון את כוונתי וכך גם הם יפעלו, מצוין.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

כן, אנחנו מסכימים לגמרי היושב-ראש. אין שום ספק שזה לא יעלה. הסיכוי שיתקנו את האמנה הוא כמעט אפסי. נשים את זה בצד, האמנה הזאת היא לא אמנה דינאמית. כלומר התיקונים לא יחייבו את ישראל אלא אם כן ישראל תאשרר פוזיטיבית את התיקונים. כדי לאשרר פוזיטיבית את התיקונים, אנחנו נצטרך לתקן את החוק, כי בדיוק מה שנקבע כמו שהיושב-ראש אמר, ונתקן את התקנות ורק אז אנחנו נודיע לאו"ם אם אנחנו נעשה את זה, שאנחנו מחויבים לאמנה החדשה. אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו עדיין נפעל לפי האמנה הישנה. 

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

ראשית, גאל – נשמח לשמוע על האשרור, האם נדרש תיקון חוק כדי לאשרר. אדוני, אני חושבת שזו שאלה פרשנית וטוב לשמוע שיש עמדה ברורה. הדבר הנוסף הוא שגם אם יש תיקון ומאשררים אותו, עשוי להיות פער של זמן בין - - - 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא תהיה שום בעיה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

לא מתקנים את החוק, במועד שבו - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

נשמע את גאל, אבל לא יהיה פער של זמן, כי כמו שהם לא הודיעו שאשררנו עד שלא תיקנו חוק בסעיף 103, הם לא יודיעו שנאשרר עד שנעשה את תיקון 103.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אבל בנוסף עלול להיות פער של זמן, בין החקיקה לבין התקנות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

הם אומרים שלא.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

עשוי להיות תיאורטי.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אוקיי.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

אני מסכימה עם טליה שלפי לשון החוק, אפשר לחשוב שיש שאלה פרשנית. נחתמה? אפשר לפרש את זה כנחתמה לראשונה, בלי להתייחס כן או לא לתיקונים. השאלה היא האם צריך לבוא לוועדה בכנסת כדי לעגן תיקונים שככל שיהיו וכנראה שלא יהיו ולכן אנחנו ממש בשאלה תיאורטית, אבל בכל זאת, היא שהיא באמת שאלה פרשנית.

בכל מקרה, אני חושבת שאפשר להסכים כך או כך ובכל מקרה לא משנה מה, גם כדי לתקן את התוספת, צריך לבוא לאישור ועדת חוקה. אני לא בטוחה - - - אפשר לחשוב על השאלה - - -

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

יש לנו רעיון לנוסח.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

- - - האם צריך גם לתקן את החוק עצמו או רק את התוספת. בכל מקרה, גם לתיקון התוספת צריך אישור של הוועדה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר. שוב, אני לא יודע מה השאלה, אם הפרשנות תושפע איכשהו מכוונת המחוקק והדרך שבה חוקקנו את תיקון 103, ושינינו אותו מהנוסח הממשלתי לנוסח שאושר, ושעומדת מולי אמנה על כלל ההסדרים שבה, ואני מאשר אותה. הנוסח שהבאתם מלכתחילה דיבר על אמנה בדבר גישור בין-לאומי, שינינו אותו כדי שזה לא יהיה. אני כמחוקק, גם אז וגם עכשיו, ישבתי לבד, ולכן כוונת המחוקק היחיד שרלוונטי זה הייתה כוונתי. לא הסכמתי בשום פנים ואופן להעביר נוסח שיגיד: אתם תוכלו אחר כך לתקן את האמנה וזה ייכנס אוטומטית לספר החוקים הישראלי בלי אישור המחוקק. האם יספיק אישור ועדה או לא? להבנתי לא.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

יש לנו נוסח, אפשר לחשוב על זה: יפעל לפי אמנת סינגפור - - -

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

כשזה יעלה אז.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כשתביאו את תקנות לאישור הוועדה והוועדה תטען שזה ultra vires אז נדבר.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אגיד על כוונת המחוקק שאדוני צודק שאולי היית פה היחיד, אבל אנחנו תמיד מתלבטים בהקשר של מה כוונת המחוקק, כי הרי בסוף הצביעו עוד הרבה מאוד אנשים במליאה. ואתה לא יודע בדיוק מה הם חשבו.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

נכון. אבל תסתכלי על ההבדל בין מה שהם הצביעו בקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אין ספק שיש משמעות לכוונת המחוקק, גם לאמירה שלהם שהם יביאו.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר גמור.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

אנחנו מתחייבים להביא, והיושב-ראש יודע שכשאנחנו מתחייבים אנחנו עושים. אין שום בעיה, זה התהליך שיהיה. אפשר לחשוב על נוסח שאומר: יפעל לפי אמנת סינגפור אשר תרגומה מובא בתוספת. אז אולי זה פותר את העניין.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מצוין.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

"אשר תרגומה מובא בתוספת" – אין בעיה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

הקראת סעיף 3 בבקשה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

	תחולת תקנות
סדר הדין
האזרחי
	3. 
	"תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בהליך בבית המשפט בעניין
הסדר גישור בין-לאומי לפי אמנת סינגפור, אם אין בתקנות אלה  הוראה אחרת לעניין הנדון."



אנחנו בעצם הופכים את התקנות סד"א לשיוריות, כמו שאנחנו עושים הרבה פעמים במקרים האלה.

יש פה שאלה האם צריך להחיל אותם בשינויים מחויבים או שהם חלות כמו שהן?

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

בדקנו, לא צריך בשינויים.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

למה סד"א ולא תקנות הגישור כברירת מחדל?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

יש בתקנות סדר הדין האזרחי הוראות של סדרי דין בנוגע לגבי איך להגיש, בעיקר בקשות פותחות הליך, כמו במקרה הזה. בתקנות הגישור לא נערכו ההתאמות אחרי כניסת תקנות סדר הדין לתוקף, אז עדיין משתמשים במונחים כמו המרצת פתיחה או כל מיני דברים שבוטלו במסגרת התקנות החדשות. פשוט יש פערים שבתקנות סדר הדין האזרחי היום.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אבל איך פועלים היום בפועל כשרוצים להביא אישור הסדר גישור? לפי תקנות הגישור, נכון?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

כן, לפי תקנות הגישור. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אגיד למה, כי המרצת פתיחה היה דבר גאוני וזה שביטלתם אותו בתקנות סדר הדין האזרחי, אחסוך על כך במילים. אחד מהדברים הכי מטומטמים אי-פעם – וזה אחרי שחסכתי. זה באמת, בתור אנשים שמתלוננים על עומס בבתי משפט, לקחתם את ההליך הכי פחות מסרבל והפכתם אותו למאוד מאוד מסורבל. אם עוד איכשהו נותרה שמורת טבע בתחום הגישור, שכן עובדים לפיו, אז למה לייצר הליך מסורבל על גישור בין-לאומי יותר מאשר על גישור אזרחי בישראל?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה אותו דבר כי בתקנות סדר הדין אזרחי, במקום שבעבר היה צריך להגיש בקשה שפותחת הליך שלא באמצעות כתב תביעה, אז לפי תקנות סדר הדין האזרחי היום, היא מוגשת כבקשה בכתב, לפי תקנה 54, וזה ההסדר שעשינו גם פה. עשינו את אותו הסדר.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אם זה אותו הסדר, ואם הוא חל, אז השאלה היא באמת למה לא להיות באותו שדה סמנטי של גישור? יכול להיות שמחר בבוקר תקנות הגישור ישתנו, אבל בסופו של דבר כשאני רוצה להביא הסדר גישור לבית משפט, אני עורך דין שעוסק בגישורים או מגשר, ואני רוצה להרחיב את הפורטפוליו שלי, ועכשיו אני מגשר בין-לאומי, ועשיתי הסמכה לפי מוסדות גישור בין-לאומיים – למה לא להסליל אותי לאותו מסלול שאני עובד עם גישור רגיל בשינויים המחויבים? אבל לא להפנות אותי לתקנות סד"א שאני בכלל לא מכיר, אני מגשר, מעולם לא הגשתי הליך בסד"א, כל מה שאני עושה בחיים זה לגשר, מה הרציונל? ואני חושב שברוב הדברים, זה רפרנס הרבה יותר נכון וטוב להפנות אליו מאשר תקנות סד"א. לדעתי הוא גם לא ישנה כמו שאת אומרת. אז סעיף 10(א) שמשתמש בביטוי האסור "המרצת פתיחה", הפניתם את זה לפי תקנות סד"א וגם תקנות הגישור לדעתי מפנות - - -

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה מה שאני בודקת, אם הם מפנות לתקנות סדר הדין האזרחי כהסדר שיורי. 

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

אפשר להעיר?

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בבקשה.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

שמי רויטל להב, אני עורכת דין ואני פה מטעם ארגון מגשרי ישראל. אם כבר אדוני שאל את השאלה, גם אנחנו סבורים שזה צריך להיות חלק או הפניה לתקנות הגישור. אם כבר בגישור בין-לאומי עסקינן, אז זה יהיה אך טבעי להפנות לתקנות הגישור, כשגם בתקנות הגישור יש הפנייה לתקסד"א.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>    

איפה בתקנות הגישור יש הפנייה לתקסד"א?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אין, אני לא מוצאת.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אין. אין הפנייה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אנחנו גם שאלנו את השאלה הזאת, למה לא בעצם להשתמש באותו הסדר שקבוע בתקנה 10 לתקנות הגישור. אני חושבת שהמקום שבו זה רלוונטי, זה בעיקר לתקנה 4 שעוד רגע נקריא. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כי רוב ההסדרים שבתקנות הגישור לא רלוונטיים, צריך לומר את זה. וגם רוב ההסדרים שבתקנות סד"א לא רלוונטיים. השאלה היא מה ההסדר השיורי?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

בדיוק. בהיבט של השיורי, נראה לי שתקנות הגישור הם פחות רלוונטיות לגישור בין-לאומי.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

בהיבט השיורי – אין הרבה בתקנות הגישור כי הם בעצם מדברות על הליך גישור וקביעת מגשר וכולי שאלה הליכים שקורים בישראל. בעצם הנחת המוצא באמנה שאנחנו מדברים על הסדר שנעשה כאן.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אוקיי, מקבל.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם לגבי מקום שיפוט, אני חושבת שיש לזה רלוונטיות. במקום שאין מקום שיפוט בישראל.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

תכף נגיע לזה. אני משאיר את זה כרגע כמו שאתם הבאתם. שאלתי, קיבלתי תשובה הגיונית, זה באמת הרלוונטי אם נסתכל זה היה (א), רק שנצטרך הפנייה ספציפית לתקנה שתאושר בדרך של בקשה בכתב. 

 << אורח >> אילנית גילעד: << אורח >>   

שלום, אני עורכת הדין אילנית גלעד, אני כאן בכובע של לשכת עורכי הדין בישראל. בתקנה 10 יש כאן התייחסות להפניה עם בקשה למתן תוקף של פסק דין.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

היא אומרת שבמקום להפנות לתקנות הגישור שהתקנה היחידה שרלוונטית משם היא 10, שאנחנו קוראים אותה בשינויים המחויבים לבקשה בכתב, תפני ישר לבקשה בכתב. זה מה שהיא אומרת.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

רגע לפני שאני מקריאה את תקנה 4, וזה מתקשר לדיון – האמנה מדברת על שני מצבים של הכרה בהסדר גישור בין-לאומי. הראשון הוא כשאנחנו מבקשים לתת לו תוקף של פסק דין, והשני הוא מצב של שימוש בזה כטענת הגנה באיזשהו הליך עיקרי. ברור שאנחנו לא רוצים עכשיו לייצר איזשהו מסלול מיוחד – אם אנחנו בהליך העיקרי, בוא נעשה את כל המהלך בתוך ההליך העיקרי שבו אני משתמשת בזה כטענת הגנה. 

בעצם בתקנה 4 כאן אנחנו באים לדבר רק על המצב שבו אני רוצה לפתוח הליך ולתת תוקף של פסק דין לאותו עותר.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

	
	4. 
	"בקשה לתת תוקף של פסק דין להסדר גישור בין-לאומי, לפי סעיף 72ג(ט) לחוק, תוגש כבקשה לכתב לפי תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובית המשפט שלו סמכות מקומית לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם אין מקום שיפוט המתאים לבקשה לפי תקנה 7 האמורה, תוגש לבית המשפט בתל אביב שבסמכותו העניינית לדון בה."




 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

כהסבר, גם תקנה 54 זו תקנה של בקשה בכתב, כשאנחנו מבינים שתקנה 10 לגישור זה ההליך שקורה כבר היום ויש כוונה לתקן אותו לאותו מצב. כלומר אין כוונה לעשות שני הסדרים שונים. החלק השני זו שאלת הסמכות, החוק – תיקון 123 שעשינו – קובע שההליך יוגש לבית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

סמכות עניינית.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

הוא לא אומר סמכות עניינית או מקומית. אנחנו הולכים עם המצב הקיים גם לעניין הסמכות העניינית וגם לעניין הסמכות המקומית, ולכן מחילים את תקנה 7 לתקנות סד"א. ההבדל הוא במצב שבו אין בית משפט שמוסמך בארץ, אז במקום ללכת לירושלים, לבית משפט עם הסמכות העניינית בירושלים, אנחנו נלך לבתי משפט עם הסמכות העניינית בתל אביב.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

ואני לא אוהב את זה.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה משהו שהתקבל.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני מאמין גדול בירושלים. אני חושב שגם על הבוררות התעסקנו בזה, נכון?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה בדיוק על אותו משקל.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אבל אז כן קיבלנו את זה שכל משרדי הבוררים יושבים בתל אביב וקשה להם לעלות לירושלים. לא זוכר מה החלטנו בסוף.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

 החלטנו שזה בתל אביב. זה על אותו משקל, שהבוררות הבין-לאומית והגישור הבין-לאומי - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לדעתי בבוררות הבין-לאומית עשינו שזה רק תל אביב, נכון?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אני חושבת שכן.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

עשינו רק תל אביב למיטב זכרוני. תבדקי מה עשינו בבוררות הבין-לאומית?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אבל גם שם היה את הדיון - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

שנייה, בסופו של דבר, בבוררות אמרנו שאלה נושאים כלכליים כבדי משקל, כל המשרדים בנושא יושבים בתל אביב.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם פה אדוני כנראה שזה - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אבל בגישור בין-לאומי, גם ההליכים הם הרבה יותר פשוטים. כשאתה מביא הסדר גישור לאישור, זה בדרך כלל הרבה פחות בעייתי מאשר להביא הסדר בוררות לאישור, כי גישור בהסכמה, אם לא היית מסכים לא היית מגיע לזה. לכן ממילא זה באמת כמעט פורמלי. זה כמעט תמיד רק פורמלי. לכן זה לא הרבה דיונים ולא ויכוחים ולא פסילת בורר, ולא כל הדברים האלו, כי בגישור אנחנו בעולם של הסכמה. ולכן הרציונל של לטרטר את כולם פחות נכון על גישור בין-לאומי מאשר על בוררות. ואני לא חושב שאני צריך לשנות את כלל ברירת המחדל. בסדר, מה שיש. רוב הסיכויים שיש סמכות מקומית לתל אביב. מי שירצה להגיש לתל אביב, יוכל להגיש ולו בגלל ש - - -

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אז כן הם יוכלו לקבוע את זה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בהסכם הם יוכלו לקבוע וזה בהסכמה. אבל בכלל ברירת המחדל – לא רוצה לפגוע בבכורתה של ירושלים, ואין את ההצדקה שהייתה אז בבוררות הבין-לאומית, ששם הייתה הצדקה דווקא לתל אביב.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

בסיפא של 79ג(ט) קטן, של חוק בתי המשפט כתוב: בקשה לתת תוקף של פסק דין להסדר כאמור, תוגש לבית המשפט המוסמך לדון בתובענה נושא ההסדר. זאת אומרת שכבר כאן הכפיפו. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא, הכול ברור. כשיש סמכות מקומית או עניינית, זה מה שהולך. הכול בסדר. רק הכלל הבסיסי שמופיע בחוק בתי המשפט ובתקנות סדר הדין אומר שכשאין לך אף בית משפט שיש לו סמכות לפי כללי הסמכות, אז הסמכות הולכת לירושלים. בבוררות בין-לאומית, הסכמנו באופן חריג לתל אביב מהסיבות המיוחדות של הבוררות הבין-לאומית. בגישור אני לא רואה סיבה. 

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אבל כמו שהיושב-ראש אמר, כל מה שנוגע לסמכות עניינית, זה נשמר.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

עניינית נשמר, מה ששלום – שלום; מה שמחוזי – מחוזי; מה שכלכלי – כלכלי. 

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם משפחה – משפחה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

משפחה – משפחה.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אלה דברים שלא נוגעים בהם.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

זה תיקון שנעשה בנוסח אחרי שקיבלנו את התקנות אלינו, בין היתר מהסיבה שאת אומרת. אתם יכולים לראות את זה ב"עקוב".

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אז לא נעשה תל אביב. תורידי את זה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אז לא תל אביב.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אז בעצם אפשר למחוק את כל הסיפא. כי 7 חל בכל מקרה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

בעצם אנחנו רוצים פה בתקנה 4 רק לכתוב שבמקום - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

"תוגש בקשה בכתב, לפי תקנה 54, תקנות סדר הדין האזרחי לבית המשפט המוסמך."

לא יודע, אולי כן כדאי להפנות ל-7 על כל חלקיו – איך אדע איזה בית משפט מוסמך? 

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

בסד"א.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כי אמרנו תקנות סדר הדין האזרחי.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם העניינית זה בבית משפט - - -

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

שמנו שם - - - גם החוק אומר את זה.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

העניינית לדעתי זה בחוק בתי משפט. רק המקומית ב - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אוקיי, אז המוסמך.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אפילו לא צריך את זה לדעתי. אפשר: תוגש כבקשה בכתב לפי תקנה 54 ולסגור.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מצוין. תראו כמה אנחנו מקצרים את התקנות.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

ואת הכותרת נעשה את זה במקום "סדרי דין" נעשה "בקשה לתת תוקף של פסק דין". 

	תרגום
	5. 
	"בעל דין המבקש לתת תוקף של פסק דין להסדר גישור בין-לאומי או להכיר בהסדר כאמור כטענת הגנה, יצרף לבקשתו את הסדר הגישור הבין-לאומי שעליו חתמו הצדדים, וכן ראיה לכך שההסדר האמור נבע מגישור לפי האמנה, בצירוף תרגום לשפה העברית."



האמנה קובעת שבית משפט מוסמך לבקש – בית משפט בכל המדינות הרלוונטיות החברות – רשאי לבקש תרגום לשפה המקומית, וכאן הממשלה באה ומבקשת שלא רק שהוא יהיה רשאי אלא שמלכתחילה תהיה דרישה להגיש כבר את המסמכים מתורגמים, גם את ההסדר גישור עצמו וגם את הראיות, שזה למשל חתימת מגשר, תצהיר וכדומה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

למה הורדתם את 3? "כל מסמך אחר הנדרש לשם קיום הוראת אמנת סינגפור"?

 << דובר_המשך >> טליה ג'מאל: << דובר_המשך >>   

לא, עשינו פה שינוי במודל הבסיסי של התקנות. בעצם במקור, בתזכיר שפורסם ב-2021, היו תקנות - - -

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

סליחה, לגבי המסמך הנוסף, שלגבי זה אין צורך בתרגום אוטומטי לעברית.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם אמרנו שבמבנה חבל לחזור על ההוראות של האמנה בתקנות. המבנה פשוט נהיה מצומצם יותר.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

ההבחנה היא בין המסמכים שחייבים בסעיף 4(1)א, בעצם הסדר הגישור עצמו על האמנה. ו-ב' שזה ראייה לכך שההסדר אלא יהיה חייב תרגום בעברית. אבל המסמכים הנוספים לא יהיו חייבים בתרגום בעברית לפי סעיף 3.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

נכון. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אבל הורדתם את סעיף 3. אז יחול הכלל הרגיל שאומר שכל מסמך שאתה מגיש לבית משפט, בעיקרון אתה צריך לתרגם, לא?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

לא בדיוק.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מה הכללים בתקנות סדר הדין האזרחי על הגשת מסמכים בשפה זרה לבית משפט?

 << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >>   

אני לא חושבת שיש הוראות ספציפיות, כלומר מסמכים מוגשים בעברית. ובית המשפט רשאי להורות על תרגום.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

לא, באנגלית.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

פה שהיא לא שפה רשמית, חייב תרגום.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר, אנחנו בגישור, יש סיכוי סטטיסטי נמוך, אבל אם יש מסמך אחר שאתם רציתם להחריג מחובת התרגום, אלא אם כן בית המשפט יורה, אם עכשיו הורדתם את סעיף 3, יצרתם את חובת התרגום כי הכלל הוא שמסמכים מוגשים לבית משפט בשפה העברית.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

הכלל הוא שבית המשפט רשאי להורות על תרגום.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

לא, הוא לא אומר באמנה, הוא בתקסד"א.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם בתקסד"א, אם אני רוצה להגיש תביעה ואני מצרפת לה הסכם בעלי מניות באנגלית, בית המשפט יבקש את התרגום שלו. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

רשאי או חייב?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

רשאי.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

איזו תקנה זה?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה לא בתקנות, זה פשוט קורה. אין חובה לצרף.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מותר לי להגיש מסמכים בשפה זרה לבית משפט?

 << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >>   

אתה בדרך כלל תידרש להתייחסות בכתב.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

יש לזה התייחסות בתקנות – אני כמעט בטוח.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

שפה שהיא לא רשמית – מחויב להגיש תרגום.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

נכון, אבל בתי המשפט כן - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר, אם הם פועלים שלא כדין, זו בעיה שלהם. אבל על פניו אני יכול לטרטר סתם אם אני צד, ולהגיד: לא צרפת את חותם הכתר הנורבגי שהיית צריך לצרף – תרגם לי אותו לעברית.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

יש פה שני נושאים להבנתי, רק שיהיה לנו ברור על מה אנחנו מדברים: למה מחקנו את מה שאתה אומר שהיה במקור ב-3? במקור הם העתיקו לתוך התקנות את התרגום של האמנה. אנחנו לא רצינו ליצור פער פרשני ולכן הפנינו ישר לנוסח שבתוספת כדי ליצור איזשהו פער אם יש הבדלים. לעניין התרגום, אדוני צריך להכריע. יש מקומות שבהם גם בתיקוני חקיקה בשנים האחרונות ובשנה האחרונה אפילו, למשל בעולמות של חברות, הממשלה באה וביקשה לתקן כדי לאפשר להגיש מסמכים באנגלית, למשל בדיני חברות וכולי.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני מסכים.

 << דובר_המשך >> טליה ג'מאל: << דובר_המשך >>   

כאן השאלה היא מה רוצים שיהיה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא נמצא מולי הטלפון שלי ולכן את התקסד"א אני מדחיק. לכן אני לא זוכר אותה. אני עדיין בטראומה מתקסד"א.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה לא בתקנון סדר הדין האזרחי.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אז חוק בתי המשפט?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה די כמו כלל ידוע כזה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא, יש הוראה, אני כמעט בטוח.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

אני לא בטוחה שיש הוראה, אני בודקת.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

טוב, תכף נבדוק. 

בכל מקרה אני חושב שכדאי שיהיה כתוב. - - - וכן כל מסמך אחר הנדרש לשם קיום אמנת סינגפור לפי דרישת בית המשפט. בית המשפט רשאי להורות. כלומר את 3, את התוכן שלו, תעבירי ל-5.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

רגע, אם אדוני רוצה שזה יהיה בית משפט רשאי להורות על תרגום, אז אנחנו לא צריכים לכתוב פה כלום. אנחנו לא צריכים את הסעיף. הסיבה לסעיף הזה היא שהנוסח של האמנה שאליו אנחנו מפנים אומר שבית משפט רשאי לדרוש, כלומר שאפשר להגיש גם באנגלית על פי האמנה. והם מבקשים שיהיה חובה להגיש בעברית מסמכים מסוימים. אם אנחנו לא רוצים את החובה הזאת, אנחנו יכולים להישאר בנוסח של האמנה למיטב הבנתי.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

הכוונה היא רק למסמך היסוד, כלומר את הסכם הגישור שיש משמעות לניואנסים בניסוח ואת הראייה שמעידה על עצם קיום הסמכות. ובדרך כלל מדובר במסמכים קצרים, הסכמי גישור הם קצרים. ושוב, אנחנו צריכים לזכור שמדובר פה בצדדים שהתקשרו בחו"ל.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

דווקא אולי בגלל זה כדאי לאותו צד שהוא לא ישראלי - - -

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

לא, אני אומרת שהשיקולים הכלכליים שיכולים להישמע במקומות אחרים, הם לאו דווקא רלוונטיים במקרה הנוכחי.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

שוב, בנפרד מהשאלה של תקנות סד"א, בסוף אנחנו אומרים: תקנות סד"א יהיו שיוריות להסדרים הקבועים באמנה. האמנה מניחה שאפשר להגיש או בשפת המקור או שבית המשפט רשאי לבקש תרגום. ולכן אם אנחנו רוצים שזה יהיה מצב, שאפשר להגיש או בשפת המקור או רשאי לבקש תרגום, אז אנחנו לא צריכים בכלל את התקנה כאן להבנתי.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

אפשר לבדוק בפקודת הראיות, יכול להיות ששם.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

בדבר המלך במועצה, יש איזה סעיף שמדובר על שימוש בשפות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

למשל בתקנה 114 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה יש התייחסות.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

יש תקנות ספציפיות, למשל בתקנות החברות יש התייחסות. יש בנושאים ספציפיים.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

יש כלל פסיקתי. אני מפנה לרשות ערעור אזרחי 5383/23 של כבוד השופטת רות רונן שסוקרת את הדברים.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

יש תקנות בנושאים ספציפיים שמדברים על תרגום, יש הוראות חוק שמדברות על תרגום. כאן אני חושבת שבמקרה הזה בגלל שאנחנו בעצם מפנים להוראות של האמנה, אני חושבת שפחות רלוונטי מה הכלל הכללי בדין או בדין מסוים, אלא אנחנו הולכים עם מה שכתוב באמנה. אם אנחנו לא נתקן את התקנות, אז זה יהיה רשאי. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

יש קביעות - - - 

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

השאלה איפה הדבר הזה מעוגן, אם הוא מעוגן בדבר אמנות ומועצות או שזה ממש בחקיקה ראשית. בכל מקרה, התקנות וגם האמנה לא יכולות להתגבר. 

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

לא, החוק. החוק יכיל את האמנה. החוק אמר האמנה - - - אז אולי כדאי בכל מקרה לכתוב את זה מפורשות, רק כדי למנוע.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני אומר שמאחר ובפסיקה יש פסיקות לכאן ולכאן, כפי שנסקר בפסק הדין שציינתי; ויש מקרים שבהם חייבו, ויש מקרים שבהם לא חייבו, והשאלה אם בעל דין עומד על זה או לא עומד על זה, היא אחת מהשאלות הרלוונטיות. אז אני כן חושב שאם אנחנו רוצים שאם בית המשפט לא אומר שיש צורך, אז אין צורך, אז אני חושב שאנחנו צריכים לכתוב את זה במפורש ולא להשאיר את זה לפרשנות.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

לגבי סעיף 3?

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לגבי סעיף 3.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

הם מבקשים שגם בלי דרישה של בית משפט, זה יהיה חובה לתרגם. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא, לא נכון. זה לא מה שהם מבקשים.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אנחנו מבקשים שהסכם הגישור - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כן, רק את מה שמופיע ב-1 ו-2, לא את מה שמופיע ב-3.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

נכון. בדיוק.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא דיברתי על 1 ו-2. 

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

1 ו-2 מקובל.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא נגעתי בהסדר המתבקש ב-1 ו-2, לטוב, לרע ולנערה. לא נגעתי. אני מדבר על סעיף 3.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

שזה רשאי.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

על סעיף 3 יהיה, כרגע מחקתם אותו ולכן החוק שותק לגביו, אני רוצה שהוא לא ישתוק לגביו. 

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

שיהיה רשום: רשאי בית המשפט.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בדיוק. 1 -2 לא נגעתי.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אוקיי. נעשה: 

	
	
	"בעל דין המבקש את התוקף של פסק דין להסדר גישור בין-לאומי או 
להכיר וכולי, יצרף לבקשתו את הסדר הגישור הבין-לאומי שעליו חתמו 
הצדדים וכן ראייה לכך שההסדר האמור נבע מגישור לפי האמנה, בצירוף  
תרגום לשפה העברית".



זה יהיה סעיף קטן א', ונעשה סעיף קטן ב'.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

"בעל דין יצרף כל מסמך אחר הנדרש לשם קיום הוראת אמנת סינגפור, לפי דרישת בית המשפט".

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אולי נעשה את זה בנוסח: בית משפט רשאי לבקש מסמך - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

"בית המשפט רשאי לבקש כל מסמך אחר הנדרש לשם קיום הוראת אמנת סינגפור, וכן רשאי להורות כי מסמך כאמור יתורגם לשפה העברית".

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

יש גם התייחסות לזה בחוק הבוררות הבין-לאומית לעניין התרגום. אפשר אולי לקחת ולהשוות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

ששם כתוב שככלל לא מתרגמים.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

שמה כתוב שפה, 31(ב) קטן: הרכב הבוררים רשאי להורות לצד שהגיש או ש - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא, זה לא רלוונטי. אנחנו מדברים על בית המשפט. הרכב הבוררים פועל לפי הכללים הבין-לאומיים. אני מדבר ספציפית לגבי בית המשפט.

 << דובר_המשך >> רויטל להב: << דובר_המשך >>   

אז הוא כותב ב-44: צד המבקש להסתמך על פסק בוררות או המבקש מבית המשפט לאכוף אותו, יצרף לבקשה כאמור את פסק הבוררות המקורי או העתק ממנו, ואם בית המשפט הורה לעשות כן, יגיש לו גם תרגום של - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

פה אתם מבקשים שזה תמיד כברירת מחדל יתורגם. אני יכול לשאול למה?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

גם מתוך הכלל שזה צריך להיות בעברית, וגם מתוך המקום שבסוף ההסדר הזה, זו המסגרת הנורמטיבית. זה חשוב מאוד שהסמנטיקה תהיה מאוד ברורה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

שנייה, על 3 התווכחנו, סיימנו עם 3. אם אנחנו כבר צדדים שיודעים מספיק אנגלית כדי לנהל את הגישור בעולם הבין-לאומי?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אבל בישראל זה בעברית.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אבל באכיפת הסכם בוררות בין-לאומי שיש לו השלכות הרבה יותר משמעותיות, אמרתם – רק אם בית המשפט מבקש לתרגם. פה מה שיקרה - - -

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

אפשר להסתכל בסיפא, כתוב: יגיש תרגום של פסק הבוררות בהתאם להוראות בית המשפט. זאת אומרת שבית המשפט יכול להורות.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

על מה את מדברת כרגע?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

סעיף 44(ב) לחוק הבוררות הבין-לאומי.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אוקיי, בתקנות בבוררות, אנחנו קובעים עוד הוראה דומה שצריך להגיש את הסכם הבוררות. 

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

התקנות עוד לא הגיעו.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני לא יודע מה תעשו בתקנות ומה נעשה כשתביאו אותם לאישור. 

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה אבל החוק.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

הוראת חוק וחוק גובר. 44(ב) אומר: צד מבקש להסתמך על פסק בוררות או המבקש מבית משפט לאכוף אותו, יצרף את פסק הבוררות המקורי או העתק ממנו. ואם בית המשפט הורה לעשות כן, יגיש לו גם תרגום של פסק הבוררות לעברית, בהתאם להוראות בית המשפט. 

השאלה היא למה פסק בוררות, אנחנו אומרים שברירת המחדל היא שאתה לא חייב לתרגם אלא אם כן בית המשפט מורה וצריך וזה נדרש; ובגישור אנחנו אומרים אחרת. המשמעות היא שכל הליך של אישור יש לו עוד עלות סתם שיכול להיות שלא צריך. בייחוד בצדדים שהם ברצון טוב, וכל מה שהם צריכים זה לתת לזה תוקף, אז למה לעשות עכשיו חובה לתרגום? שהם יתחילו להתווכח על התרגום?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

בבוררות אם אני זוכרת נכון ואיתי תתקן אותי, זה בגלל שזה מה שקבעה האמנה, נכון?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

גם כאן האמנה קובעת אותו דבר נכון.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

בבוררות אני חושב שעשינו את זה על רקע הדיון שהיה. זה לא הייתה האמנה, בבוררות היה את החוק מודל. החוק מודל לא קבע שום דבר לעניין התרגום. אני חושב שעשינו את זה על רקע הדיון שהיה כאן ועורכי דין שאמרו שיהיה להם קושי משפטי.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

שזה סתם עלויות.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

הבוררות היא לא על השולחן כרגע, נדון בזה כשזה יגיע, אבל לשם הטיעונים - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אבל הטיעון הוא אותו טיעון.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

זה לא בדיוק אותו טיעון, ודווקא אני מתחברת יותר למה שאדוני אומר כאן מהמקום של אם שני צדדים שהם ממילא מסכימים וחתמו על הסכם גישור ואותו הם רוצים להביא לאישור, אז פוטנציאל המחלוקות בנוגע לנוסח ההסכם הוא באמת מצומצם בשונה מבוררות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני יודע, אבל עדיין אני לא רוצה לתרגם. למה שאוציא עכשיו כסף לתרגם? עשינו הסכם, ויותר מזה – זה תרגום כפול. תחשבי שעשית הסדר גישור - - -

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

בצרפתית לצורך העניין.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא באנגלית. הכי פשוט. עשיתי באנגלית. עשיתי הסדר רק באנגלית, אבל למה? אני יודע עברית, אבל הצד השני שלי לא יודע עברית. עכשיו בעצם פעם אחת אני צריך לתרגם אותו מאנגלית לעברית, ואז הוא יצטרך מתרגם שלו שיבדוק שהתרגום לעברית תואם את האנגלית. אז בעצם הכבדתי כבר בשלב הגישור על הצורך בזה.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

- - - יש שאלה ערכית בסיסית, מהם תכונות העסק של המדינה, מה השפה של המדינה? כמו שירושלים היא עיר הבירה, גם העברית היא שפת המדינה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

פה אגיד שיש לי הצעת חוק ממשלתית מהשנה האחרונה שחוקקנו, שהממשלה באה ומבקשת תרגומים לעברית או לאנגלית אפילו, מלכתחילה גם שפת המקור היא אחרת. וזה בהקשרים של חברות, בהקשרים של חברות חוץ, אבל גם בהקשרים של חברות פרטיות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

נו, פה אנחנו בהסדר בין-לאומי מלכתחילה.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

באה הממשלה ואומרת: כדי להקל על חברות חוץ להירשם וכולי, ובהתחשב בכך שעולם העסקים מנוהל ברובו בשפה האנגלית, מוצע לבטל את הדרישה לעברית. כשהיו דרישות עיקריות, כאן אנחנו בעולם ממש של גישור של שני שחקנים, כנראה שחקן אחד לא ישראלי, אחרת לא היינו בתוך האמנה. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני חושב שכדאי לקבוע כלל אחיד על הכול.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

נגיד הסכם גישור, אני יכולה להבין את הרציונל. אבל אם אנחנו מדברים על טענות של מי שרוצה להשתמש בהסכם גישור כטענת הגנה או כטענת - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אז שבית המשפט יגיד – תגיש תרגום.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

בית המשפט רשאי, אם לדרוש אז כן.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בית משפט יגיד – תגיש תרגום.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

פרקטית בית המשפט כנראה יבקש את זה.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בית המשפט יגיד בדיוק כמו שאני אומר לו על 3, אני אומר על 1 ו-2. 

 << אורח >> ענבר גלוסקא: << אורח >>   

אם אנחנו רוצים לעודד את הגישור הבין-לאומי, זה יהיה חסם. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אני חושב שהכלל צריך להיות אחיד. אוקיי, אז עכשיו צריך לנסח את כל הסט.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

על זה חשבתי. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אלמד אותך משהו בפוליטיקה, קודם תשיגי את העיקרון איפה שלא מתווכחים איתך, ואז תכילי אותו על הדברים איפה שכן מתווכחים איתך.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

אותו דבר גם בגישור אדוני. קודם כל סוגרים על הדברים שכולם מסכימים.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מתי אני מקבל מכם תעודת מגשר מוסמך?

 << אורח >> ענבר גלוסקא: << אורח >>   

אתה צריך לעבור פרקטיקום לפני.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

נראה לי שעשיתי פה פרקטיקום.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

נעביר את זה בנוסח אחר כך. נכתוב משהו בסגנון: הסדר הגישור וכל מסמך אחר לפי האמנה, בית משפט רשאי לבקש את תרגומו לעברית.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אני חושבת שהרציונלים יהיו שונים לחלוטין בבוררות, אבל נדבר על זה כשנגיע לבוררות. זה שונה לחלוטין.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר. אבל בבוררות זה כבר חוק.

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

נכון, אבל בתקנות אנחנו - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בתקנות אתם תסתרו את החוק?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

הגענו שם לאיזושהי התייעצות. נגיע לגשר נחצה אותו.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

כמו שאמרו בפלמ"ח, כשנגיע לגשר נפוצץ אותו. כשנגיע לגישור נפוצץ אותו.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אדוני, לא נקריא את התוספת, אבל נגיד לפרוטוקול שבעצם יש פה את התוספת לחוק של איזה 10, 11 עמודים, שבעצם מתרגמת את האמנה לעברית, זאת אותה אמנה שהוצגה בפני הוועדה גם כשהקראנו את חוק תיקון 103, וזה נמצא בפני חברי הכנסת. זה בעצם הנוסח המתורגם שעליו אנחנו מצביעים.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מה זה בקשה לפי סעיף 6 שמחקתם?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

היה במקור - - - כשהם תרגמו את האמנה לתוך התקנות, הם התייחסו לכל הסעיפים, עכשיו החלנו את זה ישירות. בעצם אפשר להגיש כל מיני בקשות לעיכוב הליכים וכדומה. אם למשל הייתה טענה בארצות הברית, אז ביקשו את - - -

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

למה להוריד את זה?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

כי אתה לא צריך את זה כבקשה פותחת הליך על זה במסגרת הכללים הרגילים שאתה מגיש את זה בתוך ההליך הרלוונטי.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

זאת אומרת זה חל כי ההוראות בתוספת חלות.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אנחנו ברגיל, שוב, אני עכשיו בהליך מולך, פתחתי מולך הליך בקשה לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור ביננו, ואדוני רוצה להגיד שכבר הוגשה בקשה בארצות הברית. אז בתשובה שלך אלי אתה עושה את זה, אני לא צריכה לקבוע את ההקבלה של המרצת פתיחה לעניין הספציפי, כי אני בעצם בתוך סדרי הדין הרגיל.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

אבל אם רוצים להגיש צו מניעה שלא ייאכף או לא להגיש?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

אז את צריכה - - -

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

אז זה הדין הרגיל?

 << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >>   

הדין הרגיל.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

זו יכולה להיות גם בקשה פותחת לצורך העניין, כמו סעד של צו מניעה, צו עשה וכולי.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

כן, אבל בדין הרגיל. כאן היה לנו צורך בגלל שתקנות הגישור מדברות על המרצת פתיחה והם העדיפו לא להפנות להמרצת פתיחה גם אם - - - אז להגיד, אנחנו בעצם הולכים להסדר שהיום מתמודדים איתו בתקנות גישור בהליך הפותח היחיד שהיה חסר לנו את המונח בחקיקה כרגע.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אוקיי. זהו? בשינויים. כעת הגיעה העת להפוך את אמנת סינגפור באופן רשמי. התחולה מיום פרסום?

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

האמנה נכנסה לתוקף עבור ישראל ב-8 ביולי. היה על זה סעיף תחילה, אבל עכשיו האמנה בתוקף. אז היא בתוקף. היה לנו סעיף שיורי של התקנות.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

תחולה מיום פרסום.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

הם ביקשו תחולה רטרואקטיבית שוויתרנו על זה כי יש לנו הוראת מעבר בחקיקה.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

לא ביקשנו תחולה רטרואקטיבית, טיוטת התקנות הועברה לוועדה לפני המועד.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

יום קודם, סליחה. 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

זה באמת הזכיר לי שאנחנו צריכים לדבר על תקנות שעת חירום. ולגבי מתי הם מגיעות לוועדה לאישור.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

תקנות שעת חירום לא מגיעות לוועדה לאישור.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

נכון. זו בדיוק הבעיה. גם לא החקיקה של הארכתם לא מגיעה לוועדה לאישור יותר מאשר דקה קודם.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

התקנות מונחות על שולחן ועדת חוץ וביטחון, מיד עם התקנתן. אפשר לבקש מהם.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

לא נכון. לא, החוק להארכת תוקפם.

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

לא היה חוק להארכת תוקפם, הייתה הצעת חוק לתיקון. אבל משיש הליך תלוי ועומד בבית משפט, אנחנו לא - - - 

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

גאל, להביא תקנות יום קודם, ולהגיד: לא ביקשנו רטרואקטיבי זה כבר שיא.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

פעם ראשונה שאדוני מחויך כשאומרים לו: אני לא אדון במשהו שבהליך תלוי ועומד.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

זה כבר שיא. לא, אשמח שתנהלו את הדיון הזה בבית המשפט. אני קניתי שק של פופ קורן בשביל הדיון הזה. 

 << דובר >> גאל אזריאל: << דובר >>   

הסעיף לא היה רטרואקטיבי עד שהוא נכתב. כמובן שמי שהגענו לדיון בוועדה אחרי המועד, ביקשנו.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

בסדר גמור.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

לפני זה ברשותכם, סעיף 14, אני מסתכלת על התרגום של האמנה, אצלי מופיע כסעיף 15 כניסה לתוקף. האם אין לנו בעיה שם? כתוב שצריך לחכות שישה חודשים. רק תעשו לי סדר.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

זה לא קשור. זה נוסח האמנה.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

אסביר: הצטרפנו לאמנה ב-9 בינואר, הודענו על האשרור. מאז עבר חצי שנה, ומה-8 ביולי האמנה בתוקף. עכשיו יהיו לנו גם תקנות.

 << אורח >> רויטל להב: << אורח >>   

תודה. רציתי לוודא שאין פה סתירה פנימית כלשהי.

 << אורח >> איתי אפטר: << אורח >>   

לא. לא צריך לדאוג.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

יש לכם טעות כתיב בסעיף 14 למטה. מן הסתם זו לא הטעות היחידה, שנוסח החוק שלכם יעברו.

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

נצביע על הנוסח בכפוף לנוסח מן הסתם.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

הנוסח יהיה חקיקת משנה. תודה רבה, אנחנו נצביע, מי בעד הצעת תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ"ה–2025?

 << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >>   

על בסיס מה שבפניכם, עם השינויים שעשינו ושיפורסמו.

 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

מי בעד בנוסח שלפנינו עם השינויים? מי נגד?

הצבעה


					אושר.


 << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >>   

אין מתנגדים, אין נמנעים, פה אחד. אושר – הצעת תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ"ה-2025 בנוסח ובשינויים. תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה.


<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:22. << סיום >>